דף פח - ב

אמר רב אחא בר יעקב, שמע מינה מדברי עולא, ששיעור זמן של "מהרה" דמרי עלמא, הוא תמני מאה וחמשין ותרתי הוא, דהא כתיב "ונושנתם, כי אבוד תאבדון מהר".

מתניתין:

"גט מעושה", שכפו את הבעל ליתנו, ולא נתנו מרצונו, אם נעשתה הכפיה בבית דין בישראל, הרי זה גט כשר. ^[1]

ואם נעשית הכפיה בבית דין בעובדי כוכבים, פסול. ^[2]

ובעובדי כוכבים ניתן לכפות את הגט, כשאין בית דין של ישראל יכולים לכופו, שיכולים הם למנות את בית הדין של עובדי הכוכבים להיות שלוחם, שיהיו הם חובטין אותו, ואומרים לו: עשה מה שישראל אומרים לך.

גמרא:

אמר רב נחמן אמר שמואל: גט המעושה - בישראל, כאשר הכפיה היא כדין, שהוא מאותם אנשים שחייבים לגרש נשותיהן, כשר.

אך אם חייבוהו בית הדין שלא כדין, וכפוהו לגרש, פסול הגט מלהנשא בו לאחר, ופוסל הוא את האשה לכהונה, מחמת דין ריח הגט. ^[3]

ואם כפוהו בבית דין בעובדי כוכבים, והיתה הכפיה כדין, פסול הגט מלהנשא בו, ופוסל לכהונה מדין ריח הגט.

אך אם כפוהו שלא כדין, אפילו ריח הגט אין בו, ומותרת לכהונה.

ומקשינן: מה נפשך: אי עובדי כוכבים בני עשויי נינהו, איתכשורי נמי ליתכשר להנשא בו.

אי לאו בני עשויי נינהו, מיפסל לא ליפסל לכהונה!

ומשנינן: אמר רב משרשיא: דבר תורה, גט מעושה בעובדי כוכבים, כשר אם היתה הכפיה כדין, כמו בישראל.

ומה טעם אמרו פסול?

תיקנו זאת חכמים כדי שלא תהא כל אחת ואחת הולכת, ותולה עצמה בעובד כוכבים, לשוכרו שיכפה את בעלה לגרשה שלא כדין, ^[4] ומפקעת עצמה מיד בעלה.

ופרכינן: אי הכי, שגם כפיה של עובדי כוכבים הנעשית כדין, מועילה דבר תורה כמו בישראל, מדוע אמרת שאם נעשית כפייתם שלא כדין, אפילו ריח הגט אין בו.

ונהוי שלא כדין כישראל, ומפסיל נמי לפסול לכהונה!

ולכן, מסקנת הגמרא היא:

אלא הא דרב משרשיא, בדותא היא! ^[5]

וטעמא מאי? והיינו, מה שטענת "ממה נפשך", אם אין כפייתם כפיה אפילו כשכפו כדין, מדוע היא נפסלת לכהונה, יש להשיב:

כפיה של עובדי כוכבים כדין, בכפיה כדין דישראל, מיחלף. ואם נתיר אותה לכהונה יבואו להתיר גם כשהיתה הכפיה בישראל.

אבל כפיה שלא כדין של עובדי כוכבים, בכפיה כדין של ישראל, לא מיחלף: ^[6] אביי אשכחיה לרב יוסף, דיתיב, וקא מעשה אגיטי.

אמר ליה: והא אנן, דיינים הדיוטות אנן, ולא דיינים סמוכים,

ותניא: היה רבי טרפון אומר: כל מקום שאתה מוצא אגוריאות [אסיפה לדין] של עובדי כוכבים, אע"פ שדיניהם כדיני ישראל, אי אתה רשאי להיזקק להם.

שנאמר "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם",

ודרשינן: "לפניהם", ולא לפני עובדי כו כבים.

דבר אחר "לפניהם", ולא לפני דיינים ישראלים הדיוטות, שאינם סמוכים.

אמר ליה: אנן, כוחינו לכפות על הגט הוא, משום ששליחותייהו של הדיינים הסמוכים של ארץ ישראל, קא עבדינן!

וראיה לדבר שיש כזאת אפשרות להדיוטות לדון מכח שליחותם של הדיינים הסמוכים:

מידי דהוה אדיני הודאות והלואות, שאנו דנים אותם בבבל, אף על פי שאיננו סמוכים, ואנו דנים אותם בבבל כדי שלא תנעל הדלת בפני הלווים, ולכן אנו גם כופים על הגירושין כדי שלא ימנעו בנות ישראל מלהנשא. ^[7]

ומקשינן: אי הכי, שיכולים הדיוטות לדון מכח השליחות של הסמוכים, דיני גזילות וחבלות נמי נדון בבבל!

ומשנינן: כי עבדינן שליחותייהו של הסמוכים, במילתא דשכיחא, כמו הודאות והלואות.

במילתא דלא שכיחא, כגזילות וחבלות, לא עבדינן שליחותייהו: ^[8]

מתניתין:

אשה שהיתה בחזקת פנויה, ועתה יצא שמה, יצא עליה קול בעיר, שהיא מקודשת לפלוני, הרי זו מקודשת מספק, ואסורה לינשא לאחר בלא גט.

[ובגמרא מפרש, שמדובר כשיש רגלים לדבר לחוש לקידושין].

יצא על אשר נשואה קול בעיר שהיא מגורשת - אם בעלה כהן, הרי זו מגורשת מספק, לחומרא, ואסורה לישב תחתיו.

אבל אם בעלה ישראל, אין בכך כלום, ולא נתיר אשת איש לשוק מחמת קול.

ובלבד שלא יהא שם, בקול שיצא עליה, אמתלא - משל וטעם, הגורם לבטל את הקול.

איזו היא אמתלא? יצא קול שגירש איש פלוני את אשתו על תנאי.

כיוון שאין אנו יודעים אם נתקיים התנאי או לא, אין אנו תולים שהיא נתגרשה, ולכן מותרת לישאר תחת בעלה הכהן.

וכן אם יצא קול שזרק לה בעלה את כסף קידושיה, למקום שהוא ספק קרוב לה ספק קרוב לו, שאין כאן קול ברור של קידושין ^[1] -

זו היא אמתלא שמבטלת את הקול, ולא חוששים לו.

גמרא:

שנינו במשנה: יצא עליה קול שהיא מגורשת, הרי זו מגורשת.

ותמהינן: וכי אסרינן לה, אם היא אשת כהן, אגברא, על בעלה הכהן, ^[2] מדין גרושה, מחמת הקול!?

והא אמר רב אשי: כל קלא דבתר נישואין, וכגון אם נשאת לכהן, ויצא קול שהיא זונה וגרושה, לא חיישינן לו, אלא אם כן יבואו עדים על כך!

ומתרצינן: אלא הכי קאמר, אם יצא קול על שמה בעיר שהיא מקודשת, הרי זו מקודשת, ואסורה לינשא לאחר אלא בגט.

ואם חזר ויצא קול, שזו שהיתה מקודשת לפלוני, שבה וחזרה להיות מגורשת ממנו,