אמר רב אחא בר יעקב: שמע מינה [למד מכאן], ש"מהרה" דמרי עלמא [של אדון העולם] תמני מאה וחמשין ותרתי [שמונה מאות וחמישים ושתיים שנה] הוא, שכן נאמר בהמשך לכתוב "ונושנתם בארץ" — "אבד תאבדון מהר" (דברים ד, כו), וישראל ישבו על אדמתם במשך מנין שנים זה, ומתברר שזמן זה של "ונושנתם" נחשב למהר.

א משנה גט מעושה שמכריחים בית דין ("מעשים") את הבעל לכותבו ולתיתו לאשתו, אם נעשה הדבר בבית דין של ישראל — כשר, ואם בגוים — פסול. אבל אם גוים חובטין (מכים) אותו לבקשת בית דין ישראל ואומרים לו: "עשה מה שישראל אומרים לך — כשר.

ב גמרא אמר רב נחמן אמר שמואל: גט המעושה בישראל, אם עשו זאת כדין, שחייב הוא לגרשה, כגון שאשתו אסורה עליו או שחייבוהו חכמים לגרשה, וברצונו אינו רוצה לגרשה, ומשום כך מכריחים אותו לכך — הרי זה גט כשר, ואם שלא כדין חייבוהו — פסול הגט, ומכל מקום פוסל הוא את האשה מכהונה, לפי שאינו נחשב בטל לחלוטין.

ואם נעשה בגוים, אם נעשה כדין — פסול ופוסל, שלא כדין — אפילו ריח הגט אין בו.

על כך תוהים: מה נפשך [מה רצונך לומר]? אי [אם] גוים בני עשויי נינהו [עישוי, הכרחה, הם], כלומר, שמה שהם מכריחים לעשות יש לו תוקף, אם כן איתכשורי נמי ליתכשר [שיהיה גם כן כשר הגט] אם נעשה כדין! אי לאו בני עשויי נינהו [אם לא בני עישוי, הכרחה, הם], אם כן מיפסל לא ליפסל [לא ייפסל]!

אמר רב משרשיא: על פי דבר תורה גט מעושה בגוים כשר הוא, ומה טעם אמרו חכמים שהוא פסול — כדי שלא תהא כל אחת ואחת הולכת ותולה עצמה בגוי ועל ידי פיתוי או שוחד, שיהיה הגוי כופה את בעלה לגרשה, מפקעת עצמה מיד בעלה שלא כדין.

ושואלים: אי הכי [אם כך], שגט מעושה על ידי גוי כשר מעיקר הדין, מדוע שנינו אם כן שאם הוא מעושה בגויים שלא כדין אפילו ריח הגט אין בו? ונהוי [ויהיה] הגט כמו גט מעושה שלא כדין כישראל, ומפסיל נמי לפסול [ושיפסול גם כן] את האשה מכהונה!

אלא, הא [זו] שאמר רב משרשיא שמן התורה גט מעושה בגויים כשר בדותא [דבר שאינו נכון] היא, ומעיקר הדין אף גט מעושה כדין על ידי גויים אין בו ריח הגט.

וטעמא מאי [וטעם הדבר מהו]? מדוע פסולה האשה לכהונה על ידו? כדין בכדין של ישראל — מיחלף [מתחלף] אצל הבריות, שאם גט זה אין בו כלום יבואו לומר כן גם על גט מעושה כדין על ידי ישראל, ולכן אף גט זה פוסל. אבל מה שעושים גויים שלא כדין במה שעושים כדין כישראל — לא מיחלף [אינו מתחלף], ואין לחשוש שיבואו לומר כן גם על גט שנעשה כדין בישראל, ולכן אין בו כל ממש.

ג מסופר: אביי אשכחיה [מצא אותו] לרב יוסף דיתיב [שהיה יושב כדיין] וקא [והיה] מעשה (כופה) אגיטי [על מתן גיטין], אמר ליה [לו]: והא אנן [והרי אנו] הדיוטות אנן [אנו], שאין אנו דיינים סמוכים, ותניא [ושנינו בברייתא], היה ר' טרפון אומר: כל מקום שאתה מוצא אגוריאות [בתי דינים] של גוים, אף על פי שדיניהם כדיני ישראל — אי (אין) אתה רשאי להיזקק להם לדין, שנאמר: "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם" (שמות כא, א), ונדייק מכאן: "לפניהם" — לפני דייני ישראל דווקא ולא לפני גוים. דבר אחר: "לפניהם" — לפני דיינים סמוכים ולא לפני הדיוטות. ומאחר שאנו בבבל הדיוטות שאינם סמוכים, כיצד יכולים אנו לעשות דבר שהוא דין גמור!

אמר ליה [לו] רב יוסף: אנן שליחותייהו קא עבדינן [אנו את שליחותם אנו עושים], שאנו רואים עצמנו כשליחיהם של הדיינים הסמוכים בארץ ישראל, ומכוח סמכותם אנו פועלים. מידי דהוה [כמו שהוא הדין] אהודאות [על, אצל, הודאות] והלואות, שאנו דנים בהן משום שאנו נחשבים כשליחי הדיינים של ארץ ישראל.

ומקשים: אי הכי [אם כך], בגזילות וחבלות נמי [גם כן] נהיה שליחיהם, ומדוע אמרו שבאלה אין סמכות לדיינים שבחוצה לארץ! ומשיבים: כי עבדינן שליחותייהו [כאשר אנו עושים את שליחותם] הרי זה במילתא דשכיחא [בדבר המצוי], כגון הודאות והלוואות שהן דברים רגילים שבין אדם לחבירו, ואולם במילתא דלא שכיחא [בדבר שאינו מצוי] כגון גזילות וחבלות — לא עבדינן שליחותייהו [אין אנו עושים את שליחותם].

ד משנה יצא שמה (יצאה שמועה) בעיר על אשה פנויה שהיא מקודשת — הרי זו נחשבת מקודשת, וכן אם יצא שמה של אשה נשואה שהיא מגורשת — הרי זו מגורשת, ובלבד שלא יהא שם אמתלא (הסבר, טעם) המבטלת שמועה זו.

איזו היא אמתלא? — כגון, שהיתה שמועה בעיר שגירש איש פלוני את אשתו, אלא שהיה זה גט על תנאי, ואולי לא התקיים התנאי, ואין היא מגורשת. וכן לענין קידושין, ששמעו שהיו שם קידושין אלא שהאיש זרק לה קידושיה ספק קרוב לה ספק קרוב לו — זו היא אמתלא.

ה גמרא על מה שאמרנו שאם יצא שמה בעיר שמגורשת — הרי זו מגורשת, שואלים: ואסרינן לה אגברא [ואנו אוסרים אותה על בעלה] אם היא נשואה לכהן? והא [והרי] אמר רב אשי: כל קלא דבתר [כל קול שיוצא לאחר] נישואין — לא חיישינן ליה [אין אנו חוששים לו] ואין מוציאים אשה מבעלה בגלל שמועה בלבד!

ומשיבים: הכי קאמר [כך אמר]: אם יצא שמה בעיר שהיא מקודשת — הרי זו מקודשת ולא תינשא לאדם אחר, בלא שתקבל קודם גט מזה שיצא עליו הקול שנשאה לאשה. אם יצא שמה שהיא מקודשת ומגורשת ששמעו שנתקדשה לאדם מסויים ונתגרשה ממנו —