|
פירוש שטיינזלץוניטייפיה אתלת [ויטפטף אותו על שלושה] קלחי כרבא [כרוב], וניבחשיה בגווזא [ויבחש אותו בענף] של עץ מרמהין, וכי בשיל גווזא במרמהין בשיל ליה כוליה [וכאשר יתבשל הענף של המרמהין יבשל אותו כולו]. ואי [ואם] לא, ליתי נפקי דכלבא חיורא [יקח צואה של כלב לבן] וניגבול בנטפא [ויגבל, יערבב אותו בצרי], וכמה שאפשר נפקא [שצואה] לא ניכול [יאכל] משום דמפריק [שגורמת לפירוק איברים]. התרופה לגירא [לכאב של דקירות] — ליתי גירא דלילתא וניפכיה [יקח חץ של לילית, מטאור, ויהפכנו], ונשדי מיא עלויה ונשתי [וישפוך מים עליו וישתה]. ואי [ואם] לא, ליתי ממיא דאישתי מינייהו כלבא בליליא, וניזדהר מגילויא [יביא ממים ששתה מהם כלב בלילה, ויזהר מגילוי] שלא היו המים מגולים בלילה, שמא שתה מהם נחש והטיל בהם ארסו. העצה לגילויא [לגילוי], לשותה ממים שיש חשש ששתה מהם נחש — ישתה אנפקא דחמרא חייא [רביעית של יין חי]. התרופה למורסא [לפצע של מוגלה] — אנפקא דחמרא באהלא תולאנא [רביעית יין בתוך אהל אדום]. התרופה לפירחא דליבא [לפריחת הלב], שליבו דופק מהר מדי — ליתי תלת ברושייאתא דשע רי [יביא שלוש חלות של שעורים] ונשטרינהו בכמכא [וישרה אותם בתוך כותח] שלא עבר עילויה [עליו] עדיין ארבעין יומין [ארבעים יום] מאז שנעשה, וניכול, [ויאכל אותן], ונשתי אבתרייהו חמרא מרקא [וישתה אחריהן יין מזוג]. אמר ליה [לו] רב אחא מדיפתי לרבינא: וכל שכן דפרח ליביה [שיפרח ליבו] מהדברים האלה! אמר ליה [לו]: אנא [אני] — ליוקרא דליבא אמרי [לכובד הלב אמרתי] תרופות אלה, והתרופה לפירחא דליבא [לפריחת הלב] — ליתי תלת ברושייאתא דחיטי [יביא שלוש חלות של חיטים] ונישטרינהו בדובשא [וישרה אותן בדבש] וניכול [ויאכל אותן], ונישתי אבתרייהו חמרא חייא [וישתה אחריהן יין חי]. התרופה לצרחא דליבא [לכאב הלב] — ליתי תלת ביעי נינייא [יביא כשיעור שלוש ביצים של מנתה] וביעתא דכמונא [וכשיעור ביצה של כמון] וביעתא דשומשימי [וכשיעור ביצה של שומשומים] וליכול [ויאכל]. התרופה לכאב מעי [מעיים] — ליתי תלת מאה פלפלי אריכתא [יביא שלוש מאות פלפלים ארוכים], וכל יומי נשתי מאה מינייהו בחמרא [וכל יום ישתה מאה מהם ביין]. מסופר: רבין שמן העיר נרש עבד [עשה] לה לברתיה [לבתו] של רב אשי שהיתה חולה בכך מאה וחמשין מהני דידן [מאה וחמישים מאלה, מהפלפלים שלנו], ואתסיא [והתרפאה]. התרופה לכירצא [לכרץ], לתולעת שבמעיים — ישתה אנפקא דחמרא באטרפא דעראה [רביעית יין בעלי דפנה]. התרופה לכירצא חיורא [לתולעת לבנה] — ליתי ביזרא גלגילא וניציירה בשיסתג [יביא זרע של גרגיר ויקשרנו בפיסת אריג], וניתייריה במיא ונשתיה [וישרה אותו במים וישתה אותו], ונזדהר מבינתא [ויזהר מן הגרעין], דאי [שאם] לא יזהר די הצורך — קיים חשש שמא יצמח בהם ומנקבא לה למעייניה [ינקב את מעיו]. העצה למיסר [כדי לעצור] את השלשול — צמח סיסין רטיבא במיא [לח במים]. והעצה למישרא [להתיר, לשלשל] — יבישתא במיא [סיסין יבשים במים], וסימנך שלא תחליף את אלה: איצא רטיבא דסכר נהרא [עשב לח שסוכרים בו נהרות] ומתוך כך יזכור שסיסין לחים הם העוצרים את השלשול. התרופה לטחלא [לחולי הטחול] — ליתי שב ביני דמיא [יביא שבע תולעים של מים, עלוקות] ונייבשינהו בטולא [וייבש אותן בצל], וכל יומא נישתי תרתי ותלתא בחמרא [וכל יום ישתה שתים ושלוש מהן ביין]. ואי [אם] לא, ליתי טחלא דציפרתא [יביא טחול של עז] שלא איפתח [ילדה] ונטחיא בתנורא [וישים אותו בתנור], ונוקי להדיה [ויעמוד כנגדו] ונימא: כי היכי דיביש האי טחלא [כמו שמתייבש טחול זה] נייבש טחליא דפלוני בר פלוניתא [יתייבש הטחול של פלוני בן פלונית]. ואי [ואם] לא, ניטחייה ביני אורבי דביתא חדתא [ישים את הטחול בין הלבנים של בית חדש], ונימא הכי [ויאמר כך] אותו דבר. ואי [ואם] לא, ליבקי שכבא דשכיב בשבתא [יחפש מת שמת בשבת], ונישקליה לידיה [ויקח את ידו] של המת ונותבה אטחליה [וישים אותה על טחולו], ונימא [ויאמר]: כי היכי דיביש הא ידא [כמו שיבשה יד זו], נייבש טחליא דפלוני בר פלוניתא [יתייבש טחולו של פלוני בן פלונית]. ואי [ואם] לא, ניתי ביניתא וניטווייה בי נפחא [יקח דג ויצלנו בבית הנפח], וניכליה במיא דבי נפחא [ויאכל אותו במים של בית הנפח] שבהם מצנן את המתכת הלוהטת, ונישתי ממיא דבי נפחא [וישתה מהמים של בית הנפח]. ובהקשר לכך מסופר: ההיא עיזא דהות שתיא מיא דבי נפחא [עז אחת שהיתה שותה מים של בית הנפח], אישתחיט [נשחטה] ולא אישתכח [נמצא] לה בתוכה טחלא [טחול]. ואי [ואם] אף שתיית מים אלו לא הועילו לרפואתו, ליפתח חביתא דחמרא לשמיה [שיפתחו חבית יין לשמו] כלומר, שירבה בשתיית יין. אמר ליה [לו] רב אחא בריה [בנו] של רבא לרב אשי: אי אית ליה חביתא דחמרא, [אם יש לו חבית של יין] לא אתי לקמיה דמר [יבוא לפני אדוני] לבקש רפואה, שהיין כבר מרפא אותו! אלא מה רפואתו? מרגל [יתרגל] באכילת פת שחרית, דמעליא לכולי גופיה [שמועילה לכל גופו]. התרופה לרושחתא [למחלת התחתוניות, לטחורים] — ליתי אקיקא ואילווא [יביא צמח קקולי ואלווי], ואספירכא ומרתכא [וכספית ופסולת כסף], וחומרתא דפילון ושיאפא דחמימתא [וצרור של בשמים וצואת יונים], ונינקט בשחקי דכיתנא בקייטא [ויקח אותם בתוך שחקים, בלאות, של פשתן בקיץ] ודעמר גופנא בסיתוא [ושל צמר גפן בחורף] וישים במקום הכאב. ואי [ואם] לא, לישתי שיכרא מרקא [ישתה שיכר מזוג]. לשיגרונא [לשיגרון] — ליתי פתיא דמוניני [יביא כלי מלא ציר של דגים קטנים], וניגנדריה שיתין זימני אהא מטחתיה ושיתין זימני אהא מטחתיה [ויגלגל אותו שישים פעם על ירך זו ושישים פעם על ירך זו]. התרופה לצמירתא [לאבן בדרכי השתן] — ניתי תלת ניטופייתא מישחא דכופרא [יביא שלוש טיפות שמן זפת], כלומר, שמן היוצא מזיקוק עצים, ותלת ניטופייתא איצרא דכרתי [ושלוש טיפות של סחיטת כרישים], ותלת ניטופייתא דחמרא נקידא [ושלוש טיפות של יין נקי], ולישדי ליה [וישים אותו] לאיש באמה (איבר המין) ולאשה באותו מקום (במקום יציאת השתן) ויועיל. ואי [ואם] לא, ליתי אונא דזיקא [יביא אוזן של נאד], ולתלי ליה [ויתלה לו] לאיש באמה (באמתו) ולאשה יתלה בדדין (שדיים) שלה. ואי [ואם] לא, ליתי חוטא דזהוריתא [יביא חוט זהורית] דשדתיה דומה בת דומה [שטוותה אותו אשה חשודה בזנות בת חשודה], וליתלי ליה [ויתלה לו] לאיש באמה ולאשה בדדין. ואי [ואם] לא, ליתי [יביא] כינה של זכר ושל נקבה, וליתלי ליה [ויתלה אותם] לאיש באמה ולאשה באותו מקום, וכי [וכאשר] משתין, מטיל מים — נשתין אסיסנא יבישתא [ישתין על ענף יבש] בצינורא דדשא [בציר הדלת] ונעיין בחומרתא דנפקא מיניה [ויבדוק באבן היוצאת ממנו] עם השתן, דמעליא לכולהו צימרא [שמועילה לכל מחלות החום] אם ישחקנה וישתמש בה. התרופה לצימרא ברא [לחום שבחוץ] — ליתי תלתא גריבי סופלי [יביא שלוש סאין של גרעיני תמרים] ותלתא גריבי אטרף אדרא [ושלוש סאים עלים של עץ אדר], ונישלוקינהו כל חד לחודיה [ויבשל כל אחד לחוד] וליתיב בינייהו [וישב ביניהם], ולתבינהו בתרתי משיכלי [וישים אותם בשני ספלים] וניתי פתורא וננח עילויה [ויביא שולחן וישים עליו], וניקום מעילוי האי ולותיב עילוי האי [ויעמוד מעל זה וישים על זה], ומעילוי האי ולותיב עילוי האי [ומעל זה וישים על זה], עד דניסק ביה הבלא [שיעלה בו הבל] שיתחמם מאוד, ולסחי מינייהו [וירחץ מהם], וכי שתי [וכאשר הוא שותה] — ממיא דאדרא לישתי [מהמים של האדר ישתה], ממיא דסופלי [מהימים של התמרים] לא לישתי [ישתה], משום דמיעקרי [שהם גורמים לעקרות]. לצימרא גוונא [לקדחת] — ליתי [יביא] שבעה בוני דסילקא משב משארי [חופנים של תרד משבע ערוגות], ונישלוקינהו בעפרייהו [ויבשל אותם בעפרם] וניכול [ויאכל], ונישתי אטרף אדרא בשיכרא [וישתה מעלי האדר בשיכר] או Talmud - Bavli - The William Davidson digital edition of the Koren No=C3=A9 Talmud
with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0)
|