|
טקסט הדף מנוקד
נוֹתֶנֶת לָהּ וְאוֹכֶלֶת הַשְׁתָּא מִיגְנָב גָּנְבָא חַלּוֹפֵי לָא מְיחַלְּפָא
אָמַר רַב יוֹסֵף הָתָם נָמֵי מוֹרְיָא וְאָמְרָה תּוֹרָא מִדִּישֵׁיהּ קָאָכֵיל הֵעִיד רַבִּי יוֹסֵי בֶּן הַמְשׁוּלָּם מִשּׁוּם רַבִּי יוֹחָנָן אָחִיו שֶׁאָמַר מִשּׁוּם רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן חַסָּמָא אֵין עוֹשִׂין חַלַּת עַם הָאָרֶץ בְּטׇהֳרָה אֲבָל עוֹשִׂין עִיסַּת חוּלָּיו בְּטָהֳרָה וְנוֹטֵל הֵימֶנָּה כְּדֵי חַלָּה וּמַנִּיחָהּ בִּכְפִישָׁא אוֹ בְּאַנְחוּתָא וּכְשֶׁבָּא עַם הָאָרֶץ לִיטּוֹל נוֹטֵל אֶת שְׁתֵּיהֶן וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ וְאֵין עוֹשִׂין תְּרוּמַת זֵיתָיו בְּטׇהֳרָה אֲבָל עוֹשִׂין זֵיתֵי חוּלָּיו בְּטָהֳרָה וְנוֹטֵל הֵימֶנָּה כְּדֵי תְּרוּמָה וּמַנִּיחָהּ בְּכִלְיוֹ שֶׁל חָבֵר וּכְשֶׁבָּא עַם הָאָרֶץ לִיטּוֹל נוֹטֵל אֶת שְׁתֵּיהֶן וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ וְטַעְמָא מַאי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם כְּדֵי חַיָּיו דְּגַבָּל וּמִשּׁוּם כְּדֵי חַיָּיו דְּבַדָּד וּצְרִיכָא דְּאִי אַשְׁמוֹעִינַן גַּבָּל מִשּׁוּם דְּלָא נְפִישׁ אַגְרֵיהּ אֲבָל בַּדָּד דִּנְפִישׁ אַגְרֵיהּ אֵימָא לָא וְאִי אַשְׁמוֹעִינַן בַּדָּד מִשּׁוּם דְּלָא שְׁכִיחַ לֵיהּ אֲבָל גַּבָּל דִּשְׁכִיחַ לֵיהּ אֵימָא לָא צְרִיכָא אָמַר מָר נוֹטֵל הֵימֶנָּה כְּדֵי חַלָּה וּמַנִּיחָהּ בִּכְפִישָׁא אוֹ בְּאַנְחוּתָא וּכְשֶׁבָּא עַם הָאָרֶץ לִיטּוֹל נוֹטֵל אֶת שְׁתֵּיהֶן וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ וְלֵיחוּשׁ דִּילְמָא נָגַע בָּהּ דְּאָמְרִינַן לֵיהּ חֲזִי אִי נָגְעַתְּ בַּהּ הָדְרָא לְטִיבְלָא וְלֵיחוּשׁ דִּילְמָא לָא אִיכְפַּת לֵיהּ הַשְׁתָּא לְתַקּוֹנֵי קָא מִיכַּוֵּין מִיכְפָּת לָא אִיכְפַּת לֵיהּ אָמַר מָר נוֹטֵל הֵימֶנָּה כְּדֵי תְרוּמָה וּמַנִּיחָהּ בְּכִלְיוֹ שֶׁל חָבֵר וּכְשֶׁבָּא עַם הָאָרֶץ לִיטּוֹל נוֹטֵל אֶת שְׁתֵּיהֶן וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ וְלֵיחוּשׁ דִּילְמָא נָגַע בַּהּ בִּשְׁלָמָא הָתָם אִית לֵיהּ הֶיכֵּרָא הָכָא מַאי הֶיכֵּרָא אִית לֵיהּ דְּמַנַּח לֵיהּ בִּכְלֵי גְלָלִים בִּכְלֵי אֲבָנִים בִּכְלֵי אֲדָמָה אִי הָכִי מַאי אִירְיָא דְּחָבֵר אֲפִילּוּ דְּעַם הָאָרֶץ נָמֵי הָכִי נָמֵי קָאָמַר בְּכֵלִים שֶׁל עַם הָאָרֶץ הָרְאוּיִין לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן חָבֵר מַחְזִיקִין יְדֵי גּוֹיִם בַּשְּׁבִיעִית מַחְזִיקִין וְהָאָמַר רַב דִּימִי בַּר שִׁישְׁנָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב אֵין עוֹדְרִין עִם הַגּוֹי בַּשְּׁבִיעִית וְאֵין כּוֹפְלִין שָׁלוֹם לְגוֹי לָא צְרִיכָא לְמֵימְרָא לְהוּ אַחְזוּקוּ בְּעָלְמָא כִּי הָא דְּרַב יְהוּדָה אֲמַר לְהוּ אַחְזוּקוּ רַב שֵׁשֶׁת אָמַר לְהוּ אַשַּׁרְתָּא וְאֵין כּוֹפְלִין שָׁלוֹם לְגוֹי רַב חִסְדָּא מַקְדֵּים וְיָהֵיב לְהוּ שְׁלָמָא רַב כָּהֲנָא אֲמַר לְהוּ שְׁלָמָא לְמָר וְשׁוֹאֲלִין בִּשְׁלוֹמָן הַשְׁתָּא אַחְזוֹקֵי מַחְזְקִינַן שׁוֹאֲלִין בִּשְׁלוֹמָן מִיבַּעְיָא אָמַר רַב יֵיבָא לֹא נִצְרְכָה אֶלָּא לְיוֹם אֵידָם דְּתַנְיָא לֹא יִכָּנֵס אָדָם לְבֵיתוֹ שֶׁל גּוֹי בְּיוֹם אֵידוֹ וְיִתֵּן לוֹ שָׁלוֹם מְצָאוֹ בַּשּׁוּק נוֹתֵן לוֹ בְּשָׂפָה רָפָה וּבְכוֹבֶד רֹאשׁ רַב הוּנָא וְרַב חִסְדָּא הֲווֹ יָתְבִי חָלֵיף וְאָזֵיל גְּנִיבָא אֲמַר לֵיהּ חַד לְחַבְרֵיהּ נֵיקוּם מִקַּמֵּיהּ דְּבַר אוֹרְיָין הוּא אָמַר לוֹ וּמִקַּמֵּי פָּלְגָאָה נֵיקוּם אַדְּהָכִי אֲתָא אִיהוּ לְגַבַּיְיהוּ אֲמַר לְהוּ שְׁלָמָא עֲלַיְיכוּ מַלְכֵי שְׁלָמָא עֲלַיְיכוּ מַלְכֵי אֲמַרוּ לֵיהּ מְנָא לָךְ דְּרַבָּנַן אִיקְּרוּ מְלָכִים אֲמַר לְהוּ דִּכְתִיב בִּי מְלָכִים יִמְלוֹכוּ וְגוֹ' אֲמַרוּ לֵיהּ וּמְנָא לָךְ דְּכָפְלִינַן שְׁלָמָא לְמַלְכֵי אֲמַר לְהוּ דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב מִנַּיִן שֶׁכּוֹפְלִין שָׁלוֹם לְמֶלֶךְ שֶׁנֶּאֱמַר וְרוּחַ לָבְשָׁה אֶת עֲמָשַׂי רֹאשׁ הַשָּׁלִישִׁים וְגוֹ' אָמְרִי לֵיהּ לִיטְעוֹם מָר מִידֵּי אֲמַר לְהוּ הָכִי אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב אָסוּר לוֹ לְאָדָם שֶׁיִּטְעוֹם כְּלוּם עַד שֶׁיִּתֵּן מַאֲכָל לִבְהֶמְתּוֹ שֶׁנֶּאֱמַר וְנָתַתִּי עֵשֶׂב בְּשָׂדְךָ לִבְהֶמְתֶּךָ וַהֲדַר וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ הֲדַרַן עֲלָךְ הַנִּיזָּקִין רש"ינותנת לה. אלמא חשודה אשת עם הארץ לגנוב משל בעלה וליתן לחברתה: מוריא. מורה הוראת היתר לעצמה: העיד ר' יוסי כו'. ברייתא היא: אין עושין חלת עם הארץ בטהרה. עם הארץ שאמר לגבל חבר הפרש חלה מעיסתי ועשה אותה בטהרה לא ישמע לו שהרי כבר נטמאה כל העיסה ביד עם הארץ והכהן יסמוך על הגבל שהוא חבר ויהא סבור שהחלה טהורה: אבל עושין. תחילת העיסה בטהרה: בכפישא או באנחותא. כלים של בלאי חמתות ואין רגילים ליתן בהם עיסה וטומאה אין מקבלין: ואינו חושש. הגבל שמא יגע עם הארץ בחלה ויטמאנה ולקמיה מפרש טעמא: ואין עושין תרומת זיתיו בטהרה. לאחר שהפך זיתים לתתן לבית הבד אין מפרישים בדדים חבירים תרומה מהן לעשותן בטהרה לפי שכבר הוכשרו במעטן ונטמאו והכהן סומך עליהם וסובר שהן טהורים: וטעמא מאי. שרו רבנן לאקולי בתרומה כי האי קולא דאיכא למיחש דלמא הדר נגע: דלא נפיש אגריה. ששכרו מועט לפיכך הוא עני וצריך למזונות: דלא שכיח. להשתכר כי אם משנה לשנה להכי צריך למזונות: דאמרינן. לאיים עליו: אם נגעת בה. ותטמאנה: הדרא לטיבלא. והוא אינו חשוד לאכול טבל שבמיתה: לתקוני קמכוין. שהרי בא אצלו לתקנה לו: מיכפת לא איכפת ליה. בתמיה: בשלמא התם. גבי חלה: איכא היכרא. שהניחה בכלים שאין עשויין להניח בהן עיסה ונזכר על שאיימנו עליו: מאי היכרא אית ליה. דלידכר: בכלי גללים. שאינן מקבלים טומאה דאי נגע בכלי לא מקבל טומאה ובעיסה גופה אית ליה היכרא משום הני כלים שאינו רגיל להשתמש בהן ועם הארץ לא אחמור רבנן עליה כולי האי לשוייה כזב גמור לטמא במשא: בכלים של עמי הארץ. שאין מקבלין טומאה הראויים להשתמש בהן חבר: עודרין. חופרין: ואין כופלין. דהא דנותנים שלום לעובד כוכבים מפני דרכי שלום הוא דשרי ומשום דרכי שלום בחדא זימנא סגי: למימרא להו אחזוקו. כשאומרין לעושי מלאכה העוברים עליהם תחזקנה ידיכם: אשרתא. אף הוא לשון חיזוק כמו אישרנוהי (כתובות דף כא.): שלמא למר. ולא היה מתכוין לברכו אלא לבו היה לרבו: השתא אחזוקי מחזקינן. ידיהם בדבורא בדבר האסור לישראל כגון עבודת שביעית: שואלים בשלומן. כל ימות השנה מיבעיא: ליום חגם. ולא חיישינן דלמא אזיל ומודה: לא יכנס כו'. דכיון דאחשביה כולי האי דלמא אזיל ומודי: בר אוריין. בן תורה: פלגאה. חולק על החכמים שהיה מצערו למר עוקבא שהיה אב בית דין כדאמרי' בפרק קמא (לעיל דף ז.): הדרן עלך הניזקין תוספותדאמר רוב עמי הארץ מעשרין הן שרי לסייע' אף בזמן שהיא טהורה דהא בוררת קתני במתניתין ואי אפשר שלא תגע ומפ' ר''ת וכן ר''ח דאשת חבר טוחנת עם אשת עם הארץ איירי בתבואה של חבר ובתוספתא. דקתני אשתו של עם הארץ טוחנת עם אשתו של חבר בזמן שאשת עם הארץ מחזקת עצמה בטומאה שאז היא נזהרת מליגע בתבואה אבל לא בזמן שהיא מחזקת עצמה טהורה שאינה טהורה מליגע ומטמאה ורשב''א אומר אף בזמן שמחזקת עצמה בטומאה לא תטחון מפני שחברתה אשת עם הארץ אחר שסבורה שהיא טהורה נותנת לה ואוכלת והשתא פריך בפשיטות השתא מיגזל גזלה תבואה של אשת חבר בע''כ חלופי מיבעיא: אין עושין חלת עם הארץ בטהרה. פי' בקונטרס לפי שכבר נטמאה העיסה ביד ע''ה וכהן יסמוך על הגבל שהוא חבר ויהא סבור שהחלה טהורה ולפירושו אם יפריש ממקום אחר על אותה עיסה חלתו טהורה ונראה דבכל ענין אסור דכל עיקר לא התירו אלא כדי חייו ולא התירו אלא היכא שנוטל שכר מכל העיסה אבל משום שכר חלה גרידא משום ההיא פורתא לא התירו דחיישינן דלמא נגע: ומניחה בכליו של חבר. נראה דלא נקט כפישא ואנחותא לפי שהן פשוטי כלי עץ ולא חזו לזיתים: אין עודרין עם העכו''ם בשביעית. והא דקאמר בפרק זה בורר (סנהדרין דף כו.) גבי כהן וחורש יכול לומר לו אגיסטון אני בתוכה לא כמו שפי' בקונטרס שכיר לנכרי דהא משמע הכא דאסור ולא מסתבר לחלק בין חנם לבשכר אלא מפר''ת אגיסטון בקרקע שמקבלים מן המלך לפרוע כך וכך תבואה בשנה כדאמר התם לעיל מינה רבי ינאי מכריז פוקו וזרעו ארנונא בשביעית ושמא סכנת נפשות איכא אם לא יפרעו מס למלך אי נמי קסבר יש קנין לנכרי בארץ להפקיע משביעית אי נמי שביעית בזמן הזה דרבנן אע''ג דמדרבנן אסור לנכרי אחר גבי מלך התירו: אשרתא. בירושלמי איכא למאן דאמר דהיינו חרש בה טבאות ולבתר שמיטה נסיבא לה מינך ולישראל אמרינן יישר ואיכא למ''ד דלעכו''ם אמר יישר ולישראל שלום עליכם משמע דלכ''ע לעכו''ם אסור לומר שלום עליך ודלא כש''ס שלנו הכא דלא אסרינן לעובד כוכבים אלא כפילת שלום ונראה דלפי' הירושלמי דמחזיקים ידי נכרים בשביעית ושואלים בשלומם חדא מילתא היא שאומר לו חרש בה טבאות: שלמא למר. פי' בקונטרס ולא היה מתכוין לברכו אלא לבו היה לרבו וצ''ע שלא יהא בזה גונב דעת הבריות ועל חנם פי' כן דלא קאמר אלא דאין כופלין לו שלום: הדרן עלך הניזקין הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|