גיטין פח ע"ב

דף פח - ב

אמר רב אחא בר יעקב, שמע מינה מדברי עולא, ששיעור זמן של "מהרה" דמרי עלמא, הוא תמני מאה וחמשין ותרתי הוא, דהא כתיב "ונושנתם, כי אבוד תאבדון מהר".

מתניתין:

"גט מעושה", שכפו את הבעל ליתנו, ולא נתנו מרצונו, אם נעשתה הכפיה בבית דין בישראל, הרי זה גט כשר. ^[1]

ואם נעשית הכפיה בבית דין בעובדי כוכבים, פסול. ^[2]

ובעובדי כוכבים ניתן לכפות את הגט, כשאין בית דין של ישראל יכולים לכופו, שיכולים הם למנות את בית הדין של עובדי הכוכבים להיות שלוחם, שיהיו הם חובטין אותו, ואומרים לו: עשה מה שישראל אומרים לך.

גמרא:

אמר רב נחמן אמר שמואל: גט המעושה - בישראל, כאשר הכפיה היא כדין, שהוא מאותם אנשים שחייבים לגרש נשותיהן, כשר.

אך אם חייבוהו בית הדין שלא כדין, וכפוהו לגרש, פסול הגט מלהנשא בו לאחר, ופוסל הוא את האשה לכהונה, מחמת דין ריח הגט. ^[3]

ואם כפוהו בבית דין בעובדי כוכבים, והיתה הכפיה כדין, פסול הגט מלהנשא בו, ופוסל לכהונה מדין ריח הגט.

אך אם כפוהו שלא כדין, אפילו ריח הגט אין בו, ומותרת לכהונה.

ומקשינן: מה נפשך: אי עובדי כוכבים בני עשויי נינהו, איתכשורי נמי ליתכשר להנשא בו.

אי לאו בני עשויי נינהו, מיפסל לא ליפסל לכהונה!

ומשנינן: אמר רב משרשיא: דבר תורה, גט מעושה בעובדי כוכבים, כשר אם היתה הכפיה כדין, כמו בישראל.

ומה טעם אמרו פסול?

תיקנו זאת חכמים כדי שלא תהא כל אחת ואחת הולכת, ותולה עצמה בעובד כוכבים, לשוכרו שיכפה את בעלה לגרשה שלא כדין, ^[4] ומפקעת עצמה מיד בעלה.

ופרכינן: אי הכי, שגם כפיה של עובדי כוכבים הנעשית כדין, מועילה דבר תורה כמו בישראל, מדוע אמרת שאם נעשית כפייתם שלא כדין, אפילו ריח הגט אין בו.

ונהוי שלא כדין כישראל, ומפסיל נמי לפסול לכהונה!

ולכן, מסקנת הגמרא היא:

אלא הא דרב משרשיא, בדותא היא! ^[5]

וטעמא מאי? והיינו, מה שטענת "ממה נפשך", אם אין כפייתם כפיה אפילו כשכפו כדין, מדוע היא נפסלת לכהונה, יש להשיב:

כפיה של עובדי כוכבים כדין, בכפיה כדין דישראל, מיחלף. ואם נתיר אותה לכהונה יבואו להתיר גם כשהיתה הכפיה בישראל.

אבל כפיה שלא כדין של עובדי כוכבים, בכפיה כדין של ישראל, לא מיחלף: ^[6] אביי אשכחיה לרב יוסף, דיתיב, וקא מעשה אגיטי.

אמר ליה: והא אנן, דיינים הדיוטות אנן, ולא דיינים סמוכים,

ותניא: היה רבי טרפון אומר: כל מקום שאתה מוצא אגוריאות [אסיפה לדין] של עובדי כוכבים, אע"פ שדיניהם כדיני ישראל, אי אתה רשאי להיזקק להם.

שנאמר "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם",

ודרשינן: "לפניהם", ולא לפני עובדי כו כבים.

דבר אחר "לפניהם", ולא לפני דיינים ישראלים הדיוטות, שאינם סמוכים.

אמר ליה: אנן, כוחינו לכפות על הגט הוא, משום ששליחותייהו של הדיינים הסמוכים של ארץ ישראל, קא עבדינן!

וראיה לדבר שיש כזאת אפשרות להדיוטות לדון מכח שליחותם של הדיינים הסמוכים:

מידי דהוה אדיני הודאות והלואות, שאנו דנים אותם בבבל, אף על פי שאיננו סמוכים, ואנו דנים אותם בבבל כדי שלא תנעל הדלת בפני הלווים, ולכן אנו גם כופים על הגירושין כדי שלא ימנעו בנות ישראל מלהנשא. ^[7]

ומקשינן: אי הכי, שיכולים הדיוטות לדון מכח השליחות של הסמוכים, דיני גזילות וחבלות נמי נדון בבבל!

ומשנינן: כי עבדינן שליחותייהו של הסמוכים, במילתא דשכיחא, כמו הודאות והלואות.

במילתא דלא שכיחא, כגזילות וחבלות, לא עבדינן שליחותייהו: ^[8]

מתניתין:

אשה שהיתה בחזקת פנויה, ועתה יצא שמה, יצא עליה קול בעיר, שהיא מקודשת לפלוני, הרי זו מקודשת מספק, ואסורה לינשא לאחר בלא גט.

[ובגמרא מפרש, שמדובר כשיש רגלים לדבר לחוש לקידושין].

יצא על אשר נשואה קול בעיר שהיא מגורשת - אם בעלה כהן, הרי זו מגורשת מספק, לחומרא, ואסורה לישב תחתיו.

אבל אם בעלה ישראל, אין בכך כלום, ולא נתיר אשת איש לשוק מחמת קול.

ובלבד שלא יהא שם, בקול שיצא עליה, אמתלא - משל וטעם, הגורם לבטל את הקול.

איזו היא אמתלא? יצא קול שגירש איש פלוני את אשתו על תנאי.

כיוון שאין אנו יודעים אם נתקיים התנאי או לא, אין אנו תולים שהיא נתגרשה, ולכן מותרת לישאר תחת בעלה הכהן.

וכן אם יצא קול שזרק לה בעלה את כסף קידושיה, למקום שהוא ספק קרוב לה ספק קרוב לו, שאין כאן קול ברור של קידושין ^[1] -

זו היא אמתלא שמבטלת את הקול, ולא חוששים לו.

גמרא:

שנינו במשנה: יצא עליה קול שהיא מגורשת, הרי זו מגורשת.

ותמהינן: וכי אסרינן לה, אם היא אשת כהן, אגברא, על בעלה הכהן, ^[2] מדין גרושה, מחמת הקול!?

והא אמר רב אשי: כל קלא דבתר נישואין, וכגון אם נשאת לכהן, ויצא קול שהיא זונה וגרושה, לא חיישינן לו, אלא אם כן יבואו עדים על כך!

ומתרצינן: אלא הכי קאמר, אם יצא קול על שמה בעיר שהיא מקודשת, הרי זו מקודשת, ואסורה לינשא לאחר אלא בגט.

ואם חזר ויצא קול, שזו שהיתה מקודשת לפלוני, שבה וחזרה להיות מגורשת ממנו,

ואסרינן לה אגברא והא אמר רב אשי. קשיא לן ודלמא בשהיתה בחזקת אלמנה ויצא עליה קול שהיא גרושה ואוסרין אותה לינשא, וא"ל א"כ פשיטא היינו רישא אלא הא קמ"ל דאפי' על בעלה אוסרין אותה וכיון שכן קשיא לרב אשי, ולפי' לא תירץ רב אשי גופיה הכי, ואמר דהכי קתני מקודשת ומגורשת הרי זו מגורשת ואסורה לכהן ומותרת לעלמא וקמ"ל דסמכינן אקלא ואפי' להתירה הואיל ולא נאסרה אלא משום קול דטוט אסר טוט שרי ואפי' יצא קול שני של גירושין מכאן ועד עשרה ימים, אבל הראב"ד ז"ל כתב שלא נראה לו אלא כשבאו באחת ששוברה עמו, והפריז.
והא דקתני סיפא ובלבד שלא תהא שם אמתלא איזו היא אמתלא גרש פלוני וכו' איכא למימר דאוקימתא דרב אשי לאו ארישא קאי דאפי' יצא קול מקודשת ומגורשת על התנאי קול ושוברו עמו הוא, דהא חזינא לקמן בשמעתין דלא חשו רבנן לספוקי דקלא כלל, בלא שום שובר חששו שמא יוציאו לעז על המשפחות, אף כאן תולין שמא נתקיים התנאי והוי שובר לקול דקדושין, אלא מתני' ה"ק מקודשת ומגורשת הרי זו מגורשת ואסורה לכהן ואימתי חששו לקול במקום שיש שם אמתלא, אבל בקול שאין שם אמתלא כגון שהוציאו קול על האשה שנתגרשה על תנאי ואח"כ מת בעלה או בקדושין אין חוששין לאותו קול.

מתני': גט מעושה בישראל כשר ובנכרים פסול ובנכרים חובטין אותו ואומרים לו עשה מה שישראל אומרים לך. פירוש ובנכרים פעמים שהוא כשר אם אומר לו עשה מה שחכמי ישראל אומרים לך דעכשיו אין הנכרי אלא כמקל ורצועה לבית דין של ישראל ושלוחו של בית דין ואין מדקדקין בשליח שהוא חובט אם ישראל אם לאו וכן פירש בהלכות גדולות, ותדע לך דאטו לאביי שלא היה סבור דשליחותייהו קא עבדינן וכי היה סבור שבארץ ישראל המומחה בעצמו היה מכה וחובט אלא מומחה מצוה והדיוט חובט על פיו ולא קרינא ביה לפניהם ולא לפני הדיוטות והכא נמי לא שנא, ורבנו תם ז"ל לא פירש כן אבל בתשובת שאלה חזר בו והכשיר, ובירושלמי גרסינן תני רבי חייא ונכרים שעשו כמעשה ישראל כשר ואפילו אמר איני זן ומפרנס, אמר רבי יוסה מתניתא אמרה כן ובנכרים חובטין אותו ואומרין לו עשה מה שישראל אומר לך לא מה שאנו אומרים לך.

גמרא: והא דדרשינן הכא: לפניהם ולא לפני הדיוטות. קשיא לן דבפרק קמא דסנהדרין (ב, ב) משמע דמשום דסבירא לן עירוב פרשיות כתיב כאן בעינן מומחין הא לאו הכי אפילו הדיוטות כשרין והכא ממעטין הדיוטות מלפניהם, ועוד קשה למאי איצטריך לפניהם למעוטי הדיוטות דהא אלקים כתיב בפרשה דמשמע מומחין ותרי מיעוטי להדיוטות למה לן. ויש לומר דאי לא אלהים ועירוב פרשיות מלפניהם לא ממעטינן הדיוטות [בנדפס: דהיכי משמע מיעוט הדיוטות מלפניהם, אבל השתא דכתיב אלהים ממעטין שפיר הדיוטות מלפניהם כלומר לפני אלי"ם ולא לפני הדיוטות, ומאלי"ם נמי בלא לפניהם לא ממעטין הדיוטות] אלא במאי דכתיב בפרשה אבל גיטין אפילו בהדיוטות נמי, השתא דכתיב לפניהם דמשתעי במשפטים כלומר שכולל כל המשפטים ואפילו גיטין שמע מינה דבכולהו בעינן מומחין, וזהו שלא כפירושו של רש"י ז"ל שפירש דלפניהם קאי אשבעים זקנים שעלו עמו שכתובים בסוף ואלה המפשטים כדכתיב ואל משה אמר עלה וגו' ושבעים מזקני ישראל ואין מוקדם ומאוחר בתורה שאותו מעשה קודם מתן תורה היה ואותן שבעים זקנים מומחין היו ולפי פירוש זה הדרא קושיין לדוכתה האלי"ם למאי איצטריך ועירוב פרשיות למאי איצטריך, והראשון עיקר וכן פירשו בתוספות.

כי עבדינן שליחותיהו במילתא דשכיחא. ועיקר טעמא דעבדינן שליחותייהו משום שלא תנעול דלת בפני לווין כדאיתא בריש פרק קמא דסנהדרין (ג, אד) וגיטין נמי דומיא דהודאות והלואות נינהו דאי לא לא מינסבן לגברא והוו להון בנות ישראל עגונות.

במילתא דלא שכיח לא עבדינן שליחותייהו. ואם תאמר היאך מקבלים גרים בזמן הזה דהא בעי שלשה וכדאיתא ביבמות פרק החולץ (יבמות מו,ב) דמשפט כתיב ביה, והא נמי מילתא דלא שכיחא היא וכדאמרינן לעיל גרות לא שכיחא, יש לומר דהא נמי תקנה היא כתקנת הודאות והלואות, ומצינו האמוראים בפרק החולץ שהיו מקבלים גרים ואף אנו שלוחי הראשונים אנו.

מגורשת ואסרינן לה אגברא והאמר רב אשי כל קלא דבתר נישואין לא חיישינן ליה. איכדא דקשיא להו ודילמא הכי קאמר שאם היתה בחזקת אלמנה מותרת לכהן ויצא עליה קול שהיא גרושה ואוסרים אותה לינשא, ולאו מילתא היא דאם כן היינו רישא אלא הא קא משמע לן דאפילו על בעלה אוסרין אותה וקשיא לרב אשי, ותירץ אביי דהכי קאמר מקודשת ומגורשת הרי זו מגורשת ואסורה לכהן ומותרת לעלמא וקא משמע לן דסמכינן אקלא אפילו להתירה הואיל ולא נאסרה אלא משום קול דטוט אסור וטוט שרי ואפילו יצא קול שני של גירושין מכאן ועד עשרה ימים וכן כתב הרמב"ם ז"ל, והראב"ד ז"ל כתב דלא אמרו אלא בשיצאו שני הקולות יחד שיצא הקול ושוברו עמו, והרמב"ן נ"ר הסכים לדעתו של הרמב"ם ז"ל, ולא הבנתי טעמם דהא משמע דרבה בר רב הונא הוא דקאמר הכי ודחאה רבי יוחנן וכדאמרינן בסמוך לאפוקי מדרבה בר רב הונא דאמר אמתלא שאמרו אפילו מכאן ועד עשרה ימים קא משמע לן ולא אמרו הוא דהויא אמתלא הא אמרו לא הויא אמתלא ופירש רש"י ז"ל לא גמרו את הדבר להוציא קול מקויים אלא הוציא שובר עם הקול כגון נתקדשה פלונית בספק הוא דהויא אמתלא, אבל אם גמרו את הדבר ואמרו מקודשת היא ומאחר שיצא הקול הוסיפו אמתלא אינה כלום, ועוד דאמרינן תו (פט, א) גבי ההיא דנפיק עלה קלא דאיקדשה לבר בי רב אתא רב חמא לאביה אמר ליה אימא לי היכי הוה עובדא אמר ליה על תנאי קדיש אדעתא דלא אזיל לבי חוזאי ואזל אמר ליה כיון דבעידנא דהוה קלא לא הוה אמתלא לאו כל כמינה דמחזקת אמתלא, ואפשר לומר דהיינו דוקא באמתלא כגון באומר נתקדשה אלא שעל תנאי היה בכי הא הוא דבעינן שיצא שוברו עמו אבל ביצא עליה קול שנתגרשה דעכשיו אין קול זה מבטל הקול הראשון ואיתיה להאי ואיתיה להאי דלבתר שנתקדשה קדושין גמורין אומר שנתגרשה גירושין גמורין בכי האי אפילו מכאן ועד עשרה ימים.
הא דקתני במתניתין ובלבד שלא תהא שם אמתלא, לאוקימתיה דרב אשי איכא למימר דלא קאי ארישא דקא תני מקודשת ומגורשת [בנדפס: הרי זו מגורשת דאם יצא שמה בעיר מקודשת ומגורשת] דאפילו על תנאי ודאי מבטלינן ליה לקלא דקול ושוברו הוא [בנדפס: ומי] ומימר אמרינן נתקיים התנאי והרי היא מגורשת וכדאמרינן לקמן (גיטין פט, ב) עייני בהו רבנן בקידושי ולא הוה בהו שוה פרוטה, מימר אמרי עייני רבנן בקידושי וקדושי קטן הוו אלמא לא חשו חכמים לקלא אלא לקול שאין שובר כלל עמו ומשום לעז משפחות אבל כל היכא דאיכא למימר דלא טעו ביה אינשי ותלו דבדינא שרו לה רבנן אין חוששין לאותו כלל, אלא מתניתין הכי קתני מקודשת ומגורשת הרי זו מגורשת ואסורה לכהן ואימתי חשו לקול במקום שאין שם אמתלא אבל במקום שיש שם אמתלא כגון שהוציאו קול על האשה שנתגרשה על תנאי ואחר כך מת בעלה או בקדושין אין חוששין לאותו קול, אבל הראב"ד ז"ל פירש ארישא קאי שאם אמרו מקודשת חוששין לה ואפילו יצא קול עמו שנתגרשה על תנאי אין כאן שובר כיון שאמרו שהיא גרושה על תנאי, ולדבריו הוא דתלו [בנדפס: דתנו] לקמן בקטן ובפחות משוה פרוטה היינו כשנמצא הדבר כן אין חוששין לקול וסומכין על אמתת הענין אבל מן הסתם אין מבטלין את הקול אלא בקול שאין שם אמתלא.

המשנה השמינית והכונה בה בביאור החלק הרביעי והוא שאמר גט מעושה בישראל כשר ובגוים פסול ובגוים חובטין אותו ואומרין לו עשה מה שישראל אומרין לך אמר הר"ם פי' מעושה נעשה באונס ובהכרח והוא שיכריחו האיש על הגירושין ואם היה ב"ד של גוים מכריחים הוא גט פסול על כל פנים ואם היה ההכרח שלהם כפי מה שחייבהו דין ישראל כמו שתהיה האשה מבקשת הגט או תחייב לגרשה בדין התורה הנה זה הגט אע"פ שהוא פסול הוא פוסל מן הכהנה וכן אם הכריחו ב"ד של ישראל שלא כדין הנה יהיה הגט פסול ופוסל מן הכהנה ואם הכריחוהו גוים עד שיקבל מה שיצוהו ב"ד של ישראל לגרש הרי זה מותר:

אמר המאירי ענין משנה זו פירשוהו בגמרא כך גט מעושה על ידי ישראל אם כדין כגון אלו שכופין אותן להוציא או שהיא אסורה עליו כשר לגמרי ופי' הדברים שכופין אותו אף לכתחלה בכל מיני כפיה עד שיאמר רוצה אני ושלא כדין ר"ל שלא היה מאותן שכופין אותן להוציא וטעו בהוראתם וכפאוהו בכך עד שאמר רוצה אני וגירש פסול לינשא ופוסל לכהנה אם מת הבעל קודם שיגרשנה פעם אחרת בגט כשר ולא מן הדין אלא שמא יבאו להקל בעשוי שבדין ואם כן כל שנתרצו לכנוס צריכה קדושין ומה שכתבו גדולי המחברים שמאחר שאנסוהו יגמור ויגרש לא שנכופהו בכך אלא שיתנו לו עצה בכך הא כל שבדרך אונס מי שאכל שום וריחו נודף יחזור ויאכל כו' ואם גוים אנסוהו אם כדין ר"ל שאף כדיננו ראוי לכופו פסול ופוסל ואם שלא כדין אפי' אמר רוצה אני וצוה לישראל לכתוב ולחתום אפי' ריח הגט אין בו ומשום דגוים לאו בני עשויי בדידן נינהו וכדין מיהא פסול דאתי למיחלף בכדין דישראל ושיאמרו שכל שעל ידי עשוי אינו כלום ומשום הכי פוסל ושלא כדין אינו כלום דאפי' אתי למיטעי למימר הכי בשלא כדין הוא:

ולמדת לפי דרכך שמה שאמר רב משרשיא בגמרא דבר תורה גט המעושה אף בגוים כשר אינה ואע"פ שבפרק חזקת הבתים מ"ז ב' אמר רב הונא תלוה וזבין זביניה זביני ורמינן עליה ממתני' דאי הכי מעושה בגוים אמאי פסול ותירצוה משום דרב משרשיא אלמא עיקר היא דהא פסקינן התם כרב הונא לא קשה דמעיקרא הוה סלקא דעתין התם דרב הונא אף בלא זוזי קאמר ומשום דאגב אנסיה גמר ומקנה ולהכי אקשייה מהכא ואיצטריך לאוקומה כרב משרשיא ומכל מקום הא אסיקנא התם דוקא ביהיב זוזי ולא קשיא ליה מתני' דהכא ליכא זוזי ולא איצטריך לדרב משרשיא ומכל מקום אפי' יהבו ליה זוזי בגט מיהא אינו כלום הואיל וסתמו אינו בתורת נתינת מעות כמו שביארנו שם שלא חלקו בגיטין ליתן בהם את הדברים לשיעורין:

וכל שהוא כדין וישראל מעשין בגוים שיאמרו עשה מה שישראל אומרין לך עשוי דישראל הוא וכשר שהרי ישראל מצווים לכופו ואף בזמנים הללו ואע"ג דאנן הדיוטות אנן והיאך אנו ראויים לכופו ואם על ידי גוים הרי אמרו שכל שאת מוצא כינופיאות של גוים אע"פ שדיניהן כדיני ישראל אי אתה רשאי להזקק להם שנאמר לפניהם ולא לפני גוים לפניהם ולא לפני הדיוטות מכל מקום אנן שליחותיהו דבני ארץ ישראל עבדינן דהא מילתא דשכיחא הוא כהודאות והלואות ולא בעינן בהו מומחין כגזילות וחבלות ומכל מקום יש צדדין שאף בגזילות וחבלות נדון בהן למנוע בהן את הנזקין וכבר ביארנו הענין כלו בסנהדרין פרק ראשון ובקמא פרק חובל:

ועשוי זה שהוזכר במשנתנו לא סוף דבר שחבטוהו והכוהו על כך אלא כל אונס במשמע אפי' אונס ממון כגון שהיו כובשין את ממונו עד שיגרש או הטילו עליו קנס על ידי גוים ואפי' קבלה מעצמו כל שנתחרט וכופין אותו לקיים מצד הקנס אונס גמור הוא וגדולה הימנה כתבו קצת רבנים שאם נשבע הוא לגרש ונתחרט ושכנגדו מתרין אותו לגרש מצד השבועה אונס גמור הוא אלא שבזו איני מודה הואיל ובידו לישאל וכן עשוי זה אינו צריך למסירת מודעא אלא שאם מסר מודעא אע"פ שלא נתברר לנו האונס מודעתו פוסלתו לגמרי שמודעת הגט אינה צריכה בירור אונס אפי' בנתינת מעות כמו שביארנו בשלישי של בתרא שאין אנו צריכים בגט אלא לגלוי הדעת וכל שגלה דעתו אינה צריכה הכרת אונס אבל אם לא מסר מודעא אינו נאמן לומר אנוס הייתי ומכל מקום אם נודע בעדים שכן אינו צריך מודעא כלל שאף בדיני ממונות אע"ג דתלוה וזבין צריך מודעא תלוה ויהיב לא צריך מודעא וגט הואיל ואין סתמו ראוי לנתינת מעות אין נתינת מעות שבו כלום כמו שביארנו שם ואין צריך לומר אם המעות שהיו כובשין לו כדי לאנסו מחמת כך או דמי הקנס יתרים על אותן שהוא מקבל שאין זה קרוי נתינת מעות כלל ואע"פ שלענין מכירה אמרו תלוה וזבין זביניה זביני שמשמעו אונס גוף כבר ביארנו שם שאף באונס מעות כן וכההוא מעשה דפרדיסא שהוזכר בשלישי של בתרא מ' ב' על הדרך שביארנו שם וכן לא סוף דבר בשהיו אונסין אותו אלא אף בשהיו מבהילין ומפחידין אותו בכך אונס גמור הוא וכן כתבוה בבירור גדולי המפרשים ואף גאוני הראשונים כתבו שם בנסח זה מיהא דפרדיסא שמעינן דמאן דמפחיד לחבריה במידי דיכיל למיעבדיה כגון בהפסד ממון או בהכאת נפש אונס הוא וכתבינן עליה מודעא אע"ג דלא עביד מאי דאמר ואחר שכן אף בגט שאינו צריך מודעא כל שנתברר שהבהילוהו או הפחידוהו שלא כדין בדבר שאיפשר להתקיים או שזה סבור שיהא אפשר להתקיים אם בגוים אינו גט ובישראל פסול ופוסל:

זהו ביאור המשנה ופסק שלה ולא נתחדש עליה בגמרא דבר שלא ביארנוהו:

המשנה התשיעית והכונה בה בביאור החלק החמשי והוא שאמר יצא שמה בעיר מקודשת הרי זו מקודשת מגורשת הרי זו מגורשת ובלבד שלא יהא שם מתלה אי זו היא מתלה גרש איש פלני את אשתו על תנאי זרק לה קדושיה ספק קרוב לה ספק קרוב לו זו היא מתלה אמר הר"ם פי' אמרו מגורשת אינו רוצה בזה כי כאשר אמרנו באשת איש גרשה בעלה ונאסרה אותה על בעלה שיצא שמה מגורשת ואמנם נאמר כי כאשר יצא שמה מקודשת עוד יצא שמה היא בעצמה שהיא נתגרשה מאלו הקדושין הרי זה מגורשת שהרי קול ושוברו עמו לפי שהשמועה תאסור אותה והיא תתיר אותה אולם כאשר התבארו הקדושין בעדים וכל שכן אם היא נשאת הנה לא יתאמתו גרושיה אלא בעדים לפי מה שהתבאר בזאת המסכתא:

אמר המאירי יצא שמה בעיר מקדשת כלומר פנויה שיצא עליה קול שהיא מקדשת לפלני הרי זו מקודשת מספק מצד הקול שחוששין לקול ואסורה בלא גט ופירשו בגמרא דוקא בשני דברים אחד שיזכירו בה לפלני ואחד שיהו שם אמתלאות חזקות ודברים המוכיחים כן מגורשת הרי זו מגורשת פי' קא סלקא דעתין השתא שאם יצא קול על אשת איש שהיא מגורשת מעמידין אותה בחזקת מגורשת וודאי לא להקל להתירה לעלמא דמשום קלא לא שרינן אשת איש לעלמא אלא להחמיר ולאסרה על בעלה אם הוא כהן והקשו בה והא אמר רב אשי כל קלא דבתר נשואין לאו קלא הוא ר"ל לאסרה על בעלה כלומר אפי' יצא עליה קול משנשאת שכבר נתקדשה קודם לו לפלני אין אוסרין אותה על בעל זה מצד קול בעלמא וכן אם יצא עליה קול של גירושין או של זנות אין אוסרין אותה על בעלה כהן בכך אלא אם כן בעדות ברור ואף זו נשואה ועומדת היא ופירשוה שעל אותה פנויה שיצא עליה קול שהיא מקדשת הוא חוזר שאם נצטרף באותו הקול קול של גירושין אין קול הקדושין מעכבתה שלא לינשא לאחר שהרי קול ושוברו עמו קול אסרה וקול שרי לה ובלבד שלא תהא שם אמתלא כלומר בין בקול הקדושין להחמיר בין בקול הגירושין להפקיע ובלבד שלא תהא באותו הקול אמתלא שיהא הקול מתוכה שאלו כן אין הקול כלום לא לאסור ולא להפקיע וסומכין על דבריה ופירש באמתלא של קדושין שהיה הקול יוצא שפלני זרק לה קדושיה ספק קרוב לו ספק קרוב לה שהרי אף הקול לא עשאה מקודשת ושל גירושין שאחר קול מוחלט של קדושין יצא קול שגירשה על תנאי וכן בהפך ר"ל תנאי בקדושין וספק קירוב בגט ולמדנו ממשנתנו שאם היתה בחזקת אלמנה ויצא עליה קול גרושה אסורה לינשא לכהן ואם כן כשהקשו בגמרא ואסרינן לה אגברא הוה מצי לשנויי דלאו בנשואה קאי אלא באלמנה אלא שאם כן היינו רישא ויש מפרשים שקול של גירושין אף באמתלא מפקיעין קול מוחלט של קדושין ששוברו עמו הוא ולא חששו לקול אלא אם כן בקול שאין עמו שום שובר שלא להוציא לעז על הבריות ותולין לומר שנתקיים התנאי ואמתלא דמתני' הם מפרשים אותה על איסור כהנה שבה כלומר מקדשת ומגורשת ואע"ג דקול ושוברו הוא מכל מקום לכהנה מיהא אסורה לה דוקא בכי הא אבל אשה נשואה שהוציאו עליה קול של גירושין על תנאי ומת בעלה אין חוששין לו וראשון עיקר וכן כתבוה גדולי המפרשים:

זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

מתני' גט מעושה בישראל כשר ובעובדי כוכבים פסול והעובדי כוכבים חובטים אותו ואומרים לו עשה מה שישראל אומרים לך. פי' גט מעושה שכופין אותו בחזקה כגון אלו שכופין אותו להוציא או שהיתה אסורה לו בישראל כשר והוא דאמר רוצה אני כדתנן בערכין בפ' האומר משקלי עלי חייבי עולות ושלמים ממשכנין אותו אע"פ שאינו מתכפר לו עד שיתרצה שנאמר לרצונו כופין אותו עד שיאמר רוצה אני. ואם מסר מודעא אההוא אונסא דקא עבדי ליה צריך לבטולה לההוא מודעא דגרסינן בההוא פרקא אמר רב ששת האי מאן דמסר מודעא אגיטא מודעיה מודעא. פשיטא לא צריכה דעשוה וארצי מהו דתימא בטולי בטליה קמ"ל דא"כ ליתני עד שיתן מאי עד שיאמר עד דמבטיל ליה למודעיה וכן נמי בזביני אע"ג דאמר רב הונא תליוה וזבין זביניה זביני אי מסר מודעא עלייהו לא הוו זביניה זביני עד דמבטיל ליה למודעא דהכי אמרינן בפ' חזקת הבתים טובי תלה לפפי אדינרא וזבין ליה ארעא חתם רבה בר בר חנה אמודעא ואשקלתא ואמר רב הונא אי לאו מודעא מאן דחתם אאשקלתא שפיר חתם רב הונא לטעמיה דאמר רב הונא תליוה וזבין זביניה זביני. ואע"ג דאמר רבה לעיל בההוא פירקא לא כתבי' מודעא אזביני דרב הונא לית ליה דרבה וסבירא ליה דוקא היכא דלא מסר מודעא אההוא אונסא הוא דהוו זביני אבל היכא דמסר עליהו מודעא לא הוו זביני. וכ"כ שם רבינו שמואל ז"ל וקי"ל כרב הונא דלית ליה דרבה דאמר לא כתבי' מודעא אזביני. ובעובדי כוכבים פסול משום דכתיב לפניהם ולא לפני העובדי כוכבים. אבל עובדי כוכבים חובטין אותו ואומרים לו עשה מה שישראל אומר לך שאע"פ שהן מעשין כיון שעל פי ישראל עושין כשר. א"ר נחמן אמר שמואל גט מעושה בישראל כדין כשר שלא כדין פסול פי' אע"פ שאמר רוצה אני כיון דשלא כדין עישו אותו ואין כאן מצוה לשמוע דברי חכמים לא גמר ויהיב בכל לב ופוסל בתרומה משום ריח הגט. ובעובדי כוכבים כדין פסול ופוסל שלא כדין אפי' ריח הגט אין בו ומתמהינן מה נפשך אי עובדי כוכבים בני עשויי נינהו איתכשורי נמי לתכשר אי לאו בני עשויי נינהו ליפסול נמי לא ליפסול. ואמר רב משרשיא דבר תורה בעובדי כוכבים נמי כשר ומה טעם אמרו פסול שלא תהא כל א' וא' הולכת ותולה עצמה ביד עובד כוכבים ומפקעת עצמה מיד בעלה. פי' סבר רב משרשיא דבר תורה אפילו בעובדי כוכבים נמי כשר וטעמא דמילתא כדאמרינן בפ' חזקת הבתים דאמר אגב אונסיה גמר ומקנה:

ואקשינן ליה אי הכי שלא כדין נמי אמאי אפילו ריח הגט אין בו ליהוי מיהת כשלא כדין כישראל פי' כיון דאמרינן אגב אונסיה גמר ומקנה אישתכח דגיטא מעליא הוי ונהי דחכמים אמרו דליהוי פסול שלא תינשא בו אבל היאך יוכלו להכשירה לכהונה. ואסיקנא אלא הא דרב משרשיא ברותא היא וטעמא מאי כדין דעובדי כוכבים בכדין דישראל אתי לאיחלופי שלא כדין דעובדי כוכבים בכדין דישראל לא אתי לאיחלופי פי' הא דרב משרשיא דאמר דבר תורה אפילו דבעובדי כוכבים כשר ברותא היא אלא מדין תורה הוא פסול וטעמא דמילתא כדאמרינן בפרק חזקת הבתים דהיכא אמרינן גמר ומקנה דוקא בחייבי עולות ושלמים דניחא ליה דתיהוי ליה כפרה וגבי גט נמי דמצוה לשמוע דברי חכמים והלכך גמר ויהיב בכל לב אבל היכא דעובדי כוכבים אנסו ליה אע"ג דאמר רוצה אני לא גמר ויהיב בכל לב אבל היכא דעובדי כוכבים אומרים לו עשה מה שישראל אומרי' לך מצוה לשמוע דברי חכמים הוא. ומשום הכי בישראל שלא כדין פסול דכיון דשלא כדין הוא אע"ג דאמר רוצה אני לא גמר ויהיב בכל לב דהא אין מצוה לשמוע דבריהם ובזביני דאמרינן תליוה וזבין זביניה זביני משום דאגב המעות גמר ומקנה. וכן באשה נמי שנתקדשה באונס שכפוה עד דאמרה רוצה אני אמרי' התם הוא דהוו קדושי משום דאגב מתן מעות גמרה וקדישה נפשה. אבל היכא דליכא מתן מעות כגון תליוה ויהיב מתנה אין מתנתו מתנה דהא גבי סיקריקון דליכא מתן מעות אמר שמואל אף בשטר לא קנה והיכא דיהיב זוזי אמרינן התם דמודה שמואל דקנה הילכך אין הכפייה מועלת אלא היכא דאיכא מתן מעות או מצוה אבל היכא דליכא לא מתן מעות ולא מצוה כגון מתנה או כפיית העובדי כוכבים בדין או כפיית ישראל שלא כדין אינה מועלת דאע"ג דאמר רוצה אני לא גמר בכל לב. ונ"ל שהמורדת על בעלה אע"פ שאינו מן הדין לכופו להוציא כדתנן האשה יוצאה לרצונה ושלא לרצונה והאיש אינו מוציא אלא לרצונו כיון שתקנו ראשי הישיבות ז"ל לכופו ליתן גט מצוה לשמוע דברי חכמים הוא. ואי ק' היכי מסקינן הכא דרב משרשיא ברותא היא והא בחזקת הבתים כי מקשי' מגט מעושה בעובד כוכבי' פסול אמרי' הא איתמר עלה אמר רב משרשיא דבר תורה אפילו בעובדי כוכבים כשר וקיימא הכי. תשובה התם הוה סבר' למימר דטעמא דמילתא דתליוה וזבין משום דאגב אונסיה גמר ומקנה והלכך אפי' בעובדי כוכבים כשר ואפי' שלא כדין אבל הדר דמסקי' התם דטעמא דתליוה וזבין משום מתן מעות הוא אין אנו צריכים לתרוצו של רב משרשיא דטעמא דבעובדי כוכבים דפסול משום דליכא לא מצוה ולא מתן מעות. ורב ודאי דאמר גבי סיקריקון דבשטר קנה ס"ל טעמא דאגב אונסיה גמר ומקנה וטעמא דפסול כדרב משרשיא וס"ל דאפילו שלא כדין פוסל בכהונה וס"ל דבישראל אפילו שלא כדין כשר דסתם תנן במתניתין גט מעושה בישראל כשר בין כדין בין שלא כדין כיון דאמר רוצה אני ופליג אדר' נחמן אמר שמואל דמפליג בין כדין בין שלא כדין. וכיון דלענין דינא איפליגו רב ושמואל גבי סקריקון וכבר קי"ל הלכתא כשמואל בדיני דאמר אף בשטר לא קנה אלמא לא אמרינן אגב אונסיה גמר ומקני. ותו דבפ' חזקת הבתים אידחיא מילתא דרב ואיתוקמא מילתיה דשמואל דגרסינן התם אמר רב נחמן אמר לי הונא כולן שהביאו ראיה ראייתן ראיה ומעמידין שדה בידן גזלן שהביא ראיה אין ראיתו ראייה ואין מעמידין שדה בידו מאי קמ"ל תנינא לקח מן הסקריקון וחזר ולקח מב"ה מקחו בטל לאפוקי מרב דאמר לא שאנו אלא דא"ל לך חזק וקני אבל בשטר קנה קמ"ל כדשמואל דאמר שמואל אף בשטר לא קנה. אביי אשכחיה לרב יוסף דיתיב וקמעשי אגיטי א"ל והא אנן הדיוטות אנן ותניא היה ר' טרפון אומר כל מקום שאתה מוצא איגוראות וכו':

בד"ה ובעובדי כוכבים חובטין כו' ואהא דנקט אפי' דלא מתכשר כו' עכ"ל כפי שהביאו התוספות הירושלמי ניחא בפשיטות כפי' המרדכי דרב איירי בדיינין עובדי כוכבים והישראל הוא מעשה ע"פ העובדי כוכבים ורבי חייא איירי בדיינים ישראל והעובדי כוכבים מעשין ע"פ הישראל ובמלתא דרב ניחא להו לתוספות הא דקאמר אפילו באומר איני זן כו' דהוה הכפייה כדין דהכי סבר רב בהדיא בתלמוד שלנו סוף פרק המדיר אפילו הכי פסול כיון דהדיינים עובדי כוכבים אבל במלתיה דרבי חייא דתני כשר אפילו באומר איני זן כו' הלשון קשה לכאורה מאי אפילו ונדחקו לפרש דנקט אפילו דלא מתכשר בעובדי כוכבים שלא ע"פ דייני ישראל אפילו ע"י עישוי ישראל כדקאמר רב אפ"ה בכפיית עובדי כוכבים ע"פ דייני ישראל כשר ומהרש"ל שפירש בדברי רב דלכך פסול משום דסבר רב דאין כופין להוציא ואינו כן דבהדיא סבר רב סוף פרק המדיר דכופין באומר איני זן כו' גם דחוק שלא יהיו דברי רב ודברי רבי חייא מפורשים בגוונא חדא ועוד שאר דחוקים ואין להאריך וק"ל:

בד"ה ולא לפני כו' דמשמע דאיירי קרא בכשרים כו' ואומר ר"י דקרא כו' בין בדיינין בין בנידונין עכ"ל האי תירוצא ליתא בתוספות פרק קמא דב"ק ולכאורה אינו מובן דזה הוא עיקר קושייתם מעיקרא כיון דקרא איירי בין בדיינים בין בנידונין כי היכי דלענין דיינין לא איירי באשה ה"נ נימא בנידונין וכן נראה מלשון קושייתם בפרק בא סימן ע"ש גם בתירוצם שכתבו שם וז"ל אי נמי נהי נמי דבנידונין הוי אשה בכלל מ"מ בדיינין אין אשה בכלל עכ"ל שם אין זה משמעות בתירוצם הכא ונראה דהכא מעיקרא לא אסקי אדעתייהו לחלק בין דיינין בין לנידונין אלא הכי קשיא להו כיון דקרא לא איירי אלא בכשרים לדון ע"כ אין אשה בכלל לפניהם לענין עונשין ואהא תירצו דקרא מיירי ודאי בין בנידונין בין בדיינין וכל חד מסתמא מוקי ליה אדיינים דבריינים לא הוי אשה בכלל ובנידונין הוי בכלל ודו"ק:

בד"ה והאמר רב אשי כו' בתר אירוסין דחיישינן לרב אשי כו' עכ"ל אע"ג דהאי טעמא דלקמן גבי קידושין דחיישינן לבתר אירוסין דהיינו שיגרש ראשון ונושא שני כפרש"י לקמן לא שייך הכא בגרושין דאם יגרש ראשון אפילו בתר אירוסין לא ישא שני שהוא כהן מ"מ ע"כ לענין גירושין נמי קאמר רב אשי דלא חיישינן בתר נשואין כדפרכינן הכא ובס"פ הזורק ואיכא לדיוקא מיניה הא לבתר אירוסין חיישינן והיינו דאיכא לפלוגי דבתר נשואין לא חיישינן דאם יגרש ראשון מחזקת לה בגרושה לכהן ויפסלו בניו של שני אבל לבתר אירוסין חיישינן דיגרש ראשון ולא תשא שני וק"ל:

גמ' ואסרינן לה אגברא הא אמר רב אשי כל קלא כו' ק"ק אמאי לא קאמר דמגורשת היא ולא תנשא לכהן אחר אם מת ראשון דהוה ליה לגביה קלא דקודם נשואין דכה"ג פרכינן לעיל סוף פרק הזורק אההיא דקול יוצא איש פלוני כהן כתב גט לאשתו כו' תצא והא קלא דבתר נשואין הוא ומשני תצא משני אם מת ראשון ודו"ק:

גמ' במתני' אומר לך וכשר נמחק וכשר:

תוס' בד"ה ובעובדי כוכבים חובטין אותו כו' כמעשה עובדי כוכבים פסול ובאומר איני זן כו' כצ"ל. ונ"ב פי' דסבר אין כופין אותו להוציא כה"ג ורבי חייא פליג עליה וכן מוכח בירושלמי שוב מצאתי במרדכי שפירש ישראלים שעשו כמעשה עובדי כוכבים כלומר שהמעשים הם ישראלים והדיינים הם דייני עובדי כוכבים שהגט פסול אפילו דנו אמת כגון שאמר איני זן ואיני מפרנס ועובדי כוכבים שעשו כמעשה ישראל הוא להיפך ולא נ"ל חדא דאין זו בנמצא מאחר שישראלים מעשים למה לא ידונו הם בעצמם ועוד לישנא דירושלמי שאומר בתחלה ובאומר איני זן כו' ובהא דרבי חייא קתני אפילו משמע להדיא כדפרישית דלפי פירוש המרדכי היה לו לומר אפילו באומר כו' ועוד בירושלמי לעיל מיניה משמע להדיא דאינם כופין באומר איני זן כו' ומ"מ הא דרבי חייא נ"ל כפשוטו שעושים העובדי כוכבים כמו שישראל עושים והיינו על ידם אבל הא דרב היינו פירושו שעושים כמעשה עובדי כוכבים כלומר שלא כדין והוי כמו ע"י עובדי כוכבים ודו"ק:

בא"ד ואהא דנקט אפילו באומר כו' כצ"ל. (עיין במהרש"א):

רש"י ד"ה מיפסל נמי. כשלא כדין דישראל. כצ"ל:

תד"ה ובעובד כוכבים. והא דנקט אפי' כו'. כצ"ל. וכן הועתק במהרש"א:

תד"ה ולא. ואשה פסולה לדון כו'. דאי הות כשרה לדון (וכדמסקי בתירוצא קמא) אף דקרא דלפניהם לא איירי רק בדיינין אפ"ה הוה א"ש הא דיליף מיניה דנידונית ג"כ משום די"ל דסמיך אדרשה דהתקוששו וקושו דבסנהדרין (יט) ע"ש. אבל כיון דאשה פסולה לדין והקרא איירי בדיינין וא"כ ע"כ איננה בכלל דלפניהם ודאי קשה היכא יליף מיניה דהשוה אשה כו'. ואהא תי' ר"י דקרא איירי בין בדיינין בין בנידונין והא כדאי' והא כדאי' וכמ"ש בפ' ב"ס א"נ נהי דבנידונין כו' ע"ש ועי' במהרש"א. והא דמשמע לעיל (ה ב) דאשה פסולה לדון ע"ש ברש"י ד"ה כיון דאשה כשרה. כבר כתבתי ישוב לזה בב"ק (טו) ע"ש:

תד"ה במילתא. ומה שאנו מקבלים כו'. עי' בדבריהם בקדושין (סב ב) בסד"ה גר ובמה שציינתי שם:

רש"י במשנה ד"ה יצא. פלונית נתקדשה היום כו'. כצ"ל עי' לקמן בגמרא:

רש"י ד"ה זרק לה קידושיה. וה"ה נמי איפכא. עי' יבמות (לא ב) אלא אמר אביי יגיד עליו ריעו כו':

רש"י ד"ה והאמר ר"א. אם נשאת לכהן ויצא עליה קול כו'. כצ"ל וכ"ה בהר"ן:

גמרא והא אמר ר"א כל קלא דבתר נשואין ל"ח ליה. מה שהקשה המהרש"א אישתמיטתיה דכבר העיר הר"ן בכזאת ותירץ דא"ה פשיטא ומרישא שמעינן לה. אך ק"ל על תירוצו דלמא אשמעינן דאפי' בח"ל חיישינן לקלא:

תד"ה והאמר. דברי מהרש"א כאן מגומגמין דהא הכא בכהן אחד מיירי שיצא עליה קול שגירשה והיא יושבת תחתיו:

מהרה דמארי עלמא נראה דלא קאי אהאי קרא דכתיב אבד תאבדון מהר דהתם לא כתיב מהרה ומנ"ל דלמא מהר לחוד ומהרה לחוד אבל קאי אקרא דפ' והיה אם שמוע ואבדתם מהרה. ומיושבים דברי תוס'. ומ"ש פני יהושע לא ירדתי לעומק הבנתו:

ובנכרים חובטים אותו וכו' הסכמת כל הפוסקים דכשר ומ"מ במתני' לא מסיים כשר משמע כרמ"ה שבטור דמתני' לא אתי לאשמועינן ההכשר אלא חומרא אתי לאשמועי' אעפ"י דמסברא חצונה כשר כשגוי חובט בציווי ב"ד מ"מ לא יאמר לו החובט להדיא גרש אשתך אלא יאמר לו עשה מה שישראל אומר לך והישראל יאמר לו שיגרש והטור לא פסק כן. והנה בלי ספק דשופטים ושוטרים תתן לך הכל ישראלים ומכל מקום היכי דאין ידינו תקיפה לחבוט מותר ע"י שוטר גוים דהרי אפי' במיתת ב"ד אם אינו יכול להמיתו במיתה הכתובה בו כתיב הכה תכה לרבות בכל אופן שנוכל וה"נ כיון שאין מקל ורצועה בידינו ע"כ צריכים לעשות על ידי שוטר נכרי ובפרט שהדיין יהיה ישראל ועיין פני יהושע:

אמר ר' משרשי' וכו'. כתב לחם משנה בישוב פסק הרמב"ם דסמיך אסוגיא דפרק חזקת דמסיק כדר' משרשי' ושוב מדפסול דנכרי כשר מן התורה ומדרבנן מיפסל ה"נ שלא כדין דישראל כשר מן התורה ומדרבנן מיפסל והטעם משום דלאו במזיד כפוה ושלא כדין אלא שטעו וסברו שהוא כדין וע"כ הסכים הוא ואמר רוצה אני ע"ש ולא ירד לתרץ דעכ"פ בש"ס דשמעתין דחי דר' משרשי' בשתי ידים ואמר בדותא היא משום קושי' אם כן שלא כדין נגזר ואיך אחר שנתרחק חזר ונתקרב בפ' חזקת. ונראה לפע"ד דבלאו הכי צריך עיון מה בכך שטעו מכל מקום אח"כ כשיודע שטעו יאמר אלו הייתי יודע שטעו לא הייתי מתרצה ומעושה שלא כדין פסול מן התורה. וי"ל דרשב"ם פ' חזקת כ' דבלאו הכי הוה כתלוהו ויהיב כיון דלא מפסיד מידי שהרי היא מורדת וסופו לא תשאר תחתיו. ונהי מכל מקום מסקי' דשלא כדין הוה כתלוהו ויהיב ולא כזבין מכל מקום אם בשעת מעשה סבור שכדין הוא אעפ"י שיתגלה אח"כ שטעו מכל מקום לא יחזור בו כי בלאו הכי סופו שלא תשאר תחתיו. ואם כן תינח לרב הונא התם בפרק חזקת דס"ל תלוה וזבין זביני' זביני' אך ר"נ תלמיד שמואל ס"ל התם דלא הוה זביני' ושמעתין לשמואל אזלא וא"כ אפי' לר' משרשי' דכדין בגוי' מן התורה כשר מכל מקום שלא כדין דישראל מטעם גזירה אטו כדין פסול וע"כ פריך שפיר כיון דגז"ש שלא כדין אטו כדין בישראל. נגזר בגוים נמי שלא כדין אטו כדין וע"כ אליבא דשמואל דר' משרשי' בדותא היא אבל למאי דקיימא לן כר"ה תלוהו וזבין זביני' זבינא נוכל לומר בישראל נמי שלא כדין כשר מן התורה וריח הגט מדינא ולא מגזירה אם כן לא קשה מידי בגוי נמי נגזר ולא הוה בדותא וק"ל:

כדין בכדין דישראל מיחלף. עיין ר"ן שכ' שיסברו העולם דלא נאסר גרושה לכהן אלא כשהבעל מגרשה אבל כשכופות אותו לגרשה א"כ שבח היא לה ולא מאיסא. לא תפסלה לכהונה ע"ש ויש לעיין אה"נ מ"ל דמי שכפוהו לגרש שתיאסר הגרושה לכהן. ונראה מזה ראיה ברורה לרמב"ם דריח הגט דפוסל לכהונה לאו דאוריי' ומרגניתא דר' יהודה ביבמות צ"ד ע"א אסמכתא בעלמא הוא. ועיקור קרא גרושה מאישה לדרשא דר"א בן מתיא שם ולא מאיש שאינו אישה כגון שהלך לבעלה למדינת הים ושמעה שמת ונתקדשה לאחר ובא בעלה וגירשה המקדש שמותרת לכהונה שנתגרשה מאיש שאינו אישה. משמע מאישה כיוצא בו שכופין להוציא אסורה לכהונה ש"מ אפילו כי האי גוני פסולה לכהונה:

מה שחנני השי"ת בסוגיא דאמתלא:

יצא שמה בעיר מקודשת הרי זה מקודשת. ענין הקול יתבאר בש"ס קלא דעולא וקלא דראב"א ותרווייהו אמתני' קאי לפרושי. ומדלא פירשו משנתינו ענין הקול ושנאה סתם יצא שמה משמע לכל הקולות בין דעולא בין דראב"א בעינן קול הברה בעיר ואי לא יצא שמה בקול הברה לא מהני מה שאמר פלו' שמע מפלו' כו' והיינו כדעת מהר"ל מפראג דמייתי ב"ש והיינו דעת הרמב"ם דגם בקלא דראב"א בעי' קול שמחה באירוסי' וה"ה שום קול הברה בגירושי' ע"ש שוב מצאתי כן למורי בק"א לס' המקנה רסי' מ"ו ואמת נכון הוא:

מקודשת הרי זה מקודשת פירש"י מקודשת היום לפלוני דקדק רש"י וכ' היום לפלוני כי כן הדין לדעת רש"י דצריך היום ולא מקודשת מכבר מכמה ימים וגם לפלוני דוקא וא"כ לא ה"ל לרש"י למכתב מתקדשת אלא נתקדשה ובגמרא נמי יל"ד דבין עולא ובין בריתא דלוי נשנו בטעו' מתקדש' עד דמגי"ה ש"ס אימא נתקדשה גם בלשון המשנה יל"ד מקודשת משמע שנתקדשה מכבר זה ימים כמו בעולה ונשואה לקמן והל"ל יצא שמה נתקדשה ולא מקודש' וביותר יש לעיין בלשון הרמב"ם פ"ט מאישות האשה שיצא עליה קול שהיא מקודש' לפלוני הרי זה בחזקת מקודש' ולשון זה משמע טפי שכבר היא מקודש' מאז. ולהלן כ' וכיצד הוא הקול כו' ואומר' נתקדשה פלונית היום. והוא כמ"ש נתקדשה היום ולא מקודשת מכבר. ע"כ לולי דמסתפינא הייתי אומר בשנעיי' בלשון רש"י לקמן ד"ה נשואה יצא קול פנויי' שהיא נשואה זה ימים. ואנו מוחזקים בה בחזקת שהיא פנויי' אין חוששים לה דקלא דמתני' היינו שאומרים היום נתקדשה פלונית עכ"ל. כוונתו מבואר שאין כח בקול לבטל החזקה שהיינו מוחזקים עד היום. שהיתה פנויה עד היום וניקום ונימא מחמת הקול שהיתה חזקה למפרע בטעו' כי לא הי' פנוי' אז זה לא נימא אלא עתה נתארסה. כך כוונת רש"י. ומעתה אומר אם זה ימים הי' קול הכרה נרות דולקו' ומטו' מוצע' פלוני' מתקדש' היום. ולא שמענו שנתקדשה ומה הי' באותו שעה שדלקו הנרות. ולאחר ימים נשמע קול שבאותו היום שדלקו הנרו' נגמר מעשה ונתקדשה יש להאמין אלמפרע דהרי מיד ששמענו ביומו שמתקדשת היום היינו בספק אם נגמר המעשה ונתקדשת או לא ע"כ הוי גילוי מילתא בעלמא שנגמר אז ונתקדשה והיינו דאמר עולא ותני בבריתא דלוי מתקדש' ורוצה מתחלה יצא הקול מתקדש' היום ושוב אח"כ יצא קול שכבר נתקדשה באותו היום. והיינו נמי במתני' וברמב"ם יצא קול מקודש' כבר ופירש"י על ידי שכבר יצא קול ביומו מתקדש' היום ושוב עתה יצא קול שהיא מקודש' כבר. אלא שמלשון רש"י משמע שהקול הראשון מתקדש' צריך להיות היום לפלוני ושוב הקול השני מקודש' לפלוני. וקול הראשון מתקדש' לא צריך לפלוני עיין וק"ל:

הרי זו מקודש'. פשטיות משמע דכבר קיבלה קידושין מאחר ותצא. ולקמן שלחו בי רב לשמואל. הוה ס"ל דלמא מתני' לכתחלה אבל בדיעבד לא תצא ופשיט להו שמואל כיון דקלא דקמא נישואי' הוה תצא אפילו בדיעבד. והנה דוחק לומר דמיירי באב שקיבל קידושי' בשביל בתו קטנה. אלא מיירי מגדולה בעד עצמה ואע"ג דחזקה אין אשה מעיזה פני' אפילו שלא בפניו ונהי דלא קיי"ל כר"ה ואפי' ר"ה נמי לא אמר אלא לחוש להחמיר אבל לא להקל כדמוכח במתני' דכתוב' ואם יש עדים שהיתה א"א ואמרה גרושה אני אינה נאמנ' וכמ"ש תוס' לקמן ד"ה ואידך וכו' מ"מ לכולי עלמא העזה מיהת הוה אפילו שלא בפניו ונהי היכי דאיכא עדים שהיא א"א או אפילו רק חזקת א"א לא מהני הך חזקה דאינה מעיזה שלא בפניו להתירה לעלמא. מ"מ לבטולי קלא תיסגי בהך חזקה שאינה מעיזה אפי' שלא בפניו. ונ"ל שזו הי' ספיקותן של בי רב דשלחו לשמואל ופשיט להו תצא. ובזה ניחא לי מאי דפריך ואסרינן לה אגברא וכ' רשב"א דוודאי מיירי ביושבת תחת בעלה כהן דאל"ה היינו רישא ע"ש וצ"ע דלמא תרווייהו צריכא רישא ה"א לאיסור כרת חששו ולא לאי' לאו כפירש"י בקידושי' י"ב ע"ב ואפי' למאי דפליגי תוס' שם ד"ה אם הקלנו מכל מקום צריכותא מיהת הוי ואי אשמעי' סיפא ה"א איסור כהונה שאני וכפירש"י כתובות כ"ו ע"א ד"ה ואחתינהו וכו' ועיין יבמות פ"ח ע"ב איסור כהונה שאני. וא"כ הדר' קו' לדוכתה מנ"ל להמקשן דמיירי ביושבת תחת בעלה הכהן. ולהנ"ל ניחא כיון דאפי' במקודש' דהעיזתה פני' וקיבלה קידושין מאחר אפ"ה חיישינן לקלא מכ"ש במגורש' אע"ג דהוה רק חייבי לאוין מ"מ הא ליכא צירוף חזקה דאין אשה מעיזה פני' פשיטא דחיישי' לקלא וא"כ הא תו ל"ל אע"כ ביושב' תחת בעלה וק' לרב אשי. וא"ש נמי הא דתנן באמתלא דגירושי' על תנאי ובאמתלא דקידושי' ספק קרוב לו משום דקמ"ל באמתלא דגירושי' על תנאי וקו' בקידושין על תנאי דמימר אמרי' מדהעיזה פני' ופשטה ידה ש"מ ידעה בנפשה שלא נתקיים התנאי ולא מבעי אמתלא דתנאי מהני בקידושי' אלא אפי' אמתלא דקרוב לו דלא שייך למימר מדהעיזה פני' ופשטה ידה כו' דדלמא היא עצמה טעתה וסברו שהי' קרוב לו קמ"ל דאה"נ תלינן קלא בהא ושרי' לשני':

מגורשת הרי זו מגורשת מסקי' מקודש' וחוזרת ונתגרשה מזה הבעל עצמו. ושיטת רמב"ן אפי' קול מגורש' מתאחר עשרה אחר קול הקידושין מ"מ מהני לבטל קול הקידושי' ולשוי גרושה לכהן ושוב קמ"ל אמתלא ואותן צריכי' דוקא בשעת קלא ולא אח"כ. ולפ"ז לרבה בר ר"ה דס"ל אפילו אמתלא מכאן עד עשרה ימים. ק' תרתי למה לי שובר דנתגרשה. ואמתלא כיון דחד דינא אית להו. וי"ל דהש"ס הקשה לרב חביבא דס"ל קלא דבתר אירוסי' לא חוששי' לי' והוצרך לומר נתקדשה ונתגרשה אבל לרב אשי דס"ל קלא דבתר אירוסין לא חיישי' לי' לק"מ קו' ש"ס ומוקי מתני' באירוסי' וכתי' שני בתוס' וא"כ לא מיירי מתני' מנתקדש' וחזרה ונתגרשה והכי ס"ל לרבה בר"ה. ויבואר עוד לקמן אי"ה. ואמנם שיטת הראב"ד דשובר ואמתלא דין א' להם דוקא דנפקא עם הקול. וא"כ קשי' לי' להראב"ד בבא דאמתלא למה לי ע"כ ס"ל לראב"ד וסיעת' דאהדדי איתמר והכי קאמר אם יצא קול נתקדשה וגם נתגרשה באמתלא. לא אתי קול גירושי' דאית ביה אמתלא ולבטל קול גמור דקידושי'. והנראה דלראב"ד וסיעתו לא מטעם לעז בעלמא חיישי' לקלא אלא איסורי דרבנן ממש הוא ואנן חיישי' לקלא ומשו"ה אי לאו דנפיק קלא מיד נתגרשה ונאסרה מדינא דרבנן דחיישי' לספק קול. שוב אם אח"כ נפיק קול גירושי' לא נחוש לקלא להקל דלהחמיר חיישי' לקלא ולא להקל להתיר איסורא דרבנן דקלא דקידושי'. וא"נ נפיק מיד קלא קידושי' וגירושי' על תנאי לא נתיר איסורא דרבנן דהרי ניחוש דלמא לא נתקיים תנאי הגירושי' והרי הוא באיסורא דרבנן דקידושי':

וכ' הטור אי נפיק קלא נתקדשה ונתגרשה ויש אמתלא בשום א' מהקולות הרי אמתלא מבטל הקול והקשה הרב"י הא אי נפיק אמתלאי בקלא דקידושי' הרי הגירושי' שאח"כ מחזיקי' קול הקידושין דקידושי' מעלי' הוה מדגרשה אח"כ וא"כ תשאר פסולה לכהונה ובטור משמע דאמתלא דקידושי' מבטל הקול לגמרי לומר לא נתקדשה. ונ"ל בודאי בקול קידושין ואמתלא תנאי וגרשה א"כ קול הגירושי' מחזיק קול הקדושין אבל אי אמתלא הי' משום ס' קרוב לו ושוב גירשה י"ל משום ספק גרשה ושוב קמו רבנן במלתא שהי' הקידושין קרוב לו ואין כאן לא קידושין ולא גירושין ובזה שרי' לכהונה עיין ב"ש סי' וי"ו סק"ג. ולפ"ז אתי שפיר המשנה להראב"ד דסיפא כולי' ארישא קמהדר מקודש ומגורשת אם הי' שם אמתלא בגירושי על תנאי. אבל בקידושי' הוה אמתלא דוקא קרוב לו ולא ע"ת וכו':

ונ"ל בהא פליגי הרמב"ם והרמ"ה דלרמב"ם אם פלו' שמע מפלו' וכו' ומתו ולרמ"ה דוקא למדינת הים ולא מתו. דלרמב"ם ליכא איסורא כלל רק משום רינון ולעז. וכך ירננו וילעיזו אם שמעו שיש עדים אם מתו או הלכו למ"ה הכל חד. אבל למאן דלא חייש לרנון רק דרבנן אסרוהו י"ל לא אסרוהו אלא משום שמא יבואו עדים ממ"ה ויבורר הדבר ויהי' גנאי לב"ד אבל במתו ליכא חששא. ונראה בהא פליגי ר"ח ורב ששת דלרב חסדא חששא דרבנן ולא חששו אלא מפי כשרים ולא מפי נשים. ולעומת זה כשיבורר הדבר ששקר ענו מבטלי' קלא ולרנון לא חיישי' ור' ששת ס"ל חיישי' לרנון אפילו ע"י נשים חיישי' ולא מבטלי' אח"כ. והנה לעיל פ"א ע"א שלח ר' יוסף מדויל וכו' נראה בודאי מדהשיב שמואל סתם תצא מסתמא שאלת ר' יוסף מעיקרא הי' מבורר ששואל על בעלה השני והשיב סתם תצא. וכיון ששאלת ר' יוסף היה אבעלה השני צ"ל הא דקאמר ויושבת תחתיו ומשמשתו דהיינו בעלה הראשון צ"ל כוונת שאלתו מעיקרא הי' כיון שאמר הקול עדיין היתה יושבת תחת בעלה הראשון ומשמשתו והי' לה בנים ממנו א"כ מהו להוציאה מהשני הרי איכא משום לעז בנים הראשונים. והשיב תצא כמסקנת ש"ס דמימר אמרי סמוך למיתה גרשה. ואמנם הך דמימר אמרי סמוך למיתה גרש תמוה מאוד אי ס"ד דחששא דקלא ליכא אלא משום רינון א"כ ממ"נ אי יתבטל הרינון הראשון א"כ תשתרי לגמרי ואי לא נתבטל איך יאמרו סמוך למיתה גרש' ובפני יהושע דשמעתי' נדחק וכ' שיאמרו הקול הראשון שגרש הי' על תנאי מעת שהוא בעולם. ולא שיתבטל הרנון הראשון והוא דחוק דא"כ איך ישבה תחתיו ומשמשתו עיין תוס' לעיל ע"ג ע"א ד"ה לא תתיחד כו' וע"כ יותר נראה דשמואל ס"ל כשיטת הראב"ד דאין הטעם משום רינון דעלמא אלא חששא דרבנן היא. ולא החמירו אלא לבעל השני וחוכא וטללא ליכא בהכשר בנים כי יאמרו סמוך למיתה גרש כנ"ל אמנם לפמ"ש לעיל דמ"ד לא מבטלי' קלא דמקבלי' מנשים איהו ס"ל משום רינון והנה באתרא דשמואל מבטלי' קלא וצ"ל כמ"ש בס' בית מאיר דש"מ דאמר אתרוותא נינהו חזר בו דלא הוה פלוגתא דאמוראי כלל אלא תליא במידי אלא אתרוותא ומנהגי' בעלמא נינהו. וישב בזה הא דאנן לא חיישי' אלא לכשרין ואפ"ה לא מבטל' קלא ע"ש וא"כ א"ש הנ"ל. אך בשמעתין דפריך ואסרינן לה אגברא והיינו משום דפשיטא לש"ס דמיירי ביושבת תחת בעלה ותצא מהראשון דאי מהשני מאי קמ"ל כנ"ל וק' דלמא קמ"ל דלא חיישי' ללעז הבנים וכדלעיל פ"א ע"ב ולזה נתכוון המהרש"א לפענ"ד ולפמ"ש דתחלתו ספיקתו של ר' יוסף מדיול דשלח לשמואל הי' כנ"ל א"כ י"ל אין הכי נמי הומ"ל הכי אלא דתקשי לר' יוסף ושמואל תיפשט ממתני' ומשני דמתניתין הומ"ל דיצא הקול נתקדשה ונתגרשה אבל האמת אינו כן אלא מתני' כפשוטו ומיושב גם כן קו' שהקשינו לעיל לרבה בר"ה. ועי"ל לעיל דשמעתין אזלא למ"ד חששא משום רינון ולדידי' ליתא לתירץ ש"ס יאמרו סמוך למיתה גרשה ובאמת לא תצא משום לעז בנים ואפי' משני לא תצא:

והאמר רב אשי כל קלא דבתר נישואין וכו' בתוס' יבמו' צ"ב ע"א כ' בשם י"מ דרב אשי לא אמר אלא בקול המבטל נישואין דמסתמא בשעת נישואין מידק דייק ונתפרסם. ושיטה זו מייתי ריטב"א בשמעתין בשם רבו הרא"ה ומייתי לי' בשיטה מקובצת כתובות ל"ו ע"ב בשם רבנו האי דיצא שם מזנה בעיר בשמעתין היינו לאסור אשה על בעלה וע"כ היינו כי"מ הנ"ל ולאפוקי מתוס' דשמעתין ד"ה אכלה בשוק וק"ל. אלא התוס' שם הקשו מלעיל פ"א ע"א דפריך מדרב אשי. והתם מקרה הוא שקרה אחר הנישואין וכן הומ"ל משמעתין דפריך מדרב אשי אע"ג דהוה מקרה שקרה אח"כ ואפ"ה פריך מדרב אשי ותו קשיא מסוגיא דהתם גופא דכיון שכבר אמר רב אשי אמתני' דהתם לא חיישי' לקלא מפני שהוא אחר נשואי' א"כ היה תו למה לי הך דרב אשי אע"כ דמהתם ה"א דוקא אערעור דנישואי' גופא לא חיישי' כיון דמידק דייק קמ"ל רב אשי כל קלא דבתר נשואי' אפי' מקרה שאירע אח"כ ודלא כי"מ וא"כ קשי'. ועוד יל"ד דתוס' כ' התם דבהכי א"ש הך דרוכל פי' דהוה מקרה דאחר נישואי' ושפיר חיישי' ולפ"ז צ"ל דרב חביבי' דאמר בתר אירוסי' נמי לא חיישי' ע"כ נמי משום דבשעת אירוסין מידק דייק דאל"ה אלא טעמא דרב חביבא משום דתתגנה על בעלה וכפירש"י א"כ לרב חביבי דהלכתא כוותי' אפי' במקרה שאחר אירוסי' ונשואי' נמי לא מפקי' ואכתי תיקשי הך דרוכל אע"כ להנך י"מ גם רב חביבא ס"ל בשעת אירוסי' מידק דייק. וא"כ ק' מ"ט דרב אשי וכי במציאות הזה פליגי אי מידק דייק בשעת אירוסין או לא. ע"כ נלע"ד דודאי טעמא דרב חביבא משום אירוסי' מידק דייק אבל מקרה שיקרה אח"כ אפילו אחר נישואין תצא וא"ש דרוכל כהלכתא. אך רב אשי לא איכפת ליה במידק דייק ומשו"ה במן האירוסין תצא. ולעומת זה מיקל במן נישואי' אפילו במקרה שאח"כ שלא לאסור אשה על בעלה ולפ"ז לעיל פ"א ובשמעתין אדרב אשי פריך שפיר וכתי' קמא בתוס' ד"ה והאמר רב אשי וכו' והי"מ קאי לרב חביבא דוקא כנלע"ד. ולדידי' לא מוקמי מתני' בנתקדשה ונתגרשה ומיושב ג"כ דרבה בר"ה:

לא חיישי' לה הקשו תוס' דילמא בתר אירוסי' איירי. והוקשו למהרש"א גבי גרושה לכהן מה לי אירוסין או נישואין דלעולם תיאסר לבעלה כהן. ותירוצו נדפס בשיבוש. ע"כ אבאר בעזה"י דלפי מאי דמייתי ש"ס לעיל פ"א ע"א והכא בשמעתין מייתי הא דר' אשי אגרושה לכהן משמע דר' אשי אגרושה לכהן נמי ס"ל לחלק בין נישואין לאירוסין וע"כ לפי אותה סברה ע"כ אין טעמו של ר' אשי משום דחס להוציא אשה מבעלה דזהו ליתא דהא בגרושה לעולם נאסרה על בעלה. אלא טעמי' משום חשש לעז הבנים שמהקול ואילך ומשו"ה מחלק בין נישואי' דאית לה בנים. ובין אירוסי' כך צ"ל. וא"כ קשיא להתוס' לימא מתני' במן האירוסי' דליכא לעז בנים. ותרצו דש"ס לא אדרב אשי קאי אלא אדרב חביבא אבל רב אשי לא איירי הכא כלל. ולהך מסקנא נימא רב אשי לא קאי כלל אגרושה לכהן ודנקיט מן הנישואין ולא מן האירוסי' אנתקדשה קאי. ולא אנתגרשה כלל. וסוגי' דשמעתי' לא אדרב אשי קאי אלא אדר' חביבא. כצ"ל ליישב דברי התוס' ע"ד המהרש"א:

תוספות בד"ה שמע מינה מהרה דמרי עלמא כו' וא"ת נהי כו' מ"מ מאז לא עבדו ע"ג ועוד הקשה הר"ר אלחנן כו' אור"י דמתחלה מיד היו עובדין ע"ג שפסלו של מיכה היה עמהם. ויש לי לתמוה היאך אפשר לומר כן הא מקרא מלא הוא ויעבדו בני ישראל את ה' כל ימי יהושע וכל ימי הזקנים אשר האריכו ימים אחרי יהושע. ואף שיש לדחוק ולומר דאף שפסל מיכה היה עמהם שפיר שייך לומר ויעבדו את ה' משום דלאחר מיתת הזקנים כתיב ויעזבו בני ישראל את ה' ולא עבדוהו ודרשינן בגמרא שאמר הקב"ה ולואי עבדוני בני בהדין גרמיזא הבאה באחרונה והיינו דכתיב ויעזבו את ה' ולא עבדוהו שעבדו כל הע"ג ואותי לא עבדו אפילו בשיתוף וא"כ בימי הזקנים שעבדו מיהו את הקב"ה שייך לומר ויעבדו את ה'. מיהו לא ניחא למרייהו דנימא הכי לדרוש לגנאי כיון דמקרא מלא כתיב ויעבדו את ה'. מיהו בעיקר קושיי' התוספות לא ידענא מאי קשיא להו דמאן יימר דקפיד קרא שיעבדו ע"ג כל המנין של ונושנתם דלמא הכי קאמר קרא כשתאריכו ימים בארץ כמנין ונושנתם ולבסוף יעבדו ע"ג יקויים ואבדתם מהרה ובזה נ"ל ליישב מה שמקשין העולם דהתוספות הקשו שני קושיות וסיימו לתרץ חדא מגו תרתי ולמאי דפרישית אתי שפיר דודאי קושייא שנייה של התוספות שהקשו דלמא מהרה אחר ונושנתם קאמר היינו בדרך את"ל לקושייא הראשונה דבלא"ה אין מקום לקושייא השנייה דלמא מהרה אחר ונושנתם דהא כתיב נמי קרא אחרינא השמרו לכם פן יפתה לבבכם וגו' ואבדתם מהרה ומדמצינו שהאריכו כמנין ונושנתם אלמא דמהרה דמרי עלמא תתנ"ב לכך הקשו מעיקרא קושייא הראשונה שלא עבדו ע"ז כל מנין של ונושנתם אלא שאם תמצי לומר דקרא איירי שאם יעבדו ע"ז בסוף ונושנתם יקויים בהם ואבדתם מהרה א"כ הקשו קושי' השנייה דלמא מהרה אחר ונושנתם קאמר והא דכתיב פן יפתה לבבכם ואבדתם מהרה היינו נמי מהרה אחר שיעבדו ע"ז איזה מנין דמיקרי מהרה דמרי עלמא מאה או מאתים שנה ואכתי מנא ידעינן דמהרה דמרי עלמא תתנ"ב שנה ועל זה תירץ ר"י שפסל מיכה היה עמהם ועבדו ע"ז כל המנין של ונושנתם וא"כ מדכתיב אידך קרא פן יפתה לבבכם ואבדתם מהרה ומצינו שעבדו ע"ג כמנין ונושנתם ואח"כ הוגלו אלמא דמהרה דמרי עלמא תתנ"ב שנה כן נ"ל ודו"ק:

משנה גט מעושה בישראל כשר ובנכרים פסול. ואיירי כגון שכפו אותו עד שאמר רוצה אני ולא מסר מודעא דבכה"ג דוקא בישראל כשר דאגב אונסא גמר ומגרש והו"ל כתליוהו וזבין דקי"ל פרק חזקת דזביניה זבינא משא"כ בנכרים אפי' אם אמר רוצה אני אפ"ה פסול כיון דהעישוי היה ע"י עובדי כוכבים אע"ג שכפו אותו כדין מ"מ כיון שאין בידם לכופו מדין תורה כדבסמוך א"כ נעשה הכפייה שלא כדין ולא מהני מה שאמר רוצה אני דהו"ל כתליוהו ויהיב מתנה דלא מהני כדמסקינן פ' חזקת כל זה מפירוש ר"י בעל התוס' פרק חזקת הבתים דף מ"ח ע"ש אלא דלפ"ז קשיא לי למאי דבעי אביי למימר בסמוך דהדיוטות נמי לאו בני עישוי נינהו א"כ מאי קשיא ליה אדרב יוסף דאגופא דמתניתין הו"ל לאקשויי מ"ש דקמפליג בין ישראל לנכרים דבישראל גופא הוי מצי לאפלוגי בין מומחין להדיוטות מהני טעמא דאמרן וליכא למימר דבהדיוטות אפילו אי לאו בני עישוי נינהו מדאורייתא מ"מ כיון שכפו אותו עד שאמר רוצה אני א"כ הוי סבור דמומחי נינהו וגמר ומגרש אם היה כדין דהו"ל כתליוהו וזבין דלפ"ז תיקשי טפי מאי מקשה הש"ס בסמוך אי הכי שלא כדין בעובד כוכבים נמי ניהוי שלא כדין כישראל ולפסול ומאי קושי' דלמא הא דפסול שלא כדין בישראל היינו מהאי טעמא גופא כיון שאמר רוצה אני גמר ומגרש משום דקסבר מצוה לשמוע דברי חכמים כדאיתא התם פרק חזקת ויש ליישב ועיין בסמוך:

תוס' בד"ה ובנכרים חובטין כו' דאטו מומחין עצמן יחבטו אותו כו' עכ"ל. כוונתם בזה דלמאי דס"ד דאביי בסמוך דהדיוטות נמי לאו בני עישוי נינהו ולא ס"ד האי סברא דהדיוטות שליחותייהו דמומחים עבדי א"כ קשיא להו אטו מומחים גופייהו יחבטו אותו אע"כ דכה"ג לא מימעט כלל מלפניהם כיון שעושין ע"פ מומחין א"כ ה"ה דבעובדי כוכבים כשר כה"ג וכן הוא בל' הרא"ש ז"ל אבל עדיין ק"ל דאפי' אי ממעטינן מלפניהם שלא יהיה העישוי אלא לפניהם אכתי לא שייך למעט הדיוטות כי היכי דממעטינן עובדי כוכבים דהא קרא דואלה המשפטים אשר תשים לפניהם מידרש לענין דיינים ונידונים כמ"ש התוס' בסמוך ומידרש נמי לענין עישוי כמ"ש התוס' בריש פ"ק דסנהדרין מדכתיב אשר תשים ודרשינן אלו מקל ורצועה וא"כ כי היכי דבמאי דדרשי' לפניהם ולא לפני עובדי כוכבים לא דמי לדרשא דלפניהם ולא לפני הדיוטות דעובדי כוכבים ממעטינן הן מדיינים הן מנידונין שהרי לא השוה הכתוב עובדי כוכבים לישראל לכל דינין שבתורה משא"כ לענין הדיוטות לא ממעטינן להו אלא מדיינים אבל מנידונין לא וא"כ ה"נ לענין דרשא דאשר תשים דאיירי משוטרים נמי אית לן למימר הכי דנהי דעובדי כוכבים ממעטינן מתרווייהו שלא יהיה הן המעשין ולא יהא העישוי על ידם משא"כ לענין הדיוטות לא ממעטינן אלא מחדא שלא יהיו הן המעשים אבל לעולם יכול העישוי על ידם ולקושטא דמילתא נמי משמע בפרק עשרה יוחסין דהשוטרים נמי צריכין להיות מישראל דוקא ויש ליישב וצ"ע. מיהו מתוך מ"ש נתיישבה הקושיא שהקשיתי בסמוך דלמאי דס"ד דאביי דהדיוטות נמי לאו בני עישוי נינהו אפ"ה הוי אתי ליה שפיר לישנא דמתני' דקתני עובד כוכבים משום סיפא לאשמעינן דאפי' בעובד כוכבים כשר אם הן המעשין ע"פ דייני ישראל א"ג וכשר ואי גרסינן נמי סתמא כדהוי ס"ד דר"ת מעיקרא פ' חזקת דבעובד כוכבים בכל ענין פסול אפי' ע"פ דייני ישראל משא"כ בהדיוטות כה"ג כשר אם עושין ע"פ מומחין כנ"ל ודו"ק:

גמרא שנא' לפניהם כו' ד"א לפניהם כו'. לכאורה משמע דמאן דדריש לפניהם כו' ע"כ דהדיוטות בני עישוי נינהו מדאיצטריך למעוטי עובד כוכבים א"כ מאי מקשה אביי לר' יוסף מהאי ברייתא הא איכא למימר דר' יוסף ס"ל כלישנא קמא. אמנם לענ"ד נראה דאין כאן פלוגתא כלל דמאן דדריש לפניהם היינו לענין דיינים ונידונין שאם בא גוי לפני דייני ישראל אין יכול לדונו באותן הדיינים משא"כ בהדיוטות לא מימעטו אלא מדיינין ושלא יהיו הן מעשין ע"פ עצמן משא"כ מנידונין לא מימעטו כדפרישית:

משנה יצא שמה בעיר מקודשת כו' איזהו אמתלא גירש איש פלוני את אשתו. יש לדקדק למה שינה התנא הסדר דברישא קתני קידושין קודם לגירושין ולענין אמתלא קתני איפכא ולכאורה היה נ"ל דהתנא לא זו אף זו קתני לא מיבעיא דחיישינן לקלא דקידושין דאיכא חשש א"א שהוא איסור מיתה אלא אפילו קול דגירושין דליכא אלא חשש איסור לאו דגרושה לכהן ס"ד דלא חיישינן קמ"ל דאפ"ה חיישינן ולפ"ז בסיפא הוי איפכא לא מיבעיא דאמתלא דגירושין מבטלת הקול כיון דבלא"ה ליכא אלא חשש איסור לאו משא"כ אמתלא דקידושין ס"ד דלא מהני לבטל הקול כיון דאיכא חשש איסור חמור דמיתה קמ"ל דאפ"ה מהני אמתלא כן נ"ל לכאורה אלא דבריש פרק האשה בתרא ביבמות משמע להדיא דכל היכא שיש חשש איסור דאורייתא שיפגע בגוף האיסור לא שני לן בין איסור לאו לאיסור כרת ע"ש בפרש"י ועוד דאדרבה בכמה דוכתי מצינו איסור כהונה שאני שהחמירו טפי מאיסור א"א עיין בריש פרק האשה רבה וא"כ הוי רבותא בקידושין טפי מגירושין ואפשר שזו היתה סברת המקשה דבסמוך דמקשה והאמר רב אשי כל קלא דבתר נישואין לא חיישינן ולא ניחא ליה לפרש לענין שלא תינשא לכהן אחר מיתת בעלה ולמאי דפרישית א"ש דמסידור לשון המשנה משמע ליה למקשה דקתני לא זו אף זו דאפילו בקלא דגירושין דקלא דבתר נישואין הוא אפ"ה חיישינן ובסיפא לענין אמתלא הוי איפכא מיהו למאי דמסיק הש"ס דרישא חדא קתני אתי שפיר לגמרי סדר לשון המשנה וסיפא נמי הקדים לפרש אמתלא דגירושין דאמתלא דקידושין מרישא שמעינן לה דאמתלא דמגורשת מבטלת קול הקידושין כנ"ל ודוק אלא דמלשון רש"י בסמוך לא משמע כן כמו שאפרש בסמוך עיין עליו:

ש"מ מהרה דמארי עלמא תתנ"ב. אפשר דנפקא מינה להבין פירוש הכתוב כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול כי יעבור ואשמורה בלילה דיש שני פירושים ראשון הוא כי יומו של הקב"ה אלף שנים כמשז"ל. ופירוש שני כי יום ואשמורה בלילה הוא אלף שנים כמ"ש איזה מפרשים. והשתא דילפינן דמהרה דמארי עלמא הוא תתנ"ב מוכרח לפרש דיומו של הקב"ה אלף דאי אמרת כי יום עם משמרה דלילה הוא אלף שנים כפירוש המפרשים א"כ היום הוא שנ"ת שנים. ותתנ"ב יותר מיום אחד ולא מיקרי מהרה. אלא ודאי היום אלף ובציר מיום הוא מהרה. ולכך אמר ש"מ מהרה [דמארי] דעלמא דמזה נבין פירוש הכתוב כי אלף שנים וכו' וכיוצא דיום הוא אלף שנים כי יומו של הקב"ה אלף שנים כמדובר:

תוס' ד"ה ש"מ מהרה דמ"ע וא"ת וכו' ועוד הקשה ה"ר אלחנן ודילמא מהר אחר ונושנתם ואור"י דמתחילה היו עע"ז וכו' רבים מקשים דגם עם תירוץ ר"י אכתי קושית ה"ר אלחנן במקומה. ואפ"ל כי הנה קשה דהו"ל לכתוב לומר אבד תאבדון לא תאריכון ימים על הארץ כי השמד וכו' וזה קשה בין להש"ס ובין לה"ר אלחנן דאימא דמהר אחר ונושנתם. אך בתירוץ ר"י דפסל מיכה וכו' נתישב דהא נוסף מ' של המדבר על תתנ"ב. ומשום הכי אמר הכתוב מהר מעל הארץ דמהרה הוא משנכנסו לארץ. ובהכי מתרצתא נמי קושית רבינו אלחנן דלדידיה יתר מעל הארץ. אך לש"ס ניחא דחשבון המהרה הוי מעל הארץ לאפוקי מ' של מדבר. ודוק כי קצרתי:

[אמר רב משרשיא דבר תורה] גט מעושה כו' אלא הא דרב משרשיא בדותא כו'. ותמוה מאוד דבש"ס ב"ב פריך לר"ה דתלוה וזבין הוי זבינא נימא אגב אונסי' גמר ומגרש ולמה בנכרים פסול ומשני הא אתמר עלה אמר ר' משרשיא ד"ת אפילו נכרים כשר רק כדי שלא תהא כל אחת מפקעת עצמה כו' כמו שתמהו בתוס'. ובתוס' ב"ב שם תירצו דלפי הס"ד דפריך דנכרים בני עישוי משני לי'. ועדיין קשה יותר למה לא משני האמת דלאו בני עישוי נינהו והוי תלוה ויהיב:

ונראה לישב דהנה תוס' הקשו למה בנכרים פסול כיון שהוא כדין הוי תלוה וזבין. ותירצו כיון דלאו בני עשוי נינהו הוי כפנוי' שלא כדין ע"ש. וגם ע"ז קשה כיון שכתבו תוס' שם דלכך הוי תלוה וזבין משום דכיון דהוא מאותן שכופין להוציא ויש חיוב עליו לגרשה שייך שפיר אגב אונסי' גמר ומגרש לקיים החיוב ע"ש. וא"כ נהי דנכרים לאו בני עישוי הם מ"מ הא ודאי דאם גירש בלא כפי' כלל ג"כ מקיים דברי חכמים ועושה החיוב המוטל עליו לגרשה. וא"כ שייך שפיר גם בנכרים כדין דאגב אונסי' עושה החיוב ומגרשה באמת ומאי בכךדכפי' שלהם הוא שלא כדין מ"מ ע"י הכפי' עושה בעצמו המצוה וכמו תלוה וזבין שאין הכפי' כדין בודאי ואעפ"כ כיון שמקבל מעות מהני וכן הכא כנ"ל. ולכך י"ל דבאמת גם בנכרים כדין הוי תלוה וזבין משום מצוה כנ"ל. אמנם לטעמא דרב משרשיא דאף דכשר מה"ת בנכרים מ"מ פסול מדרבנן כדי שלא תהי' כל א' מפקעת כו'. וא"כ י"ל דשוב הגט בטל מה"ת. דהא באותן שכופין להוציא כגון מוכה שחין וכה"ג החיוב הוא לגרשה שלא לעגנה שתהי' יכולה להנשא כנ"ל. וא"כ אם נותן לה גט הפסול מדרבנן ודאי אינו מקיים בזה החיוב המוטל עליו דעדיין אסורה להנשא. וא"כ ממילא בנכרים אף שהוא כדין והוי תלוה וזבין משום החיוב שעליו להוציא. מ"מ כיון דאיכא טעמא דרב משרשיא נפסול מדרבנן כו' א"כ שוב אינו עושה החיוב ובטל מדאורייתא דהוי תלוה ויהיב דלא שייך אגב אונסי' עושה החיוב דהא אינו מקוים כלל בזה החיוב כיון שפסול מדרבנן ומיושב שפיר דלכך בטל מדאורייתא כיון דאמרינן טעמא דרב משרשיא. והוי תלוה ויהיב כנ"ל. רק הכא דאמר רב משרשיא הטעם דלכך בנכרים אף כדין פסול ופוסל מכהונה משום דמה"ת כשר רק מדרבנן פריך שפיר דבדותא היא דאי אפשר לומר הטעם כנ"ל דא"כ עכשיו בטל מה"ת והוי שלא כדין. וא"כ למה פוסל לכהונה ואי סבר דשלא כדין נמי פוסל א"כ למה תני דשלא כדין דנכרים אפילו ריח הגט אין בו הי' להיות פוסל לכהונה ג"כ כנ"ל. והוצרך לשינויי טעמא דכדין דנכרים פסול לכהונה גזירה אטו כדין דישראל. אבל קיימא שפיר טעמא דרב משרשיא דאף דהוי תלוה וזבין כדין דנכרים דמ"מ עושה החיוב כמ"ש רק משום דאמרינן כנ"ל כיון דפסול מדרבנן עכ"פ מדר' משרשיא ממילא בטל מה"ת. ואף על פי כן אף שבטל מה"ת פוסל לכהונה גזירה אטו כדין דישראל כיון דמ"מ הוי כדין ומיחלף. ולא אמר דרב משרשיא בדותא רק על הטעם שאמר דמש"ה פוסל לכהונה וזה אי אפשר כנ"ל. אבל עכשיו שפיר אמרינן דר' משרשיא כנ"ל. ולא קשה ליגזור שלא כדין דנכרים אטו כדין דנכרים דכשר מה"ת ז"א דעכשיו שוב בטל גם מה"ת בכדין כנ"ל. וממילא מיושב שפיר הש"ס ב"ב דפריך שפיר אר"ה דתלוה וזבין הוי זבינא. א"כ גם בנכרים יהי' כשר כדין דשייך משום מצוה אף דלאו בני עישוי הם כמ"ש. ומשני הא אתמר עלה אמר רב משרשיא וכיון דפסול מדרבנן הוי תלוה ויהיב שוב ולא מהני כלל וא"ש כנ"ל דאיירי לפי האמת כנ"ל:

עוד י"ל דהתוס' שם ב"ב כתבו תחלה דלכך הוי בגט תלוה וזבין משום דנפטר משאר כסות ודחו אח"כ דא"כ גם גט מעושה שלא כדין יהי' כשר דהוי תלוה וזבין כנ"ל ע"ש. וי"ל דהנה תוס' הקשו עוד שם אהא דרב משרשיא שלא תהי' כל א' מפקעת כו' ותמהו דמאי בכך תפקיע עצמה כיון שהוא כדין ע"ש. וי"ל דבאמת הוי תלוה וזבין משום דנפטר משאר כסות. רק למאי דקיי"ל דבמגורשת ואינה מגורשת בעלה חייב במזונותי' וכן בגט הפסול מדרבנן ג"כ חייב בשאר כסות כיון דאגודא בי' ע"ש. וא"כ לפי טעמא דרב משרשיא ועכ"פ בשלא כדין ודאי שייך טעמא דרב משרשיא שלא תהי' מפקעת עצמה ולא קשה קושיית תוס'. דהא הוי שלא כדין כנ"ל. וא"כ כיון דפסול מדרבנן עכ"פ חייב עדיין בשאר כסות וממילא שוב בטל גם מה"ת דהוי תלוה ויהיב דלא נפטר כלל כנ"ל. ולכך גט מעושה שלא כדין פסול ולא הוי תלוה וזבין. משא"כ במעושה כדין באמת לא אמרינן טעמא דר"מ כקושיית תוס' כיון שהוא כדין וממילא כשר גם מדרבנן והוי תלוה וזבין משום שאר כסות. וי"ל דלמסקנא שפיר בכל שלא כדין אף דישראל שייך טעמא דרב משרשיא. וכן בכדין דנכרים גזרינן אטו שלא כדין כמ"ש תוס'. ולכך בטל שלא כדין כיון דעכ"פ פסול מדרבנן שוב הוי תלוה ויהיב וכן שלא כדין דישראל פסול כיון דשייך למגזר ג"כ אטו שלא כדין דנכרים פסול מדרבנן ושוב בטל מה"ת כנ"ל. ופריך שפיר אר"ה דתלוה וזבין מהני מהא דפסול בנכרים דהוי ג"כ זבינא דנפטר משאר כסות ומשני משום דרב משרשיא והיינו כנ"ל. וכאן אמר בדותא על הטעם דנימא דלכך פוסל מכהונה משום דד"ת כשר וע"ז פריך שפיר דשלא כדין יפסל וכמ"ש לעיל. משא"כ למסקנא י"ל דאמרינן שפיר כנ"ל:

שם גמ' אין שליחותייהו עבדינן. וזה מדרבנן. ותמוה לכאורה דא"כ בגט מעושה כדין יהי' רק מטעם אפקעינהו רבנן לקדושין מיני' וזה לא מצינו. וי"ל למ"ש תוס' דבאמת הוי תלוה וזבין משום מצוה רק בנכרים לא שייך מצוה כיון דלאו בני עישוי הם. וא"כ אנן אף דהדיוטות אנן מ"מ כיון דתקינו רבנן למעבד שליחותייהו דקמאי ושייך עכ"פ מצוה לשמוע דבני חכמים ושוב מהני ממילא מדאורייתא דהא באמת נתרצה אגב אונסא כמו גבי תלוה וזבין ומהני מדינא בלא אפקעינהו כו':

שם מתני' יצא שמה בעיר מקודשת הרי זו מקודשת כו' ע"ש. לכאורה יש ב' טעמים אהא דחוששין לקול. או דאמרינן שמא הקול אמת ולכך חוששין שלא תנשא ובאמת ראוי לחוש דהא אמר בש"ס ריש קדושין י"ב והא איכא סהדי באידית דידעו דשוה פרוטה כו'. ופי' תוס' דיצא הקול שיש עדים כו' ופריך משבוי' דאמרינן עדים בצד אסתן ותאסר ומשני בשבוי' הקילו וא"כ כיון שגם כאן הקול הוא שעדי הקדושין הלכו למד"ה כדאמר בש"ס. וא"כ כיון שהוא איסור אשת איש חיישינן שפיר שהוא אמת ושמא יבאו העדים וכדמסיק התם בש"ס דפרשי רבנן מהאי משפחה כו'. או י"ל הטעם כמ"ש רש"י ז"ל לקמן מפני החשד והיינו דאין אנו חוששין לקול ככל שמא אמת הוא רק מ"מ העולם ששמעו הקול ויראו שמשיאין אותה יאמרו דמשיאין אשת איש כנ"ל. והנה לטעם הא' לכאורה הא דאמר בש"ס יצא שמה מגורשת קאי אמקודשת כיון דנאסרה רק מחמת הקול דקדושין מהני ג"כ הקול של גירושין ע"ש והיינו ע"כ דאף דנחוש שהקול דקדושין אמת מ"מ אמרינן שמא גם הקול של גירושין אמת משא"כ היכא דידוע שנתקדשה לא מהני הקול דגירושין דהוא רק ספק כמ"ש רש"י ז"ל. ולכאורה ממ"נ היך איירי אי דהאשה מכחשת הקול דקדושין שלא נתקדשה כלל א"כ י"ל דקי"ל כל האומר לא לויתי כאומר לא פרעתי דמי ומהני עדות העדים על ההלואה ולא על הפירעון כו' וא"כ כיון שאומרת שלא נתקדשה היא מודה שלא נתגרשה דכל האומר כו'. וא"כ כיון שהי' קול דקדושין ואינה נאמנת להכחישו וא"כ אף שיש שוב הקול של גירושין מ"מ לענין זה מהני הודאתה שלא נתגרשה והקול הב' שקר. ועל הכחשת של הקדושין לא מהני וממילא למה תהי' מותרת הא שפיר יש לחוש לקול הא' ועל קול השני מהני הודאתה כנ"ל שלא נתגרשה דלחוב מהני ושוי' אנפשה חתיכה דאיסורא כנ"ל. ואם איירי שהיא מודית שנתקדשה רק שנתגרשה וכמו הקול ג"כ קשה דלא מהני דהא כיון שמודה שנתקדשה א"כ היא ודאי קדושין ושוב לא מהני הקול דגירושין. וכמו שכ' רש"י ז"ל ביש עדים שמקודשת דודאי לא מהני הקול להתירה רק כיון שנאסרה ג"כ מחמת הקול וא"כ כיון דעל הקדושין מודית ושוב לא מהני הקול להתירה. ואף דקי"ל אשה שאמרה א"א הייתיוגרושה אני נאמנת בליכא עדים וכאן ליכא מיגו שהיתה אומרת לא נתקדשתי דהא אם תאמר לא נתקדשתי שוב תהי' אסורה מחמת כל האומר לא לויתי כו' ורק מחמת הודאתה תהי' מותרת ושוב ג"כ אסורה כנ"ל. אבל לטעם השני דמשום חשד א"ש דגם במכחשת הקדושין נהי דכל האומר כו' מ"מ הא גם אנו אומרים שאין הקול דקדושין אמת רק חשדא וליכא כיון שהעולם יודעין ג"כ מקול דגירושין כנ"ל וממילא גם במודית נאמנת שוב במיגו כנ"ל ואיירי בין במודית ובין מכחשת. רק לטעם א' קשה כנ"ל:

אך י"ל דלא קשה למ"ש הש"ך ז"ל ח"מ [סי' ע"ט] דהיכא דכשטען לא לויתי ונתחייב בב"ד שלא הי' נאמן יכול לטעון פרעתי אח"כ היכא דלא הוחזק כפרן בעדים ע"ש משום דכיון דהדין הי' דאינו נאמן וחייב לשלם יכול לומר פרעתיך אף שלא לויתי כיון שהייתי יודע שנתחייבתי בשביל שאין מאמינים לי ע"ש. וא"כ גם כאן כיון דהדין הוא דחיישינן לקול וצריכה גט י"ל שפיר דאף כשיצא הקול מקודשת אמרה לא נתקדשתי מ"מ עכשיו שיצא הקול מגורשת יכולה לומר שנתגרשה כיון שהייתי יודעת דצריכה גט מחמת הקול אף דבאמת לא נתקדשה והוא ממש כמו התם כנ"ל:

אך זה שפיר לפי' רש"י ז"ל דהקול דגירושין יצא אח"כ אבל למאי שפי' הראב"ד ושאר פ' דאיירי שמיד יצא הקול מקודשת ומגורשת ע"ש קשה כנ"ל דלא שייך הייתי יודע דהא קודם שיצא הקול לא היתה צריכה גט ואיך נתגרשה אם לא נתקדשה וקשה כנ"ל. אך י"ל דבשלמא גבי לא לויתי כיון דהפרעון הוא רק מדעת הלוה שייך שפיר כיון דלא לוה איך פרע מדעתו כנ"ל. אבל גט כיון דהוא בעל כורחה. א"כ אף שאומרת לא נתקדשתי מ"מ אין זה ראי' שלא גירשה בע"כ כיון שאינו מרצונה כלל כנ"ל:

אמנם מהא דאמר לקמן עיינו בי' רבנן כו' מימר אמרי כו'. ע"ש מבואר דאין הטעם שחוששין לקול רק מפני חשד עולם אבל לא שהוא אמת. ולכאורה קשה באמת מהא דקדושין דאיכא סהדי באידית כו'. וי"ל דדוקא התם דודאי נתקדשה ואיתרע החזקת פנוי' רק על הספק אם הי' שוה פרוטה חיישינן שפיר להקול שמא יבאו העדים. משא"כ כאן שאין יודעין כלל משום קדושין ולא איתרע החזקה אין חוששין כלל שמא יבאו עדים דעל זה עצמו יש החזקה שלא נתקדשה וממילא לא יבאו עדים כלל. ולכך הטעם רק מפני חשדא כנ"ל:

ש''מ מהרה דמרי עלמא. כמנין ונושנתם דהא כתיב כי אבד תאבדון מהר: מתני' מעושה. בחזקה: גמ' כדין. כגון הנך דאמרינן בהו יוציא ויתן כתובה או שהיתה אסורה לו: פסול. להתירה לינשא: ופוסל. מן הכהונה משום ריח הגט: מה נפשך. דאמרת בעובדי כוכבים בדין פסול ופוסל: אי עובדי כוכבים בני עשויי. דדין תורה נינהו לכוף את ישראל בדין: תולה עצמה בעובד כוכבים. שוכרת עובד כוכבים אנס לכוף בעלה לגרשה ובאה עליו בעקיפין: מיפסל נמי ליפסל. כשלא כדין דישראל הואיל ומדאורייתא בני עשויי נינהו כישראל והא גבי ישראל אמרת שלא כדין פסול ופוסל: בדותא היא. דודאי לאו בני עשויי נינהו: כדין. דעובדי כוכבים עובדי כוכבים שעישוהו להוציא ובדין תורה אע''ג דלאו גיטא הוא גזור ביה רבנן לפסול בכהונה משום דמיחלף בכדין דישראל ואתי למימר ישראל נמי שעישוהו כדין לא פסיל וההוא גיטא מעליא הוא: שלא כדין. דעובדי כוכבים בכדין דישראל לא מיחלף ואי אמרת מיחלף בשלא כדין דישראל ואתי למימר שלא כדין דישראל נמי לא פסיל ואמרן לעיל דפסיל היא גופה גזירה היא אטו כדין וגזירה לגזירה לא גזרינן: וקא מעשה אגיטי. כופה איש להוציא את אשתו בדין: הדיוטות אנן. שאין מומחין אלא סמוכין דמיקרו אלקים דיינין ואין סמיכה בח''ל כדאמרי' בפ''ק דסנהדר' (דף יד.): אוגריאות. אסיפות כמו אוגר בקיץ (משלי י): לפניהם. קאי אשבעים זקנים שעלו עמו להר קודם מתן תורה כדכתיב (שמות כד) ואל משה אמר עלה וגו' ואע''פ שנכתבה פרשה זו לאחר מ''ת קודם מתן תורה נאמרה ונבנה המזבח והעלו העולה והשלמים ובאותו דם נכנסו לברית: שליחותייהו. דבני א''י: קעבדינן. הם נתנו לנו רשות: מידי דהוה. אדיני ממונות דהלואות דעבדינן שליחותייהו כדאמרי' בסנהד' (דף ב:): אי הכי גזלות וחבלות נמי. לעביד שליחותייהו ואנן אמרינן בשמעתא קמייתא דסנהד' דבעינן ג' מומחין: מילתא דשכיחא. הלואה וכן גט: מתני' יצא שמה בעיר מקודשת. פנויה שיצא עליה קול פלונית מתקדשת היום לפלוני ויש דברים נראין כדמפרשי אמוראי בגמ': הרי זו מקודשת. ולא תינשא לאחר בלא גט: מגורשת הרי זו מגורשת. קא סלקא דעתין דהכי קאמר אשת כהן שיצא עליה קול פלונית נתגרשה היום הרי זו מגורשת ואסורה לישב עוד תחתיו דאילו מגורשת להקל ולינשא לשוק ליכא לפרושי דמשום יציאת קול נשרי אשת איש לעלמא והיינו דפרכינן לה בגמרא ואסרי' לה אגברא על בעלה כהן: ובלבד שלא תהא שם אמתלא. שלא יהא עם הקול של קידושין או של גירושין משל וטעם שהוא שובר את כח הקול: גירש פלוני את אשתו על תנאי. זהו שובר של גירושין שמא לא נתקיים התנאי: זרק לה קידושיה כו'. זהו אמתלא של קידושין והוא הדין נמי איפכא: גמ' ואסרינן לה אגברא. בתמיהה ואמגורשת קאי אשת כהן שיצא קול שגירשה בעלה קתני מתני' חיישינן לקלא ואסרי' עלי': והאמר רב אשי כל קלא. שיצא על האשה משנישאת ולא יצא עליה קול קודם נישואין: לא חיישינן ליה. כגון אם נשאת לכהן ויצא עליה קול שהיתה זונה או גרושה לא מפקינן לה מיניה אלא בעדות ברורה וזו נשואה ועומדת היא: ה''ק כו'. האי קול דמגורשת ארישא קאי אשה פנויה שיצא עליה קול מקודשת חיישינן לה ואסורה לינשא אלא לאותו איש חזר ויצא עליה קול מגורשת שגירשה אותו פלוני שיצא לה קול קידושין ממנו:

שמע מינה מהרה דמרי עלמא תמני מאה וחמשין ותרתי. וא''ת נהי דמשנכנסו לארץ עד שיצאו יש כל כך מ''מ מאז לא עבדו ע''ז ועוד הקשה ה''ר אלחנן ודלמא תאבדו מהר אחר ונושנתם קאמר ואור''י דמתחילה מיד היו עובדי עבודת כוכבים שפסלו של מיכה היה עמהם: ובעובדי כוכבים חובטין אותו ואומרים לו עשה מה שישראל אומרים לך. אין לפרש דאפי' בענין זה רוצה לומר דבעובדי כוכבים פסול משום לפניהם ולא לפני עובדי כוכבים אע''פ דהעובדי כוכבים מעשין על פי ישראל דאין זה לפני עובדי כוכבים כיון דדייני ישראל מצוים לחובטו דאטו מומחין עצמן יחבטו אותו ולא יכלו לצוות להדיוט לחובטו אלא כמו שפר''ת והעובדי כוכבים חובטין אותו שאז כשר. בזה הענין וכן פירש רב יהודאי גאין בהלכות גדולות דבעובדי כוכבים כשר בזה הענין וכן איתא בירושלמי דמכילתין אמר רב ישראל שעושה כמעשה עובד כוכבים פסול (אפי') באומר איני זן ואיני מפרנס תני ר' חייא עובדי כוכבים שעושין כמעשה ישראל כשר אפי' באומר איני זן ואיני מפרנס ואהא דנקט אפי' [באומר] דלא מתכשר בעובדי כוכבים שלא ע''פ ישראל אע''ג דהוי כדין אמר ר' אסי מתני' אמרה כן ובעובדי כוכבי' חובטין אותו ואומרי' לו עשה מה שישראל אומר לך ולא מה שאנו אומרים לך: אלא דרב משרשי' בדותא היא. בח''ה (ב''ב מח. ד''ה דבר) מפורש אמאי מייתי לה הש''ס התם כיון דבדותא היא: לפניהם ולא לפני הדיוטות. פי' בקונטרס דקאי אשבעים זקנים דעלו עם משה אע''פ שכתובין בסוף פ' דואלה המשפטים ור''י אומר דאהאלהים טובא דכתיבי בפרשה קאי וכן משמע בהחובל (ב''ק פד:) דמאלהים נפקא לן מומחין דאמר מ''ש נזקי אדם באדם ונזקי אדם בשור דאלהים בעינן וליכא ואיצטריך קרא דלפניהם דלענין עישוי בעינן מומחין: ולא לפני הדיוטות. תימה דמשמע דאיירי קרא בכשרים לדון ואילו בפ''ק דקדושין (דף לה.) ובב''ק (ד' טו.) דרשינן מינה דהשוה הכתוב אשה לאיש לכל דינין שבתורה ואשה פסולה לדון דתנן בפ' בא סימן (נדה מט:) כל הכשר לדון כשר להעיד ואשה פסולה להעיד כדמוכח בהחובל (ב''ק פח.) ובפרק שבועת העדות (דף ל.) וי''ל דכלל דפרק בא סימן באיש איירי כלומר כל איש הכשר לדון כשר להעיד ומדבורה דכתיב בה (שופטים ד) והיא שופטה את ישראל אין ראיה דאשה כשרה לדון דשמא לא היתה דנה אלא היתה מלמדת להם הדינים א''נ שמא קיבלו אותה עליהם משום שכינה מיהו בירושלמי דיומא (פ''ו) יש מעתה דאין אשה מעידה אינה דנה ואומר ר''י דקרא משמע ליה דאיירי בכל ענין בין בדיינין בין בנדונין: אי הכי גזלות וחבלות נמי. וא''ת והא מצינו בכמה מקומות שהיו דנין גזלות וחבלות ההוא רעיא בפ''ק דבבא מציעא (דף ה.) וההוא גברא דגזל פדנא דתורי דחברי' (ב''ק דף צו:) ובכמה מקומות וי''ל דהיו דוחקין אותו ע''י דקבעיה ליה זימנא לא''י ועוד אור''י דגזלות ע''י חבלות קאמר דאין דנין בבבל שחבל בחברו וגזל לו: במילתא דשכיחא כו'. כמו בהודאות והלואות ומה שאנו מקבלים גרים אע''ג דגר צריך ג' מומחין כדאמרי' בהחולץ (יבמות מו:) משפט כתוב ביה אור''י דעבדינן שליחותייהו דחשיב כשכיחא ובהחולץ (גז''ש) נמי משמע שהיו מקבלים גרים בבבל וא''ת היכי עבדינן שליחותייהו והא עכשיו אין מומחין בא''י ומי יתן לנו רשות וי''ל דשליחות דקמאי עבדינן: והאמר רב אשי כל קלא דבתר נישואין כו'. וא''ת ולוקמה בתר אירוסין דחיישינן לרב אשי וי''ל דמשמע ליה מתני' אף בתר נישואין ועוד דפסקי' לקמן (דף פט:) דאף קלא דבתר אירוסין לא חיישינן: