גיטין פט ע"ב

דף פט - ב

ההיא אשה דנפק עלה קלא באיקדשה בפני עדים  לאחד מבני מקום פלניא, ולא היו אומרים למי. ובאו העדים ממדינת הים, ואמרו, מעולם לא העדנו על אשה זו שנתקדשה.

אמר רבא: אפילו למאן דאמר בעלמא לא מבטלינן קלא משום חשד שמא אכתי מקודשת היא, בהא, מבטלינן קלא, כי מימר אמרי אינשי, בוודאי עיינו רבנן בקידושיה, ונתברר להם שקידושי קטן הוו, ומשום הכי התירוה להנישא לאחר בלא גט.

ההיא אשה, דנפק עלה קלא דאיקדשה לפלוני, שהוא קטן שלא הגיע למצוות, הנראה בגופו כגדול. ומיבעיא לן אם יבואו עדים ויאמרו, לא נתקדשה בפנינו, האם נבטל הקול, משום דאמרי אינשי קטן הוא ולא היו קידושין. או דלמא, לא נבטל הקול, כיוון שהוא נראה כגדול, ולא ידעי אינשי שהוא קטן, ויבואו לידי חשד שעדיין אשת איש היא.

אמר ליה רב מרדכי לרב אשי: הוה עובדא כי האי גוונא, ואמרו חכמים שמבטלינן קלא, ולא חוששין לחשד, משום שאנשים רואים גם על מי שנראה כגדול, שעדיין הוא קטן, שלא הגיע "לפלגות ראובן", שנאמר בהם "לפלגות ראובן גדולים חקרי לב".

והיינו שלגדולים יש חכמה וחקרי לב, אבל קטן רואים עליו שאין לו דעה כגדול. ואין חוששין שמא יאמרו גדול הוא, ומבטלינן קלא היות ויאמרו אנשים שעיינו רבנן בקידושין אלו, והוברר להם שקידושי קטן הוו.

שנינו במשנה: ובלבד שלא תהא שם אמתלא.

אמר רבה בר רב הונא: אמתלא שאמרו שמבטלת את הקול, אפילו אם יצא הקול עכשיו, ולא הגיע קול האמתלא מכאן ועד לאחר עשרה ימים, מתבטל קול משום האמתלא.

רב זביד אמר: במקום שיכולה להיות אמתלא, חוששין לאמתלא גם אם לא יצאה האמתלא עם הקול. ^[1]

איתיביה רב פפא לרב זביד: הרי שנינו במשנה: ובלבד שלא תהא שם אמתלא. משמע, אם לא תצא האמתלא עם הקול, לא חוששים לאמתלא, אף על פי שיכולה להיות אמתלא.

אמר ליה רב זביד: במשנתנו נמי, במקום שיכולה להיות אמתלא קאמר, שמבטלינן קלא.

אמר ליה רב כהנא לרב פפא, וכי את לא תיסברא כרב זביד, שבמקום אמתלא מבטלינן קלא?

והתנן: אשה שהלך בעלה למדינת הים, ובא עד אחד ואמר "מת בעליך", תקנו רבנן שנאמין לו. והקילו להאמין אפילו לעד אחד, על אף שאין דבר שבערוה בפחות משני עדים, כדי שלא תישאר האשה עגונה [וכפי שמתבאר בתחילת פרק האשה רבה, במסכת יבמות, על סמך מה התירו חכמים זאת]. ואם הלכה האשה ונישאת, ואחר כך חזר בעלה הראשון, תצא מהראשון, כי אשת איש שנבעלה אסורה לבעלה [ואין לה את ההיתר של אנוסה, ומהטעם שמבואר שם במסכת יבמות], וצריכה ממנו גט. ואף מבעלה השני, אף על פי שעתה התברר שלא חלו קידושיו, הצריכוה רבנן שתקבל ממנו גט, כדי שלא יבואו לומר, גירשה ראשון, ונישאת לשני, וחוזרת לראשון בלא גט - נמצאת אשת איש יוצאה בלא גט.

אבל אם לא נישאת לשני, אלא רק נתקדשה לו, ואחר כך בא בעלה, אמרינן [ביבמות פח ב] שהיא מותרת לחזור לבעלה הראשון. ואין צריכה גט משני.

ומדוע לא הצריכוה גט משני?

לאו, משום דמימר אמרי אינשי, השני על תנאי קידש, שאם יבא בעלה הראשון לא יחולו קידושיו, ולכן יוצאת ממנו בלא גט, ואין חשש שמא יאמרו אשה יוצאה בלא גט.

ומוכח, שתולין באמתלא, ^[2] שנתקדשה על תנאי, אף על פי שלא יצאה האמתלא, ולא שמענו שקידשה על תנאי, וכרב זביד, שאמר במקום אמתלא חוששין לאמתלא.

אמר ליה רב פפא: שאני התם, דאתי בעל הראשון ומערער שמעולם לא גירשה, ולא חלו קידושי שני, לפיכך לא צריכה גט משני.

ופרכינן: אי הכי, נישאת נמי, לא נצריכה גט משני, משום שהבעל הראשון טוען מעולם לא גירשתיה, ולא יבואו לידי חשד שמא גירשה ראשון ונשאה שני, ויוצאה ממנו בלא גט.

ומסיק רב פפא: אלא, נישאת, דעבדא איסורא, קנסוה ^[3] רבנן להצריכה גט משני.

נתקדשה, דלא עבדה איסורא, לא קנסוה רבנן. אבל לשמא יאמרו אשה יוצאה בלא גט לא חיישינן.

אמר רב אשי: כל קלא דלא איתחזק בבי דינא, שלא אמרו בית דין שיש לחוש לקול זה, לאו קלא הוא, ולא חיישינן ליה.

ואמר רב אשי: כל קלא דבתר נישואין, אם לאחר שנישאת יצא קול שכבר נתקדשה לאדם אחר לפני כן, לא חיישינן ליה ^[4] להצריכה גט מראשון. שאם אתה חושש לקול, נצטרך להוציאה מתחת בעלה, דקיימא לן כשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל, משום הכי תקנו שלא ניחוש לקול, ותישאר תחת בעלה.

ומדייקת הגמרא מדברי רב אשי: הא קלא דיוצא בתר אירוסין, חיישינן ליה, ונצריכה גט מראשון כדי שתוכל להישאר תחת בעלה השני.

רב חביבא אמר, אפילו קלא דבתר אירוסין, נמי לא חיישינן ליה להצריכה גט מראשון, כדי שלא תתגנה על בעלה.

וכן הלכתא, דלא חיישינן ליה.

אמר רב ירמיה בר אבא: שלחו ליה מבי מדרשא של רב לשמואל:

ילמדנו רבינו, אשה שיצאה עליה קול שקיבלה קידושין מראשון, ובא אחר וקידשה קידושי תורה בפני עדים, מהו?

שלח להו שמואל: תצא משני, והעמידו הדבר על בוריו!

בידקו את מקור הקול, אם אמת הוא או לא, והודיעוני.

ותמהינן: למאי הוצרך שמואל לבדוק את הקול?

אילימא משום דאי מגליא מילתא דהקול היה שקר, וממילא קידושי דקמא לאו קידושי מעליא נינהו, ואז מבטלינן קלא ומתירין לה לישאר תחת בעלה.

והא נהרדעא, אתריה מקומו דשמואל הוא, ^[5] ואמרינן לעיל דנהרדעי לא מבטלי קלא!?

אלא, מה שהוצרך לבדוק את מקור הקול, על כרחך הוא משום דאי מיגליא מילתא דקידושי קמא באמת קידושי מעליא נינהו, והקול היה אמת, שוב לא צריכה גט משני, משום שלא חלו קידושיה מעיקרא.

ופליגא שמואל אדרב הונא.

דאמר רב הונא: אשת איש שפשטה ידה וקידשה קידושין מאחר, אף על פי שהיא בחזקת אשת איש, חיישינן שנתגרשה מבעלה הראשון, ומקודשת לשני, וצריכה גט ממנו.

ומקור דברי רב הונא הוא מדרב המנונא.

דאמר רב המנונא: האשה שאמרה לבעלה "גירשתני", נאמנת. ^[6] משום שחזקה "אין אשה מעיזה פניה בפני בעלה".

והכא נמי, אם פשטה ידה וקיבלה קידושין מאדם אחר, ^[7] חיישינן לקידושיו, היות שאין אשה מעיזה פניה להתקדש לאדם אחר בעודה נשואה.

ואידך - שמואל אמר, כי אתמר דרב המנונא שאינה מעיזה בפני בעלה, היינו דווקא בפניו. אבל שלא בפניו, מעיזה ומעיזה. והכא, בנתקדשה לאחר שלא בפניו מדובר, ותלינן שהיא עדיין נשואה לראשון, לפיכך אינה צריכה גט מהשני.

ועתה, חוזרת הגמרא לבאר את דברי שמואל, שאמר העמידו דבר על בוריו.

לא מצאו דבר על בוריו, שלא נתברר להם מקור הקול, מהו?

אמר רב הונא: מגרש הראשון, שיצא קול שהוא קידשה, ונושא שני, אם ירצה.

ודייקינן: אבל לומר שמגרש השני ונושא הראשון, לא אמרינן.

מאי טעמא? - אתי למימר, קידשה ראשון וגירשה, וקידשה שני, וגירשה, והשתא מחזיר הראשון את גרושתו מן האירוסין, וקיימא לן שאסור ^[8].

רב שיננא כריה דרב אידי אמר: הא דאמרינן מגרש ראשון ונושא שני, לאו דוקא, ואף מגרש שני ונושא ראשון, ולא חיישינן שמא יאמרו שהוא מחזיר גרושתו מהאירוסין, דמימר אמרי אינשי, ^[9] עיינו רבנן בקידושיה לשני, וראו שקידושי טעות הוה, ומשום הכי חזרה לראשון ולא יבואו לחושדו.

יצא עליה קול שנתקדשה מזה, ואחר כך מזה, מהו?

אמר רב פפא: אף זו, מגרש זה שיצא עליו קול שקידש ראשון, ונושא השני, ולא להיפך, משום שהכא נמי חיישינן שמא יאמרו גירשה ראשון ונשאה שני, וגירשה, ועכשיו היא חוזרת לראשון, ונמצא מחזיר גרושתו מהארוסין.

אבל אמימר אמר: מותרת לשניהם - או נושא ראשון ומגרש שני, או מגרש ראשון ונושא שני.

ורב זביד אמר במקום אמתלא חוששין לאמתלא. פי' מיפליג פליג עליה דרבא לומר שאין תולין באמתלא שמכאן ועד י' ימים אלא שאם היה במקום אמתלא כגון שאמרו משעה ראשונה זרק לה קדושין חוששין שמא קרוב לו היה לפיכך רואין אם יצתה אמתלא מכאן ועד י' ימים ואמרו כן היה תולין בה ומתירין אותה לינשא ואם לא יצאת שם אמתלא לעולם אם נשאת לא תצא אלא שלכתחלה אין מתירין אותה לינשא והא דתנן נתקדשה מותר' לחזור לו מפני שהיא אשתו לא תצא כיון דבמקום אמתלא הוא אבל לא להתירה לינשא לכתחלה משום מקום אמתלא והיינו לשון חוששין, כן נ"ל.
וכן נראה מדברי ר"ה ז"ל דרב זביד באמתלא שיוצאת מכאן ועד י' ימים אמר שתולין במקום אמתלא שכך כתב ומסתברא דהלכתא כוותיה דהא דרבא כבר דחאה ר"י לעיל, והוא פי' נכון.

קלא דלא אתחזק בב"ד. כל שלא בדקו ב"ד אחריו אם הוא קול גמור בשמיעת פלוני ופ' שהלכו להם או בנרות דולקו' עד שבאו אותן עדים והעידו בביטו' שלו דכל קלא שהוחזקו אין מבטלין איתו וכן אם לא בדקו עליו בזמנו ולאחר זמן לא מצאו ולא ידע מי שמעיד להם בדבר הבירור אין חוששין לו כך דרך פרש"י ז"ל ועיקר הוא וא"ת כל שלא הוחזק ממש יחזיקו אותו עכשיו ויבדקו עליו ושמא אם נשאת קודם בדיקה אין בודקין אחר נישואין והטעם לכל אלו שהרבה אומרים פלוני שמע מפלוני ומהן אומרים אנו שמענו מפלוני ופלוני שהלכו למדינת הים, ואלו באים לב"ד ויחקרו ויאמרו לא שמענו ולא ראינו.

סליקא לה מס' גיטין

הא דאמרינן: רב זביד אמר במקום אמתלא חוששין לאמתלא. לא פליגא אדרבה בר רב הונא ולא שייכא בה כלל אלא מר אמר חדא ומר אמר חדא, דרבה בר רב הונא איירי בזמן שחוששין לאמתלא כלומר דאפילו יצתה לאחר שנים עשר [בנדפס: עשרה] ימים חוששין לה ורב זביד איירי באמתלא גופה באיזו אמתלא חיישינן, ואמר רב זביד דאפילו ליכא אמתלא גמורה אלא שיש מקום ופתח שנוכל לומר שם אמתלא חוששין שמא אמתלא פלונית יש וכי האי דאמר ליה רב כהנא לרב פפא ואת לא תסברה הכין והתנן נתקדשה ואחר כך בא בעלה מותרת לחזור לו אף על פי שאין שם אמתלא גמורה אלא מקום ופתח שנוכל לומר דאמתלא פלונית היתה שם דעל תנאי קדיש כן פירוש רש"י ז"ל, וקרוב לענין פירש רבנו חננאל ז"ל דכל דבר שיש שם אמתלא שיצא הקול בעבורו כמעשה דאשה שהיתה נאה ביותר וקפצו עליה בני אדם לקדשה ואמרה אשת איש אני ולבסוף עמדה וקדשה עצמה ונתנה אמתלא לדבריה שמתחלה מפני שיצאו עליה בני אדם שאינן מהוגנין לה אמרה כן והשתא אותו קול שיצא עליה בשביל דבריה היא והיא נותנת אמתלא זו לדבריה עכשיו אף על פי שלא נשמעה האי אמתלא בהדיא אמתלא היא, אבל מדברי רבנו אלפאסי ז"ל נראה דרב זביד מיפלג פליג אדרבה בר רב הונא שכך כתוב ומסתברא כותיה דהא דרבה כבר דחאה רבי יוחנן לעולא [בנדפס: לעיל].

אמר רב אשי כל קלא דבתר נישואין לא חיישינן לה הא לבתר אירוסין חיישינן לה. ואם תאמר אם כן כי אקשינן בריש שמעתין ואסרינן לה אגברא והא אמר רב אשי כל קלא דבתר נישואין לא חיישינן לה ופרקה רב אשי דהכי קאמר מקודשת מקודשת ומגורשת הרי זו מגורשת אמאי לא מפרק לה במגורשת מן האירוסין וקלא דבתר אירוסין חוששין לו כדאית ליה הכא. יש לומר דניחא ליה לפרוקה אפילו אליבא דרב חביבא דאמר אפילו דבתר אירוסין נמי לא חיישינן ליה, ועוד דמתניתין לכאורה בנשואה קא מיירי, ועוד דהלכתא הכין דאפילו בתר אירוסין לא חיישינן ליה.

ואמר רב אשי כל קלא דלא איתחזק בבי דינא לאו קלא הוא. כלומר כל שלא בדקו בית דין אחריו אם הוא קול גמור כשמיעת פלוני מפלוני שהלכו להם למדינת הים או בנרות דולקות עד שבאו אותן עדים והעידו בביטול שלו דכל קלא שהוחזק אין מבטלין אותו ואם לא הוחזק מבטלין אותו, וכן אם לא בדקו עליו בזמנו ולאחר זמן לא מצאו ולא ידעו מי שמעיד להם בדבר הברור אין חוששין לו כך פירש רש"י ז"ל ועיקר הוא. ואם תאמר כל שלא הוחזק ממנו יחזיקו אותו עכשיו ויבדקו עליו, ושמא אם נשאת קודם בדיקה אין בודקין אחר נישואין והטעם לכל אלו שהרבה אומרים פלוני שמע מפלוני ומהן אומרים אנו שמענו מפלוני ופלוני שהלכו למדינת הים ואלו באין לבית דין ויחקרו יאמרו לא שמענו ולא ראינו בפירושי הרמב"ן נ"ר.

ופליגא דרב הונא דאמר רב הונא אשת איש שפשטה ידה וקבלה קדושין מאחר מקודשת. כלומר ואפילו שלא בפניו, שלא להתירה לשני קאמר דמתניתין היא אשת איש הייתי וגרושה אני נאמנת וכו', ואם יש עדים שהיתה אשת איש אינה נאמנת אלא להצריכה גט משני ולאוסרה לראשון קאמר, וליתא לדרב הונא וכן כתב רש"י ז"ל כאן, ויש אומרים דחוששין לה דהא רבי הושעיא נמי סבירא ליה דהא דרב המנונא אפילו שלא בפניו נמי היא כדאיתא בכתובות פרק האשה (נג, א) גמרא אם משנשאת באו עדים וכמו שכתבתי שם, ולעיל בפרק התקבל בסיעתא דשמיא.

ואידך כי אתמר דרב המנונא בפניו. כבר כתבתי למעלה בפרק התקבל דהא דרב המנונא אפילו להתירה לינשא היא וקיימא לן כותיה, וכתבו בתוספות דמהך שמעתא פסק רבנו תם ז"ל על אחד שהיה מוציא לעז באשה נשואה לאחר לומר שהוא קדשה תחלה והלכה היא ונשאת לזה בלא גט דאין בדבריו כלום, חדא דלאו כל כמיניה לאסור נשי בני אדם ולומר שקדשם תחלה ואפילו בקול אמרינן דקלא דבתר נשואין לא חיישינן, ועוד שאפילו יש עדים שקדשה תחלה אם היה זה בחופה [בנדפס: קודם לחופה] של שני אין יכול לאוסרה דהא פשטה ידה וקבלה קידושין מאחר בפני בעלה אמרינן הכא מקודשת לשני ובפני בעלה אמרינן דנאמנת לגמרי לצאת מבעלה.

לא מצאו דבר על בוריו מהו אמר רב הונא מגרש ראשון ונושא שני אבל מגרש שני ונושא ראשון לא דאתו למימר מחזיר גרושתו מן האירוסין הוא. דקיימא לן דאסורה לו דלית הלכתא כרבי יוסי בן כיפר דהתיר מן האירוסין כדאיתא ביבמות פרק קמא (יא, ב) ובפרק האשה רבה (יבמות פח, א) ואם תאמר לרב הונא מאי איריא כי לא מצאו דבר על בוריו מגרש ראשון ונושא שני אבל מגרש שני ונושא ראשון לא דהא סבירא ליה לרב הונא דאשת איש שפשטה ידה וקבלה קדושין מאחר שלא בפני בעלה מקודשת לשני ואם כן לגרש שני ולישא ראשון אי אפשר דדילמא חלו קדושי שני ונמצא ראשון מחזיר גרושתו מן האירוסין, יש לומר דלא מצאו דבר על בוריו איצטריכא ליה סלקא דעתא אמינא כיון דלא מצאו דבר על בוריו מותרת לשניהם כרב שישא בריה דרב אידי דאיכא למימר דקדושי קמא קידושי טעות הוה ואין זה מחזיר גרושתו, ועוד דספק ספיקא היא דשמא לא קדשה ראשון ואין זה מחזיר גרושתו, ואם תמצא לומר קדשה ראשון שמא לא גרשה ולא חלו קדושי שני כלל ומשום הכי תהא מותרת אף לראשון קא משמע לן דלא, אבל מצאו דבר על בריו לא צריכא למימר דודאי מגרש ראשון ונושא שני אבל איפכא לא.

מימר אמרי עיינו רבנן בקידושי וקדושי טעות הוה. פירש רש"י ז"ל קדושי שני קדושי טעות הוה, וכתבו בתוספות פירוש לפירושו דאי קדושי ראשון בטעות יתירוה אפילו לשוק אבל כיון שאין מתירין אותה אלא לראשון לא מצו אמרי דקדושי ראשון בטעות הוה אלא קדושי שני קאמר, ואף על פי שהצריכוה גט משני מימר אמרי דלבתר גירושין נבדק הדבר ונמצאו [בנדפס: ונמצא] קדושי שני בטעות ואפילו גט לא היתה צריכה.

יצא עליה קול מזה ומזה. כלומר שלא קדשה שני בפנינו קידושי תורה אלא שיצא קול שקדשה זה ויצא קול גם כן שקדשה שני אחר כך, אמר רב פפא אף זו מגרש ראשון ונושא שני, כתב רבנו אלפאסי ז"ל דמדאמר רב פפא אף זו מגרש ראשון ונושא שני שמעינן מינה דהם קמייתא נמי הכי הוא ולאו כדקאמר רב שישא בריה דרב אידי, ואפשר שאין זו ראיה דרב פפא לטעמיה דרב הונא קאמר וכן פירש רש"י ז"ל, ובתוספות הביאו ראיה דהלכתא כרב הונא מדאיצטריך תלמודא בהא למימר והלכתא מותרת לשניהם, אלמא בראשונה אינה מותרת לשניהם.

וכן אם יצא עליה קול שנתקדשה לאחד מבניו שלפלני והיו מזכירים בפרט איזה מהם אלא שמן הסתם הואיל ומתיחסים אותו לאב קטן הוא או סמוך לקטן ומתוך כך אם אין הקול מתברר מבטלין אותו ככל מקום שאין כאן חשד מסתמא מימר אמרי עיינו רבנן בקידושיה וקדושי קטן הוו וזה שפירשנוה בהזכירוהו ובפרט שאם לא כן הרי הוא שלא לפלני ומכל מקום יש מפרשים שמאחר שהם מזכירים אחד מבניו של פלני אין זה שלא לפלני:

יצא עליה קול או אפי' נתברר בעדים שנתקדשה לפלני וידענו בו שהוא קטן בשנים אלא שהוא ארוך בקומה עד שנראה כגדול אין חוששין מתוך החשד להצריכה גט מזה שאין הקומה סימן לגדלות כלל עד שיטעו הבריות בכך מצד הקומה שאף שכלו של קטן עד שני בדבר מעשה היה ואמרו חכמים דרך צחות עדין לא הגיע לפלגות ראובן ר"ל לחקרי לב ואין לחוש שיטעו הבריות עליו:

אע"פ שכתבנו באמתלא שאינה בשעת הקול אלא לאחר זמן שאינה אמתלא להפקיע את הקול מכל מקום כל שיש אמתלא שאותה אמתלא היתה שם בשעת הקול סומכין עליה וזהו שאמרו במקום אמתלא חוששין לאמתלא ובאה מלת חוששין לקולא כדרך שביארנוה בקצת מקומות ולדעתנו רב זביד שאמרה כן חולק עם רבה שאמר אמתלא שאמרו אפי' מכאן ועד עשרה ימים ואנו גורסין ורב זביד אמר במקום אמתלא חוששין לאמתלא כלומר שאין תולין באמתלא לאחר זמן אלא במקום שהדבר מוכיח שכך היה כגון שאף בשעת הקול יצא הקול שהקדושין בזריקה היו ולאחר זמן יצא הקול שספק קרוב לו היו וכל שהוא כן תולין בה ומתירין אותה לינשא אבל בדרך אחרת אין מתירין באמתלא שלאחר זמן אלא שאם נשאת מיהא לא תצא וכן נראה שפירשוה גדולי הפוסקים והמחברים ומה שהקשו לרב זביד ממשנתנו שאמרה ובלבד שלא תהא שם אמתלא פי' וסתם נאמרה אפי' לאחר זמן ותירץ מקום אמתלא קאמר כלומר כל שאתה מפרשה אף לאחר זמן דוקא במקום אמתלא ומכל מקום גדולי הרבנים גורסין רב זביד אמר בלא וא"ו ואינו חולק עם רבה אלא מילתא באפי נפשה היא כלומר לא סוף דבר באמתלא גמורה שמפקעת את הקול אלא כל שיש מקום ופתח לומר כן כגון אם יצא הקול שבזריקה היו תולין שקרוב לו היו ומה שאמרו ובלבד שלא תהא שם אמתלא דאלמא אמתלא גמורה פירושו מקום אמתלא ומה שהקשו משמועת נתקדשה ואח"כ בא בעלה איפשר לפרשה לשני הפירושין יפה ואין צורך להאריך בה:

האשה שהלך בעלה למדינת הים ואמרו לה מת בעליך ונתקדשה לאחר ואח"כ בא בעלה מותרת לחזור לראשון הואיל ולא נשאת שאלו נשאת תצא מזה ומזה כמו שיתבאר במקומו שאם תחזור לראשון יאמרו גירש זה וכנס זה ועכשו מחזיר גרושתו מן הנשואין ואין אומרין על תנאי נשאת שאין אדם נושא אשת חברו על תנאי אבל כשנתקדשה אם יטעו לומר שקדש זה ונמצא מחזיר גרושתו משנתארסה אף הם יאמרו שעל תנאי קדש ונמצא שאין בהן אירוסין כל שנשאת או אפי' נתקדשה ואחר הנשואין או האירוסין יצא קול שכבר נתקדשה לפלני היום או באותו הפרק אין אוסרין אותה על זה הא מכל מקום אם יצא הקול קודם שנשאת או שנתקדשה לו אסורה עליו:

יצא עליה קול האוסר ובא אחר וקדשה קדושין גמורים בודקין על קדושי ראשון ואם נמצאו קדושין אין קדושי שני כלום ואם לאו אלא שהקול הוא קול האוסר משתדלין שיגרש הראשון ויכנוס השני אבל שיגרש שני ויכנוס ראשון לא שמא יאמרו גירש זה וכנס זה והרי ראשון מחזיר גרושתו מן האירוסין אבל אם אף השני לא קדשה בבירור אלא שאחר קולו של ראשון יצא קול שנתקדשה לשני אחד מוציא ואחד כונס אי זה שירצו כך פסקוה גדולי הפוסקים והמחברים אלא שיש פוסקים שאף בראשונה מותרת לשניהם כרב שישא בריה דרב אידי:

מאחר שכתבנו שאם נמצאו קידושי ראשון קידושי מעליי אינה צריכה גט משני אתה למד שאין הלכה כרב הונא שאמר אשת איש שפשטה ידה וקבלה קדושין מאחר מקודשת ר"ל להצריכה גט ומכל מקום דוקא שלא בפני בעלה אבל בפניו ודאי מקודשת שהרי הלכה כרב המנונא שאמר האשה שאמרה לבעלה גרשתני נאמנת חזקה אין אשה מעיזה פניה בפני בעלה ואף רב הונא מדרב המנונא אמרה לשמעתיה אלא שהיה סבור כרב המנונא שיאמר כן אף שלא בפניו ואינו כן שכל שלא בפניו מעיזה ומעיזה אבל בפניו מיהא פשטה ידה ואמרה גרשתני דין אחד הוא שהפושטת ומקבלת בפני בעלה הרי היא כאומרת גרשתני וקצת חכמי הדורות חוככים לומר בין בגרשתני בין בפשטה ידה שאף שלא בפניו כן והדברים זרים ומתמיהים אלא דוקא בפניו ואף זו דבר ברור שענינה כשהיא מכוונת לקדושין ופורשת מן הראשון אבל כל שאינה מכוונת לכך אלא שסבורה שהם דברי לעג אע"פ שמבינה את הלשון מתוך שיודעת שאין קדושין תופסין על קדושין אין זה כלום וכן מן הסתם כל שחוזרת עם הראשון שהרי עיקר הטעם שאינה מעיזה להתיר את עצמה במה שיודעת שהבעל בריא שאינו כן ר"ל שלא גירשה וכל שאינו נפקעת ממנו כבר נהפכה חזקתה וכן הורינו בה למעשה:

וצריך שתדע שאין קרוי בפניו אלא אם כן ברור שהיא רואה בו שהוא רואה ושומע בכך ואין צריך לומר בשאר הדברים שכתבנו בדין גרשתני בשני של כתבות שכלם מתפשטים בדין פשטה ידה ולפי דרכך למדת בדין פשטה ידה וקבלה קדושין מאחר בפניו שלא נאסרה לבעלה הראשון אא"כ פירשה ממנו אחר אותו וכל שכן אם הלכה לה עם האחר ואינה צריכה גט משני כלל אחר שהיא עומדת כדרכה עם הראשון הא אם פירשה ממנו נאסרה והרבה חולקים בקצת דברים שכתבנו ואנו כתבנו מה שנראה לנו ושהסכימו בה עמנו קצת רבני אשכנז מן הגדולים והמובהקים שבהם:

המשנה העשירית והכונה בה בביאור החלק הששי והוא שאמר בית שמאי אומרין לא יגרש אדם את אשתו אלא אם כן מצא בה ערוה שנ' כי מצא בה ערות דבר ב"ה אומרים אפי' הקדיחה תבשילו שנ' כי מצא בה דבר ר' עקיבא אומר אפי' מצא אחרת נאוה ממנה שנ' והיה אם לא תמצא חן בעיניו אמר הר"ם ב"ש יתלו במלה ערוה וב"ה באמרו דבר ומאמר ר' עקיבא בלתי אמת לפי שהוא כאשר מצא טובה הימנה ישהנה עליו ולא יגרש זאת והיא לא חטאת כלל והיא נאותה למדותיו והלכה כב"ה:

אמר המאירי בית שמאי אומרין לא יגרש אדם את אשתו לכתחלה אלא אם כן מצא בה ערות דבר ר"ל דבר זמה ובית הלל אומרין אפי' הקדיחה תבשילו ר"ל שאינה משתדלת בצרכי ביתו להושיבם על אפניהם והענין דרך כלל הוא שמסרבת לו ואינה מתנהגת על פי רצונו ור' עקיבא אומר אפי' מצא אחרת נאה הימנה כלומר אפי' בלא שום טעם אלא מצד הרצון ואין הלכה לא כר' עקיבא ולא כבית שמאי אלא כבית הלל ומכל מקום אף בלא שום סבה אם גירש גירש ואינו בעמוד והחזר שהרי באונס נאמר לא יוכל לשלחה כל ימיו כלומר שכל ימיו בעמוד והחזר הא שאר בני אדם לא:

זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

דבר ברור עדות מעליא היא אלא פלוני מהיכן שמע מפלוני ופלוני והלכו להן למדינת הים:

אמר רבא יצא לה שם מזנה בעיר אין חוששין לה. פי' שזנתה עם פסולי כהונה. כגון עובד כוכבי' ועבד ונתין וממזר אין חוששין לה לאוסרה לכהן משום זונה דלא חיישינן לקלא עד שיראו דברים הניכרים כדעולא:

ת"ר בעולה אין חוששין לה. פי' וכשרה לכהן גדול. נשואה אין חוששין לה חלוצה אין חוששין לה ארוסה אין חוששין לה בעיר אחרת אין חוששין לה שלא לפלוני אין חוששין לה ממזרת אין חוששין לה שפחה אין חוששין לה הקדיש פלוני נכסיו אין חוששין להן. פי' נשואה או ארוסה זה כמה ימים אין חוששין לה דקלא דמתניתין היינו שאומר' היום נתקדשה פלונית. בעיר אחרת שאמרו פלונית נתקדשה היום בעיר פלונית. שלא לפלוני שאמרו נתקדש' סתם אבל לא אמרו למי נתקדשה אין חוששין לקול זה:

ההיא דנפק עלה קלא דאיתקדשה לבר בי רב אתייה רב חמא לאבוה א"ל אימא לי אי זי גופא דעובדא היכי הוה. א"ל על תנאי קדיש דלא ליזיל לבי חוזאי ואזל. א"ל כיון דבעידנא דהוה קלא לא הואי אמתלא לאו כל כמינך דמחזקת אמתלא:

ובלבד שלא תהא שם אמתלא. אמר רבה בר אבוה אמתלא שאמרו אפילו מכאן ועד עשרה ימים. פי' אמתלא שאמרו במשנתינו ששובר את הקול אפילו לא יצא עם הקול אלא אפי' לאחר זמן יצא הויא אמתלא. ואמר רב אשי כל קלא דלא איתחזק בבי דינא לאו קלא הוא. פי' שלא חזרו ב"ד אחריו שלא תהא שמיעת קול הברה לא חיישינן ליה אלא אם כן ידעו ב"ד העיר שכך יצא הקול פלוני מהיכן שמע כו' וגזרו שיחושו לקול זה:

ואמר רב אשי כל קלא דבתר נישואין לא חיישינן לה הא דקמי נישואין חיישינן לה רב חביבא אמר אפילו דבתר אירוסין לא חיישינן לה. והלכתא לא חיישינן לה:

אמר רב ירמיה בר אבא שלחו ליה מבי רב לשמואל ילמדנו רבינו יצא עליה קול מראשון ובא שני וקידשה קידושי תורה מהו פי' קידושין בעדים. שלח להו תצא והעמידו דבר על בוריו והודיעוני. מאי והעמידו דבר על בוריו. דאי מיגליא מילתא דקידושי ראשון קידושי מעליא נינהו לא צריכה גט משני פי' אע"פ שקידשה השני קידושין גמורים בעדים אי מיגליא מילתא דקידושי דקמא הוו קידושין והקול היה אמיתי תצא מן השני בלא גט. ופליגי דרב הונא דאמר רב הונא אשת איש שפשטה ידה וקבלה קידושין מאחר מקודשת כדרב המנונא דאמר רב המנונא האשה שאמרה לבעלה גירשתני נאמנת חזקה אין אשה מעיזה פניה בפני בעלה. ואידך כי איתמר דרב המנונא בפניו אבל שלא בפניו מעיזה ומעיזה והלכתא כרב המנונא ואין הלכה כרב הונא:

לא מצאו דבר על בוריו מהו. אמר רב הונא מגרש ראשון ונושא שני אבל מגרש שני ונושא ראשון לא מ"ט אתו למימר מחזיר גרושתו מן האירוסין. רב שישנא בריה דרבא אמר אף מגרש שני ונושא ראשון מימר אמרי עיינו רבנן בקידושי דראשון דקידושי טעות הוו. יצא עליה קול מזה ומזה מהו. פי' שאין עדים לא לראשון ולא לשני אלא שגם לשני יצא קול עליו אמר רב פפא אף זה מגרש ראשון ונושא שני מדקאמר רב פפא אף זו ש"מ בקמייתא כרב הונא ס"ל וליתא לדרב שישנא.

בפרש"י בד"ה עיינו ביה רבנן בקידושי שני כו' ולא יאמרו שגירשה כו' עכ"ל לכאורה טפי נראה לפרש דאמרי דעיינו בקידושי ראשון שלא היה אלא קלא בעלמא דלא מצאו הדבר על בוריו דלא היו קידושין כלל מעיקרא אבל בקידושי שני כיון דקידושיה ודאי הוו קידושי תורה לא יאמרו דעייני בהו שהן טעות וכן נראה לפרש מדברי התוספות כמו שיבא הביאור בהו לקמן ונראה ליישב שדקדק לפרש כן דמשמע ליה דלא היה טעות בראשון אלא בשני משום שכבר נתקדשה לראשון קצת יש להביא ראיה לזה מהא דמשמע דרב הונא מודה בהך דלקמן ביצא עליה קול מזה ומזה דמותרת לשניהם כמו שכתבו התוספות ורש"י והשתא אם נאמר דמאן דמתיר הכא לראשון משום דתולין הטעות בראשון ורב הונא פליג עלה דאין תולין הטעות בראשון אע"ג דלא הוי אלא קול בעלמא אם כן בהך דיצא עליה קול מזה ומזה נמי תאסור לראשון כיון דסבר דאין תולין הטעות בראשון אבל אם נפרש דמאן דמתירה הכא לראשון משום דתולין הטעות בשני אבל בראשון לעולם אין תולין הטעות ניחא דרב הונא דפליג הכא משום דאין תולין הטעות גם בשני כיון דקידושי תורה הוה אבל לקמן גבי יצא עליה קול מזה ומזה מודה דתולין הטעות בשני כיון דלא הוו אלא קול בעלמא ודו"ק:

תוס' בד"ה אמר רב הונא כו' פשיטא לרב הונא דלא כו' ומקודשת נמי לשני כו' עכ"ל ולא בעי למימר דדוקא נקט בכה"ג אבל במצאו דבר על בוריו מודה רב שיננא דלא ישא ראשון מהאי טעמא שכתבו הכא לרב הונא משום דלא פסיקא להו דרב שיננא סבר כרב הונא בהא דפשטה ידה וקבלה קידושין מאחר דחוששין לקידושין ושמא סבר כשמואל כיון דודאי א"א היא לא חיישינן כלל לקידושי שני וכשישאנה ראשון אינו נראה כלל כמחזיר גרושתו ודו"ק:

בא"ד בלא העמידו על בוריו דאין כי אם קול לקידושי ראשון ה"א דמותר כו' עכ"ל נראה דר"ל דה"א דמותר דיתלו קידושי ראשון בטעות ואפשר דמה"ט קאמר רב שיננא דישא ראשון דמימר אמרי דעיינו רבנן בקידושי ראשון דטעות הוא כיון שלא הוה כ"א קול ודלא כפרש"י שכתבנו וכן נראה מדבריהם לקמן שכתבו בד"ה והלכתא כו' אע"ג דקידושי ראשון לא הוי אלא קול בעלמא כו' דמשמע דמאן דמתיר היינו משום דקידושי ראשון לא הוי כ"א קלא ואיכא למתלי בטעות ואין להקשות לדבריהם דאם כן אמאי קאמרי התוספות דמודה רב הונא ביצא קול עליה מזה ומזה דיש לומר כמ"ש לחלק לקמן דהיכא דליכא רק קלא מזה ומזה יש לתלות טפי בטעות א' מהם אבל בחידושי הרשב"א כתב דדברי התוספות כפרש"י ואין להאריך בדחוקיו ודו"ק:

תוס' בד"ה ובנהרדעי כו' הוה מורה להו דלא כנפשיה. נ"ב פירוש מאחר שהוא להקל ודו"ק:

גמ' עדיין לא הגיע לפלגות כו'. ר"ח גורס לא הגיענו לפלגות גו' ומבואר באשר"י:

ברש"י בד"ה במקום אמתלא חוששין לאמתלא כו'. ועיין באשר"י שפירש בע"א ודו"ק (ג):

ברש"י בד"ה עיינו רבנן בקדושי שני כו'. ואין שייך לומר בקידושי ראשון דא"כ במתניתין למה חיישינן לקול לעולם נימא שיאמרו כשתתקדשה לשני עיינו ביה רבנן בקידושי ראשון אלא דוקא בקדושי שני שייך עיוני הואיל וקדמו קדושי ראשון שסוברין העולם מכח הקול שמקודשת לראשון ממילא קידושי שני אין תופסין מכח הקול שקדמו וק"ל ואין צ"ל דאי עיינו בקדושי ראשון א"כ סבר ר"ה דלא אמרינן עיינו בקדושי ראשון א"כ בסמוך לאמימר אליבא דר"ה אמאי מותרת לשניהם ואמרינן עיינו ודו"ק. ועיין במ"ש התוס' דאין כ"א קול לקידושי ראשון ה"א דמותר לשני לגרש וכו' [עיין במהרש"א]:

גמרא רז"א במקום אמתלא חוששין לאמתלא. האי חוששין היינו לקולא ועמש"כ לעיל (עג ב):

שם לאו משום דאמרי' על תנאי קדיש. מזה ק"ל על תוס' דיבמות (ר"ד פט) במה שהקשו ולימא טעמא משום קדושי טעות דכהן כו' ותירצו דר"ע לחוד הוא דחייש כו' ע"ש. דאכתי תקשה דילמא טעמא משום קדושי טעות דהכא. אלא ע"כ צ"ל דסוגיא דהתם אזלא כר"פ דהכא:

רש"י ד"ה ה"ג. א"ל מקום אמתלא קאמר. כ"נ דצ"ל:

תד"ה והלכתא. ואע"ג כו' דחי רבה כו'. וכן העתיקו ביבמות (קטז) בד"ה וליהמנה. אבל לפנינו בנדרים שם הגי' רבא:

תד"ה אמר. דכיון דודאי קדשה ראשון. כצ"ל:

לפלגות ראובן גדולי' חקרי לב עיי' גי' ר"ח דמייתי הרא"ש משמע יש קטנים חקרי לב שראוי שיתקיימו מעשיהם אלא שאין אנו בקיאי' להבחין והוא ע"ד מופלא סמוך לאיש שנדריו נבדקים והכא לא ניתן לנו רשות להבחין. ומ"מ צ"ע אם קידש אשה מספיקא היה לנו להחמיר וצ"ע ואמר לי בני הרב מוה' אברהם שמואל בנימין ני' כיון דאין אנו יכולים להבחין ה"ל מקדש בלא עדים וכעין שכ' הר"ן גבי ספק קרב לו. ונכון הוא. ותלמידי הרב מוה' נטע וואלף סג"ל אמר לפמ"ש חי' ר"ן ר"פ הנחנקי' דהא דבדורו' הראשונים הי' יולדת בני ז' מ"מ הוה רק מיעוטא דמיעוטא וה"נ משו"ה לא חיישינן להא אפי' רואי' בו שכל נפלא מכל מקום מיעוטא דמיעוטא הוא שיגיע לפלגות ראובן טרם בא לכלל שנים וסימנים. ובדרוש אמרתי וכתבתי מ"ט תלה בפלגות ראובן דוקא:

רב זביד אמר במקום אמתלא. הרי"ף גרס ורב זביד בוי"ו העיטוף ע"כ מפרש דפליג אדר"ה ומפרש רמב"ן במקום אמתלא חוששים מיד לאמתלא ולא תנשא לכתחלה ואם נישאית לא תצא זהו לשון חוששים ומצפים אולי אחר עשרה ימים תצא קלא אמתלא מפורש ואז שרי' למפרע ומשו"ה מייתי רב כהנא מנתקדשה ואח"כ בא בעולה דהתם כבר נישאית מאז לראשון ע"כ לא תצא:

והלכתא לא חיישי' עיי' עובדא דר"ת שכ' שהי' הבעל בחופה. וב"י בא"ע סי' י"ד מייתי דברי רבנו ירוחם אשת איש שפשטה ידה וקיבלה קידושי' מאחר מותרת לשני ואם תשאר תחת הראשון יגרש שני משום שלא ערער הבעל והקשה ב"י אדרבא אם הי' מערער ואפ"ה העיזה פני' הוה עדיף טפי דכשהבעל מסייעא לה מעיזה כדלעיל ס"ד ע"ב ותי' הגאון בית מאיר ז"ל דרבנו ירוחם ס"ל כהרמ"ה דבזה"ז דנפישא חוצפא לא שרינן על ידי חזקה דאין אשה מעיזה פני' אא"כ יש עוד רגלים לדבר והכא דלא ערער הבעל הוה רגלים לדבר. וכ' שכן נ"ל מלשון ר"ת דהכא דאי לאו דהי' בחופה ולא ערער לא הוה חזק דאין אשה מעיזה פני':

ובתשובה א' כתבתי ליישב דברי ר' ירוחם גם מה שהקשו עליו איך יגרש שני ותשאר תחת הראשון שמא יאמרו גירש ראשון ונשא שני ונמצא מחזיר גרושתו. ולפע"ד דברי רבנו ירוחם הולכים ע"ד רבו הרא"ש בתשובה דמייתי טוא"ע סי' קכ"ז בשנמצא גט מוקדם שתצא מהשני בלא גט ופי' הב"ח אנן סהדי אלו היה נודע פסולו להמקדש לא היה מקדש אשה כזו שיש ערעור ואם כן בטלו הקידושין. והכי נמי נימא אלו הוה ידע שיש ערעור ואין סמיכה אלא על חזקה אין אשה מעיזה פניה לא הי' נכנס לזה אלא כיון שראה שאין הבעל מערער סבור שאין כאן ערעור ופקפק וקידוש ועכשיו שנודע שטעה בטלה הקידושין ומכל מקום ליתר שאת יגרש אבל העולם יבחנו ויבינו זה כמו מקום אמתלא לעיל דנתקדשה ואח"כ בא בעלה:

והנה בד"מ סי' י"ז כ' טעמו של רבינו ירוחם הואיל ולא אמרה גרשתני רק פשטה ידה וקיבלה קידושי' אבל גרשתני לא אמרה והוא תמוה כמ"ש בית שמואל שם. ולפע"ד לפרש קצת דהרי כל עצמנו לא התרנו זו להשני אלא חזקה שלא תעיז פני' בפני בעלה להוציא עצמה ממנו. והן עתה רוצה היא להשאיר תחת בעלה הראשון הרי מעיזה פניה בהשני וממ"נ מעיזה פני' בפני א' מהבעלי' ואבדה חזקתה ותשאר בחזקת א"א להראשון. אך נהי דאין אנו מאמינים לה מכל מקום היא שותה נפשה חתיכא דאיסורא בנישואין לשני או נתקדשה לשני דה"ל מחזיר גרושתו משנתקדשה. לזה כ' רמ"א הרי לא אמרה בפיה גרשתני בעלי רק העיזה לקבל קידושי' מאחר ואינה נאמנות לנו והיא לא הוציאה מפיה גרשני בעלי לשוי נפשה חד"א כנלע"ד:

תצא והעמידו הדבר על בריו והודיעני. לעיל פ"א דמחלק בין אי קרו לנתינה כתיבה והרמב"ם לא חילוק ולעולם תצא כ' המגיה בט"ז סי' ו' דמדלא איתמר צריך בדיקה ותצא אחר הבדיקה. משמע לעולם תצא מפני שהדבר צריך בדיקה ואין בידינו לבדוק ע"ש והנה דקדוקו נכון אבל פירושו דחוק. והנה גם כאן יש לדקדק כן ונ"ל פירושו תצא מבעלה לעולם והעמידו הדבר על בריו באיזה אופן תצא אי על ידי גירושין או אפי' בלא גט תשאר תחת הראשון אי מגליא מילתא דקידושי מעלי' נינהי:

ועל דרך זה עצמו יפורש לעיל תצא מבעלה בכל אופן אך הדבר צריך בדיקה אי איכא דקרי לנתינה כתיב' אזי כופי' בשוטי' להוציא ואיננו גט מעושה שלא כדין. מה שאין כן אי ליכא דקרי לנתינה כתיבה. נהי דעל כל פנים תצא משום דאי אפשר לבדוק בזה כמ"ש המגי"ה הנ"ל מכל מקום אין כופי' דיש לחוש למעושה שלא כדין וע"כ פסק רמב"ם לעולם תצא בכל אלו בלא"ה יש לעיין אי כופי' לדידן:

משום דאמרי' על תנאי קידש. הקשה פני יהושע אם כן לעיל פ"א נמי נימא על תנאי גירש ועל זה בנה הגאון מו"ה פייבש זצ"ל בנוב"י קמא סי' ס"ה יסודו. ולפע"ד הכא הא דהוה מקום אמתלא משום דמתחלה באתה לב"ד לבקש לה היתר על ידי מת בעלי ע"כ מפורסם שספק היה בדבר ע"כ תלינן על תנאי זה קידש וס' זו מבואר ביבמות כ"ב ע"א עיין שם והיינו מקום אמתלא מה שאין כן לעיל פ"א ע"ש:

כי דאתמר דר"ה וכו' והקשו תוס' א"כ דר"ה אפי' שלא בפניו מה יענה במתני' ואם יש עדים שהיתה א"א אינה נאמנות ותירצו דר"ה לא אמרי' אלא לחוש ולא להתירה להדיא והתוס' ביבמות קט"ז ע"ב בתי' קמא ס"ל דר"ה אפי' להתירה לכתחילה קאמר וכ' בית מאיר דס"ל כאורחת חיים דמיית ב"י ריש סי' י"ז דר"ה לא קאמר אלא בליכא עידי קידושין לפנינו רק שמוחזקת לנו באשת איש אז אתיא חזקה דאינה מעיזה ומפיק מחזקה דהחזקנו בא"א אבל מתני' מיירי ביש עדים שהיא א"א לא אתי' חזקה דאינה מעיזה ומפיק מעדים. והתוס' ביבמות הקשה להם לדינא בנשים דליכא עדים רק בחזקת א"א ובאה ואמרה מת בעלי דאפילו הכי אין אנו מתירים אלא מטעם דייקא וק' לרב הונא וע"ז תי' תוס' אלו דבריו ז"ל ובמקום אחר כתבתי בזה. ומדשמעתין לא קשה אאורחת חיים לא קאמר אלא דלא הקיל ר"ה בשלא בפניו אבל כיון דס"ל שלא בפניו נמי אינה מעיזה. נהי דלהקל במקום עדים לא אמרי' מ"מ להחמיר חיישי' לר"ה וצריכים גט משני. וקמ"ל שמואל דלא כר"ה. ועיין לעיל ס"ד בסוגיא דשליש כ' הרא"ש היכי דאיכא שליש דמסייעא לה נמי אינה מעיזה נראה לא כ' הראשון כן אלא לר"ה התם ור"ה לשיטתו דאפילו שלא בפניו אינה מעיזה א"כ בפניו אפי' בסיועת השליש אינה מעיזה. משא"כ לדינא דשלא בפניו אין לסמוך על חזקה אין מעיזה א"כ י"ל אפי' בפניו אי איכא ע"א דמסייעא לה אפי' אינו בעלה מכל מקום מעיזה ומעיזה והארכתי בדברים אלו בתשובה ואין להאריך:

מגרש ראשון ונושא שני. כ' תוס' ואומר הר"ר אלחנן דמשמע דהלכתא כר"ה עכ"ל משום דלכאורה י"ל ע"כ לא פליג ר"ה אדרב שישא אלא משום דס"ל חזקה אפי' שלא בפניו א"כ לא יתלו בקידושי טעות דשני אלא משפשטה ידה יאמרו גרשתני אמרה. אבל אי הוה ס"ל דמעיזה שלא בפניו ולא הוה כטוענת גרשתני הי' מודה לרב שישא וא"כ דאנן לית לן דר"ה ה"א הלכה כרב שישא ע"כ הוצרך רבינו אלחנן לפסוק הלכה כר"ה:

גמרא א"ל רב כהנא לרב פפא ואת לא תסברא והתנן נתקדשה כו' לאו משום דאמרינן על תנאי קידש. ופרש"י דכי מהדרינן לה לגברא אמרינן ודאי יש פתח לדבר כו'. ולכאורה יש לתמוה מאי ענין אמתלא ופתח אמתלא לכאן שהרי קידשה השני קידושין גמורים ובקידושין גמורין בעדות ברורה ודאי לא שייך ענין אמתלא כלל וע"כ היינו משום דקדושי טעות נינהו כיון שבא בעלה. תו קשיא לי דלמאי דמשמע דבכה"ג מיקרי פתח אמתלא כיון דמהדרינן לה לגברא קמא א"כ תיקשי הא דאמרינן לעיל בפרק הזורק דף פ"א דשלח רבי מנשה מדויל לשמואל פלוני כהן יצא קול שגירש אשתו והיא יושבת תחתיו ומשמשתו מהו ושלח שמואל תצא ומסקינן תצא משני דהו"ל קלא דקמי נישואין וקשה אכתי אמאי חיישינן האיכא מקום אמתלא כי הכא כיון שיושבת תחת הראשון ומשמשתו אמרי' על תנאי גירש אע"כ דאפ"ה לא מיקרי פתח ומקום אמתלא. ונראה ליישב דודאי הכא בנתקדשה לאחר אף לפי סברת המקשה עיקר הטעם משום דקידושי טעות נינהו שלא נתקדשה אלא מחמת שסברה שמת בעלה אלא אפילו הכי ס"ד דרב פפא דאכתי הוי לן למיחש דאיכא מאן דלא ידע שנתקדשה מחמת מיתת בעלה וסברי שנתקדשה מחמת שגירשה בעלה הראשון וא"כ לדידהו הו"ל כקול גירושין ואפ"ה לא חיישינן וע"כ היינו משום שלא יצא הקול ברור אלא עם מקום אמתלא דכיון שבעלה במדינת הים יש פתח לומר שעל תנאי גירש כפרש"י לפי שלא היה יכול לבוא וכיון שבא בעלה לבסוף הרי נתבררה האמתלא למאן דקטעי וסבר שמחמת גירושין נתקדשה ואע"ג שלא יצא האמתלא אלא מכאן ועד עשרה ימים אפ"ה מהני כיון שהיה במקום אמתלא והשתא לא תיקשי הא דפרק הזורק דהתם יצא הקול מבורר ולא היה פתח אמתלא כלל בתחלת הקול כן נ"ל בשיטת רש"י ואע"ג דמלשון רש"י משמע דאמתלא היינו בקידושין וכן משמע לשון הגמרא דקאמר על תנאי קידש דא ודא אחת היא כיון דאמרינן על תנאי גירש הראשון א"כ ע"כ הקידושין משני היה ג"כ על תנאי. אמנם לפי פירוש הרי"ף והרמב"ם ז"ל בההיא דמקום אמתלא יתיישב הסוגיא יותר ואין להאריך ודו"ק:

תוספות בד"ה והלכתא לא חיישינן מעשה בא לפני ר"ת כו' ועוד דכיון שנתקדשה לאחר בפניו שריא עכ"ל. ומה שהוצרך ר"ת לטעם השני אע"ג דאיפסקא הלכתא בגמרא בהדיא דקלא דבתר נישואין לא חיישי' אלא משום דנפקא מינה אם ימות בעלה הראשון או יגרשנה הוי לן למיחש ולמימר שחזר הקול וניעור שלא תינשא לאחר מחמת הקול הראשון והו"ל קלא דקמי נישואין כדאמרינן לעיל בפ' הזורק דתצא משני מש"ה הוצרך רבינו תם לטעמא שנתקדשה בפניו וא"כ שרי' לגמרי שאף אם הקול הראשון אמת ע"כ גירשה מדרב המנונא כן נ"ל לכאורה אבל עדיין צ"ע דמספקא לי טובא אי שייך בכה"ג לומר שאחר כך חוזר הקול וניעור דבשלמא לעיל בפ' הזורק אף שיושבת תחתיו ומשמשתו אכתי לא נתבטל הקול לגמרי דאיכא למימר דמעיקרא גירשה הראשון על תנאי שלא יחול אלא סמוך למיתה כדמסיק הש"ס התם אימר סמוך למיתה גירשה ואיכא לפרש כדפרישית משא"כ הכא כיון שיושבת תחת בעלה ויצא הקול שנתקדשה קודם זה ואנן לא חיישינן להאי קלא דהו"ל קלא דבתר נישואין א"כ נראה שנתבטל הקול לגמרי ואינו חוזר וניעור וצ"ע ודו"ק:

רש"י בד"ה עיינו ביה רבנן בקידושי שני ולאו קידושין נינהו כו' עכ"ל. וכתב מהרש"א ז"ל דטפי יש לפרש דעיינו ביה בקידושי ראשון דיותר יש לתלות הטעות בראשון כיון דלא הוי אלא קול בעלמא והאריך בזה. ולענ"ד ודאי לישנא דגמרא דקאמר קידושי טעות נינהו משמע להדיא דאשני קאי דבקידושי תורה שייך האי לישנא דקידושי טעות משא"כ בקידושי ראשון לא הו"ל למימר אלא עיינו ביה רבנן בקלא דלית ביה מששא. ובר מן דין נפלאתי מה עלה על דעת מהרש"א ז"ל לומר לתלות הטעות בראשון דמהיכא תיתי ומאי שנא מכל חיישינן לקלא דשמעתין דאסרינן לעלמא ואליבא דשמואל דקיימי הנך אמוראי אית ליה דלא מבטלינן קלא אפי' אי מגליא מילתא שהקול אין בו ממש אפ"ה חיישינן ולא אמרינן מימר אמרי עיינו ביה רבנן בקלא דלאו מידי הוא אלמא אפי' בדאיתברר חיישי' וכ"ש בלא איתברר דלית לן למימר מימר אמרי כיון שיצא הקול ברור בלא אמתלא ע"כ דאקידושי שני קאי כפרש"י ואף התו' מפרשים כפירוש רש"י כמו שכתב הרשב"א ז"ל בשמם וכתב דאי ס"ד דאראשון קאי יתירוה נמי לעלמא מה"ט וכוונתו בבירור למה שכתבתי דאמאי חיישינן כלל לקלא יתירוה לעלמא מה"ט דמימר אמרי עיינו רבנן בקלא דלאו מידי הוא ואמאי אמרי' דלא מבטלינן קלא ואפי' מ"ד מבטלינן היינו דוקא באיתברר אבל בלא איתברר מודה אע"כ דלא מבטלינן קלא מטעמא דמימר אמרי וע"כ דאשני קאי ולא ידעתי למה כתב מהרש"א ז"ל על הרשב"א ז"ל שדבריו דחוקין גם ביתר דברי מהרש"א ז"ל יש לי לדקדק ואין להאריך ודוק ועיין בסמוך: