סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

אִילּוּ נֶאֱמַר אׇזְנוֹ בַּדֶּלֶת הָיִיתִי אוֹמֵר יִדְקוֹר כְּנֶגֶד אׇזְנוֹ בַּדֶּלֶת דֶּלֶת אִין אׇזְנוֹ לָא וְאֹזֶן לָא וְהָכְתִיב וְרָצַע אֲדֹנָיו אֶת אׇזְנוֹ בַּמַּרְצֵעַ
אֶלָּא הָיִיתִי אוֹמֵר יִרְצָעֶנָּה לָאֹזֶן מֵאַבָּרַאי וְיַנִּיחֶנָּה עַל הַדֶּלֶת וְיִדְקוֹר כְּנֶגֶד אׇזְנוֹ בַּדֶּלֶת תַּלְמוּד לוֹמַר בְּאׇזְנוֹ וּבַדֶּלֶת הָא כֵּיצַד דּוֹקֵר וְהוֹלֵךְ עַד שֶׁמַּגִּיעַ אֵצֶל דֶּלֶת
דֶּלֶת שׁוֹמֵעַ אֲנִי בֵּין עֲקוּרָה בֵּין שֶׁאֵינָהּ עֲקוּרָה תַּלְמוּד לוֹמַר מְזוּזָה מָה מְזוּזָה מְעוּמָּד אַף דֶּלֶת נָמֵי מְעוּמָּד
רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי הָיָה דּוֹרֵשׁ אֶת הַמִּקְרָא הַזֶּה כְּמִין חוֹמֶר מָה נִשְׁתַּנָּה אֹזֶן מִכׇּל אֵבָרִים שֶׁבַּגּוּף אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֹזֶן שֶׁשָּׁמְעָה קוֹלִי עַל הַר סִינַי בְּשָׁעָה שֶׁאָמַרְתִּי כִּי לִי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים וְלֹא עֲבָדִים לַעֲבָדִים וְהָלַךְ זֶה וְקָנָה אָדוֹן לְעַצְמוֹ יֵרָצַע
וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר רַבִּי הָיָה דּוֹרֵשׁ אֶת הַמִּקְרָא הַזֶּה כְּמִין חוֹמֶר מָה נִשְׁתַּנָּה דֶּלֶת וּמְזוּזָה מִכׇּל כֵּלִים שֶׁבַּבַּיִת אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא דֶּלֶת וּמְזוּזָה שֶׁהָיוּ עֵדִים בְּמִצְרַיִם בְּשָׁעָה שֶׁפָּסַחְתִּי עַל הַמַּשְׁקוֹף וְעַל שְׁתֵּי הַמְּזוּזוֹת וְאָמַרְתִּי כִּי לִי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים וְלֹא עֲבָדִים לַעֲבָדִים וְהוֹצֵאתִים מֵעַבְדוּת לְחֵירוּת וְהָלַךְ זֶה וְקָנָה אָדוֹן לְעַצְמוֹ יֵרָצַע בִּפְנֵיהֶם
מַתְנִי' עֶבֶד כְּנַעֲנִי נִקְנֶה בְּכֶסֶף וּבִשְׁטָר וּבַחֲזָקָה וְקוֹנָה אֶת עַצְמוֹ בְּכֶסֶף עַל יְדֵי אֲחֵרִים וּבִשְׁטָר עַל יְדֵי עַצְמוֹ דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר וַחֲכָמִים אוֹמְרִים בְּכֶסֶף עַל יְדֵי עַצְמוֹ וּבִשְׁטָר עַל יְדֵי אֲחֵרִים וּבִלְבַד שֶׁיְּהֵא הַכֶּסֶף מִשֶּׁל אֲחֵרִים
גְּמָ' מְנָלַן דִּכְתִיב וְהִתְנַחַלְתֶּם אֹתָם לִבְנֵיכֶם אַחֲרֵיכֶם לָרֶשֶׁת אֲחֻזָּה הִקִּישָׁן הַכָּתוּב לִשְׂדֵה אֲחוּזָּה מָה שְׂדֵה אֲחוּזָּה נִקְנֶה בְּכֶסֶף בִּשְׁטָר וּבַחֲזָקָה אַף עֶבֶד כְּנַעֲנִי נִקְנֶה בְּכֶסֶף בִּשְׁטָר וּבַחֲזָקָה
אִי מָה שְׂדֵה אֲחוּזָּה חוֹזֶרֶת לַבְּעָלִים בַּיּוֹבֵל אַף עֶבֶד כְּנַעֲנִי חוֹזֵר לַבְּעָלִים בַּיּוֹבֵל תַּלְמוּד לוֹמַר לְעֹלָם בָּהֶם תַּעֲבֹדוּ
תָּנָא אַף בַּחֲלִיפִין וְתַנָּא דִּידַן מִילְּתָא דְּלֵיתַהּ בְּמִטַּלְטְלִין קָתָנֵי מִילְּתָא דְּאִיתַהּ בִּמְטַלְטְלִין לָא קָתָנֵי
אָמַר שְׁמוּאֵל עֶבֶד כְּנַעֲנִי נִקְנֶה בִּמְשִׁיכָה כֵּיצַד תְּקָפוֹ וּבָא אֶצְלוֹ קְנָאוֹ קְרָאוֹ וּבָא אֶצְלוֹ לֹא קְנָאוֹ
בִּשְׁלָמָא לְתַנָּא דִּידַן מִילְּתָא דְּאִיתַהּ בְּמִטַּלְטְלֵי לָא קָתָנֵי דְּלֵיתַהּ בְּמִטַּלְטְלֵי קָתָנֵי אֶלָּא לְתַנָּא בָּרָא נִיתְנֵי מְשִׁיכָה כִּי קָתָנֵי מִילְּתָא דְּאִיתַהּ בֵּין בִּמְקַרְקְעֵי בֵּין בְּמִטַּלְטְלִי מְשִׁיכָה דִּבְמִטַּלְטְלִי אִיתָא בִּמְקַרְקְעִי לֵיתַהּ לָא קָתָנֵי
כֵּיצַד תְּקָפוֹ וּבָא אֶצְלוֹ קְנָאוֹ קְרָאוֹ וּבָא אֶצְלוֹ לֹא קְנָאוֹ וּקְרָאוֹ לָא וְהָתַנְיָא כֵּיצַד בִּמְסִירָה אֲחָזָהּ בְּטַלְפָּהּ בִּשְׂעָרָהּ בָּאוּכָּף שֶׁעָלֶיהָ בִּשְׁלִיף שֶׁעָלֶיהָ בִּפְרוּמְבְּיָא שֶׁבְּפִיהָ וּבְזוֹג שֶׁבְּצַוָּארָהּ קְנָאָהּ
כֵּיצַד בִּמְשִׁיכָה קוֹרֵא לָהּ וְהִיא בָּאָה אוֹ שֶׁהִכִּישָׁהּ בְּמַקֵּל וְרָצְתָה לְפָנָיו כֵּיוָן שֶׁעָקְרָה יָד וָרֶגֶל קְנָאָהּ רַבִּי אַסִּי וְאָמְרִי לַהּ רַבִּי אַחָא אוֹמֵר עַד שֶׁתְּהַלֵּךְ לְפָנָיו מְלֹא קוֹמָתָהּ
אָמְרִי בְּהֵמָה אַדַּעְתָּא דְמָרַהּ אָזְלָה עֶבֶד אַדַּעְתֵּיהּ דְּנַפְשֵׁיהּ קָאָזֵיל אָמַר רַב אָשֵׁי עֶבֶד קָטָן כִּבְהֵמָה דָּמֵי
תָּנוּ רַבָּנַן כֵּיצַד בַּחֲזָקָה הִתִּיר לוֹ מִנְעָלוֹ אוֹ הוֹלִיךְ כֵּלָיו אַחֲרָיו לְבֵית הַמֶּרְחָץ הִפְשִׁיטוֹ הִרְחִיצוֹ סָכוֹ גֵּרְדוֹ הִלְבִּישׁוֹ הִנְעִילוֹ הִגְבִּיהוֹ קְנָאוֹ אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן לֹא תְּהֵא חֲזָקָה גְּדוֹלָה מֵהַגְבָּהָה שֶׁהַגְבָּהָה קוֹנָה בְּכׇל מָקוֹם מַאי קָאָמַר
אָמַר רַב אָשֵׁי הִגְבִּיהוֹ הוּא לְרַבּוֹ קְנָאוֹ הִגְבִּיהוֹ רַבּוֹ לוֹ לֹא קְנָאוֹ אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן לֹא תְּהֵא חֲזָקָה גְּדוֹלָה מֵהַגְבָּהָה שֶׁהַגְבָּהָה קוֹנָה בְּכׇל מָקוֹם
הַשְׁתָּא דְּאָמְרַתְּ הִגְבִּיהוֹ הוּא לְרַבּוֹ קְנָאוֹ אֶלָּא מֵעַתָּה שִׁפְחָה כְּנַעֲנִית תִּקָּנֶה בְּבִיאָה כִּי קָאָמְרִינַן זֶה נֶהֱנֶה וְזֶה מִצְטַעֵר הָכָא זֶה נֶהֱנֶה וְזֶה נֶהֱנֶה הוּא
שֶׁלֹּא כְּדַרְכָּהּ מַאי אִיכָּא לְמֵימַר אָמַר רַב אַחַיי [בַּר אַדָּא] דְּמִן אַחָא מַאן לֵימָא לַן דְּלָאו הֲנָאָה אִית לְהוּ לְתַרְוַיְיהוּ וְעוֹד מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה כְּתִיב הִקִּישה הַכָּתוּב כְּדַרְכָּהּ לְשֶׁלֹּא כְּדַרְכָּהּ
רַבִּי יְהוּדָה הִנְדּוּאָה גֵּר שֶׁאֵין לוֹ יוֹרְשִׁין הֲוָה חֲלַשׁ עָל מָר זוּטְרָא לְשַׁיּוֹלֵי בֵּיהּ חַזְיֵיהּ דְּתָקֵיף לֵיהּ עָלְמָא טוּבָא אֲמַר לֵיהּ לְעַבְדֵיהּ שְׁלוֹף לִי מְסָנַאי וְאַמְטִינְהוּ לְבֵיתָא אִיכָּא דְּאָמְרִי גָּדוֹל הֲוָה

רש"י

אילו נאמר ונתת אזנו בדלת הייתי אומר ידקור כנגד אזנו בדלת. אבל אזן לא ירצענה: לאזן מאבראי. כלומר רחוק מן הדלת כדכתיב את אזנו והדר יתן אזנו בדלת ויקח את המרצע וידקור בדלת מעבר השני כנגד אזנו לקיים ולקחת המרצע ונתת באזנו בדלת: דוקר ויורד. אזנו כשנותנה על הדלת עד שמגיע לדלת: עקורה. מן המזוזה ומוטלת לארץ: מה מזוזה מעומד. דבלאו הכי לא מקרי מזוזה: חומר. צרור המרגליות וצרור הבושם תלוי בצואר לתכשיט: מתני' וקונה את עצמו. מיד רבו: בכסף ע''י אחרים. שיתנוהו לרבו ע''מ שיהא זה בן חורין אבל הוא עצמו לא יקבל מהם ואפילו ע''מ שאין לרבו רשות בו דקסבר אין קנין לעבד בלא רבו: ובשטר ע''י עצמו. שיקבלנו הוא ובגמרא מפרש לכולה דרבי מאיר ורבנן: ובלבד שיהא הכסף משל אחרים. דעבד אין לו כלום דאם מצא מציאה או קבל מתנה הכל לרבו ואם בא לפדות ע''י עצמו צריך להיות משל אחרים ויתנוהו לו ע''מ שאין לרבו רשות בו: גמ' שדה נקנית בכל הני. ולקמן יליף בפירקין (דף כו.) וכל עובדי כוכבים ככנענים משנמכר לעבד אלא שכל עבדים נקראין על שם כנען משום דכתיב ביה (בראשית ט) עבד עבדים: מילתא. דאיתיה בעבד וליתא בשאר מטלטלין קתני אבל חליפין דאיתנהו נמי בשאר מטלטלין שהמטלטלין גם הם נקנין בחליפין לא איצטריך ליה למיתני: תקפו. בחזקה: לא קנאו. דמדעתיה אזל ואין זו משיכה: בשלמא לתנא דידן. לא תיקשי לשמואל אמאי לא תני משיכה במתניתין דאיכא לתרוצי כדאוקמינן דמילתא דאיתא במטלטלין לא קתני אלא תנא ברא דתנא חליפין בהדייהו תיקשי לשמואל אי איתיה דנקנה במשיכה ליתנייה נמי במתניתין: מילתא דאיתא בין במקרקעי בין במטלטלי. כגון חליפין צירף ושנה עם השאר דאיתנהו במקרקעי אבל משיכה דליתא במקרקעי לא תנא בהדייהו: כיצד במסירה. גבי בהמה קאי דקתני מתני' (לקמן דף כה:) בהמה גסה נקנית במסירה: בשערה. כגון שיער שבראש הסוס: שליף. משאוי: אדעתא דמרה אזלא. על דעת הקורא אותה לפי שאין לה דעת: אדעתיה דנפשיה. מדעת עצמו: קטן. דלית ליה דעת כבהמה דמי ואם קראו לשם קניה ובא אצלו קנאו: התיר לו מנעלו. העבד ללוקח: גרדו. גראט''ר בלע''ז: הגביהו. העבד את הלוקח: מאי קאמר. מה ענין הגבהה דעלמא להגבהה דהכא הגבהה דעלמא לוקח מגביה החפץ והכא אמרינן שהעבד מגביהו משום עבודה שהלוקח משעבד בו לקנותו בחזקה: אלא מעתה. דהגביהו הוא לרבו קנאו: שפחה כנענית תקנה בביאה. דהא אגבהה ליה: הנדואה. מארץ כושי כוש מתרגמינן הינדואה: דתקיף ליה עלמא. גוסס ונוטה למות: אמר ליה. מר זוטרא לעבדיה דגר: שלוף לי מסנאי. לקנותו בחזקה היה מתכוון שיהא בעבודתו כשימות אדונו: איכא דאמרי גדול היה. העבד ונזהר בו שלא יזכה הוא עצמו מן ההפקר לפיכך קדם לפני המיתה וזכה בו והגר פירש למיתה ומר זוטרא פירש לחיים תחתיו שלא יהא העבד בלא אדון רגע אחד:

תוספות

כמין חומר. פירש הקונטרס צרור מרגליות או בשמים שתלוי בצואר נשים לתכשיט ור''ת פירש חומר מעשה וכן פירש הערוך. בלשון ערבי כשאומר לחבירו מה מעשיך אומר לו מה . חמרך: מה נשתנה אזן. יש במדרש דמרצ''ע בגימטריא ד' מאות (שנה) ולפי שהיו ישראל עבדים ארבע מאות שנה וגאלם הקב''ה והלך זה וקנה אדון לעצמו לפיכך ירצע במרצע העולה כך: [ת''ל לעולם כו'. ואין לומר לעולמו של יובל דא''כ לשתוק קרא מיניה ונילף משדה אחוזה. ת''י]: איכא דאמרי גדול היה. העבד ונזהר בו שלא יזכה הוא בעצמו מן ההפקר לפיכך קדם לפני המיתה וזכה בו זה פירש למיתה יהודה הינדואה וזה פירש לחיים מר זוטרא תחתיו במקומו שלא יהיה העבד רגע אחד בלא אדון:

הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר