אי [אם] מה שאמר ר' יוסי שכל שטר חל מן הזמן הכתוב בו הוא גם כאשר הוסיף תנאי בעל פה בשעת מסירת השטר, אי [או] לא אמר במקרה שכזה.

ושואלים: ומי מספקא ליה [והאם מסופק לו הדבר]? והתנן [והרי שנינו במשנה]: האומר לאשה "הרי זה גיטך אם לא באתי מכאן ועד שנים עשר חדש", ומת בתוך שנים עשר חדש — אינו גט כיון שאין גט חל לאחר מיתה, וחייבת ביבום אם אין לבעלה בנים. ותני עלה [ושנינו עליה]: אבל רבותינו חולקים והם התירוה להינשא בתורת גרושה, ואינה זקוקה ליבום,

ואמרינן [ואמרנו]: מאן [מי הם] רבותינו אלה? אמר רב יהודה אמר שמואל: בי דינא [בית דין] דשרו מישחא [שהתירו את השמן] של גויים באכילה, וסברי לה [והם סבורים] כשיטת ר' יוסי, שאמר: זמנו של שטר מוכיח עליו. הרי שלדעת ר' יוסי דין זה קיים גם כאשר אומר את התנאי בעל פה!

אלא צריך לומר כך: מספקא ליה [מסופק לו] לרב הונא אי [אם] הלכה כשיטת ר' יוסי גם כשהוסיף על השטר דברים בעל פה, או אין הלכה כמוהו אלא בכתב בלבד.

ושואלים: ומי מספקא ליה [והאם זה מסופק לו]? והאמר [והרי אמר] רבא: האומר לאשתו "הרי זה גיטיך אם מתי" וכן "הרי זה גיטיך שאני מת" — הרי זה גט, אם אומר לה "כשאמות" וכן "לאחר מיתה" — אין זה גט.

ונברר היכי דמי [כיצד בדיוק היה הדבר]? אילימא [אם תאמר] שאמר לה "מהיום אם מתי " ולשיטת רבנן [חכמים, סתם משנה], וכי צריכא למימר [צריך הדבר להיאמר]? והתנן [והרי שנינו במשנה] יותר מזה: "מהיום אם מתי" — הרי זה גט! ואלא לאו [האם לא מדובר] שלא אמר לה "מהיום" ולשיטת ר' יוסי היא שהולכים לפי זמנו של הגט, שמע מינה [למד מכאן] הלכה כשיטת ר' יוסי גם בענין זה!

ודוחים: מכאן אין להוכיח מה פסק רב הונא, שכן לרבא פשיטא ליה [פשוט לו] שהלכה כר' יוסי גם כשאומר בעל פה, ואילו לרב הונא מספקא ליה [מסופק היה לו].

ואיבעית אימא [ואם תרצה אמור] תירוץ אחר: לעולם תפרש שמדובר שאמר לה "מהיום" ורבנן [ושיטת חכמים] היא, ואולם הני לישני איצטריכי ליה [ולשונות אלה הוצרכו לו לרבא] לחדש לנו דבר אחר, לומר כי הלשון "שאני מת" שאינה מוזכרת במשנה — כלשון "אם מתי" דמי [נחשבת], וכן הלשון "כשאמות" — כלשון "לאחר מיתה" דמי [נחשבת].

א עד כאן שיטה אחת של מסירת הסוגיה הזו, ואיכא דמתני לה אסיפא [ויש ששונים אותה על סופה של אותה הלכה], האומר: "זה גיטך לאחר מיתה" — לא אמר כלום. אמר רב הונא: ולדברי ר' יוסי חולצת.

ושואלים: פשיטא [פשוט, מובן מאליו הדבר], מדסיפא [מתוך ששנינו בסוף המשנה] במקרה שהוסיף "מהיום" לרבנן [לדעת חכמים] חולצת, רישא נמי [ראשה גם כן] שלא הוסיף "מהיום" לדעת ר' יוסי חולצת, שהרי לדעתו זמנו של שטר מוכיח עליו!

ומשיבים: אין ראיה מכאן, שכן מהו דתימא [שתאמר], ר' יוסי בהא [בזה] כדעת רבי סבירא ליה [סבור הוא] שאמר: גיטא מעליא הוי [גט מעולה, גמור, הוא], וחליצה נמי גם כן] לא תיבעי [תצטרך], על כן קא משמע לן [השמיע לנו] שלא רבי סבר לה [סבור] כר' יוסי, ולא ר' יוסי סבר לה [סבור] כרבי, וכל אחד יש לו שיטה לחוד.

ומסבירים את הענין: רבי לא סבר לה [סבור] כר' יוסי — דקתני [שהוא שונה] על נוסח "מהיום ולאחר מיתה" "כזה גט", וההדגשה "כזה" באה למעוטי [למעט] מדברי ר' יוסי המסופק בדבר. וכן ר' יוסי לא סבר לה [סבור] כרבי — דקתני [שהוא שונה] בענין דומה "כזה גט", למעוטי [למעט] דברי רבי. הזכרנו כאן את דברי רבי ור' יוסי "כזה גט", ואת דבריהם עצמם לא הבאנו.

ומסבירים: שיטת רבי זו מאי [מה] היא? — דתניא [שכן שנינו בברייתא]: האומר "מהיום ולאחר מיתה" — הרי זה גט ואינו גט, אלו דברי חכמים, רבי אומר: כזה גט, כלומר, גט כשר הוא בלי ספק, ואינה צריכה חליצה.

ר' יוסי מאי [מה] היא, מהו המקור בו מובעת דעתו — דתנן [שכן שנינו במשנה]: האומר "כתבו ותנו גט לאשתי אם לא באתי מיכן (מכאן) ועד שנים עשר חדש", אם כתבוהו בתוך שנים עשר חדש ונתנו אותו לאחר שנים עשר חדש — אינו גט, ר' יוסי אומר: כזה גט.

ב שנינו במשנה: האומר לאשה "זה גיטיך מהיום אם מתי מחולי זה", ועמד מחוליו והלך בשוק וחלה שוב ומת, אומדין אותו אם מחמת חולי הראשון מת — הרי זה גט, ואם לאו — אינו גט.

אמר רב הונא: גיטו של שכיב מרע דינו כמתנתו, מה מתנתו אם עמד מחוליו — חוזר מכל המתנות שנתן בזמן שהיה שכיב מרע, והרי הן בטלות, שהרי לא נתן אותן אלא מחמת שחשב שהוא עומד למות, אף גיטו, אם עמד מחליו — חוזר, שלא נתן את הגט אלא משום שחשב שהוא עתיד למות וביקש לפוטרה מיבום.

ומה גיטו, אף על גב [אף על פי] שלא פריש [פירש] את כוונתו במלואה, אנו מפרשים את דבריו, ונותנים את הגט לאשה כיון שאמר "כתובו" — אף על גב [אף על פי] שלא אמר "תנו", ולמרות שלא נתמלאו הפרטים הצריכים לכך באדם בריא, אף מתנתו דינה כן, כיון דאמר "תנו" — אף על גב [אף על פי] שלא קנו מיניה [ממנו] על הדבר, ולא נתמלאו הפרטים הצריכים לכך מבחינה משפטית, מכל מקום מקיימים את כוונתו ורצונו.

ומקשים, תנן [שנינו במשנתנו]: "זה גיטך מהיום אם מתי מחולי זה", ועמד והלך בשוק וחלה ומת — אומדים אותו, אם מחמת חולי הראשון מת — הרי זה גט, אם לאו — אינו גט; ואי אמרת [ואם אתה אומר] שאם עמד חוזר, למה לי אם כן אומדנא [אומדן, הערכה] כלל? הרי עמד, וממילא בטל הגט!

אמר מר בריה [בנו] של רב יוסף משמיה [משמו] של רבא: מדובר כאן שניתק מחולי לחולי, כלומר, לא שהבריא לגמרי, אלא שיצא ממחלה אחת לחבירתה, וצריך אומדן אם מחמת חוליו הראשון מת.

ומקשים: והא [והרי] "עמד" קתני [שנה] ומשמע שהבריא לגמרי! ומשיבים: אין הכוונה עמד והבריא לגמרי, אלא עמד מחולי זה ונפל לחולי אחר. ומקשים: והא [והרי] "הלך בשוק" קתני [שנה]! ומשיבים: הלך על משענתו, כלומר, אין הכוונה שהלך בבריאות הגוף, אלא שיכול ללכת כאשר הוא נשען על משענת.