גיטין פז ע"ב

וְדִלְמָא בִּשְׁמָא דַאֲבוּהּ חָתֵים לָא שָׁבֵיק אִינִישׁ שְׁמֵיהּ וְחָתֵים שְׁמָא דַאֲבוּהּ
וְדִילְמָא סִימָנָא שַׁוְּיֵיהּ דְּהָא רַב צָיֵיר כְּוָורָא רַבִּי חֲנִינָא חֲרוּתָא רַב חִסְדָּא סָמֶךְ רַב הוֹשַׁעְיָא עַיִן רַבָּה בַּר רַב הוּנָא צָיֵיר מָכוּתָא
לָא חֲצִיף אִינִישׁ לְשַׁוּוֹיֵי לִשְׁמָא דַאֲבוּהּ סִימָנָא
וְלִיתַּכְשַׁר הַאי בִּשְׁנֵי עֵדִים עִבְרִים וְלִיתַּכְשַׁר הַאי בִּשְׁנֵי עֵדִים יְוָנִים דִּתְנַן גֵּט שֶׁכְּתָבוֹ עִבְרִית וְעֵדָיו יְוָנִית יְוָנִית וְעֵדָיו עִבְרִית כָּשֵׁר
וְכִי תֵּימָא כֵּיוָן דְּמוּפְלָג בִּשְׁנֵי שִׁיטִין לָא וְהָאָמַר חִזְקִיָּה מִלְּאָהוּ בִּקְרוֹבִים כָּשֵׁר
הָא תָּנֵי זְעֵירִי שְׁנֵיהֶן כְּשֵׁרִין וְתַנָּא דִּידַן דִּלְמָא גּוּנְדָּלִית חֲתֻים וְכוּלְּהוּ אַחַד הוּא דַּחֲתִימִי
עֵד אֶחָד עִבְרִי וְעֵד אֶחָד יְוָנִי וְלִיתַּכְשַׁר הַאי בְּעֵד אֶחָד עִבְרִי וְעֵד אֶחָד יְוָנִי וְהַאי בְּעֵד אֶחָד עִבְרִי וְעֵד אֶחָד יְוָנִי דְּהָא תְּנַן עֵד אֶחָד עִבְרִי וְעֵד אֶחָד יְוָנִי כָּשֵׁר
הָא תָּנֵי זְעֵירִי שְׁנֵיהֶם כְּשֵׁרִים וְתַנָּא דִּידַן דִּלְמָא גּוּנְדָּלִית חֲתֻים וּתְלָתָא אַחַד וְחַד אַחַד
מַתְנִי' שִׁיֵּיר מִקְצָת הַגֵּט וּכְתָבוֹ בְּדַף הַשֵּׁנִי וְהָעֵדִים מִלְּמַטָּה כָּשֵׁר חָתְמוּ עֵדִים בְּרֹאשׁ הַדַּף מִן הַצַּד אוֹ מֵאַחֲרָיו בְּגֵט פָּשׁוּט פָּסוּל
הִקִּיף רֹאשׁוֹ שֶׁל זֶה בְּצַד רֹאשׁוֹ שֶׁל זֶה וְהָעֵדִים בָּאֶמְצַע שְׁנֵיהֶם פְּסוּלִין סוֹפוֹ שֶׁל זֶה בְּצַד סוֹפוֹ שֶׁל זֶה וְהָעֵדִים בָּאֶמְצַע אֶת שֶׁהָעֵדִים נִקְרִין עִמּוֹ כָּשֵׁר רֹאשׁוֹ שֶׁל זֶה בְּצַד סוֹפוֹ שֶׁל זֶה וְהָעֵדִים בָּאֶמְצַע אֶת שֶׁהָעֵדִים נִקְרִין בְּסוֹפוֹ כָּשֵׁר
גֵּט שֶׁכְּתָבוֹ עִבְרִית וְעֵדָיו יְוָונִית יְוָונִית וְעֵדָיו עִבְרִית עֵד אֶחָד עִבְרִי וְעֵד אֶחָד יְוָונִי כָּתַב סוֹפֵר וְעֵד כָּשֵׁר
אִישׁ פְּלוֹנִי עֵד כָּשֵׁר בֶּן אִישׁ פְּלוֹנִי עֵד כָּשֵׁר אִישׁ פְּלוֹנִי בֶּן אִישׁ פְּלוֹנִי וְלֹא כָּתַב עֵד כָּשֵׁר וְכָךְ הָיוּ נְקִיֵּי הַדַּעַת שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם עוֹשִׂין כָּתַב חֲנִיכָתוֹ וַחֲנִיכָתָהּ כָּשֵׁר
גְּמָ' וְלֵיחוּשׁ דִּלְמָא הָנֵי תְּרֵי גִּיטֵּי הֲווֹ וְאִיתְרְמִי לֵיהּ זְמַן דְּקַמָּא וְעֵדִים דְּבָתְרָא וְגַזְיֵיהּ לִזְמַן דְּבָתְרָא וְעֵדִים דְּקַמָּא
אָמַר רַבִּי אַבָּא אָמַר רַב כְּשֶׁיֵּשׁ רֶיוַח מִלְּמַטָּה וְדִלְמָא זְמַן דְּבָתְרָא מִיגָּז גַּזְיֵיהּ כִּדְאָמַר רַבִּי אַבָּא אָמַר רַב כְּשֶׁיֵּשׁ רֶיוַח מִלְּמַטָּה

תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף פז - ב

ומקשינן: ודלמא ראובן, החתום על הגט הראשון, חתם את שם אביו "יעקב" כחתימה נפרדת שלו על הגט השני, בשמא דאבוה חתים, והוו שתי חתימות נפרדות של ראובן, על שני הגיטין, ויוכשר גם הגט השני.

ומשנינן: לא שביק [לא עוזב] אינש שמיה וחתים שמא דאבוה. ועל כרחך שם אביו הוא סיום חתימתו של ראובן, ונמצא שאין על הגט השני חתימה.

ומקשינן: ודלמא, חתם ראובן על הגט השני רק את שם אביו כחתימה בפני עצמה, ולסימנא שוויה בתור חתימה נפרדת על הגט השני, וכדמצינו שחותמים סימן במקום השם האמיתי.

דהא רב כשחתם צייר כוורא [דג]. ורבי חנינא צייר חרותא - ענף של דקל. רב חסדא כתב רק סמך, סימן כלשהוא לשמו.

ורב הושעיא עין, רבה בר רב הונא צייר מכותא - תורן של ספינה.

ומתרצינן: לא חציף אינש לשוייה - [להשתמש] לשמא דאבוה כסימנא.

ועתה הדרינן להקשות על משנתנו, דקאמר "את שהעדים נקראים עמו כשר".

וליתכשר האי גט שבצד ימין, בשני עדים עברים, בין אם חתמו ראשונים ובין חתמו אחרונים.

וליתכשר האי גט שבצד שמאל בשני עדים יוונים, בין חתמו בתחילת בין בסוף.

ומה שיש שינוי בין הכתב שהוא בעברית והחתימות שהן ביוונית לא איכפת לן -

דהא תנן: גט שכתבו עברית ועדיו חתמו ביוונית, וכן גט שנכתב יונית ועדיו חתמו עברית, כשר.

וכי תימא, כיוון דמופלג, מרוחקות החתימות שנכתבו בסוף הגט מהגט עצמו בשני שיטין, לא ^[2] מתייחסות החתימות לגט, ולהכי פסול.

והאמר חזקיה: אם בין החתימות לגט מלאהו לחלל בשמות עדים קרובים, כשר. ואין קפידא אלא בחלל ריק, ובמשנתנו הרי החלל ממולא בשמות העדים על אחד מהגיטין, ומדוע לא נכשיר את שני הגיטין.

ומתרצינן: אין הכי נמי, מצד הדין שניהם כשרים, ואכן מצינו מי ששנה כך.

דהא תני זעירי: שניהם כשרים.

ותנא דידן קסבר, שחוששין דלמא העדים היוונים "גונדלית" חתים. שמא שינו את מנהג היונים, ולא חתמו כמנהג היוונים, אלא כמנהג העברים, ^[3] ויתכן שכל ארבעת החתימות הן רק על הגט שבצד ימין, והשני פסול. ^[4]

שנינו במשנתינו: עד אחד עברי ועד אחד יווני וכו' פסולים.

ופרכינן: וליתכשר האי הגט הראשון, בחתימות של עד אחד עברי ועד אחד יוני.

שהרי היוני התחיל חתימתו בסוף השורה הראשונה, וסיים אותה בתחילת השורה השניה, שמתחתיה, כדי שיהיה שמו תחת העד העברי, ויש לגט הראשון שני עדים כשרים.

וליתכשר האי - גט שני בעד אחד עברי ועד אחד יווני.

וכי תימא שאי אפשר לצרף עד עברי לעד החותם כיווני, הא ליתא!

דהא תנן: עד אחד עברי ועד אחד יווני כשר.

ומתרצינן: אכן, הדין הוא ששניהם כשרים, וכמו שמצינו, דהא תני זעירי: שניהם כשרים.

ותנא דידן, שפסל את שניהם, קסבר, חיישינן דלמא אחד מהיוונים גונדלית חתים, ותלתא אחד, וחד אחד.

והיינו, אם חתם עברי ואחריו יווני, חיישינן שהיווני חתם כעברי, וכתב את שמו תחילה. אבל צורת החתימה של היווני היתה כשתחילת החתימה בסוף שיטה ראשונה, וסוף החתימה בתחילת שיטה שתחתיה, ואם נתכוון להקדים שמו, הרי הוא חתום על השני.

והעברי השני, בוודאי חתום על הגט השני, שהרי מדובר באחד עברי ואחד יוני על הגט הראשון, ואחד עברי ואחד יוני על השני.

ואם חתם היווני הנוסף רגיל, שלא בגונדלית, הרי יש לנו ג' חתימות על השני ואחת על הראשון, והוא פסול.

ומאידך, שמא הראשון חתם כדרך היוונים והוא חתום על הראשון, והיווני השני חתם גונדלית, ואם כן אף הוא חתום על הראשון, ובצירוף העברי הראשון יש לנו שלושה עדים על הראשון, והשני פסול, לפיכך מספק שניהם פסולין.

מתניתין:

א. הכותב גט, ושייר מקצת הגט, והמשיך וכתבו בדף השני - שהמשיכו בטור חדש, והעדים מלמטה, בסוף הטור השני, כשר.

ב. חתמו העדים על הגט בראש הדף, או מן הצד, או מאחוריו, והיתה החתימה מאחור ב"גט פשוט", שאין מקפלין אותו עם תפירות, וצריך לחתום בתוכו, ולא בגבו, פסול.

ג. הקיף [קירב] ראשו של גט זה בצד ראשו של גט זה, והעדים באמצע, בין הגיטין, שניהם פסולים. שאין החתימה נקראת עם אחד מהם.

ד. סופו של זה בצד סופו של זה, כגון שאת הגט הראשון הוא כתב מתחילת הגליון עד אמצעו, ואחר כך כתב את הגט השני מתחתית הגליון עד אמצעו, לכוון ההפוך, והעדים באמצע, בין שניהם. הרי את, אותו הגט, שהעדים נקראים עמו, כשר.

והיינו, אותו הגט שגג האותיות של החתימות מופנה כלפי רגלי אותיות הגט, הרי העדים נקראים עמו, ואילו הגט שרגלי האותיות של החתימות מופנים כלפי רגלי אותיות הגט, אין העדים נקראים עמו.

ה. ראשו של זה, בצד סופו של זה, והעדים באמצע, כגון שסיים לכתוב גט והחתים עדים, ומיד בהמשך הדף התחיל גט נוסף. את שהעדים נקרין בסופו, כשר.

ו. גט שכתבו עברית, ועדיו חתמו ביוונית. כתבו יוונית ועדיו חתמו עברית, או שחתמו עד אחד עברי ועד אחד יווני, כשר.

ז. כתב סופר ועד, כשר [ולעיל פו ב פליגי רב ושמואל אם חתם הסופר גם כן, או לא]

ח. חתם "איש פלוני, עד", כשר, אעפ"י שלא כתב את שם אביו. או שחתם רק "בן איש פלוני, עד", כשר, אף על פי שלא כתב את שמו.

ט. חתם "איש פלוני בן איש פלוני", ולא כתב "עד", כשר. וכך היו נקיי הדעת שבירושלים עושין, שחותמין שמם בלי "עד", לפי שלשונם קצרה. [והתוס' פירשו שמנהג נקיי הדעת קאי על ההמשך]

י. כתב חניכתו - שם משפחתו וחניכתה - משפחתה כשר.

גמרא:

שנינו במשנה: שייר מקצת הגט וכתבו בדף השני, והעדים מלמטה, כשר.

והוינן בה: וליחוש, דלמא הני תרי גיטי הוו לשתי נשים, כגון שהתחיל הסופר הגט הראשון מחצי העמוד ולמטה עד סופו, וגט שני מתחילת הטור השני עד אמצעו, ואתרמי ליה - נמצאת שיטה הראשונה שהיא הזמן של גט דקמא, מכוונת כנגד שיטה האחרונה של הגט השני, שבה עדים דבתרא. וגזריה - חתך מן הטור השמאלי לזמן דבתרא, ומהטור בצד ימין גזר את העדים דקמא, ונמצא משתמש בשני חצאי גיטין פסולים.

ופרקינן: אמר רבי אבא אמר רב: כגון שיש ריוח מלמטה - תחת הגט הראשון, שודאי לא נחתך ממנו כלום, והטור השני הוא המשך של הראשון.

ודלמא זמן דבתרא מיגז גזיה, אף על פי שמהטור הראשון לא חתך, דלמא מהטור השני חתך את תחילת הגט, ומשתמש עם הגט שבחלק הראשון, והוו שני חצאי גיטין?

ומתרצינן: כדאמר רבי אבא אמר רב: מדובר כשיש ריווח מלמטה בטור הראשון,

הערות

^[2] טעם הפסול בחתימות מופלגות בשני שיטין כתב הלחם משנה בפרק א' מגירושין הי"ח, מפני שיכול לזייף בשני השורות גט חדש. ולטעם זה, אם יהיו עידי מסירה הגט כשר. אבל הראב"ד כתב שהפסול הוא משום שיכול להוסיף תנאי ויסמכו על עידי החתימה והוה ליה מזויף מתוכו.

^[3] לדעת רש"י מדובר ביהודים הכותבין בעברית רק שחותמין כדרך היוונים, אבל הרמב"ם בפירוש המשניות וכן בפי' הרע"ב כתבו שחותמין יוונית הינו בלשון יוונית שכתיבתן מן השמאל לימין, ותמה עליהם התוספות יום טוב, מה שייך לומר דלמא גונדלית חתום והפכו את כתבם הרי בשפתם אי אפשר להפוך. ובאמת הרמב"ם במשנה תורה הל' גירושין פכ"א לא הזכיר חתימות יוונים ופירש המגיד משנה לפי שלשון יוונית נשתכחה מן העולם, ומוכח שלמד הרמב"ם שיוונית היינו עברית בצורה של יוונית שהרי כתיבה משמאל לימין לא נשתכחה מהעולם. ורש"ש ביאר שאף לדברי הרמב"ם שמדובר בכתב יווני מה שאמרו גונדלית הוא שיכתבו את המילים מימין לשמאל אבל את גוף המילה יכתבו כסדרה ביוונית משמאל לימין, ולפי"ז תמוהה השמטת הרמב"ם בין כתב יוונית וצ"ע וע"ש.

^[4] ולכאורה משמע שאם חתמו קודם היינו שרק הגט שבצד שמאל כשר משום שמא העברים חתמו תחתיהם גונדלית - כך דייק הגרעק"א בתוס' למשניות.

ושואלים: ודלמא בשמא דאבוה חתים [ושמא בשם אביו חתם] שבאמת ראובן הוא שחתם, אלא שחתם בשם אביו על הגט השני! ודוחים: לא שביק איניש שמיה וחתים שמא דאבוה [אין אדם מניח את שמו וחותם את שם אביו].

ושואלים: ודילמא סימנא שוייה [ושמא סימן עשה אותו], את שם אביו, שאף שאינו חותם בשם אביו הריהו משתמש בשם אביו כבסימן במקום חתימה. דהא [שהרי] רב במקום חתימה צייר כוורא [היה מצייר דג], ר' חנינא היה מצייר חרותא [דקל], רב חסדא — סמ"ך, רב הושעיא — עי"ן, רבה בר רב הונא צייר מכותא [היה מצייר מפרש]!

ומשיבים: לא חציף איניש לשויי לשמא דאבוה סימנא [אין אדם מתחצף לעשות את שם אביו כסימן] ולכן אנחנו מניחים שזה המשך של שמו, אבל אין נוסח זה מספיק כדי להיחשב כחתימה על הגט השני.

ומקשים מצד אחר: וליתכשר האי [ושיהיה כשר זה], הגט הראשון בשני עדים עברים, וליתכשר האי [ושיהיה כשר זה] הגט השני בשני עדים יונים, דתנן [שכן שנינו במשנה] להלן: גט שכתבו עברית ועדיו חתומים יונית, או כתבו יונית ועדיו חתומים עברית — הרי זה כשר!

וכי תימא [ואם תאמר], כיון דמופלג [שמרוחק] הגט השני מעדיו בשני שיטין [בשתי שורות] לא יהא כשר, ככל שטר שעדיו מרוחקים ממנו. ואולם האמר [הרי אמר] חזקיה: אם מלאהו לאותו רווח שבין הגט לעדיו, אף בקרובים הפסולים לעדות — הרי זה כשר, ואין אומרים שהפסקה זו פוסלת!

ומשיבים: אכן, הא תני [הרי שנה] זעירי: שניהן, שני הגיטין, כשרים, ולא רק זה שהעדים סמוכים לו. ושואלים: והתנא דידן [שלנו] שאיננו אומר כן, מה סבור הוא? ומשיבים: הוא חושש דלמא גונדלית חתים [שמא במהופך חתמו], שהעדים היוונים הפכו את סדר המילים בחתימתם, ובאמת כל החתימות מתייחסות לגט הראשון, וכולהו אחד הוא דחתימי [וכולם על גט אחד הוא שחתמו].

א שנינו במשנה שהיו חתומים על הגט עד אחד עברי ועד אחד יוני ועד אחד עברי ועד אחד יווני — שניהם פסולים. ושואלים: וליתכשר האי [ושיהיה כשר גט זה] בעד אחד עברי ועד אחד יוני, והאי [וגט זה] בעד אחד עברי ועד אחד יוני, דהא תנן [שהרי שנינו במשנה]: עד אחד עברי ועד אחד יוני — כשר!

ואומרים: אכן, הא תני [הרי שנה] זעירי: שניהם כשרים. ושואלים: והתנא דידן [שלנו] שפוסל, מה הוא סבור? ומשיבים: דלמא גונדלית חתים [שמא במהופך חתמו], שהעד היווני הראשון הפך את סדר חתימתו, ובאמת הוא חתום על הגט השני ונמצא תלתא אחד [שלושה חתמו על גט אחד], וחד אחד [ואחד בלבד חתם על גט אחד], ולכן אינו כשר.

ב משנה שייר כותב הגט מקצת הגט ולא כתבו כולו בדף אחד וכתבו בדף השני, כלומר, בטור שני על אותו נייר, והעדים חתומים מלמטה בדף השני — הרי זה גט כשר. אם חתמו עדים בראש הדף או מן הצד, או מאחריו, אם היה זה בגט פשוט — הרי זה פסול.

אם הקיף [הצמיד] ראשו של גט זה בצד ראשו של זה, שהיו שני גיטין כתובים על דף אחד במהופך והעדים חתומים באמצע בין הגיטין — שניהם, שני הגיטין, פסולין. אם היה סופו של זה בצד סופו של זה והעדים באמצע, את (אותו) גט שהעדים נקרין (נקראים) עמו, שחתימתם כתובה באופן שהיא נקראת כהמשך שלו — כשר. היה ראשו של גט זה בצד סופו של זה והעדים חתומים באמצע בין שני הגיטין, את שהעדים נקרין בסופו (כלומר, גט ראשון) — כשר.

גט שכתבו עברית ועדיו חתומים בכתב יוונית, או כתבו יוונית ועדיו עברית, או עד אחד חתום בכתב עברי ועד אחד יווני, או היה כתב סופר שמזהים על פי כתב ידו ועוד חתימת עד הרי זה כשר.

ובאופני חתימת העדים, אם היה חתום "איש פלוני עד" ולא כתב את שם אביו — הרי זה כשר. וכן אם לא כתב שמו הפרטי אלא "בן איש פלוני עד" בלבד — כשר. או כתב "איש פלוני בן איש פלוני" ולא כתב "עד" — כשר. וכך היו נקיי הדעת שבירושלים עושין, שלא היו חותמים "עד". ועוד בענין שמות בגט, כתב חניכתו (שם משפחתו או כינויו) של הבעל וחניכתה (שם משפחתה או כינויה) של האשה המתגרשת — כשר.

ג גמרא על האמור במשנה בדבר גט הכתוב בשני דפים, שהוא כשר, שואלים: וליחוש [ונחשוש] דלמא הני תרי גיטי הוו [שמא שני גיטין היו אלה בתחילתם] זה בצד זה, השני גבוה מן הראשון, ואיתרמי ליה [והזדמן לו] שמקומו של הזמן דקמא [של הגט הראשון] שהוא בתחילת הגט, ועדים דבתרא [של הגט האחרון] שהוא בסוף הגט, נמצאים זה בצד זה, וגזייה לזמן דבתרא [וחתך את הזמן של הגט האחרון] ועדים דקמא [של הגט הראשון] עד ששני חלקי הגיטין נראים כגט אחד המתפרס על שתי עמודות!

אמר רב אבא אמר רב: מדובר כשיש ריוח מלמטה וברור שלא גזר את סוף הגט הראשון. ושואלים: ודלמא [ושמא] את הזמן, חלקו העליון דבתרא מיגז גזייה [של הגט האחרון, גזז אותו] ונמצא החלק האחרון כהמשך של חלק מן הגט הראשון שעדיין לא סיים לכותבו! ומשיבים: כדאמר [כמו שאמר] ר' אבא אמר רב: כשיש ריוח מלמטה,

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

The Gemara asks: But perhaps Reuven signed both bills of divorce, and he signed the second one with his father’s name? The Gemara answers: One does not leave out his own name and instead sign in the name of his father.

The Gemara asks: But perhaps he made his father’s name a symbol for his own signature? As Rav would draw a fish instead of signing his name, Rabbi Ḥanina would draw a date palm, Rav Ḥisda would write a samekh, Rav Hoshaya would write an ayin, and Rabba bar Rav Huna would draw a sail.

The Gemara answers: A person would not be so brazen as to make his father’s name a symbol. Therefore, it is assumed that the word Ya’akov is a continuation of Reuven’s signature on the first bill of divorce, not a separate signature on the second bill of divorce.

The Gemara raises a different question: But let this bill of divorce be validated by the two Hebrew witnesses, and let that bill of divorce be validated by the two Greek witnesses, as we learned in the subsequent mishna that a bill of divorce that was written in Hebrew and its witnesses signed in Greek, or that was written in Greek and its witnesses signed in Hebrew, is valid.

And if you would say that since the signatures of the witnesses of the second bill of divorce are two lines away from the bill of divorce itself, it is not valid, as that is the halakha with regard to a document that has a gap between the text and the signatures, but didn’t Ḥizkiyya say that if the gap was filled, even with the signatures of relatives who are disqualified from serving as witnesses, it is valid?

The Gemara comments: Ze’eiri in fact teaches that both of the two bills of divorce are valid, not only the one beneath which the names of the first two witnesses appear. The Gemara asks: And what is the reasoning of the tanna of our mishna, who does not agree with this ruling? The Gemara answers: He is concerned that perhaps the bottom two witnesses signed in reverse [gundalit]. For example, if the top two signatures are in Hebrew, perhaps the witnesses who signed in Greek reversed the word order of their signatures, imitating the Hebrew style, and in actuality all of the witnesses signed one bill of divorce.

§ It is stated in the mishna that if one witness signed in Hebrew and then one witness signed in Greek, and then one more witness signed in Hebrew and one in Greek, both bills of divorce are invalid. The Gemara asks: But let this bill of divorce be validated by one Hebrew witness and one Greek witness, and that bill of divorce be validated by the other pair composed of one Hebrew witness and one Greek witness. Didn’t we learn in the subsequent mishna that a bill of divorce that was signed by one witness in Hebrew and one witness in Greek is valid?

The Gemara answers: Ze’eiri in fact teaches that both of them are valid. The Gemara asks: And what is the reasoning of the tanna of our mishna? The Gemara answers: He is concerned that perhaps they signed in reverse, i.e., perhaps one of the witnesses who signed in Greek reversed the word order of his signature, and in actuality he signed the other bill of divorce. Consequently, three witnesses signed one bill of divorce and only one witness signed the other one. Therefore, they are both rendered invalid.

MISHNA: If a scribe left out part of the bill of divorce and wrote it in the second column, i.e., the bill of divorce is written in two columns on one paper, and the signatures of the witnesses are beneath the second column, it is a valid bill of divorce. If the witnesses signed at the top of the column, on the side, or on the back of an ordinary, non-folded bill of divorce, it is invalid.

If the scribe placed the top of this bill of divorce next to the top of that bill of divorce so that both are written in the same column but with the text in opposite directions, and the witnesses signed in the middle, between the bills of divorce, both bills of divorce are invalid. If he placed the end of this bill of divorce next to the end of that bill of divorce, and the witnesses signed in the middle between them, the bill of divorce with which the witnesses’ signatures are read, i.e., the bill that is written in the same direction as the signatures, is valid. If he placed the top of this bill of divorce next to the end of that bill of divorce, and the witnesses signed in the middle, the bill of divorce at the end of which the witnesses are read, i.e., the upper bill of divorce, is valid.

With regard to a bill of divorce that was written in Hebrew and its witnesses signed in Greek, or that was written in Greek and its witnesses signed in Hebrew, or in which one witness signed in Hebrew and one witness signed in Greek, or if a bill of divorce has the writing of a scribe, and the scribe identifies his handwriting, and one witness verifies his signature, it is valid as though two witnesses testified to ratify their signatures.

As for the wording of the signature, if a witness signed: So-and-so, witness, without mentioning his father’s name, it is valid. Similarly, if he did not write his name and instead wrote: Son of so-and-so, witness, it is valid. If he wrote: So-and-so, son of so-and-so, but did not write the word witness, it is valid. And this is what the scrupulous people of Jerusalem would do, i.e., they would sign without the word witness. As for the names of the husband and wife, if the scribe wrote his surname [ḥanikhato] or nickname and her surname or nickname, it is valid.

GEMARA: With regard to a bill of divorce that is written in two columns, let us be concerned that perhaps these were two adjacent bills of divorce, the second one higher up on the page than the first, and the date written at the top of the first bill of divorce and the signatures of the witnesses written at the bottom of the latter bill of divorce happened to be written next to each other, and someone cut out the date of the latter bill of divorce and the signatures of the witnesses of the first so that it appears to be a single bill of divorce written in two columns.

Rav Abba says that Rav says: It is a case where there is space on the paper below the first bill of divorce, so it is clear that nothing was cut out. The Gemara asks: And perhaps he cut out the date of the latter bill of divorce, making it look like a continuation of the first one, which was actually never finished? The Gemara answers: Just as Rabbi Abba says that Rav says that it is a case where there is space below the first bill of divorce,

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

ודילמא בשמא דאבוה חתם. כלומר כולה דראובן זהו ובראשון חתום בשמו ובשני חתם בשם אביו, וכל זה יש לנו לתלות כדי שלא נאמר שעל חנם כתב בגט השני אלא כדי שתעלה חתימתו לשניהן חתם בשני בשם אביו כדי להעיד עליו בכך.

וכי תימא כיון דמפליג בשני שיטין לא. ירושלמי אמר רב מונא התחיל בסוף שתים וגמר בסוף ארבע כשר.

עד אחד עברי ועד אחד יוני שניהן פסולין, וליתכשר האי בעד אחד עברי ואחד יוני וכו' דילמא גונדלית חתים. כך גריס רש"י ז"ל ופירש [בנדפס: לפי] שהן חתומין נמצא שעל גט הראשון חתום ראובן עברי ובן שמעון יוני שהוא שם העד שהיונים כך חותמין שם אביהם ואחר כך שמם יוסף יוני בנו שמעון וכאילו חתם שמעון בן יוסף, הלכך הימני כשר דעד אחד עברי ובעד אחד יוני והשמאלי כשר בלוי עברי שהוא נקרא עם בן יעקב החתום תחת השני כמו שכתבנו למעלה וכבן יחצאל יוני שהוא שם העד כדרך היונים. ופריך דילמא שאני גונדלית חתם כלומר בהפך שאר היונים וכאן חתם הראשון כדרך הישראל הקודם נמצא שאין על הימני אלא עד אחד עברי ושלשה על השני או שמא השנים חתם גונדלית ונמצאו שלשה על הימני ואחד על השמאלי הילכך שניהם פסולים, ויש מקשין לפירושו לפי שאין דרך החותמין כך בשטות מפוזרות אלא בחתומין בשיטות סמוכות דומיא דרישא כדרכן של חותמין, ולא גרסינן הכא וליתכשר האי וליתכשר האי אלא הכי גרסינן וליתכשר האי בעד אחד עברי ועד אחד יוני ותו לא, ולהכשיר האחד לבדו הוא בא וכגון שחתומין כדרכן, וכך פירושה ליתכשר האי דימין ממה נפשך דנהי דתנא דידן חאיש לגונדלית ושלשה האחרונים חתמו גונדלית מכל מקום הימני כשר בראובן עברי שחתם כדרכו שאין הראשון חותם גונדלית לעולם אלא כדרכו דעל מה יהפך חתימתו אבל היוני שבא אחריו של ישראל יש לחוש שמא רצה לחתום כמותו או שמא ישראל שבא אחר היוני רצה לחתום בהפך כחתימת היוני שלפניו וכיון שכן הימני על כרחין כשר דאי גונדלית חתמו הרי יש בו שלשה עדים ראובן העברי ויוסף ונפתלי יונים ואי לאו גונדלית חתמו שניהם כשרים ימני בשני עברים ושמאלי בשני יונים, אלא משום דתנא הוה חאיש לגונדלית פריך ליה לטעמיה, ופריך [ופריק] דילמא גונדלית חתם כלומר העברי האחרון אבל היונים חתמו כדרכן ונמצא שאין על הימני אלא ראובן לבדו ושלשתן על השמאלי הלכך אף בימני יש לספק ושניהם פסולים כך פירש רבינו תם [בנדפס: רבנו חננאל] ז"ל, וגם זה דחוק מעט דכיון שאף המקשה כך היה סבור שגונדלית חתמו לא היה לו לומר כאן אלא דילמא עברי בתרא בלחוד גונדלית חתם.

מתני': עד אחד עברי ועד אחד יוני. ירושלמי אמר רב הדיינין חותמין אף על פי שאין יודעין לקרות ואין העדים חותמין אלא אם כן יודעין לקרות יבא עלי אם עשיתיה מימי אמר רבי חגי רבי יוסי הכין לא אתיא כתב יוני מיומוי וקיימי בחתמוי, מתניתא פליגא על רב גט שכתבו עברית ועדיו יונית וכו', פתר לה בשהיו יודעין לקרות ולא היו יודעין לחתום או שהיו יודעים את שניהם וחתמו באיזה מהם שרצו.

גט שכתבו עברית ועדיו יונית יונית ועדיו עברית כשר. תוספתא, גט שכתבו בחמשה לשונות וחתמו עליו חמשה עדים בחמשה לשונות כשר, כך היא הגירסא בספרים שלנו, אבל הרמב"ם ז"ל כתב גט שכתוב בכתב מן הלשונות ועדיו חותמין בכתב אחר כשר והוא שיהיו מכירין לשון הכתב, אחד מן העדים בכתב והעד השני לשון אחרת, כשר. אבל היה מקצת הגט כתוב בלשון הקדש ומקצתו בלשון אחרת פסול, נראה שיש בספרו גירסא אחרת וכך הוא גורס כתוב בחמשה לשונות וחמשה עדים חתומים בו פסול, וכן כתובה בהגהות הראב"ד ז"ל, אלא שהגיה על הרב שלא שמענו פסול אלא בכתוב בשני לשונות וחתומין עליו שני עדים בשתי לשונות אבל חתמו עליו באחד מן הלשונות לא שמענו, ולדידי נמי קשיא לי למה הכשיר עד אחד בלשון אחד ועד השני בלשון אחרת ופסל בשהגט כתוב בשתי לשונות אם דעת הרב ז"ל דברייתא או או קתני אף עדים בשתי לשונות פסול ואם דוקא קתני כתוב בשתי לשונות נמי ליתכשר.

משנה שייר מקצת הגט וכתבו בדף השני והעדים מלמטן כשר כתבו העדים בראש הדף מן הצד או מאחריו בגט פשוט פסול הקיף ראשו של זה לצד ראשו של זה והעדים באמצע שניהם פסולין ראשו של זה לצד סופו של זה והעדים באמצע את שהעדים נקרים בסופו כשר אמר הר"ם אמרו בכאן עדים יונים אינו רוצה בו שיהיו מעידי יון אולם הם עידי ישראל כשרין אבל חתמו עדותן בכתב יוני ואתה יודע שכתיבת היונים אינה כמו הכתיבה העברית והערבית אשר יתחילו בכתיבה מן הימין אל השמאל אמנם יכתבו משמאל לימין ולפי זאת הצורה היו הגיטין והעדים אשר ידבר בזאת ההלכה וזאת צורת שני גיטין דע שאלו היה בנסח זה תחת הגט האחד ראובן ותחת הגט האחד בן אברהם וכן תחת האחד שמעון ותחת האחד בן אברהם היו שניהם יחד כשרים לפי שנאמר שתחת הגט השני גם כן שני עדים עברים והם בן אברהם ובן יעקב לפי מה שציירנו הנה אין ספק שהשני עברים על הגט הראשון העידו ולא אפשר שיכתבו כמו שציירנו ואפי' העידו על הראשון ויהיה הגט האחד בטל בשני עדים והשני בלתי עד הנה לזה אמרנו שהראשון כשר והוא שהעדים נקראים עמו ושזאת הצורה בעצמה יתבאר עד אחד עברי ועד אחד יוני לפי שאנחנו נאמר גם כן אולי העברי ראשון והיוני אשר אחריו אמנם כוננו השלשה עדים על הגט הראשון וישאר עד אחד לבד גט השני ואפשר שנאמר גם כן שהשני יונים עד אחד מהעברים אמנם חתמו על השני וישאר על הראשון בעד אחד ולזה שניהם פסולים ואשר התחייב זה לפי שאנחנו נאמר אולי השני ישאר בעד אחד עם השנים עברים עד אשר חתימתם במה שביניהם והם יחד על גט ראשון חתמו כמו שהתבאר מן הצורה או נאמר גם כן שהעברי השני עם השני יונים חתמו אשר חתימותיהם אפשר בהם שהוא על הגט השני ולא יצטרך זאת הצורה שייר מקצת הגט וכו' זה כלו מבואר לא יצטרך באור:

אמר המאירי שייר מקצת הגט שלא השלימו באותו הדף והשלימו בדף שני לרחב המגלה כשר ושאלו בגמרא וליחוש דילמא תרתי גיטי הוו ואיתרמי ליה זמן דקמא ועדים דבתרא וגזייה לעדים דקמא ולזמן דבתרא ומיגרשא בגיטא דלאו דידה ואע"ג דבעלמא לא חיישינן לכתב הסופר שלא לשמה הכא שאני דרגלים לדבר ואם תאמר ביש ריוח מלמטה בדף ראשון אכתי ניחוש דילמא זמן דבתרא גייז ואם תאמר שאף זו ביש ריוח למעלה והדבר ניכר שלא נחתך בהן כלום אכתי ניחוש דילמא אימלוכי אימליך ופירשו בו חכמי הדורות שמתחלה אמר לסופר כתוב גט לאשתי וכתב מקצתו ונמלך ומנעו שלא להשלים והרי נתבטל שליחותו וכשחזר ואמר לו השלימהו לא נעשה שליח אלא לחצי גט ואע"פ שחששא רחוקה היא בזו רגלים לדבר שכך היה שכל שנכתב כסדר במעמד אחד אינו בשני דפין בשמלה אחרונה של דף ראשון נקשרת הרבה עם מלה ראשונה של דף שני כגון הרי את בסוף זו ומותרת בתחלת זו ואין הדבר מצוי לסופר להשהות ולהפסיק בין שתי תבות כאלו ואם תאמר שכך נזדמן לכל האי לא חיישינן ויש מפרשין אימלוכי אימליך שאדם צוה לכתבו ונתחרט ובא אחר וצוה להשלימו וכלם מפני שרגלים לדבר ומכל מקום חזרו ופירשוה דידיע במתחתא דמגלתא כלומר שבמדת המגלה ניכר שלא נכתבה כגון שהוא מעליון הקלף ושלכך נתכוון הסופר מתחלתו שישלימהו בדף שני ואם לא כן חוששין לו אף בעידי מסירה שהרי הגט ספק פסול:

כתוב בו עדים בראש הדף ר"ל שהגט בא תחת חתימת העדים או שהיו חתומים מן הצד בגליוני הגט או מאחורי בגט פשוט פסול וגדולי המחברים כתבו בו שאינו גט ומכל מקום הם כתבו שאם נמסר לה בעדים כשר ויש לפקפק ליקרא מזוייף מתוכו אלא שכבר ביארנו שכל שפיסולו נכר אין פוסלין אותו מצד מזוייף מתוכו שהרי לא יבאו לסמוך עליו ואע"פ שמצינו לרב שהיה חותם מן הצד כבר פירשוה דוקא בדיסקי ר"ל בשהיה מזמין אנשים לבא לפניו לדין ואין הקפידה בכך:

הקיף ראשו של זה בצד ראשו של זה ואחורי גט זה כלפי אחורי גט זה והחתומים באמצע ואין נקראין עם אחד מהם שהרי על כל פנים גג כתב החתום כנגד גג כתב הגט האחד ורגליו כנגד רגלי כתב הגט האחר כגון זו ואנו פוסלין אף העליון שגגו של חתום כנגד כתבו הואיל וגג לגג הוא אבל אם כתב שני גיטין זה תחת זה וחתמו באמצע שזהו תחת הראשון אותו שהעדים נקראין בסופו שזהו הראשון כשר והשני פסול אלא אם כן בעידי מסירה ואם העדים תחת התחתון הרי התחתון כשר ופירשו בגמרא גם כן שאם כתב שני גיטין ברחב המגלה והעדים באמצעם כעין עיבורא דדשא שניהם פסולים:

משנה גט שכתבו עברית ועידיו יונים יונית ועדיו עברים עד אחד עברי ועד אחד יוני עד אחד עברי כשר כתב הסופר ועד כשר איש פלני עד כשר בן איש פלני עד כשר איש פלני בן איש פלני ולא כתב עד כשר כתב חניכתו וחניכתה כשר כך היו בקיאי הדעת שבירושלים כותבין מבואר לר"ם:

אמר המאירי גט שכתבו עברית ועידיו יונית או יונית ועידיו עברית או עד אחד יוני ועד אחד עברי כשר ור"ל ישראל החתום בכתב יוני או דרך יוני כמו שביארנו למעלה ומכל מקום צריך שיהו העדים מכירים לשון כתב הגט וכתבו גדולי המחברים שאם מכל מקום כתב מקצת הגט בלשון אחד ומקצתו בלשון אחר פסול אבל גדולי המפרשים חוככים לומר שאם היו העדים חתומים בכתב אחד החתימה מצרפן וממה שמצאו בתוספתא גט שכתבו בחמשה לשונות וחתמו עליו בחמשה לשונות פסול ומשמע שאם חתמו בלשון אחד חתימה מצרפן:

כתב סופר ועד כשר ופירשו בגמ' חתם סופר ובא ללמד שאין חוששין שמא לא צוה הבעל לסופר לחתום אלא לשנים אחרים והם החתימוהו שלא לביישו כמו שהתבאר בקורדיקוס אבל כתב סופר ועד אינו כלום:

ובגמרא הזכירו בשטר שהיו חתומים בה שני עדים ולא מצאו לקיים אלא האחד אלא שכתב טופס השטר היה ניכר שהוא של סופר פלני ואעפ"כ לא הכשירו שאין הכתב כלום אלא החתימה:

איש פלני עד או בן איש פלני עד או פלני בן פלני ולא כתב עד כשר כמו שביארנו וכך היו נקיי הדעת שבירושלים חותמים ר"ל פלני בן פלני ולא היו מזכירין עד:

כתב חניכתו וחניכתה ר"ל בגט שצריך להזכיר שמו ושם אביו כדי לברר הענין ואם כתב שמו וכנוי משפחתו דיו כענין כנויין הרגילים בספרד פלני אבן כך או אבן כך שאינה על שם ראש משפחה אלא כנוי כללי לכל המשפחה ונחלקו בגמרא חד אמר עד עשרה דורות כלומר אע"פ שעברו עד עשרה דורות שלא נקראו באותו השם אלא אם כן עברו עשרה וחד אמר שלשה כלומר שכל שעברת שלושה דורות שלא נקראו באותו כנוי אינו כלום וכן הלכה ויש מפרשים חניכתו וחניכתה כגון שמתיחסים לראש משפחה ומחברים אותו ראש משפחה לעולם על שמם ומניחים שם האב כגון שיאמר אבן ראובן אבן עזרא ואמר עד עשרה דורות כלומר אע"פ שעברו עד עשרה דורות מאותו ראש המשפחה וחד אמר שמשיעברו שלשה אינו כלום אלא אם כן חזר לכנוי כללי על כל המשפחה שכל שהוא כנוי כללי דיו בכך אפי' לאלף דור וזה עקר:

זהו ביאור המשנה ופסק שלה על הדרכים שביארנו ולא נתחדש עליה בגמרא דבר שלא ביארנוהו:

ומקשה וליתכשר האי בשני עדים יוונים והאי בשני עדים עברים מי לא תנן גט שכתבו עברית ועדיו יונית כשר פי' גט שכתבו בלשון הקודש ועדיו היו ישראל יונים וחתמו תחתיו ב' יונים כשר והכא נמי ליתכשר גם השמאלי בשני עדים יונים ואע"ג דהתם דמכשר חתמו היונים שמם ושם אבותם תחת הגט והכא האריכו חתימתן וכתבו שמם תחת השמאלי ושם אבותם תחת הימני מה בכך העיקר הוא שמם שהרי גם העברים כתבו שמם תחת הימני ושם אבותם תחת השמאלי וכמו שהימני כשר בשני עדים עברים כך יהא גט השמאלי כשר בשני עדים יונים ומהדר הא תני זעירי שניהם כשרין ותנא דידן דילמא גונדלית חתים וכולהו אחד הוא דחתימי פי' תנא דמתני' דפסל השמאלי משום דחייש דילמא שני עדים היונים לא חתמו כמנהג היוונים אלא היפך ממנהגם וכמנהג העברים חתמו שמקדימין לכתוב שמם ואח"כ שם אביהם וכשחתמו היוני דן בן נפתלי גד בן אשר י"ל דן וגד הם העדים ונפתלי ואשר הם האבות ונמצא שכל ד' העדים אינן חתומים אלא תחת הימני והשמאלי אין עליו עדים כלל ומשום זה הוא פסול. עד א' עברי וכו' שניהן פסולין פי' א' עברי וא' יוני נמשכת חתימתן מתחת הימני לשמאל דהיינו שמם תחת הימני ושם אבותם תחת השמאלי ועוד ב' אחרים נמשכת חתימתן מתחת השמאלי לתחת הימני א' עברי וא' יוני שחתם בשטר ראשונה ראובן בן יעקב וכתב ראובן תחת הימני בן יעקב תחת השמאלי וכן נפתלי בן דן שהיה יוני והוא חתום דן בן נפתלי שמקדים שם אביו לשמו נכתב בשיטה שניה דן בן תחת השמאלית ובשיטה שלישית תחת הימני שנמצא עכשיו שמו תחת הימני ושם אביו תחת השמאלית ובשיטה הרביעית חתם יוסף בן שמעון שהוא עד עברי וכתב יוסף בסוף השיטה תחת גט השמאלית ובן שמעון כתב בסוף שטה החמישית תחת גט הימני (ואשר תחת השמאלית שנמצא שמו ושם אביו תחת הימני) ואשר בן גד יוני שהוא חתום גד בן אשר כתב בשיטה הששית גד בן תחת הימני ואשר תחת השמאלית שנמצא שמו תחת השמאלית ושם אביו תחת הימני ופוסל התנא את שתיהן. ומקשה וליתכשר האי בעד א' עברי ועד א' יוני והאי בעד א' עברי ועד א' יוני דתנן עד א' עברי ועד א' יוני כשר. ומהדר הא תני זעירי שניהן כשרים ותנא דידן דילמא גונדלית חתם חד מינייהו ולא ידעי הי ניהו והוו להו תלת אחד וחד אחד הילכך שניהן פסולין פי' התם דמכשיר עד א' יוני משום שחתם בין שמו בין שם אביו תחת הגט אבל הכא שנמשכת חתימתן מגט זה לגט זה י"ל שמא א' מהן חתם גונדלית פי' הפך ושינוי מנהגם וחתם כמנהג העברים והילכך היוני הראשון שחתם דן בן נפתלי שמא כמנהג העברים חתם שקידם שם העד לשם אביו ודן הוא העד ועל השני הוא חתום ולא על הראשון ואין בראשון אלא עד א' והוא ראובן בן יעקב והשני שהוא השמאל מעיד דן בן נפתלי ויוסף בן שמעון וגד בן אשר שהוא יוני שחתם כמנהגו. אי נמי יש לומר דן בן נפתלי שהוא יוני הראשון חתם כמנהגו ויש על הגט הימני אחד עברי ואחד יוני וגם היווני השני דהיינו גד בן אשר יש לומר כי חתם גונדלית חתם והקדים שמו לשם אביו ועל הימיני מעיד ואין לשמאלי כ"א עד אחד עברי בלבד משום הכי שניהן פסולין. גונדלית נקראת יד השמאלית ומשום זה כל המשנה מנהגו יקרא גונדלית כאדם שמשנה מנהגו ועושה מלאכתו בידו השמאלית:

מתני' שייר מקצת הגט וכתבו בדף השני והעדים מלמטה כשר כתבו העדים בראש הדף מן הצד או מאחוריו בגט פשוט פסול הקיף ראשו של זה בצד ראשו של זה והעדים באמצע שניהם פסולין ראשו של זה בצד סופו של זה והעדים מלמטה את שהעדים נקראים בסופו כשר. גט שכתבו עברית ועדיו יונית יונית ועדיו עברית עד א' עברי ועד א' יוני עד א' יוני ועד א' עברי כשר כתב סופר ועד כשר איש פלוני עד כשר בן איש פלוני עד כשר איש פלוני בן פלוני ולא כתב עד כשר וכך היו נקיי הדעת שבירושלם כותבין כתב חניכתו וחניכתה כשר פי' חלק הגט לשני דפים לרוחב המגילה והשלים הדף הימני ולא הספיק לכתוב בו כל הגט וכתב מקצתו הנשאר בדף השני השמאלי וחתמו העדים מלמטה כשר ולא אמרינן שאין העדים מעידין אלא על מה שכתוב בדף זה שחתמו תחתיו אלא על כל הגט מעידים כתבו העדים בראש הדף ואח"כ כתבו הגט תחת חתימת העדים פסול שדרך העדים לחתום למטה ומעידין על מה שכתוב למעלה וסתם מתניתין ר' מאיר הוא דאמר עדי חתימה כרתי. או שחתמו העדים מן הצד של גט או בצד ימין או בצד שמאל או שחתמו מאחריו של גט והיה גט פשוט פסול דמקושר חותמין העדים מאחוריו על הקשרים אבל גט פשוט צריך שיהו עדיו מתוכו:

בפרש"י בד"ה דלמא גונדלית כו' דא"כ לא משכחת עברי חתום על השני כו' עכ"ל יש לדקדק למאי דלא אסיק אדעתיה גונדלית איכא לאקשויי נמי אם כן לא משכחת יוני חתום על הראשון ולמאי דמסיק תלתא אחד וחד אחד משום גונדלית משכתת שפיר עברי שני חתום בשני ע"י גונדלית דבעברי ודאי דשייך נמי גונדלית כדמוכח לעיל ברישא שאם היונים ראשונים הגט הראשון פסול משום דאמרינן העברים חתמו גונדלית וכ"כ התוספות בהדיא דבעברי נמי שייך גונדלית היכא דיוני חותם לפניו כמנהגו ואין להקשות דא"כ אמאי קאמר לפי דרך רש"י בגט ראשון ג' אחד וחד אחד הא איכא למימר בגט ראשון דכולהו הוו ביה ועברי שני נמי חתם שפיר כראשון ע"י גונדלית די"ל דהא ודאי היכא דעברי ראשון חתם כדרכו ויוני אחריו חתם גם כן כדרך העברי למה יחתום העברי שני גונדלית שלא כמנהגו דלא שייך גונדלית אלא היכא דאיכא למימר שחתם כדרך שחתם אותו שלפניו ועי"ל בלאו הכי נמי דלק"מ דכיון דבגט שני ליכא למימר אלא שלשה אחד וחד אחד קאמר נמי הכי בגט ראשון וכצ"ל בתוספות לפי שיטת ר"ת דהמ"ל המתרץ בגט ראשון אפשר דכולהו הוו ביה ויוני האחרון חתם נמי גונדלית ומיהו יש ליישב קצת למאי דמסיק גונדלית ניחא דלית לן למימר דהעברי שני חתם עצמו גונדלית כמנהג היוני שלפניו דטפי ה"ל לחתום כדרכו כעברי ראשון ועוד נדקדק כה"ג בדברי התוספות ע"ש משא"כ לעיל ברישא שחתמו שני יונים לפני העברים איכא למימר בהו שפיר שחתמו העברים גונדלית כדרך היונים שלפניהם ומיהו לדברי המקשה דלא ידע למימר כלל גונדלית לפרש"י ודאי דה"ל לאקשויי דלא משכחת יוני חתום על הראשון ויש ליישב בדוחק ודו"ק:

בא"ד ויוני לזה ובגמרא נמי פריך וליתכשר האי בע"א עברי וע"א יוני והאי בע"א עברי וע"א יוני אלמא כל כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה ע"א עברי כו' שיש ליישב שכל חתימות מכוונות בשיטה א' כו' וה"פ לא מבעיא כו' אפילו חיישינן לגונדלית כו' עכ"ל ר"ל דהיינו הפתרון שדחה רש"י בא ר"ת לקיים. וציורו כזה וקאמר דה"פ אפילו חיישינן לגונדלית וא"א להכשיר השני מכל מקום קמא ליתכשר בע"א עברי וע"א יוני אבל אין לקיים גירסת הספרים כיון דהמקשה אסיק אדעתיה ליחוש לגונדלית אימא דמקשה דאף השני ליתכשר על ידי גונדלית כגון שעברי שני חתם עצמו גונדלית ויוני שני חתם כדרכו חדא כיון דעברי ראשון חתם כדרכו וגם יוני ראשון אחריו חתם כדרך העברי אין סברא שיחתום העברי אחריהם גונדלית דלא שייך לחתום גונדלית שלא כמנהג אלא היכא דאיכא למימר שחתם כדרך שחתם אותו שלפניו וכן כתבתי לעיל לפרש"י ועוד דלא נימא להקל להכשיר גט שני ע"י גונדלית דאדרבה נימא להחמיר דלא חתם גונדלית אבל הראשון כשר ממ"נ דאי כולן כדרכן ליתכשר בעברי שני ואי ע"י גונדלית ליתכשר בעברי ראשון ויוני ראשון ואין להקשות כיון דאסיק אדעתיה למיחש לגונדלית אמאי לא אסיק אדעתיה דלכך גם הראשון פסול משום דחיישינן דעברי שני חתם גונדלית וכולן כדרכן וכדמשני ליה די"ל דלא מסתבר ליה למקשה דעברי שני חתם גונדלית כמנהג היוני שלפניו דטפי ה"ל לחתום כדרכו כעברי ראשון וכמ"ש לפרש"י והמתרץ לא חש ליה והשיב דיש לחוש לזה דכולן חתמו כדרכן חוץ מעברי שני דחתם גונדלית כמנהג היוני שלפניו ומש"ה גם גט הראשון פסול ודו"ק:

בא"ד והמ"ל דקמא מיהא ליתכשר בכולהו דכולהו קיימי כו' עכ"ל אין זה מוכרח דודאי כיון דיוני הראשון חתם גונדלית כדרך העברי ודאי העברי אחריו חתם ג"כ כדרכו כדרך עברי ראשון ויוני ראשון כמ"ש לעיל אבל יוני האחרון אפשר דלא חתם גונדלית וכמ"ש התוספות לקמן לפי דברי המתרץ דג' אחד וחד אחד דיוני אחרון אשני וק"ל:

בד"ה חתמו עדים כו' וי"ל דאיצטריך למיפסל גגו של כו' למאי דמסקינן כו' עכ"ל ר"ל אבל למאי דבעי למימר ברמי כי עיברא מסתמא חתמו עדים בראש הדף נמי איירי כי האי גוונא ובודאי דתקשה למה לי סיפא וק"ל:

בא"ד וסיפא דסיפא דראשו כו' דלא פסלי מטעם דכי היכא דלא כו' עכ"ל יש לדקדק כיון דלא ניחא להו דקתני להו בדרך לא זו אף זו כמ"ש לעיל דעבדי צריכותא לעיל מרישא לסיפא ומסיפא לרישא דהשתא דאיצטריך למתני סיפא דסיפא הסיפא ודאי נמי דאיצטריך משום גגו כו' כמ"ש לעיל אבל הרישא למאי איצטריך למפסל בראש הדף דהא מסיפא דסיפא שמעינן ליה שפיר ויש ליישב דה"א בסיפא דסיפא מפסיל עדים בראש הכתב כיון דאיכא עוד גט אחר למעלה מהעדים יש לנו לומר טפי דקאי אגט דלמעלה כדרך כל שאר חתימת עדים ולא קאי אגט דלמטה מן העדים אבל ברישא דליכא רק גט אחד סד"א להכשירו אף מן חתימת עדים דלמעלה כיון דלא קאי העדים רק עליו וק"ל:

בפרש"י בד"ה ודלמא זמן דבתרא כו' שמא הגט שלו נמלך מלגמרו כו' וכשחזר נמלך לגרשה כו' עכ"ל קשה לפירושו מי הכריחו לפרש כן על ידי נמלך הא איכא לפרושי בפשיטות דיחתוך גט הכתוב למעלה בקלף בצד שמאלי עד העדים ויכוין לכתוב בצד הימני גט אחר כרצונו ומיהו לתלמודא דפריך מעיקרא וליחוש דלמא תרי גיטי הוה כו' ולא פריך בפשיטות דגט א' הוה אלא דחתך עליונו של גט העומד בצד שמאלי וכתב לכוין מצד ימיני גט אחר דטפי יש לנו לחוש שהיה גם לצד הימין כבר גט ממה שניחוש שזייף לכתוב גט אחר אבל לפירושו הכא בנמלך דלא היה ג"כ גט מעולם ה"ל לפרושי טפי בפשיטות כמ"ש ויש ליישב ודו"ק:

גמ' במתני' בראש הדף כו'. נ"ב פי' או מן הצד הוא קאמר וכן להדיא ברמב"ם וטור:

תוס' בד"ה ודלמא כו' אע"ג דלא פקע כו' כצ"ל:

רש"י ד"ה דלמא גונדלית. דברי המהרש"א במש"כ די"ל ודאי כו' לא יכולתי להולמן. וכך הל"ל דא"ת דעברי השני חתם כדרך היווני שוב אין לומר דהיווני אחריו יחתום כדרך העברי כיון דגם הוא אדרבה חתם כדרך היווני:

רש"י ד"ה שניהם פסולים. שאין נקרין החתימה לא עם זה כו'. הן עם אותו שרגלי החתימות כלפי גגו שפיר נקראין. אלא דבעינן שיהיו נקרין בסופו:

מתני' שייר מקצת הגט וכתבו. עיין סוטה דף יז ע"ב תד"ה כתבה:

צייר כורא. אעפ"י שלא חתם עד הא עדיף משמו בלא עד דעביד איניש ומטייט באקראי שמו וכל זמן שאינו פורט פ' בן פ' איננו אלא טיוט בעלמא משא"כ סימנא דהני גברי רברבא לאו אורחא לטיוטא וזו היא כעין נקיי הדעת שבירושלים טפי מאינשי אחריני דאותן לפעמים גם שמם ושם אביהם מטייט משא"כ נקיי הדעת ופני יהושע מתקשה בזה:

שייר מקצת הגט. לפמ"ש חי' רשב"א פא"ט גבי טחול ונשתייר ממנו כעובי דינר זהב דלא שייך אלא בפחות מחציה והכא ללישנא קמא ניחא דמיירי שהימין כ' כולו עד מותר' ושייר לכל אדם לצד השני והרי רובא דרובא בראשון ושייר מקצת לשמאלי ולמסקנא במתחתא ושני הצדדים שוים ומסיימו בסוף הגליון ממ"ש מ"מ כל בראשון שורה א' טפי מהשני כדי להניח מקום בעמוד השני לחתימת עדים ושייך שפיר שייר מגוף הגט:

וכתבו בדף השני מבואר מזה דכשר בגויל א' בשני דפין לאפוקי מגלת סוטה דאפי' בכה"ג ה"ל ב' ספרים והטעם כ' תוס' במנחות ל"ג ע"א משום דבסוטה כתיב בספר משמע ספר מבורר טפי משא"כ בגט כתיב ספר ולא בספר ועיין לעיל כ' ע"ב ד"ה ספר א' וכו' ואמנם אם נקרע לשנים אפי' חזר ותפרו פסול דאין התפירה עושה חיבור דחיבורי לא חיבור הוא עיין תויו"ט מ"ש שיט' הרמב"ם פ"ט דחולין משנה ד' וכן מוכח בתוספתא דשלהי גיטין מייתי גט שנקרע פסול ולא מייתי שום חילוק ובפ"ב דגיטין איתא שם לענין שליח שנתן הגט ולא אמר בפ"נ ובפ"נ צריך שיטלנו ויחזור ויתננו לה ואם נקרע בנתיים מקיל רשב"ג שיתפרנו ויחזור ויתננו לה משמע דוקא התם בדרבנן בתקנתא דבפ"נ ובפ"נ הא דמקל רשב"א וגם בהא פליג ת"ק אבל בתחלת נתינת הגט לא פליגי דלא מהני תפירה לעשותו ספר א' והגאון ביאור מרדכי במ"כ שגה בזה. ואמנם בספר תורה אע"ג דאיקרי ספר מ"מ נעשה ספר א' ע"י תפירת היריעו' כי כך הו' ספרו של מרע"ה דאפי' למ"ד תורה חתומה ניתנה מ"מ היינו דלבסוף אידבק עיין לעיל ס' ע"א תוס' ד"ה תורה וכו'. ואמנם תפילין ומזוזו' דעת לכתוב פ' א' בשני עמודים בגויל א' פסול. וכן מבואר להדיא בירושלמי פ"ק דמגילה וכן מייתי ר' אלחנן במרדכי הל' מזוזה ואותו הירושלמי עצמו מייתי תוס' בסוטה י"ח ע"א ונדפס בטעות יעיין בירושלמי בפנים ובדברי רבינו אלחנן הנ"ל יראה כי כן הוא. אמנם בטעם הדבר הנה בתפילין ומזזו' לא כתיב ספר אך וכתבתם וילפינן כתיבה כתיבה מספר. וכ' תוס' מנחו' ל"ד ע"א ד"ה נאמר וכו' דמגט לא ילפי' דלא הוה מצוה לדורו' אלא או מס"ת או מסוטה ע"ש והנה לחומרא ילפי' מסוטה דאפי' על שני עמודים פסולה. אך מ"מ נ"ל דתלי' בפלוגתא דתנאי ריש מס' סוטה לר"ע ועבר עליו רוח קנאה רוח קדושה וטהרה וקנא לה מצות עשה א"כ הוה סוטה מצוה לדורו' וילפי' כתיבה כתיבה מסוטה להחמיר ולא מס"ת להקל בשני דפין ובתפירה והכי קי"ל לפירש"י דמזוזה בשני דפין פסולה. משא"כ לר' ישמעאל רפ"ק דסוטה דעבר עליו רוח טומאה וקנא לה רשות א"כ לא הוה סוטה מצוה לדורו' וכי היכי דלא ילפי' כתיבה כתיבה מגיטין ה"נ לא ילפי' מסוטה אלא מס"ת ומותר ע"י תפירה וא"נ בשני עמודים ובזה יתישבו דברי תוס' התמוהים מנחו' ל"ב ע"א ד"ה להשלים וכו' שעמדו עליו כל הגדולים ולהנ"ל אתי' אליבא דר' ישמעאל אבל להלכתא קיי"ל כר"ע וכנ"ל:

וכל זה לכתוב פ' א' בשני עמודים אבל בשל יד לכתוב כל פרשה בפ"ע ולדבקה אפי' בדבק שפיר דמי כמבואר בש"ס מנחו' ל"ד ע"ב לר' יהודה וצריך לדבק ע"ש. יפה כ' הגאון בס' ביאור מרדכי דהתם אין הטעם אלא משום שיהי' אות א' בפנים ופירש"י התם וז"ל לך המשמש בהן וניכר ממשן של ד' אגרות כל א' לבדו וכו' ע"ש. וכיון דקפידא הוא במשמשן וכיון שנדבק אפי' רק בדבק תו לא ניכר ממשן של ד' במשמושן ומשו"ה סגי אפי' בדבק מכ"ש בתפירה:

ואמנם עשיית הבתים שצריכים להיות מעור א' דוקא ומבואר במשנת כלים דתפירת ד' בתים זה לזה הוה כעור א' וכן משמע בסנהדרין פ"ט ע"א ובפירש"י ד"ה שאינו רואה וכו' ע"ש התם צ"ל זכרון בין עיניך כתיב וילפי' מכתוב זאת זכרון בספר עיין רש"י מנחו' ל"ב ע"ב ותוס' ד"ה אגרת דפליגי אפירש"י היינו לענין ספר ספר או כתיבה כתיבה אבל לענין בתים דלא כתיב לא כתיבה ולא ספר אלא זכרון בודאי מקרא דזכרון בספר ילפי' וס"ת תופרים היריעו' אבל לא בדבק נמצא בתים של תפילין מתופרים בתפירה נעשה עור א' אבל בדבק לא ככל שארי חבורי אדם דלא הוה חיבור. והסופרים נוהגים לדבק ד' הבתים זה ע"ז שאז יהיו מרובעים ויש להם סמך מש"ס מנחות ל"ה ע"א ופירש"י ד"ה ואם אין חריצין וכו' ע"ש. ואי ס"ד אינן מדובקים זה בזה בדבק שביניהם הרי החריצים נפרדים עומדים ומה לשון ניכר ואינו ניכר. אלא ע"כ חוזר ומדבק' זע"ז בדבק שביניהם ובעי' שעכ"פ יהיה חריצין ניכר מבחוץ וזה סמך למנהג הסופרים. והשתא אי ס"ד שהדבק עושה אותו עור א' נמצא אין כאן אלא בית א' אלא ע"כ נהי התפירה עושהו אחד כמו יריעות ס"ת של משה רבינו ע"ה. אבל הדבק אינו עושהו א' ותפילין שמחוברין כמה עורות על ידי דבק פסולים. ובספר מגן גבורים כ' דיש ראיה לפסול תפילין משני עורו' מסוף פרק במה מדליקין קאמר הא דלא הוכשרו למלאכת שמים אלא עור בהמה טהורה לא הוצרכו לבתים לעורן דהאמר אביי שין של תפילין הלכה למשה מסיני עיין שם. ואי ס"ד משני עורו' דבוקים כשרים אם כן דלמא אי לאו דר' יוסף ה"א יעשה הבתים מעור בהמה טמאה וידבק עליו שין מעור בהמה טהורה עיין שם. ולא קשה מידי דבלאו הכי ידעינן דזה פסול דהשין הדבוקה לעור בהמה טמאה טפלה ובטלה לעיקור הבתים. כדקיימא לן טלית של צמר וכנפי' של עור כשרה אעפ"י שהציצית ניתלי' בכנפי' שהם עור ובהיפוך היא של עור וכנפי' של בגד אעפ"י שהציצית ניתלי' בכנפי' של בגד פסולים דהכנפי' בתר עיקור טלית גרירי והכי נמי השין בתר עיקור הבית גריר. ועיין מס' ר"ה כ"ז ע"א תוס' ד"ה שופר וכו' העלו דדבק שברי שופרת לא מיפסל משום שנים ושלשה שופרות אלא משום דכתי' והעברתם דרך העברתו אף על גב דלעיל כ"ו ע"א פסלי' קרן של פרה משום דקיימי גלדי גלדי פירש"י וניכר תוספתו וה"ל ב' וג' שופרת. וכיון דהעלינו דעל ידי דבק לא נעשה א' ע"י חיבורי אדם והרי זה קל וחומר מגלדי גלדי דאפילו חיבורי שמים לא מהני מכ"ש על ידי דבק. ומאי טעמא כתבו תוס' דלא מיפסל משום שנים ושלשה שופרת נראה לפע"ד דהרי שופר לשון שפופרת קנה חלול שהקול נכנס ויוצא מתוכו וזה יהיה א' ולא שנים. וע"כ הני גלדי דפרה כל אחד הוא שפופרת חלול בפ"ע ובחיבורם ה"ל שנים ושלשה שופרות מה שאין כן דבק שברי שופרות ועשה מכלן שפופרת א' ואין כל שבר מהם שפופרות אלא על ידי צירופם נעשה קנה חלול אין כאן אלא שופר א' ולא מיפסל אלא מטעם שאינו דרך העברתו. ועיין תשוב' סימן אלף קנ"א שם ישבתי פסק הרמב"ם במזוזה בענין זה מ"מ לדינא נ"ל מ"ש הוא נכון ואמת בעזה"י:

כ' חניכתו וחניכתה כשר. הרמב"ם בפי' המשנה גרס אח"כ וכן הי' נקיי הדעת וכו' ואם כן כשר אפילו לכתחלה לעשות כן ובחיבורו לא משמע כן והאריך בתוי"ט והנה לעיל ל"ד ע"ב תוס' ד"ה והוא דאתחזק וכו' העלו דתקנת ר"ג ב' שמות א' במקום הכתיבה וא' במקום הנתינה ושינה הולד ממזר שניהם במקום הכתיבה לכתחלה צריך לכתוב שניהם ובדיעבד כשר כמו חניכה. ונקיי הדעת שהיו מפרסמי טפי ושרי אפילו לכתחלה. ונראה לפמ"ש לעיל בשם לח"מ דלרמב"ם מתני' (כאן חסרים איזה מלות בהכתב יד) כשר היה קודם התקנה הכי נמי הך דנקיי הדעת הי' קודם התקנה. אבל אח"כ כאן חסרים איזה מלות בהכתב יד) מיתכשר אלא בדיעבד:

כשיש ריוח מלמעלה מבואר מזה דאין הגט צריך להיות מעורב דאי ס"ד שהנו"ן נמשכים למטה והלמדי"ן למעלה איך ניחוש דגייז מלמטה ומלמעלה. וקרוב לזה בב"ח סי' ק"ל ודברי ט"ז סימן קכ"ה לדחות זה תמוהים מאוד:

רש"י בד"ה דלמא גונדלית חתם בהני יוונים חיישינן כו' שמא יוני הראשון חתם כדרך כו' עכ"ל. מכאן משמע להדיא דאיירי שאין מכירין כלל קיום חתימת העדים דאי איירי במכירין חתימת היווני ששמו יוסף והוא בנו של שמעון הידוע אלא שחתימת היווני שמעון בן יוסף וא"כ היאך אפשר לומר שחתם גונדלית דא"כ הרי שמו שמעון ואנן ידעינן ששמו יוסף וליכא למימר לעולם שאין אנו מכירין עיקר שמו של היווני אלא דאפילו הכי מקיימינן חתימתו מתוך שטרות אחרים היוצאים מתחת בעליהם שאכלו השדות בשופי בלא ערעור ושם חתם שמעון בן יוסף ואכתי לא ידעינן אם שמו יוסף בן שמעון או שמעון בן יוסף וחתם גונדלית שנראה דוחק לומר דנחוש לכך שחתם בכל השטרות גונדלית שהרי לעולם אין חותם גונדלית אלא היכא שחתם עברי לפניו ואם כן נראה דוחק לומר דאסתייע מילתא בכל השטרות שחתם עד א' עברי וא' יווני אע"כ דאיירי שאין אנו מכירין כלל חתימת היוונים אלא דאפ"ה ידעינן שהם יוונים כגון שהכתב הוא בכתיבת אותיות יווני וכמ"ש לעיל בשם הראב"ד ז"ל וא"כ חיישינן שפיר לגונדלית. ולכאורה היה נ"ל לפרש פירוש אחר בענין גונדלית דלעולם אין היווני משנה חתימתו להקדים שמו לשם אביו אלא לעולם חותם ומקדים שם אביו תחלה אלא גונדלית דשמעתין איירי דאפשר דכיון שהיווני ראה שהעברי החתום לפניו התחיל עיקר חתימתו על הגט שהוא חותם עליו חתם היווני ג"כ בדרך זה שהתחיל חתימתו בשם אביו ואח"כ שמו ומ"מ עיקר חתימתו על הגט שמתחיל חתימה שלו בשם אביו וא"כ היווני חתם על הגט השני ואף שהוא שם אביו מ"מ תחילת חתימתו עדיף ליה שיהיה על הגט שרוצה לחתום עליו כמו העברי כנ"ל נכון ואף שאין זה שיטת רש"י ותוספות מ"מ יש ליישב בזה שיטת הרמב"ם ז"ל בפירוש המשניות שכתבתי במשנתינו ובזה יתיישב מה שהקשיתי עליו ודוק היטב:

גמרא וניחוש דלמא תרי גיטי הוי כו' וכתב מהרש"א ז"ל דהוי מצי לאקשויי נמי דלמא מעיקרא גט א' הוי בצד שמאלי וחתך אח"כ השמאלי עד העדים וכתב גט אחר בצד הימני ובענין זה הקשה מהרש"א ז"ל על פרש"י ז"ל בד"ה ודלמא זמן דבתרא שמפרש ע"י נמלך ומי הכריחו לפרש כן כו' ע"ש בל' מהרש"א ז"ל ולענ"ד לא קשה מידי דודאי אין לנו לחוש שבשעה שחתמו העדים לא היה שם אלא גט בצד שמאלי וצד הימני היה חלק דא"כ היאך חתמו העדים על גט כזה שיכול להזדייף ולכתוב כמה תנאים וענינים אחרים על גליון גדול שבצד הימני לכך הוצרך לומר דניחוש דלמא תרי גיטי הוו ורש"י ז"ל נמי הוצרך לפרש ע"י נמלך וא"כ העדים חתמו כהוגן כן נ"ל וק"ל:

תוספות בד"ה וניחוש כו' ולעיל חיישינן כו' אע"ג דלעיל תלינן להכשיר כו'. ולפמ"ש לעיל אתי שפיר טפי דלעולם יש לנו לתלות שהעדים חתמו בענין היותר מועיל משא"כ הכא דאין החשש כלל על העדים אלא שאח"כ נעשה איזה זיוף מקשה שפיר דיש לחוש כן נ"ל ברור:

ודלמא בשמא דאבוה חתום. על השני ועל שניהם חתם: צייר כוורא. בחתימת ידו ולא היה כותב שמו: חרותא. ענף של דקל: מכותא. נס שפורשין עליו וילון של ספינה: שכתבו. כתב שלו: וכי תימא כיון דמופלג. חתימת עדיו שני שיטין מכתבו אותן שיטין שחתמו בהן הבאין מתחת הראשון שמות אבותיהן תו לא מיתכשר דתניא בגט פשוט הרחיק את העדים מן הכתב שני שיטין פסול: והאמר חזקיה. התם: מילאהו. לאותו אויר בקרובים כשר דלא קפדינן אלא אאוירא ואל תתמה שהרי אויר פסול בשלשה בסוכה סכך פסול פוסל בארבעה: והתני זעירי. בהנך תרי גיטין דמתני' שניהם כשרין: ותנא דידן. דפסל אחרון קסבר דלמא גונדלית חתום היוונים כלומר שלא כמנהגם אלא כדרך העברים חתמו: כולהו אחד. כולן על ראשון כל שלא כמנהגן קרי גונדלית וראיתי בתשובת הגאונים אדם המשתמש ביד השמאלית קורין לו במקומנו גונדליא לפי שמשנה מסדר המשתמשין: וליתכשר. האי בעד אחד עברי ועד אחד יווני והאי בעד אחד עברי ועד אחד יווני גרסינן: דלמא גונדלית חתים. בהני יוונים חיישינן דלמא גונדלית חתים חד מינייהו שמא יוני הראשון חתם כסדר העברי שחתם למעלה הימנו שמו תחילה ואח''כ שם אביו ונמצא שעל השני הוא חתום ועברי שני רואין שעל השני חתום ויון אחרון חתם כמנהגו ונמצא שלשה על השני ואין על הראשון אלא אחד או שמא יון ראשון כדרכו חתם ויון שני אחרון חתם גונדלית כמה שראה עברים חותמים ונמצאו שני היוונים ועברי ראשון חתומין על הראשון ואין על גט שני אלא אחד הלכך שניהם פסולין הכל פותרין אותה בשיטה אחרת שכל העדים חתמו כל אחד שמו ושם אביו בשיטה אחת מתחת ראשון לשני כמו שפירשתי שני עדים עברים ושני עדים יוונים השנויים ראשונה במשנה ואי אפשר ליישבה כלל ומתניתין לא דייקא הכי דא''כ לא משכחת עברי חתום על השני ומתני' מיפלג פלגינהו עברי ויוני לזה ועברי ויוני לזה ובגמ' נמי פריך ויתכשר האי בעד אחד עברי ועד אחד יווני והאי בעד אחד עברי ועד אחד יווני אלמא כל כמה דלא אמרינן גונדלית חתים הויא חתימה דידהו עברי ויווני על זה ועברי ויווני על זה: מתני' בדף השני. שאצלו ברוחב המגילה שקורין בלשוננו קולומי''ל: מן הצד. בגליון של ימין הגט או בגליון השמאלי: או מאחוריו. בגט פשוט שתקנו עדיו להיות בתוכו: הקיף. חיבר זה אצל זה כמו אין מקיפין שתי חביות (ביצה דף לב:): שניהם פסולין. שאין נקרים החתימה לא עם זה ולא עם זה: סופו של זה בצד סופו של זה את שהעדים נקראין עמו. שגג חתימת העדים כלפיו כדרך החותמין כשר: ראשו של זה בצד סופו של זה את שהעדים נקרין בסופו. שגג חתימה כלפי סופו ולא שרגלי חתימה כלפי ראשו: וכך היו נקיי הדעת. נוהגין שלשונן קצרה לא היו חותמין עד אלא פלוני בן פלוני: חניכתו. שם לווי של משפחה כולה: גמ' וניחוש דלמא תרי גיטי הוו. אשייר מקצת הגט וכתבו בדף השני קאי דלמא תרי גיטין הוו שלמים והשמאלי נכתב בגובהה של מגילה יותר מן הימיני עד דיתרמו עדים דידיה כלומר גמרו של שני כנגד התחלתו של ראשון: זמן דקמא. היינו התחלתו ועדים דבתרא היינו סופו כלומר שיטות אחרונות שהעדים חתומין תחתיהן: וגזייה לזמן דבתרא ועדים דקמא. חתך סופו של ראשון שהיה שלו מפני תנאי שהיה בו וחתך ראשו של שני והשווהו לתחלתו של ראשון וכוון חתיכת סופו של ראשון תיבה אצל תיבה של שיור השני ומגרשה בשני חצאי גיטין והעדים לא על שלו חתמו: כשיש ריוח מלמטה. גליון תחת הראשון דודאי לא נחתך ממנו כלום דלא נכתב בו יותר: ודלמא זמן דבתרא מיגז גזייה. שמא הגט שלו נמלך מלגמרו ולמעלה הימנו בצדו היה גט אחר כתוב וחתום וכשחזר ונמלך לגרשה חתך עליונו של שני וכוון תיבה אצל תיבה לגמור גט שלו:

ודלמא בשמא דאבוה חתים. דיש לנו לתלות ולהכשיר כיון שחתם אביו תחת גט השני: סימנא שוייה דהא רב צייר כו'. אע''ג דהתם בעו לאפקועי לשמייהו בדיסקי מעיקרא כדאמר בגט פשוט (ב''ב קסא:) ובהשולח (לעיל לו.) הכא יש להכשיר אע''ג דלא אפקע בשטר מעיקרא כיון ששמו חתום תחת גט הראשון: דהא תנן גט שכתבו עברית ועדיו יונית וכו'. אבל מגופיה דמתני' לא מייתי דקתני את שהעדים הראשונים נקראים עמו כשר ולא מפליג בין כתבו שוה לעדיו לאינו שוה דאיכא לדחויי דבכתבו שוה לעדיו איירי: עד אחד עברי ועד אחד יווני באין מתחת זה לתחת זה שניהם פסולין. פירש בקונטרס על כל גט חתום עברי ויווני ולפירושו נראה דגרסינן עד אחד עברי ועד אחד יווני באין מתחת זה לתחת זה ועד אחד עברי ואחד יווני באין מתחת זה לתחת זה שניהם פסולים ובגמ' גריס וליתכשר האי בעד אחד עברי ועד אחד יווני והאי בעד אחד עברי ועד אחד יווני ועל אותן שמפרשים שמיירי שהעדים חותמים כדרכם כל חתימה בשיטה אחת הקשה בקונטרס א''כ לא משכחת עברי חתום על השני ומתני' פלגינהו עברי ויווני לזה ועברי ויווני לזה ועוד דבגמ' פריך וליתכשר האי בעברי ויווני והאי בעברי ויווני ור''ת מפרש שיש ליישב שכל חתימה מכוונת בשיטה אחת ולא גרסינן במתני' אלא עד אחד עברי ועד אחד יווני ועד אחד עברי ועד אחד יווני באין מתחת זה לתחת זה ולא גרסינן מתחת זה וכו' עד לסוף ובגמ' נמי לא גרסינן אלא ולתכשר האי בעד אחד עברי ועד אחד יווני ותו לא והכי פירושו. לא מיבעיא אי לא חיישינן לגונדלית דאז יש להכשיר שניהם הראשון בשני עברים והשני בשני יוונים אלא אפילו חיישינן לגונדלית ואי אפשר להכשיר שניהם קמא מיהא ליתכשר בעד אחד עברי [כדרכו] ואחד יווני [גונדלית] והוה מצי למימר דקמא מיהא ליתכשר בכולהו דכולהו קיימי עליה אלא שלא הוצרך להכשיר הראשון אלא בעברי ויווני ומשני דתנא דידן דחייש לגונדלית פוסל שניהם דחייש דלמא חתמו תלתא אחד וחד אחד עברי הראשון אקמא ועברי השני ושני יוונים אשני וחתם עברי השני גונדלית או יווני הראשון חתם גונדלית אקמא עם שני עברים ויווני האחרון אשני: חתמו עדים בראש הדף. וא''ת אמאי איצטריך למתני סיפא הקיף ראשו של זה בצד ראשו של זה דשניהם פסולין היינו בראש הדף וי''ל דאיצטריך למיפסל גגו של עדים כנגד גגו של כתב למאי דמסקינן בגמ' דלא איירי ברמי כי עיברא דמהכא לא שמעינן אלא שרגלי חתימת עדים כנגד גג הכתב אע''פ דהא נמי שמעינן מסיפא איכא למימר דאיצטריך הך דהכא משום דהוה אמינא הך דשניהם פסולין היינו משום דכי היכי דלא קיימי אהאי לא קיימי נמי אהאי אבל הכא דאין כאן אלא גט א' א''כ ודאי קיימא עליה חתימה זו וסיפא דסיפא דראשו של זה בצד סופו של זה איצטריך לאשמעינן דלא פסלי מטעם דכי היכי דלא קיימי אהאי לא קיימי אהאי ולרש''י דגרס מעיקרא סופו של זה בצד סופו של זה לא הוה צריך סיפא דסיפא אלא דכל גווני משמיענו ויש ספרים דלא גרסי לה ובגמ' נמי לא מייתי לה: וניחוש דלמא תרי גיטי הוו. ולעיל נמי חיישינן לגונדלית ופסיל אע''ג דלעיל תלינן להכשיר דפריך וליתכשר האי כו' התם משום דאיכא רגלים לדבר שחתם שם אביו תחת הגט השני אם כן עליו נמי חתם: