גיטין פב ע"ב

דף פב - ב

שרבי אליעזר מתיר אותה לכל אדם, חוץ מאותו האיש. וחכמים אוסרים אותה להינשא לכל אדם, כיון שזה גט פסול.

אבל באומר לה "הרי את מותרת לכל אדם חוץ מפלוני", כולי עלמא מודים שזה גט פסול.

ומבארת הגמרא את טעמם של רבי אליעזר ורבנן, לפי שיטת הברייתא, שרבי אליעזר ורבנן נחלקו ב"על מנת":

מאי טעמא דרבי אליעזר, הסובר שזה גט כשר? -

מידי דהוה אכל תנאי דעלמא. משום שזה דומה לכל תנאי רגיל ואינו שיור בגירושין. שהרי בגט זה הוא מתירה לכל אדם, ומה שהיא אסורה להנשא לאדם שהתנה עליו שאם תנשא לו יתבטל הגט, אין זה סתירה להיתר של הגט, אלא אסורה להנשא רק מחמת התנאי שבו.

ורבנן סוברים, שאין זה דומה לתנאי דעלמא. לפי שכל תנאי דעלמא, אינו פוסל את הגט משום שהוא לא שייר ליה בגט, שהרי הגט מתיר אותה לכל אדם. אבל הכא, שייר לה בגט. כי היות שאמר לה "על מנת שלא תינשאי לפלוני", נמצא שמחמת התנאי, הגט אינו מתירה לכל אדם, ולכך סוברים חכמים שאינה מגורשת.

וממשיכה הגמרא ומבארת:

ומתניתין, דאוקימנא בחוץ, משנתנו, שהעמדנו עתה שרבי אליעזר ורבנן נחלקו באומר לה "חוץ מפלוני" -

מאי טעמא דרבי אליעזר? מדוע רבי אליעזר סובר שזה גט כשר?

אמר רבי ינאי משום זקן אחד:

אמר קרא בפרשת גירושין [דברים כד], "ויצאה מביתו, והלכה והיתה לאיש אחר". ודורשים חכמים מלשון הפסוק, שאפילו לא התירה בעלה בגט אלא רק לאיש אחד אחר, הרי זו מגורשת. וכל שכן אם התיר אותה לכל העולם, חוץ מפלוני, שהיא מגורשת.

ורבנן, מה הם דורשים מהפסוק הזה -

האי "איש", אין כוונת הכתוב לומר שמספיק שתהיה מותרת לאיש אחד בלבד בגט. אלא אדרבה, צריך שתהא מותרת לכל איש ואיש. ואם אמר לה חוץ מפלוני, כיון שלא התיר אותה לכל איש ואיש, אינה מגורשת.

ואילו רבי יוחנן אמר הסבר אחר בטעמו של רבי אליעזר:

טעמא דרבי אליעזר, שאם אמר לה חוץ מפלוני הרי זה גט כשר, הוא מהכא:

נאמר בענין נשואי כהן [ויקרא כא] "ואשה גרושה מאישה לא יקחו". ודרשו חכמים מלשון הפסוק, שאפילו לא נתגרשה האשה אלא מאישה, אך לא הותרה להנשא לאף אדם, בכל זאת, היא נפסלה מן הכהונה. והיינו, אפילו אם לא נתגרשה אלא מבעלה, וכגון שאמר לה "הרי את מגורשת רק ממני, אך אסורה את לכל אדם", בכל זאת היא אסורה לכהונה, מדין "ריח הגט", שפוסל בכהונה -

אלמא, הוי גיטא.

והיינו, כיון שאנו רואים שאפילו אם היא מגורשת רק ממנו ואסורה לכל אדם, בכל זאת היא נפסלת לכהונה, מחמת ריח הגט, ואף שאסורה להנשא לכל העולם, בכל זאת יש לזה שם של גט, הרי כל שכן באופן שהתירה לכל אדם חוץ מפלוני, שגט כזה הוא גט, ומותרת על ידו לכל אדם, חוץ מאותו פלוני. ^[5]

ורבנן, מה הם יענו על הראיה של רבי אליעזר מריח הגט, שחוץ מפלוני נחשב לגט כשר -

איסור כהונה שאני. אף שאסורה לכהונה, אין זה ראיה שזה נחשב לגט כשר, שהרי בכהנים ריבה בהם הכתוב מצוות יתירות, ולכך אפילו ריח הגט פוסל בהם לכהונה.

אבל לגבי היתר גט הזה להנשא על ידו, הרי זה נחשב לגט פסול ^[6].

בעי רבי אבא: בקידושין - היאך? מה יהא הדין בקידושין, אם יאמר "התקדשי לי להאסר לכל אדם באיסור אשת איש, חוץ מפלוני", האם הקידושין כשרים או פסולים ^[7] -

תיבעי, יש להסתפק בכך לדעת רבי אליעזר, שהאומר "חוץ לפלוני" הרי זה גט כשר.

וכן תיבעי לדעת רבנן, הסוברים שאם אמר לה "חוץ מפלוני" הרי זה גט פסול -

תיבעי לרבי אליעזר -

האם נאמר: עד כאן לא קאמר רבי אליעזר הכא, לגבי גירושין, שאפילו אם אמר חוץ מפלוני זה גט כשר, אלא משום דכתיבי קראי. משום שלומדים את זה מהפסוקים, וכמו שביארה הגמרא לעיל. אבל התם, לגבי קידושין, קנין מעליא בעינן, צריך שיקנה אותה קנין שלם, שאוסר אותה על כל העולם, ואם אמר לה חוץ מפלוני אינה מקודשת -

או דלמא, שמא גם בקידושין יועיל אם קדשה חוץ מפלוני, ומשום שאנו לומדים בהיקש של קידושין לגירושין, לפי שנאמר בפרשת גירושין "ויצאה והיתה", מקיש הכתוב הויה [מלשון "התהוות", והיינו קידושין] ליציאה. וכמו שלגבי גט, אם אמר הרי את מגורשת חוץ מפלוני היא מגורשת, הוא הדין בקידושין אם אמר לה התקדשי לי חוץ מפלוני, היא מקודשת.

תיבעי לרבנן -

האם נאמר: עד כאן לא קאמרי רבנן הכא שאינו יכול לשייר, אלא לגבי גירושין, משום דבעינן "כריתות", וליכא, שהרי הגט צריך לכרות בינו לבינה, ואם הוא משייר את פלוני אין זה כריתות גמורה, שהרי מחמתו היא אסורה על פלוני. אבל התם, לגבי קידושין, סוברים רבנן שמספיק קנין קידושין כל דהו, שאוסר אותה רק על חלק מהעולם, ולא צריך שיאסור אותה לגבי כל העולם -

או דלמא "ויצאה והיתה", מקיש הכתוב הויה ליציאה. וכמו שבגירושין אי אפשר לשייר חוץ מפלוני, הוא הדין בקידושין לא מועיל שיאמר חוץ מפלוני.

לבתר דאיבעיא ליה, אחרי שרבי אבא נסתפק, הדר פשטה, הוא חזר ופשט את ספיקו:

בין לדעת רבי אליעזר, ובין לדעת רבנן, בעינן "ויצאה והיתה". אנו לומדים בהיקש קידושין מגירושין. ולדעת רבנן, שבגירושין אי אפשר לשייר חוץ מפלוני, הוא הדין בקידושין אי אפשר לשייר חוץ מפלוני. ואילו לרבי אליעזר, הסובר שאפשר לשייר בגירושין חוץ מפלוני, הוא הדין בקידושין, מועיל אם מקדשה להיאסר לכל העולם חוץ מפלוני.

אמר אביי: אם תמצא לומר, אם נאמר איתא לדרבי אבא, שדברי רבי אבא נכונים הם, שלפי דעת רבי אליעזר אם אמר לה "הרי את מקודשת לי ליאסר על כל העולם חוץ מפלוני", יחולו הקידושין לגבי כל העולם חוץ מאותו פלוני, יהא הדין כך: אם בא ראובן וקידשה, שתיאסר על כל העולם חוץ משמעון [אחיו של ראובן], ואחר כך בא שמעון [שלגביו היא עדיין מותרת, שהרי ראובן אחיו קידשה חוץ ממנו], וקידשה, אך לא אסרה על ראובן אחיו, אלא אמר בשעה שקידשה, ש[גם הוא] אוסר אותה על כל העולם, אך חוץ מראובן אחיו -

אין קידושי שמעון כלום, כפי שתבאר הגמרא מיד, ולכן, אם לאחר מכן מתו שניהם, ראובן ושמעון, הרי היא מתיבמת, יכולה היא להתייבם ללוי, אחיהם של ראובן ושמעון -

ואין אני קורא בה, אין אנו אוסרין אותה להתייבם ללוי מחמת הדין של "אשת שני אחים מתים" -

[אשה שיש עליה "זיקת שני אחים מתים" אסורה להתייבם אלא יוצאת בחליצה. כגון שהיו שלשה אחים, ראובן, שמעון ולוי, ומת תחילה ראובן בלא בנים, ונפלה אשתו של ראובן ליבום לפני שמעון ולוי, ובא שמעון ועשה בא "מאמר" [לא קידשה בביאה כדין יבמה, אלא קדשה בקידושי כסף או שטר, הנקראים ביבמה 'קידושי מאמר'], ולפני שהספיק שמעון לכנוס אותה לאשה, הוא מת, הרי היא נופלת עתה ליבום לפני לוי, האח השלישי, מכח שני מתים: מכח ראובן שהיתה נשואה לו, ומכח שמעון שהיתה מקודשת לו בקידושי "מאמר".

כי היות ושמעון עדיין לא כנס אותה, לא פקעה הזיקה שמכח ראובן, [אבל אם היה שמעון מייבם אותה בביאה היה נפקע הזיקה שהיתה מחמת ראובן ויכולה להתייבם ללוי מכח שמעון], ועכשיו שגם שמעון מת, נוסף עליה זיקה גם מחמת הקידושין של שמעון, וכיון שעכשיו היא זקוקה ליבום ללוי, גם מכח ראובן וגם מכח המאמר של שמעון, אינה יכולה להתייבם, ונחשבת לאשת שני מתים].

ומבארת הגמרא: מאי טעמא היא לא נחשבת לאשת שני מתים -

היות ורק קידושי דראובן אהנו. שהרי רק הקידושין של ראובן הועילו וחלו לאסור אותה על כל העולם. אבל קידושי דשמעון, לא אהנו, לא הועילו לשום דבר, שהרי להיאסר על כל העולם, היא כבר היתה אסורה מכח הקידושין של ראובן.

ואילו שמעון היה מקדשה סתם, ולא היה אומר "חוץ מראובן", היו הקידושין שלו מועילים לאסור אותה על ראובן, אבל עתה, כיון ששמעון קידש אותה חוץ מראובן, אם כן לא הועילו הקידושין שלו לשום דבר ^[8], ולכך אינה נחשבת ל"אשת שני מתים", ומותרת להתייבם ללוי.

ומוסיפה הגמרא ומבארת:

ואלא, "אשת שני מתים" - היכי משכחת לה? איך כן יתכן אופן של אשת שני מתים במקרה של רבי אבא? ^[9] - כגון, שבא ראובן וקידשה ליאסר על כל העולם חוץ משמעון אחיו. ובא שמעון אחיו וקידשה סתם, ולא אמר "חוץ מראובן", ומת גם שמעון, אז היא נחשבת לאשת שני מתים, ומשום -

דקידושי ראובן אהנו למיסרא אעלמא, שהרי הקידושין של ראובן הועילו לאסור אותה על כל העולם וקידושי דשמעון והקידושין של שמעון אהנו למיסרא אראובן הועילו לאסור אותה באיסור אשת איש על ראובן, ולכך כשמת שמעון אינה יכולה להתייבם ללוי, משום שנחשבת לאשת שני מתים ^[10].

בעי הסתפק אביי: מה יהא הדין אם אמר לה "הרי את מותרת לכל אדם, חוץ מראובן ושמעון" ועדיין לא מסר לה את הגט, וחזר ואמר לה בשעת מסירת הגט שהוא מתיר אותה גם לראובן ושמעון - מהו? איך נפרש את דבריו:

מי אמרינן, האם אנו אומרים שכוונתו לחזור בו, ומאי דאסר, מה שאסר אותה בתחילה בתנאי על ראובן ושמעון, עכשיו שרא, הוא מתיר אותה אף לראובן ושמעון -

או דלמא, או שמא נאמר, מאי דאסר, מה שהוא אסר אותה בתחילה על ראובן ושמעון, שרא, הוא מתיר אותה עכשיו, ומאי דשרא, אסר. מה שהוא התיר אותה מתחילה על כל העולם, עכשיו הוא חוזר בו, ובא לאסור אותה, וכוונתו שתהיה אסורה על כל העולם, חוץ מראובן ושמעון. ^[11]

ולמאי דאוקימנא מתניתין בחוץ מאי טעמא דרבי אליעזר אמר קרא והלכה והיתה לאיש אחר אפילו לא התירה אלא לאיש אחר הרי זו מגורשת. ומהכא משמע דלרבי אליעזר אפילו אמר לה הרי זה גיטיך וכל איש את מותרת אלא לפלוני הרי זו מגורשת ובירושלמי גרסינן מאי טעמיה דרבי אליעזר דכתיב והלכה והיתה לאיש אחר וכו' שמועתה רובה מן מתניתא אמרה בשהתירה לכל ואסרה לאדם אחד שמועתה אמרה בשאסרה לכל והתירה לאדם אחד מאי טעמיה דרבי אליעזר מיתה מתרת וגט מתיר מה מיתה מתרת וּמְחַצָּה אף גט מתיר ומחצה.

דבעי רבי אבא בקידושין מהו בין לרבנן בין לרבי אליעזר. ופשיטנא דאיתקש יציאה להויה ולרבי אליעזר מקודשת ולרבנן אינה מקודשת דאין שיורא בקידושין. קשיא לן אמאי אינה מקודשת דהא תנן בקידושין פרק האומר הרי את מקודשת לי מעכשיו ולאחר שלשים יום ובא אחר וקדשה תוך שלשים יום מקודשת ואינה מקודשת ואיתמר עלה אמר עולא אמר רבי יוחנן אפילו מאה תופסים בה, כלומר וצריכה גט מכולן, ומפרשינן טעמיה דרבי יוחנן התם משום דהוה להו כשרגא דליבני דכל חד וחד רווחא לחבריה שבק, לומר דהוה ליה כאילו אמר הרי את מקודשת לי חוץ מאותן שיקדשוך תוך שלשים יום וקיימא לן כרבי יוחנן וכן פסק שם רבינו חננאל ז"ל, ומצאתי בשם הר"א אב בית דין ז"ל דרבי יוחנן סבר לה כי הא דבעי רבי אבא עד כאן לא קאמרי רבנן הכא דבעינן כריתות וליכא אבל התם קנין כל דהו בעינן כדחשו לה נמי בהאי סוגיא דאמר אביי אם תמצי לומר איתא לרבי אבא וכו' ומשום הכי סבר רבי יוחנן דכל שלשים יום קונה אף על פי שיש בו שיור בקנינו לעולם דכי באו מאה וקדשו נמצא לכל אחד ואחד שיש שיור בקנינו לעולם ואפילו הכי הוו קידושי אבל גיטא לא הוי דבעינן כריתות, ואף על גב דאמרינן אשה ולא חצי אשה הכא לאו חצאין הוא אלא חצי קנין הוא.

והא דאמרינן הכא: אלא אשת שני מתים היכי משכחת לה. [בנדפס: וכו' במילתיה דרבי אבא קאמר אבל ודאי משכחת לה] נמי בדאורייתא כרבי יוחנן והכי אתמר בירושלמי, וקשיא לי דאם כן דהא דרבי יוחנן שייכא בהא דרבי אבא הוה ליה לתלמודא לאיתויי ההיא סוגיא דהתם הכא, ויש מי שתירץ ודאי קידושי דמשייר בהו שיור גמור כגון חוץ מאיש פלוני לא קידושין נינהו אבל הכא שיורא ליתיה אלא עד שלשים יום הלכך מעכשיו הם חלין וגומרין לאחר שלשים יום ואמרו בירושלמי כל שלשים יום קונה קנין גמור, ואם תאמר מגרש מהיום ולאחר מיתה ליהוי גט יש לומר כיון דלאחר מיתה לא זמן קדושין וגירושין הוא וכל זמן שהוא בחיים לא גרש גרושין גמורין שיור גמור הוא שהרי כל זמן שהוא חי שייר לאחר מיתה אינו גומר שאינו יכול לגרש ולא לגמור גירושין, ואכתי לא נתחוור לי ועוד היא צריכה תלמוד דמכל מקום כשבא אחר בתוך שלשים יום מקודשת היא אף לשני וצריכה גט משניהם אלמא צד משויר יש בה דאם לא אי אפשר לשני קידושין לחול באשה אחת והכי גרסינן התם בירושלמי רבי אבהו בשם רבי יוחנן אפילו קדושי מאה תופסין בה אמר רבי אליעזר לכך צריכה אפילו קדשה השני קדושי גמורין רבי יצחק בר טבלי בעא קומי רבי אליעזר מה נפשך מה שיקנה בה הראשון קני והשני בא וגמר, אמר ליה יש נפשך בעריות מהו כדין כל אשה שאינה קנויה לאדם אחד אפילו קדושי מאה תופסין בה, וצריך עיון.
הא דאמרינן קידושי ראובן אהנו קדושי שמעון לא אהנו, לאו למימרא דלא אהנו כלל דהא ודאי אהנו למיסרה בביאה אראובן דכיון דתפסי בה קידושי שמעון לגבי עלמא שאם מת ראובן ויש לו בנים עדיין היא אסורה לעלמא מחמת קדושי שמעון, אם כן אפילו ראובן אסור לבא עליה משום דמשתמש בצד מקודש שבה לשמעון והילכך אסורה היא לשניהם, אלא הכא הכי קאמר לא אהני דבורו למיסרה אראובן שהוא לא אסרה אראובן דחוץ מראובן קאמר והא דאסורה לראובן משום אריא דאיסורא דרביע עלה דאי אפשר להשתמש בה לאחד מהם אלא אם כן משתמש בצד אישות שבה לשני, אבל כי אמר לה סתם אהני קידושיו למיסרה בפי' [בפירוש] אראובן, כך נראה לי.
ואכתי קשיא לי כי לא קרינן לה אשת שני מתים מאי הוי והיכי מישתריא ללוי ובאידך נמי דבא ראובן וקדשה חוץ משמעון ובא שמעון וקדשה סתם דאסרינן לו ללוי משום אשת שני מתים, מאי שנא משום אשת שני מתים תיפוק לי משום כל יבמה שאין אני קורא בה בשעת נפילה יבמה יבא עליה הרי היא כאשת אח שיש לו בנים ואסורה לעולם דהא כי מית ליה ראובן אכתי אסורה ללוי משום קדושי שמעון, ובכי הא ליכא מן דפליג דאפילו רב דפליג עליה דרבי יוחנן ביבמות בריש פרק ארבעה אחין (נז, ב) דלא אמרינן בה כל יבמה שאין אני קורא בה כי [בנדפס: בהכי] קיימינן באפיה זיקא דרבנן הכא דקאי באפיה ערוה דאורייתא מודה כדאיתא התם, ועוד קשיא לי דבר מן דין ובר מן דין אסורה ליה ללוי משום דכי מית ליה ראובן לא נפלה קמיה לוי אלא פלגא וכל יבמה שאינה כולה לפני יבם הצד שאינו זקוק לייבום הרי הוא הוא כערוה שאינה יכולה להתיבם והוה לה כצרה וערוה [בנדפס: כצרת ערוה] וערוה פוטרת צרתה, ואפילו מית ליה ראובן אסורה לשמעון מהאי טעמא וכדאיתא בירושלמי דקידושין פרק האומר גמרא המקדש את האשה מעכשיו ולאחר שלשים יום ובא אחר וקדשה בתוך שלשים יום, היו שני אחין וקדשוה שניהן ומת אחד מהן השני מהו שיהא מותר בה מה נפשך מה שקנה בה קנה והשאר נפלה מחמת אחיו, רבי יודן בן פזי אמר אסור בה אמר רבי יוסי טעמא דרבי יודן בר פזי כל יבמה שאינה כולה לפני צד הקנוי שבה נדון משום ערוה וערוה פוטרת צרתה, אמר רבי חנינא יאות אמר רבי יודן בן פזי כלום באה לו אלא מחמת אחיו לאחיו אסורה לו מותרת, פירש רבי חנינא נסיב לה טעמא אחרינא משום דנאסרה לאחיו וקל וחומר ליבם ואף על גב דאיכא טובא דאסורות לבעליהן ומותרות ליבמיהן כגון כהן גדול שקדש את האלמנה ויש לו אח כהן הדיוט וטובא אחריתי כדאיתא התם בפרק יש מותרות, הכא קל וחומר אמר אם נאסרה לאחיו המותר לה זה שאסור בה כלומר בצד מקודש שבה לאחיו לא כל שכן שנאסרה מה שאין כן בכהן גדול שקדש את האלמנה דליכא קל וחומר דאלמנה [בנדפס: אסירא] וקימא עליה, וכדאיתא בסוטה פרק קמא גמרא כיצד מקנא לה נכנסה עמו לבית הסתר ושהתה עמו אסורה לביתה ואסורה לאכול בתרומה ואם מת חולצת ולא מתיבמת, ופרכינן אמאי תתיבם יבומי ואמר רבא קל וחומר אם נאסרה במותר לה באסור לה לא כל שכן [בנדפס: אלא מעתה כהן גדול שקדש את האלמנה ומת ויש לו אח כהן הדיוט לא תתייבם אם נאסרה במותר לה באסור לה לא כל שכן] נאסרה הא אסירא וקיימא מותר לה אסור לה הוא מכל מקום קשיא האי אמאי מותרת ללוי, ויש לומר דמיירי בשמתו שניהן בבת אחת וכדרבי יוסי הגלילי דאמר אפשר לצמצם וכדאמרינן ביבמות בריש פרק ארבעה אחין (יבמות כח, א), ואף על גב דליתא לדרבי יוסי הגלילי הכא לחידושו בא לאשמועינן דינא דאשת שני מתים [בנדפס: דאם תמצא לומר אפשר לצמצם אין אני קורא בה אשת שני מתים והילכך אי ליכא משום אשת שני מתים] שריא ללוי דהא נפלה כולה לפניו ליבום בבת אחת ומשעת נפילה אני קורא בה יבמה יבא עליה, ואם תאמר מכל מקום הא אסירא ליה מדרבי חנינא דאמר כלום נפלה לפניו אלא מחמת אחיו לאחיו אסורה לו מותרת, יש לומר דסוגיא זו אליבא דאביי היא ושמא אביי לית ליה כי האי סברא וכטעמא דמפרש רבי חנינא אלא כטעמיה דרבי יוסי, וכמאן דאקשה התם לרבא מכהן גדול שקדש את האלמנה ויש לו אח כהן הדיוט דאסורה לו ומותרת לאחיו והא קל וחומר במקום מצוה לית ליה, ובעיא היא בפרק קמא דיבמות ושמא אביי גופיה הוא דמקשה ליה לרבא התם בסוטה דבר פלוגתייהו הוא והוא ניהו דמקשה התם בכל ההיא שקלא וטריא דשקיל וטרי ביה רב יוסף, והלכך איכא למימר דאיהו נמי הוא דמקשה ליה לרבא דקל וחומר לית ליה, כך נראה לי. אי נמי איכא למימר דאביי דבר תורה קאמר ומשום דלא אשכחן ביבמות אשת שני מתים אלא מדבריהם כדאיתא בפרק קמא ובפרק ארבעה אחין קאמר [בכת"י: אשכחן ביבמות אשת שני מתים אלא מדבריהם] הכא לדרבי אחא משכחת לה דבר תורה וכדמפרש ואזיל, ובדאורייתא קל וחומר בהא לא אמרינן אלא חולצת או מתיבמת דרבנן הוא דאמור חולצת ולא מתיבמת, אלא שאין ענין הסוגיא שבכאן נראה כן.

בעי אביי אמר לה הרי את מותרת לכל אדם חוץ מראובן ושמעון וחזר ואמר לה לראובן ושמעון מהו. כלומר אפילו לרבנן מי אמרו מאי דאסר שרא והרי זו מגורשת או דילמא מאי דאסר שרי ומאי דשרי אסר ואינה מגורשת, ואם תמצא לומר מאי דאסר שרא ומגורשת לראובן מהו לראובן והוא הדין לשמעון או דילמא לראובן אבל שמעון כדקאי קאי בעי רב אשי אף לשמעון מהו וסלקא בתיקו. וכתב רבינו חננאל ז"ל דכיון דעלתה בתיקו קיימא לן דכל תיקו דאיסורא לחומרא, והרמב"ם ז"ל פסק דלראובן ושמעון הרי זו מגורשת הלך לשיטתו שפוסק בכל מקום כאם תמצא לומר, אבל לשמעון אי נמי אף לשמעון סלקא בתיקו והויא ספק מגורשת.

כשם שנחלקו חכמים ור' אליעזר בלשון שהזכרנו לענין גירושין כך נחלקו בו לענין קדושין ר"ל שאם אמר הרי את מקדשת לי ליאסר לכל אדם חוץ מפלני לרבנן אינה מקודשת כלל ולר' אליעזר מקדשת ואין זה חצי אשה שהרי אם יקדשנה אותו פלני אין לראשון בה כלום ואם לא יקדשנה הרי כלה לראשון שאין הכונה להתירה לפלני בזנות אלא כך הוא אומר חוץ מפלני שאם יקדשך תהי אצלו כפנויה להתקדש לו ולא לי והלכה כחכמים וגדולי המחברים כתבוה בספק מקדשת והדברים מתמיהים:

ואם אמר לה הרי את מקודשת לי על מנת שתהי מותרת לפלני מקדשת לו ואסורה על אותו פלני שהרי התנה בדבר שאי איפשר לקיימו ואף בעל מנת שתבעלי לפלני כן שהרי אם תבעל נעשית מקדשת למפרע ואי איפשר לקיימו ולענין ביאור מיהא לדעת ר' אליעזר אם בא ראובן וקדשה חוץ משמעון ובא שמעון וקדשה חוץ מראובן ומתו שניהם מתיבמת ללוי ואי אתה קורא בה אשת שני מתים לאסרה על לוי מדין זיקת שני יבמים כדרך האמור בשלשה אחים שמת האחד ועשה לה השני מאמר ומת שחולצת לשלישי ולא מתיבמת מפני שניתוספה עליה זיקת שני ולא נסתלקה לגמרי זיקת ראשון וזו מיהא אין בה זיקת שני יבמים שהרי קדושי שמעון לא הועילו כלום שלא אסרה על שום אדם המותר בה שלראובן כבר שיירו הוא להיתר ולשאר בני אדם כבר נאסרה ואי אתה מוצא אשת שני מתים בענין זה אלא בשראובן קדשה חוץ משמעון ושמעון קדשה סתם שקדושי ראובן אסרוה לכל העולם חוץ משמעון וקדושי שמעון אסרוה לראובן ויש לשאול ואף זו היאך היא אשת שני מתים שהרי כשקדש שמעון פקעי קדושי ראובן לגמרי והוה ליה כשלשה אחים שמת ראשון ובא עליה לוי שנסתלקה זיקת ראשון לגמרי וכשימות שני מתיבמת לשלישי ופירשוה בשאמר ראובן הרי את מקודשת לי חוץ משמעון ולכשימות שמעון תהי שלי לגמרי וכשמת שמעון יש בה זיקת שני יבמים:

ולענין פסק מיהא אין לנו בה דין ודברים שהרי הלכה כחכמים ואינה מקדשת כלל אלא שמכל מקום מה ששאל אביי בענינינו אלו לדעת חכמים היא והוא שאמרו בעי אביי אמר לאשה הרי את מותרת לכל אדם חוץ מראובן ושמעון ונתן לה גיטה שאינו כלום לדעת חכמים ונטלו הימנה וחזר ונתנו לה ואמר לה הרי את מותרת לראובן ושמעון או שאמר לה קודם מסירה חוץ מראובן ושמעון ובשעת המסירה אמר לה לראובן ושמעון מאי מי אמרינן מאי דאסר בקמיתא שרי השתא ודעתו להתירה על הכל בלא שום שיור והוי גט או דילמא מאי דאסר שרא ומאי דשרא אסר מפני שדעתו עכשו לומר לראובן ושמעון ולא לכולי עלמא ואינו גט אם תמצא לומר מאי דאסר שרא חזר ואמר לראובן מאי לראובן והוא הדין לשמעון והאי דקאמר לראובן משום דפתח ביה או דילמא לראובן דוקא ולא לשמעון ואם תמצא לומר לראובן ולא לשמעון חזר ואמר לה לשמעון מהו לשמעון והוא הדין לראובן והאי דקאמר לשמעון משום דמיניה סליק או דילמא לשמעון אבל לא לראובן ובעי רב אשי אף לשמעון מהו האי אף אראובן קאי וליכא שיור או דילמא אעלמא קאי וראובן אדוכתיה קאי ונשארו כלם בתיקו ולא תנשא בו ואם מת חולצת ולא מתיבמת ומכל מקום באף לראובן ראיתי להרבה מפרשים דפשיטא דאעלמא קאי הואיל וראובן הזכיר תחלה ואינו גט כלל ומתיבמת והדבר רופף בידי וגדולי המחברים פסקו בראשונה דמאי דאסר שרא ואין כאן שיור ומגורשת ובשניה שאינה מגורשת כלל דלראובן דוקא ולא לשמעון ובאחרות ר"ל בלשמעון ובאף לשמעון ספק מגורשת וכיונו בענין זה על הדרך הנזכר מפני שהם פוסקים כאם תמצא לומר וכן הוא ברוב מקומות אלא שאין זה הכרח וכבר מצינו בהרבה מקומות שיצאו מן הכלל:

מ"ט דר' אליעזר דכתיב ואשה גרושה מאישה לא יקחו אפילו לא נתגרשה אלא מאישה נפסלה מן הכהונה אלמא הוי גיטא פי' והכא דשרייה לכל אדם חוץ מפלוני מותרת לאחרים ורבנן איסור כהונה שאני שהתורה רבתה בהן מצות יתירות:

בעי ר' אבא בקידושין היאך. פי' אם אמר לה התקדשי לי להיאסר לכל אדם חוץ מפלוני:

תיבעי לר' אליעזר תיבעי לרבנן תיבעי לר' אליעזר דע"כ לא קאמר ר' אליעזר הכא אלא משום דכתיב קרא אבל התם כי יקח כתיב קנין מעליא בעיא או דלמא ויצאה והיתה. תיבעי לרבנן ע"כ לא אמרי רבנן הכא אלא דבעינן כריתות וליכא אבל התם קנין כל דהו או דלמא ויצאה והיתה בתר דבעיא הדר פשטה בין לר' אליעזר בין לרבנן ויצאה והיתה. נ"ל דע"כ לא מהני שיור בקידושין בין בחוץ לר' אליעזר בין בע"מ לרבנן אלא כי שייר לעלמא ולדידיה לא שייר כגון דאמר לה הרי את מקודשת לי חוץ משמעון או ע"מ שתהי מותרת לשמעון אבל אם שייר לעצמו כגון דא"ל הרי את מקודשת לי ויאסרו עלי כל קרובותיך חוץ מפלונית גם רבי אליעזר מודה דלא הוו קידושין כיון ששייר בקידושין דהא לא יליף לה רבי אליעזר אלא מלאיש אחר וההוא שיורא באחריני הוא אבל ממנו גירשה לגמרי וה"ה הכי נמי גבי קידושין אם לא שייר לעצמו שנאסר בכל קרובותיה אע"פ ששייר לאחרים הוו קידושין אבל אם שייר לעצמו לא הוו קידושין:

בד"ה שר"א מתיר כו' משמע דאפילו בחיי אותו האיש מתירה כו' והקשה ר"ש כו' עכ"ל דהכי משמע בזמן דאסורה לאותו איש מתירה לכל אדם וק"ק דבפשיטות ה"מ להקשות אהא דקאמר לקמן בפשיטות א"ה בכולהו תנאי דעלמא נמי לא תנסב כו' והיינו פירכא דרבא דמוכח בהדיא מזה דאפילו בחיי הנאסר מותרת לכל אדם מיהו בתירוצם הכא ניחא דלא קאמר הכי לקמן בכולי תנאי דעלמא כו' אלא דומיא דהכא לא תנשא גרידא דליכא למיחש שישאנה בע"כ וכמו שנבאר לקמן ואין להקשות בעיקר קושייתם ומאי קושיא הכא בתנשא גרידא הא אין נשואין חלין שהרי אסורה עליו משום א"א כמ"ש התוספות לקמן דמ"מ אסורה לינשא לאחר בחיי הנאסר משום דשמא ימות המגרש אי לאו משום דאמרינן דתקיים תנאה ולא תנשא לו דנשואין א"א בע"כ ודו"ק:

בד"ה אפילו לא כו' ולחשוב בהדייהו א"א דפוטרת צרתה כו' עכ"ל ולא חשו הכא לפרש צרת צרה דהויא דומיא ממש צרת צרותיהן דט"ו נשים דמפרש התם דהלכה הצרה ונשאת לאחיו השני ולו אשה אחרת כו' אבל לקמן גבי קידושין וגבי אשת שני מתים הוצרכו לפרש בע"א וק"ל:

בא"ד אבל מע"מ שלא תינשא ולא תבעלי קשיא כו' עכ"ל ואע"ג דאסורה לכל אדם בחיי הנאסר בכה"ג משום דשמא יבא עליה באונס כמ"ש התוספות לעיל מ"מ ללוי דתני דאי ה"ל למתני נמי הך דאי עבר אחיו ונשאה כן כתבו התוספות ביבמות דף י' וק"ל:

בא"ד ובא ראובן וקידשה חוץ משמעון אחיו דאהני כו' עכ"ל כתב מהרש"ל מה שכתבו התוספות וקדשה ראובן חוץ משמעון אפילו קדשה סתם מ"מ אינה ערוה לשמעון כו' דהא האחר שקדשה אמר חוץ מראובן ושמעון וראובן שקדשה סתם הוי לגבי שמעון אשת אח בייבוס ולא נאסרה עליו ולק"מ דאי קדשה ראובן סתם הוי לגבי שמעון אשת אח כו' עכ"ל תירוצו לא הבנתי גם בתוס' פ"ק [דיבמות] מפורש לה בקדשה אחיו סתם וכה"ג הקשה גם מהרש"ל לקמן גבי צרת צרה אשת ב' מתים דלא הוו התוספות צריכי לפרש ובא שמעון וקדשה חוץ מלוי אלא אף בקדשה סתם וכתב לתרץ גם זה בדחוקים ואין להאריך בזה דודאי כן הוא דה"מ לפרושי בין הכא בצרת צרה א"א ובין לקמן בצרת צרה אשת ב' מתים בקדשה השני סתם כדמוכח מדבריהם בפ"ק דיבמות אלא משום דבשמעתין לא מצי לאשכוחי אשת ב' מתים בקדשה השני חוץ אלא בקדשה סתם כדמסיק אביי כתבו התוס' לרבותא דצרת צרה בין בא"א בין באשת ב' מתים מצינן שפיר לאשכוחי אפילו בקדשה גם השני חוץ דאכתי אהני למיסרה אקמא ותו לא מידי ודו"ק:

בא"ד ונפלו לפני יהודה דצרת צרה אשת ב' מתים כו' עכ"ל כצ"ל:

בא"ד ומיהו איכא למימר בפלוגתא לא קמיירי דרבנן פליגי אדר"א בקידושין כו' עכ"ל גם לתנא דמתניתין דמודו רבנן בע"מ גבי גרושין הכא גבי קידושין לא שייך בע"מ אלא בחוץ כדמשמע לישנא דאביי דלא נקט במלתיה רק לשון חוץ גבי קידושין גם התוספות שכתבו לאשכוחי בצרת צרה גבי קידושין לא נקטו במלתייהו רק לשון חוץ ועי"ל א"נ דשייך גבי קידושין ג"כ ע"מ מ"מ בפלוגתא לא קמיירי דהיינו תנא דברייתא דפליג וס"ל דפליגי ר"א ורבנן בע"מ ודו"ק:

בא"ד וליתני ט"ז נשים לר"א ומשני התם כו' עכ"ל מפי' דבריהם לשינויא דירושלמי נראה דמא"א דפוטרת צרתה לגבי גירושין פריך ולתנא דמתני' הוה מצי הירושלמי למנקט גם רבנן דמודו בע"מ וכמו שכתבו התוספות קושייתם לעיל גם לרבנן לתנא דמתניתין אלא דנקט המקשה ר"א במלתיה לכ"ע גם לתנא דברייתא ודו"ק:

גמ' ורבנן אמר טעמא דר"א כו' כצ"ל. ונ"ב פי' הרבנן שהיו בימי ר' ינאי וכן בתוס' לקמן:

תוס' בד"ה אפי' כו' ותעבור על תנאו. נ"ב ועל חוץ לא קשה דמיד כשנשאה בינתים פקע קדושי קמא לגמרי ונתרוקן כל האישות ממנו כדלקמן:

בא"ד דידה למיסרא אקמא כו'. נ"ב דאי לאו הכי אישתכח דקדושי ראובן דלא כלום הואי ולא הוי אשת המת של ראובן וק"ל ומה שכתבו התוס' שקידשה ראובן חוץ משמעון א"ל אפי' קדשה סתם מ"מ אינה ערוה לשמעון שתפטור צרתה מכח אשת איש דהא האחר שקדשה אמר חוץ משמעון וראובן שקדשה סתם הוי לגבי שמעון אשת אחיו ביבום ולא נאסרה עליו ולק"מ דאי קדשה ראובן סתם א"כ הוה אשת אח שאינה עומדת ליבום גבי שמעון דלא שייך ליבום היכא שיש עליה אישות מבעל אחר והוי כחצי זיקת יבום ודו"ק. (עיין במהרש"א):

בא"ד ט"ז צרות וצרת צרה כו'. נ"ב וליכא להקשות דמה צריך להקשות שיש כאן צרות צרה יותר מדלעיל גבי גירושין שהיה יכול להקשות צרות צרה וצ"ל שבתחלה רצה להקשות אם יש בנמצא ערוה דאשת איש אם לאו כמו שתירץ שלא תוכל למצוא ערוה דא"א אבל עתה שבא ר"י להקשות לפי האמת שיש בנמצא ערוה דא"א וערוה דשני מתים האריך נמי למצוא אף צרת צרה דאי לאו בנמצא צרת צרה לא שייך למיתני ט"ז נשים וכולהו ט"ז נשים צרת צרה אית להו וק"ל:

בא"ד ובא שמעון וקדשה חוץ מלוי כו'. נ"ב נשאלתי למאי הוכרחו התוס' לפרש שהתנה אף שמעון חוץ מלוי אפילו לא יתנה מ"מ לא הוה אשת שני מתים שהרי מכח ראובן לא נפלה לפניו ונ"ל דלק"מ כי אם לא יתנה שמעון חוץ מלוי סוף סוף אישתכח דהוה אשת ב' מתים שהרי הראשון קדשה ונעשית אשתו לכל דבר רק שהתירה לגבי לוי ומאחר דשוב קדשה ואסרה גם עליו נמצא דאשת ב' מתים לגמרי אצלו שהרי פקע היתרא דראובן ודו"ק:

גמ' או דלמא ויצאה והיתה. אין צריך בהא בעיא למינקט רק עד כאן לא קאמר ר"א כו' אבל התם קנין מעליא בעינן או דלמא אפילו לרבנן לא קאמרי אלא דבעי' כריתות כו' רק משום דמספקא ליה באמת חלוקה שלישית דלמא לר"א דהוי גט הוי קידושין ולרבנן דאינו גט אינו קידושין כדפשיט באמת:

בתוס' בד"ה שר"א מתיר כו' משמע כו'. דומיא דאסורה לאותו איש הוי שריותא דלכל אדם:

בא"ד והקשה ר"ש כו'. בזה יש לחלק דשאני קיום תנאי בקום ועשה משב ואל תעשה וכן הוא בפוסקים והוא סברא שהשכל נותן לזה מביא ר"י ראיה מברייתא:
ומה שהקשה ר"ש דלמא לא תקיים תנאה דא"ל במת המגרש דא"כ מותרת לכל אדם מצד המיתה ולמה חוץ מאותו איש אלא ע"כ בחיי המגרש איירי דאסורה לאותו איש וע"ז הקשו דאף לאחר לא תנשא דלמא לא תקיים תנאה ותנשא לפלוני לאחר מות המגרש [וכמ"ש בסמוך בשם התוס'] דסוף סוף אם נשאת לאחר מיתה עברה התנאי עכ"פ והויא למפרע א"א אותן ביאות שבא עליה זה שנשאה בחיי המגרש שהרי הגט בטל למפרע ותירצו דלתנשא בע"כ אין לחוש וא"כ בידה לקיים התנאי לכן לא חיישינן שתעבור ור"א מתיר עכ"פ בכל תנאי בע"מ שלא תנשא גרידא אפילו בחיי (המגרש) [אותו איש] ובע"מ שלא תנשא ולא תבעלי לאחר מיתת (המגרש) [אותו האיש] וק"ל:
עוד שם דלמא לא תקיים תנאה. אע"ג דאי אפשר שלא תקיים תנאה דהתנאי היה שלא תנשא ואי אפשר לנשואין לחול כבר פירשו התוס' בסמוך בזה בד"ה ועברה ונשאת ושם נדבר בזה בעזה"י:

בא"ד הא לאחר חוששין. טעמא אע"ג דהוי נמי איסור אשת איש [וא"כ דומה לאבא ולאביך] ודוחק לומר שלא ידע או לא יחוש לתנאי של זה אבל ה"ט שמא תיבעל לאחר מיתת המגרש ונמצא אשת איש למפרע [לראשון] אבל הך בעילה ליכא איסור אשת איש משא"כ באבא ואביך וכ"כ התוס' בסמוך בד"ה ועברה ונשאת:
בסה"ד אי אפשר בע"כ. ולזה א"ש הא דנקיט בברייתא ע"מ שלא תנשא דבע"מ שלא תנשא ולא תבעלי לא הוי שרי ר"א בחיי אותו האיש אע"ג דלא הוי שיור כדפירש ר"י [ונדחה בזה ההוכחה שהוכיחו התוס' לכאורה לעיל ע"א בד"ה אבל בע"מ דבזה הוי שיור] כן מצאתי מוגה:

בתוס' בד"ה אפילו כו' וא"ת כו' ואם מת מותרת להתייבם כו'. לא ידעתי פשיטות זה למאי דיליף ר"א מאיסור כהונה דלמא אה"נ אסורה להתייבם וא"ל מדלא תני במתני' רבותא דהיתירא [היינו במת המגרש דמותרת להנשא לשוק ואינה זקוקה ליבם] דלמא רבותא דרבנן נקיט דאל"כ אמאי לא נקיט הרי את אסורה לכל חוץ מפלוני דר"א מתיר כו':

בא"ד אבל מע"מ שלא תנשאי ולא תבעלי קשיא. ומחוץ לא הקשו לתנא דמתני' לר"א דשם אין מקום לוי"ל דדמיא שפיר לאחות אשה דבשעת נפילה הויא א"א ואם תבעל לו מ"מ היתה אשת אחיו שפיר דאין הגט בטל למפרע בחוץ דהא לא תלה הגט בזה דדוקא בע"מ שבטל הגט למפרע ע"י העברת התנאי [אז אם תבעל ותעבור התנאי לא היתה אשת אחיו משא"כ בחוץ]. דבחוץ יכולה שפיר להתייבמה כדבסמוך בגמ' ומודה ר"א במגרש את אשתו ואמר לה הרי את מותרת לכל אדם חוץ מפלוני והלכה ונשאת לאחד מן השוק ונתארמלה או נתגרשה שמותרת לזה שנאסרה עליו דפקע אישות ראשון ומותרת לזה שנאסרה וכמ"ש התוס' בד"ה כגון משא"כ בע"מ וק"ל:
עוד שם אבל מע"מ שלא תנשא ולא תבעלי קשיא. ואע"ג דבתנאי זה אינה רשאה ליקח לאחיו של פלוני שמא לא תקיים תנאי דשמא יבא עליה באונס מ"מ משכחת לה בעבר ונשאה וכ"כ ביבמות וז"ל מ"מ ללוי דחשיב דאי עבר ליחשב נמי הא:

בא"ד נמצא שלא היתה אשת אחיו מעולם כו'. תירצו בהדרגה תחלה שאינו דומה לאחות אשה כלל ואפילו באת"ל דנחשבת לאשת איש מ"מ ל"ד לאחות אשה רק למ"ד דלא יליף מאחות אשה קשה או אפילו למאן דיליף משכחת ע"י קדושין כקושיות ר"י תירצו אח"כ הוי"ל. והוי"ל כיון שנאסרה כו' לפני קידושי אחיו משום אשת איש כו' קאי ג"כ אקושיא הראשונה למאן דלא יליף מאחות אשה דמוכרחני לומר הוי"ל דשייך ג"כ אזה כיון שקודם שנשאת לאחיו נאסרה עליו משום אישות דהמגרש לא מקרי לגבי' אשת אח כלל משא"כ באחות אשה אף דנאסרה עליו גם מקודם שנשאה אחיו משום אחות אשתו סוף סוף מקרי שפיר אשת אחיו כשנשאה משא"כ כאן לגבי' מקרי אשת המגרש:
ועיין בתוס' יבמות דף י' כתבו בע"מ שלא תנשא ולא תבעלי אי חשוב שיור כמו בחוץ מפלוני א"כ שריא לי' כי נשאת לאחיו מקודם ר"ל אי פליג ר"א דוקא בע"מ שלא תנשא וכתנא דברייתא אבל ע"מ שלא תנשאי ולא תבעלי חשיב כחוץ (ס) א"כ לא מצי לאחשובי דודאי שריא ליבם בה"א זו דדינו כמו חוץ דמודה ר"א כי הלכה ונשאת לאחר בינתיים דפקע אישות כדלעיל אע"ג דרחוק זה מדעתו דסוף סוף הוי ע"מ תנאי ובטל הגט [אם עברה] אף דתנאי כזה הוי שיור בגט ולענין זה הוי כמו חוץ מ"מ אינו דומה דיתבטל התנאי ע"י שנשאה אחר בינתיים אלא אף אם תאמר דנתבטל הגט למפרע מ"מ ל"ד לאחות אשה כמ"ש אח"כ באי לא חשיב שיור מ"מ לזאת נתכוונו וסברתם כיון דהוי שיור בגט [ולא מהני לתנא דברייתא] משום דל"ד לשאר תנאים דמועילין בגט א"כ יצא מתורת תנאי כאילו נתן הגט חוץ מפלוני דלגבי' לא יחול הגט ונשאר קצת אישות כאן וע"י שנשאת לאחר פקע אישות ודו"ק. ומ"ש מהרש"א בזה ביבמות לא לרצון:

בא"ד אף בצרת צרה כו'. לעיל בגירושין לא הוצרכו לצייר לפשיטות אבל בקדושין ובאשת שני מתים צריך ציור קצת חוץ מראובן ושמעון אחיו ושמעון חוץ מלוי אחיו וק"ל:

בא"ד חוץ מראובן ושמעון כו'. שניהם צריכין אבל בא ראובן וקידשה סתם נמי הדין כן וא"צ לחוץ משמעון וכ"כ התוס' ביבמות בהדיא וכן בסמוך חוץ מלוי א"צ רק נקיט בשניהם חוץ דאז פסיקא דמיבם הצרה אבל הא אין להקשות למה כתבו בסמוך דקידשה ראובן חוץ משמעון ולוי לא הול"ל רק חוץ משמעון ונשאר על לוי איסור אשת אח ומ"מ לא הוי אשת שני מתים כיון דקידשה שמעון חוץ מלוי ויהיה הציור בפשיטות יותר שקידש ראובן חוץ משמעון ושמעון חוץ מלוי דז"א דא"כ בייבם לוי צרתה דהיינו אשת שמעון לא נפטרה זאת בכך דזקוקה לו מחמת ראובן וצריך ליבם גם אותה נמצא שאין כאן צרת צרה מיהו ז"א דמה לנו לראובן נניח שיש לו בנים וא"צ ייבום (ע) או יש לו עוד אשה ולוי מיבמה באמת ג"כ ודו"ק. ועיין בח"ש ולא ירדתי לכוונתו. אך ז"א דא"כ אסורה לו אשת ראובן ללוי משום אשת אח שלא במקום מצוה ופוטרת צרתה דהיינו אשת שמעון (פ) וחלוקה השניה [דהיינו שיש לראובן עוד אשה ולוי ייבם אותה ג"כ] זה הציור שמצייר עתה הוא יותר בקצרה ודו"ק:

בא"ד ובירושלמי כו' א"נ כו'. מפרשי ליה בגירושין כמו שכתבו האיסור תלוי במגרש ולתנא דברייתא דלמתני' אף לרבנן קשה דמודו בע"מ ואפשר לומר שהירושלמי פריך מקידושין ולמתני' דאי לברייתא בחוץ לכ"ע לא הוי קידושין וק"ל:
בסד"ה שאם ירצה יתירנה ליבם כו'. ע"י גט חדש אבל מחילת התנאי פשיטא דלא מהני כדבמתני' כיצד יעשה יטלנו כו' לרבנן:

בתוס' בד"ה אלא כו' הכא משמע דאשת שני מתים דאורייתא כו'. דאל"כ משכחת ע"י מאמר כפי' רש"י [ומה פריך ואלא אשת שני מתים כו'] אלא משום דמאמר דרבנן ופריך היכי משכחת דאורייתא ודלא כפרש"י [שפירש היכי משכחת לה] בהך ענינא כו':

בתוס' בד"ה כגון כו' משום דהתם הוי שיור מועט כו'. שהגט התיר לכל חוץ מאחד אמרינן פקע להתירה לאחד משא"כ הקידושין אסור לכל חוץ מאחד לא אמרינן פקע להתירה לכל:

בא"ד וי"ל דהתם בגירושין כיון שהתחיל לנתקה כו'. ר"ל לנתק האישות ע"י גירושין אמרינן ע"י שנשאת לאחר מנתקה לגמרי אבל הכא שבא לקדשה שאין זה ניתוק רק אדרבה הראשון מקדשה לא אמרינן דמנתקה ע"י שנתקדשה לאחר ודו"ק:

גמרא ע"כ ל"ק ר' אליעזר. כצ"ל ביו"ד:

שם לבתר דאב"ל הדר פשטה כו' ויצאה והיתה. כה"ג בקדושין (ט ב):

תד"ה שר"א. ולאחר לא תנשא עד שתתן. מה שנדפס בגליון טעות הדפוס. שבוש. כי כן איתא גם בגמרא שם ובקדושין (ס ב):

תד"ה אפי'. ועוד קשה לר"י כו' ונפלו לפני לוי דצרת צרה פטורה כו'. כצ"ל. וכן לקמן לפי הגהת המהרש"א דצרת צרה אשת שני מתים צ"ל פטורה:

תוס' ד"ה שר"א מתיר וכו' ותירץ הר"ר אלחנן. עי' קידושין דף ח ע"ב תד"ה אבל:

שר"א מתיר לכל אדם חוץ מאותו האיש לכאורה שפת יתר הוא פשיטא דאסורה לאותו האיש מיהו לרבינו אלחנן שבתוס' קמ"ל אפי' אותו האיש קיים לאפוקי בשלא תיבעלי אסורה כל זמן שאותו האיש קיים. מיהו לרמב"ם דס"ל דבשום תנאי אין חוששי' שמא תקלקל עצמה צ"ל הא דאמר חוץ מאותו האיש דהוה ס"ד כתשוב' ר"ט דהוה כמתנה לעקור דבר מן התורה וכ' רשב"א דמשמע בירושלמי תנאי בטל ומעשה קיים ומותרת אפי' לאותו האיש קמ"ל דתנאי קיים ואסורה לאותו האיש:

וכ' רשב"א דירושלמי נמי מתנה עמ"ש בתורה ממש קאמר אלא גורם לעבור על דברי תורה שהרי היבם לפניה ואינו יכולה להתיבם ואפשר ע"מ שלא תאכל מצה נמי כן הוא והניח בצ"ע. ויש ליישב הלשון קצת דמפורסם בירושלמי המקדש אשה ע"מ שאם תפול לפני יבם יהי' למפרע כל בעילותיו זנות הוה כמתנה עמ"ש בתורה והאריכו בתשו' האחרונים ובתחלת תשוב' מעיל צדקה ע"ש והנה הכא אם אחר שימות בעל הראשון תפול לפני יבם ע"י מיתת השני אחיו של הפלוני הרי היא זקוקה ליבם ממש ואם אינה מתיבמת עוברת על מצות יבום ואם מתיבמת באותה הרגע נעקר הגט של בעלה הראשון וקידושי בעלה השני וה"ל כל בעילותיו זנות וה"ל כמי שהתנה שאם תפול לפני יבם יהי' בעילותיו זנות ולהירושלמי הוה זה כמי שמתנה עמ"ש בתורה ולפ"ז לא שייך זה במתנה ע"מ שלא תאכל מצה בליל פסח. ולפ"ז ליתי' לפירכא דרבא מידי דהוה אאשת אח דליתא דודאי אם תפול לפני יבם בחיי הבעל הראשון והיא עליו ערוה ה"ל כאשת אח אך התשובה היא שתפול אחר מיתת בעל הראשון ואיננה ערוה ואפ"ה אי מתיבם תיעקר קידושי האח ויהיה בעילת זנות וליכא פירכא ומדפריך רבא שמע מיניה לית ליה הא דירושלמי דהמתנה ע"מ שיהיה בעילותיו זנות אינו כמתנה עמ"ש בתורה וכן פסקו הפוסקים דלא כירושלמי הנ"ל:

והנה באומר ע"מ שלא תינשאי אלא לפלוני מה שרצה פנ"י לקמן דה"ל כמו ע"מ שתינשאי לפלוני דאסור מדרבנן לא נ"ל דהתם מקפיד שתינשא לו דוקא ה"ל כנותן אשתו במתנה לזה אבל הכא לצעורי דידה מיכוון שלא תינשא לאחר אלא למוכה שחין זה או למאוס בעיני' ואם תרצה שלא להנשא כלל מגורשת היא ומותרת להבעל לכל מי שתרצה וכ' בשער המלך ממשמעו' לשון הריטב"א דמותרת אפי' בלא קבע זמן והוקשה לו א"כ כל ימי' אגידא בי' כמו לא תשתה יין כל ימי חייכי. ולפע"ד מפרשי' דעתו שלא תינשאי אלא לפלוני כל ימי אנשי הדור הזה ואם תחיה היא אחר גויעת כל אנשי הדור ותשאר היא אחרונה אזי מותרת לאנשי דור האחרון וכיון דאיכא מציאת שיחול הגט בחייה בשום אופן בעולם ה"ז כריתות ומותרת מיד לאותו פלוני כנלע"ד:

אפילו לא התירה אלא לאיש אחר. בירושלמי אילפותא הלז א"כ שמועתא רובא אמתני' דקרא מיירי שאוסרה לכל עולם ור"ח לא אמר אלא שאוסרה על א' אלא יליף מקיש גירושין למיתה מה מיתה מתיר ומחצה אף גירושין כן. והנה א"א לפרש כמ"ש פני משה מיתה מתיר לחצאי' ולא לקרובי' ז"א דהא גם גירושין כן הוא ומה צריך למילף ממיתה וגם אין לומר מיתה מתיר ליבם ואוסר לכל העולם א"כ ה"נ גירושין אסורה לכל העולם חוץ מפלוני וא"כ הדרא קושיא לדוכת' שמועתא רובא ממתני'. אבל נלע"ד דהרי כתי' או כי ימות האיש האחרון לא יוכל בעלה הראשון אחר שלחה לשוב לקחתה הרי מותרת לכל העולם ואסורה לזה ע"י קידושי' לכל הפחות ובשלמא אם גירשה האחרון הומ"ל אין כאן שיור רק רחמנא אסרה להראשון משום גדר שכ' רמב"ן שלא יחליפו נשותיהם ע"י קידושין וגירושין בערב היא באה ובבקר היא שבה ולא משום שיור ותינח בגירושין אבל אחר שע"י גירושין נאסרה לשוב לקחתה והרי כבר נגדרה הפרצה ההיא מ"ט כי ימות האיש האחרון לא ישוב בעלה הראשון לקחתה ע"כ שיור הוא ואעפ"י שאינה אלא בלאו ולא באיסור א"א מ"מ מצינו מיתה מחצה ה"נ גירושין כנלע"ד. תו איתא התם בירושלמי דרבנן ילפי היקש יציאה להוי' מה קידושין אין לה הוי' אצל אחר אף יציאה כן. וצ"ע מאי פשיטא לי' בהוי' טפי אבל פשוט דעכ"פ אפילו יש שיור גבי קידושין איננו שיהיה מותר לבעול אותה איתתא לבי תרי לא חזי' וכן בירושלמי ומייתי ליה רשב"א בשמעתין א"כ ע"כ אין שיור בקידושין להתיר בעילה א"כ גם בגירושין כן וממילא אינו כריתות ונוראות נפלאתי על הרשב"א שהקשה אתשובת ר' יהושע מה קודמי הוי' ראשונה דלא אגידא באיניש אחרינא וכו' והקשה מאי פסקא דלמא קודמי הוי' ראשונה נמי היתה מקודשת לא' חוץ מזה ועכשיו נשאה זה וגרשה כו' וצע"ג הא כתי' כי יקח איש אשה ובעלה ואי היתה אגידא באחריני איך ובעלה ודוחק דמקדש והדר בעיל ובין קידושין לבעילה מת אותו דהוה אגידא בי' קודם להוי' ראשונה עיין קידושין ט' ע"ב. נחזור לענינו עכ"פ אפי' אי יש שיור בקידושין מ"מ בעילה אסורה וא"כ מקיש גירושין דעכ"פ בבעילה אסורה לכ"ע ושוב ממילא אין כאן כריתות כלל. ובריטב"א ר"פ האומר בקידושין כ' כיון דאסורה לבעול ממילא אין כאן קידושין דאין מסורים לביאה ע"ש וצ"ע ממ"ש תוס' קידושין נ"א ע"א ע"ש:

ורבנן האי איש לכל איש ואיש קשה מאי בעי קרא לרבנן וי"ל ר' ינאי ס"ל בהיפוך מר' יוחנן דרבנן לא ס"ל איסור כהונה שאני פי' דנימא חומרת כהנים הוא טפי מחומר כרת עיין יבמו' פ"ח ע"ב גבי וקדשתו דופנו פליגי בזה לישנא בגמרא ותה"ד מייתי פלוגתא זו לדינא וס"ל לר' ינאי דרבנן ס"ל לא אמרי' איסור כהונה וה"א כיון דאסור' משום גרושה קלה ק"ו משום א"א קמ"ל איש שיתיר אותה לכל איש. ור"א ס"ל איסור כהונה שאני ולא ס"ד למילף אשת איש מכהונה ולא קרא לאיסורא אע"כ איש אחר להקל קאי אפי' לא התירה אלא לאיש אחר נמי מגורשת:

ולפ"ז לפמ"ש פ"י ומהר"ם שיף מלשון רש"י דשמעתין ודיבמות דלר"א כשם שריח גט אוסר לכהונה ה"ה ליבם ומותרת לשוק א"כ לר' ינאי הוה כן לרבנן במגרש ואוסרה לכל העולם יש בו ריח הגט ואסורה ליבם ומותרת לשוק וזכינו ליישב דברי מהר"מ יפה בעל הלבושים בתשו' מהרמ"ל דס"ל כל שכ"מ המגרש סתם בלי שום תנאי מ"מ כיון שמגרשה מאהבה שלא תיזקק ליבם אינה אלא מגורש' ממנו שאם ימות אינה זקוקה ליבם ואם יקום אינה מותרת לעלמא אלא יחזור ויקדשה ובהא מיירי הך קרא גרושה מאישה ע"ש ולפ"ז היינו כרבנן אליבא דר' ינאי ועיין בסמוך אי"ה:

אפילו לא נתגרשה אלא מאישה. לשון זה משמע כמשמעו' התוס' דלא נתגרשה אלא מאישה וליבם שרי' דאי ס"ד כהנ"ל דאפי' ליבם שרי' דאינה אלא נתגרשה ולא הותרה לעלמא אלא ע"כ אפי' גירושין לא הוה שלא נתגרשה אלא מאישה ולא אפילו מיבם דאי הוה נתגרשה מאישה ומיבם. ולא שייר אלא ההיתר לעלמא הל"ל אפי' אינה אלא נתגרשה ולא הותרה. אבל השתא דגירושין גופא לא הוה אלא מאישה ולא מיבמה:

ומ"ש תוס' דר"א נמי ס"ל איסור כהונה שאני היינו חדא מדרגה אבל לא ב' מדרגות לא מעלי' לומר אפי' אם מגרשה ומשייר חוץ לא הוה גירושין כלל. ואפי' אינה מתירה כלל תהי' ריח הגט זה הוה ב' מדרגות וכולי האי לא מעלי' ודאמרי' לקמן הא ר"א נמי מאיסור כהונה מייתי לי' התם נמי ע"כ ב' מדרגות מעלי' דהרי הא דפשיט לר"ע דאסורה משום גרושה לכהן היינו מקרא אשה גרושה מאישה נמצא אפי' אין כאן שום נדנוד גירושין מ"מ פסולה לכהונה והכא בדר"ע הא היא אשת איש באמת ומותר' לכ"ע וה"ל ב' מדרגו' וכולי האי לא מעלינן לר"א ובחנם נתלבט בזה בפנ"י:

אסור כהונה שאני לכאורה ה"ל ר"א לטעמי' לפמ"ש לעיל דס"ל לר"א דיליף מאיסור כהונה מותר' לשוק לר"א והלבוש הנ"ל כ' כל ימיו הי' מצטער מנ"ל גירושי שכ"מ ויוצאי מלחמת ב"ד דלמא קרא לא התיר אלא אם לא מצאה חן בעיניו ולבו חלוק ממנה אבל מגרש מחמת אהבה שלא תיזקק ליבם מנ"ל אי לאו מהאי קרא אשה גרושה מאישה וכנ"ל. והנה לפמ"ש רמב"ן בחומש משו"ה נאמר לא יכול בעלה הראשון לשוב לקחתה משום שלא יבוא להחליף נשותיהם ע"י גיטין וקידושין א"כ מוכח דיכול לגרש מחמת אהבה ולעולם אימא לך קרא דגרושה מאישה אינו מתירה לשוק. אך ר"א לשיטתו דלא יגרש אא"כ מצא בה ערות דבר בלאה"נ ליתי' לדברי רמב"ן וא"כ הדרא קושי' לדוכתא מנ"ל לגרש מחמת אהבה כמלחמת ב"ד וע"כ מהאי קרא וילפי' היתר לשוק מריח גט דכהונה ולא אמרי' איסור כהונה שאני:

בעי ר' אבא וכו' כ' תוס' דלהך ס"ד קשי' לתני י"ו נשים וצ"ל כמו שתי' ירושלמי הכא בידו להתירה והיינו לבטל הע"מ ומזה הקשה מהרי"ט אהרא"ש דס"ל אינו יכול לבטל הע"מ. והנה למ"ש רשב"א דבעי' מתו שניהם בבת א' דאל"ה ה"ל צרת ערות אשת איש אם כן הדר תליא בפלוגתא דאפשר לצמצם ובפלוגתא לא קמיירי ובלאה"נ מ"ש תוס' ד"ה כגון וכו' ותי' לחלק בין גט לקידושין נראה תינח למ"ד בהקישא דן מינה ואוקי באתרא אבל למ"ד דן מינה ומינה קשה קושי' תוס' ותליא בפלוגתא דתנאי ובפלוגתא לא מיירי. ודע מ"ש תוס' קושייתם אליבא דר"א צ"ע הא ר"א מתלמידי דמתיר צרת הבת לאחין וא"כ מתני' דיבמות דלא כב"ש וצ"ע:

תוספות בד"ה שר' אליעזר כו' משמע דאפי' בחיי אותו האיש כו' עכ"ל. ממאי דקתני במתני' ר"א מתיר לא פשיטא להו דאיכא למימר דמתיר לכל אדם לאחר מיתת פלוני ועיקר מילתיה דר"א לאשמעינן דהוי גט משא"כ הכא דקתני ר"א מתיר לכל אדם חוץ מאותו האיש משמע להו דבחיי אותו האיש נמי מתירה לכל אדם. וכבר כתבתי שהרשב"א ז"ל בחידושיו כתב שנחלקו בזה מתיבתא דמתא מחסיא ומתיבתא דפומבדיתא וגם התוס' בפ"ק דיבמות דף י' כתבו להיפך דר"א נמי מודה שאסורה מדרבנן לינשא לשום אדם עד שימות פלוני ע"ש ולפ"ז ע"כ הא דקתני שר"א מתיר לכל אדם חוץ מפלוני היינו מדאורייתא ומדרבנן נמי שריא לאחר מיתת פלוני ועי"ל דאיירי לאחר מיתת המגרש ולענין זקוקה ליבם איירי דר"א מתירה לכל אדם בלא חליצה דמגורשת גמורה היא חוץ מפלוני דאסירא לו שאם תנשא לו יתבטל הגט למפרע ונמצא שנשא יבמה לשוק ומ"ש מהרש"א ז"ל דטפי הו"ל להתוס' להוכיח בפשיטות מהא דאמרי' לקמן א"ה בכולהו תנאי דעלמא לא תינשא לק"מ דהתם אברייתא קאי דאיירי מדאורייתא דלהנהו זקנים לא הוי גט כלל אפי' אם נתקיים התנאי כדאמרי' אין זה כריתות וא"כ מקשה הש"ס שפיר אף לדברי האוסרין דאכתי בכולהו תנאי דעלמא לא תינסב אף דנתקיים התנאי כיון דמדאורייתא אין זה כריתות זה נראה ברור וכ"כ הרשב"א ז"ל בשיטת האוסרין לינשא בחיי פלוני ואין ספק שלא דק מרן מהרש"א ז"ל בחידושי הרשב"א ז"ל אלא שהתמיה קיימת עליו כיון שהביא לשון התוס' דיבמות בשמעתין בלשון התוס' בסמוך א"כ היאך אחז הצדיק דרכו בפשיטות מסוגיא דשמעתין דמותרת לר"א לינשא מיד שהרי התוס' ביבמות כתבו להדיא להיפך:

גמרא אמר ר' ינאי משום זקן א' אמר קרא ויצאה מביתו כו' ורבא האי איש לכל איש ואיש. ומשמע לכאורה דהאי איש אחר מיותר ודריש ר"א להתירא ורבנן לאיסורא ויש לתמוה כיון דלר"א איצטריך קרא להתירא אלמא דמסברא הוי אסירא כדמשמע מפשט הסוגי' דמסברא פשוטה יש לאסור בחוץ דהוי שיור בגט וא"כ לרבנן לא ליכתוב לאיש אחר ומסברא נאמר דאסור בחוץ וכה"ג מקשו התוס' בכמה דוכתי ולכאורה היה נראה מזה סיוע לשיטת הרמב"ן ז"ל דלמסקנא למ"ד בחוץ פליגי היינו דפליגי בתרווייהו והשתא א"ש דמ"ד בחוץ פליגי סובר דלעולם מסברא אית לן למימר לכ"ע דחוץ הוי שיור ואסור וע"מ לא הוי שיור ושרי ואפ"ה פליגי רבנן ור"א בתרתי ומחד טעמא ובדרשא דקרא פליגי דר"א משמע ליה דרשא דלאיש אחר להתירא וא"כ לע"מ לא צריך אע"כ דאתא לאורויי דאפילו בחוץ שרי ורבנן משמע להו דרשא דלאיש אחר לכל איש ואיש ואי למיסר חוץ אתי מסברא נמי ידעינן אלא ע"כ דאתא לאיסורא אפילו בע"מ דודאי דרשא דלאיש אחר שייך שפיר נמי בע"מ כן נראה לשיטת הרמב"ן אלא שכבר כתבתי שרוב הפוסקים ומפרשים קאי בשיטת הרי"ף ז"ל דלמסקנא מודו רבנן בע"מ דשרי וע"כ מוקי קרא דלאיש אחר לאיסורא בחוץ וא"כ הדרא קושיא לדוכתא למה להו קראי דהא מסברא ידעינן לאיסור בחוץ מדאיצטריך לר"א קרא להתירא. והנלע"ד ליישב בשיטת הרי"ף וכ"נ שהיא ג"כ שיטת התוס' כמבואר בלשונם לעיל בד"ה אבל בע"מ והיינו דשפיר איצטריך קרא לרבנן לאיסור אפילו בחוץ דבלא"ה הייתי אומר דשרי משום דבקידושין משמע דשרי בחוץ דאל"כ אשת שני מתים היכי משכחת להו אע"כ מדאסר קרא אשת שני מתים ע"כ היינו בקידושין דחוץ מפלוני כדאיתא בסמוך ולפ"ז סד"א דבגירושין נמי מהני מהקישא דויצאה והיתה מש"ה איצטריך קרא דלאיש אחר לאסור בחוץ ולפ"ז מצינן למימר דהיינו טעמא דר' יוחנן דפליג אדר' ינאי רביה אע"ג דהני תנאי דברייתא דד' זקנים משמע להו נמי טעמא דר"א משום דר' ינאי משום זקן א' הוא כדמסיק הש"ס להדיא בסוף הסוגי' דרבא כר' ינאי מתני לה וכמו שהקשו שם בתוס' דע"כ רבי יוסי נמי הכי סבר והקשו מ"ט דרבי יוחנן דפליג ולמאי דפרישית א"ש דר' יוחנן לשיטתיה דאית ליה בקידושין פרק האומר דף ס' גבי מעכשיו ולאחר שלשים דאפילו קידושי מאה תופסין בה ולפ"ז שפיר אשכחן בקידושין אשת שני מתים וכמ"ש שם הרא"ש ז"ל וכ"כ הרשב"א ז"ל בשמעתין וכ"כ התוס' ביבמות דף י' בענין סוגייתינו ולפ"ז א"א לומר דטעמא דר"א בחוץ משום דרשא דלאיש אחר דא"כ רבנן האי דרשא מאי עבדי להו הא לאיסורא לא איצטריך ואי משום הקישא דויצאה והיתה הא בקידושין נמי לא מהני תנאי דחוץ מסברא ואי משום אשת ב' מתים הא בלא"ה אשכחן בענין מעכשיו אע"כ דלאיש אחר לא משמע להם שום דרשא כלל ומש"ה הוצרך ר' יוחנן לפרש טעמא דר"א בחוץ מדרשא אחריתי כן נ"ל נכון. ועוד אפרש לקמן בברייתא דד' זקנים ע"ש ודו"ק:

תוס' בד"ה אפילו לא נתגרשה כו' וא"ת והא ודאי כו' דאפילו לר"א לא הוי גט כלל בעלמא ואם מת מותרת להתייבם כו' עכ"ל. ולא ידענא מאי פשיטותא דלר"א מותרת להתייבם בכה"ג ומלשון רש"י ז"ל בשמעתין שכתב ומיפסל לכהונה אלמא גט הוא והכא דשרי' לכל אדם כו' לשון זה משמע דבההיא דאי את מותרת לכל אדם נמי גט מעליא הוא אלא שא"א לה להנשא מצד התנאי ולעולם שאינה רשאה להתייבם כיון שהיא מגורשת מבעלה ולמאי דפשיטא להו להתוס' דלר"א מותרת להתייבם ודוקא לכהונה אסורה משום דאיסור כהונה חמיר אף לר"א א"כ מאי מתרצים התוס' דאכתי קשה מאי דדייק הש"ס לקמן בהא דקאמר ר"ע ק"ו מה גרושה וקאמר רבא דאית לה פירכא ודייק הש"ס מאי פירכא אילימא איסור כהונה שאני הא ר"א נמי מאיסור כהונה מייתי לה ואילו לשיטת התוספות שפיר קאמר רבא דאית לה פירכא דהא ר"א מודה דאיסור כהונה חמיר טפי וא"כ אזלא לה הק"ו דר"ע ואפ"ה קאמר ר"א שפיר דמסברא כיון דבואי את מותרת לכל אדם אסורה מיהא לכהונה ממילא דבחוץ מפלוני הוי גט גמור וצ"ע ודו"ק. ולולי דברי התוספות היה נ"ל דהא דמודה ר"א בואי את מותרת לכל אדם דלא הוי גט היינו מפשטא דקרא דויצאה והיתה לאיש אחר דמשמע שצריך להתירה מיהא לאיש א' וכל שאינה ראויה להינשא לא הוי גט כלל כנ"ל:

בא"ד וא"ת לר"א כו' ולתנא קמא דמתני' כו' אמאי לא תני ביבמות כו' עכ"ל. למאי דמסקו התוס' דבפלוגתא לא קא מיירי אפשר דמתרצו נמי קושייתם דהכא דנהי דמאן דמוקי לפלוגתייהו בחוץ משמע דבע"מ רבנן נמי מודו כמ"ש התוספות להדיא מ"מ כיון דלר' יוסי ב"י פליגי רבנן בע"מ הדר הו"ל פלוגתא ואף למאי דמסקו דלוי איירי בפלוגתא דס"ל כוותיה אפשר דלוי בהא נמי לא ס"ל כתנא דמתני' אלא דאפי' בע"מ אסרי רבנן כר' יוסי ב"י וכר' טרפון ור"ע לקמן בברייתא דאסרי להדיא בתנאי דע"מ ועוד אפשר דלוי סובר דתנא דמתני' נמי סובר דבתרוייהו פליגי כי היכי דלא ליפלוג מתני' אברייתא דלקמן ועפמ"ש יש ליישב מה שסמכו התוס' קושייתם למימרא דר' יוחנן ולא מקשו הכי לעיל בפשיטות אדרבינא ולפי שהדברים ארוכים ובדרך רחוקה לכן לא כתבתי והמשכיל יבין מתוך מה שאפרש לקמן בסוגי' דברייתא דד' זקנים ע"ש:

שם אבל מע"מ שלא תנשאי ולא תבעלי קשיא עכ"ל. ומחוץ נמי לא קשיא להו דכיון שנשאת לאחר ומת מותרת לזה שנאסרה עליו כדאיתא לקמן:

בא"ד ולדידהו לא משכחת אשת שני מתים כו' עכ"ל. פירוש דבהאי ענינא לא משכחת לה אבל אכתי משכחת לה לר' יוחנן דפרק האומר במעכשיו ולאחר שלשים יום כדפרישית לעיל בשם התוס' והרא"ש והרשב"א ז"ל והא דלא קחשיב להאי דר' יוחנן ולמיתני שש עשרה היינו משום דהאי דר' יוחנן לא משכחת בצרת צרה ואף דמלשון התוס' ביבמות דף י' משמע לכאורה שכתבו דמשכחת בצרת צרה אמנם הדבר ברור דלא קאי אמילתא דר' יוחנן אלא אגוונא דהכא במילתא דר' אבא. אח"ז מצאתי להדיא שמהרש"ל ז"ל כתב כן בחכמת שלמה ביבמות ד' י' ע"ש:

בא"ד אי נמי יש לומר תמן התורה אסרה עליו כו' אבל באשת איש האיסור תלוי במגרש שאם ירצה יתירנה ליבם קודם שימות אחיו שנשאה עכ"ל. ולכאורה יש לתמוה בזה דכיון שכבר מסר הגט לידה בתנאי דע"מ וקי"ל כל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי האיך יכול להתירה על מי שנאסרה עליו וכ"כ הרשב"א ז"ל להדיא סוף פרק מי שאחזו בשם רש"י ותוס' והרי"ף ז"ל בתשובה שלאחר שמסר הגט לידה בתנאי דע"מ שוב אין יכול לבטל התנאי וכ"כ הרמב"ם ז"ל והטור והש"ע אלא שהרשב"א ז"ל כתב בשם העיטור שכל זמן שלא נתקיים התנאי שיכול לבטל התנאי ע"ש וצ"ע. ולולא לשון התוס' היה נלע"ד לפרש כוונת הירושלמי דכיון שהוא אסרה עליו אינה יכולה להינשא לאחיו של זה שנאסרה עליו משום ביטול מצות יבמין משא"כ בט"ו נשים שהתורה אסרה עליו להתייבם לית בה משום ביטול מצות יבמין כנ"ל ברור מלשון הירושלמי שעל מה שהקשה שם מעתה בת אחיו לא ישא משני ג"כ בזה הלשון תמן התורה אסרה עליו ברם הכא הוא אסרה עליו כן נ"ל ודו"ק:

גמ' אשת ב' מתים היכא משכחת לה כגון שקדשה חוץ משמעון וקדשה שמעון סתם דאהני למיסרה אקמא כו'. והקשו תוס' הא כיון דקדשה שמעון פקעי קידושי ראובן כמו דמודה ר"א במגרש חוץ מפלוני ונשאת לאחר ומת דמותרת אח"כ לאותו פלוני כו' ותירצו דדוקא בגירושין שהתחיל לנתקה כו' ע"ש ותירוצם אינו מובן כלל דמאי חילוק. ולכאורה נראה לישב. דהנה ג"כ אינו מובן במגרש חוץ מפלוני ונשאת לאחר למה מותרת אח"כ לאותו פלוני הא כיון שלא גירשה נגד אותו פלוני והיא א"א מראשון במה נפקע זה בקידושי השני הא לא נאסרה כלל לגבי אותו פלוני מחמת קידושי הב'דנגדו לא היו יכולין לחול כלל שהיא א"א מהראשון עדיין וא"כ ממילא עדיין נשאר איסורו של ראשון ואיך התירו מיתת האחר. והנה י"ל בפשיטות לשטת רש"י ז"ל יבמות מ"ט גבי הכל מודים בבא על הסוטה כו' דתפסי קידושין מדחזינן דלא פקעי ע"ש דמבואר דבכל דוכתי כמו דאין קידושין תופסין בחייבי כריתות וכה"ג כמו כן אם נעשית אחר הקידושין חייבי כריתות נפקעו הקידושין אז כשנעשית ח"כ ע"ש. וא"כ א"ש כאן כיון דלגבי אחר מגורשת ותפסי הקידושין ונעשית על הראשון חייבי מיתות נפקעו הקידושין שלו לגמרי וממילא פקע אישות שלו שנגד אותו פלוני ג"כ כיון דנעשית ח"מ עליו ושוב תפסי קידושי האחר גם נגד אותו פלוני ואסורה על אותו פלוני רק מצד אישות הב' וממילא כשמת מותרת לו כנ"ל:

והנה בקדשה שמעון ג"כ חוץ מראובן דאמר דקידושי שמעון לא אהני כו' ע"כ אינו מטעם דאין איסור חל על איסור דהא מתלא תלי וקאי ונאסרת על העולם גם מחמת קידושי שמעון ואם מת הראשון אסורה מחמת קידושי שמעון והי' נקרא אשת ב' מתים וע"כ משום דלגבי כל העולם היא מקודשת מהראשון היא ממילא אשת איש לענין זה ואין קידושי שמעון תופסין בה לאוסרה עליהם כיון שהיא א"א נגדם ואין קידושין תופסין בא"א. וא"כ י"ל דבהא דקדשה שמעון סתם ג"כ אין הקידושין חלין לענין לאסרה אעלמא דלענין אעלמא כבר היא א"א מראובן רק דאהני רק למיסרה אראובן שנגדו מותרת. דבשלמא אי הי' הטעם משום דאין איסור חל על איסור הי' בכאן איסור כולל. משא"כ כיון דהטעם כנ"ל ואינו מועיל רק נגד ראובן והיא אשת ב' מתים כיון דקידושי שמעון תפסי נגד ראובן כנ"ל. אך י"ל ג"כ כנ"ל דהא נעשית חייבי מיתות על ראובן דנגדו תפסי קידושי הב' ונפקעו לשיטת רש"י ז"ל וא"כ ממילא חלו קידושי שמעון גם נגד לאסרה אעלמא דבקידושין דנעשית א"א נפקעו קידושי ראובן ונעשית פנוי' לגמרי ותפסי קידושיו לגמרי כנ"ל. אך ז"א דהא לכאורה קשה כאן למה יחולו קידושי שמעון נהי דמצד איסור אשת איש שפיר כיון שהתנה חוץ משמעון היא נגדו כפנוי'. אבל מ"מ הא אסורה עליו מצד איסור אשת אח כיון דתפסי קידושי אחיו ראובן לאוסרה על כל העולם ונעשית אשתו א"כ ממילא אסורה על שמעון מחמת איסור אשת אחיו ולענין זה אינו מועיל תנאי דחוץ כמו אם התנה שלא תהי' אסורה על אחיו דלא מהני כנ"ל. וא"כ למה תפסי קידושי שמעון הא היא חייבי כריתות עליו מאיסור אשת אח ואין קידושין תופסין בחייבי כריתות. אך לא קשה דכמו דאמרינן לענין איסור א"א אף דהיא אשת הראשון מותרת עליו כיון דהתנה שנגדו לא יהא בה שום צד קידושין ותהיה לגמרי כפנוי'. ממילא שייך זה גם לענין איסור אשת אח דהא כיון שאין נגדו צד קידושין אינה אשת אח כלל לגבי דידי'. וא"כ להנ"ל י"ל דכמו דאמרינן לענין איסור א"א דלא מהני לאסרה אעלמא משום שכבר אסורה ואף שנגדו כפנוי' היינו לגבי דידי' אבל לענין שיחולו קידושיו אעלמא לענין שנגדם היא א"א ואינם חלין כנ"ל ממילא שייך זה גם לענין איסור אשת אח ג"כ דאין קידושיו חלין לאסרה אעלמא מצד קידושיו דהא נגד כל העולם שהיא מקודשת לראובן היא אשת אח שאין קידושין תופסין בה ואף שהיא נגדו כפנוי' וכמו לענין איסור אשת איש כנ"ל. וא"כ מלבד שאין חלין מצד איסור אשת איש אין חלין ג"כ מצד איסור אשת אח. והנה לענין איסור אשת אח היא חייבי כריתות אף שגירשה אחיו או מת בלא יבום ואין קידושין תופסין. וא"כ שוב לא שייך מ"ש דנימא כיון שקידשה שמעון ונעשית אשת איש על ראובן פקעי קידושיו ושוב חלין קידושי שמעון גם לאסרה אעלמא. דז"א דאף שנפקעין קידושי ראובן מ"מ לא נפקעו למפרע רק משעה שנעשית עליו חייבי מיתות ולא עדיף מגירשה או מת וא"כ עדיין אין קידושי שמעון תופסין נגד לאסרה על העולם דנגדם היא אשת אח כנ"ל ואף שפקעו קידושי ראובן לא חיילי דהיא ח"כ כנ"ל וא"כ אף בקדשה שמעון סתם לא שייך שיחולו כנ"ל. אך עדיין קשה דמ"מ עכ"פ נפקעו קידושי ראובן שנעשית א"א עליו ולא מיקרי אשת ב' מתים. אך י"ל דהא משמע מן הירושלמי הובא ברשב"א ג"כ דר"א סבר דוקא בהתירה לכל העולם חוץ מאדם אחד אבל בהתירה רק לאחד לא מהני דאל"כ ליתני רבותא טפי וכן פי' המפרש ע"ש. וא"כ ממילא לר' אבא גם בקידושין כן דוקא שאסרה לכל העולם חוץ מפלוני מהני משא"כ להיפך כשקדשה רק נגד אדם א' לא מהני כנ"ל דילפינן ויצאה והיתה. וא"כ לכאורה קשה למ"ש דאף בקדשה שמעון סתם לא אהני רק למיסרה אראובן דנגד כ"ע היא א"א א"כ לא יועיל כלל קידושי שמעון דהוי רק נגד אדם אחד וכנ"ל. אך י"ל למאי דאמר פ' השולח [ד' מ"ג א'] דאף דחצייך מקודשת לא מהני מ"מ בחצי' שפחה וחצי' בת חורין מהני דלא שייר בקנינו והיינו שלא נשאר צד פנוי' ע"ש. וא"כ כאן דנגד כ"ע היא א"א מראשון אף שקידושי שמעון היא רק נגד ראובן מ"מ הא לא שייר בקנינו דלא נשאר צד פנוי' דאכ"ע אסורה ג"כ מחמת אישות ראובן ושפיר מהני דדוקא בקדשה לאחד ושייר כנ"ל. וא"כ ממילא מיושב דלא שייך כאן דנימא דפקעי קידושי ראובן מחמת קידושי שמעון דהא אי נימא דפקעי ואעפ"כ אינם חלין קדושי שמעון נגד כ"ע מחמת אשת אח דהוי ח"כ ושוב הוי פנוי' לגמרי נגד כל העולם רק אראובן ושוב לא יועיל כלל גם נגד ראובן דהוי רק קידשה לאדם אחד דהא שייר דהיינו שנשאר צד משוייר דאינה מקודשת רק נגד ראובן וא"כ אינה מקודשת כלל גם לשמעון ושוב לא פקעי קידושי ראובן מטעם הנ"ל. דאיך אפשר לומר שבשביל קידושי שמעון נפקעו קידושי ראובן הא אדרבה אם יפקעו כו' לא יהי' קידושי שמעון קידושין כלל כיון דאף שנפקעו מ"מ אינם חלין נגד כל העולם מטעם אשת אח כנ"ל ולכך לא פקעי וחלין עכ"פ קדושי שמעון נגד ראובן והוי אשת ב' מתים שפיר כנ"ל. אבל מגרש חוץ לפלוני אמרינן שפיר דכיון שניסת לאחר נפקעו אישות הראשון דהא נעשית א"א עליו וכאן כיון שנפקעו חלין קדושי הב' לגמרי גם נגד אותו פלוני דנעשית פנוי' כיון שהאיסור רק מצד אשת איש כנ"ל וכיון שפקעו תפסי קידושי הב' משא"כ באיסור אשת אח כנ"ל. אבל באמת נראה דבהא דקדשה שמעון סתם הוי שפיר קידושין גם לענין לאסרה על כל העולם דאל"כ אם מת ראובן ויש לו בנים תהי' מותרת לעלמא כיון שלא חלו קידושי שמעון נגד כל העולם. וגם בקדשה שמעון חוץ מראובן אין הטעם דלא אהני שאין יכולין לחול משום שהיא אשת איש נגד כל העולם. דנראה דז"א דהא בש"ס יבמות וקידושין [ס"ז ע"ב] יליף לה דאין קידושין תופסין באשת איש משום דאיתקוש חייבי כריתות להדדי וא"כ כל הטעם דאין קידושין תופסין בא"א הוא רק משום שהיא חייבי מיתות. וא"כ כאן כיון שקדשה ראובן חוץ משמעון ואינה עליו חייבי מיתות שפיר תופסין קידושיו ומאי בכך שהיא אשת איש נגד כל העולם הא גם בא"א תפסי קידושיו היכא שאינה חייבי מיתות וממילא כיון שמותרת לו תופסין קידושיו. ונאסרה עלכל העולם מחמת קידושיו ג"כ. רק הטעם בקדשה שמעון חוץ מראובן הוא דאינו מועיל משום דכתיב כי יקח איש אשה אמרינן דצריך שתיאסר ע"י קידושין ושבשעת קידושין יהי' מועיל לאיזה דבר ואל"ה לא מהני וכאן שקדשה חוץ מראובן דלא אהני שאסורה ועומדת לא תפסי הקידושין וממילא גם אם מת ראובן מותרת שאין קידושי שמעון מועילים כלום. משא"כ בקדשה שמעון סתם דהועילו לאסרה אראובן שוב הוי קידושין וממילא נאסרת על כל העולם ג"כ מצד קידושי שמעון אף שעליהם אסורה משום א"א מ"מ תופסין הקידושין כיון שאינה ח"מ עליו. והא דבעי קרא דלא תפסי קידושין בא"א הא בל"ז לא אהני שכבר אסורה. ז"א דאהני לאסרה על בעל הראשון. וא"כ ממילא עדיין קשה קושיית תוס' שיפקעו קידושי ראובן דהא תפסי קידושי שמעון אף נגד כל העולם וממילא נפקעו קידושי ראובן דלא נשאר צד פנוי' כנ"ל. אך אינו מוכרח וי"ל שפיר כנ"ל:

ונראה ליישב ולפרש תירוץ תוס' כיון שהתחיל לנתקה כו'. דהנה י"ל הטעם במגרש חוץ לפלוני ונשאת לאחר דפקעי כו'. דהא באמת גם ר"א מודה דבעינן כריתות בגט רק דסובר דמ"מ בחוץ לפלוני מהני משום דהא לגבי אותן שגירשה שפיר הוי כריתות דנגדם אין שום אישות אגוד בה. רק נגד זה שלא גירשה כלל ולכך שפיר מגורשת נגד אותן שהתירו. והנה לפי' תוס' ושאר פוסקים דלר"א מותרת לגמרי וצ"ל דלא אמרינן כמו בחציו עבד וחציו ב"ז שקידש דאתי צד עבדות ומשתמש בא"א וכן כאן למה תהי' מותרת לעלמא הא יש בה צד אישות ומשתמש בצד א"א וצ"ל דכיון דגירושין בדידי' תליא מלתא שהתורה נתנה לו רשות להתירה למי שירצה לר"א. וא"כ כיון שמגרשה נגד כל אדם מתירה כך שלא יהי' נשאר שום צד אישות נגד שאר אנשים ואף אותו הצד אישות שנגד פלוני הוא מתיר נגדם דגם זה בכלל הגירושין ושפיר מותרת להם שאין שום צד אישות נגדם. וכן להיפך נגד אותו פלוני אינו מתיר כלל ואף אותו צד פנוי' שנגד כל אדם אינו מתיר לאותו פלוני ואין נגדו שום צד פנוי' ולא תפסי קידושיו כלל כנ"ל. ולכך הוי כריתות נגד כל אדם ומהני. וא"כ נראה שפיר הטעם דכשקדשה אחר תפסי קידושיו גם נגד אותו פלוני ואף דהיא א"א נגדו. דהא אם לא יחולו קידושיו נגד אותו פלוני א"כ שוב נשאר צד אישות נגד כל אדם שלא יוכלו לקדשה ולאוסרה אפלוני משום אישות הראשון ושוב לא הוי כריתות כלל ולא מהני הגט כלל. וממילא כיון שמכלל הגירושין שלא ישאר שום צד אישות נגדם ממילא גם זה בכלל שיתפסו קידושין שלהם גם נגד אותו פלוני והוי זה בכלל הגירושין שמגרשה נגדם שיתפסו כנ"ל. שנגד כל אדם אינה אשת איש כלל גם נגד פלוני וניתר גם אישות שנגד פלוני כשמקדשה אחר כנ"ל. וממילא שפיר פקעי קידושי הא' מחמת הגירושין כשמקדשה אחר ונעשית רק אשתו של זה ומותרת אח"כ גם לאותו פלוני שנתגרשה גם נגדו כנ''ל. משא"כ הכא בקידושין שקדשה חוץ מפלוני לא שייך דנימא כנ"ל שנגד אותו פלוני תהי' מותרת ולא יהי' שום צד אישות גם נגד כל אדם דז"א דבשלמא בגירושין אל"ה לא יהי' גט כלל שלא יהי' כריתות וע"כ כוונתו כנ"ל. משא"כ בקידושין אדרבה כשהשיור יותר מועט מהני הקידושין בודאי ולכך אינה פנוי' לגמרי שלא ישאר כנ"ל. ושפיר לא נפקעו קידושין הא' במה שקדשה שמעון. וכתבו תוס' שפיר דבגירושי שהתחיל לנתקה ניתקה לגמרי משא"כ בקידושין שבא לקדשה אמרינן להיפך אדרבה ולא פקעי כנ"ל. דאדרבה אי נימא כן א"ה גם נגד כל אדם אין הקידושין לגמרי דהא אם יקדשה אותו פלוני יהיו נפקעים קידושיו גם נגדם וכיון דיליף ויצאה והיתה אפשר לא הי' מועיל דהוי שיור וע"כ להיפך כנ"ל:

אך לכאורה גם בגט יתפסו קידושי כל אדם גם נגד אותו פלוני כיון דאינו חייבי מיתות עליו תופסין קידושין גם באשת איש כמ"ש לעיל וממילא תפסי קידושיו לאסרה אפלוני מצד אישות שלו ג"כ. אך י"ל כיון דאינו מועיל אז בשעת קידושין נגד פלוני וגם אם יקדשה רק נגד פלוני לא יועיל מטעם דלא אהני דבל"ז אסורה משום אישות הראשון א"כ שוב הוי שיור לענין זה נגד כל אדם שלא יוכל לקדשה נגד אותו פלוני וכיון שהתירה לגמרי נגדם התירה שיחול קידושיו אף בענין זה ומשום שיפקעו לגמרי כנ"ל ולכך מהני ופקע כנ"ל:

והנה הר"ן ז"ל בחידושיו כתב כנ"ל. דקדשה שמעון חוץ מראובן לא מהני כלל ואם מת הראשון מותרת לעלמא אמנם הרשב"א ז"ל כתב דגם היכא דקידשה חוץ מראובן מ"מ אם מת ראובן ויש לו בנים אסורה לכל העולם משום קידושי שמעון. וגם לראובן אסורה משום צד אישות שבה כיון שיש לשמעון בה צד אישות וא"כ משתמש בצד א"א ואסורה לשניהם ע"ש. וא"כ לא שייך מ"ש:

ויש ליישב קו' תוס' גם לדברי הרשב"א ז"ל. דהנה לכאורה קשה לדבריו דבקדשה חוץ מפלוני מ"מ אסורה לפלוני ג"כ משום צד אישות שבה. דא"כ איך קתני ר"א מתיר גבי מגרש חוץ לפלוני הא כיון שנשאר הצד אישות נגד פלוני ממילא אסורה לכל אדם משום צד אישות שבה ולכאורה תמוה. אך לא קשה כלל דהא בחוץ שפיר מותרת להנשא לכל אדם דהא כשמקדשה אחר פקע האישות כולו ומותרת אח"כ גם לאותו פלוני כמבואר בש"ס. וא"כ לא שייך שתיאסר עליו משום צד אישות דכשמקדשה לא נשאר צד אישות כלל ולכך מותרת. והרשב"א ז"ל כתב שפיר גבי קידושין דלא פקע כדאמר בש"ס ושפיר אסורה משום צד אישות שעדיין נשאר בה משא"כ בגירושין כנ"ל. ואם כן שוב י"ל דזה עצמו הוא הטעם דבגירושין פקעי ולא בקידושין. דהנה הטעם דלר"א חשיב כריתות בחוץ היינו משום דמ"מ לגבי אותן שהתירה היא מותרת ומגורשת נגדם. וא"כ אי נימא כדברי הרשב"א שאסורה משום צד אישות א"כ אסורה גם נגדם משום הצד אישות שנגד פלוני ולא הוי גט כלל שוב דגם נגדם אינו כריתות. והטעם דמותרת היא משום דפקע. א"כ אמרינן שפיר דודאי הי' כוונתו במה שאמר חוץ מפלוני היינו כל זמן שלא יקדשנה אחר אבל כשיקדשנה אחר מתיר בגירושין אלו כל האישות גם נגד פלוני דאי לאו הכי לא יועילו הגירושין כלל כיון שתהי' אסורה לכל כנ"ל. ולכך אמרי' שפיר דפקע כנ"ל. אבל בקידושין שפיר לא פקעי דלמה יהי' כוונתו חוץ לפלוני שכשיקדשנה יפקע האישות גם נגדו הא גם בל"ז מועיל הקידושין ולא כיון חוץ רק שיחולו הקידושין אבל אסורה מחמת צד אישות כנ"ל:

או י"ל למ"ש הר"ן נדרים [כ"ט ע"א] דקידושין לזמן לא מהני דהוי רק קנין פירות ע"ש. וא"כ אם יהי' כוונתו חוץ מפלוני שכשיקדשה שמעון יפקעו קידושיו א"כ הוי כמקדשה עד שיקדשנה אותו פלוני וא"כ כשמקדשה אותו פלוני אח"כ נתבטלו קידושיו למפרע דאגלאי מלתא שלא הי' רק קנין לזמן וכיון שאינו רוצה להתנות דרך תנאי שאם יקדשנה פלוני לא יהי' קידושיו קדושין דהא לא קאמר על מנת רק חוץ א"כ ממילא ודאי אין כוונתושיפקעו כנ"ל. משא"כ במגרש חוץ כנ"ל. ויש לדחות:

והטעם הפשוט הוא דמסתמא כשבא לקדשה אינו רוצה שהאחר יפקיע קדושיו לגמרי גם נגדו משא"כ בבא לגרשה רק רוצה להתנות נגד אותו פלוני וכמו שמחלק הש"ס [ב"ב קל"ז ע"ב] גבי אחריך לפלוני ובין אחריך לעצמי ע"ש:

הנה מתוס' והר"ן בחידושיו משמע דבקדשה חוץ לפלוני מותרת לאותו פלוני לגמרי. ולא אמרינן דמשתמש בצד אשת איש כמ"ש הרשב"א. דאמרינן דנגד אותו פלוני אין שום צד אשת איש שכיון שהקידושין תלוין בדעתו לקדשה נגד מי שירצה. א"כ כך היה השיור שנגד פלוני לא יהי' שום צד א"א. וא"ש אליבייהו הא דלא הוי אשת ב' מתים בקדשה שמעון חוץ מראובן דלא אהני כלל שאינה נאסרת כלל על ראובן. וממילא שוב לא מהני גם נגד כל העולם דבעינן שבשעת הקדושין יחולו לאיזה דבר וממילא כשמת ראובן ויש לו בנים מותרת לעלמא ואינה אסורה כלל משום קידושי שמעון כיון שלא חלו אז וכמ"ש לעיל. וגם דמי ממש לגט שר"א מתיר כנ"ל:

ולשיטת הרשב"א ז"ל אמרינן בקדשה חוץ לפלוני דמ"מ אסורה על אותו פלוני משום דיש בה צד א"א שנגד כל העולם רק דקדושיו תופסין בה. וממילא סובר דבקדשה חוץ משמעון ואח"כ קידשה שמעון חוץ מראובן דג"כ נאסרה על ראובן משום הצד אישות של שמעון נגד כל אדם. ואם מת ראובן ויש לו בנים אסורה על כל העולם משום קדושין של שמעון ולא סברו כסברת הר"ן הנ"ל. דצריך שיחולו בשעת מעשה לאיזה דבר. או אפשר דמיקרי זה עצמו מועיל כשימות ראובן שתהי' אסורה לכל העולם. או דלטעמי' אזיל דנאסרה גם על ראובן משום הצד אישות. וא"כ איך נאמר דלא יחולו קדושי שמעון משום דאינו מועיל לשום דבר הא אם יחולו שפיר יועילו לאסרה אראובן משום צד אישות והר"ן ז"ל כתב זה רק לטעמי' דאינה נאסרת בחוץ ולא הועיל כלום משא"כ להרשב"א ז"ל דמועיל כנ"ל. ולכך סובר דאי מת או גירשה הראשון אסורה לעולם. רק הא דאמר בש"ס קדושי דשמעון לא אהני היינו מחמת דיבורו לא אהני שהוא התנה חוץ מראובן רק ממילא היא אסורה עליו משום צד האישות אבל לא מחמת דיבורו ע"ש. ולכאורה הא מ"מ הוי אשת ב' מתים ומאי בכך שמצד דיבורו לא הועיל כיון שבאמת מקודשת לשניהם. וצ"ל לדבריו דכיון דמ"מ אין איסור חל על איסור. ועכ"פ כל זמן שראובן חי לא חלו קידושי שמעון כלל כיון שאינו לא כולל ולא מוסיף כיון שלא אסרה אראובן ואף שממילא אסורה היא משום הצד אישות שנגד כל אדם אבל הוא לא אסרה וליכא מוסיף כו' וכיון דהרשב"א ז"ל מסיק דאיירי במתו שניהם ראובן ושמעון בב"א. וא"כ לא אשכחו רווחא כלל שיחולו קידושי שמעון ואינה נקראת אשת ב' מתים כלל. משא"כ בקדשה שמעון סתם דעכ"פ חלו נגד ראובן לגמרי ולמאן דאית לי' מוסיף אפשר דחלין נגד כל העולם ג"כ הוי שפיר אשת ב' מתים כנ"ל:

לכאורה קשה להרשב"א למאי דמשמע מדבריו שיש בה איסור א"א משום הצד אישות ומשמע דחייב מיתה ג"כ עלי'. וא"כ כיון דילפינן דאין קידושין תופסין בא"א משום דאיתקוש חייבי כריתות להדדי. א"כ למה יתפסו קדושי שמעון מה בכך שאמר חוץ לפלוני ויש בה צד פנוי' הא מ"מ הוי חייבי מיתות עליו מחמת הצד אישות וממילא אין קידושין תופסין. אך לא קשה דלא ילפינן רק דבמה שהיא חייבי מיתות לא תפסי קידושין וכאן באמת באותו צד שהיא חייבי מיתות לא תפסי. רק בהצד שהיא פנוי' ומותרת רק דאי אפשר זה בלא זה ואסורה משום הצד אישות. אבל באמת יש צד שאין חיוב מיתה ובזה תופסין הקידושין כנ"ל. ובזה מיושב דלכאורה קשה כמו להרשב"א ז"ל דאסורה גם לזה שהתירה משום הצד אישות שנגד כל אדם כמו כן נימא דיתפסו קדושי אחרים ג"כ משום הצד פנוי' שיש בה נגד פלוני דכיון שיש צד פנוי' יתפסו הקידושין בה. ולמ"ש מיושב דנגדם לא תפסי דמ"מ היא חייבי מיתה עליהם לגמרי שאין כאן צד שתהי' מותרת עליהם ואיתקוש חייבי כריתות להדדי כנ"ל:

והנה להרשב"א ז"ל דהא דמותרת לר"א בחוץ לפלוני הוא כמ"ש לעיל משום דכיון שמקדשה האחר פקע האישות לגמרי ולכך מותרת. אמנם לפ"ז בביאת זנות בלא קידושין ממילא אסורה לר"א אף נגד אותו שגירשה כיון שלא פקע איסורה משום האישות שנגד פלוני וי"ל דבאמת אינה מותרת רק ע"י קידושין. ובזה מיושב קושיית הרשב"א ז"ל לקמן דפריך הש"ס אי בחוץ הא משרי שרי דמודה ר"א היכא שניסת לאחר דמותרת אח"כ לפלוני דפקע אלא בעל מנת ותמה הרשב"א דהא אי סבר דבע"מ פליגי א"כ פליג ג"כ אהך ברייתא דמודה ר"א דהא לא איירי כלל בחוץ. וא"כ הי' לו לומר דאיירי בחוץ ופליג אהך ברייתא וסבר דלא מודה ר"א בחוץ בניסת לאחר כלל ע"ש. ולמ"ש מיושב דהא אי סבר ר"א דלא פקע כשמקדשה אחר. א"כ איך מתיר ר"א להנשא הא אסורה משום הצד אישות שנגד פלוני לסברת הרשב"א ז"ל בקדושין דכיון דלא פקע אסורה בנשואין כמו בזנות. ומוכח ע"כ דסבר ר"א דפקע כנ"ל:

אך לכאורה עדיין קשה הא הטעם דהוי כריתות לר"א בחוץ הוא משום דלאותן שהתירה עכ"פ הוי כריתות לגמרי ע"ש בש"ס גבי היום אי את אשתי כו'. וא"כ למ"ש הא אסורה בזנות לכל העולם גם לאותן שהתירה ושוב לא הוי כריתות כלל ולמה מהני כנ"ל. וי"ל דמ"מ לר"א אף אם אמר בפירוש חוץ מזנותיך הי' מועיל דמ"מ בנישואין שהתירה הוי כריתות לאותו דבר ומהני. וכן כאן כיון שלענין נשואין הוי כריתות לגמרי. אך למ"ש הרשב"א ז"ל דעדיף יותר היכא שאומר בפירוש שאינו מתיר לזה דאז הוי כריתות עכ"פ למה שמתיר משא"כ היכא דאינו כריתות למה שמתיר ע"ש, וגם כאן כיון שמתיר גם בזנות ואעפ"כ אסורה שוב לא הוי כריתות כנ"ל. וי"ל דמ"מ כיון שהאיסור מצד אחר חשיב כריתות לר"א:

או י"ל דהא לכאורה למה בע"מ שלא תשתי יין כל ימי חיי פלוני הוי כריתות כיון שאפשר שימות פלוני כו'. ולמה בחוץ לפלוני לא יהי' כריתות הא אפשר ג"כ שימות פלוני ויהי' כריתות לגמרי כנ"ל. אך ז"א דבשלמא התם בתנאי דע"מ א"כ אם ימות פלוני ויתקיים התנאי יהי' כריתות לגמרי אבל כאן בחוץ לפלוני אטו כשימות תהי' מותרת לפלוני הא עדיין השיור במקומו רק שאין כאן אותו פלוני ולכך הוי שיור כנ"ל. וכמ"ש הרמב"ם ביין זה דבעינן שהותרה לזה שנאסרה וא"כ לר"א בחוץ שפיר נגד כל אדם הוי כריתות דהא התירה לגמרי ואף שאסורה בזנות משום צד אישות שנגד פלוני מ"מ לענין זה שפיר אמרינן דהא כשימות אותו פלוני יהי' כריתות לגמרי נגד כל אדם שלא יאסר עליהם הצד אישות והוי כלא תשתי יין כל ימי חיי פלוני נגד כל אדם ושפיר הוי כריתות ומהני כנ"ל. ויש לדחות:

ולכאורה משמע כדברי הרשב"א ז"ל. דלדבריהם קשה למה נקט לענין אשת ב' מתים הוי לי' למנקט רבותא דקדושי שמעון לא חלו כלל וכשמתראובן מותרת לעלמא ומוכח כהרשב"א. אך י"ל דלא בעי רק לאשכוחי אשת ב' מתים ודחי דבכה"ג לא הוי אשת ב' מתים וכנ"ל:

עוד נראה דהרשב"א ז"ל לא אמר סברתו רק אליבא דידן דאמרינן בגירושין דלא כר"א רק מאי דבעי הש"ס את"ל איתא לדר' אבא היינו דמודו רבנן בקידושין דמהני חוץ. ע"ז כתב הרשב"א ז"ל דעכ"פ אסורה משום צד אישות. אבל לר"א מודה הרשב"א דסבר שמותרת לזה שהתירה. והטעם לזה דהא אמר לקמן ר"ע ק"ו הוא ומה גרושה הקלה אסורה משום צד גירושין שבה אשת איש החמורה לא כ"ש. ורבא אמר דאית לי' פרכא לר"א היינו דאיסור כהונה שאני גם לענין זה וא"כ משמע להדיא דלר"א לא אמרינן שתהי' אסורה משום צד אישות שבה ודוקא לדידן דקיי"ל כרבנן וממילא הוי כפירכא דר"ע ואמרינן הק"ו שפיר אסורה גם לאותו פלוני שאמר חוץ משום הצד אישות דילפינן מגרושה כנ"ל משא"כ לר"א כנ"ל:

אמנם אי אפשר לומר כן דהא ע"כ בעיא דר' אבא לא קאי אליבא דר' עקיבא דאיך אפשר דר"ע יודה גבי קידושין דסגי בקנין כל דהו ומהני הא הק"ו דידי' שעל גירושין שייך גם בקידושין דהא ע"כ אין כוונת ר' עקיבא דתהי' אסורה משום צד אישות דמאי פריך דלמא באמת אסורה בזנות משום צד א"א רק דמ"מ בנישואין מותרת דכשקדשה האחר פקע האישות לגמרי ולא נשאר כלל צד א"א אף נגד פלוני ולמה יאסר ולא דמי כלל לגרושה. וע"כ דפריך ר"ע שלא יהיו קידושין תופסין בה כלל דכמו בגרושה אמרינן משום צד גירושין יש עליו לאו דגרושה והוי כאלו היתה כולה גרושה כמו כן כיון שיש צד א"א החמורה הוי כאלו היא כולה א"א ואין קידושין תופסין בה. וא"כ איך יאמר ר' אבא אליבי' דמודה בקידושין בחוץ לפלוני הא ג"כ לא תפסי קידושי פלוני משום הצד א"א מק"ו דגרושה כנ"ל. ומה חילוק לענין זה בין גירושין לקידושין. וע"כ דלא קאי רק לשאר רבנן דלא סברי ק"ו הנ"ל משום דאיסור כהונה שאני רק משום כריתות ובעי שפיר דאפשר מודי בקידושין כנ"ל. וא"כ כיון דלא ילפינן הק"ו י"ל דמותרת ג"כ לאותו פלוני ואין הצד א"א איסור כלל כמו לר"א כנ"ל:

אך מ"מ י"ל כנ"ל דבעי' דר' אבא הוא גם אליבא דר"ע. וי"ל דבאמת ר"ע לא יליף רק לענין איסור דממילא אסורה לאותו שהתירה משום צד א"א. ושוב סובר כמ"ש לעיל דכיון דגם לאותן שהתירה אסורה בזנות שוב לא הוי כריתות כלל ולכך מסיק הא למדת שאין זה כריתות והיינו כנ"ל דהא לא הוי כריתות גם לכל אדם. ובעי שפיר הקידושין דסגי בקנין כל דהוא י"ל דמודה ר"ע דאף שאסורה לאותו פלוני ג"כ משום צד א"א מכל מקום תופסין קידושין דהוי קידושין מ"מ בצד פנוי' והקידושין ראשונים הועילו כיון דסגי בקנין כל דהו ודוקא בגט לא חשוב כריתות משום האיסור כנ"ל. ושפיר דברי הרשב"א ז"ל נכונים לדידן משא"כ לר"א כנ"ל. ואדרבה יש ראי' לדברי הרשב"א ז"ל דקשה לר"י הגלילי דאמר האסור אסור לכל והמותר מותר לכל כו' ואיך בעי' ר' אבא אליבא דרבנן דלמא מודו בקדושין הא שייך גם בקידושין טעמא דר"י הגלילי האסור אסור לכל ואיך אפשר שיועיל בקדושין חוץ לפלוני. ולהרשב"א ז"ל א"ש דלא פריך ר"י הגלילי רק כיון דהאסור אסור לכל ממילא אסורה גם לאותן שהתירה משום צד א"א ושוב לא הוי כריתות לגמרי כיון דלא ניתרת להם. אבל בקדושין דלא בעי רק קנין כל דהו לא שייך כלל האי פרכא דבאמת גם בחוץ לפלוני אסור לכל דגם לאותו פלוני אסורה משום צד א"א ואעפ"כ תפסי קידושין כנ"ל ודוקא בגט פריך כנ"ל:

ולשיטת שאר פוסקים צ"ל דבעיא דר"א הוא רק למאי דמסיק רבא לכולהו אית להו פירכא לבר מדר"א ב"ע משום דלא הוי כריתות ובעי ר"א שפיר דלמא מודו בקידושין כנ"ל ודוחק:

בע"מ שלא תנשאי כו' אף דאגוד' בי' מ"מ הוי כמו שלא תשתי יין כל ימי חיי פלוני דאפשר דמאית והוי כריתות. ולכאורה למאי דאמר בש"ס ריש כתובות גבי אם לא באתי מכאן ועד י"ב חודש דאם מת אי יש אונס בגיטין לא מיקרי אם לא באתי והוי לא נתקיים התנאי כיון דמה שלא בא הוא מחמת אונס שמת ע"ש. וא"כ גם כאן ע"מ שלא תנשאי לפלוני נימא דאם מת הוי ג"כ לא נתקיים התנאי כיון שהוא אונס. אך ז"א דדוקא בתנאי דאם שהגט אינו חל עד אחר ל' כשלא בא שייך כנ"ל ואינו חל אז משא"כ בע"מ דהוא מעכשיו שהגט חל מיד רק להיפך כשנשאת נתבטל הגט למפרע משא"כ כשלא נישאת ועכ"פ נהי דלא מיקרי נתקיים הא עכ"פ לא מיקרי נתבטל ג"כ דמ"מ לא נישאת ומהני כנ"ל. אך במ"ש תוס' ד"ה שר"א כו' דגבי שלא תבעלי חיישינן שיבא עלי' באונס לכאורה מאי בכך הא הוי אונס ולא מיקרי נתבטל. אך צ"ל כמ"ש הש"ך ז"ל [בח"מ סי' כ"א] דזה מיקרי אונס רחמנא חייבי' לא אמרינן כיון שמ"מ רוצה שלא תבעל לו כנ"ל:

לכאורה נימא בע"מ שלא תנשאי אי לא מהני לרבנן דהוי תנאי ומעשה בדבר אחד דהתנאי בטל והמעשה קיים. דכיון דמתירה לכל אדם אף לפלוני ועל תנאי שלא תנשא לו א"כ התנאי בדבר א' עם המעשה. וגם התנאי סותר למעשה כיון שלא הוי גט ושוב נימא דהוי גט וי"ל דבשלמא אם הי' מתנה שלא תהי' מותרת לפלוני הי' תנאי ומעשה בדבר א' אבל כאן התנאי הוא שאף שתהי' מותרת לו מ"מ לא תנשא לו וזה אינו בדבר א' דהמעשה הוא שמתירה לכל והתנאי אינו בההיתר כלל דבאמת מותרת גם לו רק דלא תנשא אף שמותרת ולא הוי בדבר אחד ועיין בהרא"ש ז"ל דקשה כנ"ל. וצריך לדחוק. וכן צ"ל דלא הוי מתנה עמ"ש בתורה כמו בשאר כסות שכתבו תוס' [כתובות ד' נ"ו ע"א] כיון שאין קדושין לחצאין ממילא מיד שאמר הרי את מקודשת חל חיוב דשאר כסות והוי מתנה עמ"ש בתורה ע"ש. ולא אמרינן גם כאן כנ"ל כיון שאומר הרי את מגורשת מותרת גם לפלוני דאין גט לחצאין לרבנן וממילא שוב בטל התנאי. וצ"ל ג"כ כנ"ל דאינו מתנה שלא תהי' מותרת רק שלא תנשא. וכן שם י"ל כשמתנה ע"מ שלא אתן לך שאר כסות אף שהוא חייב י"ל ג"כ דלא הוי מתנה עמ"ש בתורה ע"ש. וקשה ג"כ על דברי הרא"ש שכ' בע"מ שלא תהי' מותרת ע"ש:

הרשב"א ז"ל הקשה אבעיא דר' אבא בקדושין חוץ כו'. הא ר"י אמר בקדשה מעכשיו ולאחר ל' דקדושי כולן תופסין בה דכל חד רווחא לחברי' שביק והוי כאלו אמר שמקדשה חוץ לאותן שיקדשוך עד ל' יום וסבר ע"כ דמהני חוץ בקדושין ע"ש. ותירץ דכיון שאחר ל' גומרין מהני. רק הקשה דא"כ גם בגט יהי' מועיל מהיום ולאחר ל' ע"ש. וי"ל דהוי כאלו התנה ע"מ שאם יקדשה אחר תוך ל' יהי' שיור ולא יגמרו עד אחר ל' וממילא יתפסו קדושי האחר ואם לא יקדשה אחר יהי' למפרע הקידושין ולכך מהני. דהוי כמו ע"מ שלא תשתי יין כל ימי חיי פלוני דכיון דאפשר שימות ויהי' כריתות מהני אף שלא מת. וכן התם אפשר שלא יקדשנה אחר ויהי' לגמרי למפרע בלא שיור ממילא מהני אף שמקדשהאחר כנ"ל. וא"ל כיון דבעינן הכא שיהי' הקידושין מועילין לאיזה דבר. והתם מה מועילין עד הל' יום כיון שתופסין קדושין ז"א דמהני שפיר לאסרה על כל העולם כמ"ש הרשב"א ז"ל שאסורה אף שהוא שיור. וגם מהני ממ"נ אם לא יקדשה אחר מהני למפרע ואי יקדשנה אחר מהני שתהי' מקודשת גם לו מחמת קדושין אלו כנ"ל. אבל בגט אין לומר במהיום ולאחר ל' שכונתו חוץ לאותן שיקדשוה עד ל' לא יתפסו הקדושין דז"א דא"כ אין הגירושין מתירין כלום לשום אדם אותן הל' יום כיון שהיא א"א לגמרי שלא יתפסו בה קידושין וכיון שאינו מתיר לא הוי גט כלל עד אחר ל' כנ"ל:

הרמב"ם ז"ל פסק כבעיא דר' אבא. וראייתו מדקאמר אביי את"ל איתא לדר' אבא כו' והקשו דלמא לא בעי אביי רק לר"א דגם בגט מהני חוץ וסבר ג"כ כפשיטות דר' אבא דילפינן ויצאה והיתה כו' וי"ל בפשיטות דהרמב"ם ז"ל סובר כמ"ש הר"ן בחידושיו דמדקאמר קדושי דשמעון לא מהני מוכח דמותרת לראובן כיון שאמר חוץ מראובן ודלא כהרשב"א ז"ל ע"ש. והנה ר"א דיליף מאיסור כהונה א"כ ק"ו דר"י הגלילי ודאי קאי לאמת ומה גרושה אסורה משום צד גירושין מכל שכן שאסורה משום צד א"א. וע"כ דר"א סבר אף שאסורה מ"מ הא הקידושין תופסין עכ"פ וכיון שתופסין הקדושין ממילא פקע קדושיו הראשון ואין כאן צד א"א כלל ולכך מותרת לאותן שהתירה. וא"כ בקדושין דלא פקעי כמ"ש תוס' ומוכרח וא"כ אסורה גם לפלוני שאמר חוץ משום הצד א"א דילפינן ק"ו מגרושה כנ"ל וא"כ איך אמר אביי קדושי דשמעון לא מהני הא נאסרת על ראובן כנ"ל והוכיח הרמב"ם ז"ל דע"כ בעיא דאביי היא לדידן דבגט לא מהני שיור רק כבעיא דר' אבא דבקדושין מודו רבנן כו'. וממילא לא ילפינן מאיסור כהונה ושוב י"ל דאין צד אשת איש אוסר כלל בכה"ג ואמר שפיר קדושין דשמעון לא אהני. ופסק הרמב"ם ז"ל שפיר דמוכח דסבר אביי גם לדידן ספיקא דר' אבא דבקדושין מודו רבנן כנ"ל. ואף די"ל דסבר כר' ינאי אליבא דר"א מ"מ פוסק כר' יוחנן דיליף ר"א מאיסור כהונה ע"ש כנ"ל:

או י"ל דהוכיח מקו' תוס' דנימא שפקע כשקדשה האחר. אך אי מפרשינן אליבא דרבנן י"ל דסבר כראב"ש דפליג בהא אר"א היכן מצינו שזה אוסר וזה מתיר ולא פקע ומוכח דסובר בעיא דר' אבא גם אליבא דרבנן לדידן כנ"ל:

או י"ל דהוכיח מר' יוחנן דסבר במעכשיו ולאחר ל' דקדושי כולן תופסין וע"כ אף דבחוץ הוי ספיקא ולמה התם ודאי. וע"כ כמו שחילק הרשב"א ז"ל דשם אחר ל' גומר עכ"פ ע"ש. והנה התם אמר דמודה ר"י בגט דגיטא דמשייר לאו כלום הוא וע"ש פרש"י דלא כתו'. דבאמת פי' תוס' שם תמוה שפי' דבקדושין אם הי' אומר מהיום ולאחר מיתה ג"כ לא הי' מהני דבשעה שיהי' גומרין הוא אחר מיתה ודוקא אחר ל' שראוין לגמור גם אז. ותמוה דהא כיון שקדשה אחר תוך ל' אין קדושין תופסין בא"א כמו לאחר מיתה ומה חילוק. ולכך סובר כפי' רש"י דשאני גט דבעינן כריתות כו'. ומה שהקשו תוס' שם דילפינן ויצאה והיתה לא קשה לדידי' דסבר דלא מקשינן לענין זה דבקדושין סגי בקנין כל דהו כבעיא דר' אבא. ומוכח שפיר דבעיא דר"א קאי למסקנא אליבא דרבנן כנ"ל. ואין להקשות כיון דר"י פשיטא לי' דלא ילפינן ויצאה והיתה לענין שיור יהי' גם בחוץ ודאי קדושין לא קשה די"ל דבלא ההיקש מספקא לי' בחוץ כיון דשייר לעולם הוי כחצי אשה או לא. או י"ל דהא באמת בכל הדברים מקשינן הוי' ליציאה. וי"ל הטעם דהכא הטעם בגט דלא מהני הוא כיון שנשאר הצד אישות א"כ אותו הצד א"א אוסרה אף לאותן שהתירה כמ"ש הרשב"א ז"ל ואין כאן כריתות כלל דלא הותרה לשום אדם ובקדושין הוא להיפך כיון שהצד א"א אוסרה גם לאותן ששייר א"כ לא הוי שיור ומהני בודאי ולא שייך למילף לענין זה הוי' מיציאה ואדרבה איכא למילף כמו דשם אוסר הצד א"ו גם בקידושין כן כנ"ל:

הנה בהתנה ע"מ שלא תנשאי לפלוני ואם תנשאי יתבטל הגט למפרע וגם חוץ ששייר שנגד אותו פלוני תהי' כא"א עדיין י"ל דמהני יותר מחוץ גרידא. דכיון שמבואר לקמן דאבא ואביך לא חשיב שיור משום שאין הקדושין תופסין בלא שיור ע"ש וא"כ כיון דאמרינן דמודו רבנן בע"מ דהוי כריתות וא"כ שוב אף שאמר חוץ ושייר ג"כ מ"מ הוי שוב כשיור דאבא ואביך דהא גם בלא חוץ אין קידושי פלוני תופסין בה מחמת התנאי דעל מנת דזה לא הוי שיור וממילא אף ששייר חוץ לא הוי שיור כנ"ל. ויש לדחות. ובפרט לשטת הר"ן דבע"מ חלין הנשואין לרגע זו ע"ש:

הכא שייר בגיטא. כיון דאתני בהדה שלא לינשא לזה נמצא שלא התירה גט זה לכל אדם: אלא מאישה. דאמר לה הרי את מגורשת ממני ואי את מותרת לכל אדם וזהו ריח הגט שפוסל בכהונה ומדפוסל לכהונה אלמא גט הוא והכא דשרייה לכל אדם חוץ מזה מותרת לאחרים: איסור כהונה שאני. שריבה בהן הכתוב מצות יתירות: בקדושין היאך. התקדשי לי ליאסר לכל אדם חוץ מפלוני מהו: דכתיבי קראי. כדאמרן לאיש אחר גרושה מאישה: ויצאה והיתה. אקיש הויה ליציאה וכיון דבגירושין הוי גט הכא נמי הוו קידושין ונאסרה לכל חוץ מאותו האיש: בעינן כריתות וליכא. דהא אגידא ביה לגביה דההוא גברא: הדר פשטה בין לר''א כו'. לר''א הוו קידושין לרבנן לא הוו קידושין: אם תמצי לומר איתא לדרבי אבא. אליבא דר''א דהוו קידושין אפילו הכי בא ראובן וקדשה לגבי כולי עלמא חוץ משמעון אחיו ובא שמעון וקדשה חוץ מראובן ומתו שניהם מתייבמת ללוי אחיהם: ואין אני קורא בה אשת שני מתים. לאוסרה ללוי מפני זיקת שני יבמין דתנן ביבמות (דף לא:) שלשה אחין ומת אחד מהם ועשה השני מאמר ביבמתו ומת חולצת ולא מתייבמת שנאמר ומת אחד מהם יבמה יבא עליה מי שעליה זיקת יבם אחד ולא שעליה זיקת שני יבמין כגון זו שעדיין לא יצתה מזיקת יבומי המת הראשון דאין יבמה יוצאה מזיקתה אלא בביאה ונתוספה עליה זיקה מחמת מאמרו של שני והכא אשמועינן אביי אפילו איתא לדרבי אבא שקידושין כאלו הוו קידושין לגבי עלמא ונמצאו שניהם קידושין אין אני קורא בה אשת שני מתים מאי טעמא קדושי דראובן אהנו אבל קדושי שמעון לא מהני מידי דכיון דאמר חוץ מראובן לא אסרה על שום אדם המותר שהרי אסורה ועומדת היא על הכל חוץ מראובן: ואלא אשת שני מתים היכי משכחת לה. בהאי עניינא דרבי אבא כגון בא ראובן כו':

שרבי אליעזר מתיר לכל אדם חוץ מאותו האיש. משמע דאפילו בחיי אותו האיש מתירה לינשא והקשה רבינו שמואל אמאי לא חיישינן דלמא לא תקיים תנאה כדאמר לעיל במי שאחזו (דף עד.) גבי הרי זה גיטיך על מנת שתתני לי מאתים זוז (ולאחר) לא תנשא עד שתתן ועוד מביא ראיה רבינו יצחק מברייתא דלקמן (דף פד.) על מנת שלא תיבעלי לאבא ולאביך אין חוששין שמא תיבעל להם הא לאחר חוששין שתיבעל לו ותירץ הרב רבי אלחנן דשאני גבי מאתים זוז דיש לחוש פן תפסיד את אשר לה ולא תוכל לקיים תנאה וכן גבי שלא תיבעלי לאחר חיישינן שמא יבא עליה באונס אבל הכא על מנת שלא תינשאי ליכא למיחש שישאנה בעל כרחה דנישואין אי אפשר בעל כרחה: אפילו לא נתגרשה אלא מאישה פסולה לכהונה. וא''ת והא ודאי דאיסור כהונה שאני דהא אם לא נתגרשה אלא מאישה ולא הותרה לשום אדם פשיטא דאפילו לר''א לא הוי גט כלל בעלמא ואם מת מותרת להתייבם ואע''פ שפסולה לכהונה וי''ל דהכי מייתי דכיון דאפילו לא נתגרשה אלא מאישה פסולה לכהונה א''כ כי אמר חוץ מפלוני הוי גט גמור דאם לא הוי גט סברא הוא דבלא נתגרשה אלא מאישה אפילו ריח הגט לא הוי ולא היה אוסרה הכתוב לכהנים וא''ת לר''א דלא חשיב בעל מנת שיור ולתנא דמתני' דרבנן נמי מודו דלא הוי שיורא אמאי לא תנא ביבמות ברישא (דף ב.) ט''ז נשים פוטרות צרותיהן ולחשוב בהדייהו אשת איש דפוטרת. צרתה כגון שגירשה זה בעל מנת שלא תינשא לפלוני ונשאה אחיו של פלוני ומת בלא בנים ומעל מנת שלא תנשא גרידא דמותרת בזנות או לא תיבעלי גרידא שיכולה להתקדש אין קשה דלא דמי לאחות אשה שאסורה גם בזנות ואינה יכולה להתקדש אבל מעל מנת שלא תינשא ושלא תיבעלי קשיא וי''ל דלא תני לה משום דלא דמי לאחות אשה דהתם בשעת נפילה הויא לה אחות אשה אבל הכא בשעת נפילה אכתי לא הויא אשת איש עד שתיבעל ליבם ותעבור על תנאו ואפילו תחשבנה כאילו היא אשת איש כיון שמטעם אשת איש אסורה ליבעל לו מ''מ לא מצי למיתני' דהא אם תיבעל לו נמצא שלא היתה אשת אחיו מעולם ולא דמי לאחות אשה הלכך לא פטרה ומיהו לא יתיישב אלא למאן דנפקא ליה מאחות אשה ועוד קשה לרבינו יצחק דאכתי משכחת לה אף בצרת צרה כגון דקידשה אחד חוץ מראובן ושמעון אחיו ובא ראובן וקידשה חוץ משמעון אחיו דאהני קידושי דידיה למיסרא אקמא ומת ראובן בלא בנים ולו אשה אחרת ויבם שמעון צרתה ולו אשה אחרת ומת בלא בנים ונפלו לפני לוי דצרת צרה פטורה מן החליצה ומן הייבום וי''ל כיון שנאסרה על יבם זה לפני קידושי אחיו משום אשת איש לא חשיבא לגבי יבם אשת אח אבל אי אשת שני מתים דאורייתא כדמשמע בסמוך משכחת לה שש עשרה צרות וצרת צרה כגון שקידש ראובן חוץ משמעון ולוי אחיו ובא שמעון וקידשה חוץ מלוי דאהני קידושי שמעון למיסרא אראובן ומתו ראובן ושמעון ויבם לוי צרת אשת שני מתים שאשת שני מתים לא נאסרה ללוי שלא אסרוה עליו ומת לוי ולו אשה אחרת ונפלו לפני יהודה דצרת [צרה] אשת שני מתים פטורה מן החליצה ויבום ומיהו איכא למימר בפלוגתא לא קמיירי דרבנן פליגי אדר''א בקידושין כמו בגירושין כדמסיק ויצאה והיתה ולדידהו לא משכחת אשת שני מתים ואפילו ללוי דמיירי בפלוגתא פ''ק דיבמות (דף ט.) לא מיירי אלא בפלוגתא דסבירא ליה לתנא כוותיה תדע דלא תנא לוי חייבי לאוין ואע''ג דלר''ע לאו בני חליצה ויבום נינהו כחייבי כריתות אבל למאי דסלקא דעתיה דר' אבא דרבנן מודו בקידושין הוי מצי למיתני ט''ז ובירושלמי דמכילתין פריך לה וליתני ט''ז נשים לר''א ומשני התם התורה אסרה עליו ברם הכא הוא אסרה עליו פירוש כל ט''ו נשים אסרה תורה ליבם והאיסור בא ממילא על ידי קידושין בלא שום תנאי אבל כאן אסרה על ידי תנאי שלו א''נ י''ל תמן התורה אסרתה ואין לה היתר להתייבם דאין איסור שלה תלוי בשום אדם אלא בתורה שאסרתה עליו אבל באשת איש האיסור תלוי במגרש שאם ירצה יתירנה ליבם קודם שימות אחיו המת שנשאה.: אלא אשת שני מתים היכי משכחת לה. הכא משמע דאשת שני מתים דאורייתא וקשה מפ''ג דיבמות (דף לא:) ומפ''ק (דף י:) ושם מפורש: כגון שבא ראובן וקידשה חוץ משמעון ובא שמעון וקידשה סתם. תימה לרבינו יצחק כשבא שמעון וקידשה סתם אמאי לא פקע אישות דראובן מ''ש מהרי את מותרת לכל אדם חוץ מפלוני ונישאת לאחר ומת דפקע אישות ראשון ומותרת לזה שנאסרה עליו ואין סברא לחלק משום דהתם הוי שיור מועט ופקע ויש לומר דהתם בגירושין כיון שהתחיל לנתקה ע''י שנישאת לאחר מנתקה לגמרי אבל הכא שבא לקדשה ע''י שנתקדשה לאחר לא נתקה: וחזר ואמר לה לראובן ושמעון. כל הך בעיא מיתוקמא שפיר אף כרבנן: