גיטין פג ע"ב

דף פג - ב

הרי גרושה אצלו בזנות הרי אינה אסורה, אלא להינשא לו מחמת התנאי, אבל אינה אסורה עליו באיסור אשת איש, ובזנות היא מותרת לו, ואם כן היא נחשבת כגרושה גם לגבי אותו כהן, שהרי היא מותרת לחיות עמו חיי אישות -

ואם כן, אי אפשר ללמוד מכאן בקל וחומר, שבאומר "על מנת שלא תנשאי לפלוני" תהא אסורה על כל העולם באיסור אשת איש, מחמת שיש עליה שם אשת איש על פלוני.

שהרי גם לגבי אותו פלוני, אין לה איסור אשת איש, ואינו אלא תנאי בעלמא שלא תנשא לו.

אלא, רבי עקיבא סבר שרבי אליעזר אמר את דבריו באומר חוץ מפלוני, ועל זה הקשה שבאופן שאמר לה "הרי את מותרת לכל אדם חוץ מפלוני כהן", היא נחשבת לגביו כאשת איש גמורה, ומכל מקום לאחר שמת היא נאסרת עליו באיסור גרושה, שהרי לגבי כל העולם היא נחשבת לגרושה, ואם כן כל שכן שלגבי איסור אשת איש היא אסורה להינשא לו, מחמת שיש עליה שם אשת איש לגבי כל העולם.

ושואלת הגמרא: ורבי עקיבא, אי "חוץ" סבירא ליה, אם הוא סובר שרבי אליעזר אמר את דבריו בחוץ מפלוני, לותיב, ישאל רק את השאלה השניה, שהיא תשובה על דברי רבי אליעזר באופן שהוא אומר "הרי את מותרת לכל אדם חוץ מפלוני" -

ואי "על מנת" סבירא ליה, אם הוא סובר שרבי אליעזר אמר את דבריו בעל מנת, לותיב, ישאל רק את השאלה הראשונה, שהיא תשובה על דברי רבי אליעזר באופן שהוא אומר "על מנת שלא תנשאי לפלוני" ^[23].

ומשנינן: רבי עקיבא שמיע ליה, שמע דאיכא דאמר, שיש מי שסובר שרבי אליעזר ורבנן נחלקו באופן שהוא אמר לה חוץ מפלוני, ואיכא דאמר, ויש מי שסובר שרבי אליעזר ורבנן נחלקו באופן שהוא אמר לה על מנת שלא תנשאי לפלוני -

וזהו שהקשה רבי עקיבא:

למאן דאמר, למי שסובר שרבי אליעזר מכשיר את הגט באופן שהוא אמר לה חוץ, לדבריו יש להשיב האי פירכא את השאלה השניה [דבר אחר].

ולמאן דאמר, למי שסובר שרבי אליעזר מכשיר את הגט באופן שאמר לה על מנת, לדבריו יש להשיב האי פירכא את השאלה הראשונה.

ושואלת הגמרא: הרי רבא אמר לעיל שיש פירכא על תשובתו של רבי עקיבא, ומאי פירכא, מה יש לפרוך על תשובתו השניה של רבי עקיבא?

[את השאלה הראשונה של רבי עקיבא כבר הגמרא דחתה לעיל, אבל עדיין קשה מה הפירכא על תשובתו השניה של רבי עקיבא] -

אי נימא, אם נאמר שהפירכא היא, שאי אפשר ללמוד בקל וחומר מאיסור כהונה, [וכמו שלגבי איסור כהונה אם יש לה צד גירושין היא נאסרת, הוא הדין כשיש לה צד איסור אשת איש היא נאסרת על כל העולם] משום שאיסור כהונה שאני, שכיון שריבה בהן הכתוב מצוות יתירות, לכן אפילו באופן שאין לה שם גרושה לגביו, בכל זאת היא נאסרת. אבל לגבי איסור אשת איש, אפילו שלאותו פלוני היא אסורה באיסור אשת איש, מכל מקום היא מותרת לכל העולם.

זוהי אינה פירכא!

דהא רבי אליעזר נמי, מאיסור כהונה קא מייתי ליה.

הרי כל מקור ההלכה שחידש רבי אליעזר שבאומר חוץ מפלוני הרי זה גט כשר, הוא מדין ריח הגט שאוסר אותה לכהונה, [וכמבואר לעיל פב ב], ואם כן, בהכרח שאין הוא סובר שאיסור כהונה שאני, דאם לא כן, איך אפשר ללמוד מאסור כהונה לאיסור אשת איש? ולכן, אי אפשר לתרץ את דברי רבי אליעזר דאיסור כהונה שאני.

מתרצת הגמרא: -

רבא, שאמר שיש פירכא על התשובה של רבי עקיבא, כרבי ינאי משום זקן אחד קא מתני, שהמקור של רבי אליעזר הוא ממה שנאמר בפרשת גירושין ויצאה מביתו והלכה והיתה לאיש אחר, ודורשים מ'לאיש אחר' שאפילו אם התיר אותה רק לאיש אחד היא מגורשת, וכל שכן אם התיר אותה לכל העולם חוץ מפלוני שהיא מגורשת, ולפי זה אין ראיה שרבי אליעזר סובר שאפשר ללמוד מאיסור כהונה לאיסור אשת איש, ושוב אפשר לפרוך על תשובתו של עקיבא דאיסור כהונה שאני שהרי ריבה בהן הכתוב מצוות יתירות:

עוד שנינו בברייתא: אמר להן רבי יהושע לאותן ארבעה זקנים שהשיבו על דבריו של רבי אליעזר: אין משיבין את הארי לאחר מיתה.

שואלת הגמרא:

למימרא, משמע מהברייתא, דרבי יהושע כוותיה סבירא ליה. שרבי יהושע סובר כדעת רבי אליעזר, ולכן הוא מנע מהם להשיב על דבריו של רבי אליעזר.

והא איהו נמי, הרי גם רבי יהושע עצמו, מיפרך קפריך הקשה על דברי רבי אליעזר?

מתרצת הגמרא:

הכי קאמר להו:

לדידי נמי אית לי פירכא, גם לי יש מה להשיב על דבריו של רבי אליעזר, אבל מיהו, בין לדידי, בין למה שאני רוצה להשיב על רבי אליעזר, ובין לדידכו, בין למה שאתם משיבים על דבריו, מכל מקום, אין משיבין את הארי לאחר מיתה.

ומאי פירכא דרבי יהושע? ומה היא הפירכא של רבי יהושע על דברי רבי אליעזר -

דתניא, אמר רבי יהושע: כתוב בתורה: כי יקח איש אשה [וזוהי 'הויה ראשונה' - ההתהוות הראשונה של הקידושין] ושנאה, וכתב לה ספר כריתות, והלכה, והיתה לאיש אחר [וזוהי 'הויה שניה'] -

ומקיש הכתוב את "קודמי הויה שניה", דהיינו, את מצבה של האשה לאחר גירושיה, לפני שתתקדש פעם שניה, ל"קודמי הויה ראשונה", למצב שלה לפני שנתקדשה פעם ראשונה -

מה "קודמי הויה ראשונה", כמו לפני שנתקדשה פעם ראשונה, המצב שלה היה דלא אגידא באיניש אחרינא, שלא היתה קשורה עם אף אחד, והיא היתה פנויה לגמרי.

אף "קודמי הויה שניה", הוא הדין לפני שנתקדשה פעם שניה, דהיינו, המצב שלה לאחר גירושיה, צריך להיות מצב דלא אגידא באיניש אחרינא, שלא יהא לה שום קשר לאף אדם -

ואילו לפי דברי רבי אליעזר, שאם אמר לה חוץ מפלוני היא מגורשת, יוצא שאף שאינה פנויה לחלוטין, שהרי עדיין היא אסורה לפלוני מחמת בעלה הראשון, בכל זאת היא מגורשת, ואין זה דומה לקודמי הויה ראשונה.

גופא, שנינו לעיל בברייתא - מודה רבי אליעזר ^[24] במגרש את אשתו, ואמר לה "הרי את מותרת לכל אדם חוץ מפלוני", והלכה וניסת לאחד מן השוק, ואחר כך היא נתארמלה נתאלמנה או נתגרשה ממנו, שמותרת לזה שנאסרה עליו. היא יכולה להנשא לאותו פלוני שבעלה התנה עמה שלא תנשא עמו -

וכתוב בברייתא: השיב רבי שמעון בר אלעזר תשובה לדברי רבי אליעזר, שאמר אם נשאת לאחר, היא מותרת לאותו פלוני, ועל זה הקשה -

הרי אשה זו היתה אסורה לאותו פלוני מחמת אישות בעלה הראשון, ועכשיו ניתרת לשוק על ידי שנישאת לאחר והיכן מצינו שזה אוסר וזה מתיר

ומקשינן - וכי לא מצינו שזה אוסר וזה מתיר? והרי כל יבמה, דבעל אוסר, הרי אף שבעלה מת, עדיין היא אסורה לשוק מחמת האישות של בעלה הראשון, חוץ מאשר ליבם, ובכל זאת היבם מתיר אותה לשוק על ידי חליצה להינשא לכל אדם.

ומשנינן: התם הטעם שהיא אסורה לשוק לפני החליצה, משום דיבם הוא קא אסר לה, שהרי עדיין היא זקוקה ליבם, וכיון שאיסורה מחמת היבם לכן הוא זה שמתירה - וראיה לכך שהטעם שהיא אסורה לשוק הוא מחמת היבם - דאי מבעל שאם נאמר שהיא אסורה מחמת אישות המת, הא שריא וקיימא מיד שבעלה מת מיד היא מותרת לגמרי, וראיה לכך שהרי אם יש לו בנים היא מותרת לשוק, ובהכרח שמה שאסורה לשוק כשאין לה בנים זהו מחמת היבם, ולכן הוא יכול להתירה.

ומקשינן: הרי מצינו בנדרים שזה אוסר וזה מתיר - דהנודר אוסר בנדר את החפץ ומכל מקום החכם מתיר לו את הנדר ^[25].

ומשנינן: הא אמר רבי יוחנן אין חכם מתיר כלום, שחכם אין בכוחו העצמי להתיר נדרים כמו שמתיר הבעל, אלא שהוא מראה לנודר פתח, שאילו היה יודע מה יגרם לו כתוצאה מהנדר הוא לא היה נודר, ואז ניתר הנדר בחרטה של הנודר עצמו, ונמצא שמתחילתו היה כמו נדר בטעות, ואין לך נדר שיתירו החכם מכוחו העצמי ^[26].

ומקשינן: הרי מצינו שזה אוסר וזה מתיר בהפרת הבעל - דאשה נודרת על עצמה, ומכל מקום בעלה מיפר לה את הנדר, בלא חרטה.

ומשנינן: התם, מה שבכוחו של הבעל להפר, הוא כדרב פינחס משמיה דרבא -

דאמר רב פינחס משמיה דרבא, כל אשה שנודרת, על דעת שבעלה יסכים היא נודרת. אבל על הצד שבעלה לא יסכים, היא לא נודרת, ונמצא שאינו נחשב שבעלה הפר לה את הנדר, שהיות ומתחילה היא לא נדרה אלא על דעת בעלה, והוא לא הסכים, נמצא שמתחילה אין כאן נדר ככל, אם כן לא מצינו זה אוסר וזה מתיר ^[27].

שנינו לעיל בברייתא:

נענה רבי אלעזר בן עזריה ואמר - כיון שהתורה אומרת שצריך לגרש אותה בספר כריתות, צריך שהגט יהיה דבר הכורת בינו לבינה, שלאחר הגירושין לא יהא לה שום שייכות לבעלה הראשון. אבל באופן שהוא משייר חוץ מפלוני, הרי עדיין היא לא כרותה ממנו לגמרי ועדיין היא תלויה בו, שהרי מחמתו אינה יכולה להנשא לאותו פלוני - הא למדת שאין זה כריתות.

שואלת הגמרא:

ורבנן, שאר הזקנים שלא השיבו כן על דברי רבי אליעזר, האי 'כריתות', מאי עבדי ליה, מה הם דורשים מפסוק זה?

מיבעי להו הם צריכים את המילה כריתות לדרשא אחרת:

לכדתניא וכמו ששנינו בברייתא -

האומר לאשתו הרי זה גיטך על מנת שלא תשתי יין לעולם, או שאמר לה על מנת שלא תלכי לבית אביך לעולם, אין זה כריתות ^[28] שהרי היא נשארת קשורה בו כל ימי חייה באיסור שתיית יין -

אבל אם התנה עמה שלא תלך לבית אביה שלשים יום, או שלא תשתה יין שלשים יום, הרי זה כריתות כי אינה תלויה בו כל ימי חייה, ולכן צריך את המילה כריתות לדרוש שאם התנה עמה שלא תעשה כן כל ימי חייה אין זה כריתות.

ואידך, ורבי אלעזר בן עזריה מהיכן הוא לומד דין זה? מכרת כריתות נפקא. הרי בכדי למעט שהאומר חוץ מפלוני הגט פסול, מספיק שיהיה כתוב 'וכתב לה ספר כרת' ומזה שהתורה כתבה 'כריתות' לומדים דבר נוסף - שאם התנה עמה שלא תשתה יין כל ימי חייה אין זה כריתות.

ואידך ורבנן שלא השיבו כן על דברי רבי אליעזר מה הם דורשים מאריכות לשון התורה?

כרת כריתות, לא דרשי. הם לא סוברים שדורשים את אריכות לשון התורה:

אמר רבא -

האומר לאשתו הרי זה גיטך על מנת שלא תשתי יין כל ימי חיי אין זה כריתות שהרי היא קשורה בו לקיום התנאי -

אבל אם הוא אומר לה הרי זה גיטך על מנת שלא תשתי יין כל ימי חיי פלוני, הרי זה כרית ות.

שואלת הגמרא -

מאי שנא, מדוע באומר על מנת שלא תשתי יין כל ימי חיי פלוני זה נחשב לכריתות, משום דדלמא מאית, שמא ימות הוא לפניה, ומקיימא ליה לתנאיה, ושוב היא יכולה לשתות יין, שהרי התקיים התנאי, ונמצא שלא היתה תלויה בו כל ימי חייה. אם כן, גם באומר לה שלא תשתה יין בחיי דידיה [כל זמן שהוא חי], נמי יהא הגט כשר, שהרי דלמא מאית, ומקיימא ליה לתנאיה. יכול להיות שהוא ימות לפניה, והיא תשתחרר מהתנאי.

מתרצת הגמרא: -

אלא אימא, כך תפרש את כוונת רבא -

אם אמר לה על מנת שלא תשתי יין כל ימי חייכי כל ימי חייך, נמצא שהיא קשורה ותלויה בו כל ימי חייה, ולכך אין זה כריתות ^[29], אבל אם אמר לה על מנת שלא תשתי יין כל ימי חיי או חיי פלוני, הרי זה כריתות, שהרי אפשר שהבעל ימות לפניה או שפלוני ימות לפניה ^[30], וכיון שאינה קשורה ותלויה בבעלה כל ימי חייה, הרי זה גט כשר ^[31].

בעא מיניה רבא מרב נחמן -

הנותן גט לאשתו ואמר לה בשעת נתינת הגט" היום אי את אשתי [כונתו שהגט יחול ליום זה בלבד], אך ולמחר את אשתי, וכלפי יום המחר אינה מגרשה, מהו? האם זה נחשב לשיור בגוף הגט או לא.

תיבעי הספק הוא בין לדעת רבי אליעזר שהאומר חוץ מפלוני הרי זה גט כשר, וכן תיבעי לדעת רבנן שסוברים שאם אמר לה חוץ מפלוני הרי זה גט פסול -

תיבעי לרבי אליעזר -

עד כאן לא קאמר רבי אליעזר התם, כשמגרשה חוץ מפלוני, שהיא מגורשת, אלא רק באופן דלמאן דקא שרי, קא שרי לעולם. למי שהתירה, הרי התירה לגמרי. אבל הכא, שמשייר בגט שלא יחולו הגירושין רק להיום - לא הכשיר רבי אליעזר את הגט, כיון שאין הגט מנתק אותה לגמרי ממנו -

או דלמא, לא שנא. וכמו שבאומר חוץ מפלוני הרי זה גט כשר, הוא הדין באופן שמגרשה רק ליום אחד הרי זה גט כשר.

תיבעי לרבנן -

עד כאן לא קאמרי רבנן התם, כשמגרשה חוץ מפלוני, שהגט פסול, אלא דלא פסקה מיניה לגמרי. כיון שלא נפסק הקשר בינה לבעלה, שהרי מחמתו אסורה לאותו פלוני ולכן הגט פסול -

אבל הכא, שאמר לה היום אי את אשתי, היא מגורשת לגמרי, ואינה חוזרת אליו למחר אלא כשיקדשה שנית, דכיון דפסקה ממנו להיום, פסקה ממנו לגמרי -

בתר דבעיא הדר פשטה:

כל ימי חיי וחיי פלוני הרי זה כריתות. ואע"פ שאפשר שיחיו יותר ממנה כיון שאפשר בכריתות הוא. ומינה שמעינן להא דאמרינן ע"מ שלא תנשאי לאיש פלוני שאפי' שאמר שלא תנשאי לו לעולם מגורשת ודומי' דחוץ דכשר בע"מ וחוץ לעולם הוא.
ורש"י ז"ל כתב לקמן [גיטין פ"ד ע"א] שע"מ שלא תבעלי לפלוני שאינו גט שמא תבעל לו דומי' שלא תלך לבית אביך לעולם ומשמע דה"ק כיון שכל ימיה בתנאה היא עומדת וי"ל שעדיין יבטל הגט אם תבעל לו אינו גט כלל וזהו טעם שלא תלכי שזה קשה דכיון שאם מת נתקיים התנאי הוה ליה כע"מ שלא תשתי יין כל ימי חייך. והר"ם הספרדי ז"ל כך כתב בחיבורו הרי זה גט ע"מ שלא תנשאי לפלוני אינו הא למה זה דומה לאומר לה ע"מ שלא תשתי יין לעולם או ע"מ שלא תלכי לבית אביך לעולם או כל ימי חייך אדרב' אין זה דומה אלא לכל ימי חיי פלוני.
ונראה שדעתו לומר שכיון שלא תנשא לו כל ימי חייו ונשואין לאחר מיתה א"א כתנאי שלעולם הוא.
וקשה לי לדברי רש"י ז"ל א"כ ע"מ שלא תבעלי לאבא ולאביך נמי אמאי הוי גט הא אינו כריתות וליכ' למימר משום דלא עבדי איסור' דמ"מ בתנאה קיימים לעולם למה זה דומה לאומר לאשתו ע"מ שלא תשתי יין נסך שאין זה כריתות. אבל הר"ם ז"ל פי' ע"מ שלא תבעלי לאבא ולאביך עד זמן פלוני ואפשר שיש בלשון רש"י ז"ל טעות ידי הסופר במה שכתב לעולם אלא דומיא דע"מ שלא תלכי לבית אביך הוא ופי' לפי' שע"מ שלא תבעלי לפלוני אין מתירין אותה לינש' עד שיעברו עליה שלשים יום כדאמרי' לענין נדרים וזהו דעת הרב ז"ל כמו שכתבנו למעלה. ומעתה לא מצינו חבר לדר"מ ז"ל ואין דבריו מחוורים לפי שאין התנאי אלא כל ימי חייו של אותו פלוני אבל לאחר מיתה יצתה מיד תנאי ועוד דחוץ לר' אליעזר וע"מ דרבנן דהו דומי' דחוץ קשה ליה כדפרישית.

ורבי עקיבא אי חוץ סבירא ליה לותיב ליה חוץ אי על מנת סבירא ליה לותיב ליה על מנת. ומשני

רבי עקיבא שמע ליה דאיכא מאן דאמר חוץ ופריך ליה האי פירכא ואיכא דאמר בעל מנת ופריך ליה האי פירכא. מהכא משמע כאידך פירושא דפרישית לעיל דרבי טרפון סבירא ליה דבעל מנת בלחוד פליגי אבל בחוץ אפילו רבי אליעזר מודה ורבי יוסי סבר דבחוץ פליגי אבל בעל מנת מודו ליה רבנן,וכמו שפירש רש"י ז"ל, וליכא מאן דאמר דבתרתי פליגי וכדמשמע בריש פירקין דאמרינן דילמא בהא פליגי אבל בהא מודו, דאם איתא דאיכא מאן דאמר דבתרתי פליגי מאי קא קשיא ליה לרבי עקיבא אי חוץ סבירא ליה לותיב חוץ ואי על מנת סבירא ליה לותיב על מנת דילמא רבי עקיבא סבירא ליה דבתרתי פליגי ומותיב לחוץ ומותיב לעל מנת, ועוד דלישנא דקאמרינן רבי עקיבא שמע ליה דאיכא דאמר חוץ ואיכא דאמר על מנת משמע נמי דליכא מאן דאמר דבתרתי פליגי דאם איתא הוה ליה למימר רבי עקיבא שמע דפליגי בין בחוץ בין בעל מנת ופריך לחוץ האי פירכא ולעל מנת האי פירכא.
ולענין פסק הלכה. כתב רבנו אלפאסי ז"ל בהלכות דבחוץ פליגי אבל בעל מנת מודו ליה רבנן וכן פסק רבנו חננאל ז"ל וזהו לשונו: ואסיקנא בחוץ פליגי והלכה כחכמים אבל על מנת תנאה הוי ולכשימות זה שנאסרה עליו הרי היא מותרת לכל אדם שהרי נתקיים התנאי, והכי ודאי משמע דהא בעיין מעיקרא הכי הות האי אלא חוץ הוא ובחוץ הוא דפליגי רבנן דהא שייר ליה בגט אבל בעל מנת מודו ליה [בנדפס: אלמא כי אסקה רבינא דחוץ הוא בחוץ הוא דפליגי אבל בעל מנת מודו ליה] והכי משמע לקמן גמרא כתבו בתוכו וכו' ומתניתין דקתני כתבו ואוקימנא בחוץ אבל על מנת לא פסיל אלמא אפילו על מנת שלא תנשאי דהוי דומיא דחוץ לא פסיל דלא הוי שיורא הואיל ומשייר לה בתנאי אלא הוה ליה כשאר תנאין דעלמא, וקתני נמי בברייתא חוץ שפוסל על פה פוסל בכתב על מנת שאינו פוסל על פה אינו פוסל בכתב, והכי נמי משמע מדפרכינן לרבי עקיבא אי חוץ סבירא ליה לותיב חוץ ואי על מנת סבירא ליה לותיב על מנת ומשני רבי עקיבא שמע מאן דאמר חוץ ושמע מאן דאמר על מנת אלמא ליכא מאן דאמר דבתרתי פליגי, וארבעה זקנים שנכנסו להשיב על דברי רבי אליעזר האי שמע דבהכי פליגי ומותיב והאי שמע דבהכי פליגי ומותיב כמו שכתבנו למעלה.
והרמב"ן נ"ר כתב דלא מסתברא לאחזוקי פלוגתא בתנאי בכדי ולמדחיא לדרבי עקיבא ורבי טרפון דפסלי בעל מנת ורבי אלעזר בן עזריה דלית ליה פירכא נטיא לדידהו ולא אשכחן בהדיא מאן דאמר כשר כלל, ועוד אם כן זקנים הללו מאן דמותיב על מנת לרבי אליעזר לותיב לחבריה דמכשר ולא ישיב את הארי לאחר מיתה והיכי דחינן דאשלי רברבא בלא כלום, והא דאמרינן לקמן ומתניתין דאוקימנא בחוץ אבל בעל מנת לא פסיל אפשר לומר דלאו על מנת שלא תנשאי קאמר אלא על מנת דשאר תנאין כגון על מנת שלא תשתי יין מכאן ועד שלשים יום ועל מנת שתתן לי מאתים זוז דליכא שיורא בגט, והכין איתא בירושלמי בריש פרק כל הגט וחכמים אומרים את שהוא פוסל בפה פוסל בכתב ואת שאינו פוסל בפה אינו פוסל בכתב הרי את מותרת לכל אדם חוץ מפלוני הואיל והוא פוסל בפה פוסל בכתב, הרי גיטך על מנת שתתני לי מאתים זוז הואיל ואינו פוסל בפה אינו פוסל בכתב, והא דאמר רבינא אלא לאו שמע מינה האי אלא חוץ הוא, לאו למימרא דבעל מנת מודו ליה אלא פירושא דמתניתין הוא דמפרש לומר דתנא דמתניתין איירי בחוץ להודיעך כחו דרבי אליעזר דאפילו בחוץ מכשר, ומיהו רבנן בתרתי פליגי עליה מדלא סיים בה רבינא שמע מינה האי אלא חוץ הוא אבל בעל מנת מודו ליה שמע מינה, אלא שיש לומר שהגאונים ז"ל שפסקו כן משום דסוגיין כפשטה הכי מכרעא ואמוראי בתראי הוא דסברי דעל מנת כשר והם תולין סברא זו במשנתינו וסברי דרבי יוסי הגלילי הוא דמכשר בה ומסברא דנפשייהו אמרי הכי, ומסתברא לי דרבי יוסי הגלילי על כרחין הכין סבירא ליה כמו שכתבתי למעלה ובסוף שמועתנו [בנדפס: ועוד נראה לי דעל כרחין הא דאמרינן לקמן כי פסיל בכתב אבל בעל מנת לא פסיל בעל מנת דומיא דחוץ קאמר מדאמרינן אמר רבי זירא מחלוקת לפני התורף דרבי סבר גזרינן על מנת אטו חוץ ואם איתא טפי הוה עדיף למימר דרבי סבר גזרינן על מנת שתתני לי אטו על מנת שלא תנשאי דהיא גזרה קרובה יותר על מנת אטו על מנת מלמגזר על מנת אטו חוץ].

רבי עקיבא שמע ליה דאיכא דאמר חוץ ואיכא דאמרי על מנת מאן דאמר חוץ האי פירכא ומאן דאמר על מנת האי פירכא. וקשיא לי אם כן אמאי לא פריך נמי לרבנן למאן דאמר חוץ כלומר אבל בעל מנת מודו ליה, ויש לומר דמשום דלרבי אליעזר איכא למיפרך בין בחוץ בין בעל מנת משום הכי פריך ליה לרבי אליעזר וממילא שמעינן דלמאן דאמר בחוץ אבל בעל מנת מודו דתיקשי בין לרבנן בין לרבי אליעזר, ולישנא קלילא נקט.

הא דפריך: רבי יהושע מקיש קודמי הויא שניה לקודמי הויא ראשונה מה קודמי הויא ראשונה דלא אגידא באינש אחרינא וכו'. קשיא לי דהא הויא ראשונה נמי אפשר דאגידא באיניש אחרינא לרבי אליעזר וכדאמרינן לעיל כגון שבא ראובן וקדשה חוץ משמעון ובא שמעון וקדשה שהיא מקודשת לשניהם ואהנו קדושי ראובן למיסרא אעלמא ואהנו קדושי שמעון למיסר אראובן, ויש לומר דההיא גופא לא רבי אליעזר אמר לה ואנן הא דאמרינן דכיון דאמר רבי אליעזר בגט חוץ מפלוני מגורשת בקידושין הרי זו מקודשת דאיתקש הויה ליציאה, ואי ליתא לדרבי אליעזר בגירושין ממילא אף בקידושין ליתא. אלא דאכתי קשיא לי דאפילו לרבנן משכחת לה דאגידא באינש אחרינא וכאותה ששנינו בקדושין פרק האומר הרי את מקודשת ואינה מקודשת [בנדפס: מעכשיו ולאחר שלשים יום ובא אחר וקדשה בתוך שלשים יום מקודשת] ואיתמר עלה אמר אביי ולטעמיה דרב בא אחד ואמר לה הרי את מקודשת לי מעכשיו ולאחר שלשים יום ובא אחר ואמר לה הרי את מקודשת לי מעכשיו ולאחר עשרים יום ובא אחר ואמר לה הרי את מקודשת לי מעכשיו ולאחר עשרה ימים מראשון ומאחרון צריכה גט מאמצעי אינה צריכה גט וכו' עולא אמר רבי יוחנן אפילו מאה תופסין בה וכן אמר רב אסי אמר רבי יוחנן אפילו מאה תופסין ואמר ליה רב משרשיא דבי רב אמי לרבי אסי אסברא לך טעמיה דרבי יוחנן שוו נפשייהו כשרגא דליבני וכל חד וחד רוחא לחבריה שבק, וקיימא לן כרבי יוחנן וכן פסק שם רבנו חננאל ז"ל, אלמא אף קידושי הויא ראשונה כלומר קודם שנתגרשה משכחת לה דאגידא באינש אחרינא וכל שכן לדברי הרב אב בית דין ז"ל שכתב דרבי יוחנן אית ליה כי האי דבעי רבי אבא עד כאן לא קאמרו רבנן אלא הכא דבעינן כריתות וליכא אבל התם קנין כל דהוא, דאלמא אף לרבנן משכחת לה להויא ראשונה דאגידא באינש אחרינא, ואם תאמר דרבי שמעון לא סבירא ליה כסברתיה דרבי יוחנן אלא או כרב או כשמואל אם כן הוה ליה למיפרך לרבי יוחנן מהא דרב יהושע, ויש לומר דקודמי הויא ראשונה ממש קאמר וראשונה ממש לא אגידא באינש אחרינא, ולא מיחוור וצריך עיון.

כריתות דבר הכורת בינו לבינה. כלומר כורת לגמרי דלא ליהוי שיורא בגט כלל, ומסתברא מדלא בעיא הכא במאי אילימא בעל מנת אילימא בחוץ כדבעיא בכולהו אינך שמע מינה דרבי אלעזר בן עזריה בין בחוץ בין בעל מנת שייכא, ואפילו אמר לה על מנת שלא תנשאי לו מכאן ועד שנים עשר חדש משום דהויא שיורא בגט ואין זה כריתות ולא דמי לזה גיטך לאחר שנים עשר חדש דהתם בשעה שהוא כורת כורת לגמרי אבל הכא כורת מקצת ומשייר מקצת הלכך אין זה גט כמו שכתבתי למעלה.

ורבנן האי כריתות מאי עבדי ליה מיבעי להו כדתניא וכו'. ואם תאמר לרבי טרפון לוקמיה לחוץ מפלוני דלא הוי גט, יש לומר דהשתא אפילו בעל מנת דאיכא למימר דהוי כריתות מידי דהוה אשאר תנאין דעלמא ילפינן מדינא דלא הוי גט משום דגורם לעקור דבר מן התורה כל שכן בחוץ אם כן כריתות מאי עביד ליה, ורבי יוסי הגלילי נמי לא מצי לאוקומיה לעל מנת שלא תנשאי לפלוני משום דלא משמע לאיפלוגי ביניה לשאר תנאין דעלמא, אבל לאידך סברא דכתבינן לעיל דכולהו ארבעה זקנים סבירא להו דבין בחוץ בין בעל מנת פליגי קשיא אמאי לא מוקי לה רבי יוסי בעל מנת דהוי חידושא טפי דאף על גב דבשאר תנאים הוי גט הכא לאו משום דהוה ליה שיורא בגט וליפרך מינה נמי לרבי אליעזר כדפריך מינה רבי אלעזר בן עזריה כמו שכתבתי למעלה, והלכך מסתבר טפי כדאידך פירושא [בנדפס: פירושו] למעלה.

על מנת שלא תלכי לבית אביך לעולם אין זה כריתות. משום דלעולם היא אסורה מחמתיה שלא תלך לבית אביה, וקשיא לן דהא מכרו האב או שמת הרי זו מותרת לילך שם וכדאיתא בנדרים (מו, א) קונם לביתך שאיני נכנס מת או שמכרו הרי זה מותר וכבר הארכתי בזה בפרק שני דמכלתין, והרמב"ם ז"ל כתב דכיון שאינה מותרת בו כל זמן שהוא של אביה אין זה כריתות דמה שנאסר לה לא הותר לה דאם מכרו האב או שמת אף על פי שהיא מותרת ליכנס בו אין זה בית אביה שנאסר בו ואנן כל שלא הותרה במה שנאסרה לא קרינן ביה כריתות, ודכותה אמר לה על מנת שלא תשתי יין זה לעולם ונשפך היין אין זה כריתות משום דלא הותר במה שנאסר וכן על מנת שלא תנשאי לפלוני שלא הותרה בו לעולם, ואינו מחוור לי חדא דבתוספתא קתני על מנת שלא תעלי באילן זה ועל מנת שלא תעלי בכותל זה נקצץ האילן ונסתר הכותל הרי זה גט וזה הפך ממה שכתב הרב ז"ל, ועוד מדאמרינן בריש פירקין בחוץ הוא דפליגי אבל בעל מנת מודו ליה משמע דעל מנת דומיא דחוץ שהיא אסורה לו לעולם קתני וכגון דאמר לה על מנת שלא תינשאי לפלוני לעולם ואפילו הכי קאמר דמגורשת, ואפילו למאן דאמר דבעל מנת פליגי משום דהוי שיורא בגט מכל מקום בשאר תנאין דכותה כולי עלמא מודו דמגורשת וכדאמרינן עלה מידי דהוה אשאר תנאין דעלמא, והכא לא פליגי רבנן אלא משום דהוי שיורא בגט אבל בשאר תנאין דלא הוי שיורא בגט הרי זו מגורשת, ועוד דאמרינן לקמן (גיטין עד, א) על מנת שלא תבעלי לאבא ולאביך הרי זה גט אף על פי שאסרה עליו לעולם, ומיהו יש לפרש בזו דאמר לה על מנת שלא תבעלי לאבא ולאביך מכאן ועד שלשים יום, אי נמי משום דבלאו הכי [בנדפס: תנאו] אסורה עליהן לעולם, ומסתבר דלישנא לא דוקא ולא בלשון זה אמר לה אלא על מנת שלא תלכי לבית זה של אביך קאמר דלעולם אסורה בו וכדתנן התם לבית זה איני נכנס מכרו או שמת הרי זה אסור, ותרי גוני תנאין קתני תנאי בדבר סתם כגון שלא תשתי יין ותנאי בדבר זה כגון שלא תלכי לבית זה, ומשום הכי נסיב זה בבית ולא נסיב ליה ביין דפתח ביה לומר דבדבר זה דוקא דבר שאינו עתיד לישרף וליאבד הוא דאמרינן דאין זה כריתות דאף על גב דאפשר דנפל הבית או נשרף דהוה ליה כריתות מכל מקום כיון שעכשיו בשעת תנאו אינו מצוי לינפל ולישרף לא קרינן ביה כריתות ואפילו נפל אינה מגורשת דלא דמי למיתה דמיתה שכיחא וכיון שכן אף על פי שאמר לה כל ימי חיי פלוני הרי זו מגורשת, וכן נמי ביין זה כיון שהוא מצוי ליאבד הרי זו מגורשת, והיינו נמי דבתוספתא לא קתני על מנת שלא תכנסי לבית זה נפל הבית הרי זו מגורשת אבל כותל כיון שהוא מצוי ליפול ואילן ליקצץ קתני שאם נפל הכותל או נקצץ האילן הרי זה גט.

ואידך כרת כריתות לא דרשי. פירוש איכא מינייהו דלא דרשי ליה כלל, מיהו צריך עיון לרבי יוסי דהא איהו דריש ליה להכי בפרק שני גבי אין כותבין לה על דבר שיש בו רוח חיים ולא על האוכלין.

כל ימי חיי וחיי פלוני הרי זה כריתות כל ימי חייכי אין זה כריתות. והא דאמרינן בפרק קמא דיומא (יג, ב) אלא דאמר הרי זה גיטיך על מנת שתמות אחת מכם ופריך והא אמר רבא כל ימי חיי וחייכי אין זה כריתות, לא חשש התלמוד להביא שם המימרא כפי המסקנא וכלל חיי עם חייכי דאין הצורך שם אלא משום חייכי והביאה כפי שנאמרה כאן תחלה.

כל ימי חיי. אף על פי שלכאורה היה נראה כיון דכל ימי חייו אגידא ביה אין זה כריתות כמו בכל ימי חייכי אפילו כן לא היתה כן סברת התלמוד אלא מכיון שאפר לה לקיים תנאו הרי זה כריתות.

כל ימי חיי פלוני הרי זה כריתות. ואף על פי שהוא ילד והיא זקנה, ואפילו היא זקנה ואמר לה על מנת שלא תשתי יין מכאן ועד חמשים שנה הרי זה כריתות דכיון דאפשר שתחיה היא יותר מכן כריתות קרינן ביה.

עד כאן לא קאמר רבי אליעזר התם אלא דלמאן דקא שרי שרי לעולם אבל הכא לא. כלומר וכיון שכן אין זה גט כלל.

תיבעי לרבנן עד כאן לא קאמרי רבנן התם. דאינו גט אלא משום דלא פסקה מיניה לגמרי לא יום אחד ולא יומים, אבל הכא דפסקה ממנו יום אחד לגמרי הרי זה גט והרי זו מגורשת לעולם, וקשיא לי מאי טעמא בעי אליבא דרבי אליעזר אי הוי גט ליום אחד בלבד כדקא מתני או לא הוי גיטא כלל ואליבא דרבנן בעי אי הוי גט גמור ופסקה מיניה לגמרי דלא כתנאיה, ויש לומר דמשום דשמע ליה לרבי אליעזר דשרי לחד ואסר לחד בעא אליביה דכותה דהיינו אי שריא חד יומא ואסירה חד יומא אבל לרבנן דלית להו גט לחצאין הכא נמי פשיטא ליה אליבייהו דאי אפשר כדקאמר שתהא מותרת יום אחד ותחזור לאיסורה מחרתו, אלא דילמא כיון דפסקה ממנו לגמרי יום אחד בגט זה הותרה בו לעולם דאין גט לחצאין, ואהדר ליה דאפילו לרבי אליעזר כיון דפסקה פסקה דכיון שאמר לה היום אי את אשתי הרי הותרה היום ולאחר שהותרה ופסקה ממנו אי אפשר שתחזור לו אלא בליקוחין שניים, ולא דמיא לחוץ מפלוני ואליבא דרבי אליעזר דהתם למאן דשריא שריא לעולם ולמאן דאסורה אסורה לעולם אבל הכא למיסר מאי דשרי אי אפשר, ואפשר לפרש נמי דהא דאמרדינן לקמן בפירקין (גיטין עה, ב) גבי אתקין רב בגיטין מיומא דנן ולעלם, ולעלם לאפוקי מדבעא מיניה רבא מרב נחמן, כלומר לכך הוצרך לתקן כך כדי שלא יוציאו לעז על הגט לומר שאינה מגורשת אלא ליום אחד, ומיהו קיימא לן כרב נחמן דכיון דפסקה פסק ובמקום יבם חולצת ולא מתיבמת, ואפשר נמי דאפילו נשאת לא תצא דמשום גזרה לא מפקינן כדאמרינן בסמוך, והרמב"ם ז"ל שכתב דאינה מגורשת כלל, לא נראו דבריו.

כבר ביארנו במקומו שלדעת קצת פותחין בחרטה ואינו צריך לפתח אחר ומכל מקום זו שאמרו כאן אין חכם מתיר כלום אלא בחרטה פירושו בחרטה שעל ידי פתח כלומר שאלו ידע שכך עתיד להיות לא היה נודר שנמצא הנדר מעיקרו אינו והוא סובר שאין פותחין בחרטה לבד ואין הלכה כן אלא שיש פוסקים בה כן כמו שביארנו במקומו:

כבר ידעת שבקצת נדרים הבעל מיפר לאשתו ופירשו הטעם כאן מפני שהנודרת על דעת בעלה נודרת ודעתה שיתקיים בקיומו או יתבטל בבטולו ונמצא שאף היא אינה אוסרת שלא נדרה אלא על דעת הסכמתו של בעל ואע"פ שזו דרך סוגיא נאמרה יש למדים ממנה שכל שנדרה וקיים לה הבעל אין לה היתר על ידי חכם שעל דעת הבעל נדרה והרי הוא כאלו נדרה בפירוש על דעת פלני ואינו נראה כן שאין לבעל עליה בקיומו אלא שהם כמי שנדרה ברשות עצמה ואף לדבריהם על דעתו מיהא ובהסכמתו יש לה היתר חכם ולשיטה ראשונה יש מצריכים לישאל הוא על ההקם אע"פ שעבר יומו ואינו יכול להפר ואחר כך יתיר לה חכם ואין אנו מחמירין בה כלל שאין לנו אחר היתר חכם במקום שאיפשר להתיר כלום:

הרי זה גיטיך על מנת שלא תשתי יין לעולם או שלא תלכי לבית אביך לעולם אין זה כריתות שהרי אין לדבר סוף עד שתמות כל שלשים יום הרי זה כריתות ולדעתנו יכולה לינשא אף תוך הזמן אלא שיש חולקים בה כמו שביארנו אמר על מנת שלא תאכלי בשר זה לעולם או שאל תשתי יין זה לעולם גדולי המחברים כתבו שאינו גט ואני תמה שהרי יכולה לשרוף את הבשר או לשפוך את היין ובגמרא לא נאמרה אלא ביין סתם כמו שכתבנו:

הרי זה גיטיך על מנת שלא תשתי יין כל ימי חייכי אין זה גט שהרי אף זה אין לדבר סוף עד שתמות כל ימי חיי או כל ימי חיי פלני הרי זה כריתות שהרי יגיע הכריתות במיתתו או במיתת הפלני ואע"פ שאיפשר שהם חיים יותר ממנה הואיל ואיפשר לבא לידי כריתות בחייה הרי זו מגורשת ולדעתנו רשאה לינשא קודם מיתתם וזהו הטעם שבעל מנת שלא תנשאי לפלני אפי' אמר שלא תנשאי לו לעולם הרי זה כריתות שהרי איפשר שימות הפלני בחייה ויבא לידי כריתות וגדולי המחברים כתבוה בה שאפי' לא הזכיר בה לעולם אינה מגורשת מפני שהוא כעל מנת שלא תלכי לבית אביך לעולם ואינה מגורשת לדבריהם עד שיאמר על מנת שלא תנשאי לפלני עד חמשים שנה והדברים מתמיהים אדרבה הרי הוא ככל חיי פלני ואף גדולי הרבנים כתבו למטה על מנת שלא תבעלי לפלני אינו גט שמא תבעל לו והוא דומיא דלא תלכי לבית אביך לעולם והם דברים מתמיהים ואם כן על מנת שלא תבעלי לאבא ולאביך מפני מה אמרו מגורשת ואם מצד האיסור הא מכל מקום בתנאה קיימא וכי אלו אמ' על מנת שלא תאכלי בשר חזיר לעולם מי מיגרשא ולגדולי המחברים מיהא איפשר לפרשה בעד זמן פלני אבל לגדולי הרבנים אין לנו צד בתירוץ דבריהם אלא שמצאתי בפירוש ישן דומיא דלא תלכי לבית אביך ואין שם לעולם ופירשו בו כל שלשים יום ודעתם שלא לינשא עד שלשים ואף בזו עד שימות הפלני:

נתן לה גט והתנה עמה להיות מגורשת לגמרי היום ושתהא אשתו למחר אינה מגורשת ואין אומרין כיון דפסקה פסקה ושתהא מגורשת לגמרי ואינה חוזרת לו בלא ליקוחין שניים ולמדת שאין הלכה כרבא אמר רב נחמן דאמר כיון דפסקה פסקה וראיה לדבר שהרי אמרו אתקין רב בגיטא מן יומא דנן ולעולם מן יומא דנן לאפוקי דר' יוסי ולעולם לאפוקי מדרבא אמר רב נחמן ואף בתלמוד המערב שבמסכת קדושין אמרו בפרק האומר הרי זה גיטיך עד שלשים יום אינו גט וכן פסקוה גדולי המחברים והוא הוא עקר הדברים ומגדולי הדורות פסקו כרבא אמר רב נחמן ומגורשת דכיון דפסקה פסקה ומאי דאתקין רב בגיטי לרוחא דמילתא תקין לאפוקי נפשין מספיקא דהא תלמוד אתקין מיומא דנן לאפוקי מדר' יוסי ואיהו גופיה סבירא ליה כר' יוסי או שמא גט פסול מדרבנן ומכל מקום איפשר שאינו סובר בה כר' יוסי אלא בדיני ממונות ולגמרי תקין לפסול אף בדיעבד בין במיומא דנן בין בולעולם ולענין קדושין אם קדש ואמר היום את אשתי ולמחר אי את אשתי כתבו גדולי הדורות שאינה יוצאת בלא גט שכל קדושת הגוף אם אמר היום קדש ולמחר לא יהא קדש אינו יוצא בלא פדיון ואשה כקדושת הגוף היא וכבר ביארנוה בשלישי של נדרים כ"ט א':

תניא הרי זה גיטיך ע"מ שלא תשתי יין על מנת שלא תלכי לבית אביך לעולם אין זה כריתות עד ל' יום הרי זה כריתות. אמר רבא הרי זה גיטיך ע"מ שלא תשתי יין כל ימי חיי וחייכי אין זה כריתות כל ימי חיי פלוני הרי זה כריתות מ"ט חיי פלוני דאפשר דמיית ומקיימית ליה לתנאיה חיי דידיה נמי אפשר דמיית ומקיימית ליה לתנאיה אלא אימא כל ימי חייכי אין זה כריתות כל ימי חיי וחיי פלוני הרי זה כריתות ומכאן מוכיח שמיד מותרת לינשא ואינה צריכה להמתין עד שימות אותו פלוני דאי איתא שצריכה להמתין א"כ הרבה יש בידיהן שאילו אמר כל ימי חיי אסורה להנשא כל ימי חייו ולאחר מיתתו היא מותרת בלא גט שהיא אלמנה וא"כ אין זה כריתות ואמאי הדר ואמר הרי זה כריתות אלא ודאי לאלתר שריא לה לאינסובי ולא חיישינן שמא תעבר על תנאה ונמצא גט בטל ומיבעיא לי א"ל ע"מ שלא תשתי יין עד ק' שנה או עד זמן גדול שהיא תזקין ולא ישלים הזמן מהו מי אמרינן כיון דרובא דעלמא חיין עד ע' דכתיב ימי שנותינו בהם שבעים שנה ככל ימי חייכי דמי ואין זה כריתות או דלמא כיון דאיכא דחיין טפי א' מני אלף הרי זה כריתות וכן כתב בעל ה"ג א"ל כל ימי חיי פלוני ואנסיבא לה לאלתר והוו לה בנין מן בעל שני ומית ליה בעלה ראשון והדר הוו לה בנין לאחר מיתתו ועדיין ההוא פלוני דאתני לתנאה בגויה מיקיים ואי שתי בחיי' לאחר מיתת הבעל הראשון בטיל ליה גט למפרע ובניה קמאי ממזרים בתראי לאו ממזרים ואסורה לשני דכיון דבטל גט למפרע כי דר גבה אשת איש הואי ותנן כשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל והוי פליגי רבנן דהוו קאמרינן דכיון דבחיי בעלה לא עברה עילויה תנאיה ולאחר מיתה היא דעברה כיון דמית ליה בטיל ליה לתנאיה ולא בטיל ליה גט למפרע [עכ"ל בבה"ג] ואינו נ"ל סברת הני רבנן דאם איתא דכיון דמית בעל בטל תנאיה ואם עברה ובטיל תנאיה לא בטיל גיטא למפרע אי הכי אפילו כי אמר לה כל ימי חייכי אמאי אמרינן דאין זה כריתות הא אפשר דמית איהו ברישא ומשתריא למישתי חמרא אלא לאו ש"מ אע"ג דמית בעל ברישא תנאיה לא ובטיל והלכך אין זה כריתות דאכתי אסורה לשתות אחר מותו ואי שתיא בטיל ליה גיטא למפרע וה"ה הכי נמי בחיי פלוני אי מיית בעל ברישא ושתיא בחיי אותו פלוני בטיל גיטא למפרע והכי אמרן לעיל בפ' מי שאחזו תניא הרי זה גיטיך ע"מ שתתני לי מאתים זוז ומת נתנה לו אינה זקוקה ליבם לא נתנה לו זקוקה ליבם רשבג"א נותנת לאביו או לאחיו או לאחד מן היורשין אלמא קיום תנאה דגיטא מהני לאחר מותו וה"ה נמי דמהני בטולי גיטא לאחר מותו:

בתוספות בד"ה רבא כר' ינאי כו' אם כן תקשי לר' יוחנן דפליג לעיל ארבי ינאי כו' עכ"ל כצ"ל ומהרש"ל הגיה לעיל ורבנן אמרי מאי טעמא דר"א כו' והנהו רבנן שהיו בימי רבי ינאי לא ידעתי מי דחקו לכך ולהגיה הגמרות דניחא לן להגיה דברי התוספות ויהיו הדברים כפשטן וק"ל:

בא"ד וא"ת כיון דר"א מקרא יליף הנהו זקנים כו' עכ"ל ר"ל הנהו זקנים דסברי דבחוץ פליגי אבל הנהו דסברי דבע"מ פליגי ולאו מקרא יליף אלא בטעמא פליגי ניחא וק"ל:

בד"ה מה קודמי כו' ובקודמי הויה שניה אסורה לקרובי בעלה כו' עכ"ל וה"ה דהמ"ל דבקודמי הויה שנייה אסורה לכהן וק"ל:

בד"ה כל ימי כו' ע"מ תמות אחת מכם כו' עכ"ל כתב מהרש"ל ואין לומר אם כן מה מועיל מה שיגרש די דה"ק ע"מ שתמות אחד בפלגא דעבודה כו' כך פירשו התוספות ע"ש עכ"ל ואינו כן בדברי התוספות שם אלא אהא דאמרינן לעיל מיניה דא"ל ע"מ שתמותי כתבו התוספות כך דמועיל לו עד פלגא דעבודה משום קושיא דא"כ אמאי מגרש לה אבל הכא גבי שתמות אחת מכם לא שייך למימר הכי דמועיל לו עד פלגא דעבודה דהא אם תמות אחת בפלגא דעבודה ה"ל גיטא דאידך למפרע וקם ליה בלא בית כמ"ש התוספות שם ויש ליישב דבריו ודו"ק:

גמ' והרי נדרים דנודר אוסר וחכם מתיר כו' הכא ליכא לשנויי כדלעיל באישות קאמרינן דהתם גבי אסור לזה ומותר לזה איכא למימר הכי משום דאין אישות לחצאין כדאמרינן אין קידושין לחצאין אבל לענין זה אוסר וזה מתיר לא מסתבר ליה לפלוגי בין איסור אישות לשאר איסורין וק"ל:

גמ' וקיימא הרי נדרים כו'. נ"ב קושיא דחוקא היא שהרי דוקא זה אוסר וזה מתיר בענין אחד קאמר שהכל מאישות שהראשון אוסר באישות והשני מתיר באישות כמו שפרש"י משא"כ בנדרים שזה אוסר עליו והחכם בא להתיר בשלמא גבי יבמה איכא למימר נמי כר"# שהיבם מתיר באישות כשיבם אותה פקע זיקת היבום ודו"ק:

רש"י בד"ה היינו פירכא הרי שהיה זה # כו' כצ"ל והס"ד ואח"כ מ"ה ולמאן דאית ליה על מנת האי פירכא הרי שהלכה כו' כצ"ל והס"ד:

תוס' בד"ה כל ימי כו' על מנת שתמות אחת כו' נ"ב פי' כדי שלא יהיה ב' בתים דוכפר בעד ביתו קאמר רחמנא ואין להקשות א"כ מה מועיל מה שגירשה די"ל דה"ק על מנת שתמות אחת בפלגא דעבודה הלכך מועיל הגירושין דלא הוי שני בתים עד ההיא שעתא כך פירשו התוס' ע"ש אבל תלמודא פריך שם ודלמא לא מיתה לא חדא מינייהו והוה ליה שני בתים וה"נ דהוי מצי למיפרך התם ודלמא מיתה חדא מינייהו דהיינו האחרת והוה ליה גיטא וקם ליה בלא בית כו' תוס'. (עיין במהרש"א):

גמ' הרי גרושה אצלו בזנות. הומ"ל איסור כהונה שאני דהא השתא דפליגי בע"מ לא יליף לה ר"א מאיסור כהונה רק מסברא כדלעיל:

גמ' אלא בחוץ. אין להקשות סוף סוף כ"ש בע"מ דשרי ולפרוך פירכא הראשונה בממנ"פ אי פליגי בע"מ הפרכא לר"א גרידא ואי בחוץ הפרכא לר"א ולרבנן י"ל דלמא פליגי בחוץ ובע"מ אסור לכ"ע מכח הך פרכא עצמו ואע"ג דהשתא הוי דעת ג' דדלמא מתניתין נמי ס"ל כן דפליגי בחוץ ובע"מ לכ"ע אסור רק תלמודא מפרש לעיל [להיפך] לקושטא דיש פירכא על תשובת ר"ע משא"כ לפרש דעת ג' דר"ע ס"ל דפליגי בתרוייהו [ולא יצטרך לשנויי ר"ע שמיע ליה דאיכא כו'] ופריך אחוץ ואע"מ דלא כמתניתין ודלא כברייתא [זה לא ניחא ליה לתלמודא]:
עוד שם הרי גרושה אצלו בזנות א"ל דלמא מחוץ פריך בק"ו הרי שהיה זה כו' ואסור משום צד כי אע"ג דלא הותרה אצל בזנות דהא חוץ קאמר אפ"ה אסורה עליו משום גרושה כדיליף מאשה גרושה מאישה מכ"ש צד אישות דע"מ כו' ויש ליישב וק"ל (א):

רש"י בד"ה הרי גרושה אצלו בזנות כו'. יש מגמגין בהסברת רש"י דהוי ליה לפרש פשוט יותר כיון שיש בה צד גירושין אצל זה בעצמו [לענין זנות] אין סברא שיהיה אצלה איסור א"א [לעלמא] ודו"ק: [כאן חסר בעו"ה מדף זה עד דף פ"ט וד' ימלא חסרונינו]:

תד"ה מה. ובקודמי הויה שניה אסורה כו'. כצ"ל:

ע"מ שלא תלכי לבית אביך לעולם. לעיל כ"א ע"ב העלו תוס' בית אביך היינו בית משפחתה דאל"ה הא במות אביה מותרת ליכנס לבית. והרמב"ם למד מכאן כיון דתחת האגד הוא מחמת קשר האישות אעפ"י שלבסוף כשמת האב ואין להבית אב אין המניעה מטעם האישות אלא שאין בנמצא בית אב מ"מ כיון שתחלת המניעה הי' מחמת האישות ה"ל כאלו אגידא בי' כל ימי חיי ולפ"ז שלא תיבעלי לפלוני אם קבע זמן אינו גט כיון דתחלת המניעה שלא נבעלת לפלוני הוא מטעם קשר האישות אעפ"י שבסוף הוא מטעם שאין הפלוני נמצא בעולם שכבר מת מ"מ איננו כריחו ולא דמי לע"מ שלא תיבעלי לאבא ואביך דהתם לא היתה התחלת המניעה מחמת קשר האישות וק"ל:

שלא תלכי לבית אביך לעולם. בה"ה פשיטא לי' דסתמא נמי לעולם משמע והנה הר"ן מייתי בה"ג בשם רבנן קמאי דאמרי ע"מ שלא תשתי יין כל ימי חיי פלוני ומת הבעל בחיי הפלוני הותרה לשתות יין ע"ש משמע דלא חיישי' לביטול תנאי אחר מיתה וכ' ר"ן דלא משמע כן מתוס' היינו לעיל פ"ג ע"א ד"ה ועמדה ונישאי' וכו' וכן לקמן ד"ה הכא בדידה קיימא וכו' והקשה הר"ן אם כן כל ימי חייכי נמי הוה כריתות דהרי תהי' מותר' לשתו' אחר מיתתו של בעל וגיסי הרב הגאון מו"ה שלמה איגר נ"י בס' תרע"א רצה לומר שאני הכא מדאמר מילתא יתירתא כל ימי חייכי והרי אפי' בסתמא נמי כל ימי חייכי משמע אלא ממילתא יתירתא משמע דוקא כל ימי חייכי אפי' ימות הבעל הנה הסברא בעצמה נכונה אבל בלשון הברייתא קשה א"כ מ"ט בסיפא נקט שלשים יום הלא באומר שלא תשתי יין סתם דמשמע כל ימי חיי' אפ"ה ה"ז מגורשת משום שתהי' מותר' אחר מיתתו של בעל וזו הוי רבותא גדולה ועיין בתשו' מהר"י בן לב ח"א דף ס"ה עמוד ד' בסופו דדקדק להקשו' דיוקא דהבריי' רישא וסיפא אהדדי ע"ש:

והנלע"ד בישוב דברי רבנן הנ"ל הנה נוסחו' הראב"ד בהרמב"ם פ"ח מגירושין הל' כ"א בע"מ שתתני לי מאתים זוז ואמר מחולין לך ואח"כ מת ה"ז מגורש' ואינה זקוקה ליבם. ולא נחלק עליו הראב"ד בזה. וכתבתי במקום אחר דהטעם משום דהא דלא מהני מחילה משום דאנו חוששים שהתנאי הי' לצעורי ולא מהני מחילת הממון כ"א שימחול התנאי אבל כל זמן שהתנאי אינו נמחול לא יועיל מחיל' הממון שהרי לא נצטערה. וס"ל לראב"ד בדעת הרמב"ם כל שמת אין אדם רוצה שיצטער חברו על ידו והוא בקבר וחזקה על בני ישראל שבשעת מיתתה מוחלים בכל אופן המועיל ואם אינו מהני מחילת הצער הרי הוא מוחל התנאי לגמרי ורוצה אדם שינוח על משכבותיו בשלום וא"כ אי לא היה אומר מחולין לך לא מהני מה שמת כי אולי נתכוין להרוחה וזה אינו מוחל במיתתו אבל כיון שאמר מחולין לך ומה דלא הועיל מחילה משום דלמא לצעורא נתכוין והשתא דמת אחר המחילה ה"ז מגורשת מכל צד ואופן זהו נ"ל בכוונת הראב"ד אליבא דהרמב"ם הנ"ל. ולפ"ז י"ל גם רבנן קדמאי הנ"ל טעמיהו כנ"ל ומש"ה כשאמר ע"מ שלא תשתי יין כל ימי חיי פלוני וכל תנאי כיוצא בזה שאיננו אלא לצעורי כיון שמת בטלה לי' מחשבתו כנ"ל ולא לע"מ שלא תיבעלי או לא תינשאי לפלוני שכ' תוס' אם נישאי' אחר שמת הבעל נתבטל הגט התם לא לצעורי נתכוין אלא שהי' נחשדת בעיניו ומקנאת חמת גבר התנה כן א"כ אפי' מת לא נתבטל התנאי משא"כ בשלא תשתי שלא הי' אלא לצעורי בהא אמרי' משמת בטל לי' תנאה ולק"מ נמי קושי' הר"ן דבתנאי כל ימי חייכי בשלמא חיי פלוני דהוה כריתות גמור אמרי' אי מת ולא ציוה קודם מותו אזי מסתמא אנן סהדי שדעתו שלא תצטער אחר מותו אבל כל ימי חייכי הא לא הוה כריתות מה תאמר הלא אם ימות ימחול התנאי והוה כריתות. אתמהה א"כ נימא בלאה"נ הא הוה כריתו' דהרי יכול למחול התנאי וזה דבר שאינו אץ בתנאי שלפנינו איירי' דהוה אגידא בי' ואינה מגורשת וא"כ הכא נמי סלא מה אילו אם ימות ויצוה קודם מותו שאינו מוחל התנאי הלא לא הוה כריתו' ואם כן איננו כריתו' ואפי' יאמר אח"כ בפירוש שמוחל התנאי מ"מ מעיקרא לא הוה כריתו' עד שימחול להדיא ונ"ל לעיל ס"פ מי שאחזו ע"מ שלא אבוא עד יב"ח ומת בתוך יב"ח לא תינשא עד אחר יב"ח וכ' ה"ה הטעם כיון שלא נתקיים בפועל ה"ל ספק מגורשת ואני אומר לא נסתפק התנאי אלא בודאי בעינן שיתבטל בפועל ומ"מ היא ספק מגורשת משום דלמא התנאי אם לא באתי לא היה כדי לפייסה אלא כדי לצערה וא"כ משמת הבעל בטל תנאי של צער וה"ל מגורשת או דלמא דעתו כדי לפייסה בתוך הזמן וא"כ אפי' מת לא נתבטל התנאי אא"כ יתבטל בפועל והיינו אחר יב"ח:

ודע מה שצריך ביטול בפועל ומ"מ בע"מ שלא תעשה דבר פלוני מותר' להנשא מיד דודאי לא תעבור על התנאי לקלקל עצמה אעפ"י שלא נתקיים בפועל. י"ל בשלמא אם לא באתי עד יב"ח תלה הדבר בעצמו וידע שלא אפשר לה שתנשא עד יב"ח כי שמא יבוא וא"כ עיקור קיום התנאי בפועל הוא אחר יב"ח ומש"ה אם מת תוך יב"ח אעפ"י שמעתה בודאי יתקיים התנאי שהרי לא יבוא מ"מ לא נתקיים בפועל עד אחר יב"ח שעליו היתה כוונתו מעיקרא משא"כ בשלא תשתי יין או לא תינשאי לפלוני ידע שמיד תוכל להנשא לאחר אדרבא ע"י הנישואין לאחר בטוח יותר שלא תינשא לפלוני ושלא תשתי יין שהרי לא תקלקל עצמה א"כ מותר' להנשא מיד והיינו קיום פועל שלה והבן זה:

ועיין ביומא י"ג ע"ב אי חזי דבעי למימת מקדים ועייל לבי כנישתא והקשו תוס' אמאי צריך להקדים ולעייל אפי' עייל אחר מיתתה חייל גט למפרע כמו ע"מ אם לא באתי מכאן עד יב"ח ומת בתוך יב"ח משהגיע יב"ח מגורש' למפרע אעפ"י שמת המגרש ה"נ אע"פ שמתה המגורש' ע"ש ותירוצם אינו מובן. ולפע"ד ליישב דע"כ בחיותה א"א לכנס לביהכ"נ דהוה גט ודלמא מתה אידך וה"ל עבודה בלא בית ואי לא הוה אפשר למיעל לבי כנישתא עד אחר מיתתה א"כ ה"ל כל ימי חייכי דאינו גט ע"כ אמרי' דאחזי דבעי למימת שהיא גוססת וקרובה למיתה אז יכנס לביה"כ ויחול הגט בחייה ואז לא ניחוש דלמא תמות חברתה דז"א דלמיתה דתרי לא חיישינן וכיון שהיא קרובה למות חברתה חיה תחי' וק"ל מ"מ מבואר מכאן די"ל להתוס' דיש קיום תנאי אחר מיתה וכן מוכח לעיל ע"ד ע"א רשב"ג ס"ל לי ואפי' ליורשי וכן הוא בהדי' בתוספתא ע"מ שתינקי את בני ותשמשי את אבא שתי שנים ומת תקיים התנאי אח"כ ומגורש' למפרע ע"ש הרי מבואר להדיא דקיום התנאי לאחר מיתה מועיל:

כל ימי חייכי וכו' כ' תוס' דקשה לר"י אמאי לא הוה כריתו' בע"מ שתמות אחד מכם וביומא העלו תוס' אה"נ דמיגרע גרע ע"ש וי"ל עפ"י מאי דאמרינן בקידושין נ"א ע"א אלימא דאמר כלכם קני את וחמור הוא וכ' הרא"ש כיון דכייל להו בלשון כלכם כ"ע מודים דלא קנה שום אחד מהם וה"נ דכוותי' דכיילינהו ואמר שלא תמות א' מכם ולפ"ז י"ל בחיי וחייכי נמי לאו דוקא דאמר בהאי לישנא אלא דאמר לה כל ימי חייכי וכולל שניהם בלשון א' אבל חיי פלוני מסתמא פרט הפלוני בפ"ע אפי' אמר נמי חייכי וחיי פלוני לא הוה קני את וחמור דכ"ע מודים ביה הקצרתי וק"ל:

גמרא ור' עקיבא אי חוץ ס"ל כו' ר"ע שמיע ליה דאיכא דאמר חוץ ואיכא דאמר על מנת כו'. והקשה הרשב"א ז"ל על שיטת הרמב"ן ז"ל דבתרווייהו פליגי א"כ מאי מקשה הא שפיר פריך ר' עקיבא אתרוייהו ולענ"ד לא ידעתי מאי ענין קושיא זו לשיטת הרמב"ן ז"ל דבלא"ה מצינו למימר דר"ע שמיע ליה דר"א אפילו בחוץ שרי וא"כ כ"ש לעל מנת ואיהו גופא מטעמא דנפשיה אסור בתרווייהו. ולמאי דפרישית אתי שפיר דלעולם לא משמע לן דליפלגו תנאי מסתמא בתרי מילי דהוו מתרי טעמי אם לא היכא שמפורש כן בהדיא אלא דמאן דס"ל הכא דפליגי בתרווייהו והיינו משום דתרתי מחד טעמי אתיין דמסברא בחוץ אסור ובע"מ שרי אלא דפליגי בקרא דלאיש אחר דר"א משמע ליה דרשא להיתירא וע"כ לחוץ אתי ורבנן משמע להו קרא לאיסורא וע"כ לע"מ אתי נמצא לפ"ז לר"ע דאית ליה פירכי בתרווייהו דמסברא ודאי אסירי לקושטא דמילתא א"כ ע"כ דלא משמע ליה קרא דלאיש אחר כלל להתירא ולאיסורא נמי לא דהא לא איצטריך ומקידושין נמי לא מצינן למילף כיון דאית ליה פירכא והקישא לאו להכי אתי אע"כ דלא דריש כלל להאי קרא דלא משמע ליה וא"כ אי שמיע ליה דשרי ר"א בחוץ היינו כדר' יוחנן דמאיסור כהונה יליף ולפ"ז לא מצינן למימר לר"ע דפליג אדר"א בתרתי דא"כ הו"ל תרי מילי בתרי טעמי ומש"ה לא משמע לתלמודא הכי ומוקי למילתא דר"ע דאיכא דשמיע ליה חוץ ואיכא דשמיע ליה ע"מ כן נ"ל נכון בעזה"י. והא דקאמר בסמוך רבא כר' ינאי משום זקן אחד מתני ופריך אדר' עקיבא היינו דרבא קאמר דפירכא דר"ע לאו פירכא היא לר"א דטעמא דר"א כר' ינאי משא"כ ר"ע גופא ע"כ סבר דטעמא דר"א לאו כדר' ינאי אלא כדר' יוחנן ודוק היטב:

תוספות בד"ה רבא כר' ינאי כו' וא"ת א"כ תיקשי לר' יוחנן דפליג לעיל אדרבי ינאי כו' עכ"ל. ולמאי דפרישית בסמוך אתי שפיר דהא רבי עקיבא נמי ע"כ לא ס"ל דטעמא דר"א כר' ינאי דהא לא משמע ליה כלל דרשא דלאיש אחר דא"כ איהו גופא במאי מוקי לה אע"כ סובר ר"ע דטעמא דר"א כרבי יוחנן א"כ ר' יוחנן סבר בהא כר"ע ודוק. וקושיא השנייה שהקשו התוספות מה משיבין הזקנים על ר"א דגזירת הכתוב כבר נתיישב' לעיל בשיטתינו בעזה"י:

בד"ה מודה ר"א תימא למאן מודה דלרבנן דפליגי עליה לא הוי גט כלל כו' עכ"ל. וכן הקשה הרשב"א ז"ל בחידושיו ע"ש וכבר כתבתי מה שנלע"ד בזה עיין עליו. ועוד נ"ל ליישב בדרך אחר דלרבנן נמי שייך הא מילתא כשגירשה בחוץ ונתארמלה ממנו דודאי לרבנן שרי אע"ג דלכאורה יש סברא לאסור ולגזור בחוץ אטו על מנת שאם ניסת לשני ונתארמלה אסורה לינשא למי שנאסרה עליו ומצינן לקמן גבי כתבו וחזר ומחקו דגזרינן ע"מ אטו חוץ אלא דלא שייך לגזור בכה"ג כיון דבחוץ לא הוי גט כלל ובע"מ הוי גט כדמוכח לקמן מההיא סוגייא דכתבו וחזר ומחקו כמו שאפרש שם בעזה"י אלא דלר"א דסובר דבחוץ נמי הוי גט א"כ ס"ד דכשניסת לאחר ונתארמלה ואח"כ מת בעלה הראשון שגירשה איכא למימר דאסור דגזרי' חוץ אטו ע"מ כדגזרינן לקמן ע"מ אטו חוץ היכא דבתרווייהו הוי גיטא קמל"ן דאפ"ה מודה ר"א דלא גזרינן כה"ג וכמו שאפרש לקמן בסוגייא דכתבו וחזר ומחקו בעזה"י כנ"ל נכון ודו"ק: