גיטין עו ע"ב

וְאֵינָהּ מְגוֹרֶשֶׁת
אָמַר אַבָּיֵי תְּרֵי תְּנָאֵי קָאָמַר לַהּ אִי מָטֵינָא לְגָלִיל לְאַלְתַּר לֶיהֱוֵי גִּיטָּא וְאִי מִשְׁתַּהֵינָא בְּאוֹרְחָא תְּלָתִין יוֹמִין וְלָא אָתֵינָא לֶיהֱוֵי גִּיטָּא הִגִּיעַ לְאַנְטִיפְרַס וְחָזַר דְּלָא לְגָלִיל מְטָא וְלָא אִישְׁתַּהוֹיֵי נָמֵי אִשְׁתַּהִי תְּלָתִין יוֹמִין בָּטֵל תְּנָאוֹ
הֲרֵי זֶה גִּיטִּיךְ אִם לֹא בָּאתִי מִכָּאן וְעַד שְׁלֹשִׁים יוֹם כּוּ' לְמֵימְרָא דְּעַכּוֹ בִּמְדִינַת הַיָּם קָיְימָא וְהָא אָמַר רַב סָפְרָא כִּי הֲווֹ מִיפַּטְרִי רַבָּנַן מֵהֲדָדֵי בְּעַכּוֹ הֲווֹ מִפַּטְרִי מִשּׁוּם דְּאָסוּר לָצֵאת מֵאָרֶץ לְחוּצָה לָאָרֶץ
אָמַר אַבָּיֵי תְּרֵי תְּנָאֵי קָאָמַר לַהּ אִי מָטֵינָא לִמְדִינַת הַיָּם לְאַלְתַּר לֶיהֱוֵי גִּיטָּא אִי מִשְׁתַּהֵינָא בְּאוֹרְחָא תְּלָתִין יוֹמִין וְלָא אָתֵינָא לֶיהֱוֵי גִּיטָּא הִגִּיעַ לְעַכּוֹ וְחָזַר דְּלָא לִמְדִינַת הַיָּם מְטָא וְלָא אִישְׁתַּהוֹיֵי נָמֵי אִשְׁתַּהִי תְּלָתִין יוֹמִין בָּטֵל תְּנָאוֹ
הֲרֵי זֶה גִּיטִּיךְ כׇּל זְמַן שֶׁאֶעֱבוֹר וְכוּ' וְהָא לָא עֲבַר אָמַר רַב הוּנָא מַאי פָּנַיִךְ תַּשְׁמִישׁ וְאַמַּאי קָרֵי לֵיהּ פָּנַיִךְ לִישָּׁנָא מְעַלְּיָא נָקֵט
וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר לְעוֹלָם פָּנַיִךְ מַמָּשׁ מִי קָתָנֵי הֲרֵי זוֹ מְגוֹרֶשֶׁת הֲרֵי זֶה גֵּט קָתָנֵי דְּלָא הָוֵי גֵּט יָשָׁן וּלְכִי מָלוּ תְּלָתִין יוֹמֵי הָוֵי גִּיטָּא
תַּנְיָא כְּוָותֵיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן הֲרֵי זֶה גִּיטִּיךְ כׇּל זְמַן שֶׁאֶעֱבוֹר מִנֶּגֶד פָּנַיִךְ שְׁלֹשִׁים יוֹם וְהָיָה הוֹלֵךְ וּבָא הוֹלֵךְ וּבָא הוֹאִיל וְלֹא נִתְיַיחֵד עִמָּהּ הֲרֵי זֶה גֵּט וּלְגֵט יָשָׁן אֵין חוֹשְׁשִׁין שֶׁהֲרֵי לֹא נִתְיַיחֵד עִמָּהּ
וְלֵיחוּשׁ שֶׁמָּא פִּיֵּיס אָמַר רַבָּה בַּר רַב הוּנָא הָכִי אָמַר אַבָּא מָרִי מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב בְּאוֹמֵר נֶאֱמֶנֶת עָלַי לוֹמַר שֶׁלֹּא בָּאתִי
אִיכָּא דְּמַתְנֵי לַהּ אַמַּתְנִיתִין מֵעַכְשָׁ(י)ו אִם לֹא בָּאתִי מִכָּאן וְעַד שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ וּמֵת בְּתוֹךְ שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ הֲרֵי זֶה גֵּט וְלֵיחוּשׁ שֶׁמָּא פִּיֵּיס אָמַר רַבָּה בַּר רַב הוּנָא הָכִי אָמַר אַבָּא מָרִי מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב בְּאוֹמֵר נֶאֱמֶנֶת עָלַי לוֹמַר שֶׁלֹּא בָּאתִי
מַאן דְּמַתְנֵי לַהּ אַמַּתְנִיתִין כׇּל שֶׁכֵּן אַבָּרַיְיתָא
מַאן דְּמַתְנֵי לַהּ אַבָּרַיְיתָא אֲבָל אַמַּתְנִיתִין הָא לָא אֲתָא
מַתְנִי' הֲרֵי זֶה גִּיטִּךְ אִם לֹא בָּאתִי מִכָּאן וְעַד שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ וּמֵת בְּתוֹךְ שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ אֵינוֹ גֵּט
הֲרֵי זֶה גִּיטִּיךְ מֵעַכְשָׁ(י)ו אִם לֹא בָּאתִי מִכָּאן וְעַד שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ וּמֵת בְּתוֹךְ שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ הֲרֵי זֶה גֵּט
אִם לֹא בָּאתִי מִכָּאן וְעַד שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ כִּתְבוּ וּתְנוּ גֵּט לְאִשְׁתִּי כָּתְבוּ גֵּט בְּתוֹךְ שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ וְנָתְנוּ לְאַחַר שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ אֵינוֹ גֵּט
כִּתְבוּ וּתְנוּ גֵּט לְאִשְׁתִּי אִם לֹא בָּאתִי מִכָּאן עַד שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ כָּתְבוּ בְּתוֹךְ שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ וְנָתְנוּ לְאַחַר שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ אֵינוֹ גֵּט רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר כָּזֶה גֵּט
כָּתְבוּ לְאַחַר שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ וְנָתְנוּ לְאַחַר שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ וָמֵת אִם הַגֵּט קוֹדֵם לַמִּיתָה הֲרֵי זֶה גֵּט וְאִם מִיתָה קָדְמָה לַגֵּט אֵינוֹ גֵּט וְאִם אֵין יָדוּעַ זוֹ הִיא שֶׁאָמְרוּ מְגוֹרֶשֶׁת וְאֵינָהּ מְגוֹרֶשֶׁת
גְּמָ' תָּנָא רַבּוֹתֵינוּ הִתִּירוּהָ לִינָּשֵׂא
מַאן רַבּוֹתֵינוּ אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל בֵּי דִינָא דִּשְׁרוֹ מִישְׁחָא סָבְרִי לַהּ כְּרַבִּי יוֹסֵי דְּאָמַר זְמַנּוֹ שֶׁל שְׁטָר מוֹכִיחַ עָלָיו
אָמַר רַבִּי אַבָּא בְּרֵיהּ דְּרַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן רַבִּי יְהוּדָה נְשִׂיאָה בְּנוֹ שֶׁל רַבָּן גַּמְלִיאֵל בַּר רַבִּי הוֹרָה וְלֹא הוֹדוּ לוֹ כׇּל סִיעָתוֹ וְאָמְרִי לָהּ כׇּל שְׁעָתוֹ
אֲמַר לֵיהּ רַבִּי אֶלְעָזָר לְהָהוּא סָבָא כִּי שְׁרִיתוּהָ לְאַלְתַּר שְׁרִיתוּהָ אוֹ לְאַחַר שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ שְׁרִיתוּהָ לְאַלְתַּר שְׁרִיתוּהָ דְּהָא לָא אָתֵי אוֹ דִלְמָא לְאַחַר שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ שְׁרִיתוּהָ דְּהָא אִיקַּיַּים לֵיהּ תְּנָאוֹ
וְתִיבְּעֵי לֵיהּ מַתְנִיתִין מֵעַכְשָׁ(י)ו אִם לֹא בָּאתִי מִכָּאן וְעַד שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ וּמֵת בְּתוֹךְ שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ הֲרֵי זֶה גֵּט לְאַלְתַּר הָוֵי דְּהָא לָא אָתֵי אוֹ דִלְמָא לְאַחַר שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ דְּהָא אִיקַּיַּים לֵיהּ תְּנָאֵיהּ אִין הָכִי נָמֵי וּמִשּׁוּם דַּהֲוָה בְּהָהוּא מַעֲשֶׂה
אָמַר אַבָּיֵי הַכֹּל מוֹדִים הֵיכָא דְּאָמַר לִכְשֶׁתֵּצֵא חַמָּה מִנַּרְתִּיקָהּ

תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף עו - ב

ולכן אם היה הולך מיהודה לגליל ועבר את אנטיפרס אבל לא הגיע לכפר עותנאי וחזר תוך שלושים יום ולאחר זמן חזר והלך לגליל ושהה שם יותר משלושים יום.

הרי היא מגורשת ליפסל לכהונה ואינה מגורשת להנשא בגט זה.

כיון שיש ספק אם בטל הגט בהליכתו הראשונה, היות ועבר את אנטיפרס, והמקום שם ספק: שמא גליל הוא - ובטל הגט כיון שחזר תוך שלושים יום, ושמא יהודה הוא - ואז לא בטלה תנאו, ונתקיים התנאי בהליכתו השניה, וחל גט.

וקשה מברייתא זו על המשנה, שהרי לפי ברייתא זו היה צריך להיות הדין במשנה, שאם היה הולך מיהודה לגליל והגיע לאנטיפרס וחזר, לא בטל תנאו, כיון שעדיין לא יצא לגליל, ואם ילך אחר זמן וישתהה בגליל, יהיה גט. וכן באופן שהיה הולך מגליל ליהודה, והגיע לכפר עותנאי וחזר, לא ביטל את תנאו, כיון שעדיין לא הגיע ליהודה. ואילו במשנה כתוב שבשני מקרים אלו, תנאו בטל.

אמר אביי, באמת אנטיפרס היא מיהודה וכפר עותנאי הוא מן הגליל, כמבואר בברייתא.

ובמשנה מדובר באופן שתרי [שתי] תנאי [תנאים] קאמר לה:

וכך אמר: אי מטינא [אם אגיע] לגליל - לאלתר ליהוי גיטא [מיד יהא גט].

ואי משתהינא באורחא תלתין יומין ולא אתינא [ואם [לא אגיע לגליל ו] אשתהה בדרך שלושים יום [מיום שאצא מכאן] ולא אבוא] - ליהוי [יהא] גיטא.

ולכן הדין, שאם הגיע לאנטיפרס וחזר בתוך שלושים יום, לא התקיים התנאי, והגט בטל, כיון דלא לגליל מטא [הגיע], ולא אישתהויי נמי אשתהי תלתין יומין [וגם לא שהה שיהויי של שלושים יום] בדרך, משום כך אינה מגורשת ובטל תנאו.

וכמו כן יש לבאר את האופן השני שבמשנה, בהיה בגליל, שמדובר בהתנה שני תנאים: א. אם אגיע ליהודה - מיד יחול הגט, ב. אם לא אגיע ליהודה יחול הגט רק אם אשתהה בדרך שלושים יום מהיום שאצא מהבית, ולכן הדין, שאם הגיע לכפר עותנאי וחזר בתוך שלושים יום, כיון שלא הגיע ליהודה, וגם לא שהה בדרך שלושים יום, משום כך אינה מגורשת ובטל התנאי.

שנינו במשנה: אם נתן גט לאשתו ואמר לה הרי זה גיטך אם לא באתי מכאן ועד שלשים יום, והיה הולך למדינת הים, והגיע לעכו וחזר בתוך שלושים יום - בטל תנאו.

ולכאורה התנאי בטל, משום שבהגיעו לעכו, נחשב שיצא למדינת הים וכיון שחזר תוך שלושים יום, לא קיים את התנאי, ואינה מגורשת והתנאי בטל.

והוינן בה: למימרא, דעכו במדינת הים קיימא [נמצאת], ואינה נחשבת כארץ ישראל? ^[7]

והא [והרי] אמר רב ספרא: בני מדינת הים שהיו הולכים ללמוד תורה בארץ ישראל, כשהיו חוזרים לבתיהם, היו חבריהם בני ארץ ישראל מלווים אותם עד לגבול ארץ ישראל, וכי הוו מיפטרי רבנן מהדדי [וכשהיו נפרדים חכמים זה מזה] - בעכו הוו מפטרי [היו נפרדים].

משום דאסור לצאת מארץ לחוצה לארץ!

משמע שעכו נמצא בארץ ישראל, וקשה שבמשנה משמע כי עכו כבר נחשב חוץ לארץ.

אמר אביי, באמת עכו נמצא בארץ ישראל, ובמשנה מדובר באופן שתרי [שני] תנאי [תנאים] קאמר לה:

וכך אמר: אי מטינא [אם אגיע] למדינת הים - לאלתר ליהוי גיטא [מיד יהא גט], אי משתהינא באורחא תלתין יומין ולא אתינא [ואם [לא אגיע לחוץ לארץ ו] אשתהה בדרך שלושים יום [מיום שאצא מכאן] ולא אבוא] - ליהוי [שיהא] גיטא. לכן הדין, שאם הגיע לעכו וחזר בתוך שלושים יום, כיון דלא למדינת הים מטא [הגיע], ולא אישתהויי נמי אשתהי תלתין יומין [וגם לא שהה שיהויי של שלושים יום] בדרך, לכן אינה מגורשת ובטל תנאו.

שנינו במשנה: אמר לה בשעת מסירת הגט: הרי זה גיטך כל זמן שאעבור מכנגד פניך [שלא אתראה בפניך] שלושים יום רצופין, אפילו היה הולך ובא, אם לא התייחד עמה במשך שלושים יום - הרי זה גט.

והוינן בה: מדוע חל הגט אם לא התייחד עמה, והא [והרי] לא קיים את התנאי, שהרי לא עבר מכנגד פניה במשך שלושים יום רצופין, אלא היה הולך ובא!

אמר רב הונא: יש לומר, מאי [מה פירוש] התנאי שהתנה "אם לא אעבור מכנגד פניך"?

הכוונה לתשמיש.

וכיון שלא נתייחד עמה במשך שלושים יום, אם כן עברו שלושים יום בלא תשמיש, ונתקיים התנאי, והגט חל.

ואמאי קרי ליה [ומדוע קורא לו] לתשמיש בלשון פניך?

כי לישנא מעליא נקט, שדיבר בלשון נקיה.

ורבי יוחנן אמר: לעולם לשון "פניך" שבמשנה הכוונה פניך ממש, כלומר שלא יתראה בפניה במשך שלושים יום, ובאמת אין הגט חל כל זמן שהיה הולך ובא בפניה.

ולא קשים דברי המשנה.

כי מי קתני במשנה בלשון: "הרי זו מגורשת" שמשמעותו כי הגט חל מיד?

לשון: "הרי זה גט" קתני במשנה!

כלומר, שהגט עדיין לא נפסל, דלא הוי [שאין זה] גט ישן ^[8], ועדיין יכול הגט לחול אם יתקיים התנאי, ולכי מלו תלתין יומי הוי גיטא [וכאשר יתמלאו שלושים יום [שלא יתראה בפניה] יחול הגט].

תניא ברייתא מפורשת כוותיה [כשיטתו] דרבי יוחנן:

ששנינו בברייתא: אמר לה: הרי זה גיטך כל זמן שאעבור מנגד פניך שלשים יום.

והיה הולך ובא הולך ובא.

הואיל ולא נתייחד עמה - הרי זה גט, ולגט ישן אין חוששין שהרי לא נתייחד עמה.

משמע כדברי רבי יוחנן שהחשש הוא לגט ישן, ועל זה דיברה המשנה, שאין חוששין לגט ישן כשלא התייחד עמה, אבל באמת אין הגט חל עד שיעברו שלושים יום רצופין שלא יתראה בפניה.

ומקשינן: מדוע מכשירים את הגט כשהיה הולך ובא, וליחוש שמא פייס את אשתו במשך הזמן שהיה הולך ובא, ונתייחד עמה! ולאחר זמן יבוא הבעל ויערער על הגט ויאמר שפייסה.

אמר רבה בר רב הונא, הכי אמר אבא מרי משמיה דרב: מדובר באופן שאומר הבעל בשעת התנאי, כי על מנת כן אני מוסר לה את הגט, שתהא נאמנת עלי כמאה עדים לומר שלא באתי ונתייחדתי ופייסתי.

וכיון שמאמינה על כך - אם אמרה שלא נתייחד עמה - אינו נאמן והגט קיים ^[9].

איכא דמתני לה [יש ששנו] את תירוצו של רבה בר רב הונא אמתניתין שלקמן:

שכתוב במשנה לקמן, אם אמר לה: הרי זה גיטיך מעכשיו אם לא באתי מכאן ועד י"ב חדש, ומת בתוך י"ב חדש - הרי זה גט.

והקשו בגמרא: מדוע הגט כשר וליחוש שמא פייס ^[10] את אשתו במשך הזמן עד שמת, ונתייחד עמה!

ועל זה אמר רבה בר רב הונא, הכי אמר אבא מרי משמיה דרב: מדובר באופן שאומר הבעל בשעת התנאי, כי על מנת כן אני מוסר לה את הגט, שתהא נאמנת עלי כמאה עדים לומר שלא באתי ונתייחדתי ופייסתי!

וכיון שהאשה אומרת שבעלה לא פייס אותה, שוב אין לחשוש שמא הבעל פייס אותה לאחר כתיבת הגט, כיון שהיא נאמנת.

ואמרינן: מאן דמתני לה [מי ששנה] את דברי רבה בר רב הונא בשם רב אמתניתין שלקמן, כל שכן שנאמרו דבריו אברייתא.

כי אם באופן של המשנה, שלא היה הולך ובא, מודה רב שחוששים שמא פייס לולא שהתנה בתחילה שהאשה תהיה נאמנת עליו לומר שלא בא, כל שכן, באופן של הברייתא, שהיה הולך ובא, שאז ודאי שיש לחשוש שמא פייס.

מאן דמתני לה [מי ששנה] את דברי רבה בר רב הונא בשם רב אברייתא.

אבל אמתניתין שמת תוך י"ב חודש ולא ראינו שחזר לעיר מאז שיצא, אין לחשוש שמא פייס, דהא לא אתא [שהרי לא בא] לפניה כלל, ואפילו אם לא התנה בתחילה להאמין לאשה שלא בא, אין חוששין שמא פייס והגט קיים ^[11].

מתניתין:

האומר לאשתו: הרי זה גיטך אם לא באתי מכאן ועד י"ב חדש, כלומר, אם לא אבוא בתוך שנים עשר חודש מיום נתינת הגט, יהא זה גט.

ומת בתוך י"ב חדש -

כיון שלא אמר לה "הרי זה גיטך מעכשיו", משמע שלא יחול הגט אלא לאחר שנים עשר חודש.

לכן כשמת בתוך אותו הזמן, אינו גט, כיון שאין הגט חל לאחר מיתה ^[12]. ואם מת הבעל בלא בנים, הרי היא זקוקה ליבום.

אבל אם אמר לה: הרי זה גיטך מעכשיו אם לא באתי מכאן ועד י"ב חדש.

הואיל ואמר "מעכשיו", אם כן משמעות הלשון, שאם לא יבוא בתוך שנים עשר חודש, יחול הגט למפרע משעת נתינת הגט לידה.

ולכן, אם מת בתוך י"ב חדש -

אף על פי שלא נתכוון הבעל לכך שלא יבוא מחמת מיתה, שהרי מיתה אינה שכיחה.

הרי זה גט, שכבר חל הגט למפרע משעת נתינה.

אמר לשנים: אם לא באתי מכאן ועד י"ב חדש כתבו ותנו גט לאשתי, כלומר, לאחר שנים עשר חודש כתבו ותנו גט לאשתי, אם לא אבוא בתוך אותו הזמן.

אם כתבו השנים את הגט בתוך י"ב חדש ונתנו אותו לאחר י"ב חדש -

אינו גט.

כי כוונת הבעל היתה, שאף הכתיבה לא תהא אלא לאחר שנים עשר חודש.

וכן אם אמר: כתבו ותנו גט לאשתי אם לא באתי מכאן עד י"ב חדש - אף על פי שהזכיר את הכתיבה קודם שהזכיר את הזמן, ואפשר לומר, שלא נתכוון להקפיד אלא על הנתינה, שתהא לאחר שנים עשר חודש, אבל לא על הכתיבה.

מכל מקום אף בכגון זה, אם כתבו בתוך י"ב חדש ונתנו לאחר י"ב חדש -

אינו גט, לפי שלא אמר "מעכשיו", ואף לשון זה משמעותו שלא יכתבו את הגט אלא לאחר שנים עשר חודש, שלא רק על הנתינה הקפיד הבעל שיהא לאחר שנים עשר חודש אלא אף על הכתיבה.

רבי יוסי אומר: כזה גט, הואיל והזכיר את הכתיבה קודם שהזכיר את הזמן ^[13], הרי זה גט, אף על פי שכתבוהו בתוך שנים עשר חודש, שכן לשון זה משמעותו: כתבו מעכשיו, ותנו אם לא באתי מכאן ועד שנים עשר חודש, כלומר שהקפיד על זמן הנתינה ולא על זמן הכתיבה.

אבל אם השנים כתבו את הגט רק לאחר י"ב חדש ונתנו אותו לאחר י"ב חדש, שעשו הכל לפי תנאו, ומת הבעל.

באופן זה כולם מודים:

שאם הגט ניתן לאשה קודם למיתה - הרי זה גט, כי הגט חל בחיי הבעל.

ואם מיתה קדמה לנתינת הגט לידי האשה - אינו גט, שהרי הגט לא חל עד שעת נתינה, ואין גט לאחר מיתה.

ואם אין ידוע מה קדם למה, אם הגט קדם למיתה או שהמיתה קדמה לגט - זו היא גירושין שאמרו עליה חכמים, מגורשת ואינה מגורשת מספק ^[14].

גמרא:

שנינו במשנה: אמר לה: הרי זה גיטיך אם לא באתי מכאן ועד י"ב חודש, ומת בתוך אותם י"ב חודש - אינו גט, כיון שלא אמר לה "הרי זה גיטך מעכשיו", משמע שלא יחול הגט אלא לאחר שנים עשר חודש, ואין חלות גט לאחר מיתה. ואם מת הבעל בלא בנים, זקוקה היא ליבום.

תנא בברייתא: רבותינו חלקו על הדין שבמשנה והתירוה לינשא בגט זה, כיון שהם סוברים כי אף על פי שלא אמר בתנאי שיחול הגט "מעכשיו", נחשב כאילו אמר לה "מעכשיו", כי מסתמא התכוון שיחול הגט מיד, אם יתקיים התנאי.

והוינן בה: מאן [מי הם] רבותינו?

אמר רב יהודה אמר שמואל: בי דינא דשרו מישחא [בית הדין שהתירו שמן] של גוים, והיינו בית הדין של רבי יהודה נשיאה שהיה בימי האמוראים, והיה בן בנו של רבי הקדוש.

שהם סברי לה כרבי יוסי.

דאמר רבי יוסי: הכותב נכסיו לבנו כדי שיהיו של הבן לאחר מותו ולא ירשו אחיו עמו בנכסים אלו, צריך להקנות לו את גוף הקרקע קודם שיחול על זה דין ירושה.

אבל כיון שהאב עדיין צריך את הנכסים לעצמו כל זמן שהוא עדיין חי, אינו מקנה את פירות הקרקע אלא לאחר מותו.

ואפילו שהבן זוכה בפירות רק לאחר מותו של אביו, לא חל על הפירות דין ירושה, כיון שהם פירות של הקרקע, והקרקע כבר שייכת לבן.

וכשכותב לבן את שטר המתנה, סובר רבי יוסי, שאינו צריך לכתוב בשטר, שהנכסים יהיו לבן "קרקע מהיום ופירות לאחר מיתה", אלא מספיק שיכתוב "נכסי לבני לאחר מותי", כיון שזמנו של השטר מוכיח עליו, שלכך כתב את הזמן בשטר, להודיע, שמיום הכתיבה נתן לבנו את גוף הקרקע, כדי שלא יירשו אחיו עמו, ומה שכתב "נכסי לבני לאחר מותי" התכוון לפירות של הקרקע שיהיו לו לאחר מותו.

שכל שטר שכתוב בו זמן, אומרים שכוונת בעל השטר שיחול מזמן הכתוב בו, אף אם לא אמר במפורש שיחול "מעכשיו".

וכשיטתו סוברים בית דינו של רבי יהודה הנשיא, שבנתן גט והתנה עמה שיחול אם לא יבוא מעכשיו ועד י"ב חודש, הזמן של השטר מוכיח כי התכוון שיחול מעכשיו, ולכן גם אם מת תוך י"ב חודש, כיון שהתקיים התנאי, הרי זה גט.

אמר רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן:

רבי יהודה נשיאה בנו של רבן גמליאל בר [בנו של] רבינו הקדוש הורה דבר זה, שתהא מותרת כשמת בעלה תוך י"ב חודש, וכדעת רבי יוסי הסובר שזמנו של השטר מוכיח כי התכוון שיחול מעכשיו.

ולא הודו לו כל סיעתו, בני החבורה שלו, שאף בבית מדרשו לא הסכימו איתו כולם.

ואמרי לה [ויש אומרים]: שלא הודו לו כל שעתו, כלומר, כל ימי חייו.

אמר ליה רבי אלעזר לההוא סבא:

כי שריתוה [כאשר התרתם את אותה] אשה להנשא - האם לאלתר כששמעו בו שמת שריתוה [התרתם אותה] ואפילו שעדיין לא עברו י"ב חודש.

או שמא רק לאחר שנים עשר חדש שריתוה [התרם אותה]?

וביאור הספק: האם לאלתר שריתוה - דהא לא אתי [שהרי הוא [בודאי] לא יבוא] בתוך י"ב חודש, שהרי הוא מת, וברור שיתקיים התנאי, והגט חל משעה שמסר לה.

או דלמא רק לאחר י"ב חדש שריתוה - דהא [שהרי] רק אז איקיים ליה תנאו? ^[15]

ומקשינן: מדוע הסתפק רבי אלעזר רק באותו מעשה שיש בו מחלוקת האם הגט חל, ותיבעי ליה [שיסתפק] על המתניתין שיש בו אופן שהגט חל לדברי הכל.

שהרי נתבאר במשנה: כי באופן שאמר: מעכשיו אם לא באתי מכאן ועד י"ב חדש, ומת בתוך י"ב חדש - הרי זה גט.

ואם כן על המשנה שנאמר לדברי הכל, היה לו להסתפק, האם לאלתר הוי מותרת להנשא לאחרים ואינה זקוקה ליבם - דהא לא אתי [שהרי לא יבוא], או דלמא רק לאחר י"ב חדש מותרת לאחרים - דהא [שהרי] רק אז איקיים ליה תנאיה!

ומתרצינן: אין הכי נמי, אפשר להסתפק גם בדברי המשנה.

והטעם שרבי אלעזר לא שאלו על המשנה, משום דהוה [שהיה] אותו סבא שהקשה לו בההוא מעשה שהתירו רבותינו.

לכן שאל אותו רבי אלעזר על אותו מעשה, כיון שעל אותו מעשה, יכול אותו סבא להשיבו מפי השמועה, שהרי שמע וידע איך התירו אותה.

הערות

^[7] הגמרא שואלת לפי ההבנה הראשונה שהבננו את המשנה כי התכוון להתנות שלא יבוא שלושים יום מאז שיצא לחוץ לארץ, ולא כפי שתירץ אביי לעיל לבאר את המשנה.

^[8] גט ישן - היינו, שהתייחד הבעל עם האשה בין כתיבת הגט לנתינה, והגט פסול מדרבנן, מחשש שמא יהיה לה ולד מיחוד זה, שיולד יותר מתשעה חודשים מהזמן הכתוב בגט, ויאמרו שגיטה קודם לבנה. [לקמן דף עט ב].

^[9] נאמרו כאן כמה פירושים: א. רש"י מפרש, וליחוש שמא פייס, שמא התייחד עמה ובא עליה, והגט הוא גט ישן. התוס' לעיל [יח ב] והר"ן כאן מקשים, לפי דברי רש"י מה תירצה הגמרא שמדובר באומר נאמנת עלי, והרי מכל מקום אנחנו נחשוש שמא בא עליה והגט הוא גט ישן. ומתרצים, כי לכן פירש רש"י שלאחר זמן בא הבעל ומערער, כלומר שזה רק חשש של הוצאת לעז על ידי הבעל, ולכן באופן שאמר נאמנת עלי, אין חשש שיוציא לעז. התוס' לעיל [יח] והרשב"א כאן מקשים, שמשמע כי החשש לגט ישן והחשש שמא פייס הם שתי חששות שונות. עוד מקשה התוס' מדוע הוצרכו להקשות שיש חשש שמא פייס והגט ישן, הרי אפשר להקשות בפשיטות שיש חשש שמא בא וכיון שהיה תנאי אם לא באתי אם כן כשבא מתבטל הגט. הר"ן, הריטב"א והתוס' רי"ד מקשים על פירוש רש"י, מה נתקשו בגמרא, וליחוש שמא פייס והגט ישן, והרי גט ישן כשר בדיעבד [כמבואר לקמן עט ב]. הר"ן והריטב"א מתרצים, שקושית הגמרא איך הגט כשר לכתחילה. וכן מבאר השער המלך [גירושין ט ט], כי לשון הברייתא "ולגט ישן אין חוששין", משמע שאין שום חשש, אף לכתחילה. התוס' רי"ד מתרץ, שכאן אם התייחד ובא עליה, הגט פסול בדיעבד, כי דווקא בסתם גט שהיחוד קודם נתינת הגט, כשר בדיעבד, אבל כאן חוששים שבא עליה אחרי נתינת הגט, וקידשה שוב בביאה ואינה מגורשת. ב. התוס' לעיל [יח ב] בשם רבינו תם מפרשים, וליחוש שמא פייס, ומדוע אם לא בא ל' יום הגט חל, נחשוש שבא ללא ידיעתינו [ולשון שמא פייס הכוונה שמא בא מחמת שהתפייס עמה]. ומוסיף רבינו תם, שאין לפרש שמא פייס וביטל את הגט, כיון שמדובר כאן בגט שחל מעכשיו, שאם יקיים את התנאי ולא יבוא ל' יום, יחול הגט למפרע מעכשיו, ואי אפשר לבטלו. ודלא כשיטת בעל העיטור הסובר כי גט שיש בו תנאי, אפשר לבטל את הגט קודם שנתקיים התנאי, אף באופן שהגט חל למפרע. ג. לפי בעל העיטור אפשר לפרש את קושית הגמרא, שנחשוש שמא פייס וביטל את הגט, כי אפילו בגט שחל למפרע משעה שהתנה, אפשר לבטל קודם קיום התנאי, ומהבית שמואל [סוף סימן קמד] נראה שכך מפרש בעל העיטור את קושית הגמרא. ד. הרשב"א מביא את הר"ח שמפרש, ניחוש שמא פייס וביטל את הגט. ומבאר הרשב"א, כי אין כוונת הר"ח כמו בעל העיטור, אלא כוונתו שכאן מדובר בתנאי של "אם", שהגט חל בשעת קיום התנאי ולא משעה שהתנה, וכיון שהגט חל רק בשעת קיום התנאי, הקשו בגמרא שיכול לבטל את הגט. ה. הרמב"ן והר"ן מביאים את תשובת הרי"ף שביאר, ליחוש שמא פייס את האשה, והיא הסכימה לביטול התנאי, כלומר, היא הסכימה שאף אם לא יבוא יחשב כאילו בא והתבטל הגט מחמת התנאי. ומבארים הר"ן והרשב"א שמדובר בתנאי של "על מנת" שחל למפרע משעה שהתנה, ולכן הבעל אינו יכול לבטל את התנאי, אבל היא יכולה להסכים שיהיה נחשב כאילו קיים את התנאי ועל ידי זה בטל הגט. ומבאר הר"ן, כי רק בתנאי שהוא לטובת האשה, היא יכולה להסכים לבטלו. ו. לשון הרמב"ם [גירושין ט ט], אם לא האמינה חוששין שמא פייס אותה כשהיה חולך ובא ומחלה לו וחזר וביטל הגט כשפייסה. מפשטות לשון הרמב"ם משמע שהחשש הוא שביטל את הגט. אבל הראב"ד והמגיד משנה הבינו כי כוונתו שביטל את התנאי, ולפי זה למד בגמרא כמו הרי"ף, וכן כתב הרמב"ן [הביאו המגיד משנה] שהרמב"ם מפרש את הגמרא כמו הרי"ף. הראב"ד משיג על הרמב"ם וסובר שהחשש שביטל את הגט, ומבאר הגר"א [קמג יז] כי הראב"ד מפרש את הגמרא כמו בעל העיטור, ועיין חזו"א [נג ג].

^[10] הפני יהושע [ד"ה וניחוש] והרש"ש מקשים, לפי מה שכתבו תוס' לעיל [יח ב] בשיטת רש"י שהחשש שמא פייס, הוא שמא הבעל יערער שפייס, קשה לאותם שמעמידים את הקושיא על המשנה, שהרי במשנה מדובר שהבעל מת ולא שייך שיבוא ויערער, ומתרץ הפני יהושע, שהקושיא, איך התירו חז"ל לגרש כשמתנה אם לא אבוא תוך י"ב חודש, והרי יש לחשוש שמא יבוא ויערער שפייס.

^[11] רש"י לשיטתו שהחשש שמא פייס היינו שמא נתייחד עמה, מפרש, שלמאן דאמר אברייתא, דווקא היכן שהיה הולך ובא חוששים שמא התייחד עמה, אבל במשנה שלא ראינו שבא לא חוששים שבא והתייחד. ולפי רבינו תם שחשש שמא בא תוך הזמן ולא ראינו שבא, מבאר הרשב"א, שמאן דמתני לה אברייתא סובר כי דווקא בברייתא שראינו בתחילה שהיה הולך ובא, אף שאחר כך הלך ל' יום ולא ראינו שבא, מכל מקום חוששים שמא בא ולא ידענו, אבל במשנה שלא ראינו מקודם שהיה הולך ובא, לא חוששים. הרשב"א מביא שהרי"ף בתשובה מבאר, שבברייתא החשש שמא היא הסכימה כי אף אם לא יבוא יחשב כאילו בא והתבטל הגט מחמת התנאי, ובמשנה החשש שמא בא, ולכן מאן דחייש שמא פייס וביטל את התנאי בהסכמתה, אינו חושש שמא בא, כי הפיוס נעשה בצינעא ואילו לבוא בא בפרהסיא, ואם לא ראינו שבא, אין חוששין שמא בא בלא ששמענו. ומקשה הרשב"א, מדוע בברייתא חוששים חשש אחר מאשר במשנה, הרי בין בברייתא ובין במשנה אפשר לחשוש שמא היא הסכימה לביטול התנאי או שמא בא. ולדעת הר"ח מבאר הרשב"א, כי דווקא בברייתא שהיה הולך ובא ורואים שרוצה להתפייס חוששים שהתפייס וביטל את הגט, מה שאין כן במשנה שלא ראינו שבא.

^[12] הר"ן מקשה, שלכאורה משנה יתירה היא, כי כבר שנינו לעיל [עב א] הרי זה גיטך אם מתי, אין גט לאחר מיתה. ומתרץ הר"ן שהיינו חושבים לומר, כי רק באופן שתלה במיתה כוונתו שיהיה גט לאחר מיתה, אבל כאן שתלה בלא באתי, כוונתו מעכשיו. בהגהות פורת יוסף מתרץ, שהיינו חושבים כי דווקא לעיל חולקים רבנן על רבי יוסי, וסוברים שאין זמנו של הגט מוכיח עליו, כיון שחייב לכתוב זמן, שתיקנו זמן בגיטין, אבל כאן שכתב הרי זה גיטך לאחר י"ב חודש, היה יכול לכתוב זמן שלאחר י"ב חודש, ולכן היינו חושבים כי מה שכתב זמן של היום, נחשב כמו שאמר מהיום.

^[13] התוס' רי"ד [עז א] והמהר"ם שיף מקשים, שיש כאן חסרון בתנאי שהמעשה קודם לתנאי. וכתב המהר"ם שיף שלפי שיטת הרמב"ם שבתנאי של מעכשיו אין צריך את משפטי התנאים ניחא, שאפשר להעמיד את המשנה באומר מעכשיו, אבל לפי רש"י ותוס' קשה. התוס' רי"ד מתרץ, שמכאן ראיה כי רבנן החולקים על רבי מאיר כשם שסוברים כי אין צריך תנאי כפול, כך סוברים שאין צריך את שאר משפטי התנאים, והמשנה כאן היא לפי רבנן, ומכאן ראיה שהלכה כרבנן, שהמשנה סתמה כמותם. הביאור למהר"ם שיף מביא שכבר הקשה כן הר"ן [לעיל עה ב] וכן מקשים הרמב"ן והרשב"א שהמעשה קודם לתנאי, ותירצו שתנאי במינוי שליחות עדיף, לפי שאינו נעשה שלוחו אלא במה שמינהו. וביאור דבריהם, שכל מעשה שהאדם עושה בעצמו, המעשה חל בכל מקרה והתנאי בא לבטל את המעשה, ולכן אין בכח התנאי לבטל את המעשה אם לא נעשה לפי משפטי התנאים, מה שאין כן במינו שליחות, השליח נעשה שליח רק באופן שנתמנה, ובאופן שלא נתמנה אינו שליח, ולכן לא צריך את משפטי התנאים. האבני מילואים [סימן לח ב] מקשה, שאצל בני גד ובני ראובן היו יהושע ואלעזר שלוחי משה ואף על פי כן היה צריך את משפטי התנאים. ותירץ שהר"ן יסבור כמו השאילתות שכתב כי יהושע ואלעזר לא היו שלוחי משה, אלא הם עצמם חילקו את הארץ.

^[14] לכאורה קשה, כיון שהספק מתי מת הבעל, נעמידו בחזקת חי. ומתרץ הר"ן, שלא מעמידים אותו בחזקת חי כיון שעכשיו הוא מת. והריטב"א מתרץ, תירוץ ראשון כמו הר"ן, ותירוץ שני, שהספק מתי מת, הוא משום שיש שני עדים כנגד שנים ובאופן זה אין מעמידים אותו על חזקה מדרבנן [כמבואר ביבמות לא א]. הט"ז [יו"ד שצז ב] מביא תשובת מהר"ם מינץ לגבי מי ששמע שמת קרובו ואינו יודע אם מת תוך ל' יום קודם לכן, ויש לו ספק אם חייב להתאבל עליו. ופסקו המהר"י בן לב והב"ח, שחייב באבילות כיון שמעמידים אותו בחזקת חי, ותולים שמת תוך ל'. אבל הט"ז סובר כי רק במקום שיש ספק אם מת, אז מעמידים אותו בחזקת חי, אבל במקום שודאי מת לפנינו והספק מתי מת, אין מעמידים אותו בחזקת חי לומר שעכשיו מת. ובחידושי גרשוני [בגליון השו"ע] ובגליון מהרש"א ובשער המלך [אישות ג יד ד"ה ומ"מ] הביאו ראיה לדברי הט"ז מהר"ן הנ"ל. [ועיין בשב שמעתתא [ג ח] מה שדן על הט"ז הנ"ל לגבי עדיפות החזקות]. הנודע ביהודה [תנינא יו"ד רח תשובה מבן המחבר] רצה גם כן להביא ראיה מהר"ן הנ"ל שלא מועיל חזקת חי במקום שמת לפנינו. ודחה, שכאן שונה כי נגד החזקת חי יש חזקת איסור יבמה לשוק, ואמנם תמיד חזקת חי עדיף מחזקת איסור, אבל כאן שמת לפנינו הרי זה ספק השקול. וכעין זה כתב השער המלך [שם]. גם החתם סופר [ד"ה מגורשת] לומד שלא מעמידים על חזקת חי כיון שיש כנגדה חזקת איסור יבמה לשוק, אלא שחזקת איסור יבמה לשוק איתרע על ידי הגט, ולכן היה קשה לר"ן שנעמידו על חזקת חיים שלא איתרע, ותירץ הר"ן שגם החזקת החיים איתרע כיון שמת לפנינו, ולכן נשאר ספק השקול, והרי היא מגורשת ואינה מגורשת.

^[15] התוספות הקשה למה שלא תהיה מותרת לאלתר, שהרי אין לחשוש לכך שלא יתקיים התנאי, כי כיון שמת לא ישוב עוד לביתו, וודאי שיתקיים התנאי. ותירץ שהגמרא מסתפקת שמא יש לגזור בו אגב האופן שלא מת, כי העולם לא יודעים שמת, ויתמהו על שמתירים אותה להנשא, מה שאין כן לאחר שנים עשר חודש כולם יודעים שנתקיים התנאי. מבואר בתוספות שמן התורה מותרת לאלתר, והספק האם מדרבנן אסרוה להנשא גזירה אטו מקום שלא מת. וכן כתב הרא"ש שהספק מדרבנן, ולכן אם עברה ונישאת לא תצא. הר"ן מבאר את הספק, כי כיון שהבעל לא חשב שימות, לא גמר לגרש אלא אחר י"ב חודש, ולא מתירים אותה קודם לכן. ובפשטות ביאור דבריו, שיש צד שכוונת הבעל הוא שאם יעבור י"ב חודש, ובמשך אותו זמן הוא לא בא, אז מתקיים התנאי והגט חל למפרע. ובשערי יושר [ב י ד"ה והר"ן] מבאר, שהר"ן סובר כי התנאי עוקר מכאן ולהבא ולמפרע, ולכן כל זמן שלא קויים התנאי י"ב חודש אין היתר למפרע. והבית שמואל [קמד ה] כתב, כי לפי הר"ן הספק הוא ספק איסור דאורייתא, ואם נישאת תוך י"ב חודש תצא. המגיד משנה [גירושין ח כב] לומד בדעת הרמב"ם, שהגמרא כאן מסתפקת האם צריך לקיים או לבטל את התנאי בפועל, ואף במקום שברור שהתנאי יתקיים, עדיין לא נתקיים התנאי ואף שמת צריך לחכות י"ב חודש כדי שהתנאי יתקיים, או שמא מספיק מה שאין אפשרות שהתנאי יתקיים. וכתב הבית שמואל כי אף לפי הרמב"ם הספק הוא ספק איסור דאורייתא, ואם נישאת תצא.

ואינה מגורשת!

אמר אביי: באמת אנטיפרס היא מיהודה וכפר עותנאי מן הגליל, ויש להסביר את לשון המשנה כלשון קצרה, ולומר כי תרי תנאי קאמר [שני תנאים אמר] לה: אי מטינא [אם אגיע] לגליל — לאלתר ליהוי גיטא [מיד יהיה זה גט], ואי משתהינא באורחא תלתין יומין [ואם אשתהה בדרך שלשים יום] ולא אתינא [אבוא] — ליהוי גיטא [יהיה זה גט], הגיע לאנטיפרס וחזר בתוך שלושים יום, שגם לא לגליל מטא [הגיע] ולא אשתהויי נמי אשתהי תלתין יומין [השתהה גם כן שלושים יום] — בטל תנאו.

א שנינו במשנה: "הרי זה גיטך אם לא באתי מכאן ועד שלשים יום" כו'. ושואלים (לפי ההבנה הראשונה בדברי המשנה שהגיע לקצה מדינת הים וחזר מיד): למימרא [האם לומר], שעכו במדינת הים קיימא [היא נמצאת] ואינה נחשבת כארץ ישראל? והא [והרי] אמר רב ספרא: כי הוו מיפטרי רבנן מהדדי [כאשר היו נפרדים חכמים זה מזה] כשהיו יוצאים לחוץ לארץ — בעכו הוו מפטרי [היו נפרדים] חבריהם מהם, משום שאסור לצאת מארץ לחוצה לארץ ואותו חכם שליווה את חבירו לא יצא מתחום הארץ אלא הגיע לעכו בלבד. משמע שעכו היא ארץ ישראל!

אמר אביי: צריך להבין את המשנה כך: תרי תנאי קאמר [שני תנאים אמר] לה: אי מטינא [אם אגיע] למדינת הים — לאלתר ליהוי גיטא [מיד יהיה זה גט], אי משתהינא באורחא תלתין יומין [אם אשתהה בדרך שלושים יום] ולא אתינא [אבוא] — ליהוי גיטא [יהא זה גט], ולכן, אם הגיע לעכו וחזר, שלא למדינת הים מטא [הגיע] ולא אשתהויי נמי אשתהי תלתין יומין [השתהה גם כן שלושים יום] — בטל תנאו.

ב שנינו במשנה שאם נתן גט לאשתו ואמר לה "הרי זה גיטך כל זמן שאעבור מכנגד פניך (שלא אתראה איתך) שלושים יום ", אפילו היה הולך ובא, אם לא התייחד עמה בתוך זמן זה — הרי זה גט. ומקשים: והא [והרי] לא עבר מכנגד פניה, אלא היה הולך ובא! אמר רב הונא: מאי [מה פירוש] "פניך" שאמר בתנאי? כוונתו תשמיש, שהיתנה שאם לא ישמש עמה במשך שלושים יום יהא זה גט. ואמאי קרי ליה [מדוע קורא לו] לענין זה "פניך" — לישנא מעליא נקט [לשון מעולה, נקיה, תפס], וכיון שלא התייחד עמה — נתקיים התנאי ויחול הגט.

ור' יוחנן אמר: לעולם הכוונה היא פניך ממש, כלומר, שלא יתראה עמה למשך שלושים יום רצופים, אולם מי קתני [האם שנה] במשנה "הרי זו מגורשת" שחל הגט מיד? "הרי זה גט" קתני [שנה], לומר: שאף שלא נתקיים התנאי במשך שלושים יום אלה, אם לא נתייחד עמה לא הוי [אין זה נחשב] גט ישן שאמרו חכמים שאין מגרשים בו, ולכי מלו תלתין יומי הוי גיטא [וכאשר ימלאו שלושים יום ואכן יעבור מכנגד פניה יהא זה גט].

ומעירים תניא כוותיה [שנויה ברייתא כשיטתו] של ר' יוחנן: האומר לאשתו "הרי זה גיטך כל זמן שאעבור מנגד פניך שלשים יום", והיה הולך ובא, הולך ובא, הואיל ולא נתייחד עמה — הרי זה גט, ולגט ישן אין חוששין שהרי לא נתייחד עמה, וכדברי ר' יוחנן שהחשש הוא משום גט ישן.

ושואלים: וליחוש [ונחשוש] שמא פייס את אשתו במשך הזמן הזה שהיה הולך ובא, ונתייחד עמה! אמר רבה בר רב הונא, הכי [כך] אמר אבא מרי [אבי מורי, רב הונא] משמיה [משמו] של רב: באומר הבעל: נאמנת עלי לומר שלא באתי. וכיון שמאמינה על כך, אם אמרה שלא נתייחד עמה — נשאר הגט בתוקפו.

איכא דמתני לה אמתניתין [יש ששונים את הדבר הזה על משנתנו להלן]: אם אמר "הרי זה גיטך מעכשיו אם לא באתי מכאן ועד שנים עשר חדש", ומת בתוך שנים עשר חדש — הרי זה גט. ויש לשאול: וליחוש [ונחשוש] שמא פייס את אשתו בינתיים ונתייחד עמה! אמר רבה בר רב הונא, הכי [כך] אמר אבא מרי משמיה [בשמו] של רב, באומר הבעל: נאמנת עלי לומר שלא באתי.

ומעירים: מאן דמתני לה אמתניתין [מי ששונה אותה שמועה על משנתנו], כל שכן שכך הוא מסביר את הברייתא שבה ידוע שהגיע לעירו, שחייבים לומר שנתן לה נאמנות לומר שלא נתייחד ולא פייס.

אבל מאן דמתני לה [מי ששונה אותה] על הברייתא יש לומר: אבל אמתניתין [על משנתנו] אינו צריך לכך, שכן הא [הרי] לא אתא [בא], ואין מקום לחשוש שמא בכל זאת חזר ובא לביתו ופייסה בלא שידע איש על כך.

ג משנה האומר לאשתו "הרי זה גיטך אם לא באתי מכאן ועד שנים עשר חדש", ומת בתוך שנים עשר חדש — אינו גט, שהרי הגט יחול רק כעבור שנים עשר חדש, וכיון שמת בינתיים — לא חל הגט, והאשה היא אלמנה, וחלה עליה חובת יבום.

אבל אם אמר לה "הרי זה גיטך מעכשיו אם לא באתי מכאן ועד שנים עשר חדש", ומת בתוך שנים עשר חדש — הרי זה גט, שהרי חלות הגט היא מעכשיו, וכיון שלסוף שנה לא בא — נמצא שהתקיים התנאי.

אמר "אם לא באתי מכאן ועד שנים עשר חדש כתבו ותנו גט לאשתי", אם כתבו גט בתוך שנים עשר חדש ונתנו לאחר שנים עשר חדש — אינו גט, שהרי הורה לכתוב את הגט רק לאחר זמן זה.

ואם אמר "כתבו ותנו גט לאשתי אם לא באתי מכאן עד שנים עשר חדש", אם כתבו בתוך שנים עשר חדש ונתנו לאחר שנים עשר חדש — אינו גט, לפי שמשמעות דבריו שיכתבו רק לאחר שנתברר שלא בא בתוך שנים עשר חודש. ר' יוסי אומר: כזה גט, שהרי לא פירש להם מתי לכתוב את הגט, אלא את זמן הנתינה.

אף לשיטת סתם משנה, אם כתבו לאחר שנים עשר חדש ונתנו לאחר שנים עשר חדש, ומת הבעל, אם מסירת הגט היתה קודם למיתה — הרי זה גט, ואם מיתה קדמה למסירת הגט — אינו גט, ואם אין ידוע מה קדם למה — זו היא שאמרו חכמים מגורשת ואינה מגורשת.

ד גמרא על האמור במשנה שאם נתן לה גט והתנה "אם לא באתי מכאן עד שנים עשר חודש", ומת בתוך אותם שנים עשר חודש, שאינו גט, וחלה עליה חובת יבום, תנא [שנה] החכם בברייתא: רבותינו התירוה לינשא בלא להיזקק לחליצה, לפי שהם סבורים שהיא מגורשת בגט זה.

ומבררים: מאן [מי הם] רבותינו אלה? אמר רב יהודה אמר שמואל: בי דינא דשרו מישחא [בית הדין שהתירו שמן] של הגויים באכילה. ומה טעמם להתירה להינשא בגט זה? — סברי לה [סבורים הם] כשיטת ר' יוסי, שאמר: זמנו של שטר מוכיח עליו וכל שטר שיש בו תאריך מניחים שהכוונה של נותן השטר היא שיחול מאותו זמן שנכתב אף אם לא נאמר במפורש "על מנת" או "מעכשיו".

אמר ר' אבא בריה [בנו של] ר' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן: ר' יהודה נשיאה (הנשיא) בנו של רבן גמליאל בר ר' יהודה (הנשיא) הורה דבר זה, ולא הודו לו כל סיעתו, בני החבורה שלו, שאף בבית מדרשו לא הסכימו אתו, ואמרי לה [ויש אומרים] שלא הודו לו כל שעתו, כלומר, כל ימי חייו.

אמר ליה [לו] ר' אלעזר לההוא סבא [לזקן אחד] שהיה חבר בבית דינו של ר' יהודה נשיאה: כי שריתוה כאשר התרתם אותה] את אשה זו — האם לאלתר שריתוה [מיד היתרתם אותה], או לאחר שנים עשר חדש שריתוה [היתרתם אותה]? האם לאלתר שריתוה [מיד התרתם אותה] — דהא [שהרי] לא אתי [בא], שהגט חל מייד, ואין צורך להמתין עד שנים עשר חדש — שהרי ודאי לא יוכל הבעל לבוא עוד, שהרי מת, או דלמא [שמא] לאחר שנים עשר חדש שריתוה [התרתם אותה] — דהא איקיים ליה תנאו [שהרי התקיים אז התנאי] שלא חזר כעבור שנים עשר חודש?

ושואלים: ותיבעי ליה מתניתין [ותישאל לו שאלה זו לגבי משנתנו]: שהאומר לאשתו "הרי זה גט מעכשיו אם לא באתי מכאן ועד שנים עשר חדש", ומת בתוך שנים עשר חדש — הרי זה גט, האם לאלתר הוי [מיד חל הגט] דהא [שהרי] לא אתי, או דלמא [שמא] רק לאחר שנים עשר חדש — דהא איקיים ליה תנאיה [שהרי רק אז התקיים לו תנאו]? ומשיבים: אין הכי נמי [כך הוא גם כן], ובאמת אפשר לשאול שאלה זו על המשנה, ומשום דהוה בההוא מעשה [שהיה אותו זקן באותו מעשה] שאל אותו, שיוכל לברר את הדברים מתוך מעשה שהיה.

אמר אביי: הכל מודים, היכא [במקום] שאמר לאשתו בלילה שהגט שהוא נותן לה יהא גט לכשתצא חמה מנרתיקה —

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

or whether she is not divorced.

Abaye said: It may be that Antipatris is in Judea and Kefar Otnai is in the Galilee. The mishna can be explained as follows: The husband was saying a statement including two conditions to her: If I arrive in the Galilee then this will be a bill of divorce immediately, or if I will tarry on the way for thirty days and I do not come back home, this will be a valid bill of divorce. If he reached Antipatris and returned within thirty days, as he did not arrive in the Galilee and he also did not tarry for thirty days, then his condition is void and his wife is not divorced.

The continuation of the mishna taught: This is your bill of divorce if I do not come back from now until the conclusion of thirty days. The Gemara asks: Is this to say that Akko is in a country overseas, and is not considered part of Eretz Yisrael? But didn’t Rav Safra say: When the Sages would take leave from one another before departing Eretz Yisrael, they would take their leave in Akko, because it is prohibited to leave from Eretz Yisrael to go outside of Eretz Yisrael? This indicates that Akko is within Eretz Yisrael.

Abaye said: The husband was saying a statement including two conditions to her: If I arrive in a country overseas, then this will be a valid bill of divorce immediately, or if I tarry thirty days on the way and I do not come back home, this will be a valid bill of divorce. If he reached Akko and returned, as he did not reach a country overseas and he also did not tarry for thirty days, his condition is void and his wife is not divorced.

§ The continuation of the mishna states: If a husband said to his wife: This is your bill of divorce if at any time I will depart from your presence for thirty consecutive days, then even if he was continually going and coming, going and coming, since he was not secluded with her during these thirty days this is a valid bill of divorce. The Gemara challenges: But did he not pass from her presence during this time, as he was going and coming the entire time? Rav Huna said: What is the meaning of the term your presence in this context? It means sexual intercourse. His actual condition was that if he will not engage in sexual intercourse with her for thirty days then the bill of divorce will be valid. And why does he call sexual intercourse your presence? He employed a euphemistic expression when he made his condition.

And Rabbi Yoḥanan disagreed and said: Actually, the husband means literally: Your presence, i.e., that he would not be in his wife’s presence for thirty consecutive days. Is the mishna teaching that she is divorced immediately? No, it is teaching only that this is a valid bill of divorce. This means that although the condition was not fulfilled during these thirty days, since he was not secluded with her this is not considered to be an outdated bill of divorce, which the Sages said may not be used for divorce. And when, at some point in the future, the thirty days during which he does pass from her presence are fulfilled, this will be a valid bill of divorce.

The Gemara comments that it is taught in a baraita (Tosefta 7:10) in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan: If one says to his wife: This is your bill of divorce if at any time I will depart from your presence for thirty consecutive days, and he was going and coming, going and coming for the entire thirty days, since he was not secluded with her during that time, this is a valid bill of divorce. And one is not concerned that it is now considered an outdated bill of divorce, because he was not secluded with her.

The Gemara asks: But let there be a concern that perhaps he appeased his wife during this time that he was going and coming, and he was secluded with her. Rabba bar Rav Huna said: So said my father, my teacher, Rav Huna, in the name of Rav: The baraita is referring to a situation where the husband says: She is deemed credible by me to say that I did not come. Since the husband states explicitly that he believes her about this, if she said that he was not secluded with her then the bill of divorce remains valid.

There are those who teach this statement of Rav Huna in the name of Rav with regard to the mishna mentioned later on, which says that if the husband said to his wife: This is your bill of divorce from now if I do not come back from now until the conclusion of twelve months, and he died within twelve months, this is a valid bill of divorce. The Gemara asks: But let there be a concern that perhaps he appeased his wife during this time and was secluded with her. Rabba bar Rav Huna said: So said my father, my teacher, Rav Huna, in the name of Rav: The mishna is referring to a situation where the husband says: She is deemed credible by me to say that I did not come, and he did not appease her.

The Gemara comments: Concerning the one who taught that statement of Rav Huna in the name of Rav with regard to the mishna, all the more so would he teach this statement with regard to the baraita. Since he was constantly going and coming, the bill of divorce would be valid only if the husband stated that he trusts his wife to say that she was not secluded with him.

Concerning the one who taught this statement with regard to the baraita, it is possible that he taught this only with regard to the baraita, but with regard to the mishna, this is not the case, as he did not come back home within twelve months, but rather died. Therefore, even if he did not specify that he trusts his wife to say whether or not they were secluded, there is no concern that perhaps he was secluded with her without anyone knowing about it.

MISHNA: If a husband says to his wife: This is your bill of divorce if I do not come back from now until the conclusion of twelve months, and he died within twelve months, it is not a valid bill of divorce. This is because the bill of divorce cannot take effect after the husband’s death. As a result, she is bound by a levirate bond if her husband has no children.

By contrast, if he said to her: This is your bill of divorce from now if I do not come back from now until the conclusion of twelve months, and he died within twelve months, this is a valid bill of divorce. This is because the bill of divorce takes effect retroactively. Since he did not return within the year the condition was fulfilled.

If a husband said to others: If I do not come back from now until the conclusion of twelve months, write and give a bill of divorce to my wife, and they wrote a bill of divorce during the twelve months and gave it to her after twelve months had elapsed, it is not a valid bill of divorce because he instructed them to write the bill of divorce only after twelve months had elapsed.

Similarly, if he said to others: Write and give a bill of divorce to my wife if I do not come back from now until the conclusion of twelve months, and they wrote it during the twelve months but gave it to her after the twelve months, it is not a valid bill of divorce because he instructed them to write the bill of divorce only after twelve months had elapsed, when it was clear that he did not come back. Rabbi Yosei disagrees and says: In a case like this, it is a valid bill of divorce, as he did not tell them when to write the bill of divorce. Rather, he stipulated only the time of giving.

If they wrote the bill of divorce after twelve months had elapsed, and gave it after twelve months had elapsed, but in the interim the husband died, if the giving of the bill of divorce occurred before the husband’s death this is a valid bill of divorce. But if the husband’s death occurred before the giving of the bill of divorce it is not a valid bill of divorce. And if it is not known which occurred first, this is a case where the Sages said there is uncertainty whether she is divorced or whether she is not divorced.

GEMARA: The mishna states that if a husband said to his wife: This is your bill of divorce if I do not come back from now until the conclusion of twelve months, and the husband died within that time, it is not a valid bill of divorce. With regard to this it is taught in a baraita: Our Rabbis disagreed and permitted her to marry without requiring ḥalitza because they hold that it is a valid bill of divorce.

The Gemara clarifies: Who are our Rabbis mentioned in this baraita? Rav Yehuda said that Shmuel said: They are the court that permitted consuming oil manufactured by gentiles. Why do they hold that this is a valid bill of divorce? They hold in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, who says: The date written in a document proves when it takes effect. Whenever a document is dated it is assumed that the intent is for it to take effect from that date even if it does not state explicitly: From now.

Rabbi Abba, son of Rabbi Ḥiyya bar Abba, says that Rabbi Yoḥanan says: Rabbi Yehuda Nesia, son of Rabban Gamliel the son of Rabbi Yehuda HaNasi, taught this matter, and all of his colleagues [siato] did not concede to his opinion. And some say that all of his life [she’ato] they did not concede to his opinion.

Rabbi Elazar said to a certain elderly man who was a member of Rabbi Yehuda Nesia’s court: When you permitted this woman to remarry, did you permit her to remarry immediately after her husband died or did you permit her only after twelve months? Did you permit her to remarry immediately after the husband died, because he will certainly not come back? Or perhaps you permitted her to remarry only after twelve months, because only then was the husband’s condition fulfilled?

The Gemara asks: And let his dilemma be raised also with regard to the mishna, in the case where the husband said to his wife: This is your bill of divorce from now if I do not come back from now until the conclusion of twelve months, and he died within the twelve months, this is a valid bill of divorce. Is the bill of divorce valid immediately once the husband dies, because he will certainly not come back? Or perhaps the bill of divorce is valid only after twelve months have elapsed, because only then was his condition fulfilled? The Gemara answers: Yes, indeed so; this question can be asked with regard to the case in the mishna. And Rabbi Elazar asked that particular elder because he was present at that incident, and he could answer based on what actually occurred.

§ Abaye said: Everyone concedes that in a case where the husband said to his wife that the bill of divorce will take effect once the sun emerges from its sheath [minnartikah],

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

למימרא דעכו במדינת הים קיימא. ק"ל אם אמת הדבר דעכו חציה בא"י וחציה בח"ל כדאי' בירושלמי וכדפרישי' בפ"ק מאי קושיא דילמ' בשנכנס בחצי שבמדינ' הים וה"ל מדקתני והגיע לעכו משמע שהגיע למצר עכו שהוא כנגד ארץ ישראל שמי שבא מא"י בא לשם. והוו רבנן מיפטרי מהדדי שם בתוך העי' ואפשר שהיה לו לאביי לתרצה כגון שהגיע לחציה שבח"ל אלא משום דריש' מתרצה בתרי תנאי אוקי לסיפא בתרי תנאי ולא מוקי לה בתרי טעמי ומיהו האי דמסתפק' להו כלל הוו צריכי למימרא דרב ספרא משמע דכבוש שני הוא אבל בשל יהושע קרא כתיב לא הורישו את יושבי עכו.

וליחוש שמא פייס. כתבתי (לעיל גיטין י"ח ע"ב) שר"ח ז"ל מפרש שמא פייס ובטל הגט ור"ה ז"ל כתב בתשובותיו שמא פייס בדברים ומחלה לו התנאי ובטל הגט אבל זה ניחא אם גורסין ה"ז גיטך כל זמן שאעבור ומקצת נוסחאות גרסי בבריית' ע"מ והכי משמע מדקתני ולאתר לא תנשא עד שיעברו ל' יום ואי בדלא אמר מעכשיו למה לי למיתני הכי וי"ל דבריית' לפרושי ה"ז גט דמתני' את' ולהכי קתני ה"ז גט ולא תנשא עד שיתקיים התנאי דל' יום כלומר דכי מלאו ל' יום הוא דהוי גיטא ולעולם כל זמן גרסינן ולפי גרסא ע"מ למדנו בפי' שהנותן גט לאשתו אע"פ שאמר לה מעכשיו אם התנה עליה תנאי וביטלוהו שניהם בטל הגט שאין התנאי כלום מאחר שבטלוהו ואינם רוצים שיהיה תנאי ולפיכך האומר לאשה ע"מ שתתני מאתים זוז אם רצו שניהם ובטלו התנאי הגט בטל אע"פ שנתנה לה לאחר מכאן שכל זמן שלא קיימתו התנאי אפשר לבטלו מדע' שניהם וכשמתקיים החנאי אח"כ כאלו לא נתקיים הוא וכן דעת הר"ם הספרדי ז"ל.
וי"מ שמא נתפייס הוא ובטלו, ואע"פ ששנינו משהגי' געי לידה אינו יכול לבטלו הכא כיון שעתה נתן ולא נתקיים עדיין התנאי יכול הוא לבטלו ואינו נכון כמו שאמר ר"ה ז"ל בתשובותיו דכיון שנתקרע הגט או שאבד ה"ז גט ואין משגיחין עליו כשאומר בטלו וכן נמי אמר רב אתא משבחא גאון ז"ל בשאלתות דראשי המטו' ואין בו מיחוש.
ואם תשאל לדברי' והרי אמרו בראוה שנתיחדה עמו באפיל' חוששין משום קדושין ולמה אין חוששין לביטול הגט דהא מתני' דמעכשיו אם מתי קיימא מה זו השאלה התם תנאי מתקיים בעל כרחו הוא היאך יבטלו אותו אבל ע"מ שתתני לי ב' מאות זוז אם קבלה עליה שלא תקיים התנאי ולא תתגרש באותה נתינה בטל הגט מעתה ואין צ"ל אם לא נתנה לשם תנאי ונתנה לו לשם מתנה דגט בטל אלא אומרה אח"כ נותנ' אני ומתקיימ' תנאי כבר נתבטל שכיון שבידם ליטול התנאי שלא תתן מכיון שבטלוהו בטל לגמרי ושוב אין לו קיום.

מודים לכשתצא חמה מנרתיקה לכי נפקא קאמר . ואי מיית בליליא לא הוי גט. וליכא למיסמך אזמנו של שטר מוכיח עליו דהא בהדיא אמר לכשלא אבא לאחר י"ב חדש ליהוי גט אבל לא מעכשיו.
ואי ק"ל והא אמרן לעיל גבי מתני' דתנן ה"ז גיטך לאחר מיתה לא אמר כלום וא"ר הונא לדברי ר' יוסי חולצ' אלמא בהא נמי סמכינן אזמנו של שטר והוי כמהיום ולאחר מיתה ואין הכל שוין בו אלא למר חולצ' ולמר מתיבמ'.
וי"ל פלוגתא היא דאביי סבר היכא דפריש ואמר לאחר מיתה לא סמכינן אזמנו של שטר ופליג' אלישנ' בתר' דרב הונא אלא סבר לה כמאן דמתני לה ארישא ולא אסיפא ואע"ג דכי איתמר דלר' יוסי בלאחר מיתה איתמר שאני גבי ממון שאפשר לקיים את שתיהן גופא מזמנו של שטר ופירא לאחר מיתה אבל הכא לא אמרינן זמנו של שטר מוכיח שהרי אמר לאחר מיתה ומשמע ולא מהיום אבל כשאמר מהיום ולאחר מיתה מתוך שאין אדם עשוי לחזור בו בתר כדי דבור חוששין דילמ' מתנה הוא ומהיום מגורש' והא דאמרינן לעיל אמר רבה כשאמו' ולאחר מיתה אין זה גט כלל קאמר וכדאביי דלא אמרינן ביה זמנו של שטר מוכיח.
וי"ל הכל מודים כל היכא דאמר לכשתצא שאינו גט גמור ואין מתירין אותה לינשא ולא בא אביי לומר שאין בזו מחלוק' כלל אבל בא לומר שאפי' רבותינו לא התירוה לינשא בזו וכך פירש"י ז"ל במס' ע"א וסיוע לזה מה שהקשו בגמ' לעיל גבי ההיא דאמר רב הונא חולצ' פשיטא אלמ' ליכ' מאן דפליג ודאמר רבא אינו גט לאו לגמרי בטל אלא לומר שאין גט זה מתירה לינשא ולעול' חולצ' תדע דהא כי קא סלקא דעתך לאוקומה כדאמר מהיום ורבנן על כרחך אינו גט אלא לאו דוקא אלא חולצ' השתא נמי חולצ'.
ולפי לשון רש"י שהעמידה במתנה עם אשתו בליליא ומת באותו ליליא ור' יוסי זמנו של שטר מכשירו שמעינן מינה שאמר מהיום אם מתי ומת בו ביום ה"ז גט דמהיום כמעכשיו שהרי זמנו של שטר יום הוא שהרי אין כותבין שעות ומכשירין אותו נר' יוסי.
ור"ת ז"ל כתב בסידור הגט שלו ניחא לי מעכשיו ומהיום דאי מאית בההוא יומא לא ידענא מה אדון בה. ואני תמה אם כדבריו לתקנת דרב בגיטין פטר ותריך ית פנוניתא אינתתיה מן יומא דנן ולעלם כל יומא דא יכול לחזור בו ואינה מגורשת לכל דברוגרע מגט סתם דהא נמי משמע מיום זה ואילך תהא מגורשת ולא ביום זה. ועוד רב דעביד תקנתא משום ש"מ אמאי לא התקין מן מעכשיו ולעולם משום ש"מ דמיית ביומא. דהא רובא כי תקיף להו עלמא טובא יהבי גיטא אלא אותו היום עצמו בכלל מהיום הוא וכיון שהגיע גט לידה כרת לה זמן, וכן בשטרות.

למימרא דעכו במדינת הים הוה קיימא והא אמר רב ספרא כי הוו מיפטרי רבנן מהדדי בעכו הוו מיפטרי. ואף על גב דעכו מקצתה בחוץ לארץ כמו שכתבתי בריש מכילתין אפילו הכי מתניתין לא מיתרצא דהגיע לעכו לחלק שהוא פוגע ראשון משמע ומה שממנה בצד הארץ הוא מחלק הארץ והתם הוו מיפטרי רבן וכדכתבינן במתניתין דריש מכילתין.

תניא כותיה דרבי יוחנן הרי זה גיטיך כל זמן שאעבור מנגד פניך שלשים יום. כך היא גירסת הספרים, וקשה קצת דכיון דלא אמר לה מעכשיו ולא על מנת אמאי איצטריך למיתני בסיפא ולאחר לא תנשא עד שלושים יום דהא ודאי פשיטא דהא לא הוי גיטא עד בתר תלתין, ונראה דעל מנת שאעבור גרסינן וכן היא במקצת הנוסחאות והיינו דאיצטריך למימר ולאחר לא תנשא עד שלשים ואף על פי שאם נתקיים התנאי נמצאת מגורשת מעכשיו, אבל הרמב"ן נ"ר כתב דגירסת הספרים יש ליישבה ולומר דברייתא לפרושי הרי זה גט דמתניתין אתא ולהכי קתני הרי זה גט ולא תנשא עד שיתקיים התנאי דשלשים יום כלומר דלכי מטו תלתין יומין הוא דהוי גיטא.

ולגט ישן אין חוששין שהרי לא נתייחד עמה. והיינו תניא כותיה דרבי יוחנן דאי כרב הונא הא אם בא עליה בלא גט ישן מיפסיל דהא אתנה בתשמיש ולא קיים תנאו.

וליחוש שמא פייס. כתב רש"י ז"ל כשהוא בא אצלה פייס קטטה שביניהם ונתיחד עמה ואין פירושו עולה בכאן כהוגן דכיון דאמרינן ולגט ישן אין חוששין שהרי לא נתיחד עמה, ודאי משמע דהא דפרכינן וליחוש שמא פייס מילתא אחריתי היא ולאו שמא נתיחד עמה קאמר, וכבר הארכתי בזה בתחילת פרק המביא בתרא בסייעתא דשמיא.
ורבנו תם ז"ל פירש לאחר שלשים יום נמי אמאי תנשא לאחר ליחוש שמא נתפייס ובא בחשאי ונתבטל תנאו, והא דאמרינן מאן דמתני לה אמתניתין כל שכן אברייתא, היינו כל שכן משום דהיה הולך ובא דאז יותר קרוב לחוש שמא בא כדרכו ולא ראינוהו וכן פירש רש"י ז"ל דהיינו כל שכן דמאן דמתני לה אמתניתין, אבל רבנו אלפאסי ז"ל כתב בתשובותיו שמא פייסה בדברים ומחלה לו התנאי ובטל התנאי ולומר דאף על גב דנתעכב לבסוף בבירור שלשים יום כגון דאתו סהדין ומסהדי עליה דלא זזה ידו מתוך ידם כל שלשים יום אפילו הכי איכא למיחש דמעיקרא כשהיה הולך פייסה ונתפייסה ומחלה לו התנאי ונתבטל מדעת שניהם והיינו דאמרינן מאן דמתני לה אמתניתין כל שכן אברייתא כלומר מאן דחאיש אמתניתין לשמא בא למדינה בחשאי אף על פי שאלו בא היה נראה לבני המדינה כל שכן דחאיש לחששא דשמא פייס בחשאי, אבל מאן דחאיש אברייתא התם הוא דחאיש משום דעבידי אינשי דמפייסי אבל למיתי בצנעה לא חאיש שהרי לא בא שאלו בא היו רואין אותו בני אדם כך פירש הוא ז"ל בתשובה. ונראה שהוא ז"ל סובר דשתי חששות חלוקות הן דאברייתא חיישינן שמא פייסה ואמתניתין חיישינן שמא בא ולישנא דגמרא ודאי מסייעו דאברייתא פרכינן וליחוש שמא פייס ומאן דמתני לה אמתניתין פריך וליחוש שמא בא, אלא דקשיא לי דהא מאן דחאיש לפיוס, בין אברייתא בין אמתניתין איכא למיחש לה וכן נמי למאן דחאיש לשמא בא בתרוייהו איכא למיחש ליה, ועוד דאיכא דמתני לה אמתניתין קאמר דמשמע דהאי חששא דמתניתין אביריתא דהיינו שמא פייס איכא דמתני לה אמתניתין, ושמא לאו אחששא גופה קאמר, אלא הכי קאמר איכא דמתני אמתניתין דאיכא למיחש בה דלא ליהוי גיטא דדילמא בא בחשאי, ואף על פי שאף במתניתין איכא למיחש לשמא פייס ניחא ליה למתני חשש ביאה לאשמועינן דאפילו לשמא בא בחשאי איכא למיחש ונפקא מינה היכא דאמר לה נאמנת עלי לומר שלא פייסתי דאכתי חיישינן שמא בא ונתבטל תנאו, והא דאמרינן מאן דמתני אמתניתין ומאן דמתני אברייתא לאו למימרא דאמתניתין איכא למיתני הא ולא אברייתא או אברייתא ולא אמתניתין אלא חששא דתנו אמתניתין וחששא דמתנו אברייתא קאמר, ורבנו חננאל ז"ל פירש שמא פייס ובטל הגט דהוא ז"ל גורס כל זמן שאעבור מנגד פניך וכיון דלא אמר לה מעכשיו ולא על מנת אף על פי שמסרו לה יכול הוא לבטלו, ולפי זה הא דאמרינן דמאן דמתני לה אמתניתין כל שכן דמתני לה אברייתא היינו טעמא משום דכיון שהיה הולך ובא קרוב הדבר שנתפייס ובטל תנאו בחשאי מה שאין כן במתניתין דרוב בני אדם אין עשויין לבא בחשאי, ואף בנוסחותיו של רבנו אלפאסי ז"ל כך כתוב בהן ותמיהא לי דכיון דלא אמר לה מעכשיו ולא על מנת למה הוצרך ולענין פסק הלכה, מסתברא דקיימא לן כמאן דמתני לה אמתניתין חדא דקיימא לן כאיכא דאמרי ואיכא דמתני לה כאיכא דאמרי היא, ועוד בדאורייתא הלך אחר המחמיר הילכך אפילו אמר לה אם לא באתי מכאן ועד שנים עשר חדש ולא נודע כי בא בתוך שנים עשר חדש אפילו הכי חיישינן שמא בא בחשאי ולא הרגיש אדם בביאתו וכל שכן דחיישינן שמא פייס, והני מילי בנשואה שלבו גס בה חוששין שמא פייסה, אבל בארוסה שאין לבו גס בה אין חוששין שמא פייס כדאמרינן בפרק כל הגט אמר רבא אם אמרו בנשואה יאמרו בארוסה, ובנשואה נמי אם אמר נאמנת עלי לומר שלא באתי ולא פייסתי אין חוששין לו דמעיקרא אדעתא דהכי גמר ויהיב לה דאי אמרה לא בא ולא פייס דליהוי גיטא מעליא ומבטל תנאו מעתה, ומיהו הרמב"ם ז"ל כתב דלשמא בא בסתר אין חוששין, וכן כתב בפרק י"ו [בנדפס: ט] לפי שאין דרך בני אדם לבא בצערא [בנדפס: בצנעה], ורבי חננאל ז"ל כמאן דמתני לה אמתניתין ולחומרא.

אמר אביי הכל מודים היכא דאמר לה לכשתצא חמה מנרתיק לכי נפקא קאמר לה. פירש רש"י ז"ל: האומר לאשתו בלילה זה גיטך לכשתצא חמה מנרתיקה לכי נפקא קאמר ואי מאית בלילה לא הוי גיטא וגבי מתניתין הרי זה גיטיך כשלא אבא לאחר שנים עשר חדש לאו גט הוא וליכא למסמך אזמנו של שטר מוכיח דהא בהדיא אמר דכשלא אבא יהא גט אבל לא מעכשיו, ואיכא לאקשויי והא תנן הרי זה גיטיך לאחר מיתה לא אמר כלום ואמר רב הונא ולדברי רבי יוסי חולצת אלמא בהא נמי אמרינן זמנו של שטר מוכיח והוה ליה כמהיום ולאחר מיתה ואין הכל שוין בו אלא למר חולצת ולמר מתיבמת. יש לומר דאביי סבר לה כמאן דמתני לה לדרב הונא ארישא אבל אסיפא דהיינו זה גיטיך לאחר מיתה לא אמר כלום [בנדפס: מודה הוא דלא פליג בה רבי יוסי ולכולי עלמא לא אמר כלום] ומתיבמת. ואם תאמר והא רבי יוסי כי אמרה גבי כותב נכסיו לבנו ולאחר מותו אמרה, איכא למימר דממונא שאני דאיכא לקיומיה כוליה לישניה גופא מזמנו של שטר ופירא לאחר מיתה אבל הכא לא אמרינן זמנו של שטר מוכיח דהא לאחר מיתה קאמר דמשמע ולא מהיום, ומיהו כשאמר בהדיא מהיום ולאחר מיתה מימר אמרינן מתוך שאין אדם עשוי לחזור בו בתוך כדי דבורו חוששין דילמא תנאה הוא ומהיום מגורשת לכשימות, ולפי פירוש זה הוא דאמר רבה לעיל כשאמות ולאחר מיתה אין זה גט דלא הוי גיטא כלל קאמר וכאביי דלא אמרינן ביה זמנו של שטר מוכיח, ורש"י ז"ל בעצמו פירשה בעבודה זרה בענין אחר דהכי קאמר הכל מודים כל היכא דאמר לכשתצא חמה מנרתיקה שאינו גט גמור ואפילו רבותינו לא היו מתירין אותה לינשא אבל מכל מקום עדיין הוא מחלוקת דלמר חולצת ולמר מתיבמת, והא דאמר רבה לעיל אינו גט אינו גט גמור קאמר ולאו למימרא שיהא בטל לגמרי אלא חולצת, ותדע לך דהא כי הוה סלקא דעתין לאוקמא בדאמר מהיום ורבנן, על כרחין אינו גט גמור קאמר וחולצת דהא במהיום ולאחר מיתה לרבנן ספוקי מספקא להו אי תנאה הוי אי חזרה הוי וחולצת ולא מתיבמת והשתא נמי כי מוקמת לה בלא מהיום ורבי יוסי חולצת, והסיוע לפירוש זה מדאקשינן בגמרא לעיל גבי מאן דמתני לה ההיא דאמר רב הונא חולצת אסיפא חולצת פשיטא אלמא ליכא מאן דפליג בהא דלרבי יוסי אפילו בזה גיטיך לאחר מיתה חולצת, ומתוך פירושו של רש"י ז"ל שמעמידה במתנה עם אשתו בלילה ומת באותו לילה עצמו שמעינן דשכיב מרע שאמר הרי זה גיטיך מהיום אם מתי ומת באותו יום הרי זה גט גמור ולא אמרינן דמהיום סוף היום קאמר והא מית ליה קודם גמרו של יום ואין גט לאחר מיתה אלא מהיום כמעכשיו דמי ותדע לך דהא לרבי יוסי זמנו של שטר מכשירו וזמנו של שטר מהיום הוא דהא לא כתבינן שעות ואפילו הכי במתנה עמה בלילה ומת בלילה מכשירין אותו לרבי יוסי, ורבותינו בעלי התוספות ז"ל כתבו בשם רבנו תם ז"ל שכתב בסדור הגט שלו ניחא ליה מעכשיו ממהיום דאי מאית בההוא יומא לא ידענא מאי אידון בה, והרמב"ן נ"ר הקשה עליו דאם כן רב דעביד תקנתא מיומא דנן ולעלם אמאי לא אתקין מעכשיו ולעלם משום שכיב מרע דמאית ביומיה דהא רובא כי תקיף להו עלמא טובא יהבי גיטא, אלא אותו יום עצמו בכלל מהיום הוא.

אמר רב הונא מאי פניך תשמיש ואמאי קרי ליה פניך (לימא מילתא) [לישנא מעליא] נקיט והלכך אע"פ שהיה הולך ובא הואיל ולא נתיחד עמה הוי גט:

ור' יוחנן אמר לעולם פניך ממש והאי דקתני הרי זו מגורשת ה"ז גט דלא הוי גט ישן ולכי מלו תלתין יומין הוי גיטא. פי' לעולם פניך קאמר ממש שכל זמן שלא נעלם מעיניה ל' יום אינו גט ומאי דקשה לך והא לא עבר והיכי תני הרי זה גט לא קתני הרי זה גט להיותה מגורשת אלא הכי קתני הרי זה גט כשר דלכי מלו תלתין יומין ונעלם ממנה ל' יום מגורשת היא ולא אמרי' כיון שהיה הולך ובא ניחוש לגט ישן אלא כיון שלא נתיחד עמה אין לחוש לגט ישן. תניא כותיה דר' יוחנן הרי זה גיטיך כל זמן שאעבור מכנגד פניך ל' יום והיה הולך ובא הולך ובא הואיל ולא נתיחד עמה הרי זה גט ולאחר לא תנשא עד ל' יום ולגט ישן אין חוששין שהרי לא נתיחד עמה פי' הרי זה גט כשר שאם ישלים ל' יום ולא יבא היא מגורשת ונשאת לאחר ולא חיישינן לגט ישן שהרי לא נתיחד עמה. ופי' המורה גט ישן כל שנתיחד עמה בין כתיבה לנתינה ופסלוהו רבנן שמא יאמרו גיטה קודם לבנה לקמן בפרק הזורק וקשה לי בהאי פירושא חדא בגט ישן דלקמן אמרי' אם נתגרשה בו תנשא לכתחלה דאין בו שום איסור שבעולם וגרושה גמורה היא ולא אמרי' אלא שלא תתגרש בו לכתחלה (אלא) מפני לעז הולד וא"כ אמאי מקשי' וניחוש שמא פייס ואפילו אם פייס ובא עליה כיון שמותרת להנשא בו לכתחלה מאי איכפת לן ותו בגט ישן דהתם היחוד הוא קודם הנתינה והלכך הוא כשר שהגט בא ועוקר כל הקידושין שהיו לפניו אבל הכא היחוד הוא לאחר נתינת הגט וי"ל קדשה בביאה וצריכה גט אחר הלכך נ"ל לפרש בגט ישן דהכא חמור מגט ישן דהתם דהתם אמרי' אם נתגרשה בו תנשא לכתחלה אבל הכא אם נתיחד עמה לאחר שנתנו לה הגט בטל שאם אמר לה הרי זה גיטיך מעכשיו כל זמן שאעבור מכנגד פניך ל' יום שאינו יכול לבטלו בנתיים אלא כל זמן שיעבור הגט קונה למפרע אבל היחוד שנתיחד עמה מבטל הגט דחיישינן שמא בא עליה וקדשה בביאה והגט לא עקר אלא קידושים הראשונים וצריכה גט אחר לביאה זו ואם לא אמר לה מעכשיו אלא כל זמן שאעבור שאין הגט מתקיים אלא לכשיעבור ולא למפרע ועד אז היא אשת איש גמורה שאין לומר קדשה בההוא יחוד מ"מ י"ל שבטל הגט באותה ביאה שעשה שהרי כיון שלא אמר מעכשיו יכול הוא לבטלו כל זמן שרוצה וכיון שבא עליה בתורת אישות ולא בתורת בעילת זנות אין לך בטול גדול מזה ואפילו עבר מכנגד פניה ל' יום לאחר מיכן אינה מגורשת בנתינה הראשונה שעשה כיון שיש יחוד אחריה וצריך ליטול הגט מידה ולחזור וליתנו לה ולהתנות עמה פעם אחרת שאע"פ שבטלו אם רוצה לחזור ולגרש בו יכול לגרש בו. וניחוש שמא פייס. פי' אמאי תני ולגט ישן אין חוששין ניחוש שמא כשהיה בא אצלה פייס קטטה שביניהם ונתיחד עמה ולאחר זמן אתי בעל ומערער ואומר פייסתי. אמר רבה בר רב הונא הכי אמר אבא מרי משמיה דרב באומר נאמנת עלי לומר שלא באתי. פי' בשעת התנאי אמר ע"מ כן אני מוסר לה שתהא נאמנת עלי כמאה עדים כל זמן שתאמר שלא באתי ונתיחדתי עמה:

ואיכא דמתני להא אמתני' מעכשיו אם לא באתי מכאן ועד י"ב חדש ומת בתוך י"ב חדש הרי זה גט וניחוש שמא פייס אמר רבה בר רב הונא הכי אמר אבא מרי משמיה דרב באומר נאמנת עלי לומר שלא באתי. מאן דמתני לה אמתני' כ"ש אברייתא ומאן דמתני לה אברייתא אבל למתני' אם לא באתי קתני והרי לא בא פי' בברייתא דתני היה הולך ובא יש לחוש שמא פייס אבל מתני' דלא תני ובא לא חיישינן שמא בא:

גמרא כ"ש אברייתא מאן דמתני לה אברייתא כו' יש לדקדק אמאי נקט אברייתא דהא הך מלתא ה"ז גיטך כל זמן שאעבור כו' נמי מתני' שלימה היא ולפרש"י שפירש בפ' כל הגט דהא דקאמר וניחוש שמא פייס היינו דניחוש לגט ישן אע"ג דאמתני' נמי איכא לאקשויי הכי בין לרב הונא בין לר"י דניחוש לגט ישן מ"מ ניחא ליה לאקשויי הכי אברייתא דקתני בה בהדיא ולגט ישן אין חוששין אבל לפי' התוס' שפירשו שם דשמא פייס מלתא אחריתא היא אמאי לא מתני לה אמתני' כמו אברייתא וע"ש בתוספות ודו"ק:

תוס' בד"ה ולא הודו לו כו' או שמא דוקא הכא דבע"פ לא סבר כר"י עכ"ל ק"ק אמאי לא דקדקו דהלכה כר"י אפילו בע"פ דרבא דהוא בתראה פסק כוותיה לעיל אפילו בע"פ וכן יש לדקדק לדברי הרי"ף שפסק כרבנן וק"ל:

בד"ה הכל מודים לכשתצא כו' ולר"י גט ואינו גט כדאמר כו' עכ"ל דלא תימא הכל מודים ביה ושוים ביה אלא לכל חד כדיניה לתנא קמא אינו גט כלל ולר"י הוה ספק כמו לאחר מיתה דהוה ספק גט לר"י כמו מהיום ולאחר מיתה לרבנן וק"ל:

גמ' אמר אביי תרי תנאי כו'. לאביי קמ"ל מתני' אם אומר לשונות אלו כוונתו לב' תנאים ולא הוי תנאי אחד לומר כשהולך לגליל וישהה שמה ל' יום [דאי מתנה ב' תנאים בפירוש פשיטא דאי מקיים חד תנאי דהוי גט]:

גמ' וליחוש שמא פייס דמתני' קתני אין חוששין לפי האמת לגט ישן כיון שלא ראינו שנתיחד ופריך דמ"מ ניחוש שיערער הבעל לומר פייסתי ונתיחדתי ומשני באומר נאמנת וליכא תו אפילו ערעור ולכאורה הול"ל וליחוש שמא יאמר פייסתי ואפשר לומר שיברר באמת שפייס ונתיחד ויאמר תו באתי עליה (ק) ועיין לעיל בתוס' (גיטין דף י"ח ע"ב) באורך ובכאן ברשב"א ור"ן:
קושיות וליחוש אמתני' לכל הפירושים וכן ר"ה בעצמו משני באומר נאמנת כו' אף דמוקי פניך תשמיש ולא משום דהולך ובא פריך וליחוש דממתני' די"ב חודש אף דלא הולך ובא [נמי פריך] וזה בעצמו סברת כ"ש אברייתא והא דנקיט ברייתא ולא מתני' [דהכא] צריך ישוב קצת:

במשנה כתבו ותנו כו' אם לא באתי כו'. קשה הא הוי מעשה קודם לתנאי ומ"ש מנתתם אם יעברו והכא א"ל דלאו דוקא ור"ל בהיפך [דבכה"ג דוקא פליג ר' יוסי] ולדעת הפוסקים בע"מ ובמעכשיו א"צ להלכות תנאי ניחא אבל לרש"י ותוס' לעיל קשה למה אינו גט הא התנאי דאם שאמר אחריו לאו כלום ודוחק לומר דהתנאי לענין בא באמת בטל רק מ"מ קאמר שלא יכתבו רק לאחר י"ב חודש ועיין (ר):
עוד במשנה בסיפא כתבו כו' ונתנו כו' ומת כו' אם הגט קודם כו'. יש לראות למאי תני לה ואי משום אם אינו ידוע דלא אמרינן אוקי בחזקת חי והשתא הוא דמית הו"ל לצייר ארישא דה"ז גיטך שנותן לה הגט עכשיו ואמר אם לא באתי וכו' ודוחק לומר (לרבותא) [נ"ל דתיבת לרבותא הוא ט"ס] דברישא י"ל לענין זה כתבו בתוכו זמנו של שטר לענין אם יהא ספק במיתתו שיהא הגט מעכשיו ודו"ק:

ברש"י בד"ה ואינה מגורשת הו"ל ספק גליל ובטל כו'. כצ"ל:

בתוס' בד"ה תניא כוותיה דר"י וכו' בטל הגט לגמרי. ר"ל דלא נתקיים התנאי ולדידיה איירי מתני' לענין מגורשת לשעבר ואילו משום חששת גט ישן אם נשאת לא תצא ודו"ק ועיין פירושא דמתני' בהר"ן:

בתוס' בד"ה הכל מודים כו' ולר"י גט ואינו גט כו'. וכפרש"י בע"ז [דהוי לר"י כמהיום ולאחר מיתה מחמת זמנו של שטר דמוכיח עליו] ודלא כמשמעות רש"י כאן בד"ה הכל מודים דאף לר"י אינו גט וכמשמעות הלשון דהכל מודים ששניהם שוין ונראה [הטעם] למשמעות פרש"י [כאן] דבמעכשיו היכא שפירש ודאי הוי גט ואינו גט רק זמנו של שטר ליכא הוכחה אף לר"י בלכשתצא חמה שכיון לתנאי ואע"ג דבגוף פלוגתא דר"י ורבנן [גבי כותב נכסיו לבנו לאחר מיתה] מועיל לר"י זמנו של שטר שאני התם דיש ליישב תרוייהו גופא מהיום ופירא לאחר מיתה אבל הכא דסתרן זה לזה אזלינן בתר מה שאמר בפירוש לכשתצא חמה:
הא דצייר אביי בגוונא אחריתא ממתני' אפשר לומר לרבותא דאפילו הכי באם מגורשת לר"י מעכשיו וכי מיית בלילה לא הוי גט לאחר מיתה אע"ג דאמר אם תצא חמה כו' מפרשינן לה לתנאי אע"ג דודאי יצא חמה ומה לו לתלות בתנאי הברור שיהיה ול"ד לאם מתי דשמא יחיה וה"א שר"ל לכשתצא יהיה גט דוקא קמ"ל דאפ"ה תנאי הוי:
מכאן פשט הרמב"ן ספק ר"ת לעיל (גיטין דף ע"ב ע"א) בד"ה מהיום שמסופק במהיום אם מתי ומת בו ביום כו' דהכא לא עדיף זמנו של שטר ממהיום דלאו שעות כתבינן וכמו שאמר בגמ' והו"ל כמהיום אם מתי כו' ואפ"ה כשמת בלילה הוי גט וא"ל דשאני הכא דע"כ לא נתכוין לסוף היום דהא אמר אם תצא חמה כו' שהוא קודם ז"א דהאי תנאי הוי ע"מ כן יחול הגט בסוף היום מיהו י"ל כיון דברור שיצא חמה ע"כ אין כוונתו לסוף היום דא"כ למה ליה הך שטות להתנות לבשעה שיחול הגט הלא כבר יצא ודאי אלא כוונתו הוא שיחול עתה בתנאי לכשתצא אז יחול מעתה ולענין שלא יהא לה רשות לישא איש אחר ולהיות פנויה עתה עד אחר שיצא החמה ודו"ק (ש):
עוד הוכיח מדאתקין רב מיומא דנן ולא מעכשיו לשמא ימות בו ביום יישב הר"ן היטב שרצה להורות לאפוקי דר"י דאמר זמנו של שטר מוכיח (ת) ואילו תיקן מעכשיו לא היה מוכח הלאפוקי דדלמא תיקן משום מת בו ביום וק"ל:

גמרא איכא דמתני לה אמתניתין כו' וליחוש שמא פייס. ברי"ף ורא"ש הגי' שמא בא ועי' לעיל (יח ב) תד"ה שמא פייס:

רש"י ד"ה ואינה מגורשת. הואיל ועבר אנטיפרס ה"ל ספק גליל ובטל. כצ"ל:

רש"י ד"ה למימרא דעכו. אמאי דהוה ס"ד מעיקרא קאי ולאו אתירוצא דאביי. כצ"ל:

רש"י ד"ה שמא פייס. ולאח"ז אתי בעל ומערער כו'. עי' לעיל בתוס' שם בסופו. אבל למאן דמתני אמתניתין ליכא לפרש כן דהא מית ליה:

תד"ה ולא. אע"ג דרב פסק כוותיה. הוא לעיל (ד' עב):

בסה"ד או שמא דוקא הכא דבע"פ כו'. מה שהקשה המהרש"א מהא דרבא פסק שם כר"י אפי' בע"פ. לק"מ דהרי שם איכא לישנא דאמר מהיום וכרבנן וא"כ הא דרבא לא מכרעא:

תד"ה הכל מודים. כדאמר לעיל. הוא שם בסוגיא. אבל מפרש"י לא משמע כן ועי' בר"ן:

גמ' כי הוו מיפטרי רבנן. נ"ב עיין בתוס׳ דריש מכלתין:

בעכו הוה מיפטרי. כתב רמב"ן אע"ג דכתיב לא הורישו יושבי עכו ולא הי' בכיבוש יהושע מ"מ הי' בכיבוש עזרא ע"ש ומשמע מינה אפי' מה שלא נתקדש ע"י יהושע מ"מ הועיל קידוש עזרא לשוי' א"י ואמנם דוקא מה שהי' ממתנתו של אאע"ה ושבקוהו ישראל בימי יהושע לזה הועיל כיבוש וקידוש עזרא. אבל בודאי כיבוש עזרא בח"ל לא הוה אלא כיבוש יחיד כיון דלא היתה כל א"י נכבשה לפניהם לא עדיף מסורי' ע"י דהע"ה עיין לעיל ח' ע"ב ובחידושינו שם:

תניא כוותי' דר' יוחנן. ור"ה אע"ג דידע האי ברייתא ס"ל ברייתא דמיפרשא בהדיא הוה פניך ממש אבל מתני' סתמא קתני הוה פניך תשמיש ומשו"ה לא הוה תיובתא דר"ה. ומ"מ סתמא דתלמודא ס"ל כיון דמצינו בלשון הברייתא פניך ממש שוב האומר שאעבור על פניך אין בלשון הזה תנאי תשמיש:

וליחוש שמא פייס. רוב הראשונים וממש כולם פייס נתפייסו זע"ז ונתבטל הגט או התנאי כאשר יתבאר אי"ה. וכתב ריטב"א דאמתני' דיש לפרש פניך תשמיש לק"מ שמא נתפייסו כיון שהי' מורדים מתשמיש וחזינן שעדיין לא שקט המריבה שהרי הי' הולך ובא ולא נתיחד עמה ש"מ לא נתפייסו אבל בברייתא דפניך ממש פריך שמא פייס והיינו דקאמר מאן דמתני אברייתא כו' דאמשנתינו לא יוצדק שמא פייס ע"ש ומיושב קושי' מהרש"א:

באומר נאמנת עלי. וכתב מהר"ם שי"ף לפ"ז שהרי לא נתייחד עמה רוצה לומר שהיא אומרת לא נתייחד עמי ולפ"ז יתפרש הברייתא כך הרי זה גט ולא חיישינן שיטעון שפייס שהרי היא אומרת לא נתייחד עמי ושוב אמר ולגט ישן אנחנו לא ניחוש שהרי לא ראינו שנתיחד עמה ולא חיישינן אלא לערעורו או לפיוס ממש לפי' תוס' וראשונים ולזה הרי כבר אמרנו שהיא אומרת לא נתיחד עמי והוא אמר נאמנת עלי. ובזה י"ל פסק הרמב"ם להקל כמאן דמתני אברייתא ולא אמתני' דלכאורה למאי דקיי"ל כר"י פניך ממש ובמשנתנו פניך ממש קאמר ושלא נתיחד פי' היא אמרה לא נתייחד עמי והוא אמר נאמנת עלי והשתא אי ס"ד דגם במשנה שני' דבמעכשיו אם לא באתי נמי צריך שיאמר נאמנת עלי והיא תאמר לא פייסני ה"ל למיתני כן במשנה שני' ונדע מכ"ש בראשונה ומ"ט תני כן בראשונה ולא בשני' אע"כ הא דאמרינן בגמרא לחד לישני דאמתני' כ"ש אברייתא רבה בר"ה אמרה בשם אבא מרי היינו ר"ה ור"ה הא מפרש משנתינו פניך תשמיש ולא קשה שמא פייס ולא נשנה דין זה בשום משנה רק בברייתא נישנית דאמרה לא נתייחד עמה א"כ י"ל גם במשנה דבמעכשיו אם לא באתי נמי צריך לומר נאמנת עלי והא דלא רמזה הרי כמה דינים שסמכה מתני' על סברת חוץ. אבל למאי דקיי"ל כר' יוחנן דפניך דמשנתינו פניך ממש ירמוז במתני' שהרי היא אמרה לא נתיחד עמי אי ס"ד גם במשנה דמעכשיו צריך כן שם ה"ל לרמז אע"כ לא צריך וכרמב"ם:

וליחוש שמא פייס. ולקמן יש גורסים שמא בא. היינו בברייתא יש לחוש שמא אחר שכבר כתב הגט ונתן שוב כשהולך ובא כמה פעמים טרם שנתעכב שלשים יום בין כך נתפייסו זע"ז. אך לקמן שנתן הגט והלך מיד אין לחוש שנתפייס טרם יציאתו שהרי השתא בזו רגע נתן הגט. ואיך יתפייס ע"כ ליכא למיחש אלא שמא בא בצינעא וממילא נתבטל התנאי וק"ל ועיין רשב"א:

ואבאר קצת בעה"י יש ג' שיטות בקושי' שמא פייס. שיטת רש"י הוא ממש דעת יחיד שמא יערער הבעל לומר שהוא גט ישן ומשני כיון שאמר נאמנת עלי שוב לא יערער אמנם רוב וכמעט כל הקדמונים פליגי. והגורסים במשנה קמייתא וברייתא כל זמן שאעבר ולא על מנת מפרשים שמא פייס שנתפייס הבעל וביטל הגט כי כיון שהתנאי לא הי' במעכשיו יכול לבטל הגט ומשני באומר נאמנת עלי פי' כך הי' התנאי שאפי' פייס וביטל והיא משקרת ואומרת לא בטלת הגט הרי הגט חוזר לכשרותו ומגרש בו דקיי"ל כר"נ חוזר ומגרש בו וכ"כ תוס' לעיל י"ח ע"ב ועיין מ"ש הר"ן בסוגיא דשליש דכי האי גוני מאמין גם לשליש אפילו ישקר הרי כוונתו מסורה לו ומיית ראי' מנאמנת עלי שלא פייסתי. ואמנם במשנה דמעכשיו אם לא באתי אע"ג דמיירי במעכשיו ואינו יכול לבטל הגט מ"מ פריך שמא פייס ובא בתוך יב"ח ונמצא לא נתקיים התנאי וממילא בטל הגט ומשני באומר נאמנת עלי ובזה קשה מאוד מאי מהני נאמנות אם חיישינן שנתבטל הגט ע"י שלא נתקיים וזה הוקשו לתוס' לעיל י"ח ע"ב לשיטת ר"ת ע"ש וכתבו שכך הי' התנאי כנ"ל אפי' משקרת כל שאומרת שלא בא הרי זה גט אבל במשנה ראשונה בחשש שמא ביטל הגט שלא בפניה נתקשו תוס' והיא לא יודעת וזה לא יכול לתלות בתנאי ונאמנת כי מהיכי יודעת אם ביטל הגט או לא ע"כ נדחקו תוס' דאינו אלא חשש וערער וכפי' רש"י. אך שיטת הרי"ף בתשובה ורמב"ן דגם משנה ראשונה וברייתא בעל מנת ואינו יכול לבטל במעכשיו ושמא פייס היינו שפייס אותה ונתרצה היא לבטל התנאי ואע"ג במעכשיו אינו יכול לבטל לא הגט ולא התנאי אבל ברצון שניהם נהי הגט אינם יכולין לבטל אבל התנאי יכולים לבטל לומר אפי' לא יקיים התנאי ולא יבוא אצלה ל' יום מ"מ היא מוחלת על כך והריני כאילו נתקבלתי וכאילו היית עמי ופריך שמא פייסה כך ונתרצית ושפיר משני באומר נאמנת כנ"ל שתלה התנאי שאם תאמר אפי' שקר שלא נתרצית בביטול התנאי נאמנת והכא לא קשה קושי' תוס' הנ"ל שהרי א"א לבטל התנאי כ"א ברצונה וידיעתה ושייך שפיר נאמנת עלי. והשואלים הקשו לרי"ף בתשובה כיון דגם בעל מנת חיישינן שמא פייס אותה שתתרצה לבטל התנאי א"כ ה"ל להקשות כן במשניות דע"מ שתתני לי מאתים זוז ושתמשי אבא ותניק בני ותי' של הרי"ף ע"פ הסברת לחם משנה הוא כך דבתנאי דקום ועשה שהיא תתן לו מאתים זוז ושתשמש ותניק אין לחוש שמא פייסה לומר שאפי' תתני לו מאתים ושתשמש ותניק אפ"ה לא יהי' גט ויהי' המעות והשימוש וההנקה מתנה בעלמא ז"א נהי אם נתרצית בכך מועיל לבטל התנאי מ"מ כשאין אנו יודעים שפייסה בכך ואנו רואים שמקיים התנאי ונותנת לו מאתים זוז ומשמשת אביו ומינקה בנו מה"ת לחוש שמא בטלה התנאי ועושה כן דרך מתנה לזה ליכא למיחוש רק נחוש שמא ביטל הוא התנאי להסר צערה לומר אפי' לא תתן נמי תהי' מגורשת וזה לק"מ מה חשש בנך אם אנו סוברים שאינה מגורשת ובאמת היא מגורשת. והוסיף לח"מ אע"ג דאכתי איכא חששא בפשטה וקבלה קידושין מאחר י"ל כל החששא דפייס הוא רק לחוש לכתחלה אבל בדיעבד אין חוששין:

הרי זה גיטך אם לא באתי מכאן עד יב"ח ומת בתוך יב"ח אינו גט משום דאין גט אחר מיתה. הקשה הר"ן הא כבר נשמע כן לעיל במתני' אם מתי. ותי' התם ה"א הואיל והי' תנאו במיתה נתכוון אחר מיתה אבל הכא דעתו מעכשיו קמ"ל. ועיין מ"ש עוד תוס' לעיל י"ג ע"א ד"ה לא יתנו וכו'. ובגליון הר"ן נדפס ק' דהרי קושי' זו שהקשה הר"ן היא קושי' ש"ס ריש כתובות גט לאחר מיתה הא תני לה אם מת ותי' ש"ס הא קמ"ל לאפוקי מדר' יוסי דאמר זמנו של שטר מוכיח ע"ש. ולפע"ד ליישב דהתם רצה לומר יש אונס בגיטין ומת ה"ה חלה בתוך יב"ח והא דתנן מת לאשמועינן אין גט אחר מיתה פי' תוס' דקמ"ל דגט זה בטל מתרי טעמא חדא מטעם אונס אפי' חלה ולא בא ועוד מטעם גט אחר מיתה ותרוייהו קמ"ל דאי מטעם אין גט אחר מיתה לחוד לא הוה צריך למתלי באם לא באתי אלא הוה ליה למיתני בהדיא אין גט אחר מיתה ואי משום אונס לחוד ה"ל למתנו חלה אע"כ נקיט מילתא דמוכחא תרווייהו. ועל זה פריך ש"ס גט לאחר מיתה הא תני לי' פי' לעולם ה"ל למתני חלה להשמיענו דיש אונס בגטין וגט לאחר מיתה כבר נשמע ממשנה דה"ז גיטך אם מתי. ואהך קושי' לא הו"מ לשנויי כהר"ן דאכתי ה"א באם לא באתי ומת הוה גט משום דדעתו מעכשיו ז"א שהרי עכ"פ אינו גט משום יש אונס ולא בעי לדחוקי לשנויי דעכ"פ נפקא מיני' באם התנה כל אונסא דמתיליד ע"כ הוכרח לתרץ לאפוקי מדר' יוסי אבל הר"ן אזיל במסקנא דקיי"ל אין אונס בגטין יפה תי' דה"א באם לא באתי הוה כמעכשיו והוה גיטא. שוב ראיתי כי עדיין לא נתיישבה קושי' על מכונה דהרי עכ"פ אפי' אי נימא יש אונס בגטין מ"מ משנה שלימה שנינו מעכשיו אם לא באתי ומת הוה גט אע"ג דנאנס ובאמת מקשה שם ש"ס ומתרץ לי' ע"ש עכ"פ משנה שלימה במעכשיו אפי' מת ונאנס הוה גט א"כ ה"ל לש"ס לתרץ כהר"ן דה"א אם מתי הוה כלאחר מיתה ואם לא באתי הוה כמעכשיו. ע"כ נלע"ד דהר"ן הוקשה לו קושי' תוס' שם איך אפשר לומר במשנה דאם מת מיירי בלא זמן הא תיקנו זמן בגיטין ותי' תוס' דחוק ע"כ ס"ל להר"ן היא גופא באם מתי הואיל והזכיר מיתה ודעתו כמו מפורש לאחר מיתה לא יועיל הוכחת זמנו של שטר וכעין שפירש"י לקמן ד"ה לכי נפקא וכו' ע"ש. אבל באם לא באתי ה"א בהא נסמוך אזמנו של שטר קמ"ל אפי' בהא לא סמכינן וק"ל:

אם לא באתי מכאן ועד יב"ח כתבו ותנו וכו' כתבו ותנו גט לאשתי אם לא באתי וכו' ברישא הקדים תנאי למעשה כרגילות אבל בסיפא הקדים מעשה לתנאי ומכאן יליף הר"ן לעיל ע"ה ע"א דבמתנה תנאי עם שליח לא בעי' דיני תנאי ומ"מ מדשינה מדרך המורגל ס"ל לר' יוסי דמפרשינן כתבו עכשיו ותנו לאחר יב"ח ורבנן לא ס"ל לחלק בכך:

מגורשת ואינה מגורשת. הקשה הר"ן נוקמי גברא בחזקת חי והשתא מת אחר נתינת הגט ותי' כיון דמת לפנינו. וכבר כתבתי לעיל כ"ח ע"א דיש לפקפק אקושי' הר"ן דאדרבא נוקמי איתתא בחזקת איסור לשוק דמוחזקת מאיסור אשת איש לאיסור יבמה לשוק ואוקמא חזקה להדי חזקה וה"ל ומאי קושיין. וצ"ל סבירא לי' להר"ן חזקת איסור לשוק כבר איתרע על ידי הגט וכל שאנו עוסקים ובאים בביטול החזקה איתרע לה החזקה כ"כ רשב"א ריש תורת הבית הארוך ע"ש וא"כ שפיר הקשה דהא חזקת חיים לא איתרע וניזל בתרי' ותי' הא נמי איתרע דהרי מת לפנינו ועיין ט"ז ונה"כ סי' שצ"ז ומה שהארכתי לעיל דף כ"ח ע"ש:

בי דינא דשרו מישחא. עמ"ש בדקדוק לשון ריש מס' כתובות:

זמנו של שטר מוכיח. ברור כל השיטות כתבתי לעיל ע"ב ע"א:

דהא איקיים לי' תנאי. עיין תוס' ד"ה דהא וכו' כי אין העולם יודעים שמת ובכתובות כתב תוס' הא דלא חשו במיתה משום צניעות ופריצות משום דמיתה קלא אית לי' ע"ש ונתקשו בזה בס' קרבן נתנאל ולק"מ מתרי טעמא חדא דאשה גופא לא תתעגן כי דייקא וחוקרת ודורשת וידע לה מיתת בעלה דקלא אית לי' משא"כ בשמעתין כ' תוס' דהעולם אשר אינם חוקרים יתמהו וכעין זה כתב תוס' לעיל דף ע"ב ד"ה כיון וכו' ע"ש. ותו עכ"פ בזמן מועט בתוך שנה או שנתיים יודע הדבר וליכא חשש עיגון אבל בזמן קצר עד סוף יב"ח לא יתפרסם עדיין ובין כך יתמהו העולם על זה:

הכל מודים היכי דאמר לכשתצא חמה מנרתיקה פירש"י שאמר כן בלילה ומת באותה לילה והומ"ל שאמר כן בר"ח ניסן לכשתצא חמה מנרתיקה בר"ח אייר ולא הוה צריך לפרש דמיירי באותו יום. ורמב"ן הוליד מזה חדשות יבואר לקמן אי"ה. וי"ל דהר"ן נדחק מאוד מ"ט שביק אביי גוני דמתני' לכשלא אבוא אחר יב"ח וע"מ שלא אבוא ואם לא אבוא ומ"ט נקיט חמה מנרתיקה ונדחק מאד. והנה הטור ח"מ מייתי בשם רמ"ה דס"ל ר' יוסי עצמו לא אמרו אלא בשארי תנאים אבל באם לא אבוא תוך יב"ח הרי אין זמנו מוכיח שהוצריך לכתוב זמן לידי מתי מונין יב"ח וכתבתי לעיל אע"ג דהו"מ למכתב אם לא אבוא יום פלוני וכן הקשה הרב"י מ"מ ס"ל להרמ"ה כיון שעכ"פ צריך להזכיר שום זמן שוב אין לעשות הוכחה מזמנו של שטר ובאמת משו"ה ב"ד דשרו מישחא התירוהו וס"ל אפי' בכה"ג זמנו מוכיח כקו' ב"י ולא קיי"ל כוותי' וא"כ לא בעי אביי למינקט גוני דלא קיי"ל כרבותינו אלא נקיט חמה מנרתיקה והתנה באותה לילה עצמה על יציאת חמה של אותו היום בעצמו ובהא שפיר י"ל זמנו מוכיח:

גמרא תניא כוותיה דרבי יוחנן כו' וכתבו התוספות מדקתני ולגט ישן אין חוששין שהרי לא נתייחד עמה ולרב הונא אם נתייחד בטל הגט לגמרי. ולכאורה קשה מהאי ברייתא לרב הונא ואנן חזינן דרב הונא גופא איירי בהאי ברייתא דקאמר רבה בר רב הונא הכי אמר אבא משמיה דרב באומר נאמנת עלי אלא דבאמת לא קשה מידי דלפי מאי דמוקי לה רב הונא באומר נאמנת עלי שלא פייסתי א"כ אתי שפיר לישנא דברייתא דמעיקרא קתני הרי זה גט וליכא למיחש שמא פייס ונתייחד ובטל הגט שהרי האמינה עליו לומר שלא פייס אלא דאכתי הוי לן למיחש לגט ישן דפסול משום לעז שיאמרו גיטה קודם לבנה ולהאי חששא לא מהני מה שהאמינה כמו שהקשה רבינו תם לעיל דף י"ח מש"ה מסיים בברייתא דאפ"ה לא חיישינן לגט ישן שהרי לא נתייחד עמה פי' כיון שלא ראינו שנתייחד אין לנו לחוש אלא שמא יבא הבעל ויערער ויאמר שפייס להא נמי לא חיישינן כיון שהאמינה עליו וכמו שתירץ ר"י לעיל בתוספות דף י"ח ע"ש. מ"מ מייתי הש"ס שפיר תניא כוותיה דרבי יוחנן דפשטא דלישנא משמע טפי כר' יוחנן כנ"ל ודו"ק. ויותר נראה לי דלרב הונא הכי קאמר פשיטא דאין לנו לחוש שמא נתייחד עמה בתשמיש לבטל התנאי דלהא לא חיישינן דכל תנאי שהוא בשב ואל תעשה ואחד מהם אומר שעבר בקום עשה אינו נאמן כדאיתא בטוח"מ סי' רמ"א ובאה"ע סימן ל"ח וע"ש בבית שמואל ס"ק ס"ט דאפילו במכחישו אינו נאמן אלא דאכתי הוי לן למיחש שמא נתייחד עמה תוך הזמן ואח"כ עבר שלשים יום בלא תשמיש דנהי דהוי גט אכתי יערער ויאמר שנתגרשה בגט ישן כיון שנתייחד בין כתיבה לנתינה וע"ז מסיים דלהא נמי אין חוששין כיון שלא ראינו שנתייחד עמה וכדמסקינן באומר נאמנת עלי כנ"ל נכון ולשיטת המפרשים לקמן שמא פייס ובא בצינעא כבר כתב הבית שמואל בסי' קמ"ד דבכה"ג לא מיקרי קום עשה כיון שדרך האדם לצאת ולבא למקומו מחמת עסקיו ע"ש ודו"ק:

שם וניחוש שמא פייס פירש"י ולאחר זמן אתי בעל ומערער ויאמר נתיחדתי ופייסתי. כוונתו מבואר לעיל בתוספות דף י"ח דלפי פירושו דהחשש הוא משום גט ישן אם כן לא הוי מהני מה שאמר נאמנת עלי לומר שלא נתיחדתי אע"כ דאנן ודאי לא חיישינן להכי כיון שלא ראינו שנתייחד עמה אלא עיקר קושיית הש"ס היא דאכתי יערער הבעל ויאמר שפייס ובהא משני שפיר באומר נאמנת עלי דהשתא ודאי לא אתי ומערער והא דמקשה הש"ס בסמוך אמתני' דאם לא באתי מכאן ועד י"ב חדש ומת תוך י"ב חדש וניחוש שמא פייס אע"ג דהתם לא שייך האי חששא שמא יבא הבעל ויערער שהרי מת הבעל אלא דאיכא למימר דאעיקר התנאי קשיא להו היאך תקנו חכמים לכתחילה לגרש בזה התנאי דאם לא באתי מכאן עד י"ב חדש הא איכא למיחש שיבא הבעל ויערער כן נ"ל לשיטת רש"י ז"ל. מיהו בסמוך אפרש בענין אחר אבל התוספות לעיל פירשו דוניחוש שמא פייס היינו שמא ביטל הגט אלא דבההיא דבסמוך דאיכא דמתני אמתני' מעכשיו אם לא באתי וניחוש שמא פייס התם ע"כ ליכא לפרושי שמא ביטל דכיון דאמר מעכשיו שוב אין יכול לבטל הגט וע"כ הא דבסמוך צריך לפרש וניחוש שמא פייס היינו שמא בא בצינעא וא"כ נתבטל התנאי כן העלו התוס' לעיל דף י"ח בשיטת ר"ת ע"ש אלא דלפ"ז קשה א"כ למה הוצרך ר"ת לפרש האי וניחוש שמא פייס אברייתא בע"א דהו"ל לפרושי תרוייהו בענין אחד דהיינו שמא בא ולמאי דפרישית בסמוך אתי שפיר דכיון דרב הונא גופא משני משמיה דרב ומוקי לברייתא באומר נאמנת עלי שלא באתי ומאי איצטריך ליה לרב הונא לאוקמי בהכי דהא לדידיה דמוקי כל זמן שאעבור מכנגד פניך דהיינו תשמיש תו ליכא לאקשויי וניחוש שמא פייס ובא דבזה לא נתבטל הגט וליכא למיחש שמא פייס ונתייחד עמה שהרי לפי שיטת התוס' א"א לפרש שמא פייס איחוד כיון דקתני בהדיא בברייתא שהרי לא נתייחד עמה לכך הוצרכו לפרש האי שמא פייס לענין אחר שמא ביטל הגט דלפ"ז שייך הקושיא בין לרב הונא בין לר' יוחנן בחד גוונא כן נ"ל נכון ובזה יתיישב גם כן מה שהקשה הרשב"א ז"ל בחידושיו על שיטת הרי"ף ז"ל דמפרש לוניחוש שמא פייס קמא שמא ביטל התנאי מדעת האשה ושמא פייס דבסמוך אמתני' מפרש הרי"ף שמא בא ונתקשה הרשב"א ז"ל על ככה ולמאי דפרישית א"ש כי היכי דתיתוקם נמי אליבא דרב הונא ודו"ק ועיין בסמוך:

שם מאן דמתני לה אמתניתין כ"ש אברייתא מאן דמתני לה אברייתא אבל אמתניתין הא לא אתא והקשה מהרש"א ז"ל דאכתי אמאי מתני לה אברייתא ולא מתני לה ארישא דמתני' דקתני נמי בהדיא הרי זה גיטך כל זמן שאעבור מכנגד פניך שלשים יום והלך ובא והו"ל לאקשויי ניחוש שמא פייס ולאוקמי נמי באומר נאמנת עלי שלא באתי ולכאורה היא קושי' עצומה ומה שכתב מהרש"א ז"ל נמי דלשיטת רש"י ז"ל אתי שפיר כיון דחששא היא משום גט ישן ניחא ליה לאקשויי אברייתא דקתני בהדיא האי חששא ע"ש וזה נראה דוחק. ולענ"ד נראה ליישב מלתא דשוויא לכולהו פירושי דודאי אמתניתין דקתני כל זמן שאעבור מכנגד פניך לא מצי לאקשויי וניחוש שמא פייס דאיכא לאוקמי בדאמר ע"מ שאעבור מכנגד פניך וקי"ל כל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי וא"כ לא מצי לאקשויי שמא פייס וביטל הגט לר"ת דכיון שהגט חל מעכשיו לא מצי לבטל כמ"ש התוס' דף י"ח ובאמת בלא"ה הביא הרשב"א ז"ל כמה גירסאות דגרסי להדיא ע"מ שאעבור מנגד פניך עי' שם באריכות ועוד בלא"ה מצינן לאוקמי כרבי יוסי דאמר זמנו של שטר מוכיח עליו וא"כ כל תנאי בגט שכתוב בו זמן הו"ל כמעכשיו ותו ליכא למיחש שמא ביטל ומה"ט גופא א"ש נמי לשיטת רש"י ז"ל דליכא לאקשויי אמתני' שמא פייס והוי גט ישן דכיון דמעכשיו חל הגט תו לא שייך האי חששא כמו שכתבתי בסוגיא דלעיל דף ע"ג גבי לא תתייחד עמו אלא בפני עדים דהאי חששא היינו כשנתייחד בין כתיבה לנתינה דאיכא למיחש שמא יאמרו גיטה קודם לבנה ובאמת הולד נולד בהיתר גמור שעדיין היא אשתו כל זמן שלא נתן לה הגט משא"כ באומר מעכשיו או ע"מ וכן לר' יוסי דזמנו של שטר מוכיח שהגט חל מיד לא שייך לומר שמא יאמרו גיטה קודם לבנה דהא לקושטא דמילתא הגט קודם לבנה דמאחר שנתקיים התנאי חל הגט למפרע ובא עליה שלא כדין בביאת זנות וכמ"ש לעיל באריכות ושכ"כ הר"ן ז"ל משא"כ אברייתא דקתני בהדיא לגט ישן אין חוששין שהרי לא נתייחד עמה משמע דבנתייחד הוי גט ישן וממילא דע"כ לא מיתוקמא במעכשיו וע"מ או כר' יוסי דזמנו של שטר מוכיח דא"כ לא שייך האי חששא דגט ישן כלל אע"כ דאיירי בענין שאין הגט חל אלא לכשיעברו השלשים יום וא"כ מקשה שפיר וניחוש שמא פייס לרש"י משום גט ישן ולרבינו תם שמא ביטל הגט. והשתא דאתינן להכי ע"כ מאן דמתני לה אמתני' דמעכשיו אם לא באתי אפי' לפירש"י אין הטעם משום שמא פייס והוי גט ישן דבמעכשיו לא שייך גט ישן אלא שמא פייס ובא ונתבטל התנאי. משא"כ לעיל לא מצינן לפרש כן כיון דרבה בר רב הונא משמיה דרב הונא מוקי לה באומר נאמנת עלי משום האי קושיא דשמא פייס והתם לא שייך לומר שמא בא דהא לרב הונא נגד פניך היינו תשמיש מש"ה הוצרך לפרש משום גט ישן דפסול בין לרב הונא ובין לרבי יוחנן ולרב הונא נמי לא מצי לאקשויי שמא פייס ונתייחד בתשמיש ונתבטל התנאי שכבר כתבנו לעיל דכל תנאי שהוא בשב ואל תעשה לא מהימן לומר שעבר בקום עשה ותשמיש קום עשה הוא אבל מגט ישן פריך שפיר כדפרישית לעיל בלשון שני בתוספות ד"ה תניא כוותיה כן נ"ל נכון ודוק היטב. ובאמת אני תמה על הרשב"א והר"ן ז"ל בחידושיהם שהביאו הגירסא בברייתא ע"מ שאעבור מכנגד פניך והאריכו בזה ולא הרגישו דא"כ דכאומר מעכשיו דמי תו לא שייך חששא דגט ישן כדפרישית וכמ"ש הר"ן ז"ל להדיא בפ' הזורק וא"כ מדקתני בברייתא ולגט ישן אין חוששין ע"כ לא מיתוקמא בדא"ל מעכשיו וצ"ע גדול ודו"ק:

תוספות ד"ה דהא איקיים ליה תנאיה וא"ת לאלתר מה יש לחוש כו' ויש לומר דאיכא למיגזר כו' עכ"ל. והר"ן ז"ל מפרש בענין אחר דאיהו ודאי לא סליק אדעתיה שימות תוך י"ב חדש וא"כ מסתמא כשאמר לה אם לא אבא לאחר י"ב חודש לא גמר בדעתו להתירה אלא בסוף י"ב חודש ומש"ה אסורה עד סוף הזמן ולפי דבריו למדנו דבאומר ע"מ שתניק את בני למאן דמצריך שתניקו כ"ד חודש וא"כ אפילו מת הולד דאמרינן הרי זה גט מ"מ אסורה לינשא עד כ"ד חודש שהרי לא גמר בדעתו לגרשה ולהתירה עד אותו זמן משא"כ לשיטת התוספות דהכא טעמא משום דגזרינן מת אטו לא מת דאין הכל יודעין משא"כ במת הולד לא שייך האי חששא דמאן דידע שאינה מניקת הולד יודע ג"כ שמת הולד ובכך הייתי רוצה ליישב מה שהקשו התוספות לעיל על רש"י במאי דקתני מת האב דמילתא דפשיטא היא ולמאי דפרישית אפשר דאתי לאשמעינן מת הבן דומיא דמת האב שמותרת לינשא לאלתר כן נ"ל ולהרמב"ם ז"ל עוד טעם אחר כתבו הרב המגיד דלעולם צריך שיתבטל התנאי בפועל והיינו כשנשלם הזמן שקבע ע"ש בפ"ח מהל' גירושין:

ואינה מגורשת. לינשא בגט זה ספק בטל במהלך הראשון הואיל ועבר אנטיפרס הוה ליה ספק יהודה ספק גליל ובטל שהרי חזר בתוך שלשים או שמא ספק יהודה הוא ולא בטל תנאו ונתקיים במהלך השני והוי גט: אמר אביי. מתני' נמי אית לה דאנטיפרס ביהודה וכגון דאמר לה תרי תנאי: אי מטינא לגליל לאלתר ליהוי גיטא. ואפי' לא משתהינא: ואי משתהינא באורחא תלתין יומין ולא אתינא ליהוי גיטא. ואפי' לא מטינא לגליל הלכך הגיע לאנטיפרס וחזר לאלתר תנאו בטל ואין כאן עוד לקיימו שהרי לא לגליל בא ולא נשתהה ואפי' קיימו לאחר זמן הרי לא התנה אלא על מהלך הראשון וכשהזכיר גליל לא הזכיר למנות השלשים משם והלאה אלא שיהא מיד גט כשיגיע שם והרי לא הגיע וגם לא נשתהה והכי משמע מתני' הרי זה גיטיך אם לא באתי מכאן ועד שלשים יום מיום שאצא מכאן והיה הולך מיהודה לגליל ותלה הגט גם בביאתו לגליל: למימרא דעכו במדינת הים קיימא. אמאי דהוה סלקא דעתין מעיקרא קאי ולאו אתירוצא דאביי: כי הוו מיפטרי רבנן מהדדי. בני מדינת הים שהיו הולכין ללמוד תורה בארץ ישראל כשחוזרים לבתיהם היו חביריהם בני ארץ ישראל מלוים אותן עד עכו ומשם נפטרים מהם: שאסור. לבני ארץ ישראל לצאת לחוצה לארץ: והא לא עבר. שלשים יום רצופין: תשמיש. והרי שלשים יום רצופים בלא תשמיש כדקתני הואיל ולא נתיחד עמה: לישנא מעליא. פנים של מטה: הרי זה גט קתני. דאין הגט נפסל משום גט ישן הואיל ולא נתיחד עמה ולכי מקיים תנאיה ליהוי גיטא: גט ישן. כל שנתיחד עמה בין כתיבה לנתינה ופסלוהו רבנן משום שמא יאמרו גיטה קודם לבנה לקמן בהזורק (דף עט:): שמא פייס. כשהיה בא אצלה פייס קטטה שביניהם ונתיחד עמה ולאחר זמן אתי בעל מערער ואמר פייסתי: באומר. בשעת התנאי על מנת כן אני מוסר לה שתהא נאמנת עלי כמאה עדים כל זמן שתאמר שלא באתי ונתיחדתי ופייסתי: כל שכן אברייתא. דכיון דהיכא דלא בא חיישי' שמא פייס אי לאו דאתני ברישא נאמנת עלי כ''ש אברייתא שהיה הולך ובא: אבל אמתני'. דמת בתוך י''ב חדש ולא ראינו שבא בעיר משיצא לא חיישינן שמא פייס ואפי' לא הימנה עליה מעיקרא הוי גט דהא לא אתא: מתני' אינו גט. דכיון דלא אמר מעכשיו משמע לאחר י''ב חדש יהא גט והרי מת בתוך הזמן וצריכה ליבם: גמ' התירוה לינשא. דאף על גב דלא אמר מעכשיו כמאן דאמר מעכשיו דמיא דמסתמא מעכשיו קאמר לה: בי דינא דשרי מישחא. שמנן של עובדי כוכבים והיינו ר' יהודה נשיאה שהיה בימי האמוראים בן בנו של רבינו הקדוש כדאמרינן במסכת ע''ז (דף לז.) מסתמיך ואזיל ר' יהודה נשיאה אכתפיה דר' שמלאי כו': כרבי יוסי. בב''ב (דף קלו.) הכותב נכסיו לבנו לאחר מותו צריך שיכתוב מהיום ולאחר מיתה רבי יוסי אומר אינו צריך שזמנו של שטר מוכיח עליו דלהכי איכתיב זמן בשטרא לידע שמהיום נתן לו גוף הקרקע שלא יירשו אחיו עמו והפירות לאחר מותו: בנו של ר''ג בר רבי. בנו של רבינו הקדוש: הורה. שתהא מותרת: ולא הודו לו כל שעתו. כל ימי חייו: לאלתר שריתוה. כששמעו בו שמת ואפילו קודם י''ב חדש: הא לא אתי. שהרי ודאי לא יבא עוד ויש כאן קיום תנאי: ותבעי ליה. נמי אמתני' היכא דאמר מעכשיו ודברי הכל אמאי בעי לה אפלוגתא: אין ה''נ. דאיכא למבעי אמתני' ולהכי בעייה מההוא סבא ואליבא דרבותינו משום דהוה בההוא מניינא דשריותא ויש לו להשיבו מפי השמועה ששמע וידע היאך התירו אבל אי הוה בעי מסתמא או מגברא אחרינא הוי בעי לה אמתני': הכל מודים. באומר לאשתו בלילה זה גיטך כשתצא חמה מנרתיקה:

תניא כוותיה דרבי יוחנן. מייתי ראיה מדקאמר ולגט ישן אין חוששין משמע דאם נתיחד עמה לא הוי אלא גט ישן אבל לרב הונא אם נתיחד עמה בטל הגט לגמרי: וניחוש שמא פייס. מפורש לעיל (דף יח: ד"ה שמא) : ולא הודו לו כל סיעתו כו'. אין להוכיח מכאן דאין הלכה כרבי יוסי אע"ג דרב פסק כוותיה משום דרבי יוחנן קאמר הכא לא הודו לו כל סיעתו ורב ור' יוחנן הלכה כרבי יוחנן דהא ר' יוחנן גופיה יכול לסבור כרבי יוסי או שמא דוקא הכא דבעל פה לא סבר כרבי יוסי: דהא אקיים ליה תנאיה. וא"ת לאלתר מה יש לחוש דהא ודאי יתקיים התנאי דכיון דמת לא ישוב עוד לביתו וי"ל דאיכא למיגזר אטו לא מת כי אין העולם יודעין שמת ויתמהו על שמתירין לינשא אבל לאחר שנים עשר חדש הכל יודעין שנתקיים התנאי: הכל מודים לכשתצא לכי נפקא קאמר. ולרבי יוסי גט ואינו גט כדאמר לעיל באחר מיתה: