גיטין פז ע"א

אֲפִילּוּ זְמַן אֶחָד לְכוּלָּן נָמֵי הָוֵי טוֹפֶס אֶלָּא הֵיכִי דָּמֵי כְּלָל דְּכָתֵב אָנוּ פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי גֵּירַשְׁנוּ נְשׁוֹתֵינוּ פְּלוֹנִית וּפְלוֹנִית
מַתְקֵיף לַהּ רַבִּי אַבָּא לְרַבִּי יוֹחָנָן דְּאָמַר זְמַן אֶחָד לְכוּלָּן זֶהוּ כְּלָל לֵיחוּשׁ דִּלְמָא כִּי (חָתְמוּ) [חֲתִימִי] סָהֲדֵי אַבָּתְרָא הוּא דַּחֲתִימִי מִי לָא תַּנְיָא עֵדִים חֲתוּמִין עַל שְׁאֵילַת שָׁלוֹם בְּגֵט פָּסוּל חָיְישִׁינַן שֶׁמָּא עַל שְׁאֵילַת שָׁלוֹם חָתְמוּ
לָאו אִיתְּמַר עֲלַהּ אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ לְדִידִי מִפָּרְשָׁא לִי מִינֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן שַׁאֲלוּ פָּסוּל וְשַׁאֲלוּ כָּשֵׁר הָכָא נָמֵי דִּכְתִיב בֵּיהּ פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי וּפְלוֹנִי
וְתוּ לְרַבִּי יוֹחָנָן דְּאָמַר זְמַן לְכׇל אֶחָד זֶהוּ טוֹפֶס מַאי אִירְיָא מִשּׁוּם טוֹפֶס וְתִיפּוֹק לֵיהּ דְּהָוֵה לֵיהּ נִכְתַּב בַּיּוֹם וְנֶחְתַּם בַּלַּיְלָה
אֲמַר לֵיהּ מָר קַשִּׁישָׁא בְּרֵיהּ דְּרַב חִסְדָּא לְרַב אָשֵׁי הָכִי אָמְרִינַן מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן דִּכְתִיב בְּהוּ בְּחַד בְּשַׁבָּא בְּחַד בְּשַׁבָּא
אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְרַב אָשֵׁי לְרֵישׁ לָקִישׁ דְּאָמַר זְמַן אֶחָד לְכוּלָּן נָמֵי טוֹפֶס הָוֵי וְהֵיכִי דָּמֵי כְּלָל דִּכְתִיב בֵּיהּ הָכִי אָנוּ פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי גֵּירַשְׁנוּ נְשׁוֹתֵינוּ פְּלוֹנִית וּפְלוֹנִית נִמְצְאוּ שְׁתֵּי נָשִׁים מִתְגָּרְשׁוֹת בְּגֵט אֶחָד וְהַתּוֹרָה אָמְרָה וְכָתַב לָהּ וְלֹא לָהּ וְלַחֲבֶרְתָּהּ
דַּהֲדַר כְּתַב פְּלוֹנִי גֵּירַשׁ פְּלוֹנִית וּפְלוֹנִי גֵּירַשׁ פְּלוֹנִית
אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְרַב אָשֵׁי וּמַאי שְׁנָא מֵהָא דְּתַנְיָא הַכּוֹתֵב כׇּל נְכָסָיו לִשְׁנֵי עֲבָדָיו קָנוּ וּמְשַׁחְרְרִין זֶה אֶת זֶה
וְלָאו אוֹקֵימְנָא בִּשְׁנֵי שְׁטָרוֹת
תַּנְיָא כְּוָותֵיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן תַּנְיָא כְּוָותֵיהּ דְּרֵישׁ לָקִישׁ
תַּנְיָא כְּוָותֵיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן חֲמִשָּׁה שֶׁכָּתְבוּ בְּתוֹךְ הַגֵּט אִישׁ פְּלוֹנִי מְגָרֵשׁ פְּלוֹנִית וּפְלוֹנִי פְּלוֹנִית וּפְלוֹנִי פְּלוֹנִית וּזְמַן אֶחָד לְכוּלָּן וְהָעֵדִים מִלְּמַטָּה כּוּלָּן כְּשֵׁרִים וְתִנָּתֵן לְכׇל אַחַת וְאַחַת
זְמַן לְכׇל אֶחָד וְאֶחָד וְהָעֵדִים מִלְּמַטָּה אֶת שֶׁהָעֵדִים נִקְרָאִים עִמּוֹ כָּשֵׁר רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָא אוֹמֵר אִם יֵשׁ רֶיוַח בֵּינֵיהֶן פָּסוּל וְאִם לָאו כָּשֵׁר שֶׁאֵין זְמַן מַפְסִיקָן
תַּנְיָא כְּוָותֵיהּ דְּרֵישׁ לָקִישׁ חֲמִשָּׁה שֶׁכָּתְבוּ כְּלָל בְּתוֹךְ הַגֵּט אָנוּ פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי גֵּירַשְׁנוּ נְשׁוֹתֵינוּ פְּלוֹנִית וּפְלוֹנִית פְּלוֹנִי גֵּירַשׁ פְּלוֹנִית וּפְלוֹנִי גֵּירַשׁ פְּלוֹנִית וּזְמַן אֶחָד לְכוּלָּן וְהָעֵדִים מִלְּמַטָּה כּוּלָּן כְּשֵׁרִין וְתִנָּתֵן לְכׇל אַחַת וְאַחַת
זְמַן לְכׇל אֶחָד וְאֶחָד וְרֶיוַח לְכׇל אֶחָד וְאֶחָד וְהָעֵדִים מִלְּמַטָּה אֶת שֶׁהָעֵדִים נִקְרָאִין עִמּוֹ כָּשֵׁר רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר אַף עַל פִּי שֶׁאֵין רֶיוַח בֵּינֵיהֶם פָּסוּל שֶׁהַזְּמַן מַפְסִיקָן
וְרֵישׁ לָקִישׁ מַאי אִירְיָא זְמַן לְכׇל אֶחָד וְאֶחָד הָא אָמַר זְמַן אֶחָד לְכוּלָּן נָמֵי טוֹפֶס הָוֵי
הָנֵי מִילֵּי הֵיכָא דְּלָא עָרְבִינְהוּ מֵעִיקָּרָא אֲבָל הָכָא דְּעָרְבִינְהוּ מֵעִיקָּרָא אִי פָּלֵיג לְהוּ זְמַן אִין אִי לָא לָא
מַתְנִי' שְׁנֵי גִיטִּין שֶׁכְּתָבָן זֶה בְּצַד זֶה וּשְׁנַיִם עֵדִים עִבְרִים בָּאִים מִתַּחַת זֶה לְתַחַת זֶה וּשְׁנַיִם עֵדִים יְוָנִים בָּאִים מִתַּחַת זֶה לְתַחַת זֶה אֶת שֶׁהָעֵדִים הָרִאשׁוֹנִים נִקְרָאִין עִמּוֹ כָּשֵׁר
עֵד אֶחָד עִבְרִי וְעֵד אֶחָד יְוָנִי וְעֵד אֶחָד עִבְרִי וְעֵד אֶחָד יְוָנִי בָּאִין מִתַּחַת זֶה לְתַחַת זֶה שְׁנֵיהֶם פְּסוּלִין
גְּמָ' וְלִיתַּכְשַׁר הַאי בִּרְאוּבֵן וְהַאי בְּבֶן יַעֲקֹב עֵד דְּהָא תְּנַן בֶּן אִישׁ פְּלוֹנִי עֵד כָּשֵׁר
דִּכְתִיב רְאוּבֵן בֶּן אַקַּמָּא וְיַעֲקֹב עֵד אַבָּתְרָא
וְלִיתַּכְשַׁר הַאי בִּרְאוּבֵן בֶּן וְלִיתַּכְשַׁר הַאי בְּיַעֲקֹב עֵד דְּהָא תְּנַן אִישׁ פְּלוֹנִי עֵד כָּשֵׁר
דְּלָא כְּתִיב עֵד וְאִיבָּעֵית אֵימָא לְעוֹלָם דִּכְתִיב עֵד וּדְיָדְעִינַן בְּהָא חֲתִימָה דְּלָאו דְּיַעֲקֹב הוּא

תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף פז - א

וריש לקיש אמר: אפילו זמן אחד לכולן, נמי הוי השמות הנזכרים למעלה, בגדר "טופס"

נפרד של גט. וכיון שבין הטופס העליון לחתימות העדים מפסיק הטופס התחתון, אין חתימות העדים מתייחסות אליו.

אלא היכי דמי "כלל"?

דכתב "אנו פלוני ופלוני, גירשנו נשותינו פלונית ופלונית".

מתקיף לה רבי אבא: לרבי יוחנן, דאמר אם היה זמן אחד לכולן, זהו "כלל", אף על פי ששמותיהם נזכרים בנפרד:

ליחוש, דלמא כי חתמו סהדי, רק אבתרא הוא דחתימי!? ומנין לנו שהם התכוונו לחתום לכולם?

והראיה שיש לחוש לכך:

מי לא תניא: עדים חתומין על "שאילת שלום" שמופיעה בסוף הגט, פסול, חיישינן שמא העדים על שאילת שלום חתמו, ולא על הגט.

ומשנינן: לאו, האם לא איתמר עלה, על ברייתא זו: אמר רבי אבהו, לדידי מפרשא לי מיניה דרבי יוחנן:

אם היתה שאילת השלום כתובה כדבר בפני עצמו, שהנוסח היה "שאלו בשלומו", פסול הגט, כי שמא הם חתמו רק על שאילת השלום, ולא על הגט.

אך אם היה כתוב "ושאלו", כהמשך לגט, כשר, כי עתה מוכח שחתמו גם על הגט.

ואם כן, הכא נמי במשנתנו נעמיד, דכתיב ביה "פלוני ופלוני ופלוני", שבכך מוכח שהעדים חתמו על כולם.

ותו, מקשה הגמרא לרבי יוחנן, דאמר אם היה כתוב זמן לכל אחד, זהו "טופס", והניחה הגמרא שלכל אחד היה זמן שונה:

מאי איריא, מדוע אתה בא לפוסלו משום "טופס" לכל אחד, ומשום שאין העדים חותמים אלא על הטופס האחרון.

ותיפוק ליה, תבוא לפוסלו לכל מי שנכתב זמנו לפני התאריך האחרון שבגט, משום התאריך המוקדם, דהוה ליה התאריך המוקדם סיבה לפוסלו לגביו, כמו שמצינו שאפילו אם נכתב הגט ביום, וכתוב בו תאריך הכתיבה של היום, ונחתם לאחר מכן בלילה, הרי הוא פסול, לפי שבלילה שלאחריו התאריך הוא אחר.

והרי תאריך החתימה הוא רק לאחרון, ואילו לשאר המתגרשים בגט זה יש תאריך שונה, המוקדם לתאריך החתימה, ואם כן, יש לנו לפסול את הגט שלהם מצד תאריך מוקדם לזמן החתימה.

אמר ליה מר קשישא, בריה דרב חסדא לרב אשי: הכי אמרינן משמיה דרבי יוחנן: לא היו בגט זמנים שונים, אלא אותו הזמן היה כתוב לכל אחד, בנפרד, דכתיב בהו "בחד בשבא", "בחד בשבא".

אמר ליה רבינא לרב אשי: לריש לקיש, דאמר אם היה כתוב בגט זמן אחד לכולן, נמי טופס הוי, והיכי דמי "כלל", דכתיב ביה הכי: אנו פלוני ופלוני, גירשנו נשותינו פלונית ופלונית.

תיקשי, כיצד כשר גט שכזה, והרי אם כן, נמצאו שתי נשים מתגרשות בגט אחד.

ואילו התורה אמרה "וכתב לה", ודרשינן: "לה" בלבד יכתוב גט, ולא גט שהוא גם לה וגם לחברתה.

אמר ליה רב אשי: הגט הזה כשר רק באופן דהדר, שחזר וכתב "פלוני גירש פלונית, ופלוני גירש פלונית", שאז זה גט נפרד לכל אחת.

אמר ליה רבינא לרב אשי: הרי מצד שני יש להקשות, ומאי שנא גט אשה שיש לפוסלו אם נכתב לשתי נשים כאחת, מהא דתניא לגבי שטר שחרור של עבד, שהוקש שחרורו לגירושי אשה:

הכותב כל נכסיו לשני עבדיו, קנו כל אחד מהם מחצית הנכסים, וכל אחד מהם הוא חצי בן חורין, וחצי עבדו של השני, ומשחררין זה את זה!? והרי זה שטר שחרור של שני עבדים כאחד! אמר ליה רב אשי: ולאו, האם לא אוקימנא שברייתא זו עוסקת בכותב שני שטרות לשני עבדיו, לכל אחד שטר נפרד, ומוסרם בבת אחת, שאז קונה כל אחד מחצית הנכסים בשטר נפרד.

תניא כוותיה דרבי יוחנן. תניא כוותיה דריש לקיש.

תניא כוותיה דרבי יוחנן: חמשה שכתבו בתוך הגט "איש פלוני מגרש פלונית, ופלוני פלונית, ופלוני פלונית", וזמן אחד לכולן, והעדים מלמטה, כולן כשרים, ותנתן לכל אחת ואחת.

ואם כתב זמן לכל אחד ואחד, והעדים מלמטה, את שהעדים נקראים עמו כשר.

רבי יהודה בן בתירא אומר: אם יש ריוח ביניהן פסול, ואם לאו, כשר, שאין זמן מפסיקן.

תניא כוותיה דריש לקיש: חמשה שכתבו כלל בתוך הגט: אנו פלוני ופלוני, גירשנו נשותינו פלונית ופלונית: פלוני גירש פלונית, ופלוני גירש פלונית, וזמן אחד לכולן, והעדים מלמטה, כולן כשרין, ותנתן לכל אחת ואחת.

זמן לכל אחד ואחד, וריוח לכל אחד ואחד, והעדים מלמטה, את שהעדים נקראין עמו, כשר.

רבי מאיר אומר: אע"פ שאין ריוח ביניהם, פסול, שהזמן מפסיקן.

וריש לקיש, מאי איריא, מדוע נקט התנא "זמן לכל אחד ואחד"? הא אמר ריש לקיש: זמן אחד לכולן, נמי "טופס" הוי!

ומשנינן: הני מילי, היכא דלא ערבינהו מעיקרא, לכוללם יחד בלשון "אנו".

אבל הכא, דערבינהו מעיקרא, לכן, רק אי פליג להו זמן, אין. אז זה טופס, אי לא, לא:

הקדמה:

משנה זו עוסקת בחתימתם של עדים יהודים החותמים כמו היוונים.

אמנם העדים יכולים לחתום בכל לשון, אך אם חתמו העדים ב"יונית" יחד עם עדים החותמים בעברית, יש כמה חילוקי דינים, המבוארים במשנה.

ונחלקו רבותנו הראשונים במהות החתימה של עד "יווני", יש אומרים שהיא חתימה משמאל לימין בלועזית, כדרך רוב השפות הלועזיות. ויש אומרים שהשוני הוא רק בנוסח לשון החתימה, שאצל היונים חתימה של "ראובן בן יעקב", משמעותה היא שהעד החותם נקרא יעקב, והוא בנו של ראובן. רש"י מבאר את המשנה לפי הביאור האחרון.

מתניתין:

שני גיטין שכתב אותן על דף אחד, זה בצידו של זה, באותו הדף, האחד בצדו הימני של הדף, והשני בצדו השמאלי, הרי:

אם היו חתומים על הגט האחד בצדו הימני של הדף שנים עדים עברים, באים וחותמין מתחת גט זה, הגט הימני, והיתה חתימתם נמשכת עד לתחת זה, למתחת הגט השמאלי, באופן שתחת הגט הימני היו שמות העדים ואילו על הגט השמאלי היו שמותיהם של אבותיהם].

והיו חתומים שם עוד שנים עדים [עברים] החותמים כדרך היוונים [היינו, שחתימת "ראובן בן יעקב" מתפרשת אצלם "בן ראובן", שהוא "יעקב", ונמצא ששמות העדים היו תחת הגט השמאלי ואילו שמות אבותיהם היו תחת הגט הימני] באים וחותמים מתחת גט זה לתחת גט זה, כשחתימת שם העד עצמו היא מתחת לגט השמאלי, הדין הוא:

את [אותו גט] שהעדים הראשונים נקראים עמו, כשר.

דהיינו, אם חתמו קודם השנים העברים, כשר הגט הראשון, הימני, ששמותיהם תחתיו, ופסול האחרון לפי שתחתיו מופיעים רק שמות אבותיהם. ואם חתמו היוונים קודם, כשר הגט השני, השמאלי, לפי ששמותיהם תחתיו. ובגמרא מפרש מדוע אין שניהם כשרים.

הערה חשובה: הדוגמא המצורפת בלשון "כזה" ברש"י, מתייחסת לסוף המשנה, ולא למה שנתבאר לעיל.

ואם חתם על הגט הראשון עד אחד עברי, ועד אחד החותם כמו יווני, באופן שהיווני התחיל לחתום בסוף השורה, בצד שמאל של הדף, מתחת לגט השמאלי, וסיים חתימתו בתחילת השורה הבאה, מתחת לגט הימני. וכיון שחתימתו היא חתימה יונית, נמצא ששמו מופיע תחת הגט הימני.

וכן בגט השני, השמאלי, חתם עד אחד עברי, שגם הוא התחיל חתימתו תחת הגט שבצד שמאל, והמשיכה בשורה שאחריה, תחת הגט הימני, ועד אחד שחותם כיווני

- וחתימותיהן באים מתחת זה לתחת זה, שניהם פסולים. ובגמרא יתבאר טעם הפסול.

[ביאור זה הוא לפי רש"י, ועיין בתוספות בעמוד הבא, שלרש"י היתה גירסא קצת שונה בלשון המשנה ולכן הוא ביארה באופן שכזה].

גמרא:

שנינו במשנתינו: את שהעדים נקראים עמו, כשר.

ופרכינן: וליתכשר האי, הגט ראשון, בחתימת שמו של העד "ראובן", והאי, הגט השני יוכשר בהמשך החתימה "בן יעקב" עד, שגם זו כשלעצמה, חתימה כשירה היא. דהא תנן: אם חתם רק "בן איש פלוני" עד - כשר?

ומתרצינן: מתניתין איירי דכתב "ראובן בן" אקמא - תחת גט הראשון, ו"יעקב, עד" אבתרא, ונמצא שאין חתימה כשרה תחת הגט השני.

ושוב פרכינן: וליתכשר האי גט ראשון, בחתימת "ראובן בן", והאי גט שני שכתוב בו "יעקב, עד", נתלה שאינה חתימה של ראובן, אלא של אדם אחר בשם יעקב. ^[1] ואף על פי שלא חתם יעקב את שם אביו, הרי זה כשר. דהא תנן אם חתם רק "איש פלוני, עד" כשר!

ומתרצינן: מתניתין איירי בדלא כתב "עד", אלא "ראובן בן יעקב", ולא מצינו שכתיבת שם לבד נקראת חתימה.

ואיבעית אימא, לעולם מדובר בדכתב "עד", ואיירי בדידעינן דהאי חתימה שתחת הגט השני, דלאו של יעקב הוא.

הערות

^[1] לפי רש"י משמעות המילים "ראובן בן", תהיה כדרך פירוש חתימת יוונים "אני, בנו של ראובן ". והתוספות פירשו "דראובן בן", היינו ראובן שהוא בן של מי שחתום על הגט השני. וביאר החזון איש, דאף שאין ראיה לכך שהוא בנו, ובפרט שאין כאן כתב אחד, ותלינן שאדם אחר חתם, מעל מקום, אם הביא השליח את שני הגיטין ואומר בפני נחתמו, שניהם כשרים, ואנן תלינן שראובן הוא בנו של יעקב החתום בגט השני. אבל אם נדע שאין זה בנו, יהא הגט הראשון פסול כי אין משמעות ל"ראובן בן". הריטב"א.

אפילו זמן אחד לכולן נמי [גם כן] הוי [הריהו] טופס, שכיון שהזכיר שפלוני גירש את פלונית ופלוני את פלונית כל אחד לעצמו — הריהם כטפסים נבדלים, אלא היכי דמי [כיצד הוא בדיוק] כלל — שכתב בו כך: "אנו פלוני ופלוני גירשנו נשותינו פלונית ופלונית" שאין גירושי כל זוג נזכרים לעצמם בגט.

מתקיף לה [מקשה על כך] ר' אבא: לשיטת ר' יוחנן, שאמר זמן אחד לכולן זהו כלל, ליחוש [שנחשוש] אם כן דלמא כי [שמא כאשר] חתמו סהדי [העדים] — אבתרא [על הזוג האחרון] בלבד הוא דחתימי [שחתמו]! מי [האם] לא תניא [שנינו בברייתא]: עדים חתומין על שאילת שלום בגט, שלאחר נוסח הגט היה כתוב בו שידרשו בשלום מישהו — הרי זה פסול, ומדוע? — חיישינן [חוששים אנו] שמא על שאילת שלום חתמו, ולא על הגט!

ודוחים: לאו איתמר עלה [וכי לא נאמר עליה על ברייתא זו]: אמר ר' אבהו, לדידי מפרשא לי מיניה [לי עצמי נתפרש לי הדבר ממנו] מר' יוחנן אם היה כתוב בסוף הגט "שאלו בשלום פלוני "— הרי זה פסול, שכאן מתחיל ענין חדש, ושמא חתמו העדים רק על שאילת השלום, אבל אם כתוב "ושאלו" בו"ו החיבור, שנראה שהוא המשך של הדברים הקודמים, ועל הכל חתמו העדים — הרי זה כשר. הכא נמי [כאן גם כן] יש לפרש דכתיב ביה [שכתוב בו] בגט זה "פלוני גרש את פלונית ופלוני גרש את פלונית ופלוני גרש את פלונית

"בו"ו החיבור, שרואים שיש כאן המשך. ושואלים: ותו [ועוד] יש להקשות: לר' יוחנן, שאמר זמן לכל אחד זהו טופס, מאי איריא [מה שייך, מדוע דווקא] משום טופס מיוחד שבו? ותיפוק ליה [ותצא לו] פסילת הגט הזה מטעם אחר, דהוה ליה [שהרי הוא] כגט שנכתב ביום ונחתם בלילה שהוא פסול. שאנו מבינים שכל גט נכתב בזמן אחר וחתימת העדים נעשתה רק לאחר שנכתב הגט האחרון, ואם כן שאר הגיטין שנכתבו קודם לכן לא נחתמו בזמן שנכתבו!

אמר ליה [לו] מר קשישא [הזקן] בריה [בנו] של רב חסדא לרב אשי, הכי אמרינן [כך אנו אומרים] משמיה [משמו] של ר' יוחנן בהסבר הלכה זו: כגון דכתיב בהו [שכתוב בהם] בכל אחד מהם בחד בשבא [בראשון בשבת], בחד בשבא [בראשון בשבת], כלומר, שהזמן המפורש בתוך כל גט הוא אותו זמן, ונמצא שנכתבו כולם באותו יום.

אמר ליה [לו] רבינא לרב אשי: לדעת ריש לקיש, שאמר שאם נזכרו גירושין של כל זוג לעצמו, אף שזמן אחד לכולן נמי [גם כן] טופס לכל אחד ואחד הוי [הוא נחשב], והיכי דמי [וכיצד הוא בדיוק] כלל — דכתיב ביה הכי [שכתוב בו כך] "אנו פלוני ופלוני גירשנו נשותינו פלונית ופלונית", אם כן נמצאו שתי נשים מתגרשות בגט אחד שהרי כל אותן נשים מתגרשות באותו שטר עצמו שיש בו רשימה של שמות, והתורה אמרה: "וכתב לה" (דברים כד, א) ולמדנו מכאן: ולא לה ולחברתה! וכל אחת צריכה גט מיוחד לעצמה!

ומשיבים: דהדר [שחזר] וכתב כך לאחר הנוסח הכללי: פלוני גירש את פלונית, ופלוני גירש את פלונית.

אמר ליה [לו] רבינא לרב אשי: ומאי שנא מהא דתניא [ומה שונה הדבר מזו ששנינו בברייתא]: הכותב כל נכסיו לשני עבדיו — קנו שניהם את הנכסים ומשחררין זה את זה, שהרי כל אחד מהם הוא בכלל הנכסים, ונמצא שחציו משועבד לחבירו, ולכן צריכים לשחרר זה את זה. וכיון שבהלכה הושוו שיחרורי עבדים לגיטי נשים, יכולים אנו ללמוד מכאן ששטר אחד הנכתב לשנים כאחד — מועיל!

ודוחים: ולאו אוקימנא [וכי לא העמדנו את הדבר] שמדובר שכתב זאת בשני שטרות ולא בשטר אחד? שכתב לכל עבד שנותן לו כל נכסיו, ונתן לשניהם את השטרות בבת אחת. ואם כן אף בשיחרור עבדים צריך שטר לכל אחד לעצמו.

ומעירים: תניא כוותיה [שנויה ברייתא כשיטתו] של ר' יוחנן, וכן תניא כוותיה [שנויה ברייתא כשיטתו] של ריש לקיש.

תניא כוותיה [שנויה ברייתא כשיטתו] של ר' יוחנן: חמשה שכתבו בתוך הגט "איש פלוני מגרש את פלונית, ופלוני את פלונית, ופלוני את פלונית", וזמן אחד לכולן, והעדים חתומים מלמטה — כולן כשרים, ותנתן התעודה הזו לכל אחת ואחת ותתגרש בה.

ואם היה כתוב זמן לכל אחד ואחד והעדים מלמטה, את (אותו גט) שהעדים נקראים עמו — כשר. ר' יהודה בן בתירא אומר: אם יש ריוח ביניהן — פסול, שנראה שחתימת העדים היא על האחרון בלבד, ואם לאו [לא] — כשר, שלדעתו אין הזמן שכתוב בהם, כל זוג לעצמו, מפסיקן, אלא הם נחשבים כשטר אחד.

תניא כוותיה [שנויה ברייתא כשיטתו] של ריש לקיש: חמשה שכתבו כלל בתוך הגט, "אנו פלוני ופלוני גירשנו נשותינו פלונית ופלונית, פלוני גירש את פלונית ופלוני גירש את פלונית", וזמן אחד לכולן והעדים חתומים מלמטה — כולן כשרין, ותנתן לכל אחת ואחת.

ואם היה זמן לכל אחד ואחד, וריוח לכל אחד ואחד, והעדים מלמטה, את שהעדים נקראין עמו — הרי זה כשר ולא אחרים. ר' מאיר אומר: אף על פי שאין ריוח ביניהם — פסול, לפי שהזמן מפסיקן.

ושואלים: ולדעת ריש לקיש, מאי איריא [מה שייך], מדוע הודגש שם זמן לכל אחד ואחד? הא [הרי] הוא אמר: זמן אחד לכולן נמי [גם כן] טופס נפרד לכל אחד ואחד הוי [הריהו נחשב]!

ומשיבים: הני מילי [דברים אלה] אמורים היכא [במקום] לא ערבינהו מעיקרא [עירב אותם מתחילה] אלא כתב כל אחד לעצמו. אבל הכא [כאן] דערבינהו מעיקרא [שעירב אותם מתחילה] וכתב בנוסח: "פלוני ופלוני מגרשים את נשותיהם פלונית ופלונית", אי פליג להו [אם חולק להם] זמן לכל אחד ואחד — אין [כן] הרי הם נחשבים לשטרות חלוקים, אי [אם] לא — לא נחשבים לחלוקים.

א משנה שני גיטין שכתבן זה בצד זה על אותו קלף או נייר, ושנים עדים עברים, כלומר, שכותבים בעברית מימין לשמאל באים, כלומר, חתימתם הולכת מתחת גט זה הימני לתחת גט זה השמאלי, ושנים עדים יונים שכותבים משמאל לימין באים מתחת זה השמאלי לתחת זה הימני, את (גט זה) ששמות העדים הראשונים נקראין עמו בצמוד אליו, הוא הכשר.

אם היה עד אחד עברי שכותב מימין לשמאל ומתחתיו עד אחד יוני שכותב משמאל לימין, ואחריהם עד אחד עברי ומתחתיו עד אחד יוני, באין מתחת גט זה לתחת גט זה — שניהם, שני הגיטין פסולין.

ב גמרא שנינו במשנה שאם היו החתימות עוברות מתחת לשני הגיטין הרי רק זה שצמודים אליו שמות העדים כשר, לפי שאין חתימה על הגט השני, ושואלים: וליתכשר [ושיהיה כשר] האי [גט זה] הראשון במה שיש בו חתימת ראובן בלבד, והאי [וזה], הגט השני יהיה כשר במה שכתוב בהמשך "בן יעקב עד", ונאמר שזוהי חתימה אחרת על הגט השני, וכן העד החתום תחתיו, דהא תנן [שהרי שנינו במשנה] להלן: אם חתם העד רק "בן איש פלוני עד" — הרי זה כשר!

ומשיבים: מדובר דכתב [שכתוב בו] כך: "ראובן בן" אקמא [על הגט הראשון, הימני] ו"יעקב עד" אבתרא [על האחרון, השמאלי] שאז מסתבר שחתימה אחת היא ולא שנים.

ומקשים: וליתכשר האי [ושיהיה כשר גט זה, השמאלי] ב"ראובן בן", וליתכשר האי [ושיהיה כשר גט זה, הימני] ב"יעקב עד", דהא תנן [שהרי שנינו במשנה] להלן: אם כתוב רק "איש פלוני עד" בלי שיכתוב שם אביו — הרי זה כשר!

ומשיבים: שלא כתב [כתוב] תחת השמאלי "עד", אלא שם בלבד, ואין די בזה. ואיבעית אימא [ואם תרצה אמור]: לעולם שכתב "עד" שהיה כתוב תחת השמאלי "יעקב עד", ואולם מדובר דידעינן בהא חתימה דלאו דיעקב הוא [שיודעים אנו שחתימה זו שלא של יעקב היא] ומסתבר שחתימה זו היא חלק מחתימתו של ראובן בן יעקב, ואי אפשר לסמוך עליה כחתימה נפרדת לגט שני.

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

Even if one date was written for all of them it is still considered a separate formula if the divorce of each couple is mentioned separately. Rather, what are the circumstances of the case of a general wording? It is a case where one wrote: We, so-and-so and so-and-so, have hereby divorced our wives so-and-so and so-and-so.

Rabbi Abba objects to this: According to Rabbi Yoḥanan, who says that when there is one date written for all of them that is a general wording, we should be concerned that perhaps when the witnesses signed the bill of divorce they intended to sign for only the last couple. Isn’t it taught in a baraita (Tosefta 9:9) that if witnesses are signed on a greeting that was written in a bill of divorce, i.e., after the formulation of the bill of divorce the scribe extended greetings to someone and the witnesses signed underneath, it is invalid, as we are concerned that perhaps they signed the greeting and not the bill of divorce?

The Gemara answers: Wasn’t it stated with regard to this baraita that Rabbi Abbahu says: It was explained to me by Rabbi Yoḥanan that if the wording of the greeting is: Ask about the well-being of so-and-so, it is invalid, as perhaps the witnesses intended to witness only the greeting. But if the wording is: And ask about the well-being of so-and-so, with the conjunctive prefix vav, thereby making it appear as a continuation of the previous matter, it is valid, as the witnesses presumably signed the bill of divorce as well. Here too, it should be explained that this is a bill of divorce in which it is written: So-and-so has divorced his wife so-and-so, and so-and-so has divorced so-and-so, and so-and-so has divorced so-and-so, as the conjunctive prefix indicates continuation.

The Gemara raises another challenge: And furthermore, according to Rabbi Yoḥanan, who says that when there is a separate date written for each couple, that is considered a separate formula, why is it rendered invalid specifically due to it being considered a separate formula? Derive that it is invalid because it is like a bill of divorce that was written during the day and signed at night, which is invalid because it was signed on a different calendar date than it was written. Here too, since a different date was written for each couple, and the witnesses signed only after the last formula, they clearly signed only on that date, and with regard to the previous couples it is therefore an invalid bill of divorce.

Mar Kashisha, son of Rav Ḥisda, said to Rav Ashi: We say the following explanation of the case in the name of Rabbi Yoḥanan: It is a case where it is written in the respective formulations: On Sunday, on Sunday. In other words, the date written in each bill of divorce is the same, as they were all written on the same date.

Ravina said to Rav Ashi: According to Reish Lakish, who says that if the divorce of each couple is mentioned separately, then even if one date was written for all of them it is still considered a separate formula, and he explains that what are the circumstances of the case of a general wording; a case where the following wording is written in the bill of divorce: We, so-and-so and so-and-so, have hereby divorced our wives so-and-so and so-and-so. Accordingly, two women are found being divorced with one bill of divorce. All of these women are divorced with the same bill of divorce that contains a list of several couples. And the Torah said: “And he writes her” (Deuteronomy 24:1), and it is derived from this phrase that he cannot write it both for her and for another woman. Rather, each woman requires a separate bill of divorce.

The Gemara answers: It is valid because he then wrote after the general formulation: So-and-so has divorced so-and-so, and so-and-so has divorced so-and-so.

Ravina said to Rav Ashi: And in what way is this case different from that which is taught in a baraita: With regard to one who writes a document granting all of his property to his two slaves, they both acquire the property and must emancipate each other? Since the slaves are included in the property, by acquiring the property together they each have ownership over half of the other slave. Consequently, they must emancipate each other. Since the halakhot of emancipation of slaves are compared to the halakhot of divorce, it can be proven from here that one bill of divorce can be written for two wives.

The Gemara answers: But didn’t we establish that that baraita is referring to a case where the master wrote two documents, one for each slave, stating that he is giving him all of his property, and he gave them to them simultaneously? Certainly each slave needs his own bill of emancipation.

It is taught in a baraita in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan, and similarly it is taught in a baraita in accordance with the opinion of Reish Lakish.

It is taught in a baraita in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan as follows: With regard to five men who wrote in the bill of divorce: So-and-so hereby divorces so-and-so, and so-and-so divorces so-and-so, and so-and-so divorces so-and-so, and wrote one date for all of them, and the witnesses signed below, in this case all of them are valid; and this document must be handed to each and every one of the women mentioned in it.

Nevertheless, if a separate date is written for each and every one and the witnesses signed below, the bill of divorce with which the witnesses’ signatures are read is valid. Rabbi Yehuda ben Beteira says: If there is space between them it is invalid, as the witnesses’ signatures appear to be referring only to the last couple. But if there is not a space it is valid, as the date written for each couple does not separate between them. Rather, they are still considered the same bill of divorce with regard to the witnesses’ signatures.

It is taught in a baraita in accordance with the opinion of Reish Lakish: With regard to five men who wrote a general wording in the bill of divorce: We, so-and-so and so-and-so, have hereby divorced our wives so-and-so and so-and-so; so-and-so has divorced so-and-so, and so-and-so has divorced so-and-so, and they wrote one date for all of them, and the witnesses signed below, in this case all of them are valid; and it must be handed to each and every woman.

If a separate date was written for each and every one, and there is a space for each and every one, and the witnesses signed below, only the one with which the witnesses’ signatures are read is valid; the others are not. Rabbi Meir says: Even if there is no space between them, the upper ones are invalid, as the date separates them.

The Gemara asks: And according to Reish Lakish, why is the baraita referring specifically to a case in which a separate date was written for each and every one? Didn’t he say that if one date was written for all of them it is still considered a separate formula?

The Gemara answers: This matter applies where he did not merge them at the outset but instead wrote the divorce of each couple separately. But here, he merged them at the outset, writing: So-and-so and so-and-so have hereby divorced their wives so-and-so and so-and-so. Therefore, if the date separates them they are considered to be separate bills of divorce, and if not, then they are not considered separate bills of divorce.

MISHNA: With regard to two bills of divorce that a scribe wrote on the same paper one next to the other, and the signatures of two Hebrew witnesses, i.e., witnesses who signed in Hebrew from right to left, extend from underneath this bill of divorce on the right to underneath that bill of divorce on the left, and the signatures of two Greek witnesses, i.e., who signed in Greek from left to right, extend from underneath that bill of divorce on the left to underneath this bill of divorce on the right, the bill of divorce with which the names of the first two witnesses are read [nikra’in] is valid. The other bill of divorce is invalid, as it is not considered signed by these witnesses.

If one witness signed in Hebrew from right to left, and one witness signed beneath him in Greek from left to right, and underneath that signature one witness signed in Hebrew, and beneath him one witness signed in Greek, with the signatures extending from underneath this bill of divorce to underneath that bill of divorce, both bills of divorce are invalid.

GEMARA: It is stated in the first case of the mishna that the bill of divorce under which the names of the first two witnesses appear is valid and the other is not, even though the signatures extend to that bill of divorce as well. The Gemara says: But let this bill of divorce be validated by the name Reuven alone, and let that bill of divorce be validated by the continuation: Son of Ya’akov, witness, which can be considered a separate signature. Didn’t we learn in a subsequent mishna (87b) that a signature that reads: Son of so-and-so, witness, is valid?

The Gemara answers: It is a case where the words: Reuven, son of, are written on the side of the first bill of divorce, and the words: Ya’akov, witness, are written on the side of the latter bill of divorce, indicating that it is one signature.

The Gemara says: But let this bill of divorce, on the first, left-hand, side, be validated by the words: Reuven, son of, and let that bill of divorce on the other, right-hand, side be validated by the words: Ya’akov, witness. Didn’t we learn in the same mishna that a signature that reads: So-and-so, witness, without the father’s name, is valid?

The Gemara answers: It is a case where the word witness is not written. The latter side includes only a name, which is not sufficient. And if you wish, say: Actually, it is a case where the expression: Ya’akov, witness, is written underneath the second bill of divorce; but it is a case where we know that this signature is not Ya’akov’s. Evidently it is part of the signature of Reuven, son of Ya’akov, and cannot serve as a separate signature for the second bill of divorce.

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

זו ששנינו עד א' עברי ועד א' יווני שניהם פסולים. אין פירושו של רש"י ז"ל בה נכון אלא בחתומין כדרכן בשטות סמוכות עסקינן דומיא דרישא, ואקשינן עלה ולתכשר האי בעד א' עברי ועד א' יווני. ולא גרסינן תו והאי בעד א' עברי ועד א' יוני.
והכי פי': נהי נמי דחייש תנא דידן ביונית דילמא גונדלית חתום לתכשר האי שהצד ימין בעד א' עברי ועד א' יוני, ואי כדרכן חתום ימין כשר בשני עברים, של שמאל בשני יונים, אלא לטעמיה אקשיה ליה דשל ימין ממה נפשך כשר אבל שבצד שמאל פסול, ומפרקינן דלמא גונדלית חתום תלתא אחד, וחד אחד, כלומר דלמא עברי האחרון חתם גונדלית והיונים כדרכן נמצא בשל צד ימין אין בו אלא עברי הא' שהוא הראשון שאין לחוש בו דראשון לעולם כדרכו הוא חתום, והיינו טעמא דרישא דלא חיישינן דלמא עברי חתום גונדלית ופסלינן שניהם, דכיון דשני עברים ראשונים הם אין לחוש דקמאי לעולם כי אורחייהו חתימו, אבל דבתר יוני, או יון בתר עברי איכא למיחש לגונדלית חתום משום דלמא אורחא דקמאי נקט כדפר"ת ז"ל.
ויש לגרוס נמי כדכתי' בנוסחאי דילן ולתכשר האי בעד א' עברי ועד א' יוני, והאי בעד א' עברי ועד א' יוני, והכי קאמר ממה נפשך שניהם כשרין, אי דרכו חתום ימיני כשר בשני עברים ושמאל כשר בשני יונים, ואי שלא כדרכן חתום, שנים על זה ושנים על זה ודאי חתום ולתכשר כל חד בשני עדים בעברי ויוני דקס"ד שכל שנים מהם דרך א' מהם ואלומי קושיא, ומפרקינן דלמא עברי שני שאחר היוני חתם כדרך היוני והוה להו תלתא אשל שמאל וחד אימין, א"נ יוני שתחת עברי נהג מנהג עברי נמצאו שלשתן אשל ימין, ובדין הוא דלימא כלהו גונדלית חתום ואיכא למימר האי חתום אי אהאי אלא שאין דרך ראשון לשנות מנהגו שהוא סבור להחתים אחריו כמותו, אבל לשון ר"ת ז"ל יותר נכון וכך הגרסא שנו כתובה בנוסחאות מדוקדקות.

הא דאקשינן ולתכשר האי בראובן ולתכשר האי בבן יעקב עד. משמע דקס"ד דהא דתנן איש פלוני בן איש פלוני ולא כתב עד, ה"ה לאיש פלוני בלחוד ולא זו אף זו קתני, עד דמתרץ ליה דלא כתבינן עד, כלומר ואינו כשר עד שיכתיב עד, א"נ י"ל דמעיקר' קס"ד דהאי עד דכתיב בשני קאי אראובן ואבן יעקב והוה ליה כראובן עד וכבן יעקב עד, ומפרקינן דכתיב ראובן בן אקמא ויעקב בן אבתרא, ואקשינן ולתכשר האי בראובן בן, דמשמע אני בנו של ראובן בדרך פי' חתימת היונים, ומפרקינן דלא כתיב ביה עד, הלכך האי דיעקב פסול שאין כתיב בו רק שמו בלא עד, וזה שכתוב בו ראובן בן כשר שכיון שחתם עליו שם אביו וכתיבתו לא בעי עדים, דהוה ליה כפלוני בן פלוני שאע"פ שלא כתב עד כשר שכתיבתו כמו שפירש שמו היא, כדתניא בראשונה היה כותב אני עד, ואם היה כתב ידו יוצא ממקום אחר כשר, ואין פי' זה מחוור שחם היו מכירין בו שהי' חתימת ראובן עצמו אי אפשר לפרש ראובן בן, בנו של ראובן.

וליתכשר האי בראובן בן וליתכשר האי ביעקב עד. ואף על פי שלא מצינו בשום מקום שמכשיר בראובן לבדו אלא אם כן חתם עד הכא שאני דראובן בן רצה לומר בן ראובן כחתימת היונים שחתמו שם ומהם ראו וכן עשו כך פירש רש"י ז"ל, ומכל מקום תימה דלא מצינו שהכשירו בבן יעקב בלא עד, ורבותינו בעלי התוספות ז"ל פירשו שהראשון כשר שלא חשש להזכיר שם אביו מאחר ששם אביו חתום תחת השני והוא נקרא היטיב ראובן בן יעקב עם מה שחתום תחת השני והשני כשר ביעקב עד.

דידעינן ביה דהאי חתימות לא דיעקב היא. ולא אמרינן בלא ידעינן דחתימות דהאי הוא משמע דמסתמא הוה מכשרינן ליה ולא בעי קיום ואיכא למימר דמיירי בארץ ישראל דלא בעי קיום ולא בפני נכתב ובפני נחתם כל זמן שאין עליו עוררין.

המשנה השביעית והכונה בה כשלפניה והוא שאמר שני גיטין שכתבן זה בצד זה ושני עדים עברים באים מתחת זה לתחת זה ושני עדים יונים באים מתחת זה לתחת זה את שהעדים הראשונים נקרים עמו כשר עד אחד עברי ועד אחד יוני עד אחד יוני ועד אחד עברי באים מתחת זה לתחת זה שניהם פסולין מבואר לר"ם:

אמר המאירי שני גיטין שכתבם זה בצד זה ברחב המגלה כל אחד בדף מיוחד ואלו היו שני עדים עברים או יונים באים לתחתיו של זה וכן שנים אחרים עברים או יונים תחתיו של זה אין ספק שכשרים וניתן לכל אחד מהן ואותה שיצא מתחת ידה מגורשת אע"פ שאין שם עידי מסירה שהרי בכל גט מהני שני עדים ויונים שאנו מכשירים לא יונים גוים אלא ישראלים שחותמין בכתב יוני וזו פשוטה היא ולא הוזכרה אלא שמשנתנו ענינה שהעדים תחלת חתימת כל אחד מהם תחת הגט שבצד הימני שבמגלה וסוף חתימתו תחת הגט השמאלי שבה וזהו שאמר שני עדים עבריים באים מתחתיו של זה לתחתיו של זה ר"ל מתחת ראשון לשני וצריך שתדע שחתימת האדם היא על שלשה פנים האחד שיכתוב איש פלני עד אע"פ שלא הזכיר שם אביו והשני שיכתוב שם אביו כלומר בן פלני עד אע"פ שלא הזכיר את שמו והשלישי פלני בן פלני אע"פ שלא הזכיר עד ויש מכשירים בהזכרת שמו לבד אע"פ שאין שם עד אחר שחתימתו נכרת וממה שאמרו בסוגיא זו וליתכשר האי בראובן והאי בבן יעקב עד אלא שאנו מפרשין בה שמלת עד שבסוף מוסבה על שני השמות והוה ליה כראובן עד ובן יעקב עד וכן עקר וכסתם משנתנו האמורה למטה וכן צריך שתדע שהיונים אין כותבין בדרך העברים מצד ימין לצד שמאל אלא משמאל לימין ונמצא כל שחתום בשיטה אחת בלשון עברי וחתם אחריו אחר בכתב יוני ששמו של אביו של עד יוני תחתיו של שם עד עצמו של עברי ושם עד עצמו של יוני תחתיו של שם אביו של עברי ויש מפרשים שלא מצד הכתב הוא אלא שהם מקדימים שם האב לשם עצמם והכל אחד אלא שלפירוש ראשון אתה כותב ביוני עד (בן) נח בן שם ואתה הופכו בקריאתך שם בן נח עד ולפי' שני אתה כותב נח בן שם עד כלומר נח בנו שם עד ר"ל שהעד הוא שם ומכל מקום אתה מבין עכשו ששני היונים באים מתחת שני לראשון וזהו שאמרו שני עברים באים מתחת זה לתחת זה ר"ל מראשון לשני ושני יונים באים מתחת זה לתחת זה ר"ל משני לראשון:

ומעתה צריך שתבין בביאור משנתנו שאלו היה חתום ראובן תחת הימני ובן יעקב עד תחת השמאלי כגון זה היו שני הגיטין כשרים בשני העברים שהרי שמות שבצדדין כלן חוזרין על החתום והרי הראשון כשר בראובן שמלת עד האחרונה חוזרת לו כמו שביארנו וכן ביצחק והשני היה כשר בבן יעקב עד ובבן אברהם עד וזהו שאמרו בגמרא בחתימת העברים ליתכשר האי בראובן והאי בבן יעקב עד והעמיד משנתנו שכתב ראובן בן בצד ימין ויעקב עד בצד שמאל ומתוך כך הראשון כשר שהעדים נקראין עמו והוא יצחק בן וכן ראובן בן שמלת עד האחרונה חוזרת להם ומלת בן אינה מפסדת שעל כל פנים מלת שם האב נמשכת אחריהם במלת עד וגדולי הרבנים פירשו שרוצה לומר בן ראובן וכמנהג יוניים ואין נראה כן ושמא תאמר יוכשר השני ביעקב עד פירשוה בגמרא תחלה בשלא כתב עד ונמצא שאין בו אלא יעקב ואינו כלום והראשון מכל מקום כשר שהרי מלת יעקב נמשכת עמו והוה ליה ראובן בן יעקב ואין צורך לעד ואחר כך תירצו שאין צורך בכך שאע"פ שכתב עד הרי נודע שאינה כתיבתו של יעקב שלא נתקיימה ואם תאמר שראובן שהכתיבה שלו חתם בשם אביו לכונת גט שני ולא לסיום חתימה ראשונה לא שביק איניש שמא דידיה וחתים בשמא דאבוה ואם תאמר שהוא חותם כן דרך סימן על הדרך שהיו עושין הרבה חכמים זה בצורת ספינה וזה בצורת דג וזה בצורת אות אחת שתשמש בצורת חותם שבטבעותיהם עד שהיה נכר לכל שזו היא חתימתם לא חציף איניש לשוויי שמא דאבוה סימנא ומתוך כך לא הוכשר השני ביציאה מתחת ידה אלא דוקא בעידי מסירה ושמא תאמר יוכשר השני מצד היוניים ששם העד עצמו תחת השמאלי ואם מצד הרחקת שני שיטין הרי נתמלא הריוח ומלאהו בקרובים כשר ואם מפני שהגט עברי הרי אמרו גט שכתבו עברית ועדיו יונית כשר שמא גונדלית חתמו כלומר בשנוי מנהג אע"פ שכתבו חתימתם בלשון יוני ועל סדר עברים חתמו ונמצא שהראשון יש לו ארבעה עדים והשני בלא כלום ואף לפי' הראשון שחתם עד תחלה אינו מרחיק דבר זה שהרי איפשר לומר עד בדבר זה נח בן שם ומלת גונדלית עיקרה אטר יד ימינו ונקרא כל שנוי מלאכה שביד על שמה ויש מפרשים גונדלית אדם שנגרר במעשיו אחר מה שרואה מאחרים ואין מתעורר לעשות דבר מעצמו ואף אלו שנו מנהגם לחתום כדרך שחתמו הראשונים:

עד אחד עברי ועד אחד יוני עד אחד עברי ועד אחד יוני באין מתחתיו של זה לתחתיו של זה שניהם פסולין פי' אף זו מתפרשת כראשונה שחתומים כדרכן בשיטות סמוכות אלא שחתם עברי ואחריו יוני ואחריו עברי ואחריו יוני ואמר ששניהם פסולים ושאלו בה בגמרא וליתכשר האי בעד אחד עברי ועד אחד יוני ואין גורסין בה והאי בעד אחד עברי ועד אחד יוני שהשני אין לו צד להכשירו והענין הוא שהוא סומך על מה שאמר ביונים דגונדלית חתמי ר"ל כל שבא אחר חתימת עברי ומכל מקום החותם ראשון אין לחוש בו לגונדלית אלא לעולם כדרכו הוא חותם אבל הבא אחריו אם הוא כותב בכתב ממין הראשון אין לחושבו לגונדלית שהרי אינו משנה אחר שאותו שלפניו לא שינה אבל כשהוא כותב כתב אחר יש לחוש להיות נגרר אחר כתבו של ראשון והוא סובר עכשו שאין לחוש לגונדלית אלא ביוני הבא אחר עברי וכן סובר שכל יוני הבא הראשון ודאי כדרכו חתם והיוני שתחתיו נגרר אחריו וחתם גונדלית ועברי הבא שלישי כדרכו ויוני הבא רביעי גונדלית ונמצאו ארבעתם על גט הראשון ואיהו מיהא ליתכשר והוא הדין דהוה מצי אמר ליתכשר האי בכולהו או בשני עברים אלא דמסתמא השנים הרצופים תחלה חתמו על הראשון והשנים הרצופים אחריהם חתמו על השני ואחר שכן באחד עברי ואחד יוני ליתכשר אחר שאתה סומך בגונדלית ואין גורסין בה הא תני זעירי שניהם כשרים שאין השני עכשו בכלל חקירתו עד שישיבהו עליו ומכל מקום איפשר לגרסו ושניהם כשרים מפני שאינו חושש לגונדלית ונכשר הראשון בשני עברים והשני בשני יונים ומכל מקום לדידן דחיישינן לגונדלית הוא השיבו שהגונדלית אף בעברי הבא אחר היוני הוא וכן אף ביוני הבא אחר עברי אין סומכין לומר ודאי גונדלית חתם אלא חוששין ולהחמיר ואם כן שמא יוני הבא שני חתם כדרכו ועברי הבא אחריו חתם גונדלית להיותו נגרר אחריו והיוני הבא אחריו חתם כדרכו ונמצאו שלשה על השני ואחר לבד על הראשון או שמא היוני הראשון חתם גונדלית ועברי הבא אחריו כדרכו ויוני הבא רביעי כדרכו ונמצאו שלשה על הראשון ואחד על השני לבד ומתוך כך פוסלין את שניהם אבל ראשון לעולם אין לחוש בו לשנות מנהגו ולא לבא אחריו לחתום באותו כתב בעצמו וזהו שבמשנה הקודמת לזו לא חששו לעברים לגונדלית לפסול את שניהם גם כן שהרי שני עברים רצופים תחלה:

ויש גורסין וליתכשר האי בעד אחד עברי כו' והאי בעד אחד כו' ופי' הדברים אפי' באחד עברי כלומר שאין צריך לומר אם חתמו כלם כדרכם שהראשון כשר בעברים ושני ביונים אלא אפי' יש מהם שלא חתמו כדרכם מכל מקום שנים חתמו על כל אחד ואחד ועברי ויוני ראשונים חתמו בדרך אחד לשניהם וכן השניים בדרך אחרת לשניהם אם שנתחלף עברי ליוני אם שנתחלף יוני לעברי ותירץ שמא אחד לבד שינה טעמו ואין הדברים מתישבים וראשון עקר אע"פ שהוא בא דרך זרות שהרי שני העברים באים מתחת ראשון לתחת שני והמשנה אמרה עברי ויוני באים מתחת זה לתחת זה ועברי ויוני מתחת זה לתחת זה ומתוך כך פירשו גדולי הרבנים שהיוני החתום שני והעברי החתום שלישי התחילו חתימתם בסוף שיטה אחת וסיימוה בראש שיטה שתחתיה כגון זה והרי שהראשון יש להכשירו בעברי ראשון ויוני הבא אחריו והשני בעברי שני ויוני הבא אחריו וקורא ראובן ושם באים מראשון לשני ויצחק וקהת ר"ל יצהר באים משני לראשון ואין בו חשש גונדלית כלל והוא מקשה להכשיר את שניהם כל אחד בעברי ויוני וגורסין ולתכשר האי בעברי ויוני והאי בעברי ויוני:

ותו לר' יוחנן דאמר זמן לכל אחד זהו תופס מאי איריא משום תופס תיפוק לי דהוה ליה נכתב ביום ונחתם בלילה פי' דקס"ד שביום שנכתב זה לא נכתב זה וכולהו הוו נכתבו ביום ונחתמו לאחר זמן א"ל מר קשישא בריה דרב אידי לרב אשי הכי אמרינן משמיה דר' יוחנן דכתיב ביה הכי בחד בשבא בחד בשבא בחד בשבא א"ל רבינא לרב אשי לר"ל דאמר ה"ד כלל דכתב ביה הכי אנו פלוני ופלוני ופלוני גירשנו את נשותינו פלונית ופלונית ופלונית נמצאו ב' נשים מתגרשות בגט אחד והתורה אמרה וכתב לה ולא לה ולחברתה דהדר נכתבים פלוני גירש פלונית ופלוני פלונית ופלוני פלונית וקי"ל ר"ל ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן:

מתני' ב' גיטין שכתבן זה בצד זה ושני עדים עברים באין מתחת זה לזה ושני עדים יונים באין מתחת זה לזה את שהעדים הראשונים נקראין עמו כשר. עד א' עברי ועד א' יוני באין מתחת זה לתחת זה שניהם פסולין. פי' ב' גיטין שכתבן זה בצד זה לרוחב המגילה א' מימין וא' משמאל. ושני עדים עברים באין מתחת זה לתחת זה וכו' וב' עדים עברים חתומים בלשון קודש והיו חתומים מתחת זה לתחת זה שלא היו חתומים שמם ושם אבותם תחת גט אחד כמו שעושין כל העדים החותמים תחת כל גט וכל שטר אלא כתבו שם תחת גט הימיני ושם אבותם תחת השמאלי וכן השני כתב יוסף תחת הימיני בן שמואל תחת השמאלי נמצאת חתימות מושכות מגט זה לגט זה שמותם כתבו תחת הימיני ושמות אבותיהם תחת השמאלי ועוד חזרו וחתמו תחתיהן שני ישראל יונים הדרים בארץ יון ולא חתמו בלשון קודש אלא בלשון יונית והיתה חתימתן נמי מושכת מתחת הימיני לתחת השמאלי ומנהג היונים הוא בשמותם ראובן בן יעקב [יעקב] הוא שם העד וראובן הוא שם האב שכך מתפרש ראובן מי הוא בנו יעקב וחתמו שני היונים כך תחת העברים דן בן נפתלי גד בן אשר דן בן היה כתוב תחת הימיני ונפתלי תחת השמאלי ומתפרש נפתלי בן דן וכן השני גד בן היה כתוב תחת הימיני ואשר תחת השמאלי נמצא עכשיו שני עברים חתומים תחת הימיני ושני עדים יוונים חתומים תחת השמאלי את שהעדים הראשונים נקראים עמו כשר. דהיינו הימיני שהעברים נקראים עמו וקורא אותן ראשונים לפי סדר המשנה דתני שני עדים עברים ושני עדים יונים וגט השמאלי שהעדים נקראים עמו פסול.

גמרא אבל הכא דערבינהו מעיקרא אי פליג להו זמן אין אי לא לא עכ"ל ולפי זה ה"מ לאוקמא מתני' כה"ג כולהו בערבינהו וכלל היינו זמן אחד לכולן וטופס זמן לכ"ח וא' כדאוקמא ר"י בלא ערבינהו אלא דבהא לא פליג אר' יוחנן אלא מדאוקמא ר"י כולה בלא ערבינהו פליג איהו עליה וקאמר איהו דליכא כלל אלא בערבינהו ודו"ק:

בפרש"י בד"ה ע"א עברי כו' תחת השמאלי יוסף בראש השיטה כו' שמו תחת גט השמאלי בסוף שיטה כו' עכ"ל כ"ה בכל הפירושים הישנים ואע"ג דתחלת חתימת היוני ראשון ותחלת חתימת עברי שני זה תחת זה תחת גט שני מ"מ לגבי יוני ראשון קרי ליה ראש שיטה לפי שאין שום תיבה ואות לפניו בשיטה זו תחת גט ראשון אבל לגבי עברי שני קרי ליה סוף השיטה לפי שיש באותה שיטה שתי תיבות קודם לו תחת גט ראשון וזה לך ציורו לפרש"י ומהרש"ל הגיה גבי יון ראשון סוף שיטה לא דק לפי הציור ואין צורך להגיה כל ספרים הישנים:

תוס' בד"ה ולתכשר האי כו' ולפי שפירש שחתם כחתימת יונים בחנם פי' שיעקב הוא איש אחר שיוכל לפרש הוא יעקב הוא כו' עכ"ל יש לדקדק דהאיך יוכל לפרש כן דא"כ מאי קאמר דידעינן בהך חתימה דלאו דיעקב הוא כו' כיון דזהו יעקב הוא בן ראובן מדידעינן דלאו חתימה דיעקב הוא ע"כ חתימה דבן ראובן נמי אינו וגם# ראשון נמי יפסול ועוד מאי מקשה דלמא בשמא דאבוה חתם יעקב הא איהו גופיה יעקב הוא בן ראובן וידעינן ביה דלאו חתימתו הוא ויש ליישב דודאי למאי דמסיק בידעינן דחתימה דלאו ביעקב הוא ע"כ דלא מתוקם לפרש דהוא יעקב הוא בן ראובן אלא דיעקב איש אחר הוא אלא הכא לדברי המקשה דאכתי לא אסיק אדעתיה למימר בידעינן ביעקב דלאו תתימתו הוא קאמרי התוס' דיוכל לפרש שפיר דהוא יעקב הוא בן ראובן לפי לשון יוני כפי פרש"י ודו"ק:

גמרא ותיפוק ליה דה"ל נכתב ביום ונחתם בלילה. בתור"ע אות ק"ב הניח בצע"ג דהא מוכח מתוכו דהוא מוקדם ע"ש. ול"נ כיון דמאוחר כשר כמש"כ התוס' לעיל (פ) בד"ה כי. א"כ ליכא הוכחה דיתלו דאחרונים אחרום:

במשנה ב' גיטין כו' ושנים עדים יוונים כו' את שהעדים הראשונים כו'. עי' פי' הרע"ב והוא לקוח מפי' הרמב"ם (ובציור שבו ט"ס דצ"ל בן תחת הימני כדאיתא בגמרא וכמו שבאר בעצמו. ובלשון רומי הוא שם לנכון ??[Sש] ?? תחת השמאלי ועמש"כ בסמוך. וכן ט"ס בו בג' הענינים שהעד חותם בם שבאר עי' במשנה דלקמן ובתוס' בסוגיין). והרע"ב הסבירו ביותר. ונראה דמש"כ שהאחרונים הפכו כתבם כו' היינו בסדר התיבות כגון אם היוונים אחרונים. כתבו גם המה התיבות מימין לשמאל אבל האותיות מהתיבה גופה ע"כ כתבו כדרכן משמאל לימין. דא"ת דגם האותיות כתבו גונדלית כגון ??[Aךשו] ?? א"כ מוכח דודאי כתבו גונדלית משמאל (וזהו שאמר התוי"ט שלא הבין) וכן אם העברים אחרונים חיישינן שהפכו כתיבת התיבות משמאל לימין אבל האותיות מהתיבה גופה כתבו כסדרן מימין לשמאל וכנ"ל. כגון אם הוא ראובן בן יעקב כתב כזה יעקב בן ראובן. והרמב"ם בחבורו השמיט דין זה. וכתב הה"מ לפי שכבר נשתקע כתב היווני כו'. ותמוה כיון דכל הלשונות כשרות בגט ובעדיו וא"כ מה לנו שנשתקע ונשתבש. ול"ד למש"כ בהל' תפילין דהתם. לשון יווני הברור דוקא. והב"י סי' ק"ל כתב טעם השמטתו מפני שאינו מצוי לכתוב בדרך הזה גם ז"א לפי דרכו ז"ל בחבורו:

ודע דק"ל במש"כ הרע"ב דאם היוונים חתומים למעלה השמאלי כשרו. דמשמע אפי' הגיטין עצמן כתובין עברית (ועי' לקמן ע"ב בתד"ה דהא) אמאי לא חיישינן דהיוונים הפכו כתבם לסדר כתיבת הגט. וכן יקשה הא דמשמע ממתניתין דאם העברים ראשונים הימני כשר אף דהגיטין כתובים בלשון יווני ניחוש דלמא גונדלית חתמו ככתיבת הגט (ובדוחק י"ל דדוקא בעדים חיישינן להתדמות אחרונים לראשונים מפני שאין חותמין אלא זה בפני זה) ולפעד"נ דהמשנה דקדקה בלשונה לומר נקראין עמו דר"ל דנקראין בשוה עם הגט (כמו לשון עמו דבמשנה דלקמן) והיינו כו' והיינו אם הגט כתוב עברית אינו כשר אלא אם העדים הראשונים עברים דנקראין בשוה מימין לשמאל. ולאפוקי אם הראשונים יוונים דאין נקראין עמו בשוה דשניהם פסולים אף השמאלי (ודלא כהרע"ב) וכן אם הגיטין כתובין יוונית והעדים הראשונים עברים שניהם פסולין אף הימני מטעם הנ"ל ונכון בעיני בעז"ה:

רש"י ד"ה שנים עברים (בסופו). כזה. וציון יד ונשמט הציור בדפוס:

רש"י ד"ה עד אחד עברי. מה שהוגה הוספת ב"ת "שלא כדרכו" טעות גמור:

גמ' דלא כתוב עד. ונראה דהשתא לא צריכנא תו לתירוצא קמא דכתב ראובן בן אקמא. דבבן יעקב לחוד בלא עד לא מתכשר כדמוכח במשנה דלקמן. ותימה על התוי"ט שהביא ב' התירוצים יחד. ונראה דנמשך אחר הגי' דבמשניות לקמן בן איש פלוני ולא כתב עד כשר (ולכאורה מוכח כן מהא דפריך ולתכשר האי בראובן בן לפרש"י) אבל הרי"ף והרא"ש והפוסקי' (עי' בטור סי' ר"ל ובב"י שם) גרסי כגי' שלפנינו במשנה שבגמרא וכ"ה הגי' בירושלמי:

תד"ה ולתכשר (הב'). שיוכל לפרש הוא יעקב הוא עצמו בן ראובן. וכי משני דידעינן בהך חתימה דלאו דיעקב. ר"ל וא"כ ע"כ מתפרשת החתימה כפשוטו בעברית ראובן בנו של יעקב וכ"מ מפרש"י. והמהרש"א במחכ"ת יצא בכאן מדרך הפשוט:

גמ' ותנתן לכל אחת. נ"ב ל״י מ"ט בל"נ כאן ובכ"מ גט ל"ז הוא:

ותיפוק ליה דה"ל נכתב ביום ונחתם בלילה הומ"ל דכ' שנה או חודש להסוברים דאפי' לכתחלה יכול לכתוב כן או מאוחר אי כשר אפי' לכתחלה אלא עדיפא מיני' משני ולזה נתעוררו התלמידים:

לה ולא לה ולחברתה לכאורה פשטי' דוקא ממעט אם א' כותב גט א' לב' נשיו וכעין בריי' דמייתי דאדון א' משחרר ב' עבדיו אלא לזה לא הוה צריך קרא כיון דע"כ צריך ליתן לה הגט שיהיה שלה ממש ולא הנייר שלו וכיון שטופס א' שייך לה ואידך לו לגרש בה השני' אם כן שייר לו כח בגט עד שיקצוץ והוה ליה מחוסר קציצה ככותב על קרן פרה ואינו נותן לה הפרה ואפי' נעשית זו שליח לקבלה לחברתה מ"מ לכל א' יש לה חלק בניירו של גט ואין זה כרות גט אבל אי מיירי בשני אנשים המגרשים אין לשום בעל שיור בחלק גט של אשתו ואיננו מחוסר קציצה ואהא ממעט לה ולא לה ולחברתה ולקמן דס"ד דמשחרר ב' עבדיו בשטר א' הומ"ל תיפוק ליה דיש שיור בשטר אלא פריך מלה ולא לה ולחברתה ולמסקנא בשני שטרו' א"ש:

שני גיטין שכתבן זה בצד זה וכו'. לפירש"י ורוב המפרשים דישראלי' יונים חותמים ממש כעבריים ראובן בן יעקב אלא שכוונתם ראובן בן שלו הוא יעקב. זה הוא דוחק גדול בלשון וגם א"כ שטר שבא לפני ב"ד במה יודע איפוא אם היה זה העד מארץ יון או ממדינה אחרת. אבל הראב"ד בתמים דעים כ' שחותמים עצמם ראובן בנו יעקב בוי"ו הכינוי שכוונתו מבואר ראובן האב בנו הוא יעקב. ואמנם כשחותם גונדלית יתפרש ראובן בנו של יעקב כיון שמצינו כן פ"א בקרא בלעם בנו בעור ובלק בנו ציפור. בנו של בעור ובנו של ציפור אע"ג דהתם גופיה לדרשא אתי שהי' בעור בנו של בלעם בקסם שהי' בלעם קוסם גדול מאביו וכן ציפור בנו של בלק במלכו' מ"מ פשטי' דקרא מתפרש בלעם בנו של בעור וא"כ כשחותם גונדליס סמיך עצמו על לשון הקרא. וא"ש טפי אלא לפ"ז בעברי החותם בן בלי וי"ו לא שייך כל זה וצריך עיון ליישב הסוגיא:

והיותר נכון פי' הרמב"ם והרע"ב דחותמים בכתב יוני ממש או שארי לשון לועזים ההולכים משמאל לימין. והתויו"ט מתקשה בפי' הש"ס לפ"ז ופנ"י מפרש גונדליס אמחשבת העד קאי ר"א שרואה שהעברי דעתו להעיד על הגט הימני גם הוא יתכוון לכך וחותם משמאל לימין וכוונתו להעיד על הימיני ע"ש אלא שצ"ע מ"ט לא הביאו הפוסקים וגם רמב"ם בחבורו מה דין החותמים משמאל לימין כדרך חתימת כל האומר ואם לשון יוני נשתקע. אבל לשון לועזים בלעז לא נשתקע. ואולי לפמ"ש פני יהושע דחששא דגונדליס בזה. איננו אלא שלא נתכוון לחתום אהשמאל וא"כ לעולם אמת הוא אלא שלא נתכוין והוה כשלא לשמה וא"כ למאי דקיי"ל כר"א דלא בעי חתימה לשמה רק משום מזויף מתוכו והכא אפי' מזויף מתוכו לא הוה בשגם שמא גונדליס חתום חששא רחוקה היא ומשום מזויף מתוכו דרבנן לא חיישי' משו"ה לא מייתי לי' הפוסקים וצ"ע:

והרמב"ם לא מייתי אלא ב' עדים עברים הולכים מתחת הימיני לשמאלי ואין כשר אלא הימיני וכ' לח"מ דס"ל הא דפריך ש"ס ולתכשר בראובן או בראובן בן ואידך ביעקב עד היינו לפי מתני' דלקמן דאני פלוני עד כשר אבל הך משנה נישני' קודם תקנת ר"ג הזקן לעיל ל"ו ע"א שיהי' מפרשי' שמותיהן בגט ומפרש שיהי' מפורשי' ראובן בן יעקב וזולת זה לא יהכשר ודלא כפירש"י שם ע"ש וא"כ אחר התקנה ליתי' להאי דראובן וראובן בן. אך בהטור דלא ס"ל הכי ואפ"ה אינו מחלק מסיק ט"ז דס"ל למסקנא דידעי' בהאי חתימה דלאו דיעקב הוא דר"ל דידעי' שהיא חתימת יד ראובן עצמו ומצרפי' ראובן בן יעקב אהדדי ושוב לא נימא דראובן עצמו חתם ב' פעמים על הימין בשם ראובן ועל השמאל בשם בן יעקב אלא הכל צירוף שם א' וחתימה א' היא ע"ש ונכון הוא ובש"ע לא פסק כן וגם הב"ש לא חש לי' לדט"ז:

גמ' ותו לרבי יוחנן מאי איריא משום טופס ותיפוק ליה דה"ל נכתב ביום ונחתם בלילה. ויש לדקדק מאי קושיא דהא לכאורה איירי מתניתין בגט ע"י שליח וא"כ לא מיפסלו משום מוקדם כמו שכתבו כל הפוסקים דמוקדם כשר ע"י שליח משום דקלא אית ליה ויש ליישב דהכי פריך מאי איריא משום טופס ותיפוק ליה דבלא"ה אית לן למימר שהעדים לא חתמו אלא על האחרון ולא על הראשונים דה"ל מוקדם ונהי דמוקדם כשר ע"י שליח אפילו הכי לית לן למימר שהעדים חתמו לכתחילה שלא כדין על גט מוקדם כן נ"ל ועדיין צ"ע:

שם דהדר כתב פלוני גירש פלונית ופלוני פלונית. וקשיא לי הניחא לר"א דאמר ע"מ כרתי דדריש וכתב דקרא אכתיבת הגט משא"כ לר"מ דאמר ע"ח כרתי ולא דריש לה לשמה לענין הכתיבה דאפילו מצאו באשפה כשר אלא וכתב לה אחתימה קאי וא"כ לענין דרשא דלה ולא לה ולחברתה נמי אחתימה קאי שלא יחתמו העדים על ב' גיטין כאחד וא"כ מאי מהני מאי דהדר וכתב פלוני גירש פלונית סוף סוף חתימת העדים קאי אתרוייהו כחדא וכבר כתבתי דלכאורה סיפא דמתניתין אתיא כרבי מאיר ובלא"ה סתם משנה רבי מאיר ויש ליישב בדוחק וצ"ע:

שם א"ל רבינא לרב אשי ומאי שנא מהא דתניא הכותב כל נכסיו לשני עבדיו כו' הא דלא מוקי הכא נמי בכה"ג דהדר וכתב פלוני שיחרר עבדו פלוני וכן שיחרר לעבדו פלוני משום דהכא לא איירי בשטר שיחרור כלל אלא דבמה שכתב להם כל נכסיו זכה כל אחד בחצי של עצמו וחצי חלק חבירו וא"כ תו לא שייך לתרץ בכה"ג משא"כ גבי גיטי נשים דבמה שכתב אנו פלוני ופלוני גירשנו נשותינו פלונית ופלונית אין כאן גט כלל שצריך לפרש לכל אחת לשון הגט להבא ולכתוב וכך אמר פלוני לפלונית הרי את מותרת לכל אדם וכל נוסח הגט א"כ שייך שפיר דהדר כתב כו' כן נ"ל ובזה נתיישב לי מאי דהוי קשיא לי דמעיקרא מקשי רבינא לרב אשי לריש לקיש והתורה אמרה וכתב לה ולא לה ולחברתה ובתר הכי מקשה רבינא גופא מאי שנא מהא דתניא הכותב נכסיו לשני עבדיו ונראה כסותר דברי עצמו ובפשיטות הו"ל לאקשויי האי ברייתא דהכותב נכסיו לשני עבדיו דהו"ל כמשחרר ב' עבדים בגט שיחרור אחד ולמאי דפרישית אתי שפיר דקושיא זו נמי לריש לקיש מקשי דפשיטא ליה לרבינא דההיא דהכותב נכסיו לשני עבדיו איירי בשטר א' וא"כ א"א לאוקמי כלל בכותב אני פלוני נתתי כל נכסיי לפלוני ופלוני עבדיי וזמן א' לכולם דנמצא שמשחרר שניהם כא' ולא מהני דילפינן לה לה מאשה וליכא לאוקמי נמי דהדר וכתב כדפרישית כיון שכבר נגמר השיחרור במה שכתב מעיקרו כל נכסיי לפלוני ופלוני עבדיי אע"כ הוי משמע ליה לרבינא דלא איירי שכתב כל נכסיו לשניהם כא' אלא בדאמר חצי חצי כדהוי ס"ד מעיקרא בפ' השולח דף מ"ב דחצי חצי מהני לרבי אלא דאפ"ה הוי לן למימר שהעדים לא חתמו אלא על חצי האחרון דומיא דמתני' אע"כ דאיירי שכתב זמן א' לכולם וכתב ג"כ ופלוני כאוקימתא דר' יוחנן וא"כ מקשה שפיר לר"ל דאמר כה"ג טופס הוי ולא מתכשר אלא האחרון כנ"ל ועדיין צ"ע ודוק היטב:

רש"י במשנה ד"ה שנים עבריים כו' שכשהיווני חותם יוסף בן שמעון בידוע ששמו שמעון בן יוסף שכך מתפרשת חתימתן יוסף בן כלומר בנו של יוסף שמעון עכ"ל. אבל הרמב"ם ז"ל בפירוש המשניות כתב בענין אחר שאין בין חתימת העברי ליווני אלא שהעברי חותם מצד ימין לצד שמאל והיווני להיפך מצד שמאל לימין וא"כ כשחותם יוסף בן שמעון לפי מראות עינינו אבל באמת חתימתו למפרע שמעון בן יוסף ולכאורה הוא פי' כפתור ופרח אלא דקשיא לי לפ"ז הא דאמרי' לקמן אימור גונדלית חתם ואמאי חיישינן לגונדלית הניחא אי חותם עצמו יוסף ב"ש שפיר חיישינן לגונדלית משא"כ אי חותם עצמו יוסף בן שמעון עד כשינוייא דאיבעית אימא דבסמוך א"כ היאך חיישינן לגונדלית שהרי אם היווני חתם משמאל לימין שמעון בן יוסף עד נמצא שכתב עד בראש שיטה הימנית שהיא אצלו סוף חתימתו למפרע ותו ליכא למיחש לגונדלית שחתם היווני כדרך העברי ושמו יוסף ב"ש דא"כ היה צ"ל עד תחת השמאלי וצריך עיון ויש ליישב לפי מה שאפרש לקמן בענין גונדלית:

תוספות ד"ה וליתכשר האי בראובן כו' תימא לר"י כו' אבל איש פלוני בלא עד לא עכ"ל. משמע דפשיטא להו דאיש פלוני בלא עד פסול אפי' בדיעבד וכן נראה לכאורה ממאי דמשנינן דלא כתב עד ומלשון רש"י שם אבל קשיא לי אמאי לפסול בראובן לחוד אטו מי גרע שמו לבד מסימנא בעלמא דמשמע דמהני כדאמרי' ברב דצייר כוורא ורב חסדא סמ"ך ור' אושעיא עי"ן וצריך לומר דבאמת גבי סימנא נמי צריך ליכתוב ג"כ עד אף דלכאורה אין זה במשמע בההיא דר"ח סמ"ך ור' אושעיא עי"ן אכתי איכא למימר דהתם בשטרות איירי דלא בעינן עד כמבואר בפוסקים משא"כ בגיטין דבעינן עד אפילו סימנא נמי לא מהני אי לאו דכתיב עד בהדי סימן. ולפ"ז צריך לומר דהא דמקשינן בשמעתין ודילמא סימנא שוויה לא קאי אשינויא קמא דשנינן דלא כתב עד אלא אשינויא בתרא דאמרי' ואיב"א לעולם דכתב עד ודידעינן בחתימת ידיה דלאו דיעקב היא מקשינן ואימא סימנא שוויה כיון דכתיב נמי עד כנ"ל ועדיין צ"ע:

רש"י בד"ה וליתכשר האי בראובן בן כו' וזה שחתם יעקב איש אחר הוא עכ"ל. וקשה לפ"ז אמאי נכשיר גט קמא בראובן בן והא לא כתוב עד וצריך לומר דהמקשה הוי סבור דהא דאמרינן לקמן בן איש פלוני עד כשר היינו לכתחלה אבל בדיעבד אפילו לא כתב עד אלא ראובן בן נמי כשר דלא גרע מסימנא והתרצן הוא דמשני דבדיעבד נמי בעינן עד כדפרישית בסמוך:

בא"ד דמשמע אני בנו של ראובן כדרך פירוש חתימת היוונים כו' עכ"ל. ולכאורה משמע דאשני עדים הראשונים שהם עבריים קאי ויש לתמוה דמהיכי תיתי שהעברי חתם כדרך היווני דנהי דאמרינן לקמן דלמא גונדלית חתם היינו שחותם עצמו כדרך שחתם היווני לפניו אבל בעד הראשון לא חיישינן לגונדלית כמ"ש מהרש"א ז"ל וכ"כ כל המפרשים וליכא למימר דאכתי איכא למימר שהעדים הראשונים הם יוונים ולא עבריים הא נמי ליתא דנהי דאיירי הכא שאין אנו מכירין החתימות דעדים כמ"ש התוספות וכמו שאפרש בסמוך מ"מ כיון דקתני במתניתין שני עדים עבריים ושני עדים יוונים משמע דידעינן בודאי שהראשונים עבריים והשניים יוונים כגון שגוף הכתב מוכיח שהראשונים הם אותיות עבריים והשניים באותיות כתיבת יוונים כמ"ש הראב"ד ז"ל בס' תמים דעים והדרא קושיא לדוכתא לכך נראה דלפירש"י ז"ל הא דמקשינן וליתכשר האי בראובן בן והאי ביעקב עד היינו דליתכשרו תרווייהו בעדים השניים שהם יוונים. ועי"ל דלעולם אראשונים קאי דליתכשר קמא בראובן בן שהעברי חתם גונדלית דאע"ג דלקמן משמע דלא חיישינן שהראשון חתם גונדלית היינו דלא חיישינן לפסול הגט בענין זה כיון דלא שכיח כלל שיחתמו גונדלית אלא כשחותם באותו ענין שחתם העד לפניו משא"כ להכשיר יש לנו לומר דהראשון נמי חתם גונדלית דהכי משמע מסוגי' דשמעתין דלעולם יש לנו לומר שהעדים חתמו בענין המועיל יותר להכשיר ועיין מ"ש לקמן בזה ודו"ק:

תוספות בד"ה ולימכשר האי בראובן בן כו' ולפירושו שפירש כו' בחנם פירש דיעקב הוא איש אחר כו' עכ"ל. הלשון מגומגם דודאי הוצרך רש"י ז"ל לפרש כן דאל"כ לא הוי משני מידי דידעינן בהאי חתימה דלאו דיעקב הוא דהא לקושטא דמילתא הוא חתימת ראובן בן יעקב אע"כ דהמקשה הקשה שיעקב הוא איש אחר. אלא דכוונת התוספות דלפירש"י ז"ל תיקשי אמקשה גופא דהו"ל להקשות דיעקב עצמו הוא בן ראובן כן נ"ל ועיין במהרש"א ודו"ק:

בד"ה דידעינן כו' אע"ג דבעי קיום חותמיו כו' עד סוף הדיבור ולפירוש רש"י ז"ל א"א לפרש כן דהיאך אפשר לומר דידעינן דהאי חתימה לאו דיעקב הוא שמא הוא חתימת יעקב שהוא בסוף העולם כיון דלא בעינן קיום חותמיו וצריך לדחוק ולפרש כגון דידעינן מתוך גוף הכתב והאותיות שיעקב עד הוא לגמרי הכתב עצמו של ראובן בן או שנאמר דהמקשה הוי סבר דלא בעינן קיום חותמיו והשיב התרצן דודאי בעינן קיום חותמיו ואם כן ידעינן שפיר דלאו חתימה דיעקב הוא כיון שאינו מקויים כן נ"ל בשיטת רש"י ז"ל ודו"ק:

אפילו זמן אחד לכולן נמי הוי טופס. לכל אחד ואחד לפסול העליונים (א''כ כי כתבו איש פלוני מגרש פלונית ופלוני פלונית) הואיל והזכיר שם איש ואשה יחד לכל אחד ואחד הוי כל חד גט לעצמו ונמצא אחרון מפסיק בעדות ואין עדים מעידים אלא עליו: לר' יוחנן דאמר כו'. הואיל וכל איש ואשה נכתבים לבד לבד אמאי כולן כשרים: על שאילת שלום חתמו. ולא על הגט: שאלו. בשלומו: פסול. דהוי מלתא באפי נפשיה ומפסקת: זמן לכל אחד ואחד. קא סלקא דעתין ביום שנכתב זה לא נכתב זה: מאי איריא. דמפסלי עליונים משום דאין העדים נקראים עמם: ותיפוק ליה. דהוו כולהו בר מבתרא נכתבו היום ונחתמו לאחר זמן שהרי לא חתמו העדים עד שנכתב האחרון נחתם בלילה לאו דוקא אלא משום לישנא דמתני' נקט ליה דתנן בפרק שני (לעיל יז.) נכתב ביום ונחתם בלילה פסול וכ''ש למחר או ליומא אוחרא: בחד בשבא. גירש פלוני פלונית והדר כתב בחד בשבא גופיה גירש פלוני פלונית דהשתא לא מיפסלי קמאי אלא משום הפסקה: דהדר כתב הכי כו'. דהוו להו כל חד באפי נפשיה ומיהו אהני לישני קמאי לאשמועינן שהעדים ידעו בכל הגיטין הללו: ומאי שנא הא מהא דתניא כו'. ועבד גמר לה לה מאשה ולא פסלינן להו משום ולא לה ולחברתה ששחרר שניהם בבת אחת ודמי לקמייתא דריש לקיש אנו פלוני ופלוני גירשנו נשינו פלונית ופלונית ואמאי בעי למיהדר ומכתב פלוני גירש פלונית ופלוני פלונית הא הכא כתב כל נכסי לפלוני ופלוני עבדי וקתני קנו כל הנכסים ונמצא כל אחד חציו בן חורין וחציו עבד לחברו ומשחררים זה את זה חצאיהן: ולאו אוקימנא. בפרק השולח גט: בשני שטרות. שכתב בשטר כל נכסי לפלוני עבדי ובשטר השני כל נכסי נתונים לפלוני עבדי ומסרן להן בבת אחת שלא קדם זה לזה הלכך קנו שניהם דהאי אמר כולהו דידי והאי אמר כולהו דידי: איש פלוני כו'. היינו כרבי יוחנן דלא קתני אנו פלוני ופלוני גירשנו כו': ולריש לקיש. אמאי קתני בהך דמסייעא ליה זמן לכל אחד ואחד כו' את שהעדים נקראין עמו כשר בלאו זמן לכל אחד ואחד נמי פסילי עליונים: אבל הכא דערבינהו מעיקרא. דהא דקתני זמן לכל אחד ואחד כגון דכתב הכי כדקתני רישא אנו פלוני ופלוני גירשנו נשינו פלונית ופלונית פלוני גירש פלונית באחד בשבת ופלוני גירש פלונית באחד בשבת דכיון דערבינהו מעיקרא אי לא הדר אפסקינהו בזמן לא מיפסקי: מתני' שני גיטין שכתבן זה בצד זה. ברוחב המגילה: שנים עברים באים מתחת. הראשון לתחת השני שם העד תחת הראשון ושם אביו תחת השני וכן עד שני תחתיו וחזרו וחתמו תחתיהן שני ישראלים יונים הדרים בארץ יון ובלשון יונית כדרך הזו אבל חתימת היונים אינה נקראת כחתימת העברים שכשהיוני חותם יוסף בן שמעון בידוע ששמו שמעון בן יוסף שכך מתפרשת חתימתן יוסף בן שמעון כלומר בנו של יוסף שמעון ונמצא שם העד חתום על גט שני ושם אביו חתום על הראשון הלכך על כרחיך היונים תחת השני חתמו כזה: את שהעדים הראשונים נקראים עמו כשר. אם העבריים חתומים למעלה הימיני כשר ואם היונים חתומים למעלה השמאלי כשר ובגמרא פריך אידך אמאי מיפסל: עד אחד עברי ועד אחד יוני ועד אחד עברי ועד א' יוני באים מתחת זה לתחת זה. עד עברי ועד יוני באים מתחת גט הימין לתחת גט השמאל ועד עברי ועד יוני עוד תחתיהן באין מתחת השמאל לתחת גט הימין כגון שהיוני הראשון חתם תחת השמאלי יוסף בסוף שיטה וחזר וחתם בן שמעון בראש שיטה שניה תחת הימיני נמצא שמו תחת הימיני דהכי מיפרשה חתימה דידהו בנו של יוסף שמעון נמצא שמתחת גט הימין בא לתחת גט השמאל שם אביו על השמאל ושמו על הימין והעברי השני חתם שמו תחת גט השמאלי בסוף שיטה ושם אביו תחת הימיני בראש שיטה שתחתיה [שלא כדרכו] נמצא בא מתחת גט שני לתחת גט ראשון והיוני השני חתם תחתיו כדרכו בשיטה אחת יחצאל בן תחת הראשון ונפתלי תחת השני נמצא שמו חתום על השני: שניהם פסולים. ובגמרא מפרש טעמא: גמ' וליתכשר קמא בראובן ובתרא בבן יעקב עד. ויוכשרו שניהם על ידי שני עדים ראשונים: דהא תנן. במתניתין בפירקין: וליתכשר האי בראובן בן. דמשמע אני בנו של ראובן כדרך פירוש חתימת היונים וזה שחתם תחת השני איש אחר היה ושמו יעקב: דלא כתיב עד. ומתניתין דוקא נקט איש פלוני עד דהיכא דלא חתם פלוני בן פלוני בעינן עד: דלאו יעקב הוא. אלא של זה בנו היה:

וליתכשר האי בראובן והאי בבן יעקב עד. תימה לר''י היכי ליתכשר בראובן הא לא תנא אלא איש פלוני עד כשר אבל איש פלוני בלא עד לא ואור''י דפשיטא ליה דראובן קאי אבן יעקב עד דבתריה והוי כאילו כתב בהדיה דראובן עד: וליתכשר האי בראובן בן והאי ביעקב עד. פירש בקונטרס דראובן בן משמע אני בנו של ראובן כדרך פירוש חתימת יונים וזה שחתם תחת השני איש אחר היה ושמו יעקב ולפירושו שפי' שחתם כחתימת יונית בחנם פירש שיעקב הוא איש אחר שיוכל לפרש הוא יעקב הוא עצמו בן ראובן ופירוש דחוק לומר שהעברי חתם כדרך חתימת יונים ונראה לפרש דראובן בן דקאמר הוא בן יעקב ולא חש ראובן לכתוב שם יעקב אביו לפי שהוא כתוב וחתום על גט שני ונקרא יפה ראובן בן יעקב: דידעינן ביה בהאי חתימת ידא דלאו דיעקב. משמע דבסתמא היה לנו לתלות ביעקב אע''ג דבעי קיום חותמין מסתמא השליח שאומר בפני נכתב וכו' מכיר חתימת ידו אי נמי איכא למימר דמיירי בא''י דאין צריך קיום חותמין כיון שאין עליו עוררים: