גיטין סט ע"א

התרופה לברוקתי [למחלת העין] — ליתי עקרבא דשב חומרי [יקח עקרב של שבעה גוונים] ונייבשיה בטולא [וייבש אותו בצל], ונישחוק תרתי מנתא כוחלא וחדא מנתא מיניה [וישחוק שתי מנות של כחול ומנה אחת ממנו], ולימלי תלתא מכחלי בהאי עינא [וישים שלושה מלוא מכחולים בעין זו] ותלתא מכחלי בהאי עינא [ושלושה מכחולים בעין זו], טפי [יותר] לא לימלי [ישים], דאי [שאם] לא כן — פקע עיניה [תפקע עינו].

התרופה לשברירי דליליא [לסנוורים של לילה] — ניתי שודרא ברקא [יביא חבל של שיער] וניסר חדא כרעא מיניה וחדא כרעא מכלבא [ויקשור רגל אחת שלו ורגל אחת של הכלב], וניטרפו ינוקי חספא אבתריה [ויזרקו ילדים חרס אחריו], ולימרו ליה [ויאמרו לו]: אסא כלבא אכסא תרנגולא [זקן הכלב שוטה התרנגול], וליגבי שב אומצי [ויגבה שבע אומצות, חתיכות בשר] משבעה בתי [בתים] וליתבינהו ניהליה בצינורא דדשא [ויניחו לו אותן בחור הדלת], וניכלינהו בקלקולי דמתא [ויאכלם על אשפות העיר]. בתר הכי לפשוט שודרא ברקא [אחרי זה יתיר את החבל] ונימרו הכי [ויאמרו כך]: "שברירי [השברירים] של פלוני בר פלוניתא [בן פלונית] שבקינהו לפלוני בר פלוניתא [עזבו את פלוני בן פלונית] וליחרו לכלבא בבביתא דעיניה [ויידבקו לכלב בבבת, באישון, עינו]".

התרופה לשברירי דיממא [לסנוורים של יום] — ליתי [יביא] שבעה סומקי מגווא דחיותא [טחולים מתוך בהמות] וניטוינהו אחספא דאומנא [ויצלם על החרס של מקיז דם], וליתיב איהו מגואי [וישב הוא מבפנים] ואיניש אחרינא מאבראי [ואדם אחר מבחוץ], ונימא ליה [ויאמר לו]: עוירא [עיוור], הב [תן] לי דאיכול [שאוכל], ונימא ליה האיך [ויאמר לו האחר]: פתיחא, סב איכול [פיקח, קח ואכול], ובתר דאכיל ליתבריה לחספא [ואחרי שאוכל שישבור את החרס], דאי [שאם] לא כן — הדרי עילויה [יחזרו עליו] הסנוורים.

התרופה לדמא דאתי מנחירא [לדם שיוצא מן הנחיריים] — ליתי גברא [יביא אדם] כהן דשמיה [ששמו] הוא לוי, וליכתוב ליה [ויכתוב לו] את השם לוי למפרע (הפוך). ואי [ואם] לא יכול לעשות כך, ליתי איניש מעלמא [יביא סתם אדם], וניכתוב ליה [ויכתוב לו] בלשון זו: "אנא [אני] פפי שילא בר סומקי". ויכתוב זאת למפרע.

ואי [ואם] לא, ניכתוב ליה הכי [יכתוב לו כך]: טעם דלי במי כסף טעם דלי במי פגם. ואי [ואם] לא, ליתי עיקרא דאספסתא [יביא שורש של אספסת], ואשלא דפורייא עתיקא [וחבל של מיטה ישנה], וקורטסא [ונייר], ומוריקי [וכרכום], וסומקא דלוליבא [וחלק האדום, העטיפה של הלולב], ונקלינהו בהדי הדדי [וישרוף אותם יחד], וליתי גבבא דעמרא [ויביא גיזת צמר] וניגדול תרתי פתילתא [וישזור מהם שתי פתילות], ולטמיש בחלא [וישים אותן בחומץ] וניגדבל בקיטמא הדין [ויגלגל את הפתילות באפר הזה], וניתיב בנחיריה [וישים אותן בנחיריו].

ואי [ואם] לא, ליחזי [שיראה] אמת המים דאזלת [שהולכת] ממזרח כלפי מערב, ונפסע וניקום חד כרעא להאי גיסא וחד כרעא להאי גיסא [ויפסע, יפתח רגליו, ויעמיד רגל אחת לצד זה ורגל אחת לצד זה], ונישקול טינא בידיה דימינא מתותי כרעא דשמאליה [ויקח טיט ביד ימינו מתחת רגלו השמאלית], ובידיה דשמאלא מתותי כרעא דימיניה [ובידו השמאלית מתחת רגלו הימנית], וניגדול תרתי פתילתא דעמרא [וישזור שתי פתילות של צמר] וניטמיש בטינא [וישים אותן בטיט], וניתיב בנחיריה [וישים בנחיריו].

ואי [ואם] לא, ליתיב תותי מרזבא ונייתו מיא ולישדו עליה [ישב תחת המרזב ויביאו מים וישפכו עליו], ולימרו [ויאמרו]: "כי היכי דפסקי הני מיא, ליפסוק דמיה דפלניא בר פלניתא [כמו שפוסקים המים, שיפסוק דמו של פלוני בן פלונית].

לדמא דאתי מפומא [לדם שבא, שיוצא מהפה] — בדקינן ליה בגילא דחיטתא [בודקים אותו בקש של חיטה] ורואים, אי סריך [אם הוא נדבק] — מריאה קאתי [הוא בא] ואית ליה תקנתא [ויש לו תקנה], ואי [ואם] לא — מכבדא קאתי ולית ליה תקנתא [מן הכבד הוא בא ואין לו תקנה].

אמר ליה [לו] רב אמי לרב אשי: והאנן איפכא תנן [והרי אנו ההיפך שנינו]: אם ניטל הכבד ולא נשתייר הימנה כלום — הרי זו טריפה, הריאה שניקבה או שחסרה עושה טריפה. משמע שפגיעה בריאה מסוכנת יותר מפגיעה בכבד, שכן די שתינקב הריאה כדי לעשות טריפה, ואילו כבד — רק אם ניטל לגמרי! אמר ליה [לו]: כיון דמפומיה קאתי [שמפיו יוצא הדם], אימר איתמוחי איתמח [אמור שכבר נמחה] הכבד, ולא יוכל לחיות.

אמר מר [החכם]: אי [אם] מריאה קאתי [יוצא] הדם אית ליה תקנתא [יש לו תקנה]. ושואלים: מאי תקנתיה [מה תקנתו]? ומשיבים: ליתי [יביא] שבעה כוני מפירמא דסילקא [מלוא אגרוף מקניבת תרד], ושבעה כוני פירמא דכרתי [מלוא אגרוף של הצמח כרישים], וחמשה כוני פרידא [מלוא אגרוף של מין עשב], ותלתא כוני דטלפחי [ושלושה מלוא אגרוף של עדשים], וכונא דכמונא [ומלוא אגרוף של כמון] וכונא דחבלי [ומלוא אגרוף של חבלים], וכנגדן כשיעור אלה כנתא פטירתא [מעי של בהמה בכורה] וליבשיל [ולבשל] את כולם וליכול [ויאכל] את הכל ולישתי אבתריה שיכרא חריפא דטבת [וישתה אחריו שיכר חריף שטוב].

התרופה לככא [לכאב שיניים] — אמר רבה בר רב הונא: ליתי תומא יחידאה ונימרסיה במישחא ומילחא [יביא שום יחיד שגדל לבדו וישחקנו בשמן ומלח], ונתביה אטופראי דאליונא דההוא גיסא דכייב ליה [וישים אותו על הציפורן של הבוהן של אותו צד שכואב לו], ונהדר ליה גדנפא דלישא [וישים לו שוליים של בצק], וניזדהר לבישריה דקשי לחיורא [ויזהר שלא יגע בבשרו מפני שהוא קשה ויכול לגרום לשחין].

התרופה לחינכי [לכאב החניכיים] — אמר ר' יוחנן: הצמח חומתי טוב כי [כמו] הצמח ממרו, ועיקרא [והשורש] של חומתי עדיף מממרו, ונינקוט בפומיה [וישים אותם בפיו]. הני לאוקומי [אלה להעמיד] שהחולי לא יחמיר. לבשולי [לבשל] כלומר, לגרום שהפצעים ייפתחו כדי שיוכל אחר כך להוציא המוגלה מהם — לייתי פארי דריש נפייא [יביא סובין הנמצאים בראש הנפה], כלומר, סובין גדולים שנשארים בחלק העליון של הנפה, וטלפחי בעפרייהו [ועדשים בעפרם], ושובלילתא [ותלתן] וחומרתא דכשותא [ופרח של הכישות], ונינקוט כאמגוזא בפומיה [ויקח כמלוא אגוז בפיו].

אם רצונו לאיפתוחי [לפתוח] את הבועות שתצא הליחה — לינפח ליה חבריה תחלי חיורתא בגילא דחיטתא [שיכניס לו חבירו בגרונו שחליים לבנים בקש של חיטה]. ואם רצונו לאסוקי [להעלות] בשר שירפא את הבקעים הללו — ליתי עפרא מטולא [יביא עפר שנמצא בצילו] של בית הכסא, וניגבול בדובשא [ויגבל אותו בדבש] וניכול [ויאכל], דמעלי ליה [שמועיל לו] הדבר הזה.

לחולי שקוראים ברסם — ליתי כי פיסתקא דנישדור [יביא כשיעור אגוז של נשדור, אמוניה], וכי אמגוזא דחלבניתא דובשניתא [וכשיעור אגוז של חלבנה מתוקה], ומלי תרוודא דובשא חיורא [ומלוא תרווד דבש לבן], ומלי נטלא בת מחוזא חמרא נקידא [ומלוא כלי של מחוזא יין צלול], ונישלוקינהו בהדי הדדי [ויבשל אותם יחד], וכי בשיל נשדור בשיל ליה כוליה [וכאשר יתבשל הנשדור יתבשל לו הכל]. ואי [ואם] לא, ליתי רביעתא דחלבא דעיזא חיוורתי [יביא רביעית חלב של עז לבנה]

§ As a remedy for eye disease [beroketi], let him bring the body of a seven-colored scorpion, dry it in the shade, and grind together two portions of stibium and one portion of the dried scorpion. And let him place three eyebrushes full in this eye, and three eyebrushes full in that eye. But he should not place more, as if he does not heed this advice and he does place more, his eye will burst.

As a remedy for night blindness, he should bring a rope of animal hair [shudra barka], and he should tie one of his legs and one leg of a dog together with the rope. And let children throw pottery shards behind him, and let them say to him: The dog is old and the rooster is foolish. And let him take seven pieces of raw meat from seven houses and let him leave them for him in the socket of the door. And let him then eat them in the junkyard of the city. Afterward, he should untie the rope of hair and say as follows: The blindness of so-and-so, son of so-and-so; leave so-and-so, son of so-and-so; and then they say: Let them blow into the dog’s eye.

As a remedy for day blindness, hemeralopia, which is the inability to see clearly in bright light, let him bring seven animal spleens, and let the patient roast them on the pottery shard of a bloodletter. And let the patient sit on the inside of the house and let another person sit on the outside, and let the patient say to himself: Blind man, give me something to eat, and let the other one say to the patient: Seeing man, take and eat. And after the patient eats, let him break the shard, as if not, the blindness will follow him.

As a remedy for a nosebleed, let the patient bring a man named Levi who is a priest, and that man should write for the patient the name Levi, backward. And if the patient is not able do this let him bring an ordinary man, and let that man write for the patient the following expression: I am Pappi Sheila bar Summakei. And that man should also write this backward.

And if he is not able to do this let that man write for the patient like this: Taste from a bucket in silver water, taste from a bucket in tainted water. And if the patient is not able to do this let him bring the root of fodder [aspasta], rope [ashla] from an old bed, and paper [kurtesa], and saffron, and the red portion of a palm branch, and let him burn them with each other. And let the patient bring a fleece of wool and spin it into two strings, and let him soak [litmish] them in vinegar, roll them in this ash of the burned materials, and place them in his nostrils.

And if the patient is not able to do this let him look at a stream of water flowing from the east toward the west, and let him spread his legs and stand with one foot on this side and one foot on that side. And let him take clay in his right hand from under his left foot, and let him take clay with his left hand from under his right foot. And let him spin two strings of wool, soak them in the clay, and place them in his nostrils.

And if the patient is not able to do this let him sit under the gutter and let them bring water and pour it on him. And let them say: Just as the water has ceased, let the blood of so-and-so, son of so-and-so, cease.

As a remedy for blood that comes from the mouth we check the patient with a straw of wheat. If the blood sticks to the straw then it comes from his lungs and it has a remedy. But if the blood does not stick to the straw, it means that the blood comes from the liver and it has no remedy.

Rav Ami said to Rav Ashi: But didn’t we learn the opposite in a mishna (Ḥullin 42a): If the liver was completely removed and none of it remains, then it is considered to be an animal with a condition that will cause it to die within twelve months [tereifa]. But in the case of a lung that is punctured or missing, the animal is considered to be a tereifa, even if it has not been completely removed. This indicates that damage to the lung is more serious than damage to the liver. Rav Ashi said to him: Since the blood comes out from this person’s mouth, one must say that the liver has dissolved and he will not survive.

The Master said: If the blood comes from the lungs then it has a remedy. The Gemara asks: What is its remedy? The Gemara answers: Let him bring seven fistfuls of sliced beets, and seven fistfuls of sliced leek, and five fistfuls of perida grass, and three fistfuls of lentils, and a fistful of cumin, and a fistful of ropes, and a corresponding amount of the intestines of a firstborn animal. And let him cook all of it together and let him eat everything and afterward let him drink good, strong beer.

With regard to the remedy for pain in one’s teeth [lekhakha], Rabba bar Rav Huna said: Let him bring an individual garlic that grew as a single clove and grind it with oil and salt. And let him place it on the thumbnail of the side that hurts him, and let him surround it with a rim [gedanpa] of dough. And he should take care that it does not touch his flesh because it is harmful and can cause boils.

With regard to the remedy for gums, Rabbi Yoḥanan said: The Spanish chamomile [ḥomti] plant is like the mamru plant, and the root of the Spanish chamomile is preferable to mamru, and let him take it in his mouth. This is meant to stabilize the illness so that it does not intensify. To boil them, meaning to cause the wounds to open so that the pus can be removed from them, let him bring the coarsest bran found at the upper portion of the sifter, and lentils in their dirt, and fenugreek [shuvlilta], and the flower of the hop plant. And let him take an amount about the size of a nut in his mouth.

In order to open the blisters to remove the pus, let his friend blow white cress into his mouth with a straw of wheat. And if he wishes to heal the blisters let him bring dirt found in the shade of the bathroom and knead it with honey and eat it, as this is effective for curing the blisters.

For a bronchial infection [levarsam], let him bring a nut-sized amount of ammonia [nishdor] water and a nut-sized amount of sweet galbanum, and a large spoonful of white honey, a vessel from Meḥoza, i.e., one that holds a quarter-log of liquid, full of clear [nekida] wine, and let him boil them together. And once the ammonia is cooked everything will have cooked. And if he is not able to do this let him bring a quarter-log of milk from a white goat,