גיטין פט ע"א

הֲרֵי זוֹ מְגוֹרֶשֶׁת מַאי טַעְמָא קוֹל וְשׁוֹבְרוֹ עִמּוֹ
אָמַר רָבָא יָצָא לָהּ שֵׁם מְזַנָּה בָּעִיר אֵין חוֹשְׁשִׁין לָהּ מַאי טַעְמָא פְּרִיצוּתָא בְּעָלְמָא הוּא דַּחֲזוֹ לַהּ
כְּתַנָּאֵי אָכְלָה בַּשּׁוּק גִּירְגְּרָה בַּשּׁוּק הֵנִיקָה בַּשּׁוּק בְּכוּלָּן רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר תֵּצֵא רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר מִשֶּׁיִּשְּׂאוּ וְיִתְּנוּ בָּהּ מוֹזְרוֹת בַּלְּבָנָה
אָמַר לוֹ רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי אִם כֵּן לֹא הִנַּחְתָּ בַּת לְאַבְרָהָם אָבִינוּ שֶׁיּוֹשֶׁבֶת תַּחַת בַּעֲלָהּ וְהַתּוֹרָה אָמְרָה כִּי מָצָא בָהּ עֶרְוַת דָּבָר וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים אוֹ עַל פִּי שְׁלֹשָׁה עֵדִים יָקוּם דָּבָר מָה לְהַלָּן דָּבָר בָּרוּר אַף כָּאן דָּבָר בָּרוּר
תָּנוּ רַבָּנַן בְּעוּלָה אֵין חוֹשְׁשִׁין לָהּ נְשׂוּאָה אֵין חוֹשְׁשִׁין לָהּ אֲרוּסָה אֵין חוֹשְׁשִׁין לָהּ שֶׁלֹּא לִפְלוֹנִי אֵין חוֹשְׁשִׁין לָהּ בְּעִיר אַחֶרֶת אֵין חוֹשְׁשִׁין לָהּ
מַמְזֶרֶת אֵין חוֹשְׁשִׁין לָהּ שִׁפְחָה אֵין חוֹשְׁשִׁין לָהּ
הִקְדִּישׁ פְּלוֹנִי נְכָסָיו הִפְקִיר פְּלוֹנִי נְכָסָיו אֵין חוֹשְׁשִׁין לָהֶן
אָמַר עוּלָּא לֹא שֶׁשָּׁמְעוּ קוֹל הֲבָרָה אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיְּהוּ נֵרוֹת דּוֹלְקוֹת וּמִטּוֹת מוּצָּעוֹת וּבְנֵי אָדָם נִכְנָסִין וְיוֹצְאִין וְאוֹמְרִים פְּלוֹנִית מִתְקַדֶּשֶׁת הַיּוֹם
מִתְקַדֶּשֶׁת וְדִלְמָא לָא אִקַּדַּשָׁה אֵימָא פְּלוֹנִית נִתְקַדְּשָׁה הַיּוֹם
וְכֵן תָּנֵי לֵוִי לֹא שֶׁיִּשְׁמְעוּ קוֹל הֲבָרָה אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיְּהוּ נֵרוֹת דּוֹלְקוֹת וּמִטּוֹת מוּצָּעוֹת וְנָשִׁים טוֹוֹת לְאוֹר הַנֵּר וּשְׂמֵחוֹת לָהּ וְאוֹמְרוֹת פְּלוֹנִית מִתְקַדֶּשֶׁת הַיּוֹם מִתְקַדֶּשֶׁת וְדִלְמָא לָא אִקַּדַּשָׁה אָמַר רַב פָּפָּא אֵימָא פְּלוֹנִית נִתְקַדְּשָׁה הַיּוֹם
אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן לֹא שֶׁשָּׁמְעוּ קוֹל הֲבָרָה אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיְּהוּ נֵרוֹת דּוֹלְקוֹת וּמִטּוֹת מוּצָּעוֹת וּבְנֵי אָדָם נִכְנָסִין וְיוֹצְאִין אָמְרוּ דָּבָר זֶה הוּא קוֹל לֹא אָמְרוּ דָּבָר זֶהוּ אֲמַתְלָא
לֹא אָמְרוּ וְהָא לֹא אָמְרוּ וְלֹא כְּלוּם לְאַפּוֹקֵי מִדְּרַבָּה בַּר רַב הוּנָא דְּאָמַר אֲמַתְלָא שֶׁאָמְרוּ אֲפִילּוּ מִכָּאן וְעַד עֲשָׂרָה יָמִים קָא מַשְׁמַע לַן לָא אָמְרוּ הוּא דְּהָוְיָא אֲמַתְלָא הָא אָמְרוּ לָא הָוְיָא אֲמַתְלָא
אָמַר רַבִּי אַבָּא אָמַר רַב הוּנָא אָמַר רַב לֹא שֶׁשָּׁמְעוּ קוֹל הֲבָרָה אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיֹּאמְרוּ פְּלוֹנִי מֵהֵיכָן שָׁמַע מִפְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי מִפְּלוֹנִי וּבוֹדְקִין וְהוֹלְכִין עַד שֶׁמַּגִּיעִין לְדָבָר הַבָּרוּר
דָּבָר הַבָּרוּר עֵדוּת מְעַלַּיְיתָא הוּא אֶלָּא כִּי אֲתָא רַב שְׁמוּאֵל בַּר יְהוּדָה אָמַר רַבִּי אַבָּא אָמַר רַב הוּנָא אָמַר רַב לֹא שֶׁשָּׁמְעוּ קוֹל הֲבָרָה אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיֹּאמְרוּ פְּלוֹנִי מֵהֵיכָן שָׁמַע מִפְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי מִפְּלוֹנִי וְהָלְכוּ לָהֶם לִמְדִינַת הַיָּם
אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי לְרַב יוֹסֵף מְבַטְּלִינַן קָלָא אוֹ לָא מְבַטְּלִינַן אֲמַר לֵיהּ מִדְּאָמַר רַב חִסְדָּא עַד שֶׁיִּשְׁמְעוּ מִפִּי הַכְּשֵׁרִים שְׁמַע מִינַּהּ מְבַטְּלִינַן קָלָא
אֲמַר לֵיהּ אַדְּרַבָּה מִדְּאָמַר רַב שֵׁשֶׁת אֲפִילּוּ מִפִּי נָשִׁים הָוֵי קוֹל שְׁמַע מִינַּהּ לָא מְבַטְּלִינַן קָלָא
אֲמַר לֵיהּ אַתְרָוָותָא נִינְהוּ בְּסוּרָא מְבַטְּלִי קָלָא בִּנְהַרְדְּעָא לָא מְבַטְּלִי קָלָא
הָהִיא דִּנְפַק עֲלַהּ קָלָא דְּאִיקַּדַּשָׁה לְבַר בֵּי רַב אַתְיֵיהּ רַב חָמָא לַאֲבוּהּ אֲמַר לֵיהּ אֵימָא לִי הֵיכִי הֲוָה עוֹבָדָא אֲמַר לֵיהּ עַל תְּנַאי קַדֵּישׁ אַדַּעְתָּא דְּלָא אָזֵיל לְבֵי חוֹזַאי וַאֲזַל אֲמַר לֵיהּ כֵּיוָן דִּבְעִידָּנָא דַּהֲוַאי קָלָא לָא הֲוַאי אֲמַתְלָא לָאו כֹּל כְּמִינָךְ דְּמַחְזְקַתְּ אֲמַתְלָא
הָהִיא דִּנְפַק עֲלַהּ קָלָא דְּאִיקַּדַּשָׁה בַּאֲצִיפָּא דְּתוּחְלָא בְּעֵינָא דְּבֵי שִׁיפֵי שַׁלְחַהּ רַב אִידִי בַּר אָבִין לְקַמֵּיהּ דְּאַבָּיֵי כִּי הַאי גַּוְונָא מַאי אֲמַר לֵיהּ אֲפִילּוּ לְמַאן דְּאָמַר לָא מְבַטְּלִינַן קָלָא בְּהָא מְבַטְּלִינַן קָלָא מֵימָר אָמְרִי עַיִּינוּ בְּהוּ רַבָּנַן בְּקִידּוּשֵׁי וְלָא הֲוָה בְּהוּ שָׁוֶה פְּרוּטָה
הָהִיא דִּנְפַק עֲלַהּ קָלָא דְּאִיקַּדַּשָׁה

תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף פט - א

הרי זו מגורשת, ומותרת לכל.

ומבארת הגמרא: מאי טעמא?

כיון שיצא קול מחד גיסא, שהיא מקודשת, ושוברו עמו, מאידך גיסא, שהיא מגורשת, הרי הקול אסרה והקול התירה. ^[3] אמר רבא: פנויה שיצא לה שם של מזנה עם עובד כוכבים ועבד ^[4] שפוסלים לכהונה, ויש לכך קול בעיר, אין חוששין לאסור לה להינשא לכהן.

מאי טעמא? זנות לא שכיחא, ויש לתלות שרק מעשה פריצותא בעלמא הוא דחזו לה, ואינו פוסלה לכהונה. ^[5]

ומעמידה הגמרא כתנאי!

אשה ^[6] שאכלה בשוק או שגירגרה - הלכה כשהיא נטוית גרון בשוק, או שהניקה בשוק, בכולן, רבי מאיר אומר: תצא מבעלה. לפי שחוששין שזינתה.

רבי עקיבא אומר: לא תצא אלא משעה שישאו ויתנו, ידברו בה נשים הטוות מוזרות [פשתן משזר, תוס' סוטה כז א] בלילה לאור הלבנה, שדרכן לדבר בחשיבות המעשים שבעיר.

אמר לו רבי יוחנן בן נורי: אם כן, לא הנחת בת לאברהם אבינו שיושבת תחת בעלה, לפי שעל כל אחת יוכלו שונאיה להוציא קול בחינם.

והתורה אמרה [דברים כב] "והיה אם לא תמצא חן בעיניו, כי מצא בה ערוות דבר".

ולהלן [שם ט] הוא אומר: "על פי שנים עדים או על פי שלושה עדים יקום דבר". ומקישם הכתוב:

מה להלן, בעדים צריך שתהא ידיעת דבר ברור.

אף כאן, במגרש את אשתו משום דבר ערווה, אינו חייב להוציא עד שיהא דבר ברור. ^[7] ורבא סבר כרבי יוחנן בן נורי.

תנו רבנן:

א. יצא על בתולה קול שהיא בעולה, אין חוששין לה לאוסרה להינשא לכהן ^[8] גדול שאסור בבעולה.

ב. יצא על פנויה קול שהיא נשואה מלפני זמן מה, אין חוששין לה.

ג. וכן אם יצא עליה קול שהיא ארוסה, ^[9] אין חוששין לה. ד. יצא על פנויה קול שנישאת היום, אם אמרו שהיא נשואה לפלוני מסויים, חוששין לה, כדקתני במשנתנו.

אבל כשלא אמרו "לפלוני", אין חוששין לה.

ה. אם יצא קול: פלונית מתקדשת היום בעיר אחרת, ^[10] אין חוששין לה.

ו. יצא קול שהיא ממזרת, אין חוששין לה.

וכן שהיא שפחה, אין חוששין לה.

ז. יצא קול: הקדש פלוני נכסיו! אין חוששין להן, לאסור עליו להשתמש בהן.

ח. יצא קול "הפקיר פלוני נכסיו", אין חוששין להן.

אמר עולא, הא דקתני במתניתין "יצא קול שהיא מקודשת" חוששין לה, לא מדובר ששמעו רק קול הברה - שמועה.

אלא, כדי שיהו נרות דולקות, ומטות מוצעות, ובני אדם נכנסין ויוצאין, ואומרים פלונית מתקדשת היום, שיש בכל זה ראיה לחוש לקול. ^[11]

ופרכינן: וכי השמועה שפלונית עתידה להיות "מתקדשת היום" דיה לאסור אותה? ודלמא לבסוף, לא אקדשה.

ומשנינן: אימא כך יצא הקול "פלונית כבר נתקדשה היום לפלוני".

וכן תני לוי: לא שישמעו קול הברה, אלא כדי שיהיו נרות דולקות ומטות מוצעות ונשים טוות לאור הנר ושמחות לה [התוס' גרסו ובני אדם נכנסים ויוצאים ואומרים], ואומרות: פלונית מתקדשת היום.

ופריך "מתקדשת"? ודלמא לבסוף לא אקדשה?

אלא אמר רב פפא: אימא "פלונית נתקדשה היום".

וכן אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: לא ששמעו קול הברה, אלא כדי שיהו נרות דולקות ומטות מוצעות, ובני אדם נכנסים ויוצאים.

אם אמרו דבר, פלונית נתקדשה היום, זה הוא קול.

ואם לא אמרו דבר, אלא שתקו, זהו אמתלא, השוברת ומבטלת את הקול.

ומקשינן: והא אם לא אמרו, אין כאן לא קול, ולא כלום, ומאי קאמרינן זהו אמתלא?

ומתרצינן: רבה בר בר חנה בא לאפוקי מדרבה בר רב הונא, דאמר לקמן, אמתלא שאמרו מבטלת את הקול, היא אפילו אם יצאה האמתלא מכאן עשרה ימים.

קא משמע לן, שאם לא אמרו קול גמור, אלא קול מסופק, כגון קידושין ספק קרוב לו ספק קרוב לה, הוא דהוי אמתלא, לפי שיצא הקול עם האמתלא בחדא מחתא.

הא אם אמרו פלונית נתקדשה היום, ולאחר זמן הוסיפו אמתלא, לא הוי אמתלא.

אמר רבי אבא אמר רב הונא אמר רב: הא דחוששין לקלא, לא מדובר ששמעו קול הברה בלבד, אלא כדי שיאמרו אינשי: פלוני אמר שאשה פלונית מקודשת, ואפשר לבדוק מהיכן שמע, מפלוני אחר, ופלוני מפלוני, ובודקין והולכין למצא מקור השמועה, עד שמגיעין לידיעת דבר הברור מי הם ^[12] העדים שראו את הקדושין, שאז חוששין לקלא.

ופרכינן: אם ידעינן בדבר הברור בפני מי נתקדשה, הא עדות מעלייתא הוא!

וכי משנתנו באה להגיד הלכות עדות, שעדים נאמנים!?

ועוד, מהו "יצא שמה בעיר", והא עדות גמורה היא זו. [ריטב"א]

ומתרצינן: אלא, כי אתא רב שמואל בר יהודה, אמר רבי אבא אמר רב הונא אמר רב: הא דחוששין לקול, לא מדובר ששמעו קול הברה, אלא כדי שיאמרו: פלוני מהיכן שמע, מפלוני. ופלוני מפלוני, שאמר ^[13] פלוני ופלוני היו עדי קידושין, והלכו להם למדינת הים, שאי אפשר לברר בירור גמור, בכי האי גוונא חוששין לקול. [ואף על פי שאין נרות דולקים ומיטות מוצעות].

אמר ליה אביי לרב יוסף: אם באו העדים ממדינת הים, ואמרו לא היו דברים מעולם, ולא נתקדשה פלונית בפנינו, האם מבטלינן קלא, ^[14] ומותרת לעלמא בלי גט, או לא מבטלינן קלא.

אמר ליה רב יוסף: מדאמר רב חסדא שאין מכשירין את הקול עד שישמעו מפי אנשים הכשרים, שאמרו בפני פלוני ופלוני נתקדשה פלונית, והלכו למדינת הים, שמע מינה שאם יש ריעותא בקול, כגון שהוציאוהו אנשים שאינם כשרים, לא חיישינן לקלא. ואם כן הוא הדין שאם אחר כך חזרו העדים ואמרו לא היו דברים מעולם, מבטלינן קלא.

אמר ליה אביי לרב יוסף, אדרבה, תוכיח מהא דאמר רב ששת, אפילו אם נודע שנתקדשה בפני עדים מפי נשים, הוי קול, שמע מינה אין חוששין בהוצאת הקול שמא אינו נכון. ואם כן, הוא הדין לא מבטלינן קלא, אם יאמרו העדים לא היו דברים מעולם.

אמר ליה רב יוסף: אחרוותא נינהו, מקומות חלוקים במנהגם, בסורא נהגו שאם חזרו העדים ואמרו לא היו דברים מעולם מבטלי קלא, ובנהרדעא לא מבטלי קלא.

ההיא אשה דנפק עלה קלא בעיר דאיקדשה לבר בי רב [שנתקדשה לאחד מבני הישיבה].

אתייה [שלח והביא] רב חמא לאביה של האשה, ואמר ליה: אימא לי היכי הוה עובדא? אמר ליה אביה: אותו בחור, על תנאי קידש את בתי אדעתא - על מנת דלא אזיל שלא ילך לבי חוזאי, ולבסוף אזל, ובטלו הקידושין.

אמר ליה רב חמא: כיוון דבעידנא דהואי קלא, בזמן שהיה קול גמור, לא הואי עמו אמתלא, הרי עכשיו, לאו כל כמינך דמחזקת אמתלא לבטל הקול.

ההיא אשה דנפק עלה קלא, דאיקדשה בפני עדים לפלוני באציפא בתוחלא [תמר שלא נתבשל כל צרכו, והונח בחותלות - שהם כלים העשויים מכפות תמרים, להתבשל בהם. ואחר שאוכלים אותו, נשאר על הגרעין מבשר הפרי, שלא נפרד בשעת אכילה, והוא נקרא ציפה לשון ציפוי ובאותו בשר קידשה], בעינא, על מעין של מקום הנקרא "דבי שיפי".

שלחה רב אידי בר אכין לקמיה דאביי, לשאול: אם יבואו העדים ויאמרו לא נתקדשה בפנינו, כי האי גוונא, מאי?

האם יכול הקול להתבטל או לא.

אמר ליה אביי: אפילו למאן דאמר שבעלמא לא מבטלינן קלא, משום שעדיין יש חשד לאנשים שמא בכל אופן נתקדשה, לכן מצריכים גט לחומרא, אבל בהא, שקידשה בציפא דתוחלתא, מבטלינן קלא, ואינה צריכה גט להינשא לאחר. משום שמימר אמרי אינשי: עיינו רבנן בקידושיה, ולא הוה בהו שווה פרוטה, ומעיקרא לא נתקדשה.

הערות

^[3] דעת רש"י, וכן כתב הרמב"ם בפרק י' מגירושין ה"כ שאפילו אם יצא הקול של הגירושין לאחר זמן מגורשת, דקול אסרה וקול התירה. והראב"ד השיג, שדווקא אם שני הקולות יצאו יחד, כלומר פלונית נתקדשה לפלוני ונתגרשה ממנו. וביאר המגיד משנה שלהרמב"ם בין קול ושוברו עמו אינו דומה לבין אמתלא שנחלקו בו לקמן פט ב אם צריך שתצא דווקא באותו יום או לא. דדווקא באמתלא שעוקרת הקידושין מעיקרא צריך שתצא ביחד עם הקול, אבל גירושין, שאינם עיקרים למפרע את הקידושין, אפילו לאחר זמן חוששים לקול להתירא. וכ"כ הריטב"א. אבל הקשה על זה, דדילמא איכא ששמעו הקול הראשון של קידושין ולא את השני, ואתו לידי חשד, כמבואר לקמן שלא מבטלינן קלא מפני החשד ע"ש. ובפני יהושע כתב, שמה שהכריח את רש"י והרמב"ם לפרש שמדובר בקול שלאחר כמה ימים ולא דמי לאמתלא, משום שבמשנה נאמר איזו אמתלא של גירושין, ואח"כ איזו של קידושין, ואמאי לא מפרש איזוהי אמתלא של קידושין הגירושין בעצמם, ועל כרחך קול של גירושין אינו אמתלא.

^[4] ובריטב"א כ' שאפילו אם לא ידוע עם מי זינתה, כיוון דאשה מזנה אינה בודקת עם מי זינתה. ומכל מקום, אם אמרה לכשר נבעלתי נאמנת, גם אם ידוע באמת שזינתה, אבל אם לא ידוע בבירור תולים שפריצותא בעלמא הוא דחזו לה. וברמב"ם פי"ז מאיסו"ב הוסיף שאפילו אם גירשה בעלה מחמת הפריצותא, מותרת לכהן (הדיוט) כיוון דלא חיישינן לזנות עד שנדע דבר ברור.

^[5] הריטב"א בשם רבינו פירש שרבא מדבר בנשואה שיצא עליה קול מזנה, שאין חוששין, רק תולין בפריצותא. ואף על פי שבלאו הכי הרי יצא עליה קול לאחר נישואין אין חוששין לה, הני מילי בקול של גירושין, שעוקר ומבטל הנישואין, אבל זנות ושאר דברים הפוסלים לבעלה, תצא. ועיין אחיעזר ח"א ס"ה סק"י שבאר שיטה זו.

^[6] התוס' פירשו שמדובר בבתולה שיצא עליה קול קודם נישואין, ונישאת לכהן שאז תצא לר' מאיר, ולר' יוחנן בן נורי אמרינן אם כן לא הנחת לאברהם אבינו בת שיושבת תחת בעלה כהן שהרי הבעל אינו יודע בקול שקודם לנישואין ויגרשנה. ולפי דברי הריטב"א בהערה 5 שרבא דיבר על נשואה שחוששין לקול זנות [אלמלי פריצותא בעלמא וכו'] אפילו לאחר נישואין, הכי נמי איירי בנשואה שלר"מ חוששין לזנות ולר' יוחנן בן נורי אמרינן אם כן לא הנחת בת לאברהם אבינו וכו'. וברמב"ם פי"ז מאיסו"ב פסק שבבתולה שיצא לה שם מזנה פריצואת בעלמא הוא דחזו לה כרבא וכר' יוחנן בן נורי, ואילו בפט"ו שם הכ' כתב שבאשת איש שיצא עליה קול מזנה חוששים לה. ובב"ח סי' ב ס"ז תירץ שרבא אמר דווקא בבתולה לפי שקל לאנשים להוציא עליה לעז, אבל על נשואה לא יוציאו לעז בחינם לאוסרה על בעלה ולהאשימה באיסור א"א החמור.

^[7] הקשה הראב"ד, הא קימא לן כתובות עב. העוברת על דת יהודית תצא שלא בכתובה ותירץ הרמב"ן דאף על פי שמצווה לגרשה, אינה חובה!

^[8] ובתוס' פירשו לענין לאוסרה משום ביאת נתין וממזר שפוסלה לכהונה וע' פני יהושוע.

^[9] האבני מילואים ס' מו סק"א כתב שהחידוש בארוסה הוא על פי דברי הרא"ש בתשובה שאם ראו מי ששלח סבלונות ואמר זו לפלונית שמאורסת ויצא קול מחמת זה שהיא מאורסת, לא חוששין שדרך לקרות למשודכת מאורסת ועד שלא יראו עדי קידושין לא חייש' לה.

^[10] ופירשו הב"ח והאבנ"מ בסימן מו. שאם אמרו את שם העד חוששין לה דמאי נפק"מ בעיר זו או בעיר אחרת, ועל כרחך שאמרו אשה פלונית נתקדשה באיזה עיר ולא אמרו שם העיר שאין חוששין לקלא כי האי.

^[11] הקשו הראשונים הא תינח בקידושין, בגירושין איזה קול יש, ותירץ הרשב"א שבאמת מה שצריך בקידושין את כל הפרטים המוזכרים בגמ' זה כדי שלא יהא אמתלא לומר הא לא היה שמחה וכדומה לפיכך צריך את כל הפירוט אבל בעלמא סגי בשיחת האנשים. ובריטב"א תירץ דבגירושין הקול יהיה כדר' אבא לקמן דלא פליגי.

^[12] כתבו התוס' מסתמא לא פלג ר' אבא אדעולא רק בבעולא שיש רגלים לדבר א"צ דבר ברור והכא שאין רגלים לדבר צריך דבר ברור. והר"ן כתב לדייק מדברי הרמב"ם עוד חילוק שבקול דעולא צריך שיאמרו היום נתקדשה ולא מימים רבים, אבל בקול דר' אבא אין צריך היום. ועוד שבקול דעולא צריך אינשי טובא משא"כ בקול דר' אבא מספיק ב' עדים. ובשולחן ערוך מו. ב. מבואר שגם לפי ר' אבא צריך שיאמרו שנים, ראינו שמחת אירוסין ושמענו שהיו שני עדים והלכו למדינת הים וכך דקדק הלח"מ בדברי הרמב"ם וע' ב"ח שהאריך בזה.

^[13] וכתב הרא" דווקא שיש עכשו שנים שאומרים שמענו משני העדים שנתקדשה והלכו למדינת הים. והרמב"ם הכשיר אם בא אחד ואמר שמעתי מתרי שראו את העדים, וכ' המ"מ שכן מורה לשון הגמרא. והרשב"א פירש שהגיע אחד ואמר שמעתי מראובן שנתקדשה בפני שנים ואחד אמר שמעתי משמעון שנתקדשה בפני שנים ומצרפין עדותן.

^[14] פירוש נוסף כ' רש"י שמענו קול יוצא מפי נשים שהלכו העדים למדינת הים האם משתיקין את הנשים שלא יתפרסם הקול או לא. והתוס' דחו דבריו. דעת הרמ"ה הובא בריטב"א שאם אמרו העדים לא היו דברים מעולם בוודאי מבטלינן קלא. והספק כאן הוא כשחזרו העדים והוסיפו אמתלא לקול שיצא מעיקרא.

הרי זו נחשבת מגורשת ויכולה להינשא. מאי טעמא [מהו טעם הדבר]? — קול ושוברו עמו הוא, שהרי אותה שמועה שהיא מקודשת מתבטלת על ידי שמועה זו שהיא מגורשת, ופנויה היא עתה.

א אמר רבא: יצא לה על אשה פנויה שם שהיא מזנה בעיר — אין חוששין לה שהיא זונה כדי לפוסלה מן הכהונה. מאי טעמא [מה טעם הדבר]? — פריצותא בעלמא [פריצות סתם, בלבד] הוא דחזו לה [שראו בה], ואין זו עדות על זנות ממש.

ומעירים: הלכה זו הריהי שנויה כמחלוקת תנאי [תנאים] שאמרו: אשה שאכלה בשוק, או גירגרה (הלכה נטוית גרון, בדרך שחץ) בשוק או הניקה בשוק — בכולן ר' מאיר אומר: תצא, מבעלה, משום שאלה הן דרכי פריצות. ר' עקיבא אומר: אינה יוצאת אלא משישאו ויתנו בה (יספרו עליה אלו לאלו) שהיא מזנה מוזרות בלבנה (נשים הטווות לאור הירח), שהדבר נעשה שמועה נפוצה, שרבים יודעים ומקבלים אותה.

אמר לו ר' יוחנן בן נורי: אם כן, לא הנחת בת לאברהם אבינו שיושבת תחת בעלה שהרי יש הרבה נשים שמדברות דברי שקר ורכילות על חברותיהן, והתורה אמרה: "כי מצא בה ערות דבר וכתב לה ספר כריתות "וכו' (דברים כד, א), ולהלן הוא אומר: "על פי שנים עדים או על פי שלשה עדים יקום דבר" (דברים יט, טו), מה להלן הכוונה דבר ברור, בעדים, אף כאן "ערות דבר" צריך שיהיה דבר ברור ואין סומכים על שמועה בלבד.

תנו רבנן [שנו חכמים]: יצאה שמועה על אשה פנויה שהיא בעולה — אין חוששין לה לשמועה זו ויכולה להינשא לכהן גדול. יצא קול שהיא נשואה — אין חוששין לה. יצא קול שהיא ארוסה — אין חוששין לה לשמועה זו. יצאה שמועה שנתקדשה שלא לפלוני, שלא סיפרו מי היה החתן — אין חוששין לה לשמועה זו. שמעו שהתארסה בעיר אחרת — אין חוששין לה.

יצא עליה קול שהיא ממזרת — אין חוששין לה. שהיא שפחה — אין חוששין לה.

וכן אם יצאה שמועה שהקדיש פלוני את נכסיו, או שהפקיר פלוני את נכסיו — אין חוששין להן שיוכל ההקדש או אדם אחר להחזיק בנכסיו.

ב אמר עולא: מה שאמרו במשנתנו שאם יצא שמה בעיר הריהי מקודשת, לא מדובר ששמעו קול הברה (קול שמועה) בלבד, אלא שהיו גם מעשים מוכיחים כדי שיהו נרות דולקות ומטות מוצעות בביתה של אותה אשה, כמנהג נשים המתקדשות, ובני אדם נכנסין ויוצאין ואומרים "פלונית מתקדשת היום".

ותוהים על הלשון: ומדוע נחשוש אם אומרים "מתקדשת"? ודלמא [ושמא] לא אקדשה [נתקדשה] לבסוף, שהרי אין הקול מעיד אלא שהתכוונו לקידושין! אלא אימא [אמור] שאומרים כך: "פלונית נתקדשה היום".

וכן תני [שנה] לוי בברייתא: לא שישמעו קול הברה, אלא כדי שיהו נרות דולקות ומטות מוצעות, ונשים טוות לאור הנר ושמחות לה, ואומרות "פלונית מתקדשת היום". ושוב תוהים על הלשון: "מתקדשת"? ודלמא [ושמא] לא אקדשה [נתקדשה] לבסוף! אמר רב פפא, אימא [אמור]: "פלונית נתקדשה היום".

ועוד בענין זה אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן: לא ששמעו קול הברה, אלא כדי שיהו נרות דולקות ומטות מוצעות ובני אדם נכנסין ויוצאין, במקרה זה אם אמרו דבר שסיפרו במפורש ששמחה זו היתה שמחת קידושין — זה הוא קול, לא אמרו דבר, שלא אמרו במפורש מה טעם השמחה — זהו אמתלא, שאם יצא אחר כך קול שנתקדשה — שמא בגלל השמחה שעשו בבית זה הגיעו אנשים למסקנה זו.

ותוהים: אם לא אמרו?! והא [והרי] לא אמרו ולא כלום ואין כאן קול ולא אמתלה! ומשיבים: אין הכוונה שזאת היא האמתלה, אלא לאפוקי [להוציא, למעט] מדברי רבה בר רב הונא, שאמר: אמתלא שאמרו במשנה, שמועילה לבטל את הקול — אפילו מכאן ועד עשרה ימים לאחר שיצא הקול — סומכים עליה, על כן קא משמע לן [השמיע לנו] כי רק כאשר לא אמרו דבר ברור מתחילה, הוא דהויא [שנחשבת] אמתלא הא [הרי] אם אמרו מתחילה בבירור שנתקדשה — לא הויא [אין זו] אמתלא שיש בה כדי לבטל את הקול.

ועוד בענין קול, אמר ר' אבא אמר רב הונא אמר רב: שמועה זו שאמרנו במשנה שחוששים לה לא מדובר ששמעו קול הברה (קול שמועה) בלבד, אלא כדי שיאמרו: פלוני מהיכן שמע? מפלוני, ופלוני מפלוני, ובודקין בית דין והולכין ממקבל השמועה למוסרה עד שמגיעין לדבר הברור, למקור הראשון המעיד שכך ראה.

ותוהים: אם מגיעים לדבר הברור, הלא עדות מעלייתא הוא [מעולה היא]! ואין זה עוד קול אלא עדות ממש! אלא, כי אתא [כאשר בא] רב שמואל בר יהודה מארץ ישראל, אמר בשם ר' אבא אמר רב הונא אמר רב: לא ששמעו קול הברה, אלא כדי שיאמרו פלוני מהיכן שמע? מפלוני, ופלוני מפלוני, והלכו להם העדים הראשונים למדינת הים.

ג אמר ליה [לו] אביי לרב יוסף: מבטלינן קלא [מבטלים אנו קול] לגמרי, או לא מבטלינן [מבטלים אנו]? שאם יצאה שמועה על דבר, ולא נתבררה, האם צריכים בית דין לבטל את הפצת השמועה? אמר ליה [לו]: מדאמר [ממה שאמר] רב חסדא שאין סומכים על קול עד שישמעו שמועה מפי הכשרים, משמע שמקילים בענין זה של קול ואין סומכים עליו כל כך, ומשום כך שמע מינה [למד מכאן]: מבטלינן קלא [מבטלים אנו את הקול].

אמר ליה [לו] אביי: אדרבה [להיפך], ממה שאמר רב ששת: אפילו מפי נשים הוי [הריהו] קול, משמע שמחמירים אנו בענין זה של קול לסמוך עליו, ולכן שמע מינה [למד מכאן]: לא מבטלינן קלא [אין אנו מבטלים קול]!

אמר ליה [לו] רב יוסף: אתרוותא נינהו [מקומות הם], כלומר, הבדלי פסק אלה תלויים במנהגי מקומות שונים; בסורא מבטלי קלא [היו מבטלים קול], בנהרדעא לא מבטלי קלא [היו מבטלים קול].

מסופר: ההיא דנפק עלה קלא דאיקדשה לבר בי רב [אשה אחת שיצא עליה קול שהתקדשה לבן בית הרב, אחד מתלמידי החכמים], אתייה רב חמא לאבוה [הביא רב חמא את אביה], אמר ליה [לו]: אימא לי היכי הוה עובדא [אמור לי בדיוק כיצד היה המעשה]? אמר ליה [לו] האב: על תנאי קדיש [קידש] אותה, אדעתא [על דעת] שלא אזיל [ילך] למקום הנקרא בי חוזאי, ואזל [והלך] וקידושיה איפוא בטלים. אמר ליה [לו] רב חמא: כיון דבעידנא דהואי קלא [שבזמן שהיה קול] לא הואי [היתה] אמתלא זו, לאו כל כמינך דמחזקת [אין זה בכוחך שתחזיק] אמתלא ואנחנו חוששים לקול זה.

מסופר: ההיא דנפק עלה קלא דאיקדשה באציפא דתוחלא בעינא [אשה אחת שיצא עליה קול שנתקדשה בחותלת של תמרים במעיין], של בי שיפי. שלחה רב אידי בר אבין לקמיה [לפני] אביי שאלה זו: כי האי גוונא מאי [כגון זה מהו], האם יש לבטל שמועה זו? אמר ליה [לו]: אפילו למאן דאמר לא מבטלינן קלא [לדעת מי שאומר שאין מבטלים קול], בהא מבטלינן קלא [בזה אנו מבטלים את הקול] ואין חוששים ללעז הבריות, ומדוע? מימר אמרי [אומרים אנשים]: עיינו ובדקו בהו רבנן [בהם חכמים] בקידושיה ולא הוה בהו [היה בהם] שוה פרוטה ולכן אפשר לבטל קול זה, שהרי לא יחשדו באשה זו שהיא מקודשת, אלא יניחו שבטלו הקידושין.

ועוד מסופר: ההיא דנפק עלה קלא דאיקדשה [אשה אחת שיצא עליה קול שהתקדשה]

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

she is considered to be divorced and may remarry. What is the reason for this? The rumor came with its receipt. The rumor that she is betrothed is canceled by the rumor that she is divorced.

§ Rava said: If a rumor circulated in the city that a woman engaged in licentious sexual intercourse, we are not concerned that the rumor is true with regard to her eligibility to marry a priest. What is the reason for this? It is assumed that people saw her engage in merely licentious behavior, in a manner that does not disqualify her from marrying a priest.

This statement is parallel to one side of a dispute among the tanna’im: If a woman ate in the marketplace, walked with her neck stretched forward in an arrogant manner in the marketplace, or nursed in the marketplace, with regard to all of these cases Rabbi Meir says that she must leave her husband, since all of these behaviors are considered licentious behavior. Rabbi Akiva says that she must leave him only once the women who spin [mozerot] by the moonlight converse about her having engaged in promiscuous sexual intercourse, as this indicates that the matter is well known and accepted as fact.

Rabbi Yoḥanan ben Nuri said to him: If so, you have not allowed any daughter of Abraham our forefather to remain with her husband, i.e., all wives will be forced to leave their husbands, as it is common for women to slander their peers. And the Torah said: “Because he has found some unseemly matter in her, and he writes her a scroll of severance” (Deuteronomy 24:1), and it says over there: “At the mouth of two witnesses, or at the mouth of three witnesses, a matter shall be established” (Deuteronomy 19:15). Just as there, the word “matter” is referring to a clear matter, as it is established through witnesses, so too here, the unseemly matter that is considered a cause for divorce is also referring to a clear matter that was not established merely through a rumor. Rava’s statement is in accordance with this opinion.

The Sages taught: If a rumor circulated that a certain unmarried woman is a non-virgin, one is not concerned about it, and she may marry a High Priest. If a rumor circulated that she is a married woman, one is not concerned about it. If a rumor circulated that she is a betrothed woman, one is not concerned about it. If a rumor circulated that she is betrothed, but not to so-and-so, i.e., the man who betrothed her is not specified, one is not concerned about it. If a rumor circulated that she was betrothed in another city, one is not concerned about it.

If a rumor circulated that she is a daughter born from an incestuous or adulterous relationship [mamzeret], one is not concerned about it. If a rumor circulated that she is a maidservant, one is not concerned about it.

Similarly, if a rumor circulated that so-and-so consecrated his property, or that so-and-so renounced ownership of his property, we are not concerned about these rumors, and his property cannot be taken away by the Temple treasury or another person.

§ Ulla says: The rumor mentioned in the mishna with regard to betrothal is not referring to a case where people only heard an echo. Rather, it is referring to a case where there is circumstantial evidence, as there are candles lit and beds made in the woman’s house, as was the custom for brides, and people entering and leaving and saying that so-and-so is becoming betrothed today.

The Gemara asks: If people merely are saying that she is becoming betrothed, what is the reason for concern? Perhaps she was not betrothed in the end. Rather, say that people are saying that so-and-so was betrothed today.

And similarly, Levi taught a baraita: The mishna is not referring to a case where people only hear an echo. Rather, it is referring to a case where candles are lit and beds are made, and women are spinning by candlelight and rejoicing for her and saying that so-and-so is becoming betrothed today. The Gemara asks: If they are merely saying that she is becoming betrothed, what is the reason for concern? Perhaps she was not betrothed in the end. Rav Pappa said: Say that they are saying that so-and-so was betrothed today.

Rabba bar bar Ḥana says that Rabbi Yoḥanan says: The mishna is not referring to a case where people only heard an echo. Rather, it is referring to a case where there are candles lit and beds made and people entering and leaving. If they made an explicit statement that the woman was betrothed, this is a rumor that renders her betrothed. If they did not make such a statement, this is the explanation mentioned in the mishna.

The Gemara asks: If they did not make such a statement, why is it considered an explanation? But they did not say anything that requires an explanation. The Gemara answers that Rabbi Yoḥanan did not mean that the people did not say anything, but rather that they did not state unequivocally that the woman is betrothed, to the exclusion of that which Rabba bar Rav Huna said: The explanation mentioned in the mishna negates the rumor even if it circulates at some point from now until ten days after the rumor begins to circulate. Rabbi Yoḥanan therefore teaches us that only if the people did not say unequivocally that she is betrothed is it considered an explanation that negates the rumor. But if they said so unequivocally, any later explanation is not considered an explanation that negates the rumor.

Rabbi Abba said that Rav Huna said that Rav said: The mishna is not referring to a case where people only heard an echo. Rather, it is referring to a case where people say: From where did so-and-so hear that this woman is betrothed? From so-and-so, and so-and-so heard it from so-and-so. And as a result, the judges investigate the rumor continuously, tracing the hearsay until they reach a clear matter, i.e., eyewitnesses.

The Gemara raises an objection: If the court reaches a clear matter it is proper testimony, not a rumor. Rather, when Rav Shmuel bar Yehuda came from Eretz Yisrael he taught that Rabbi Abba said that Rav Huna said that Rav said: The mishna is not referring to a case where people only heard an echo. Rather, it is referring to a case where people say: From where did so-and-so hear this? From so-and-so, and so-and-so heard it from so-and-so, and they went overseas, so that the court cannot investigate further.

§ Abaye said to Rav Yosef: Do we suppress a rumor that was not substantiated by the court, or do we not suppress it? He said to him: Since Rav Ḥisda says that a rumor is not treated stringently until the court hears it from valid witnesses, which indicates that rumors are generally treated leniently, learn from it that we suppress a rumor.

Abaye said to him: On the contrary, since Rav Sheshet said that even if the court hears it from women it is considered a serious rumor, indicating that rumors are treated stringently, learn from it that we do not suppress a rumor.

Rav Yosef said to him: These opinions correspond to the local custom in two different places. In Sura they suppress a rumor, whereas in Neharde’a they do not suppress a rumor.

The Gemara relates several incidents: A rumor circulated that a certain woman was betrothed to a student of Torah. Rav Ḥama summoned her father and said to him: Tell me exactly how the incident transpired. The father said to him: The student betrothed her conditionally, with the intention that he would not go to the city of Bei Ḥozai, and he subsequently went there, thereby nullifying the betrothal. Rav Ḥama said to him: Since at the time that the rumor existed this explanation did not exist, it is not in your power to create the presumption of an explanation. Therefore, the rumor must be treated stringently.

A rumor circulated that a certain woman was betrothed with a mat of dates [atzifa detoḥela] from the spring of Bei Shifei. Rav Idi bar Avin sent the case to be presented before Abaye, asking him: What is the halakha in a case like this? Should this rumor be suppressed? Abaye said to him: Even according to the one who said that we do not suppress a rumor, in this case we suppress the rumor. This is because if she marries someone else people will not slander her. Rather, they will say that the Sages investigated her betrothal, i.e., the value of the mat of dates with which she was betrothed, and concluded that it was not worth one peruta and therefore the betrothal was invalid.

A rumor circulated that a certain woman was betrothed

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

מה להלן דבר ברור אף כאן דבר ברור. קשיא לי' לר"ת הנז' ז"ל לר' יוחנן כו' לית ליה הא דתנן ואלו יוצאות שלא בכתובה העוברת על דת משה ויהודית ולאו קו' היא כלל שאע"פ שיוצאת שלא בכתובה שלא נהגו כמנהג הצנועות אינה אסור' לך בשביל כך אלא מצוה עליו לבעל לגרשה כדרנ'ר לקמן זו מדת אדם רשע וכו' וצריכא התראה לה להפסיד כתובה ואפילו בתר התראה אינה אסורה לו דקי"ל עוברת על דת שרצה בעלה לקיימה מקיימה חוץ ממי שקנא לה בעלה ונסתרה דקי"ל אע"פ שמחל על קנוייו לאחר סתירה אינו מחול ואפילו לר"מ אינה נאסרת בדת יהודי' שאם יצתה בקלתה לשוק אינה נאסרת ואע"פ שהיא עוברת על דת יהודית.

אמר רבא יצא לה שם מזנה בעיר אין חוששין. פירוש לאוסרה אכהן, ופירש רש"י ז"ל: כגון שיצא לה שם מזנה עם נכרי ועבד שפוסלין לכהונה, והוא הדין לחייבי כריתות כדאיתא ביבמות דכיון שנבעלה לפסול לה בחיוב כרת פסלה מן הכהונה, ור"י ז"ל פירש דאפילו יצא לה שם מזנה סתם דכל מזנה אסורה לכהונה עד שיודע לך דכשר לה הואי דמסתמא מחזקינן לה שנבעלה לאחד מן הפסולין לנכרי או עבד ונתין או ממזר כדאמרינן בפרק קמא דכתובות (טו, ב) דאין אשה מזנה בודקת ומזנה ותנן נמי התם (ג, א) ראוה מדברת עם אחד אמרו לה מה טיבו של זה איש פלוני וכהן הוא רבן גמליאל ורבי אליעזר אומרין נאמנת ורבי יהושע אומר לא מפיה אנו חיין אלא הרי היא בחזקת בעולה לנתין ולממזר עד שתביא ראיה לדבריה, ואפילו רבן גמליאל ורבי אליעזר לא אמרו אלא בשאמרה לכשר נבעלתי משום נאמנות שהאמינוה אבל לא אמרה לכשר נבעלתי לא דאין יודעת מה טיבו או שלא אמרה כלום הרי זו בחזקת בעולה לפסול לה עד שיודע לך דכשר הוה. והא דאמרינן נמי לקמן בעולה אין חוששין לה בעולה סתם קאמר ולאוסרה אפילו לכהן הדיוט דסתם בעולה חוששין לה, שלא כפירוש רש"י ז"ל שפירש לקמן דלאוסרה לכהן גדול קאמר ואין צורך לזה כמו שכתבנו.

והא דאמרינן: בכולן רבי מאיר אומר תצא ורבי עקיבא אומר משישאו ויתנו בה מוזרות בלבנה. לאו למימרא דסבירא להו דקלא דבתר נישואין חוששין לה, אלא לומר שאם נשאת לכהן אחר שיצא הקול תצא, והאי דקאמר להו רבי יוחנן בן נורי אם כן לא הנחת בת לאברהם אבינו יושבת תחת בעלה, הכי קאמר פעמים שטוות ללבנה נושאות ונותנות בהרבה נשים וכל כהן אינו יכול ליזהר בכל עת בכל נשים שנושאות ונותנות בהן ונמצאת מוציאן מתחת בעליהן.

מה להלן דבר ברור אף כאן דבר ברור. הקשה הראב"ד ז"ל לרבי יוחנן בן נורי לית ליה הא דתנן ואלו יוצאות שלא בכתובה העוברת על דת משה ויהודית, ואיכא למימר שאף על פי שיוצאות בלא כתובה לפי שלא נהגו כמנהג הצנועות מכל מקום אם רצה הבעל לקיים יקיים אלא שמצוה עליו לגרשה כדאמרינן לקמן, וצריכה התראה להפסידה כתובתה כדאיתא בסוטה פרק ארוסה (כא, א) ואם רצה לקיים יקיים אפילו אחר התראה חוץ ממי שקנא לה כדינו ונסתרה דקיימא לן אף על פי שמחל על קנויו אין קנויו מחול אחר סתירה כדאיתא התם בסוטה בריש פרק ארוסה ושומרת יבם,.

נשואה אין חוששין לה ארוסה אין חוששין לה. פירש רש"י ז"ל: אם היא מוחזקת ימים רבים אצלנו שהיא פנויה ועכשיו יצא עליה קול שהיא נשואה זה כמה ימים אין חוששין לה להוציאה מן החזקה שהיתה אצלנו עד עכשיו דמתניתין דקתני יצא שמה בעיר מקודשת הרי זו מקדושת בשאומר עכשיו נתקדשה היא, ארוסה כלומר אפילו אמרו עכשיו נתקדשה אלא שאמרו סתם ולא אמרו לפלוני אין חוששין לה עד שיאמרו נתקדשה עכשיו לפלוני, ונראה שדחקו לפרש כן משום דכבר תני נשואה אין חוששין לה ושוב לא היה צריך לומר ארוסה אין חוששין לה. וקשיא לי דאם כן כל הני אמוראי דבסמוך דאמרי לא שישמעו קול הברה וכו' אלא כדי שיהו נרות דולקות ואומרין פלונית נתקדשה היום הוה להו לסיומי נתקדשה היום לפלוני דהא עיקרא דקלא כדאמרי לפלוני היא, אלא ודאי משמע דלא קפדינן בין היכא דאמרי סתם להיכא דאמרי לפלוני, ועוד דהא קא תני בהדיא בברייתא של פלוני אין חוששין לה, כלומר דאפילו אמרו ארוסה של פלוני אין חוששין לה ואפילו לספרים דגרסי שלא לפלוני כלומר אם אמרו נתקדשה סתם ולא אמרו לפלוני אין חוששין לה . מכל מקום ארוסה שאמרו אי אפשר כפירושו של רש"י ז"ל דאם כן [בנדפס: דאכתי] תרתי למה לי היינו ארוסה היינו שלא לפלוני, אלא שהגירסא הזו אינה מחוורת מן הטעם שכתבתי דאם כן הוה להו לאמוראי לסיומי ולמימר [בנדפס: ואומרין] פלונית נתקדשה היום לפלוני, והפירוש הנכון דנשואה וארוסה דאין חוששין לה מפני שאין שם אלא קול הברה בעלמא, ואין חוששין לה עד שיהיו שם נרות דולקות ומטות מוצעות כדאמרי אמוראי בסמוך, וארוסה לרבותא נקטה כלומר אין צריך לומר דנשואה אין חוששין לה לפי שקול גדול יש לנשואה ורבים מרגישין בדבר וכדאמרינן בעלמא כל הנשאת יש לה קול וזו הואיל ולא ראינו נרות דולקות חזקה קלא דשיקרא הוא, אבל ארוסה שאין לה קול כל כך הוה אמינא דחוששין לה קא משמע לן דלא, וגרסינן בירושלמי ביבמות פרק בית שמאי קול יוצא לנשואה ואין קול יוצא לארוסה יכולה היא אשה להטמין עצמה ולומר לא נתארסתי ואינה יכולה להטמין עצמה ולומר לא נשאתי, ולא תימא בדאמרי נתקדשה סתם אלא אפילו אמרי נתקדשה לפלוני דהשתא מיחזי כקושטא טפי קא משמע לן דאין חוששין לה עד שיהיו נרות דולקות ומטות מוצעות דאיכא רגלים לדבר, וכן פירשו בתוספות.

אמר עולא לא שישמעו קול הברה אלא שיהיו נרות דולקות וכו'. ויש להקשות ובנתגרשה יש לומר נרות דולקות ומטות מוצעות, ויש לומר דהא דעולא בנתקדשה ובנתגרשה דליכא למימר הכי הולכין עד שמגיעין לדבר ברור, והיינו דאמר רבי אבא אמר רב הונא לקמן לא שישמעו קול הברה אלא כדי שיאמרו פלוני מהיכן שמע מפלוני ולא פליגא אדעולא דסגי ליה בנרות דולקות דהא תני לוי כותיה דעולא אלא דעולא שייכא בנתקדשה ורבי אבא שייכא בנתגרשה, ובירושלמי מותיב לה דגרסינן התם רבי יוסה בשם רבי יוחנן נרות דולקות ושיחת בני אדם משיחין התיב רבי זעירא קומי רבי יוסה והא תנינן יצא שמה בעיר מקודשת הרי זו מקודשת מגורשת הרי זו מגורשת אית לך למימר נרות דולקות לא שיחות בני אדם משיחין, והכא שיחות בני אדם משיחין, עד כאן בירושלמי, ומשמע דסלקא להו בקושיא ומשום הכי דחו דאפילו בנתקדשה לא בעינן נרות דולקות אלא שיחות בני אדם משיחין והא דלא כגמרא דילן, ואפשר עוד דבנתקדשה דוקא הוא דבעינן נרות דולקות דאי לאו הכי מבטלינן ליה לקלא אבל בנשנתגרשה אמתלא היא ולא בעינן אלא שיחת בני אדם שמשיחין שנתגרשה דהא כל היכא דאיכא לבטוליה מבטלינן ליה וכדאמרינן לקמן מימר אמרינן עיינו ביה רבנן וקדושי קטן הוה ופחות משוה פרוטה הוה, וזה שלא כדברי הראב"ד ז"ל שכתבנו למעלה דלדידיה לא מבטלינן קלא אלא בדאשתכח קושטא דדייקינן עלה ואישתכח דקידושי קטן הוה אי נמי דאישתכח דהוה פחות משוה פרוטה הא מסתמא לא, והכא נמי לא מחזקינן לה בגרושה אלא אי אישתכח קושטא, אבל לפי הסברא השניה שכתבנו יש לפרש כן והא דרבי אבא דלקמן לאו מיפלג פליגא אדעולא, אבל דתרי גווני קלא נינהו דלעיל כיון דאיכא נרות דולקות ומטות מוצעות רגלים לדבר ובלא הגעה לדבר ברור חיישינן לה אבל לקמן דליכא רגלים לדבר לא חיישינן עד דאיכא הגעה לדבר ברור ומפי כשרין, וכן נמי איכא בספרים דגרסי הכא ונשים שמחות לה ואומרות נתקדשה פלונית, דמשמע דאפילו על ידי נשים הוי קול ומהאי טעמא נמי הוא משום דאיכא רגלים לדבר אבל בדרבי אבא דליכא רגלים לדבר בעינן מפי כשרין, ומיהו איכא ספרים דגרסי בהא ובני אדם נכנסין ויוצאין ואומרין נתקדשה פלונית היום.

הא דאמרינן: פלוני מהיכן שמע מפלוני ופלוני מפלוני. פירוש בדאיכא קמן ראובן ושמעון ואומר האחד אני שמעתי מלוי והאחר אומר אני שמעתי מיהודה דהשתא איכא תרי דמסהדי מפי תרין אחריני והלכו הני קמאי למדינת הים, ורבותא קא משמע לן דאף על גב דכל חד וחד משום חד בלחוד קא מסהיד וליכא תרין דמסהדי משום תרי ביחד כדבר ברור חשבינן ליה, אבל ליכא לפרושיה בדליכא קמן אלא חד דשמע מפום חד ואומר פלוני זה מהיכן שמע מראובן וראובן מהיכן שמע משמעון דאם כן אין מגיעין לעולם לדבר ברור דלכל היותר ליכא אלא עד אחד, אלא כדפרשינן ולא הכשירו בו אלא עד מפי עד בלבד אבל לא עד אחד, וגרסינן בירושלמי בשם רבי יוחנן נבדק השם ונמצא מפי נשים ומפי קטנים בטל השם, רב אמר לא התירו בה אלא עד מפי עד בלבד.

יצא עליה שם מזנה בעיר אין חוששין לה הן אם היא פנויה ושיצא עליה קול בפסול לה שלא לאסרה לכהן הן אם היא אשת איש שלא לאסרה על בעלה שאין הקול אלא שראו פריצותא בעלמא וכן אם נראו בה טכסיסי זונה כגון אכילת בשוק ומגרגרת בשוק ר"ל הולכת נטוית גרון וכן מניקה את בנה בשוק ואינה חוששת בגלוי דדיה או אפי' שהגיעה למשא ומתן של נשים הטוות בלבנה שדרכן לשיח שיחות בטלות על החשודות שבעיר אין חוששין לה ולא סוף דבר שאין בית דין אוסרין אותה עליו אלא אפי' למי שמחמיר על עצמו אין צורך להחמיר ואם בא לישאל מודיעין לו שאין צורך להחמיר פריצותא בעלמא הוא ואף לדעת ר' מאיר ור' עקיבא שאמרו תצא פירושו בכתבה אלא שהלכה כר' יוחנן בן נורי שאמר אם כן לא הנחת בת לאברהם אבינו שיושבת תחת בעלה והתורה אמרה ערות דבר וכתוב יקום דבר מה להלן דבר ברור אף כאן דבר ברור ויש מפרשים בו עידי טומאה ולא אמרו בעידי דבר מכוער שתצא אלא מבועל אם כנסה אחר שגירש זה אבל מבעל לא ואע"פ שעוברת על דת משה ויהודית וחברותיה לאו דבר ברור הוא אף אלו אע"פ שיוצאות שלא בכתובה אינה אסורה עליו ואף כל שבעידי דבר מכוער תצא בלא כתבה ובאלו מצוה עליו לגרשה וכמו שאמרו למטה זו מדת רשע ואף אלו צריכות התראה להפסד כתבה ואף לאחר התראה אינה אסורה עליו ואין איסור שלא בדבר ברור אלא בקנא לה ונסתרה וגדולי המפרשים פירשו כאן דבר ברור עידי דבר מכוער וכן פירשו קצת מפרשים בעידי דבר מכוער שתצא מבעל אלא שעיקר הדברים בו מבועל כמו שיתבאר ביבמות בע"ה:

בתולה שיצא עליה קול שנבעלה לכשר לה אין אוסרין אותה לכהן גדול מצד הקול וכן אם יצא עליה קול שהיא חלוצה אין אוסרין אותה לכהן הדיוט הואיל וחלוצה מדברי סופרים לקלא לא חיישינן יצא על פנויה קול שהיא נשואה מכמה שנים אין חוששין לקלא עתיקא ולא איתברר לא חיישינן וכן בארוסה אפי' יצא עליה קול חדש שנתקדשה באותו הפרק אלא שלא הזכירו בה לפלני אינו כלום כמו שביארנו במשנה וכן אם יצא עליה קול שנתקדשה באותו הפרק בעיר פלנית אין חוששין לה וכן אשה שיצא עליה קול שהיא ממזרת אין חוששין לה לאסרה לינשא:

יצא על אדם קול שהקדיש את נכסיו אין חוששין לאסרם עליו וכן יצא עליו קול שהפקיר ובא אחר וזכה אין שומעין לו:

לפי דרכך למדת שהקול האוסר הוא יצא קול חדש פלנית נתקדשה היום או באותו הפרק לפלני אף זו לא בקול הברה לבד אלא שבאו עדים והעידו שראו בבית פלני נרות דולקות ומטות מוצעות ובני אדם נכנסין ויוצאין כדרך מקום שמתאספין בו לשמחה ואומרין שלא מתורת עדות פלנית נתקדשה היום וזהו הקרוי אמרו דבר אבל אם לא אמרו שנתקדשה אלא פלנית מתקדשת היום או פלנית תתקדש היום אינו כלום וזו היא לא אמרו דבר כלומר לא אמרו קול מוחלט ודבר מסויים וקול ושוברו הוא אבל כל שאמרו עכשו דבר המסויים אע"פ שלאחר זמן החזירוהו לאינו מסויים אינו כלום אלא אם כן היתה האמתלא נראית לבית דין כמו שיתבאר ואין הלכה כדברי האומר אפי' מכאן ועד עשרה ימים ונרות דולקות ומטות מוצעות לאו דוקא אלא כמנהג שנוהגים בענינות הללו אף אם באו שנים או יותר ואמרו שמענו מפלני שנתקדשה פלנית בעדים ופלני מפלני עד שיגיעו למי שאי אפשר לחקרו כגון שמת או הלך ופירשוה גדולי המחברים שיאמרו בפני פלני ופלני והלכו העדים למדינת הים או מתו הרי זה קול שמחזיקה במקדשת ומכל מקום רוב מפרשים פירשוה אף בשאין מזכירים עדים אלא פלני שמע מפלני והיה אומר ששמע מפלני וכן הרבה אלא שנראה כדברי גדולי המחברים:

כל קול שלא הוחזק בבית דין שלא יהא קול הברה אלא קול גמור על הדרכים שביארנו אינו קול וכל שאי אפשר לבא לידי כך אלא שהקול יוצא ואין שם עדים לנרות דולקות וכו' ופלני מהיכן שמע נחלקו בזו בסוגיא זו מהם שאמרו שמבטלין אותו ר"ל שמשתקין אותו כדי שלא יתפשט ומהם שאמרו שאע"פ שאין אוסרין עליו מכל מקום אין משתקין אותו מפני שאע"פ שאין בזו כדי לאסור נוח לנו שלא תנשא מפני החשד שלא יאמרו כבר נתקדשה לאחר ועכשו נשאת והניחו דבר זה על מנהג המקומות יעשו הדיינים כפי מה שיראה בעיניהם על פי תוכן הענין והוראתו:

כבר ביארנו שכל שהוחלט הקול אין אמתלא שאחר זמן מפסיקתו והוא שאמרו בההיא דנפק עלה קלא דאיקדשא ואייתיוה לרב חמא ואמרו ליה על תנאי קדיש דלא ליזיל לבי חוזאי ואזל ואמר כיון דבעידנא דהוה קלא לא הוה אמתלא לאו כל כמינך דמחזקת אמתלא:

אע"פ שביארנו במנהג קצת מקומות שאין מבטלין את הקול כל שהקול בקידושין קלים שיש בהם ספק אם יש בהם שוה פרוטה אם לאו ולא באו לידי בירור הצריך לקול מבטלין אותו בכל מקום שאין כאן חשד והכל מכירין ואומרין עיינו רבנן בקדושיה ולא הוה בהו שוה פרוטה:

ד"א לפניהם ולא לפני הדיוטות. א"ל אנן שליחותייהו קא עבדי' מידי דהוה אהודאות והלואות אי הכי אפילו גזילות וחבלות נמי לא גרסינן גזילות דגזילות הכי נמי דעבדי שליחותייהו ודנין אותן בבבל ובכל בתי דינין אלא קנסות וחבלות גרסי'. כי עבדי' שליחותייהו במילתא דשכיחא במילתא דלא שכיחא לא עבדי' שליחותייהו:

מתני' יצא שמה בעיר מקודשת הרי היא מקודשת. מגורשת הרי זו מגורשת. ובלבד שלא תהא שם אמתלא איזוהי אמתלא גירש איש פלוני את אשתו על תנאי זרק לה קידושיה ספק קרוב לו ספק קרוב לה זו היא אמתלא. פי' פנויה שיצא עליה קול פלונית מתקדשת היום לפלוני ויש דברים נראין כדאמרינן לקמן הרי זו מקודשת ולא תנשא לאחר בלא גט. מגורשת הרי זו מגורשת קס"ד דהכי קאמר אשת כהן שיצא עליה קול פלונית נתגרשה היום הרי זו מגורשת ואסורה עוד לישב תחתיו דאילו מגורשת ולהנשא לשוק ליכא לפרושא דמשום יציאת קול נישרי אשת איש לעלמא. ובלבד שלא תהא שם אמתלא שלא יהא עם הקול של קידושין ושל גירושין משל וטעם שהוא שובר את הקול. גירש איש פלוני את אשתו על תנאי זהו שובר של גירושין שמא לא נתקיים התנאי. זרק לה קידושיה כו' זהו אמתלא של קידושין וה"ה נמי איפכא:

ומקשה ואסרי' לה אגברא פי' על מאי דתני מגורשת הרי זו מגורשת מקשה:

ואסרינן לה על בעלה כהן והאמר רב אשי כל קלא דלבתר נשואין לא חיישינן לה. ומהדר ה"ק מקודשת הרי זו מקודשת מקודשת ומגורשת הרי זו מגורשת:

קול ושוברו עמו. פי' אחר שאמרו נתקדשה לפלו' חזרו ואמרו כי גירשה אותו פלוני ומועיל זה הקול לשבר הקול הראשון. ולפי תירוץ זה לא גרסינן במתניתין גירש איש פלוני את אשתו על תנאי אלא קידש. ונ"ל דכעין רבותא תירץ כך דפשט מתניתין משמע דהיא מגורשת ואסורה לינשא לכהן שני אם נתאלמנה כדפרישית מילתיה דשמואל לעיל בפ' הזורק:

אמר עולא לא ששמעו קול הברה בעיר אלא שיראו נרות דולקות ומטות מוצעות ובני אדם נכנסין ויוצאין ואומרים פלונית נתקדשה היום וכן תני לוי לא ששמעו קול הברה בעיר אלא שיראו נרות וכו'. אמר ר' אבא אמר רב הונא אמר רב לא ששמעו קול הברה אלא כדי שישמעו פלוני מהיכן שמע מפלוני ופלוני מפלוני ובודקין והולכין עד שמגיעים לדבר הברור.

בפרש"י בד"ה שלא לפלוני יצא עליה קול שמקודשת היום כו' עכ"ל וכן פי' גבי עיר אחרת וצ"ל דלא דק לפרש לפי המסקנא דע"כ איירי בנתקדשה היום אבל במקודשת היום אפילו לפלוני ואפילו באותה עיר לא חיישינן כדפריך ודלמא לא אקדשה ודו"ק:

תוס' בד"ה אכלה בשוק כו' דאיירי שפיר בקלא דקודם נשואין כו' עכ"ל דאל"כ תקשי ליה לרב אשי דלא חייש לקלא דבתר נשואין וק"ל:

בד"ה בעולה כו' וה"נ ה"מ לפרושי חייבי כריתות כו' עכ"ל זו היא גם כן דעת התוספות בפרק הבע"י דאין זונה ולא נפסלה מכהונה אלא בנבעלה לחייבי כריתות אבל נבעלה לחייבי לאוין כיון דתפסי בהו קידושין לא נפסלה לכהונה וכן הוא דעת הרא"ש אבל הרמב"ם חולק וס"ל דמכל חייבי לאוין השוין בכל נמי נפסלה לכהונה ועי' בב"י טור אה"ע סי' ו' ויש להקשות לדברי התוספות מהך מתניתין דפרק קמא דכתובות שהביאו התוספות הכא דהרי היא בחזקת בעולה לנתין וממזר כו' דמוכח בהדיא דנפסלה לכהונה בנבעלה לחייבי לאוין ויש ליישב דאתיא כמ"ד דאין קידושין תופסין בחייבי לאוין ואנן לא קי"ל הכי ובהכי יתיישב נמי הך ברייתא דפרק כ"ג דלא תקשי לדברי התוספות והרא"ש כמ"ש הב"י ע"ש ודו"ק:

בד"ה עד שמגיעין כו' וקול דלעיל לא כו' והך דהכא שייך בגירושין כו' עכ"ל הוה כמו אי נמי אהא דלא פליגי וכ"ה ברא"ש ע"ש:

גמ' אתי' רב חמא לאבוה כו' נ"ב פירש רב חמא הבי' לאבי האשה שיצא עליה קול לפניו:

רש"י בד"ה אין חוששין כו' דהא דבמתני' כו' כצ"ל:

בד"ה אצפא דתוחל' כו' בציפא בדוחקא וכו' נ"ב פי' בדוחק נכנסים בתוך הנקב כו':

גמ' מבטלינן קלא. עיין בפי' רש"י ובפוסקים ודו"ק:

בתוס' בד"ה עד שמגיעין לדבר הברור כו' וקול דלעיל לא שייך אלא בקדושין כו' והך דהכא כו'. הוי כמו עוד י"ל עיין באשר"י:

בתוס' בד"ה מבטלינן קלא כו' ומייתי ראיה מדאמר ר"ח כו'. נראה דהוי כמו והשתא א"ש ודו"ק (ב):

בתוס' בד"ה כיון כו' לישנא משמע כו'. [היינו לישנא] דבעידנא כו' שלא תימא שלא האמין לאביה:

גמרא אדרבה מדאמר רב ששת כו'. נ"ל משום דהלכה כר"ש נגד ר"ח כמש"כ התוס' בעירובין (מ) ד"ה אדעתא וגם הרא"ש כתב כאן דהל' כוותיה באיסורי לכן קאמר אדרבה:

מה שציין בגה"ש לעיין בתוס' ב"ב ד"ה ואתא (כצ"ל). ל"י מדוע הרחיק העיון כי כמו כן כתבו לעיל (פא) ד"ה ובנהרדעא:

רש"י ד"ה בעיר אחרת. פלונית נתקדשה היום כו' כצ"ל ועי' מהרש"א:

גמ' לימא כתנאי וכו'. נ"ב צ״ע מה זה עסק לפריצות כמדומה שאין אחת זהירה בכך גם לא זכרים נזהרים ואם אז"ל האוכל בשוק מזולזל ופסול לעדות מ"מ בלא"ה פסולא פריצות מי שמעינן גם התוס' כתבו כן:

גמ' ש"מ לא מבטלינן קלא. ע' תוס' ב"ב ד' לב ע"א ד"ה ואתא:

הרי זו מגורשת מ"ט קול ושוברו עמו. פירש"י ומותר' לכל עכ"ל. ר"ל ומפסול לכהונה לא נזכר בש"ס ונ"ל דמותר' גם לכהונה לכשימות זה. משום ס"ס. דלמא קול הקדושי' שקר ומותר' לכל ודלמא קול הגירושין שקר ומותרת לכהונה עכ"פ אחר מיתת הראשון. ואולי י"ל כיון שהתרנו אותה לעלמא מחמת שוברו של הקול היינו הגירושין. ושוב גם כשימות אותו הראשון שיצא עליו קול קידושי' אסורה לכהן שכבר החזקנו הגירושין והוא גרוע מס"ס שלא נולדו שום הספקות כאחת. ועפ"ז יש להבין כוונות ב' השגות הראב"ד שבפי"ז מאיסורי ביאה זא"ז. ואין להם הבנה לכאורה. ועוד דמשיג על הרמב"ם במ"ש חלוצה אין חוששים משמע דהוא לא גרס בברייתא חלוצה אין חוששי' לה. ואיהו גופי' גרס בתמים דעים כן ע"ש. ואפי' אי תרתי ראב"ד נינהו מ"מ מעט מזעיר דפליגי. כי זה הי' חותנו ורבו של זה. ע"כ נלענ"ד ה"פ דמלשון הרמב"ם משמע דהכי קאמר נתקדשה ונתגרשה מותר' לעלמא. והוסיף רמב"ם על הש"ס וכ' פסולה לכהונה פי' אם ימות זה מ"מ פסולה לכהונה. ושוב כ' באותה בבא חלוצה אין חוששים לה. פי' נתקדשה ונחלצה פי' שמת המקדש ונחלצה מהיבם כבר כך יצא הקול. הרי הוא מותרת לעלמא וגם לכהן ועל זה צווח הראב"ד דחליצה דתני בברייתא אין חוששים היינו פנוי' שיצא עליה שם חליצה כיון דאיסור דרבנן הוא אין חוששי' ואין מחזיקים אותה בב"ד ואפי' טעו ב"ד ונזקקו לו אין זה החזקה בב"ד כלל ולא דמי למזנה שאין חוששים ואפ"ה מיירי מנתחזק בב"ד התם צריך ב"ד להזדקק לברר מאי לשון מזנה או בעולה או ראו כמכחול בשפופרת ושוב אם אינו אלא לשון מזנה או בעולה אין חוששים דפריצותא בעלמא הוא. אבל חלוצה אין מזדקקים לו כלל ומשו"ה לא הוחזק בב"ד מעולם זהו טעם הברייתא. אבל הרמב"ם דמיירי שהוצרכו להזדקק לקול חלוצה להיותו שובר לקול נתקדשה א"כ כיון שע"כ הוחזקה חלוצה בב"ד שוב נאסרה לכהונה הגע עצמך שהרי נתקדשה ונתגרשה לא הוזכר פסול כהונה בש"ס ויש להתירה לכהונה מס"ס ואפ"ה הוסיף הרמב"ם מסברא לאוסרה לכהונה מפני שהוחזקה גרושה בב"ד לשבור קול קידושין א"א לאחוז החבל בשתי ראשין ה"נ חלוצה דכוותי' זהו נלע"ד כוונת הראב"ד בעזה"י. ועי' קיצור פסקי הרא"ש אות י"א שם נדפס ט"ס ואם יצא הקול שנתקדשה לפלוני וגרשה אין חוששין לאוסרה לכהן ט"ס הוא וצ"ל לאוסרה לכל. וקיי"ל דלא כעצי ארזים:

יצא לה שם מזנה בעיר כו' פירש"י ששיחקה בשוק וכו' ותל"מ ולקמן גבי בעולה הוסיף רש"י דהא דתנן במתני' כו' שיהי' הדברים ניכרים עכ"ל ע"ש והיינו משום דיצא רק שם בלשון הזה פלוני זינתה יש לומר שהמוציא קול בעצמם אין כוונתם לשנבעלה אלא לשיחוק ומיעך אומרים בני אדם זינתה והשתא אפי' יש רגלים לדבר כעין במתני' מכל מקום קול מזנה איננו לענין בעילה כמתקדש' לענין קידושין דאעפ"י דאיכא רגלים לדבר מ"מ אם אינם אומרי' נתקדשה אלא מתקדש' אין חוששים הכי נמי קול מזנה אפי' איכא רגלים לדבר לא חיישינן. אבל לקמן שהקול אומר בעולה הרי הם אומרים להדיא שנבעלה ממש והוה ליה כקול נתקדשה ממש ומכל מקום אם אין רגלים לדבר אמרי' דאמרי בדדמי ה"נ בעילה כיון שאין רגלים לדבר אמרי' פריצותא ואמרו בדדמי. והנה שיטת תוס' ורוב ראשונים דמיירי לכהונה וקלא דקמי נישואין ומייתי כתנאי דלר"מ פוסלי' לבעל השני הכהן בפריצו' בעלמא ולר"ע אפי' בקול של פריצות על ידי נשים. וריב"נ פליג אתרווייהו ובעי עדים ברורים ובדבר ברור ולא בקול ולא אפי' בעדים פריצות. אבל הראב"ד בתמים דעים מפרש דרבא באשת איש ואין חוששים לה ר"ל אפי' למצוה בעלמא ולכתחילה מורינן לי' לבעלה שלא יחוש ולא יגרש וכתנאי נמי ר"מ סבר גרגרה בשוק מצוה לגרשה ור"ע סבר אפי' על ידי קלא דנשים מצוה לגרשה וריב"נ לא פליג אדר"מ דבעידי דברים מכוערי' כאלו מצוה לגרשה אך אר"ע פליג שאפי' בקלא דדבר מכוער מצוה וז"א דא"כ לא הנחת בת לא"א ע"ש. וצל"ע במאי איירי ר"ע אי שהוחזקו שיחת נשים בב"ד פלוני וכי על זה יטעון ריב"נ לא הנחת בת לא"א וכי על כולן יוחזק קול בב"ד פלוני ששמע מפלוני בב"ד ואיכא עדים במד"ה חלילה לומר כן וע"כ ר"ע מחמיר אפי' בלא הוחזק בב"ד ואהא פליג ריב"נ. ואפשר בב"ד מודה ובהכי מיירי ר"מ וא"כ מאי סייעתא לרבא מריב"נ הא רבא בקול שהוחזק בב"ד מיירי וצ"ע. ועי' כתובות ל"ו ע"ב שם צע"ג מאי פריך מדרבא הא רבא נמי מודה אי לאו דבלשון בני אדם כי חזו פריצותא אומרים זינתה אי לאו הכי חוששים לקלא ואם כן יצא עליה שם רע בילדותה היינו קול ברור דליכא למיתלי בפריצותא והה"נ בשטר ריעא שיצא עליו קול זיוף וליכא לפרש הקול באופן אחר ומפסידים ממוני' ומאי פריך וגם מה צריך לתרץ דאתו בי תרי ואמרו הלא סגי בקלא דנפיק דתבעתי' לתרי חיישינן לקלא. והלא בסוגיתינו מבואר דחיישינן לקלא והא דרבא משום דאמרינן פריצותא בעלמא חזו:

והנה הראשונים הקשו מלעיל פ"א ע"א דאמרינן איקרי לנתינה כתיבה דלמא נתן קאמרי וה"נ מי לא קרי למזנה ממש נמי מזנה ודלמא זנות ממש קאמרו. ותירצו התם היינו טעמא משום דאי לאו דכוונתם נתינה לענין מאי אפקו לקלא בשלמא הכא רגילות שיחות הנשים לדבר מהפרוצות לזות שפתים. והנה נהי דתי' נכון הוא לחלק בין הא דדף פ"א. מ"מ היא גופא צריך טעם מ"ט לא ניחוש דלמא שום מזנה ממש קאמרי וצ"ל כיון דלדינא אין צריך לחוש כלל כי ליכא עדים בפנינו רק משום רינון וכיון דאיכא למתלי בשם דבר תו ליכא רינון. והיינו דלא כראב"ד דס"ל דאיסורא דרבנן הוא שהם חששו דא"כ בודאי קשה דלמא מזנה ממש קאמרי. ולפי זה יש לומר כל עיקור ש"ס דכתובות ל"ו ע"ב להכי אתי מדתלה רבא להקל בפריצות בעלמא ש"מ דחששא דקלא אינינו אלא משום רינון דאל"ה איך תלה להקל בפריצות אע"כ אינינו אלא רינון וא"כ איך נפסד ממון קנס ולפסול שטרא עי"ז ומשו"ה הוצרך לשנויי דאתי תרי סהדי ואמרי דתבעתינהי ולא סגי בקלא דתבעתינהי כנלע"ד ולשיטת הראב"ד קשה:

בעולה אין חוששין לה. כ' תוס' וה"נ הו"מ למימר חייבי כריתות דברי מהרש"א בכאן נפלאו מ"ש מתני' דבחזקת בעולה לנתן אתי כמ"ד אין קידושין תופסים בחיי' לאוין. לא עייף דר' יהושע איירי התם לא מפיה אנו חיי' ואיהו בר פלוגתי' וס"ל אין ממזר אלא מחייבי מיתות ב"ד והוא במתניתין יבמות מ"ט ע"א. גם מ"ש דתוס' ס"ל נתן וממזר אינם פוסלי' מכהונה לא דק נהי דאין לוקי' משום זונה אבל פוסל לכהונה מק"ו דתרומה וכמ"ש ב"ש סי' וי"ו סקט"ז. ואי איכא למימר בכוונת תוס' יש לומר דאפשר דוקא בעבד ונכרי שמיעך י"ל כיון שראו מהפרוצים האלו כל כך אומרי' מזנה ולדינא אין זה פוסל ועמ"ש תוס' לעיל פ"א ע"א ד"ה דורות כו' וה"ה הו"מ למימר חייבי כריתות כיון שעל קריבה כזו לכמה פוסקים יהרגו ואל יעבור כיון דחזו פריצות כל כך אומרים מזנה ולעולם אינו אלא פריצות אבל נתן וממזר שמיעך בפנוי' שאינה נדה ואינה חייבי כריתות דלית בי איסורא כולה האי לא הוה אומרים מזנה ואם אפ"ה יצא עליה קול מזנה ה"ל כקול בעולה ממש ונפקא מיניה דטרכא גם רגלים לדבר חוששים להך קלא. ולולי דמסתפינא הייתי אומר דוקא לרש"י ה"ה לחייבי כריתות אבל לפי' ר' יצחק אין חוששין כלל לחייבי כריתות דמסיק תוס' דלא אמרי' בודקת ומזנה לפי מה שהעלינו התם בחי' בסוגיא דראוהו מדברת דודאי חזקה גדולה על בנות ישראל בודקת ומזנה. אך לעומת זה איכא חזקה על אנשי ישראל הכשרים אינם מנאפים וחזקה הזנות רצה אחר הפסולים כדאיתא בירושלמי שם. וע"א בתוס' ד"ה השבתני וכו' וא"כ מה שהניחו בתוס' דלא אמרי' בודקת ומזנה היינו משום דאמרינן רצה אחר הפסולי' וזה שייך בפסולי' גוי' ונתן וממזר אבל בקרובים חייבי כריתות שהם מכשרים ואינם מנאפים. ולענין ק' תוס' ראיתי למורי בק"א לס' המקנה סי' מ"ו שכתב דסבירא לי' לרש"י היכי דפורט לפלוני לא תליא בנתן וממזר. ומריש ה"א מזה ראיה דגם רמב"ם בעי פלוני שהרי כ' ג"כ בעולה כשרה לכה"ג משמע דמפרש כפירש"י דלא חיישי' לשום פסול כ"א לכה"ג וע"כ משום דיצא קול לפלוני. שבתי וראיתי דאין ראי' דאפשר דרמב"ם ס"ל נמי דקלא הוה לפוסלה לכהונה כהתוס'. אך שכ' שאין חוששים וכשרה אפי' לכה"ג. ואדרבא ראיתי בתמים דעים דלא בעי פלוני ומפרש שלא לפלוני דברייתא הכי פירושא שיצא קול שלא לפלוני דהאי איתתא לא חזיא לפלוני מחמת ערוה לא חיישינן לקלא דשלילות. אבל פלוני לא צריך ואפ"ה פי' בעולה לפוסלה לכה"ג. ע"כ אין לנו אלא תי' פני יהושע ע"ש:

והלכו להם למדינת הים. עיין קידושי' י"ב ע"ב עדים בצד אסתן כו' וע"ש פירש"י ומה שהקשו תוס'. הנה התם הוה קלא דקמי נישואי' וסבר ר"ח אע"ג דקלא דאיכא עדים דשוה פרוטה מכל מקום כיון שעכשיו אינו שוה פרוטה לפנינו בקל דחינן לקלא דהרי בשבוי' נמי איכא קלא דאיכא עדים טומאה במד"ה ואפ"ה כיון דאיכא למתלי דשבוי' מינולא נפשה ולא נטמאת מבטלי' קלא ה"נ בשוה פרוטה ואביי ורבא ס"ל התם בשבוי דליכא אלא לאו לא ירננו אף על גב דמסתעף מיניה איסור כהן משמש בשבת הא אנן לא חיישינן אלא משום רוננו והמרוננים אינם משגיחים אלא במה שלפניהם ואלאו לא ירננו משאינו כן באשת איש וכן יש לומר בפ' י"נ ע"ש:

מבטלים קלא פירש"י ב' פירושים ונראה דאין כוונתו א' מב' הפירושים דאיך אפשר לומר פי' קמא ולא השני א"כ מאי האי דאמרי' לקמן והא נהרדעא אתרא דשמואל הוה כו' הרי לא איירי מביטול על ידי עדים ברורים. אלא נלע"ד ברור דתרוייהו קאמר רש"י וה"פ דמשתקין הנשים ושיחותיהן ולא חיישין להו עד שישמעו מפי כשרים ואז מחזיקים אותו בב"ד. ואם שוב יבואו עדים ממד"ה ויאמרו להד"מ ואע"ג עדיין ישאר שיחה בפי הנשים ועמי הארץ לא משגיחים בהו וסוף דינא כתחלת דינא דלעולם לא משגיחים ברנונם של נשים רק מכשרים והם יבינו וידעו כי ב"ד עמדו על שרש הדבר. ומאן דלא מבטל קלא דשיחות נשים וחייש להו ומחזיקים להו בב"ד. א"כ אפי' יבואו עדים ויכחישום לאלו. מכל מקום נשים ועמי הארץ לא יקבלו הדברים וישארו ברנונם. כנלע"ד נכון בעזה"י. ונ"ל הא דכ' הרא"ש בשם ר"ח דאתרוות נינהי בסורא מיקרי ואמרי ולא בנהרדעי לא כ"כ אלא אביטול קול בראשיתו. אבל אחר שנתקיים הקול ושוב אחר כך נתברר בעדים דלהד"מ. לא שייך תו בהנ"ל אלא פליגי בסורא לא חיישי משום איכא דשמע בהא ולא בהא. ובנהרדעא חיישי' וא"ש דאמר לקמן והא נהרדעא אתרא דשמואל הוה. ובדרוש אגדה ישבתי בענין אחר בעזה"י ע"ש:

עד שישמעו מפי הכשרים כ' תוס' אע"ג דאמר לעיל ונשים אומרת רוצים לומר כיון דבעי' שהב"ד ישמעו מפי הכשרים א"כ ע"כ צריכים שאותם צריכים ג"כ ששמעו מפי אנשים אומרים פלוני' נתקדשה היום שלא יהיה עדיפי מיניהו דאיך אפשרי' שהכשרי' יאמרו בשם נשים ואינהו בעצמן לא מהימני. כתבתי זה מפני שראיתי למורי בק"א למקנה שלא כ"כ ובטלה דעתי מ"מ לא מנעתי לכתוב הנלע"ד:

לאו כל כמינך דמחזקת לקלא כ' תוס' לישנא משמע דסבר כר' יוחנן פי' משום מדאמר לאו כל כמינך משמע דאי הוה מהימן כגון דהוה תרי עדים או דלא הוה אבוה. שהוא קרוב ופסול עדות הי' נאמן להחזיק הקול אפילו לאחר זמן ודלא כר' יוחנן ע"כ כ' תוס' אדרבא מדאמר כיון דבעידנא דהוה קלא כו' משמע בהא תליא דאי נפיק קלא בעידנא הא דמהני אמתלא וכר' יוחנן. וצ"ל הא דאמר לאו כל כמינך כו' היינו משום דאבוהי העיד שלא נתקיים התנאי כלל דהרי אמר ולא אזל ואלו שני עדים כשרים בכי האי גוונא באתרא דמבטלי' קלא הוה מבטלי' אלא דלא מהימן האב שהוא קרוב אפי' איכא אחר עמו. ומיהו אי הוה האמתלא מעיקרא נהי דלא מהימן דלא אזל מכל מקום אנן הוה תלינן שלא נתקיים התנאי אך כיון דמעיקרא לא הוה אמתלא ורק הוא בא להעיד בביטול התנאי ולאו כל כמיני'. ודבר זה נוטה לשיטת הרמ"ה דפליגי אליבי' הטור והריב"ש דסבירא ליה אי אתי סהדי ומסהדי בביטול הקידושין ממש. כ"ע לא פליגי דמבטלי' קלא. ולא פליגי אלא בסהדי דמסהדי על אמתלא דלא נפקי מעיקרא למ"ד מבטלי מקבלי' סהדי דאמתלא אע"ג דלא נפקא מעיקרא ולאידך מ"ד לא מבטלי' משום סהדי דאמתלא בעלמא. וצריך לומר לשיטת הריב"ש הלז הא דאמרינן לקמן הא נהרדעי אתרא דשמואל הוה וכו' לא הו"מ למימר דאי אתי סהדי ואמרי דלא הי' דברים מעולם. דלשיטה זו הא פשיטא וכי ס"ד דצריך להודיע לדבי רב שאם יוכחש הדבר שנאמין לעדים וליכא בזה משום רינון ולא נסתפק אדם בזה מעולם וע"כ העמידו הדבר על בריו שאם יבואו עדי אמתלא וע"ז שפיר עריך הא נהרדעא אתרא דשמואל הוה כנלע"ד. ועיין נב"י קמא סי' ס"ה דהגאון מוה' פייבש רצה לומר נהי לא מבטלי' קלא מ"מ כיון דלא הוה אלא חשש רינון בעלמא אם נישאית לא תצא. והגאון נב"י דחה דא"כ מאי פריך והא נהרדעא אתרא דשמואל הוה כו' הא עכ"פ צריך להעמיד על בריו לענין אם נישאית לא תצא. ולפי הנ"ל יש להכריע ולומר אפי' למאי דלא קיי"ל כהריב"ש הנ"ל אלא אפי' בביטול העדות לגמרי נמי לא מבטלי' קלא. מ"מ יש לחלק אם באו עדים האחרונים ומחזיקים רק אמתלא לא מבטלי' קלא אפילו אם נישאית תצא אבל אם על ידי עדים האחרונים יתבטל הדבר לגמרי נהי לא תנשא משום חשד ורינון בעלמא אבל אם נישאי' לא תצא. והש"ס פשיטא ליה דלא הוה צריך שמואל להשמיע כן לבי רב להעמיד הדבר על בריו משום עדים ברורים בביטול הקול וע"כ עדים אמתלא קאמר ומקשה שפיר הא אתרא דשמואל הוה. ועובדא דנב"י הי' עדים גמורים בביטול הקול ממש. ואפשר הלכה כהגאון מו"ה פייבש ז"ל וצ"ע לדינא. וע' בתשו' שבצלעות הבית שבסוף ס' בית מאיר:

רש"י בד"ה הרי זו מגורשת כו' הרי קול שחששנו לו תחילה שוברו עמו עכ"ל. ולכאורה יש לתמוה מי דחקו לפרש כן דאדרבא לשון קול ושוברו עמו משמע שיצא קול הגירושין תיכף עם קול הקידושין וכדאמרינן נמי לקמן דכל היכא שיצא קול מעיקרא בלא אמתלא תו לא מהני אמתלא אח"כ ולאפוקי מרבה בר רב הונא דאמר אמתלא שאמרו אפי' מכאן ועד עשרה ימים והנלע"ד דרש"י ז"ל סובר דהאי קול ושוברו עמו לאו מטעם אמתלא איירי דאמתלא לחוד ושובר לחוד דאמתלא שסותרת הקול לגמרי מש"ה בעינן שיצא האמתלא תיכף עם הקול משא"כ במקודשת ומגורשת שאין הגירושין סותרין את קול הקידושין דאפשר דאיתא לתרווייהו אדרבא קול הגירושין בא לחזק הקול דקידושין אלא שמבטלו מצד אחר תו לא הוי כאמתלא אלא כשובר ומהני אפילו לא יצא קול הגירושין עם קול הקידושין אלא אח"כ כן נ"ל בשיטת רש"י וכ"כ הר"ן ז"ל בשיטת רש"י וכן היא שיטת הרמב"ם ז"ל:

אמנם כן מה שהכריחו לרש"י ז"ל לפרש כן נראה דלישנא דמתניתין דקתני איזו היא אמתלא דקידושין אלמא דהאי מגורשת דקתני מעיקרא לאו אמתלא דקידושין היא ועי"ל דמגופא דמתניתין מוכח לה דקתני ובלבד שלא יהא שם אמתלא משמע שאם יש אמתלא בגירושין תו לא הוי קול ושוברו עמו לבטל קול הקידושין אלא קול הקידושין במקומו עומד ואמאי נהי דיש אמתלא לגירושין דלא הוי אלא ספק גירושין אכתי ליהוי אמתלא לקול הקידושין שהרי יש כאן ספק אם קול הקידושין אמת ואת"ל שהקול אמת האיכא קול דספק גירושין ואין לך אמתלא דקידושין גדולה מזו לכך הוצרך לפרש דכאן איירי שלא יצא קול הגירושין עם קול הקידושין אלא אח"כ וא"כ לא מהני מטעם אמתלא אלא מטעם שובר וא"כ כשיש כאן אמתלא לקול הגירושין תו ליכא לא אמתלא ולא שובר לגבי קול הקידושין ואמתלא ליכא שלא יצא עם קול ושובר ליכא שהרי יש אמתלא על השובר אף דלפ"ז לא יתיישב סידור לשון סיפא דמתני' שהקדים אמתלא דגירושין לקידושין דתו לא מצינן לפרש כדפרישית במשנתינו אלא דאפ"ה הוי שפיר לא זו אף זו דהא אמתלא דגירושין מבטלת קול הגירושין ליכא רבותא כל כך דאי להתירה לכהן אין כאן רבותא דהאיכא מיהא כמה ספק ספיקי שמא קול הקידושין מעיקרא לא היה אמת וא"כ אין כאן גירושין כלל ואת"ל שקול הקידושין היה אמת שמא קול הגירושין אינו אמת או שמא אין כאן לא קידושין ולא גירושין ואף להחזיקה בחזקת איסור א"א לעלמא מחמת אמתלא דקול הגירושין נמי ליכא רבותא חדא דלחומרא הוא ועוד דאדרבא אמתלא דקול הגירושין מחזיק את קול הקידושין דמכיון שגירשה אף בספק גירושין אלמא שהיה עליה זיקת קידושין ונמצא שאין כאן אלא ספק גירושין ולא מבטלינן קול הקידושין משא"כ אמתלא בקידושין גופייהו ס"ד דלא אלימא אמתלא לבטל הקול לגמרי ולהקל בחשש א"א קמ"ל דאפ"ה אמתלא מבטלת הקול כן נ"ל ודוק היטב:

תוספות בד"ה בעולה אין חוששין לה פי' בקונטרס כו' ור' יצחק אומר כו' עד סוף הדיבור. ולענ"ד יש ליישב שיטת רש"י ז"ל דפירש לשיטתו שמפרש נשואה אין חוששין לה דהיינו שיצא הקול שהיא נשואה זה ימים רבים דהכי משמע ליה לישנא דנשואה דאי לאלתר ודאי חיישינן וא"כ הא דקתני בעולה אין חוששין לה היינו נמי שיצא הקול שנבעלה זה ימים רבים ומש"ה לא חיישינן משא"כ אם יצא הקול שנבעלה היום חוששין לה ומש"ה הוצרך לפרש לענין איסור לכהן גדול שאם הקול אמת אסורה מדאורייתא וא"כ הו"ל קלא דקמי נישואין וחוששין משא"כ לענין איסור לכהן הדיוט אפי' יצא הקול שנבעלה היום נמי אין חוששין שהרי אף אם הקול אמת אין כאן איסור דאורייתא דנהי שמפרש ר"י דסתם בעילה דזנות אוסרה לכהונה היכא דלא אמרה לכשר נבעלתי ע"כ דאינה אסורה אלא מדרבנן דמדאורייתא ודאי כשירה דנהי דספיקא דאורייתא לחומרא מ"מ הכא מוקמינן לה בחזקת היתר לכהונה כמ"ש התוס' להדיא בפ"ק דכתובות דף ט' בד"ה באשת כהן ע"ש ובחידושינו וכיון דאין כאן אלא חשש איסור דרבנן א"כ לא חיישינן לקלא כלל דהאיכא תרי ספיקי שמא אין הקול אמת ואת"ל שהקול אמת שמא לכשר נבעלה וכיון דאיכא תרי ספיקי וחזקת היתר פשיטא דמותרת אפילו בקול גמור אע"כ דלענין כהן גדול איירי דהו"ל קלא דאיסור דאורייתא שאין כאן אלא ספק א' ונהי דמדאורייתא מוקמינן בחזקת היתר אפ"ה מדרבנן חיישי' לקלא כמו שהחמירו בכל קול דקודם נישואין אע"ג דאיכא חזקת היתר כן נ"ל נכון ועוד שממקומו הוא מוכרע דבמתני' אמרינן דספק קרוב לו קרוב לה הוי אמתלא אע"ג דמ"מ אסורה לכהן אפ"ה כיון דלא מיתסרא אלא מספק הו"ל אמתלא וה"נ כיון דלא ידעינן אי לכשר נבעלה או לפסול הו"ל קול ואמתלא עמו ופשיטא דאין חוששין אע"כ דלכ"ג איירי ועיין בחידושינו בכתובות. מיהו יש לי ליישב ג"כ שיטת ר"י ז"ל דזימנין דאסורה אף לכ"ה מדאורייתא כגון היכא דרוב פסולין אצלה כגון בעיר שרובה עכו"ם ואף ע"ג דבפ"ק דכתובות מסקינן דמאן דמכשיר מכשיר אפי' ברוב פסולין היינו היכא דאמרה לכשר נבעלתי דברי ושמא עדיפא מרוב משא"כ בשותקת מדאורייתא אזלינן בתר רובא וצ"ע:

רש"י בד"ה שלא לפלוני יצא עליה קול שמקודשת היום כו' עכ"ל. עיין בחידושי הרשב"א ז"ל שהאריך בחילופי נוסחאות והקשה שם על פרש"י ז"ל דהיינו ארוסה היינו שלא לפלוני ע"ש וכמדומה שלא היה גירסת רש"י ז"ל לפני הרשב"א ז"ל כמו שהיא בנוסחת רש"י ז"ל שלפנינו דלפ"ז ודאי לא קשה מידי דהא דקתני ארוסה אין חוששין לה היינו אף שיצא הקול שנתקדשה לפלוני אפ"ה אין חוששין כיון שלא יצא הקול שנתקדשה היום אלא זה ימים רבים ואשמעי' נמי שלא לפלוני אין חוששין אף שיצא הקול שנתקדשה היום וק"ל:

תוס' ד"ה בעולה אין חוששין לה. ודחו תוס' דברי רש"י רק דאיירי אפילו לסתם כהן וכדאמרינן שהיא בעולה לנתין וממזר ואף לר"ג דוקא דאמרה לכשר נבעלתי אבל בכה"ג אסורה ע"ש. וי"ל בפשיטות לרש"י דהא חזינן דמקום אמת לא מהני ואמר לקמן דהיכא דשייך עיינו בי' רבנן דלית בי' ש"פ ויהיה יכולין לתלות אין חוששין לקול ע"ש. וא"כ כאן אף דהקול שהיא בעולה מ"מ כיון דלר"ג באומרת לכשר נבעלתי נאמנת וא"כ הא על זה ליכא קול שלא אמרה לכשר נבעלתי ואף שיראו שניסת לכהן לא יהי', חשדא דמימר אמרי מסתמא אמרה] לכשר נבעלתי. ואף לר"י דאף אומרת לא מהני מ"מ כיון שהוא רק ספק יאמרו קמי רבנן במלתא ונתברר דלכשר נבעלה וכמו בס' קרוב לו כו'. והוצרך רש"י ז"ל לפרש לכ"ג דהיא ודאי איסור ושייך חשדא כנ"ל:

גמ' מבטלינן קלא או לא מבטלינן כו' ופי' רש"י ב' פירושים אי משתקין הקול או לא. וי"ל דס' זה תלוי ג"כ במ"ש לעיל הב' טעמים דלטעמא דחוששין לקול שהוא אמת א"כ ודאי דאין משתקין דאדרבה שמא הוא אמת ולטעמא דהוא שקר רק דחוששין שהעולם יאמרו א"כ נראה דודאי משתקין דלמה יצא הקול כיון שגם שכבר יצא אמרינן דהוא שקר רק חשדא כנ"ל ולמה יניחו להוציא הקול. אך הא באמת הטעם משום חשדא וא"כ איך פירש"י הספק או משתקין וקשה כנ"ל. וי"ל למ"ש תוס' ריש כתובות גבי איקרורי דעתא דע"י שיבא לב"ד יצא הקול ושמא יבאו עדים ע"ש וגם כאן מתחילתו אין משתקין הקול דשמא ע"י הקול יבאו עדים באמת ויעידו. רק אח"כ כשיצא הקול ואין עדים רק קול לחודי' בזה שוב אין חוששין כלל שהוא אמת רק משום חשדא כנ"ל. והפי' הב' שפירש"י אם נתברר שהוא שקר אי מבטלין לכאורה תלוי ג"כ בטעמים הנ"ל דאי הטעם שמא אמת א"כ בנתברר ששקר מבטלין אי טעמא משום חשדא לא מבטלין דאף דנתברר ששקר מ"מ לא ידעו העולם כיון שלא יצא הקול ושוברו עמו כנ"ל. ובזה יתישב מאי דדייק הש"ס מדאמר ר"ח עד שישמעו מפי הכשרים ש"מ מבטלין קלא ודחקו תוס' ורש"י דמחזינן דלא במהרה מחזקין הקול וע"ש וכן להיפוך מדאמר אפילו שישמעו מפי נשים סבר משום חשדא ומאי חילוק דאף מפי נשים מ"מ יחשדו העולם כנ"ל. ודייק שפיר מר"ח דאמר מפי כשרים וע"כ הטעם שמא אמת כנ"ל וממילא ש"מ דמבטלין קלא כיון דשקר הוא והטעם כנ"ל. וכן להיפך מדאמר אפילו מפי נשים וע"כ טעמא משום חשדא וממילא לא מבטלין קלא כנ"ל:

גמ' מימר אמרי עיינו בי' רבנן ולית בי' שוה פרוטה כו'. ולכאורה הא קי"ל חיישינן שמא ש"פ במדי וא"כ עדיין יש חשדא דאף שהוא פחות מש"פ איך מתירין אותה. ויש קצת ראי' מזה למ"ש הח"מ וב"ש לעיל בקדושי חרש לא אמרינן שמא יאמרו גירש ומחזיר גרושתו כו' משום דאף לסברת העולם אינו רק איסור דרבנן ע"ש וכן הכא בפחות מש"פ לא חיישינן כנ"ל:

או י"ל דחששא דשמואל דוקא בידעה מקודם שהוא פחות מש"פ אבל קיבלה סתם כתבו הפ' דלא מהני כלל דאשה בפחות מש"פ מסתמא לא מקניי' נפשה כמו פחות מדינר לב"ש ע"ש. ולכך אמר שפיר מימר אמרי עיינו רבנן כו' היינו דאחר הקדושין ראו שהוא פחות מש"פ ובשעת קדושין לא ידוע ואין כאן חשש קדושין כלל כנ"ל:

ההוא דנפק עלה קלא דאיקדשה לחד מבני פלניא אמר רבא לא חיישינן דמימר אמרי עיינו בי' רבנן וקדושי קטן הוו ע"ש. ומשמע דאחד מהבנים הי' קטן באמת דאל"ה ודאי לא שייך הנ"ל דאל"כ בכל קול נימא כן ועיין בפ"י. ולכאורה נראה לישב. דהא רבא סבר קדושין שאין מסורין לביאה לא הוי קדושין וא"כ כשקיבל האב קדושין כשהוא שליח מב' בניו ואמר תהא מקודשת לאחד מבניי לא הוי כלל קדושין לרבא דאין מסורין לביאה כנ"ל דאסורה לכל א' מספק שמא היא אשת אחיו כנ"ל. וא"כ הכא דנפק קלא סתם דאיקדשה לחד מבני פלניא וכיון דבמקום אמת לא מהני למה לי' לרבא למימר דאמרי קדושי קטן הוי הא בפשיטות שיאמרו דנתקדשה באמת לאחד מבניו סתם והוי ממילא קדושין שאין מסורין לביאה דלא הוי קדושין כיון שלא פירשו אל מי קידש כנ"ל. אך באמת כיון שא' מבניו הי' קטן שוב לא הוי קדושין שאין מסורין לביאה דהקטן אינו יכול לעשות שליח וכשקידש האב ודאי בשביל הגדול ושפיר מסורין לביאה דאם קידש בשביל הקטן לא הוי קדושין ואינו ספק אצל הגדול. ושוב אמר דיאמרו עיינו בי' רבנן וקדושי קטן הוי ולא הוצרךלפרש דהא אם שניהם הי' [גדולים] שוב בל"ז לא שייך הקול דיאמרו דהוי קדושין שאין מסורין לביאה כנ"ל. ומיושב הרמב"ם ז"ל דלא הביא מעשה הנ"ל. וי"ל דלדידן חיישינן שלא ידעו שהא' קטן רק לרבא ממ"נ אם לא ידעו הוי קדושין שאין מסורין לביאה ואבל לדידן קשאמ"ל הוי קדושין כנ"ל:

(פט רע"א) גירגרה בשוק.—בערוך ע' גרגרן מפרש: גירגרה ששפכה מים או יין בגרונה, וזה דלא כפירש"י כאן.

(פט א) מדאמר רב חסדא וכו' מדאמר רב ששת וכו' בסורא וכו' בנהרדעא וכו'.—פי' סורא מקומו של רב חסדא^*עי' סנה' יז ב וסוכה יד ב. וזה היה אחר שנפטר רב הונא ; אבל לפני שנפטר ר"ה היה "כפרי" מקומו (עי' עירובין סב ב וב"מ ו ב). ונהרדעא מקומו של רב ששת^*עי' מגלה כט א..

הרי זו מגורשת. ומותרת לכל: מאי טעמא הרי קול. שחששנו לו תחילה שוברו עמו: יצא לה קול. לאשה פנויה בעיר: שם מזנה. לעובד כוכבים ולעבד שפוסלין אותה מן הכהונה: אין חוששין לה. לאוסרה לכהונה: פריצותא בעלמא הוא דחזו לה. ששיחקה בשוק או מיעך לה בין דדיה: גירגרה בשוק. הלכה נטוית גרון: מוזרות בלבנה. נשים הטוות בשוק לאור הלבנה ודרכן לשוח שיחות בטלות ולדבר בחשודות שבעיר: לא הנחת כו'. שיש אויבים מוציאים קול בחנם ברמז מועט: בעולה. יצא על בתולה בעיר קול בעולה: אין חוששין לה. לאוסרה לכ''ג דדלמא פריצותא בעלמא חזו לה דהא דתנן במתני' דחיישינן לקלא היינו כדאמרי' לקמן שיהו נרות דולקות כו' שהדברים ניכרים: נשואה. יצא על פנויה קול שהיא נשואה זה ימים ואנו מוחזקים בה בחזקת שהיא פנויה: אין חוששין לה. דקלא דמתני' היינו שאומרים היום נתקדשה פלונית: ארוסה. יצא עליה קול שהיא ארוסה זה ימים: שלא לפלוני. יצא עליה קול שמקודשת היום אבל לא הזכירו שמו לומר לפלוני אלא נתקדשה סתם אין חוששין לה: בעיר אחרת. יצא כאן קול פלונית מתקדשת היום במקו' פלוני: ממזרת. יצא קול שהיא ממזרת: הקדיש פלוני נכסיו אין חוששין. לאסור נכסיו עליו: נתקדשה היום. בהא הוא דחשו רבנן שלא תינשא כדי שלא יאמרו משיאין אשת איש: נרות דולקות. בבית כדרך המתקדשות שנוהגין שמחה ואור נר כדאמרינן בעלמא אור הנר בברור חיל משתה שם (סנהדרין דף לב:): מתקדשת. עתידה להתקדש היום: אמרו דבר. פלונית נתקדשה היום: זהו קול. שחוששין לו: זהו אמתלא. ששובר את הקול: הא לא אמרו מידי. לא אמרו נתקדשה לאו קול איכא ולאו אמתלא איכא: לאפוקי כו'. אמתלא שאמרו במשנתינו ששובר את הקול ואפי' לא יצא עם הקול אלא לאחר זמן יצא הוה אמתלא: קמ''ל. הכא לא אמרו דבר זהו אמתלא והכי קאמר לא גמרו הדבר להוציא קול מקויים ומסויים אלא הוציאו שובר עם הקול כגון נתקדשה פלונית בספק הוא דהוי אמתלא אבל אמרו דבר מקויים ומסויים תו לא מהניא אמתלא: מבטלינן קלא. שמענו קול יוצא מפי נשים ותינוקות משתקין להו לבטולי קלא או לא משתקין להו הואיל ואמרו פלוני שמע מפלוני כו' וליתנהו דלישיילינהו א''נ חזרו אותן פלוני ופלוני ממדינת הים ואמרו לא היו דברים מעולם מבטלינן או לא מבטלינן: מפי כשרים. שיאמרו מפלוני שמענו והוא הלך למדינת הים אלמא אקילו רבנן במילתא וש''מ דאי בדיקניה בתר הכי ואשתכח שקרא מבטלינן ליה ומכריזין דלאו קלא הוא ומנסבינן לה: אתרוותא נינהו. מקומות חלוקין במנהגם: באציפא דתוחלא. הם תמרים שלא בישלו כל צרכם ומניחין אותן בחותלות כלים העשויים מכפות תמרים ומתבשלים קצת וכשאוכלים אותן נשאר מן האוכל על הגרעין שאינו נפרד ממנה יפה מפני שאינה מבושלת וההוא אוכל קרי ציפא כדאמרי' באלו טרפות (חולין נ:) כדעיילן תלת קשייתא בציפא בדוחקא וראוי למאכל בהמה: בעינא דבי שיפי. על המעיין של אותו מקום: מימר אמרי. כשתניסת לאחר לא יאמרו ראו אשת איש שניסת דמימר אמרי עיינו רבנן בההוא אציפא ולא הוה ביה שוה פרוטה דסתמיה לא חשיב דהא דלא מבטלי' קלא אינו אלא מפני החשד והכא ליכא חשד:

אכלה בשוק גירגרה בשוק. אומר רבינו יצחק דאיירי שפיר בקלא דקודם נישואין שיצא עליה קול זה ומדברות עליה לעז קודם שנשאת לכהן א''ל ר' יוחנן בן. ברוקה א''כ לא הנחת בת לאברהם אבינו יושבת תחת בעלה כהן שהרי הוא אינו יודע במה שדברו עליה קודם ומה יש לו לעשות: בעולה אין חוששין לה. פי' בקונט' משום בעולה לכ''ג ולעיל נמי פי' יצא לה שם מזנה בעיר כגון שנבעלה לעובד כוכבים או לעבד דפוסלין בביאה וה''נ הוה מצי לפרש חייבי כריתות ורבינו יצחק אומר דסתם בעילה דזנות שאין ידוע ממי פסולה לכהונה והרי היא בחזקת בעולה לנתין ולממזר עד שתביא ראיה לדבריה כדאמרינן בפ''ק דכתובות (דף יד.) דאין אשה בודקת ומזנה ואפילו לר''ג דאמר נאמנת היינו היכא דאמרה לכשר נבעלתי אבל היכא דאמרה לא נבעלתי או אינה יודעת ממי אפי' רבן גמליאל מודה: ארוסה אין חוששין לה. לא מיבעיא נשואה דאם אמת היה הדבר היה מתפרסם אלא אפילו ארוסה דאין מתפרסם כל כך אין חוששין: עד שמגיעין לדבר הברור. מסתמא לא פליג רבי אבא אעולא דלעיל ואברייתא דלוי וכן משמע מדלא קאמר ורבי אבא אמר אלא לעיל דאיכא רגלים לדבר לא בעינן שיגיע לדבר ברור אבל הכא דליכא רגלים לדבר בעינן שיגיע לדבר ברור. וקול דלעיל לא שייך אלא בקדושין והך דהכא שייך בגירושין כמו בקדושין: מבטלינן קלא או לא מבטלינן. נראה כפירוש שני שבקונטרס כגון שחזרו פלוני ופלוני ממדינת הים ואמרו לא היו דברים מעולם וכן אמרי' לקמן אילימא לכי מגליא דקדושין קמאי לאו קדושין מבטלין קלא ופירוש ראשון אין נראה ומייתי ראיה מדאמר רב חסדא עד שישמעו מפי הכשרים ש''מ מבטלין קלא כיון שאין חוששין במהרה לקול: עד שישמעו מפי הכשרים כו'. אע''ג דאמר לעיל ונשים אומרות פלונית נתקדשה שמא משום דהתם איכא רגלים לדבר ואית ספרים דגרסי ובני אדם נכנסים ויוצאין ולא גרסינן ונשים: כיון דבעידנא דהוה קלא לא הוה אמתלא. לישנא משמע דסבר כר' יוחנן ופליג אדרבה בר רב הונא דאמר אמתלא שאמרו אפילו מיכן ועד עשרה ימים:

גיטין פט ע"א - טקסט הדף מנוקד

דף פט - א

הערות

פרשנים

בחירת עמוד

תצוגה וקריאה

שמירה ושיתוף

חיפוש בעמוד