גיטין עט ע"ב

דף עט - ב

והא דאמר רב יהודה אמר שמואל: לא יעמוד אדם בשבת בגג זה, השייך לו, ויקלוט מי גשמים מגגו של חבירו שירדו עליו גשמים, על אף שגגו של חברו צמוד לגגו, ולא ניכר למעלה על הגג שמוציא מרשות של חברו אל רשות שלו. כי בכל זאת הוא מוציא מרשות היחיד אחת לרשות היחיד שניה, וחכמים אסרו להוציא מרשות לרשות [אם לא עשו עירוב ביניהם].

ואף על גב שהגגות אינם משמשים לדירה, בכל זאת הם נחשבים לרשויות נפרדות, שכשם שדיורין חלוקין מלמטה, בתוך הבית, שכל בית של כל אחד מהדיירים נחשב רשות בפני עצמה, כך דיורין חלוקין מלמעלה, על הגג להיחשב כל גג כרשות בפני עצמה. ^[66]

ואף כאן שונה הדין בגט, ואדם שהיו לו שני גגות צמודים, והשאיל לאשתו מקום באחד מהגגות לצורך קבלת הגט, והיא קיבלה אותו בגג השני, הצמוד אליו, שאותו הוא לא השאיל לה, בכל זאת הרי היא מגורשת. כי:

הני מילי שהגגות נחשבים כשתי רשויות חלוקות, הוא רק לענין שבת.

אבל לענין גט, לגבי מה שאמרנו לעיל שאדם אינו משאיל שני מקומות אלא רק מקום אחד, משום קפידא הוא, שיש אדם שמקפיד להשאיל דוקא את החצר, ולא את הבית וכן להיפך. אבל בגגות לא משתמשים בהם באופן תדיר, וכולי האי לא קפדי אינשי, להשאיל דוקא גג זה, ולא את הגג הצמוד לו.

אמר אביי: שתי חצרות זו לפנים מזו, אחת סביב השניה, והחצר הפנימית היתה שלה, והחיצונה היתה שלו, ומחיצות החיצונות עודפות, גבוהות על המחיצות הפנימיות, וזרקו לה את הגט. כיון שהגיע הגט מעל החצר הפנימית, ^[67] הרי אף על פי שלא נכנס עדיין הגט לחלל המחיצות שלה, כיון שהן נמוכות, אלא בינתיים הוא הגיע רק לגובה אויר המוקף על ידי מחיצות החצר החיצונה, שהן גבוהות יותר מן המחיצות הפנימיות, הרי זו מגורשת מיד, ואפילו אבד הגט אחר כך.

מאי טעמא?

משום שהחצר הפנימית גופה, במחיצות החיצונה קא מינטרה.

הרי החצר הפנימית משתמרת מבחוץ גם על ידי המחיצות החיצוניות, ולכן הן כאילו "משועבדות" גם לה, וקונות עבורה, ולכן כשהגיע הגט מעל החצר הפנימית בגובה האויר המוקף מסביב מבחוץ על ידי המחיצות החיצוניות הרי היא מגורשת.

מה שאין כן בקופות.

כיצד? היו שתי קופות [סלים] זו בתוך זו. הקופה הפנימית היתה שלה, והחיצונה היתה שלו, וזרקו לה את הגט, אפילו הגיע הגט לאויר פנימית, לתוך חלל הסל הפנימי, אינה מגורשת.

מאי טעמא?

דהא לא נח על קרקעית הכלי, ומחיצות הכלי אינן קונות, הואיל ואינן עשויות לצורך החלל שבתוכן לשמור, שאין כלי עשוי אלא להניח בתוכו. ^[68] ומקשינן: וכי נח הגט בתוך הקופה הפנימית מאי הוי? והרי גם אז אין האשה יכולה לקנות את הגט, מאחר שהקופה שלה נמצאת בתוך הקופה החיצונית השייכת לבעלה, וכליו של לוקח ברשות מוכר הוא, ויש הסוברים שבאופן כזה אין הכלי קונה עבור הלוקח!?

ומתרצינן: הכא, במאי עסקינן: בקופה שאין לה שוליים. שהקופה החיצונית אין לה שוליים [תחתית הכלי], ונמצא שהקופה הפנימית מונחת על הארץ ולא בתוך הקופה החיצונית. ^[69]

מתניתין:

בית שמאי אומרים: פוטר אדם את אשתו בגט "ישן" [וכפי שתבאר המשנה להלן].

ובית הלל אוסרין לגרש בגט ישן.

ואיזהו גט ישן? כל שנתייחד עמה בעלה מאחר [לאחר] שכתבו לה את הגט, קודם נתינתו לה. ובגמרא יתבאר הענין.

גמרא:

ומבארת הגמרא: במאי קמיפלגי בית שמאי ובית הלל?

בית שמאי סברי: לא אמרינן שיש לגזור גזירה ולפסול גט ישן כי שמא יאמרו אנשים "גיטה קודם לבנה" [וכפי שיבואר להלן], ולכן מותר לגרש בגט ישן.

ובית הלל סברי: אמרינן שיש לגזור גזירה לפסול גט ישן כי שמא יאמרו אנשים ש"גיטה קודם לבנה". ^[70]

והיינו, שיש לחוש שמא הבעל ישהה את הגט לאחר הכתיבה, ןלא יתנו לה אלא רק לאחר שנתיים ושלש, ^[71] ובינתיים יוולדו לה בנים ממנו, ורק אחר כך הוא יגרש אותה בגט הזה. ולימים, כשישתכח הדבר, ויראו אנשים את התאריך של הגט, יהיו סבורים שהגט ניתן לה ביום כתיבתו, והבנים נולדו לה ממנו לאחר מכן, כאשר היא היתה כבר פנויה, ודבר זה הוא פגם בהם. ולכן גזרו חכמים, ואסרו לגרש בגט ישן, שהבעל התייחד עמה לאחר הכתיבה. ^[72]

אמר רבי אבא אמר שמואל: אם נישאת מכח גט ישן לאדם אחר, לא תצא ממנו, שאינה צריכה להתגרש ממנו, אפילו לבית הלל הפוסלין גט ישן לכתחילה.

ואיכא דאמרי: אמר רבי אבא אמר שמואל, אם נתגרשה בגט ישן, והלך בעלה למדינת הים ואינו יכול ליתן גט אחר, תינשא אפילו לכתחילה. ^[73]

מתניתין:

בזמן המשנה, היו האומות מונות את מנין השנים לפי שנות השלטון של מלכיהם [המלכים הנהיגו כן כדי לבטא את שלטונם. מאירי].

ותיקנו חכמים, שאף ישראל יכתבו בגיטיהם את התאריך לפי מנין שנות המלוכה של המלכות השולטת באותה מדינה שנכתב בה הגט, משום "שלום מלכות". וכותב "בשנה פלונית - למלך פלוני".

מי שהיה בבבל, וכתב את התאריך בגט לשום מלכות שאינה הוגנת, דהיינו לפי מנין השנים של מלכות אחרת, שאינה מלכות הוגנת, כגון מלכות רומי [והגמרא תבאר מדוע היא נקראת כן].

או שכתב בבבל לשום מלכות מדי או לשום מלכות יון, שכבר עברו מן העולם.

או שכתב "בשנת כך וכך לבנין הבית" [בית המקדש], ולא כתב לפי שנות המלך.

או שכתב את מנין השנים לחורבן הבית.

בכל אלו הגט פסול, מפני שלא נכתב התאריך לשום המלכות של אותה מדינה, כתקנת חכמים.

היה הסופר הכותב את הגט במזרח, וכתב בגט את המקום שהוא "במערב".

או שהיה הסופר במערב, וכתב בגט "במזרח", הרי הגט פסול. ^[74]

ואם הלכה האשה ונישאה לאדם אחר באחד מהגיטין הפסולים המנויים לעיל, נותנים עליה את כל החומרות הבאות: ^[75]

א. תצא מזה ומזה משני בעליה, הראשון והשני, שהיא אסורה על שניהם לעולם. שהיות והגט פסול, הרי בנישואיה לשני דינה הוא כדין אשת איש שזינתה, שאסורה בין לבעל ובין לבועל.

ב. וצריכה גט מזה ומזה. אם תרצה להינשא לאחר, היא צריכה לקבל גט חדש מהבעל הראשון, וגם צריכה לקבל גט מהבעל השני. ^[76] כל זמן שהאשה נמצאת תחת בעלה, הוא חייב במזונותיה [מן התורה או מן תקנת חכמים, ונחלקו בדבר תנאים].

כמו כן, גם לאחר שמת בעלה, היא ניזונית מנכסיו, לפי שאחד מתנאי הכתובה הוא "את תהא יתבא בביתי, ומתזנא מנכסי כל ימי מיגר ארמלותיך [את תשבי בביתי ותהיי ניזונית מנכסי כל ימי אלמנותיך"], עד שתינשא לאיש.

כל נכסי האשה שנישאת, נקראים "נכסי מלוג" [חוץ מהנכסים שהיא מכניסה לבעל בתורת "נכסי צאן ברזל", שהם נעשים כאילו הם נכסים שלו, והוא מקבל על עצמו אחריות על שיווי הנכסים בשעה שהיא מכניסה לו אותם, שאם יגרשנה או ימות לפניה, תהיה לה הזכות לגבות ממנו את שיווי הנכסים שנקבע בשעת כניסתה, בין יוזלו הנכסים ובין אם יתייקרו, בין אם יהיו בעולם ובין אם יאבדו].

והבעל אוכל פירות נכסי המלוג מתקנת חכמים, וגוף הנכסים שייך לאשה. משמת או גירשה - חוזר הקרן לאשה.

וכמו כן תיקנו חכמים, שיתחייב הבעל לפדות את האשה אם ישבוה ["פרקונה"], ותיקנו חיוב זה תחת זכותו של הבעל באכילת הפירות.

הכניסה לו בגדים בנכסי מלוג, והשתמש בהם הבעל, אינו חייב לשלם את בלאי הבגדים מחמת השתמשותו בבגדים, שבלאי הבגדים מכלל אכילת פירות הוא. ואולם מה שנותר מן הבגדים לאחר השימוש בהם, נקרא "בלאות", והם חוזרים לאשה במיתת הבעל או כשגירשה.

מת הבעל או גירשה, זכאית האשה לגבות מנכסיו את הכתובה המגיעה לה, אם בתולה היתה כשנשאה, הרי היא גובה מאתיים זוז, ואם אלמנה היתה הרי היא גובה מנה.

וכן משלם לה את שיווי "צאן ברזל". וגם תשלום זה הוא מ"תנאי כתובה".

ג. ואין לה לא כתובה.

ד. ולא פירות, כלומר דין פירות, והוא פדיונה מהשבי, שניתקן לה תחת זכות אכילת הפירות של בעלה. ואם נשבתה, שני הבעלים אינם חייבים לפדותה. ^[77]

ה. ולא מזונות. ^[78] ו. ולא בלאות מהבגדים שהכניסה לבעלה [בין כנכסי מלוג ובין כנכסי צאן ברזל], והוא השתמש בהם עד שבלו, אינה נוטלת את השאריות ^[79] שלהם.

כל אלו, אין לה לא על בעל זה, ולא על בעל זה.

ואם נטלה אותם מזה ומזה - תחזיר. ואין אומרים כיון שתפסה לא נוציא ממנה.

ז. והולד - ממזר מזה ומזה.

אם ילדה בן מבעלה השני - הוא ממזר גמור, שהרי הגט של הראשון פסול.

ואם ילדה בן מהבעל הראשון, אם החזירה לאחר שנישאה לשני - הרי הוא ממזר מדרבנן. ^[80]

ח. ולא זה וזה מטמאין לה במותה. אם היו שני בעליה כהנים ^[81] אסורים הם להיטמא לה בקבורתה - למרות שבשאר נשים הבעל מיטמא להם ואפילו הוא כהן - לפי שאין כהן מיטמא לאשתו הפסולה.

ט. ולא זה וזה זכאין - לא במציאתה, ולא במעשה ידיה, ולא בהפרת נדריה, שאין דינה כשאר נשים שהבעל זכאי בכל אלה.

י. ואם היתה האשה בת ישראל - הרי היא נפסלת מן הכהונה, כדין אשת איש המזנה תחת בעלה ש"זונה" היא, ופסולה להנשא לכהן. ^[82]

לא יעמוד אדם בגג זה ויקלוט מי גשמים וכו'. א"ל מאי קמ"ל היינו מתני' דתנן כל גנות העיר רשות א' ובלבד שלא יהא גג נמוך י' או גבוה י' וחכ"א כל אחד ואחד רשות לעצמו. ויש לומר שמואל בשוין קמ"ל. א"נ לקלוט מאויר קמ"ל וא"ת אמאי לא אייתי הכא ממתני' משום דאמר כך דיורין חלוקין ומשמע לכל דבר, קא משמע לן.

כיון שהגיע לאויר מחיצות החיצונה הרי זו מגורשת. פי' והוא שהיה כנגד החצר הפנימית דאי נפיל לתוך פנימית נפיל דה"ל אויר חצרה מה שאין כן בקופות אוקי' בקופה שאין לה שולים. ופירש רש"י ז"ל דהא לא נח ואין מחיצות אלו עשויות לאוירן לשמור דאין כלי עשוי אלא להניח בתוכו וכן פירש שהיא מונחת בקרקע שלה. ואינו מחוור לי שכיון שאין שולים לחיצונה ופנימית שלה הוא בדין הוא שלא תפסיק ויקנה לה אויר חצרה.
ויש לפרש שמונחת בסימטא או בחצר שאינה של שניהם או בכל מקום שקונה לה כגון דאכלה בה תמרי ולא קפיד בעל ודקאמר שאין אויר כלי קונה נמי קשה הא דאמרינן בפרק בתרא דע"א מכי מטי לאוירא דמנא קנייה יין נסך לא הוי עד דמטי לארעתא דמנא. וא"ל התם בדנקיט ליה כותי בידיה. ומש"ה קני לה אפילו מאוירו ולא מחוור ובמסכ' מנחות אמרינן נמי דאויר כלי ככלי דמי. אבל הכא מש"ה לא קני דאויר דחיצונה הוא. שהרי בתוך מחיצות של חיצונה הוא עומד. וכיון דפנימית לאו כחיצונה דחיצונה מנטרא דלא להכי עבידי והא גיטא דמינטר אף במחיצות אינה מגורשת. והיינו מה שאין כן בקופות. ואינו צריך לפנים.

מתניתין: כתב לשם מלכות שאינה הוגנת. בזמן שהאומות מונין למלכיהם ומלכיות מקפידין בדבר. וי"מ בשם אלו דוקא שהם שם מלכות כגון הבית חשיבותא דידן מלכות שלמה וחורבן נמי תורף מלכות נבוכדנצר וחשיבותא דידן היא שמונין להפסק מלכות שלנו אבל ליצירה בכבוד שמים אין אדם מקפיד ולא תקנו תדע מדלא קתני ליצירה דרבותא הוא טפי מחורבן הבית.

וצריכה גט מזה וכו'. פי' רש"י ז"ל ואע"פ שקידושי שני אינן קידושין. וביבמות מפרש טעמא גזירה שמא יאמרו גרש זה ונשא זה ואין צריך כאן משום שגט זה גט גמור הוא מן התורה וקידושי שני קדושין גמורין וצריכא גט מן הראשון משום תקנתא דרבנן דפסלי להאי גיטא.

ולא בפירות. פרש"י ז"ל פירקונה, ודין פירות קאמר. ובירוש' מפרש שאינה יכולה להוציא ממנו פירות שאכל.

ולא בלאות. פירש"י ז"ל הקיימים מבגדים שהכניסה לו ואינו שכל כליה הקיימים אינה מפסדת מהם כלום כדאמרינן בכתובות אם היא זנתה כליה מי זנו וכן כתב ר"ה ז"ל ביבמות.

והולד ממזר מזה ומזה. פירש"י ז"ל אם החזירה הראשון וילדה הוי ממזר מדרבנן ולא היא דמראשון הוי ממזר דאורייתא דקדושי שני קידושין גמורים הם כדפרי' החזירה לאחר הגט כשר גמור הוא ומשני הוי ממזר מדרבנן ואסור בממזרת.

והא דאמר רב יהודה אמר שמואל לא יעמוד אדם בגג זה ויקלוט מי גשמים מגג של חברו וכו'. ואי קשיא והא פסק שמואל בעירובין פרק כל גגות (עירובין צא, א) כרבי שמעון דאמר אחד גגות ואחד חצרות ואחד קרפיפות כולן רשות אחד הן לכלים ששבתו בתוכן ובין עירבו בין לא עירבו, ויש לומר דהכא מיירי להוליך מן גג לבית וההיא אפילו רבי שמעון אסור וכדתנן לכלים ששבתו בתוכן ולא לכלים ששבתו בתוך הבית, והוא הדין לכלים ששבתו בתוכן שאסור להוליכן מגג לבית, ואם תאמר מאי שנא גגו של חברו דנקט אפילו מגג עצמו לבית אסור דהוי גגו נפרץ במלואו למקום האסור לו דהיינו גגו של חברו היכא דליכא מחיצות נכרות בין גגו לגגו של חברו, איכא למימר דלשמואל לא בעינן מחיצות הנכרות אלא אמרינן גוד אסיק מחיצתה כדאיתא התם ומותר לטלטל מגגו לבית מבית לגגו של עצמו אבל לא מביתו לגגו של חבירו ולא מגגו לבית חברו ומגג חברו לביתו, ומיהו בההיא כרב סבירא לן דבעינן מחיצות הנכרות, ואם תאמר מאי קא משמע לן שמואל דאמר כשם שדיורין חלוקין למטה כך דיורין חלוקין למעלה מתניתין היא דלרבנן דיורין חלוקין הן אפילו לכלים ששבתו בתוכן ולרבי שמעון לכלים ששבתו בתוך הבית, ועוד למה ליה לרבא לאיתויי הא דשמואל לייתי מתניתין דכל גגות, ועוד שמואל אמאי נקט קליטת מי גשמים, יש לומר דלשמואל קליטת מי גשמים איצטריכא ליה לאשמועינן דאף על גב דקולט הוא מן האויר מה שלא נח ולא שבת בגגו של חברו כלל אסור לרבנן כדאית להו ולרבי שמעון כדאית ליה, והיינו טעמא נמי דמייתי הכא הא דשמואל לומר דאף על גב דחלוקין כל כך מלמעלה הני מילי לענין שבת אבל הכא משום קפידא הוא וכולי האי לא קפדי אינשי, והא דגיטין לאו למימרא שיהא ממש כעין הא דשמואל דזרק לה בגגו ונח בגגו של חברו דבכי הא ודאי אינה מגורשת עד שיגיע גט לידה אלא הכא בשהשאיל לה הבעל גגו וזרקו על דעת שינוח כאן ונח בגגו השני וקא משמע לן דאף על גב דאמרינן לעיל (גיטין עז, ב) חד מקום מושלי אינשי תרי לא מושלי אינשי התם משום קפידא הוא שמשאיל חצרו ומקפיד על ביתו אבל כולי האי גגין סמוכין שאין תשמיש רגיל בהן לא קפדי אינשי, וכן צריכין אנו לפרש דבגג וחצר קפדי אינשי דהא לעיל אמרינן דבחצר דידה וגג דידיה כי מושיל לה חצר לא מיגרשא בגג דחצר מושיל לה ולא גג, וצריך עיון כיון דבגגין לא קפדי אינשי משום דאין רגילין להשתמש בהן מאי טעמא כי מושיל לה חצר אמאי קפיד אגג, ולא אייתי הא דשמואל הכא אלא לומר דאף על גב דדיורין חלוקין מלמעלה הכא דמשום קפידא לא חשבינן להו כדיורין חלוקין ובששניהם של בעל תרוייהו מושיל לה ולא קפיד ודוקא בשהחזיקה בשניהם כבר אבל אם לא החזיקה בשני לא קני לה, והרמב"ם ז"ל שהעמידה בצורתה דומיא דהא דשמואל כגון שזרקו על דעת שינוח בגגו ונח בגגו של חברו ובתוך פשוט ידים, צריך עיון, חדא דגג של נכרי היאך קנו לה, ועוד דשיעור של פשוט ידים בגמרא לא הוזכר ושמא דמה אותה הרב ז"ל לגמרי עם הא דשמואל דקתני בה לא יעמוד אדם בגג זה ויקלוט מי גשמים מגג של חברו דאפילו תוך שיעור כדי שיקלוט דהיינו כדי פשוט ידים אסור דדיורין מוחלקין הן ובכי הא [בנדפס: הוא] דשרא רבא בגיטין כלומר בתוך כדי פשוט ידים, והראשון עיקר.

כיון שהגיע לאויר מחיצות החיצונה הרי זו מגורשת וכו' מה שאין כן בקופות וכו' אפילו הגיע לאויר הפנימית אינה מגורשת. כך היא גירסת הספרים ופירושא דמילתא כגון שהיו עודפות וגבוהות מחיצות של חיצונה על מחיצות הפנימית וזרקו לה כנגד הפנימית שאם נפל הגט לתוך הפנימית היה נופל [בנדפס: ואמר אביי כיון שנכנס הגט תוך גובה מחיצות החיצונה מגורשת דהא אי נפיל לתוך הפנימית היה נופל] ואף על פי שלא נכנס עדיין בתוך גובה מחיצות הפנימית כזה  מאי טעמא פנימית גופה במחיצות דחיצונה רגילה [בנדפס: להשתמש] להשתמר הילכך חשבינן להו למחיצות דפנימית כאלו הן גבוהות כגבהן של חיצונה וכאלו הגיע הגט לתוך אוירן דמי, מה שאין כן בקופות ואוקימנא בקופות שאין לה שולים לחיצונה והלכך כשהגיע מיהא לקרקעיתה של קופה פנימית מגורשת ואפילו הכי עד שינוח ממש בקרקעיתה אינה מגורשת דהא לא נח ופירש רש"י ז"ל: דהא לא נח ואין מחיצות כלי עשוין לאוירן לשמור דאין כלי עשוי אלא לנוח בתוכו, וקשיא לן דהא אמרינן בפרק בתרא דעבודה זרה (עא, ב) מכי מטי אוירא דמנא קנייה, יין נסך לא הוי עד דמטי לארעיתא דמנא, ובמסכת זבחים פרק שני (זבחים כה, ב) אמרינן אויר כלי ככלי דמי מיהו ההיא לאו לענין קנין אמורה, והרמב"ן נ"ר פירש טעמא משום דאויר דחיצונה הוא שהרי בתוך מחיצות של חיצונה הוא עומד וכיון דפנימית לאו במחיצות דחיצונה מינטרא דלאו להכי עבידי והאי גיטא מינטר אף במחיצות דחיצונה אינה מגורשת והיינו מה שאין כן בקופות, עד כאן, ואינו מחוור דמכל מקום גיטא בתוך אויר פנימית מינטר ומחיצות דפנימית לא בטילי לגבי חיצונה דאדרבה משמע דחיצונה לצורך פנימית היא דהא אין לה שולים ולסמוך בה פנימית אותבוה כמו שפירש רבינו חננאל ז"ל אם כן היאך נאמר דמחיצות דחיצונה מחריבות בה ומבטלים מחיצותיה, ורבנו תם ורבנו יצחק הזקן זצ"ל נראה דגרסי כיון שהגיע לאויר מחיצות החיצונות מגורשת, ובקופות נמי גרסי כיון שהגיע להויר מחיצות החיצונות [בנדפס: הפנימית] אינה מגורשת, והוי נמי פירושא כיון שהגיע לגבהן של מחיצות חיצונות וכנגד מחיצות של פנימית דאי נפל לפנימית קא נפיל מה שאין כן בקופות שאף על פי שהגיע לאויר מחיצות הפנימית כלומר כנגד אויר הפנימית אבל הוא ממעל לגבהן של מחיצות דפנימית אלא שנכנס בתוך גבהן של מחיצות דחיצונה אינה מגורשת דהא לא נח בתוך אויר מחיצות דפנימית כי אם ממעל מחיצותיה כנגדה ולא דוקא נקט לישנא דהא לא נח דלא נח ממש צריך רק שיכנוס לתוך אויר הכלי כההיא דעבודה זרה ודזבחים דאויר כלי ככלי דמי.
ומה שפירש רש"י ז"ל במחיצות דחיצונה מינטרא דמשועבדות הן לה מחיצות החיצונות, לאו דוקא נקט משועבדות אלא כאלו הן משועבדות לה דאם כן אדמפליגו בין חצירות לקופות ליפלוג בחצירות עצמן בין משועבדות לשאינן משועבדות, אלא היינו טעמא דמחיצות דחיצונה קבועות ועומדות לישאר שם כל שעה וממילא מינטרא פנימית על ידם אבל שתי קופות אינן קבועות יחדיו ואין עומדות לישאר כך.

מתני': בית שמאי אומרים פוטר אדם את אשתו בגט ישן ובית הלל אוסרין ואיזהו גט ישן כל שנתיחד עמה משכתבו לה. וטעמא מפרש בגמרא גזירה שמא יאמרו גיטה קודם לבנה. וקשיא לי לרבי יוחנן דאמר לקמן (גיטין פא, א) גבי מתניתין דהמגרש את אשתו ולנה עמו בפונדקי מחלוקת בשראוה שנבעלה אבל לא ראוה שנבעלה דברי הכל אין צריכה ממנו גט שני דלכולי עלמא לא אמרינן הן הן עדי יחוד הן הן עידי ביאה, אם כן נתיחד עמה אחר שכתבו לה אמאי פסול דהא מסתמא לא בא עליה דהא לא אמרינן הן הן עידי יחוד הן הן עידי ביאה ומאי גזרת גיטה קודם לבנה איכא, ויש לומר דהתם במגורשת גמורה מסתמא סנו אהדדי ומסתמא לא בא עליה אבל הכא דאכתי לא גירשה איכא למיחש שמא בא עליה ובית שמאי סברי לעולם מכיון שכתב לה גיטא מזוהמת היא בפניו ותו לא חיישינן לשמא בא עליה דחזקה לא בעל, ושניהם הלכו לשיטתן דתנן בפרק המגרש (גיטין צ, א) בית שמאי אומרים לא יגרש אדם את אשתו אלא אם כן מצא בה ערוה ובית הלל אומרים אפילו הקדיחה תבשילו הלכך לבית שמאי שהיא מגורשת משום דבר ערוה מזוהמת היא בפניו ומשכתבו לה אינו בא עליה ולבית הלל אינה מזוהמת בפניו עד שיגרשנה לגמרי ולמאי דאוקימנא מתניתין לקמן בלא ראוה שנבעלה מתניתין דהכא אתיא שפיר דבית שמאי לטעמייהו ובית הלל לטעמייהו כדאיתא בירושלמי אמר רב מנא בית שמאי כדעתהון ובית הלל כדעתהון בית שמאי דאינון אמרין פוטר הוא אדם את אשתו בגט ישן אינון אינון דאינין אמרין אינה צריכה גט משני ובית הלל דאינון אמרין וכו' אמר רבי יוסי בר בון בית שמאי כדעתהון ובית הלל כדעתהון בית שמאי דאינון אמרין לא יגרש אדם את אשתו אלא אם כן מצא בה ערוה אינון אינון דאינון אמרין מזוהמת היא מלפניו ולפום כן אינה צריכה ממנו גט שני בית הלל דאינון אמרין אפילו הקדיחה תבשילו אינון אינון דאינון אמרין אינה מזוהמת מלפניו והוא חשוד עליה לפום כן צריכה ממנו גט שני, ומסתברא מדלא קתני הכא ומודים בנתגרשה מן האירוסין שפוטר אותה בגט ישן כדקתני לקמן גבי המגרש את אשתו ולנה עמו בפונדקי, דהכא בין בזה ובין בזה מחלוקת דאף על גב דבמגרש את אשתו אמרינן בגמרא דנתגרשה מן האירוסין אין לבו גס בה ולא אמרינן הן הן עידי יחוד הן הן עידי ביאה, התם הוא שהיא מגורשת גמורה כיון דאיכא תרתי שאין לבו גס בה ונתגרשה אינו חשוד לבוא עליה אבל הכא כל שלא גירשה שמא עדיין דעתו עליה וגיסי אהדדי וחוששין שמא בא עליה, כך נראה לי.

גמרא: במאי קא מיפלגי בית שמאי סברי לא אמרינן גזירה שמא יאמרו גיטה קודם לבנה. דמזוהמת היא בפניו ומכיון שכתבו לה תו ליכא למיחש שמא יבא עליה,

ובית הלל סברי גזרה שמא יאמרו. דהא אינה מזוהמת בפניו ושמא בא עליה ויוליד ממנה בן ויאמרו בן גרושה הוא דהא גיטה קודם לבנה, ורש"י ז"ל שפירש שמא ישהה את הגט שנתים ושלש בין כתיבה לנתינה, ומשמע דאפילו הכי אי לא משום גט ישן אכשורי מכשרי ליה ולא פסלינן ליה משום מוקדם, ואף על פי ששנינו נכתב ביום ונחתם בלילה פסול, הכא היינו בשנותנו לה על ידי שליח דאית ליה קלא וכדכתבינן בריש פק המביא בתרא גבי גיטין הבאים ממדינת הים, ואפילו הכי משום גט ישן איכא דבי דינא הוא דדייקי בתר קלא ותו ליכא לא משום פירות ולא משום בת אחותו אבל חשש לעז לגיטה קודם לבנה איכא דשאר אינשי לא דייקי בתר קלא, כך נראה לי.

איכא דאמרי אמר רבי אבא אמר שמואל אם נתגרשה תנשא לכתחלה. וכן הלכה חדא דגזרה דרבנן היא ותפוס לשון אחרון לקולא, ועוד דאמרינן לקמן בפרק המגרש (גיטין פו, א) גביה שלשה גיטין פסולין, ותו ליכא והא איכא גט ישן ופרקינן התם תנשא לכתחלה הכא דיעבד, וכן פסק הרמב"ם ז"ל וכן פסק הרב אלפאסי ז"ל בהלכותיו התם בפרק המגרש.
כתב הרמב"ם ז"ל בפרק תשיעי נתיחד עמה אחר שאמר להם לכתוב ולחתום וליתן לה הרי אלו לא יכתבו קל וחומר הדברים אם הגט שנתן לה לידה כשנתיחד עמה נפסל הגט שמא בעל קל וחומר לזה שלא נכתב ואם כתבו ונתנו לה אחר שנתיחד עמה אינו גט. וקשיא לי שבכל מקום שכתב הרב אינו גט אינה מגורשת כלל ואפילו ריח הגט אין בו ואם נשאת תצא ואם היה בעלה כהן לא נאסרה עליו כמו שכתב הוא ז"ל בפרק עשירי, ותמה על עצמך בכאן למה בטל ולמה פסול אחר שנתנוהו לה דהא אמר רבי אבא אמר שמואל אם נתגרשה תנשא לכתחלה וכן פסק הוא ז"ל, ובשלמא פסול כיון שלא נתנו הוא בעצמו איכא למיחש שמא פייס כשנתייחד עמה וכדאמרינן בפרק מי שאחזו, ולא אמרו כאן תנשא לכתחלה אלא בשנתנו לה הוא אחר שנתיחד עמה אבל כשנתנו לה שליח חיישינן שמא פייס, אבל מכל מקום בטל ליכא למימר.

מתני': כתב לשום מלכות שאינה הוגנת לשום מלכות יון לשום מלכות מדי לבנין הבית לחורבן הבית. פירוש: בזמן שהאומות מונין למלכיהם ומלכיות מקפידות בדבר אם היה במלכות זה וכתב לשם מלכות אחרת אפילו לשם מלכות שאינה הוגנת משום הכי מזכירו כאן בלשון מלכות שאינה הגונת מה שאינה מזכירו כן בשאר מקומות משום דסלקא דעתך אמינא כיון שאינה הוגנת לא יקפידו בה קא משמע לן, ואף על גב דבגמרא עבידי בה [בנדפס: מינה] צריכותא אחריתי האי צריכותא אשמועינן בלשון שאינה הוגנת, ולא עוד אלא אפילו למלכות שכבר עברה כמלכות מדי ויון דסלקא דעתך אמינא מאי דהוה הוה קא משמע לן, ויש מפרשים דדוקא לשם אלו שהם שם מלכות ובנין הבית נמי משום דחשיבותא דידן הוא, וחורבן הבית נמי משום שהוא זכרון לתקפו של נבוכדנצר ועוד דחשיבותא דידן כשמונין להפסק מלכות שלנו ולא להתחלת מלכות של אחרים אבל מה שמונין ליצירה אין אדם מקפיד בכבוד שמים והראיה שלא הזכירו כאן ליצירה דהוה רבותא טפי.
תוספתא כתב לשם איפרכין לשם הורכינות או שהיו שני מלכין עומדין וכתב לשם אחד מהן כשר, ואם תאמר והא אמרינן בפרק קמא דעבודה זרה (י, א) בגולה אין מונין אלא למלכות יון בלבד, יש לומר דהיינו דוקא בשטרות דאין קפידות מלכיות בכך אבל בגיטין שהוא דבר חשוב שמפרידין בו אשה מבעלה המלכיות מקפידות בו אם לא יכתבו לשם מלכות שנכתב בו.

וצריכה גט מזה ומזה. פירש רש"י ז"ל: אף על פי שקידושי שני לא היו קידושין, וביבמות (קיב, א) מפרש טעמא זרה שמא יאמרו גרש ראשון גט גמור ונשא שני ונמצא אשת איש יוצאה בלא גט, ואין צריך כאן משום שגט זה גט גמור הוא דבר תורה וקדושי שני קדושין גמורין וצריכה גט שני מן הראשון משום תקנתא דרבנן דפסלוה להאי גיטא.

ולא פירות. פירש רש"י ז"ל: דין פירות, כלומר פרקונה שהוא תחת פירות, ובירושלמי מפרש שאינה יכולה להוציא ממנו פירות שאכל, ואפשר ליישב דברי רש"י ז"ל כדברי הירושלמי וכמו שכתבתי בריש פרק האשה רבה ביבמות בסיעתא דשמיא.

ולא מזונות. פירש בשלותה ואכלה אבל לאפוקי מינייהו מזוני השתא לא צריכא למימר דהשתא בעמוד והוצא קיימא מזוני [בכת"י: השתא לא צריכא למימר דהשתא] אית לה, ומסתברא דהאי דקתני ולא פירות כלומר שאינה מוציאה פירות שאכל היינו דוקא פירות שאכל עד שלא נודע פיסולו של גט אבל פירות שאכל לאחר שנודע פיסולו מוציאה, והא נמי דקתני ולא מזונות ואם נטלה מזה ומזה תחזיר דוקא מזונות שתפשה לאחר שנודע פיסולו של גט אבל מזונות שתפסה קודם לכן אינה מחזירה וכאותה שאמרו בירושלמי בפרק האשה שהלכה בעלה למדינת הים ואמרו לה מת בעלה, ולא פירות אמר רבי אבינא שאינה יכולה להוציא ממנו אכילת פירות שאכל הדא דתימר בשאכל עד שלא בא הראשון אבל אם אכל משבא הראשון מוציאה, ואם נטלה מזה ומזה תחזיר הדה דתימר בשנטלה משבא הראשון אבל אם נטלה עד שלא בא הראשון כמה דלא מפקה מיניה לא מפיק מינה.

ולא בלאות. פירש רש"י ז"ל בלאות הקיימין מבגדים שהכניסה לו וקנסא הוא דקנסוה כדמפרש בגמרא דיבמות דאיבעי לה לאקרויי גיטה, ואינו מחוור שכל כליה הקיימין אינה מפסדת מהם כלום כדאמרינן בכתובות פרק אלמנה ניזונת (כתובות קא, ב) אם היא זנתה כליה מי זנו, ויש לומר דכאן קנסו יותר מבמזידה גמורה דההיא לא שכיחא והאי דלא נתכוונה לזנות אלא שסומכת אגיטה יש לקנוס ולגדור יותר וכדאמרינן נמי בגמרא נשאו אין זנו לא, ופירש רבנו אלפאסי ז"ל ביבמות פרק האשה ולא בלאות מה שבלה מנכסי צאן ברזל ואבד לגמרי אינו משלם לה תחתיו אבל הבלאות שהן קיימין יש לה ונוטלתן, עד כאן.

והולד ממזר מזה ומזה. פירש רש"י ז"ל: אם החזירה הראשון וילדה לו הוי ממזר מדרבנן וביבמות (צב, א) אמרינן דאסור בממזרת הואיל וכשר מן התורה, ואינו מחוור דהתם הוא דאשתו של ראשון גמורה היא אבל כאן קידושי שני קידושין גמורין הן ואם גרשה שני ונשאה ראשון כשר גמור הוא ואפילו מדרבנן דאין ממזר מחייבי לאוין ולא גרע ממחזיר גרושתו דעלמא דאין הולד ממזר כלל אלא [בנדפס: אבל] הכא בשהבעל ראשון בעודה תחת השני והוליד ממנה בן דזה ממזר גמור דברי תורה דנשואי שני נשואין גמורין הן אבל בנה משני קודם שגרש הראשון הוי ממזר דרבנן ואסור בממזרת ואם בא עליה אחר שגרש ראשון הרי זה כשר גמור.

וכן אף לדעת האומר בשבת לא יעמוד אדם בגג זה ויקלוט מי גשמים מגגו של חברו ר"ל מים הצפים על גגו של חברו שכשם שדיורין חלוקים מלמטה כך חלוקים מלמעלה אע"פ שאין דירה מצויה שם לענין גט מיהא אם היו לו שני גגים סמוכים והשאילה מקום כזה לקבל את גיטה וזרקו בסמוך לו אין אומרין בזה רשויות חלוקות למעלה שאין אדם קפיד ואע"פ שאמרו חד דוכתא מושלי אינשי תרי לא מושלי דוקא במקום דירה ומכל מקום נראה שאם זרקו בגג של אחר הסמוך לזה שהשאילו אינו כלום וכן אם היתה עומדת בגגה והוא סמוך לגג בעלה וזרקו לה ונפל בגגו אינו כלום ומכל מקום גדולי המחברים כתבוה בדרך זה ופירשוה בשיכולה לפשוט ידה וליטלו ואיפשר שדעתם לפרשה אף בשל אחרים ואף הסוגיא מוכחת כן שאם כן מה חלוק בינה לשבת שהרי אף בגט מגגו לגג חברו אינו גט ומכל מקום איפשר דלדמיון בעלמא נקטה וגגין שלו כשהשאיל אחד לה הוי לענין גט כגגו וגג חברו לשבת ובזו מכל מקום אף לענין שבת הלכה שמותר שכל גגות העיר רשות אחת הן כמו שהתבאר במקומו:

שתי חצרות זו לפנים מזו פנימית שלה וחיצונה שלו ומחיצות החיצונה גבוהות על של פנימית כיון שהגיע לאויר החיצונה מגורשת ר"ל שהגיע הגט כנגד אויר הפנימית אע"פ שלא ירד לתוך מחיצותיה הואיל וירד לתוך אויר מחיצות החיצונה מגורשת שהרי אויר שכנגד הפנימית למעלה ממחיצותיה משתמר במחיצות של חיצונה ויש מפרשים אותה אף כשהגיע כנגד אויר החיצונה וכן כתבוה גדולי המחברים ויש מפרשים לשיטה זו כנגד אויר כותל של חיצונה וראשון עקר ומכל מקום בקופות אינו כן כיצד שתי קפות זו לפנים מזו פנימית שלה וחיצונה שלו והם מונחות בסימטא או במקום שאינו של שניהם אם בקרקע שלה ודאי קנה לה אויר חצרה אלא שהוא בסימטא או בחצר שאינה של שניהם ואפי' הגיע לאויר הפנימית אינה מגורשת הואיל ולא נח שאין אויר קונה הואיל ואין מחיצותיו עשויות לתשמיש אויר אלא להניח בתוכו ושמא תאמר ואף לכשינוח היאך הא הוי כליו של לוקח ברשות מוכר שהרי הפנימית ברשותה של חיצונה פירשוה בשאין לה שולים לחיצונה ונמצא שקבלתה שהיא מקבלת את הפנימית אינה קבלה שהרי אינה יכולה לעמד בכדי שתכילה והרי היא מוטה על צדה ונמצאת הפנימית כאלו מונחת על גבי קרקע:

ולענין מה שכתבנו שאין אויר כלי קונה יש להקשות ממה שאמרו באחרון של ע"ז ע"א ב' מכי מטי לאוירא קנייה יין נסך לא הוי עד דמטי לארעיתא דמנא אלמא אויר כלי קונה איפשר דהתם בדנקיט ליה גוי בידיה וכל שבעל הכלי תופשו בידו אוירו קונה לו אבל הכא דמנח אארעא לא ויש מפרשים שכל שאינו בעין אלא שכלה קודם שנח אין אויר כלי קונהו אבל כל שהוא נח אויר כלי קונהו למפרע משנקלט בו ועל זו אמרו במסכת מנחות אויר כלי ככלי וגדולי המפרשים פירשו שאין שולים לשתיהן ומתוך שאין להם שולים אין להם אויר ואלו היתה לפנימית שולים זכה בה מכח אוירה:

המשנה הרביעית והכונה בה בענין החלק השני והוא שאמר בית שמאי אומרים פוטר הוא אדם את אשתו בגט ישן בית הלל אוסרין אי זהו גט ישן כל שנתיחד עמה מאחר שכתבו לה מבואר לר"ם:

אמר המאירי בית שמאי אומרים פוטר אדם את אשתו בגט ישן והוא הגט שנתיחד עמה בין כתיבה לנתינה ובית הלל אוסרין שמא ישהא בין כתיבה לנתינה ויהיו לו בנים ממנה בתוך הזמן ואחר כך יגרשנה בו ולימים ישתכח הדבר והרואים זמן הגט שהוא קודם ללידת הבן יהו סבורים שמשעת כתיבה ניתן ומן הפנויה נולד ונמצא הולד פגום וזהו שאמרו גזירה שמא יאמרו גיטה קודם לבנה והלכה כבית הלל ומכל מקום פירשו בגמרא שבדיעבד מיהא מגורשת ותנשא בו לכתחלה אלא שגדולי הרבנים פירשוה בשהלך למדינת הים ואינו מצוי ליתן אחר ודין קדימה אין כאן שכל שנכתב ונחתם ביום אחד אע"פ שהקדים כתיבה וחתימה לנתינה אין נקרא מוקדם שאין קדימה אלא כשמקדים הכתיבה לחתימה כמו שביארנו בפרק שני:

זהו ביאור המשנה ופסק שלה ולא נתחדש עליה בגמ' דבר:

המשנה החמישית והכונה בה בענין החלק השלישי והוא שאמר כתב לשם מלכות שאינה הוגנת לשם מלכות מדי לשם מלכות יון לבנין הבית לחרבן הבית היה במזרח וכתב במערב במערב וכתב במזרח תצא מזה ומזה צריכה גט מזה ומזה אין לה כתובה לא פירות ולא מזונות ולא בלאות על זה ועל זה אם נטלה מזה ומזה תחזיר הולד ממזר מזה ומזה לא זה וזה מטמאין לה לא זה וזה זכאין לא במציאתה ולא במעשי ידיה ולא בהפר נדריה אם היתה בת ישראל נפסלה מן הכהונה בת לוי מן המעשר ובת כהן מן התרומה אין יורשיו של זה ויורשיו של זה יורשין כתובתה מתו אחיו של זה ואחיו של זה חולצין ולא מיבמין שינה שמו ושמה שם עירו ושם עירה תצא מזה ומזה וכל הדרכים האלו בה אמר הר"ם בית הלל סברי חיישינן שמא יאמרו גיטה קודם לבנה וב"ש לא סבר זה וגט ישן הוא שיכתוב לה גט עוד יחזירה אחר וישאר הגט אצלו אחר זמן רחוק מכתיבת הגט ואחר שהחזירה אצלו גרשה שנית ונתן לה הגט בעצמה וענין מלכות שאינה הוגנת שלא יהיה לזה המלך דין במקום אשר נכתב בו הגט ומשום שלום מלכות תקנו שזמן הגיטין כולן למלך אותה מלכות וזה פסל בעשותו זמן למדי ופרס אשר כבר עברו ואבדו או לחורבן הבית ובנינו אשר אינה מלכות ואמרו הולד ממזר הוא דעת ר' מאיר דאמר כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בגיטין הולד ממזר ואינה הלכה אם שנה שמו ושמה שם עירו ושם עירה לבד הוא אשר הוולד ממזר ודע שמי שגירש אשתו בגט ישן תנשא לכתחלה:

אמר המאירי כתב לשם מלכות שאינה הוגנת פי' משנה זו נשנית בזמן שהאומות היו מונים למלכיהם מצד שהיו המלכים מנהיגים כן להיכר שולטנותם ובאותו זמן תקנו חכמים שבדור שיהו אף ישראל מונין בשטרותיהם למלכות משום שלום מלכות ומעתה צריכים הם למנות למלכות שבאותו זמן ומתוך כך אם מנה למלכות שאינה הוגנת ופירשו בגמרא מלכות רומי אע"פ שהיתה קיימת באותו זמן גם כן ומפני שבאותו זמן היו עובדי האלילים כמו שנזכר בספר יוסיפון ולא היה להם מצד עצמם לא כתב ולא לשון אלא שנטלום מאומות אחרות ומעתה כל שנכתב לשם אותה מלכות במקום שאין לה שולטנות בו וכן אם כתב לשום מלכות יון או מדי שכבר עברו ואבדו מן העולם או שמנה לבנין הבית או לחורבנו בכלם תצא והולד ממזר ושאלו בגמרא ומשום שלום מלכות תצא והולד ממזר והעמידה לדעת ר' שאמר כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בגיטין תצא והולד ממזר ואין הלכה כן אלא שמכל מקום הגט פסול מדברי סופרים הא מכל מקום עקר מנין מלכות הוא למלכות שהוא באותו זמן ושתהא לו רשות ושולטנות באותה מדינה ואפי' היה מלכות שאינה הוגנת כל מלכות במקומה הוגנת היא או שימנו למלכות מפורסמת שיהו כל שאר המלכיות מודים לו אף בחוץ למלכותו וכל שבאותו מלכות אפי' כתב זמן סנטר שבעיר דיו:

ומכל מקום בזמנים הללו לא נהגו לכתוב זמן מלכות כלל אף במקומות שהגוים נוהגים להזכיר שם המלכות בשטריהם מפני שמכל מקום אף הם אין מזכירין אותו למנין אלא שמונין לזמן הידוע להם בתחילת אמונתם ולא עוד אלא שאפי' היו עושין כן אין קפידת המלכות אלא כשאנו מונין לאי זה זמן של מלכות כגון למלכות יוניים או לבנין הבית או לחורבנו שהוא מנין לדברים המיוחדים לנו אבל עכשיו שאנו מונין ליצירה כבוד שמים הוא וכלם נסכמים בכך וגדולי המחברים כתבו שבקצת מקומות נהגו לכתוב מזמן אלכסנדרוס כשאר השטרות והוא תמה:

היה במזרח וכתב במערב פירשו בגמרא שלא על הבעל אומר כן ר"ל שהוא מעיר פלנית וכתב לו שם עיר אחרת שאם כן היינו שינה שמו ושמה שם עירו ושם עירה אלא סופר שהיה במזרח נצטוה לכתוב והיה במערב כשכתבו וכתב מקום המזרח על שם ששם נצטוה ואמר על זו שתצא והולד ממזר ואף זו לדעת ר' מאיר אבל לרבנן אין הולד ממזר אלא שהגט פסול שאין לכתוב מקום מסירת הדברים אלא המקום ששם הוא נכתב וכדאמר להו רב ספרא לספריה כי יתביתו בשילי כתובו בשילי אע"ג דמימסרן לכו מילי בחיני וכי יתביתו בחיני כתובו בחיני אע"ג דמימסרן לכו מילי בשילי כמו שביארנו ענינה באחרון של בתרא בסוגית המשנה השביעית ולמדת בענין משנתנו שבשני אלו אין הולד ממזר וכן אין שם כל הדרכים השנויים אבל שינה שמו ושמה שם עירו ושם עירה תצא והולד ממזר וכל הדרכים האלו בה:

וענין הדרכים הוא שאמר שאם נשאת בגט זה תצא מזה ומזה מן הראשון גט גמור מן התורה ומן השני אע"פ שלא היו קדושיו קדושין צריכה גט מדברי סופרים גזרה שמא יאמרו גירש זה ונשא זה ונמצאת אשת איש יוצאה בלא גט וכן היא שנויה ביבמות וטעם איסורה לשניהם הוא מדכתוב ונטמאה ונטמאה טומאה לבעל וטומאה לבועל ואע"פ שהיא שוגגת מכל מקום בכלל זונה היא ששגגתה עולה זדון מפני שהיה לה להקרות את הגט אי נמי כולהו משום דמיחלפן באשה שהלך בעלה למדינת הים ואין לה כתבה לא על זה ולא על זה שלא תקנוה אלא כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה וזו תהא קלה ואין לנו ואין לה פירות על זה ועל זה ר"ל דין פירות והוא פירקונה שהוא תחת פירות ולא מזונות על זה ועל זה והוא הדין לשאר תנאים שכל שבטלה כתבה בטלו תנאיה ולא בלאות ר"ל אין לה בנכסי צאן ברזל כלום אם אינו בעין ר"ל שאינו משלם לה כשיעור בלאות הקיימין הא בלאות הקיימין ודאי אית לה דהא אפי' זינתה לא הפסידה בלאותיה קיימין כמו שפירשנו בסוף פרק אלמנה ניזונת וגדולי המפרשים פירשוה אף בבלאות הקיימין ועל דעת האומר שם זינתה הפסידה בלאותיה קיימין ואין הלכה כן ובבלאות של נכסי מלוג אי אתה יכול לפרשה שאם אינו בעין אין כאן קנס אף אשה אחרת אין לה אחריות בנכסי מלוג אלא שהדברים כמו שכתבנו ואם נטלה בלאות מזה ומזה תחזיר ואין אומרין כיון דתפסה תפסה והולד ממזר מזה ומזה משני ממזר גמור ומראשון אם חזר והוליד ממנה ממזר מדברי סופרים ואסור מיהא בממזרת הואיל ומן התורה כשר כמו שיתבאר ביבמות ולא זה וזה מיטמאין לה אם הם כהנים שבכלל זונה היא וכבר אמרו מיטמא הוא לאשתו כשרה ואינו מיטמא לאשתו פסולה ונפסלה מן הכהנה ולא זה וזה במציאתה שאין חוששין לאיבה ולא במעשי ידיה הואיל ואין לה מזונות ובהפר נדריה שאין בעל מיפר אלא שמא תתגנה וזו תתגנה ותתגנה היתה בת ישראל נפסלה מן הכהנה וזו לא הוצרכה אלא משום אידך נקט לה והוא שאם היא בת לוי נפסלה מן המעשר ופירשוה ביבמות אע"פ שבזינתה לא נפסלה מן המעשר הכא שאני מתורת קנס ואם היתה בת כהן נפסלה מן התרומה וכמו שדרשו במסכת סוטה כ"ח א' נאמר ונטמאה בפרשת סוטה שלשה פעמים אחת לבעל ואחת לבועל ואחת לתרומה ואין יורשיו של זה ושל זה ר"ל בנים שהיו להם ממנה יורשין כתבתה ושאלו ביבמות כתבה מאי עבדתה והא אמרת אין לה כתבה ופירשוה בכתבת בנין דוכרין אם מתה בחיי בעלה שאף בניה בכלל הקנס ואם מתו אחיו של זה ואחיו של זה חולצין ולא מיבמין אחיו של ראשון מן התורה ואחיו של שני מדרבנן ומגזירה שמא יאמרו גירש זה וכו' כמו שכתבנו למעלה ודרכים אלו כלם בשינה שמו ושמה שם עירו ושם עירה הלכה הם:

מתני' בש"א פוטר אדם את אשתו בגט ישן וב"ה אוסרים איזהו גט ישן כל שנתיחד עמה מאחר שכתבו לה. במאי קמיפלגי ב"ש סברי לא אמרינן גזירה שמא יאמרו גיטה קודם לבנה וב"ה סוברים אמרינן גזירה שמא יאמרו גיטה קודם לבנה. פי' שנתיחד עמה לאחר שכתבו לה גזרינן שמא תתעבר ואם יגרשנה בגט זה שזמנו קודם לעיבורה יאמרו העולם בראותן זמן גיטה קודם כי מאז נתגרשה וכשבא עליה גרושתו היתה ובעילתו היתה בעילת זנות ומזנות נולד הבן הזה:

אמר ר' אבא אמר שמואל ואם נשאת לא תצא איכא דאמרי אמר ר' אבא אמר שמואל אם נתגרשה בו תינשא לכתחלה פי' דגט כשר הוא שאפילו נתיחד עמה עכשיו כשמוסר לה הגט עוקר כל קדושין הראשונים ואינה צריכה גט אחר ומפני חששא זו אין מצריכין אותה גט אחר (דאפילו איתמר כדבריהם הולד כשר):

מתני' כתב לשם מלכות שאינה הוגנת לשם מלכות מדי לשם מלכות יון לבנין הבית לחרבן הבית היה במזרח וכתב במערב במערב וכתב במזרח תצא מזה ומזה וצריכה גט מזה ומזה ואין לה כתובה ולא פירות ולא מזונות ולא בלאות על זה ועל זה ואם נטלה מזה ומזה תחזיר והולד ממזר מזה ומזה לא זה וזה מטמאין לה ולא זה וזה זכאין במציאתה ולא במעשה ידיה ולא בהפרת נדריה היתה בת ישראל פסלה מן הכהונה בת לוי מן המעשר בת כהן מן התרומה אין יורשיו של זה ויורשיו של זה יורשין כתובתה מתו אחיו של זה ואחיו של זה חולצין ולא מיבמין שינה שמו ושמה שם עירו ושם עירה תצא מזה ומזה וכל הדרכים האלו בה אם היה בדרך וכתב הגט בשנת כך וכך למלכות פרס ולא שם המלך המולך:

ואמאי קרי לה מלכות שאינה הוגנת שאין לה לא כתב ולא לשון אלא מאומה אחרת לקחו והיינו דכתיב בזוי אתה מאד שאין להם לא כתב ולא לשון. או שכתבו לשם מלכות מדי או יון או שמנה לחרבן הבית או לבנינו ולא הזכירו בו שנת המלך המולך בבבל הוא פסול:

תוס' בד"ה והא דאמר כו' וי"ל דהכא להוליך מגג לבית קאמר כו' עכ"ל לפ"ז צ"ל האי דקאמר נמי דבגט כולי האי לא קפדי אינשי היינו אפילו בכה"ג מגג לבית דגג לאותו בית הוה כחד מקום ולא קפדי וק"ל:

בד"ה פנימית כו' הא אינו משתמר מפני בני החיצונה כו' כדפריך גבי עובדא כו' עכ"ל ולולי דבריהם היה נראה דאינו דומה דלא קאמרינן דאינו משתמר מפני אחרים אלא היכא דליכא מחיצות למטה דנוח להשתמש שם כההיא דבני בית של רבן גמליאל אבל הכא למעלה באויר א"נ דליכא מחיצות מקרי משתמר כיון דאינו נוח להשתמש שם על ידי אחרים וק"ל:

בא"ד ומיירי כשהמחיצות החיצונות מפסיקות בין החיצונית לפנימית כזה #א ומחיצת החיצונה המפסקת היא סמוכה למחיצה הפנימית ושני מחיצות המפסיקות ביניהם סמוכות זה לזה ואין ביניהם רק כמו קליטה אלא שהחיצונה הסמוכה לפנימית עודפת על הפנימית ואין מפסיקות שכתבו התוס' היינו כזה #ב דהיינו שאין הפסק בין החיצונה לפנימית אלא מחיצה הפנימית אבל מחיצה החיצונה העודפת היא שמחוץ לחיצונה ויש לפרש עוד שתי חצרות זו לפנים מזו ומחיצה חיצונה המפסקת גם כן ביניהם כזה #ג וב' מחיצות סמוכות זה לזה אלא שהחיצונה עודפת על הפנימית הסמוכה ואין מפסיקות שכתבו התוספות היינו כזה #ד שאין מפסיק ביניהם אלא פנימית ולפ"ז צ"ל שגם ג' המחיצות של הפנימיות עודפות על המחיצה הפנימית שמצד החיצונה דאל"כ לא הוה מנטרא כלל מצד ג' מחיצות אלו גם לפי פי' זה לא הוה דומיא דב' קופות דמשמע כפי' הראשון שכתבנו ודו"ק:

בד"ה דהא לא נח כו' הוה משמע אפילו מונח בחלל פנימית אינה כו' עכ"ל דדומיא דגבי חצרות לאויר החיצונה דהיינו תוך חללה אית לן לפרש גבי קופות לאויר פנימית דהיינו תוך חללה של פנימית ולא כנגד כמו שכתבו לעיל התוספות וק"ל:

בד"ה כתב לשם כו' דלהכי קרי לה שאינה הוגנת כו' עכ"ל ר"ל דלהכי קרי ליה הכי גבי גט טפי בהאי לישנא מבכל דוכתא לאשמועינן דאע"פ כו' וק"ל:

בפרש"י בד"ה מטמאין לה אם כהנים הם עכ"ל ר"ל אם היה ראשון כהן וחי במותה אינו מטמא לה ואם הראשון מת והשני כהן ונשאה בחזקת שאין זה גט אינו מטמא לה וכה"ג פרש"י בהך עובדא דלקמן יצא עליו קול איש פלוני כהן כתב גט כו' דתצא מן השני אם מת כהן ראשון ונשאה כהן שני ע"ש ומהרש"ל נדחק בזה דלאו דוקא שני כהן אלא נזיר א"נ כו' וא"צ וק"ל:

בד"ה נפסלה מן הכהונה דזונה היא דסתם זונה היינו א"א כו' עכ"ל דמשום גרושה לא נפסלה רק מדרבנן כיון דגט פסול הוא כפרש"י אלא דע"י שנשאה השני נעשת זונה ונפסלה מן התורה לכהונה גם אם מתו שניהם וכתב מהרש"ל לפירוש התוספות קשה מאי נפסלה מן הכהונה כבר נפסלה משום גרושה מדאורייתא דגט ראשון גט גמור הוא ונדחק בזה לתרץ ולי נראה לתרץ דהכא לא הוה צריך ליה למתני דנפסלה מן הכהונה אלא משום כל הכי דקתני לקמן כל עריות כו' והכונס את יבמתו כו' וכתב סופר גט לאיש ושובר כו' דקתני בהו דכל הני י"ג דרכים בה איצטריך למתני בהו דנפסלו מן הכהונה על ידי שנשאו לאחר וק"ל:

רש"י בד"ה מטמא לה אם כהנים הם הס"ד. ונ"ב לאו דוקא אלא אחד כהן והשני נזיר א"נ יש לפרש אין מחויבים לטמא ואיירי שפיר בישראל:

תוס' בד"ה והא כו' נקט מילתיה ככ"ע כו' כצ"ל:

בד"ה כתב לשם כו' דלהכי קרי לה כו'. נ"ב פירוש דלהכי היה צריך התנא לקרות אותו במשנה כך ודו"ק:

בד"ה צריכה גט כו' אבל הכא מן התורה כו'. נ"ב קשה לפירוש התוס' מה חומר יש בה שנפסלה מן הכהונה הלא כבר היא גרושה ממש מדאורייתא וצ"ל דה"ק שנפסלה לכהן משום זונה ולענין התראה ואע"פ שמן התורה אינה זונה מ"מ חכמים עשאוה כזונה ממש אף לענין מלקות א"נ לגופא לא צריך דנפסלה מן הכהונה אלא תנא אגב בת לוי מן המעשר דאצטריכא ליה וכה"ג איתא ביבמות:

גמ' ב' חצירות זו בתוך זו. כן מצאתי מוגה וכצ"ל דומיא דב' קופות ממש וכן משמע לשון הגמ' עודפות על הפנימית לשון רבים ובתוס' בד"ה פנימית ומיירי כשמחיצות החיצונה מפסיקות לשון רבים ואילו בציור זה לפנים מזה ממש מפסיקות כזה ושאין מפסיקות כזה לא א"ש וכן בציור צ"ל נמי שמחיצות הפנימיות הסובבין מבחוץ אותן ג' מחיצות עודפות נמי על מחיצה הרביעית החולקת בין פנימית לחיצונה:

גמ' איכא דאמרי כו' אם נתגרשה תנשא לכתחלה. לפ"ז ר' יוחנן דלעיל (גיטין דף ע"ו ע"ב) ה"ז גט קתני דלא הוי גט ישן כו' לא ס"ל כהך לישנא ולפרש"י והלך בעלה למדה"י כו' א"ש ועיין באשר"י (ט):

במשנה לא פירות ולא מזונות. עיין בר"ן:
שם במשנה בת ישראל נפסלה מן הכהונה. ביבמות פריך פשיטא ומשני בת לוי מן המעשר כו' איצטריכא ליה וכ"ה לפירוש התוס' כאן דהוי גרושה מן התורה ופסולה משום גרושה:

ברש"י בד"ה מטמאין לה אם כהנים הם הוא סוף דבור ומתחיל הדבור מן הכהונה דזונה היא וכצ"ל ור"ל אם השני כהן ועבר ונשאה באיסור או לא ידע שהיא גרושה וסבר שהיא פנויה שמת בעלה:

בתוס' בד"ה והא דאמר ר"י אמר שמואל כו' וא"ת א"כ כו'. דבל"ז ניחא באותו הגג שרי לטלטולי בתוך ד' אמות אע"ג דנפרץ כו' לא יהא בגג האיסור גופיה ומגג לגג אפילו בתוך ד' אמות אסור אבל השתא להוליך לביתו אפילו מגגו נמי אסור:

בתוס' בד"ה פנימית גופיה כו' לאו דוקא משועבדת כו'. כלומר שאם יפלו שיחזור ויבנה דא"כ כו':

בתוס' בד"ה דהא לא נח כו' משמע אפילו מונח בחלל כו'. דומיא דהגיע לאויר מחיצות החיצונות שפירושו תוך החלל וק"ל:

רש"י ד"ה במחיצות החיצונה. רגילה להשתמר. כצ"ל:

תד"ה והא דאר"י. ושמא שמואל נקיט מילתיה ככ"ע כו'. כצ"ל:

בסה"ד והכי נמי הוה מצי כו'. כצ"ל:

שם אלא דניחא ליה לאתויי מילתא דשמואל. נראה דכוונו בזה למש"כ בתענית (ו) בס"ד בד"ה אר"ז ע"ש:

תד"ה פנימית. ועי"ל דמיירי שפיר כו'. מש"כ המהרש"א בפי' הב' דלפ"ז צ"ל שגם ג' המחיצות של הפנימית עודפות כו'. א"כ ל"ל מחיצות החיצונות לתירוץ הראשון דהתו' לעיל בד"ה כגון. דבג' מחיצות חשוב משתמר:

רש"י ד"ה אם נתגרשה. והלך בעלה למדה"י. בזה מתורץ תמיהת התוס' ביבמות (יד ב) שרמז עליהם בגה"ש ועי' בק"נ אות ל"ד:

תד"ה ולא בלאות. דבהדיא אמרינן כו' זינתה לא הפסידה כו'. כצ"ל:

גמ' אם נתגרשה תינשא לכתחלה. עיין יבמות דף יד ע"ב תוספות ד"ה בגט ישן:

פנימי גופה במחיצו' החיצונים מינטרא. כ' תוס' דצריך שיהי' משומר מבני החיצונ' ומדרשא כ' דאין ראי' מר"ג ור' יהושע דהכא למעל' בגובה שאין בני החצר שולטים שם הוה שפיר משומר ולעיל כ' מהרש"א לפמ"ש תוס' כאן א"כ לא צריכי תוס' למ"ש במתני' ד"ה היתה עומד' דכיון דמיירי במחיצ' עודפ' א"כ בעי' עומד' לשמור מבני החצר ע"ש ואני אומר דודאי תוס' דמתני' דקאי אדר' אושעי' דסגי לי' בחצר משתמרת א"כ שפיר י"ל כמ"ש מהרש"א כאן דבגובה הוה משומר מבני החצר ולא דמי לדר"ג ור"י. אך הכא קאי תוס' אליבא דהלכתא כעולא דבעי' באשה דומי' דיד אפי' דבוק הי' בעי אי הי' אפשר ועכ"פ סמוך בעי או משומר כל כך כעין סמוך ולהא בודאי קפדינן אפי' בגובה אויר המחיצו':

אפי' הגיע לאויר הפנימי' וכו' מה שהקשו תוס' אפירש"י מש"ס ע"ז י"ל אוירא דמנא לאו דוקא אלא כשהגיע לאויר פחו' מג' לשולי הכלי כבר קנה דהוה לבוד וכנר דמי' ויי"נ לא הוה עד שיתערב עם היין שבשולי הכלי ממש. אך מש"ס זבחים כ"ה ע"ב דמייתי לי' רשב"א והנה מלשון רש"י משמע דרק החיצונה אין לה שוליים והפנימי' עומד' אקרקע עולם. אך הרמב"ם מפרש להדיא דגם הפנימי' אין לה שוליים והגט נח בדופני הקופה הפנימי' ע"ש. והנה הרמב"ם פסק זרק גט לרשותה ויצא חוץ לרשותה אינה מגורש' וצ"ל דס"ל הא דג' מדות בגיטין הכא משום אינחורי והא מינטר היינו בשאין לחצר שני פתחים וכמו שפירש רשב"א שהבאתי לעיל דרבנן פליגי אדרבי אפי' בהא אבל בשיש לו ב' פתחים ונכנס בזו ויצא בזו אינה מגורש' דאויר שאין סופו לנוח לאו כמונח וכ' בתשו' שער אפרים סוף סי' נ"א שאמר להגאונים ברכת הזבח ולהש"ך דרמב"ם דאיפשטא איבעי' דרבא דב"מ י"ב מאם תמצא לומר בזבחים כ"ה ע"ב הנ"ל. וקבעה ברכת הזבח להלכה בספרו בזבחים שם ומייתי לי' גם בית שמואל סי' קל"ט והאחרונים תמהו אם כן דאיפשטא איבעיתו של רבא ה"ל לרמב"ם לאיתוי' הך דזרק ארנקי דלא קנה דלאו כמונח דמי ומדלא הביאו רמב"ם ש"מ ס"ל לא איפשטא וזכה התופס ואי משום הא לק"מ לפע"ד דס"ל לרמב"ם איבעיתו של רבא בדעת אחרת מקנה לו איפשטא מדזבחים. אך גט מיחשב לענין זה כאין דעת אחרת מקנה כיון שהוא בעל כרחה ואין רצונה לקנו' וכמ"ש כבר לעיל. אך סוגיא דזבחים בלאה"נ אין לה שחר לפום דשמעתין דהרי התם מבואר דאויר מחיצו' מהני אפי' אין סופו לנוח ואויר שלמעל' ממחיצו' הא דקא מיבעי' לי' באין סופו לנוח ודוקא כשנפחתו שולי מזרק אבל בלא"ה אפי' למעלה ממחיצו' פשיטא לי' דמהני וכשעמד בס' פנים מאירו' בחי' זבחים וכן באבני מילואים. ולפע"ד א"ש הכל בעזה"י רק אקדים הוצעה א' דהפרש רב בין מחיצו' רשויות למחיצ' כלי ופירש"י והחילוק אבאר בעזה"י דהרשות קונה היינו הקרקע וכל שלמעלה ממנו הוא קונה מטעם אוירו כמוהו ואין המחיצו' ענין לקנין הרשות כלל דכך קונה בלא מחיצו' כמו עם המחיצו' אלא שצריכים המחיצו' לשמירה שלא יהי' אויר שאין סופו לנוח ע"י רוח שמנשב בו ומפריחו למרחוק ומש"ה למעלה מהמחיצו' אעפ"י שהאויר עולה עד לרקיע מ"מ אינו קונה משום שאין סופו לנוח וכללא הוא שהמחיצו' אינם ענין לקנין רק לשמירה ועיקור הקנין הוא קרקע עולם ותופס אוירו עד לרקיע אם יהי' משומר שיהי' סופו לנוח אך כלי קיבול כגון מזרק כשם שאיננו כלי בלי שולים כך איננו כלי קבול בלי מחיצו' והשולים והמחיצו' הם עושים הכלי ומשו"ה כל שיורד הדם כחוט השערה לבין אויר מחיצו' הרי כבר נתקבל בכלי עצמו לא באויר הכלי אלא בכלי עצמו ואם אח"כ נפחתו השולים אין בכך כלום שכבר הי' בכלי עצמו. אך ש"ס מוכיח מקרא דאפי' הגיע רק לאויר שעל המחיצו' למעלה מהם נמי כנתקבל מפר עצמו חשוב דהא א"א בלא זינוק ש"מ אוירו עולה עד לרקיע מה תאמר אין סופו לנוח מטעם רוח שינשב בו ז"א דהא המזרק עומד בין מחיצת העזרה ואין רוח שאינו מצוי שולט שם והוה אויר שסופו לנוח ומוכח מקרא דאויר שסופו לנוח כמונח. אך אם נפחתו השולים טרם הגיע לאויר שבין מחיצו' הכלי זה אינו מבואר בקרא ומסיק באם תמצא לומר כיון דלא שייך כאן דעת אחרת מקנה ע"כ אינו כמונח. והנה בשמעתין דנפחתו שולי הקופות בין החיצונה בין הפנימי' שוב אין כאן כלי דמחיצת הכלי עם צירוף השולים הוה כלי אבל בלי שולים אפי' נטירתא לא הוה ולק"מ נמי מההיא דמס' ע"ז דהתם יש שולים לכלי:

פוטר אדם את אשתו בגט ישן דיני גט ישן עיין לעיל כ"ו ע"ב תוס' ד"ה לכשאכנסנה וכו' ולעיל ע"ג ע"א מתני' לא תתיחד עמו וכו' ולקמן פ"א ע"א המגרש אשתו ולנה עמו בפונדקי ע"ש וקיי"ל התם הן הן עדי יחוד הן הן עדי ביאה וצריכא גט שני וכ' רמב"ם קל וחומר מזה למי שאמר לעדים כתבו ותנו גט לאשתו אחר שלשים ונתיחד עמה בתוך שלשים ואם שוב כ' ונתנו לה ה"ז אינו גט כלל עי' פ"ט מהל' גירושין והקשו עליו דיו לבא מן הדין להיות כנדון מה להלן פסול ולא בטל ה"נ ליפסל ולא לבטל. וה"ה כ' דכיון שתיחד עמה ה"ל גילוי דעת שע"י מעשה וגילוי דעת כזה מהני אפי' בגט ע"ש ואני אסביר בעזה"י דהא גילוי דעת בכל הענינים מהני מה"ת ומכ"ש גילוי דעת גדול שע"י מעשה כזה ורק בגט משום תקנת עגונות תיקנו חכמים שאין גילוי דעת מועיל לבטל גט כמ"ש תוס' ריש פ' השולח סוף ד"ה מהו דתימא וכו' ע"ש והכא דמק"ו הגט פסול עכ"פ שלא תינשא לכתחלה ואין כאן תקנת עגונות א"כ אין כאן תיקון דרבנן ואזלי' בתר גילוי דעת ובטל הגט מן התורה כנלע"ד נכון בעזה"י:

ב"ש סברי לא אמרי' גזירה וכו' עיין תוס' בשם ירושלמי וכ' בית שמואל לפ"ז גם לב"ה אי אירע שמצא בה ערות דבר וגרשה אין כאן משום גט ישן ע"ש ואומר אני דלפ"ז גם לב"ש אם שניהם רוצים בגירושין בלא ערות דבר יש כאן משום גט ישן גם לב"ש וא"כ לא פליגי כלל וזה דוחק ותו לשון ש"ס משמע לב"ש לא אמרי' גזירה וכו' דבגזרה פליגי ולא בחשד דבא עליה עכנלע"ד דלכאורה לב"ש מיירי שהאשה נחשדת בעיניו וכ' לה גט ואנחי' בכיסי' עד שיתבאר לו עפ"י עדים שזינתה ויכול לגרשה ונשתהה הגט אצלו זמן רב ונתיחד עמה. ואמרו ב"ש לא יאמרו גיטה קודם לבנה שיודעים שמאחר שנתברר לו שזינתה מאוסה בעיניו ולא בא עליה אלא מקודם הגט. ועתה אפי' אירע ששניהם רצו בגירושין מ"מ כיון שזה לא שכיח ורוב הגירושין הם ע"י ערות דבר לא יעלו על הדעת שנתגרשה מרצונה וממילא לעולה לא יאמרו גיטה קודם לבנה משא"כ לבית הלל רוב המתגרשת ע"י קטטה בעלמא דערות דבר לא שכיח אפילו אם יארע שגירש ע"י ערות דבר מכל מקום העולם לא ידעו ויאמרו גיטה קודם לבנה כן נראה לפע"ד:

כתב לשם מלכות שאינה הוגנת. הנה תיקנו זמן בגיטין ואם לא נכתב בו זמן כלל הולד נשר וכ' תוס' לעיל ג' ע"ב ד"ה שלשה וכו' דכך היתה המטבע מעיקרא דלא יהיה הולד ממזר בכך אם לא יכתב זמן כלל ואם שינה והקדימו פשוט דהוה לי' שטר מוקדם. ואם שינה ואיחר הזמן פליגי פוסקים. ואמנם הזמן הוא זמנים של שנות המלכים וחמיר טפי מגוף הזמן ואם שינה בשלום מלכות בטל מן התורה לרש"י אליבא דר"מ דלא כתוס' ד"ה וצריכא וכו' וכ' פנ"י הטעם כיון דאומר כדת משה וישראל כיון שאינו כתיקון חז"ל הרי לא נתקיים תנאו שיהיה כדת משה וישראל וזה נכון. עוד כ' דבר שכלי הא לר"מ עדי חתימה כדת ובעי' עדות שאתה יכול להזימה וקיי"ל דעדים מצי למימר איחרנוהו וכתבנוהו נמצא אינו יכול ומן התורה אינו גט אלא חז"ל בטלו דרישה וחקירה ולא בעי יכול להזימן וא"כ כל שאינו כתיקון חכמים ממילא בטל מן התורה ודפח"ח ולפ"ז י"ל רבנן דס"ל אין הולד ממזר ר"א הוא דעדי מסירה כרתי ולא איכפת לן בעדי אם אינו יכול להזימם. והנה כבר קדמו בנימוק"י פרק א' דיני ממונות שהקשו גט שאין בו זמן איך הולד כשר לר"מ הא כיון שאין בו זמן אין יכול להזימן ותי' עקרוהו רבנן לקידושין אלא הוא לא כ' כן בכל הגיטין וצ"ל דס"ל גט מאוחר פסול ולא מצי למימר אחרנוהו. אבל פנ"י יישב שיטת רש"י עפ"י הפוסקים גט מאוחר כשר א"כ כל הגיטין אין יכולים להזימם דיאמרו אחרנוהו וחתמנוהו:

הי' במזרח וכ' במערב נ"ל בעיר א' קאי ובעיר גדולה רגילים לציין צידי העיר בשטרות וגיטין כדאי' ביבמו' קט"ו ע"ב בצד קלוניא מתא ע"ש פירש"י וקמ"ל אפי' שינוי מקום כל שהוא סמוכים זה לזה כמו במזרח עיר ומערבה מ"מ פסול וכמ"ש תוס' בשמעתין ד"ה כי יתביתא וכו' ופני יהושע פירש מערב א"י ומזרח חו"ל ולא נהירא:

ולא פירות. פירש"י דין פירות היינו פורקנה ובירושלמי מייתי רשב"א שלא תוכל להוציא מהם הפירות שכבר אכלו. וי"ל היינו הך דכשנישבית ורוצית שיפדום מדמי פירות שכבר אכלו לא תוכל להוציא מהם ואינה נפדית מהם וכן משמע ברשב"א ע"ש:

ולא זה וזה מטמאים לה. פירש"י אם שניהם כהנים. פשוט דאשגירת לישנא דמתני' דר"פ האשה רבה נקט אבל הכא לא שייך שניהם כהנים א"כ משום סיפא דמתני' כל העריות שאמרו צרות הן מותרת וכו' וכ"כ מהרש"א לקמן ומיהו מהרש"ל כ' דמטמאים לאו דוקא אלא אין חייבים בקבורה וכן מצינו לשון זה במתני' אשתו ארוסה לא אונן ולא מטמא לה וכן היא לא אוננת ולא מיטמאה לו ופי' נימוק"י דה"ל אינה מחויבת להתעסק בקבורתו. עוד כ' מהרש"ל דנפקא מיני' אם בעל השני נזיר דמותר בגרושה ואינו מטמא למתים. ולכאורה נראה דטעה במקרא מלא דהנזיר אינו מטמא לקרוביו ולאשתו כשרה ואני אומר כוונתו להא דאמר' ביבמו' פ"ט ע"ב כהן מטמא לאשתו קטנה שנישואי' מדרבנן משום דהוא ירית לה ולא יורשי' ה"ל מת מצוה דקרי לי' ולא עני וע"ש שהקשה תוס' מאלמנה לכה"ג וגרושה לכהן הדיוט דירית לה ואפ"ה אינו מטמא לאשה פסולה ע"ש ובריטב"א מה שתי' ועכ"פ הכא דהבעל יורש אותה כמ"ש ריטב"א בשמעתין והתם ביבמו' וא"כ היורשים שלה לא ירצו לקברה וקרי להו ולא עני להו וה"ל כמת מצוה והא בעלה נזיר מטמא כמו למת מצוה וכמו שמטמא לאשתו קטנה בנישואי דרבנן קמ"ל הכא קנסינהו. ובימי חורפי אמרתי ליישב לשון שניהם כהנים ממש ומשכחת לה בגירש וביטל שלא בפני שליח דעקרו רבנן לקידושין מיני' ולעיל ר"פ השולח נסתפקו תוס' ד"ה מהו דתימא בסופו נסתפקו תוס' אי אפי' לקולא אמרינן שאינה גרושה כלל וברפ"ק דכתובו' צניעו' ופריצות איתא פלוגתא בשיטה מקובצת דיש מהגאונים סברי אפי' ריח הגט לא הוה ומותרת לכהן א"כ אי רש"י ס"ל הכי משכחת לי' כהן ונשאה שני בחזקת דעקרוהו רבנן לקידושין ואינה גרושה כלל ושוב אח"כ נודע שהי' כתוב לשם מלכות שאינה הוגנת וכדומה ובגט פסול לא עקרוהו לקידושי' ונעשית אשת איש למפרע והרי היא זונה ושני הכהנים אינם מטמאים לה וק"ל:

בת ישראל נפסלת מן הכהונה. עיין מהרש"ל ומהרש"א ולפע"ד לא עלה דידה קאי דהיא פסולה לעולם אך נפקא לזרעה שהם חללים דקודם שנעשית זונה והי' נישאית לכהן אחר מיתת בעלה הראשון הי' בניה חללים להחמיר דלא יטמאו למתים ולא ישאו נשים פסולות בין לרש"י בין לתוס' דעכ"פ מדרבנן עשו כאלו הגט אינו גט ומחמרי' בהבנים אבל השתא נעשית זונה א"כ הבנים חללים ממ"נ או מטעם גירושי ראשון או מטעם ביאת שני. והרי זה קנסא לקולא וחוטאת ונשכרת:

רש"י בד"ה דהא לא נח ואין מחיצות כלי עשויין לאוירן כו' עכ"ל. ממה שדקדק רש"י ז"ל לפרש דאין עשויין לשמור משמע דטעמא משום דלא מינטר מיקרי ולפ"ז נתיישב מה שהקשו בתוס' דבעכו"ם משמע דאויר כלי קונה דאיכא למימר דשאני התם דדעת אחרת מקנה וכשיטת הפוסקים דהיכא דדעת אחרת מקנה לא בעינן חצר המשתמרת אלא אפילו באינה משתמרת מהני היכא דעומד בצידו משא"כ בגיטין לא מיקרי דעת אחרת מקנה כיון דחוב הוא לה כדאיתא בפ"ק דמציעא וכ"ש דאתי שפיר טפי למאי דמסקינן דאיירי בקופה שאין לה שוליים וק"ל:

משנה בית שמאי אומרים פוטר אדם את אשתו בגט ישן וב"ה אוסרין. ואסקינן דאם נתגרשה תינשא לכתחילה כמבואר בלשון הרא"ש ואיכא למידק אמאי לא מיפסל האי גיטא משום מוקדם ובשלמא לשיטת הרמב"ם ז"ל אתי שפיר דלא הוי מוקדם אלא כשנתאחר בין כתיבה לחתימה אבל בין חתימה למסירה לית לן בה משא"כ לשיטת הרא"ש ושאר פוסקים דבכה"ג נמי הוי מוקדם א"כ ע"כ צריך לומר דהכא דאיירי במגרשה ע"י שליח דלא מיפסל משום מוקדם כדאמרינן לעיל ד' י"ח דגט ע"י שליח קלא אית ליה וע"ש בתוס' אלא דלענין חששא דגיטה קודם לבנה חיישינן אפילו ע"י שליח שהלעז הוא לכל העולם ואיכא דידע בהא ולא ידע בהא וכ"כ הרשב"א ז"ל בחידושיו אלא דלפ"ז קשה טובא על הרא"ש ז"ל בשמעתין שכתב דהא דאמרינן בגט ישן אם נתגרשה תינשא היינו דוקא שמסרו מידו לידה אבל במגרשה ע"י שליח אם ניסת תצא ע"ש בלשון הרא"ש ז"ל שכ"כ בשם הרמ"ה וא"כ קשה טובא במוסר הגט מידו לידה ליפסל משום מוקדם וליכא למימך דאיירי בגט שאין בו זמן ואין בו עידי חתימה אלא עידי מסירה לחוד וכשיטת הרשב"ם ז"ל והעיטור שהביא הב"י בסי' קכ"ו דבכה"ג כשר לכתחילה ומש"ה לא מיפסל הכא אלא משום גט ישן אלא דנראה דהרא"ש ז"ל לית ליה האי סברא דהרשב"ם ז"ל והעיטור. אח"ז ראיתי שגם הטור כתב בשיטת אביו הרא"ש ז"ל בסי' קמ"ח והבית שמואל כתב שם שהרש"ך הקשה כן והניחה בצ"ע. ולענ"ד יש ליישב דאיירי בגט מאוחר שלשיטת הרא"ש ז"ל כשר לגרש בו לכתחילה ואף דלדידיה אין הגט חל אלא מזמן הכתוב בו ודלא כשיטת הראב"ד ז"ל אפ"ה שייך שפיר חששא דשמא יאמרו גיטה קודם לבנה משום דמשעת המסירה יוצא הקול וסברי דנתגרשה לאלתר ואיכא לעז כן נ"ל ועוד יש לפרש בגט שכ"מ שנכתב על תנאי דבכה"ג לית ביה משום מוקדם כמ"ש לעיל באריכות ודו"ק:

משנה כתב לשום מלכות כו' לחורבן הבית תצא מזה ומזה ופרש"י ז"ל מפני שלא כתב לשם המלכות ונראה מדקדוק לשון רש"י ז"ל דנהי דלחורבן הבית לא שייך שום קנאת המלכות דאדרבא אמרי צערייהו קמדכרי אפ"ה פסול דנהי דליכא זילותא לאותו מלכות אפ"ה חשיבותא מיהו ליכא ואנן אשלום מלכות מהדרינן דחשיבותא ליהוי לדידהו שאנו מזכירין שמותיהם בגט וכפרש"י עוד בד"ה משום שלום מלכות בגמרא ואי תיקשי בגט שאין בו זמן כלל אמאי קאמר ר"מ לקמן בהמגרש דף פ"ו דהולד כשר ותיפוק ליה משום שלום מלכות דכיון שאין בו זמן לא נזכר שם המלכות ואפשר דבאין בו זמן כלל מודה רש"י דלא שייך בכה"ג למיפסל משום שלום מלכות וכמ"ש הרשב"א והראב"ד ז"ל שם והר"ן ז"ל אע"ג דלדידהו נראה דעיקר הטעם דשלום מלכות היינו היכא דשייך שום קנאה וכן נראה משיטת התוספות כאן בד"ה כתב לשם מלכות בשם רבינו אלחנן וא"כ כ"ש שיש להכשיר באין בו זמן כלל דלא שייך קנאה משא"כ לשיטת רש"י ז"ל דאחשיבותא מהדרינן מ"מ ע"כ צריך לחלק כדפרישית. אמנם ראיתי להראב"ד ז"ל בספר תמים דעים ומשמע שם מדבריו דמתניתין דהכא איירי דוקא במקום שהמלכות מקפדת וא"כ משמע דלאו כל המקומות וכל הזמנים שוין ולפ"ז אתי שפיר טפי ובסמוך אפרש עוד בזה בלשון התוס' בד"ה מפני מה תקנו ע"ש וק"ל:

תוספות בד"ה וצריכה גט פי' בקונט' כו' ואין נראה לה"ר יוסף כו' אבל הכא מן התורה צריכה גט כו' עכ"ל. ובאמת לכאורה יש לתמוה על שיטת רש"י ז"ל מה ראה לפרש כן ולענד"נ דסוגיית הגמרא קשיתיה חדא כיון דבכולהו בבי דמתניתין דתנינן תצא מזה ומזה וכל הדרכים האלו בה כגון בשינה שמו ושמה ובכונס את יבמתו ובכתב סופר גט לאשה ושובר לאיש בכל הני לא הוי גט כלל מדאורייתא והולד משני ממזר מדאורייתא ואם החזירה הראשון הולד ממזר מדרבנן א"כ ממילא משמע דבהאי בבא דרישא נמי דינא הכי דהולד משני ממזר מדאורייתא ומהראשון מדרבנן דאלת"ה היאך קתני וכל הדרכים האלו בה ואבבא דרישא קאי. ועוד מדדייקינן לקמן בשמעתין דמודו רבנן בשינה שמו ושמה דהולד ממזר והיינו מדלא ערבינהו ותנינהו לשינה שמו ושמה בהדי שלום מלכות לפירש"י ז"ל לקמן ואי ס"ד דבשלום מלכות הולד משני ממזר מדרבנן לא מצי למערבינהו ולמיתנינהו כיון דבהאי ממזר מדרבנן ומהראשון מדאורייתא ובשינה שמו ושמה הוי איפכא ונהי דתוספות לשיטתייהו דשינה שמו ושמה היינו שם יהודא בגליל דלפ"ז איכא למימר דבשינה שמו ושמה נמי הגט כשר מדאורייתא והולד משני ממזר מדרבנן מ"מ רש"י ז"ל לא ס"ל כהאי פירושא אלא שינה שמו ושמה היינו כפרש"י בשינוי גמור דהתוספות גופא לא משמע להו הכי לעיל דף כ' אלא מדלא קתני לא כתבו כלל דפסול לר"מ מדאורייתא משום דר"מ בעי מוכח מתוכו ולשיטת רש"י ז"ל לא בעי ר"מ מוכח מתוכו כמ"ש התוס' בשמו לעיל דף כ"ב בד"ה מאן חכמים ע"ש וכבר כתבתי בזה בכמה דוכתי במכילתין ליישב שיטת רש"י ז"ל בזה נקטינן מיהא דלשיטת רש"י ז"ל הוי שינה שמו ושמה שינוי גמור דפסול מדאורייתא ומדדייק הש"ס לערבינהו ולתנינהו אלמא דבהנך נמי פסול מדאורייתא והולד משני ממזר דאורייתא ועוד מדקתני היתה בת ישראל נפסלת מן הכהונה ואי ס"ד דהגט כשר מדאורייתא בלא"ה פסולה מכהונה משום גרושה מכל זה נראה לרש"י ז"ל דבהנך נמי הגט פסול מדאורייתא והוולד משני ממזר דאורייתא. ואי תיקשי אכתי סוף סוף כיון דטעמא דר"מ בשלום מלכות אינו אלא משום מטבע שטבעו חכמים והיאך אפשר לומר דגט פסול מדאורייתא יש לנו לומר דכל דמגרש אדעתא דרבנן מגרש וכמו שהארכתי בזה בתשובה א' דלכך כותבין בגט כדת משה וישראל כמ"ש התוס' לעיל פרק השולח דף ל"ג לענין כל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש ע"ש אלא דהתם כל היכא דמסיק הש"ס כה"ג היינו היכא דמדאוריית' לא הוי גיטא ומדרבנן הוי גיטא הוצרכו לומר כל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש משא"כ הכא הוי איפכא דמדאורייתא הוי גיטא ומדרבנן לא הוי גיטא מש"ה מצינן למימר שפיר דפסול מדאורייתא דכל דמגרש אדעתא דרבנן מגרש כן נ"ל. ויותר נכון אצלי לפי מה שמצאתי בספר גט פשוט למהר"ם חביב שכתב בא"ע סי' קכ"ו ליישב תשובת הרא"ש ז"ל בענין גט מוקדם שלא נודע להאשה וניסת לאחר והתירה הרא"ש ז"ל לחזור לבעלה הראשון בלא גט משני וכתב מהר"ם ז"ל דטעמיה דהרא"ש ז"ל כיון ששינה הסופר וכתב גט פסול לא עשה שליחות הבעל ונתבטל הגט מדאורייתא ע"ש באריכות אלא שלדעתי דבריו תמוהין בזה דא"כ בכל הנך דמתניתין דמסקינן לקמן דפליגי רבנן ואמרי הולד כשר ואמאי הרי שינה הסופר השליחות ובטל מדאורייתא ודוחק לאוקמי כל הנך דמתניתין בשינה הסופר מדעת הבעל דפשטא דמתני' לא משמע הכי נקטינן מיהא דבמאי דדלה לן חספא מהר"ם חביב ז"ל אשכחנא מרגניתא ליישב בזה שיטת רש"י ז"ל בשמעתין דקאי אליבא דר"מ דס"ל כל המשנה ממטבע בגיטין הולד ממזר לבד משלשה גיטין שכך היתה המטבע כמו שאפרש בעזה"י בדף פ"ו נמצא דלר' מאיר איכא למימר דפסול מדאורייתא דכיון ששינה מהמטבע עבר על ציווי הבעל שציוה לכתוב גט כשר ונתבטל' השליחות. ואי תיקשי הא לר"מ אפילו מצאו באשפה כשר ולא בעינן שליחות בכתיבה מ"מ כבר כתבו התוס' דף ס"ו בסוגי' דאומר אמרו דר"מ מודה היכא דשינה בכתיבה דהגט בטל ועוד דסוף סוף העדים שינו וחתמו על גט פסול ולא עשו שליחותן כדמשמע לעיל פ' המקבל דף ס"ג בהאי גיטא דנפאתה וכתבו תפאתה דמשמע דבחתימת העדים נמי שייך שליחות הבעל ע"ש. ובלא"ה כתב הרא"ש ז"ל בשמעתין דההיא דכתב במזרח והיה במערב דלאו אסופר קאי אלא אעדים והוא מלשון התוס' דיבמות דף צ"א ובסמוך אפרש דבריהם בזה. ועוד בה שלישית הוספתי טעם לשבח דלר"מ כל היכא דהגט פסול מדרבנן בטל נמי מדאורייתא והיינו לפמ"ש לעיל דף י"ז דלר"מ דס"ל עידי חתימה כרתי ומשמע משיטת רש"י ז"ל בכולה מכילתין דלר"מ לא בעינן עידי מסירה כלל דאין דבר שבערוה פחות משנים אעידי חתימה קאי. ולפ"ז הקשיתי לשאול דיכילנא למיפסל לכולהו גיטא דעלמא דהא מדאוריי' עדות שאי אתה יכול להזימן לא שמה עדות ועידי חתימה לא יכול להזימן לומר עמנו הייתם במקום פלוני ביום פלוני דמצו למימר אחרנוהו וכתבנוהו כדאיתא בריש פרק אחד דיני ממונות. וע"כ צריך לומר בזה דמדאורייתא היה צריך לכתוב בגט גט זה בזמנו כתבנוהו כי היכי דליהוי עדות שיכול להזימן והאידנא דלא כתבינן הכי היינו מתקנת חכמים דאין בודקין עדי נשים בדרישה וחקירה כדאיתא שילהי יבמות דכיון דאיכא כתובה למישקל כדיני ממונות דמי וה"ה לגיטין כמבואר בתשובת מהר"ר חיים שבתי בקונט' עגונות באריכות ואדרבא מהדרינן לכתוב לכתחילה שלא יוכל לבא לידי הזמה. סוף סוף לא מיתכשרי גיטין שלנו לר"מ אלא מדרבנן נמצא היכא שעבר על דברי חכמים ושינה ממטבע הם אמרו והם אמרו דלא הוי גט כלל דמדאורייתא בלא"ה לא הוי גיטא משום עדות שאי אתה יכול להזימן כן נ"ל ועדיין צ"ע ועמ"ש בזה בפרק השולח דף ל"ו והראשון נראה לענ"ד נכון יותר ודו"ק:

מתני' כתב לשם מלכות כו' הי' במזרח כו'. הא דתיקנו לכתוב מקום הכתיבה והחתימה באיזה מקום הי'. לכאורה טעמא משום הזמה דהוי עדות שא"א יכול להזימו. ובציר מהחקירות באיזה מקום כיון שעדותם הוא שחתמו בציווי הבעל צריכין להעיד החקירות באיזה מקום הי' החתימה. אך א"א לומר כן דא"כ אם לא כתב באיזה מקום יהי' בטל מן התורה וז"א. ועוד דבאין בו זמן ג"כ אאי"ל וכשר דיעבד גם לר"מ. וזה יש לדחות דבאמת דוקא בשינוי בטל לר"מ משא"כ בלא כתב כלל הוי כג' גיטין פסולין. אך הא לא כתבינן באיזה שעה ובצר מחקירות גם כ' בו שבוע שנה חודש כשר. והי' אפשר לומר. דהא תוס' סנהדרין [פ"א א'] כתבו כיון דמשכחת לה הזמה באיזה אופן אף רחוק שוב הוי יכול להזימו. ולכאורה באומרים א"י באיזה יום או חודש בטל עדותן הא יכול להזימם על כל החודש ומשכחת הזמה. וצ"ל דהתורה אמרה דבעי ז' חקירות שיהי' ראוי להזמה על כל הז' חקירות. וכיון שאינו ראוי בטל. כיון דעל חקירה זו דבאיזה יום אינו ראוי בשום אופן להזמה והנה הא דאינו יכול להזימה בטל העדות גם היכא שיודעין כל החקירותומצד אחר א"י להזימן כו'. וא"כ נהי דחכמים תיקנו דגם גט לא ליבעי דרישה וחקירה משום דאיכא כתובה למישקל וכשר כ' בו שבוע שנה כו' כמ"ש פ' אחד ד"מ. מ"מ י"ל דלא הי' התקנה רק דלא ליבעי דו"ח. אבל עכ"פ יכול להזימו בעי דזה צד אחר. רק ממילא סגי בכ' בו שבוע שנה כו' דהא לענין יכול להזימו לבד שוב סגי במה דמשכחת באיזה אופן וכיון שיכול להזימם על כל השבוע סגי כיון דחקירות לא בעי רק מצד הזמה ולכך כשר. אך לכאורה אין בו זמן כלל מ"ט דכשר דיעבד הא אי אפשר בשום אופן [להזימם]. וי"ל דבגט משכחת לה שיעידו המזימין שהי' עמהם מיום הקידושין עד עתה במקום אחר ושפיר משכחת לה וכשר דיעבד כיון דלא בעי דו"ח רק יכול להזימו כנ"ל. אמנם באיזה מקום שפיר צריך לכתוב דבאינו נכתב באיזה מקום אי אפשר בהזמה בשום אופן. שוב בטל מצד שאינו ראוי להזמה ולכך צריך לכתוב כנ"ל:

אך ז"א דא"כ יהי' בטל מה"ת בלא נכתב באיזה מקום וי"ל דנהי דהי' התקנה דלא ליבעי כלל ראוי להזמה ובטלו הדאורייתא מ"מ מדרבנן תיקנו דליבעי יכול להזימו עכ"פ באיזה אופן ולכך לר"מ הוי משנה ממטבע כו':

עוד י"ל הטעם לכאורה כמ"ש תה"ד [סי' רכ"ז] וע"ש רא"ש יבמות פ' מצות חליצה דבחליצה לא מהני קיבל עליו קרוב או פסול [ע"ש ואף] דבעי רק ב"ד משום הכתובה ובממון מהני קיבל עליו. מ"מ כיון דשוב צריך ב"ד גם האיסור משום הממון לא מהני קיבל עליו. וא"כ י"ל דבגט באמת לא שייך הזמה דאין חיוב ולא שייך והרשיעו כו'. רק כיון דיש כתובה שוב בעי הזמה. ושוב אף דבממון לא בעי הזמה מ"מ לענין הגט בעי כנ"ל. ויש לדחות:

עוד י"ל הטעם. כיון דמונין לשנות המלך ויכול להיות דבמקום א' מלך קודם וכיון שלא נכתב המקום לא נדע הזמן מתי מתחיל. אך גם זה יש לדחות דא"כ אם כתב לבריאת עולם יהי' כשר. גם לא גרע מאין בו זמן:

או י"ל דהא כשיש לו ב' שמות במקום הכתיבה שם א' ובמקום הנתינה שם אחר. וכ' רק שם מקום הכתיבה כשר. ואף דהא אינו ידוע כלל במקום הנתינה מי מגרש ואין זה ס' כריתות. וע"כ כיון דנכתב בו שנכתב במקום זה ושם כך שמו. א"כ מי שרואה הגט יודע שזה הוא המגרש דכשיחקור שם זה האיש במקום הכתיבה ידע שזה הוא. אבל אם לא הי' נכתב מקום הכתיבה הי' בטל דאינו ידוע מי המגרש כיון שבמקום הנתינה אין זה שמו כנ"ל:

או י"ל להמבואר לעיל לר"ה דבעל אומר לפקדון ושליש לגירושין בעל נאמן רק כשהם בעיר אחת דשייך אם איתא ע"ש. ובכל דוכתי אמרינן מסתמא נמסר במקום הכתיבה וכשיהי' מחלוקת אם היו שניהם בעיר לא נדע משא"כ כשנכתב מקום כנ"ל:

או י"ל דהא כשלא נמסר ביום שנכתב הוי מוקדם להרבה פוסקים ודוקא גט הנשלח ממקום למקום כשר ע"ש. וא"כ כשלא יהי' נכתב המקום ויתברר שהוא נמסר אחר זמן הכתיבה יהי' פסול דשמא נכתב כאן משא"כ כשכתוב המקום ידעו שנמסר במקום אחר וכשר כנ"ל. ולהרא"ש ז"ל דבלא נכתב כלל כשר רק בשינה ודאי שייך כל טעמים הנ"ל כיון שיסברו דנכתב במקום אחר כנ"ל. או לענין המטבע ע"ש סוף כתובות נשא אשה בקפוטקיא וגירשה בא"י:

שם מתני' הולד ממזר מזה ומזה. ופירש"י דהוי ממזר דאורייתא משני [הפירש"י הוא על וצריכה גט מזה ומזה ע"ש]. ותמוה כמ"ש תוס' נהי דכל המשנה לר"מ כו' אבל מ"מ לא הוי אלא מדרבנן. וי"ל דהא לר"מ דע"ח כרתי א"כ כשהם פסולים הגט בטל מדאורייתא א"כ כששינה מקום הי' במזרח כו' והא מבואר פ' שבועת העדות דעדים שמעידים שקר בעדות דרבנן ג"כ הם פסולין מה"ת. וא"כ כיון דהדין הוא דשינה מקום הוא פסול מדרבנן עכ"פ וא"כ הא העדים מעידים שבאמת נכתב במערב וכשר אף מדרבנן ובאמת הי' במזרח וכ' מערב ופסול וא"כ כשנכתב מערב מעידים על הגט שכשר גם מדרבנן והוא שקר וכיון שפסולין בטל הגט מה"ת כיון דע"ח כרתי. ובשלמא לרבנן כיון דהדין בפסולי דרבנן ניסת לא תצא א"כ לא מיקרי כלל עדות שקר דאף שהוא פסול הוי רק לכתחלה אבל לר"מ דכל המשנה כו' הולד ממזר מדרבנן ושוב הוי עדות גמור ובטל הגט מה"ת כיון שהוא עדות שקר כנ"ל ומיושב דברי רש"י דשוב הולד ממזר מה"ת:

ומיושב ג"כ מ"ש תוס' [בד"ה זו דברי ר"מ] דלא קיי"ל כר"מ ע"ש. ולהנ"ל י"ל דאף דקיי"ל כר"מ מ"מ כיון דקיי"ל כר"א דע"מ כרתי שוב אף שע"ח שקר אינו רק מזוייף מתוכו ופסול רק דרבנן כנ"ל. אמנם לדעת הר"ן גבי שוחט בשבת דלא נעשה מומר רק מכאן ואילך לא השחיטה שנעשה בה מומר. וכן בעדות א"כ גם בהנ"ל עדות זה מיקרי עדיין כשירים. אך ע"ש ובמהרי"ט ז"ל שדחו זה. ועוד דשייך עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה כיון דהעדות שכשר לגמרי בטל ששקר שוב גם העדות שכשר מה"ת בטל כנ"ל:

עוד י"ל למ"ש הרשב"א ונ"י כשאין יודעין החקירות דמתכשר בגט הוא משום דאיכא כתובה למישקל כדיני ממונות הוא ושייך בי' נעילת דלת. או דבגט עצמו שייך התקנה שהוא צורך כמו בקבלת גר ע"ש וא"כ לר"מ דכל המשנה כו' הולד ממזר א"כ אין לה כתובה מראשון דלא שייך לכשתנשאי לאחר תטלי כו' וגם התקנה לא שייך בגוף הגט דאין צורך כיון דהדין תצא. וא"כ שוב בטל מה"ת כיון ששינו המקום ולא העידו החקירות באיזה מקום. וכיון דע"ח כרתי הולד ממזר מה"ת. משא"כ לדידן דע"מ כרתי כנ"ל:

או י"ל למאי דפריך ריש הזורק הא לית לה יד ומשני גיטה וידה באין כא' כו' וא"כ כיון דלר"מ לענין כל הדברים לא הוי גט כלל ועדיין המעשה ידי' שלו גם אחר הגט כמו קודם. א"כ ממילא ידה עדיין קניא לי' לבעל ולא הוי גט מה"ת דאין לה יד ולא שייך גיטה וידה כו'. ואף דמסיק התם יד דאשה לא קשיא לי' מ"מ למ"ש הרשב"א שם הטעם דהוי כאומרת איני ניזונית במה שמקבלת הגט ע"ש א"כ בזה דלא הוי גט מדרבנן לא הוי כלל כאומרת א"נ ואיני עושה ושוב בטל מה"ת. ועוד דלר"מ סברי בכתובות [נ"ח ב] תיקנו מזונות תחת מעשה ידיה ע"ש ואינה יכולה לומר איני ניזונית ואיני עושה ע"ש:

או י"ל דפסול משום פי כתבם כיון שלא נעשה כתיקון חכמים כלל לר"מ ושפיר בטל מה"ת כנ"ל. או י"ל למ"ש תוס' [ד' ד' ד"ה דקיי"ל] דגם לר"מ בעי ע"מ דאין דבר שבערוה פחות מב'. רק מטעם חזקה שאינו רוצה לקלקלה ומסתמא מסר בעדים ע"ש. וא"כ כל זה בגט כשר שייך החזקה שעשה כדין כדי שתוכל לינשא או אף בגיטין פסולין לרבנן ג"כ מסתמא עשה כדין שעכ"פ לא תצא אבל לר"מ דתצא א"כ לא שייך חזקה הנ"ל שאף שנתן בעדים תצא. א"כ שוב אמרינן שלא ניתן כלל בעדים ומוקמינן אחזקת א"א דבטל מה"ת והולד ממזר כנ"ל:

או דאף להפוסקים דלא בעי לר"מ עדים היינו משוםאנן סהדי דלנפילה ולפקדון לא חיישינן כו'. וזה שפיר בגט כשר או לרבנן דלא תצא אבל לר"מ דתצא שייך שפיר חשש דנפילה ופקדון ושוב אין כאן עדים על המסירה כלל ושוב אף שמסר לה בטל מה"ת כנ"ל:

שם ואין לה בלאות כו' ופרש"י ז"ל אף בלאותי' קיימין כו' וקנסא הוא דקנסוה כו'. ותמוה מאוד כמ"ש תוס' דמפורש בש"ס זינתה לא הפסידה בלאותי' קיימים כו'. ונראה ליישב דשם בכתובות אמר בש"ס הטעם דלא הפסידה אם היא זינתה כלי' מי זינו ע"ש. ואינו מובן הא בלאות שאין קיימין ג"כ מן הדין הוא לה ואעפ"כ קנסו אותה להפסיד ממילא ג"כ בלאות קיימין כיון שהיא זינתה מפסדת. אך ע"כ הפי' כיון דגוף הבלאות שלה ולא הי' התקנה ליתן לו שלה. רק שאין קיימים דהוא רק חיוב עליו פטרו אותו מחיובו אבל קיימים שהם שלה לא שייך. אמנם מ"מ אינו מובן דשמא הי' התקנה ג"כ שיהי' שלו ותתחייב לו הבלאות. אמנם הא קיי"ל חייבי מיתות שוגגין פטורין מתשלומין וא"כ בזינתה כשהיא א"א הוי חייבי מיתות שוגגין כו' וא"כ נהי דנימא דהי' התקנה חיוב גמור עלי' מ"מ זה החיוב הוא על שעת הזנות ופוטר המיתה אותה מחיוב זה ואין שייך לחייבה על הזנות יותר מאם היתה מתחייבת אז חיוב גמור דבשלמא לענין מה שנפטר הבעל לא שייך משא"כ לענין בלאות קיימין שהוא חיוב כנ"ל. אך אם הי' התקנה הקנאה שנעשו שלו לא היה שייך טעם הנ"ל. וע"ז אמר כלי' מי זינו ולא שייך לעשות תקנה על הכלים להקנותם לו רק היא זינתה ולעשות חיוב עלי' לא שייך מטעם הנ"ל:

וכל זה בזינתה ממש. אבל הכא דמה"ת מהני גט הראשון ואין חיוב מיתה כלל עלי' שוב הפסידה גם בלאותי' קיימין מטעם קנס עלי' וע"ז כתב רש"י שפיר קנסא הוא דקנסוה כו' היינו כנ"ל דכאן שייך הקנס עלי' לחייבו ליתן לו הבלאות קיימין ומ"מ לא שייך הפטור כנ"ל:

או י"ל דלר"מ דסבר חדשה תורה בקנס דאע"ג דמקטל משלם שוב י"ל דגם קנס דרבנן אינו פוטר. אך ז"א:

שם מתני'. ולא זה וזה מטמאין לה ופי' רש"י אם כהנים הם. ותמוה מאוד כמ"ש מהרש"ל דבין כך ובין כך פסולה ולאשתו פסולה אין כהן מטמא כו'. ופי' מהרש"ל כהן והב' נזיר ותמוה דהא נזיר אינו מטמא לאשתו כשירה ג"כ. ונראה למאי דמבואר בש"ס יבמות [פ"ט ע"ב] דאמר כיון דבעל ירית לה וקריא ולא עני הוי מת מצוה וע"ש בתוס' שכתבו שהוא רק מדרבנן סברא זו אמנם אם נאמר דזה מה"ת מיושב שפיר כדברי מהרש"ל ז"ל:

(עט ב משנה) לשום מלכות שאינה הוגנת.—לפירש"י נשנתה משנה זו בבבל, וזה דוחק. אבל מצאתי בערוך ע' לשון א' שהעתיק תשובת גאון, דמלכות רומי נחלקה לשתי מלכויות: אחת גדולה והיא הוגנת, וא' קטנה נקראה אלבניז"י [=אלבניה?] ואינה הוגנת ואין לה כתב [ועי' עה"ש].

והח' ח"י בורנשטיין פירש שהוא לבנין עיר רומי, שהוא ב"א תתקפ"ד ליצירה, ולמלכות מדי היינו משנת ג"א תתק"ד, שתפס ארסק הפרתי את המלכות מבית סילוקוס, כי הקפידו הרומיים לכתוב לקיסרים או לארכונים.

והא דאמר רב יהודה לא יעמוד אדם על גגו ויקלוט מי גשמים. הצפין על גגו של חבירו דהוי מוציא מרשות לרשות אם לא עירבו שאע''פ שאינם דרים על הגגות שייך נמי בהו איסור חילוק רשות: הני מילי. דחלוקת רשויות גגין כרשויות בתים לענין שבת: אבל בגיטין. היו לו שני גגין סמוכין זה לזה והשאילה מקום בזה לקבל את גיטה וקיבלתו בזה לא אמרינן הכא רשויות חלוקות דהא דאמרן לעיל תרי מקומות לא מושלי אינשי משום קפידא הוא יש משאיל חצרו ומקפיד על ביתו אבל כולי האי גגין סמוכין ואין תשמיש רגיל בהן לא קפדי אינשי: במחיצות החיצונה קא מינטרה. רגילה להשתמר הלכך משועבדות הן לה וקנו לה: דהא לא נח. ואין מחיצות כלי עשוין לאוירן לשמור דאין כלי עשוי אלא להניח בתוכו: ה''ג וכי נח מאי הוי כו': שאין לה שוליים. פונ''ץ דפנימית מונחת ע''ג קרקע: גיטה קודם לבנה. שמא ישהה את הגט שנתים ושלש בין כתיבה לנתינה ויהיו לה בנים ממנו בתוך הזמן ואחר כך יגרשנה בו ולימים כשישתכח הדבר יראו זמן הגט קודם ללידת הבן ויהו סבורין שניתן לה משעת כתיבה ויאמרו מן הפנויה נולד משגרשה והוי פגם: אם נתגרשה. בגט ישן והלך בעלה למדה''י תינשא לכתחלה: מתני' כתב לשם מלכות שאינה הוגנת. מי שהיה בבבל וכתב בשנת כך וכך למלכות אחרת ובגמרא מפרש אמאי קרי לה שאינה הוגנת או שכתב לשם מדי כו' לפי שצריך לכתוב לשם מלכות שנכתב בה כדמפרש בגמ': או שכתבה לבנין הבית או לחורבנו פסול. מפני שלא כתב לשם המלכות: תצא מזה ומזה. אם ניסת בגט זה תצא מן הראשון ומן השני וצריכה גט שני מן הראשון וגט מן השני ואע''פ שקדושי שני לא הוו קדושין וביבמות (פח:) מפ' טעמא גזרה שמא יאמרו גירש ראשון גט גמור ונשא שני ונמצאת אשת איש יוצאה בלא גט: ולא פירות. דין פירות שתקנו לה לאשה פירקונה משביה תחת פירות ועל אלו אין לה כלום: ולא בלאות. הקיימים מבגדים שהכניסה לו וקנסא הוא דקנסוה כדמפ' ביבמות (צא:) דאיבעי לה אקרויה לגיטא: והולד ממזר מזה ומזה. אם החזירה הראשון וילדה לו בן הוי ממזר מדרבנן וביבמות (פט:) אמרינן דאסור בממזרת הואיל וכשר מן התורה: מטמאין לה. אם כהנים הם: נפסלת מן הכהונה. דזונה היא דסתם זונה היינו אשת איש שמזנה תחת בעלה לאחרים דהיינו נפקת ברא:

והא דאמר רב יהודה אמר שמואל לא יעמוד אדם בגג זה כו'. וא''ת והא שמואל פסיק כר''ש דאמר גגין רשות אחד הן בפ' כל גגות (עירובין דף צא.) וי''ל דהכא להוליך מגג לבית קאמר וא''ת א''כ אמאי נקט מגגו של חבירו אפי' מגג של עצמו לא יקלוט להוליך לביתו לפי שגגו נפרץ לגג של חבירו שהוא אסור לו וי''ל דשמואל סבר התם דאפי' במחיצות שאינן ניכרות אמרינן גוד אסיק מחיצות הבית למעלה ומותר לטלטל מגג לבית ומיהו אנן כרב קי''ל דמצריך מחיצות ניכרות ומיהו לישנא דכשם שדיורין חלוקין למטה כו' משמע דמגג לגג קאמר ושמא שמואל נמי נקט מילתיה ככולי עלמא לרבנן מגג לגג לר''ש מגג לבית וא''ת מאי קמ''ל. שמואל מתני' היא בריש פ' כל גגות (שם דף פט:) וי''ל קמ''ל אפילו קליטת גשמים שלא נחו בגגו של חבירו ואפ''ה דיורין חלוקין למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה והכי הוה מצי לאיתויי מתני' אלא דניחא ליה לאיתויי מילתא דשמואל: פנימית גופה במחיצות החיצונות מינטרה. מה שפירש בקונט' שמחיצות החיצונות משועבדות לפנימיות לאו דוקא משועבדות דא''כ אדמפליג בין חצרות לקופות ליפלוג בחצרות גופייהו בין משועבדות לשאינם משועבדות אלא טעמא כיון שהמחיצות החיצונות קבועות ועתידות לישאר שם חשיבא פנימית מינטרא בהו ומיירי כשמחיצות החיצונות מפסיקות בין חיצונה לפנימית דאי אין מפסיקות כשהגיע הגט לאויר פנימית ולא נכנס תוך מחיצות אמאי מגורשת הא אינו משתמר מפני בני חיצונה וא''כ לא חשיב חצר המשתמרת כדפריך גבי עובדא דר''ג וזקנים בב''מ (דף יא:) וכי בצד שדהו היו עומדין אע''פ שהתבואה היתה בביתו של ר''ג שהיה משתמר כדמוכח בירושלמי שכבר היה בבית מ''מ לא הויא משתמרת לגבי זקנים מפני בני ביתו של ר''ג ועוד י''ל דמיירי שפיר באין מחיצות החיצונות מפסיקות ומיירי שהאשה עומדת בצד חצרה הלכך הוי חצר המשתמרת ע''י מחיצות החיצונות דלא לישדיא זיקא לרה''ר אבל גבי זקנים לא היו מועילין מחיצות בית של ר''ג כיון שהזקנים לא היו עומדין בצד הבית והא דאמרינן בשלהי השואל (שם דף קב.) דהזבל של בעל הבית פי' של משכיר בתורי דאתו ליה מעלמא דקנתה לו חצרו אע''פ שאינה משתמרת מן השוכר י''ל דמיירי שיש גם למשכיר בית באותו חצר דהוי עומד בצד חצרו אי נמי שוכר הוי כמו שומר ושלוחו של משכיר: דהא לא נח. פי' בקונטרס ואין מחיצות של כלי עשויות אלא להניח בתוכן משמע מפירושו דאויר כלי אינו קונה ואין נראה דבפרק בתרא דע''ז (דף עא:) אמר גבי יין נסך מכי מטא לאוירא דמנא קנייה יין נסך לא הוי עד דמטא לארעיה דמנא משמע דאויר כלי קונה אלא נראה דהכי פירושו דהא לא נח באויר כלי אבל גבי חצרות אע''ג דלא נח תוך מחיצות הפנימיות כיון שהוא תוך מחיצות החיצונה מגורשת כיון דמחיצות החיצונות הם קבועות כדפירשנו לעיל וגרסי' גבי חצרות כיון שהגיע לאויר מחיצות הפנימית פירוש כנגד הפנימי למעלה ממחיצותיה ותוך מחיצות חיצונה וגבי קופות גרסי' אפילו הגיע לאויר פנימית פירוש ולמעלה ממחיצותיה דאי הוה בתוך חלל קופה הפנימית הויא מגורשת כדפרישית ואית ספרים דגרסי גבי חצרות כיון שהגיע לאויר מחיצה חיצונה ולפי גירסא זו כיון דגבי קופות נקט פנימית הוי משמע אפילו מונח בחלל פנימית אינה מגורשת עד שינוח בשוליו כדפי' בקונט' ולא יתכן דאויר כלי קונה כדפרישית: ב''ש סברי לא אמרינן גזרה שמא יאמרו גיטה קודם לבנה. בירושל' מפרש דאזלי לטעמייהו דב''ש אית להו בפ' המגרש (לקמן דף צ.) לא יגרש אדם את אשתו אא''כ מצא בה דבר ערוה הלכך מזוהמת היא בעיניו ואינו בא עליה וב''ה אית להו אפילו הקדיחתו תבשילו יכול לגרשה ואינה מזוהמת בעיניו ויאמרו כי בא עליה וכי האי גוונא פליגי לקמן (דף פא.) במגרש ולנה עמו בפונדקי למאן דמוקי לה בלא ראוה שנבעלה: כתב לשם מלכות שאינה הוגנת. אומר רבינו אלחנן דלהכי קרי לה שאינה הוגנת לאשמועינן דאע''פ שאין לה לא כתב ולא לשון אף על פי כן מתקנאין בה: ולא בלאות. פירש בקונטרס בלאותיה קיימים ואין נראה דבהדיא אמרינן בסוף פרק אלמנה ניזונית (כתובות דף קא.) זינתה לא הפסידה בלאותיה קיימין אלא בשאין קיימין איירי הכא: וצריכה גט מזה ומזה. פי' בקונטרס אע''פ שקדושי השני לא היו קדושין כדמפרש ביבמות (דף פח:) גזרה שמא יאמרו גירש ראשין גט גמור ונשא שני ונמצאת אשת איש יוצאה בלא גט ואינו נראה לה''ר יוסף דהתם ודאי היא אשת ראשון אינה מקודשת לשני אבל הכא מה''ת צריכה גט משני שהרי גט גמור היה אותו שגירש בו ראשון ואינו פסול אלא מדרבנן: