כאשת איש לכל דבריה (לכל ענייניה וכל דיניה) ולגבי איסורה לאדם אחר. ר' יוסי אומר: דינה כמגורשת ואינה מגורשת, שהיא ספק נשואה, ואף לגבי אחר — איסורה הוא כספק בלבד.

א גמרא תנו רבנן [שנו חכמים]: ראוה לאחר מתן גט זה שנתייחדה עמו, עם בעלה באפילה או שישנה עמו תחת מרגלות המטה — אין חוששין שמא נתעסקו בדבר אחר, כלומר, בביאה, וחוששין משום זנות ואין חוששין משום קדושין. ר' יוסי בר' יהודה אומר: אף חוששין משום קדושין. דברי הברייתא הזו אינם ברורים, שהרי תחילה אמר שאף שנתייחדה אין חוששים לבעילה, ואחר כך אמר שחוששים לשום זנות.

ושואלים: מאי קאמר [מה אמר]? אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה, הכי קאמר [כך אמר]: אם ראוה שלא רק נתייחדה עמו, אלא ראוה שנבעלה לו ממש — חוששין משום קידושין, שמא היתה בעילה זו כדי לחזור ולקדשה לאחר שגירשה. אבל אם נתן לה כספים בסמוך לבעילה — חוששין רק משום זנות, דאמרינן [שאומרים אנו]: בדמי אתננה, כזונה, נתן לה כסף זה, ואין חוששין משום קידושין. ר' יוסי בר' יהודה אומר: אף בזו במקרה זה חוששין משום קידושין, שמא נתן לה את הכסף לשם קידושין.

ואומרים: אם כן, לדרך זו של הסבר הברייתא יש לומר: כמאן אזלא [כדעת מי הולכת] הא [זו] שאמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן: מחלוקת בית שמאי ובית הלל (גיטין פא,א) בגרושה שנתייחד עמה בעלה לאחר גירושין, שלדעת בית שמאי אינה צריכה גט שני, ולבית הלל צריכה, מחלוקת זו אינה אלא כשראוה שנבעלה, אבל לא ראוה שנבעלה — דברי הכל אין צריכה הימנו גט שני, כמאן [כמי] מהדעות שהוזכרו בברייתא?

— כדברי הכל, כדעת תנא קמא ור' יוסי בר' יהודה, ששניהם אומרים שכאשר לא ראוה שנבעלה אין חוששים לקידושין ואינה צריכה גט שני.

מתקיף לה [מקשה על כך] אביי, על העמדת הברייתא באופן זה, שנחלקו תנא קמא ור' יוסי בר' יהודה במקרה שנתן לה כספים לאחר שבעלה: מידי [וכי] כספים קתני [שנה שם]? והרי לא הוזכר בברייתא כלל מתן כסף!

אלא אמר אביי: יש לחזור מן ההסבר הקודם, והכי קאמר [כך אמר] בברייתא: אם ראוה שנבעלה — חוששין משום זנות, ואין חוששין משום קידושין. ר' יוסי בר' יהודה אומר: אף חוששין משום קידושין.

ואומרים: אם כן כמאן אזלא [כדעת מי הולכת] הא [זו] שאמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן: מחלוקת בית שמאי ובית הלל — כשראוה שנבעלה, אבל לא ראוה שנבעלה — דברי הכל אין צריכה הימנו גט שני, כמאן [כשיטת מי]?

— כדעת ר' יוסי בר' יהודה, שהוא סבור כבית הלל שאם ראוה שנבעלה — חוששים לקידושין וצריכה גט שני, שאילו לדעת התנא קמא אף כשראוה שנבעלה אין חוששים לקידושין.

מתקיף לה [מקשה על כך] רבא: אם כן, שכך אתה מפרש את הברייתא מאי [מה פירוש] לשון ר' יוסי בר' יהודה "אף בזו חוששין משום קידושין"? והרי אם חוששים לקידושין אין חוששים לזנות!

אלא אמר רבא, הכי קאמר [כך אמר] בברייתא: ר' יוסי בר ר' יהודה אומר: אף אם לא ראוה שנבעלה — חוששין משום קידושין.

ואם כן כמאן אזלא [כדעת מי הולכת] הא [זו] שאמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן: מחלוקת בית שמאי ובית הלל — כשראוה שנבעלה, אבל לא ראוה שנבעלה — דברי הכל אין צריכה הימנו גט שני, כמאן [כשיטת מי]?

— שלא כחד [כאחד] מן התנאים, שהרי לפי פירושו של רבא חכמים אינם חוששים לקידושין אפילו כשראוה שנבעלה, ור' יוסי בר ר' יהודה חושש גם כשלא ראוה.

ב שנינו במשנה: מה היא באותן הימים? — ר' יהודה אומר: כאשת איש לכל דבריה, ר' יוסי אומר: מגורשת ואינה מגורשת.

תנא [שנה החכם בברייתא]: ובלבד שימות, שהרי אם יקום מחוליו בוודאי שלא התקיים התנאי, ואינה מגורשת כלל. ושואלים: ולכי מיית הוי גיטא [וכאשר ימות יהיה זה גט]? ונמצא איפוא שר' יהודה ור' יוסי סבורים שלא חל הגט אלא לאחר מיתת הבעל? והא קיימא לן [והרי מוחזק לנו] שאין גט לאחר מיתה! אמר רבה: באומר "יהיה זה גט מעת אחרונה שאני בעולם", כלומר, כל עוד אני בחיים, ויחול זמן מועט לפני המיתה.

ג תנו רבנן [שנו חכמים]: ימים שבינתים עד שחל הגט לפני מיתת הבעל — בעלה זכאי במציאתה, שחפץ שמצאה שייך לו, כתקנת חכמים שמציאת אשה לבעלה, ובמעשה ידיה, ששכר עבודתה שייך לו, ובהפרת נדריה שיכול להפר נדר שנדרה, ויורשה אם מתה בינתיים,