|
טקסט הדף מנוקד
וּמָה טַעַם אָמְרוּ נוֹדְעָה אֵינָהּ מְכַפֶּרֶת שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ מִזְבֵּחַ אוֹכֵל גְּזֵילוֹת
בִּשְׁלָמָא לְעוּלָּא הַיְינוּ דְּקָתָנֵי חַטָּאת אֶלָּא לְרַב יְהוּדָה מַאי אִירְיָא חַטָּאת אֲפִילּוּ עוֹלָה נָמֵי לָא מִיבַּעְיָא קָאָמַר לָא מִיבַּעְיָא עוֹלָה דְּכָלִיל הִיא אֶלָּא אֲפִילּוּ חַטָּאת נָמֵי דְּחֵלֶב וָדָם הוּא דְּסָלֵיק לְגַבֵּי מִזְבֵּחַ וְאִידַּךְ כֹּהֲנִים אָכְלִי לֵיהּ אֲפִילּוּ הָכִי גְּזוּר שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ מִזְבֵּחַ אוֹכֵל גְּזֵילוֹת תְּנַן עַל חַטָּאת הַגְּזוּלָה שֶׁלֹּא נוֹדְעָה לְרַבִּים שֶׁהִיא מְכַפֶּרֶת מִפְּנֵי תִּיקּוּן הַמִּזְבֵּחַ בִּשְׁלָמָא לְעוּלָּא נִיחָא אֶלָּא לְרַב יְהוּדָה אִיפְּכָא מִיבְּעֵי לֵיהּ הָכִי נָמֵי קָאָמַר לָא נוֹדְעָה מְכַפֶּרֶת נוֹדְעָה אֵינָהּ מְכַפֶּרֶת מִפְּנֵי תִּיקּוּן הַמִּזְבֵּחַ מֵתִיב רָבָא גָּנַב וְהִקְדִּישׁ וְאַחַר כָּךְ טָבַח וּמָכַר מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה וְתָנֵי עֲלַהּ בַּחוּץ כִּי הַאי גַוְונָא עָנוּשׁ כָּרֵת וְאִי אָמְרַתְּ יֵאוּשׁ כְּדִי לָא קָנֵי כָּרֵת מַאי עֲבִידְתֵּיהּ אָמַר רַב שֵׁיזְבִי כָּרֵת מִדִּבְרֵיהֶם אַחִיכוּ עֲלֵיהּ כָּרֵת מִדִּבְרֵיהֶם מִי אִיכָּא אֲמַר לְהוּ רָבָא גַּבְרָא רַבָּה אָמַר מִילְּתָא לָא תְּחוּכוּ עֲלַהּ כָּרֵת שֶׁעַל יְדֵי דִּבְרֵיהֶן בָּאתָה לוֹ אוֹקְמוּהָ רַבָּנַן בִּרְשׁוּתֵיהּ כִּי הֵיכִי דְּלִיחַיַּיב עֲלַהּ אָמַר רָבָא הָא וַודַּאי קָא מִיבַּעְיָא לִי כִּי אוֹקְמוּהָ רַבָּנַן בִּרְשׁוּתֵיהּ מִשְּׁעַת גְּנֵיבָה אוֹ מִשְּׁעַת הֶקְדֵּישָׁהּ לְמַאי נָפְקָא מִינַּהּ לְגִיזּוֹתֶיהָ וּוַלְדוֹתֶיהָ מַאי הֲדַר אָמַר רָבָא מִסְתַּבְּרָא מִשְּׁעַת הֶקְדֵּישָׁהּ שֶׁלֹּא יְהֵא חוֹטֵא נִשְׂכָּר מַתְנִי' לֹא הָיָה סִיקָרִיקוֹן בִּיהוּדָה בַּהֲרוּגֵי מִלְחָמָה מֵהֲרוּגֵי הַמִּלְחָמָה וְאֵילָךְ יֵשׁ בָּהּ סִיקָרִיקוֹן כֵּיצַד לָקַח מִסִּיקָרִיקוֹן וְחָזַר וְלָקַח מִבַּעַל הַבַּיִת מִקָּחוֹ בָּטֵל מִבַּעַל הַבַּיִת וְחָזַר וְלָקַח מִסִּיקָרִיקוֹן מִקָּחוֹ קַיָּים לָקַח מִן הָאִישׁ וְחָזַר וְלָקַח מִן הָאִשָּׁה מִקָּחוֹ בָּטֵל מִן הָאִשָּׁה וְחָזַר וְלָקַח מִן הָאִישׁ מִקָּחוֹ קַיָּים זוֹ מִשְׁנָה רִאשׁוֹנָה בֵּית דִּין שֶׁל אַחֲרֵיהֶם אָמְרוּ הַלּוֹקֵחַ מִסִּיקָרִיקוֹן נוֹתֵן לַבְּעָלִים רְבִיעַ אֵימָתַי בִּזְמַן שֶׁאֵין בְּיָדָן לִיקַּח אֲבָל יֵשׁ בְּיָדָן לִיקַּח הֵן קוֹדְמִין לְכׇל אָדָם רַבִּי הוֹשִׁיב בֵּית דִּין וְנִמְנוּ שֶׁאִם שָׁהֲתָה בִּפְנֵי סִיקָרִיקוֹן שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ כׇּל הַקּוֹדֵם לִיקַּח זָכָה אֲבָל נוֹתֵן לַבְּעָלִים רְבִיעַ גְּמָ' הַשְׁתָּא בַּהֲרוּגֵי הַמִּלְחָמָה לֹא הָיָה בָּהּ סִיקָרִיקוֹן מֵהֲרוּגֵי מִלְחָמָה וְאֵילָךְ יֵשׁ בָּהּ סִיקָרִיקוֹן אָמַר רַב יְהוּדָה לֹא דָּנוּ בָּהּ דִּין סִיקָרִיקוֹן קָאָמַר דְּאָמַר רַבִּי אַסִּי שָׁלֹשׁ גְּזֵירוֹת גָּזְרוּ גְּזֵרְתָּא קַמַּיְיתָא כֹּל דְּלָא קָטֵיל לִיקְטְלוּהּ מְצִיעֲתָא כֹּל דְּקָטֵיל לַיְיתֵי אַרְבַּע זוּזֵי בָּתְרָיְיתָא כֹּל דְּקָטֵיל לִיקְטְלוּהּ הִלְכָּךְ קַמַּיְיתָא וּמְצִיעֲתָא כֵּיוָן דְּקָטְלִי אַגַּב אוּנְסֵיהּ גָּמַר וּמַקְנֵי בָּתְרָיְיתָא אָמְרִי הָאִידָּנָא לִישְׁקוֹל לִמְחַר תָּבַעְנָא לֵיהּ בְּדִינָא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מַאי דִּכְתִיב אַשְׁרֵי אָדָם מְפַחֵד תָּמִיד וּמַקְשֶׁה לִבּוֹ יִפּוֹל בְּרָעָה אַקַּמְצָא וּבַר קַמְצָא חֲרוּב יְרוּשָׁלַיִם אַתַּרְנְגוֹלָא וְתַרְנְגוֹלְתָּא חֲרוּב טוּר מַלְכָּא אַשָּׁקָא דְרִיסְפַּק חֲרוּב בֵּיתֵּר אַקַּמְצָא וּבַר קַמְצָא חֲרוּב יְרוּשָׁלַיִם דְּהָהוּא גַּבְרָא דְּרָחֲמֵיהּ קַמְצָא וּבְעֵל דְּבָבֵיהּ בַּר קַמְצָא עֲבַד סְעוֹדְתָּא אֲמַר לֵיהּ לְשַׁמָּעֵיהּ זִיל אַיְיתִי לִי קַמְצָא אֲזַל אַיְיתִי לֵיהּ בַּר קַמְצָא אֲתָא אַשְׁכְּחֵיהּ דַּהֲוָה יָתֵיב אֲמַר לֵיהּ מִכְּדֵי הָהוּא גַּבְרָא בְּעֵל דְּבָבֵאּ דְּהָהוּא גַּבְרָא הוּא מַאי בָּעֵית הָכָא קוּם פּוֹק אֲמַר לֵיהּ הוֹאִיל וַאֲתַאי שִׁבְקַן וְיָהֵיבְנָא לָךְ דְּמֵי מָה דְּאָכֵילְנָא וְשָׁתֵינָא רש"יומה טעם אמרו נודעה אינה מכפרת. דקתני מתניתין שלא נודעה מכפרת הא נודעה אינה מכפרת כלומר אינה קריבה: היינו דקתני חטאת. דאיכא אכילת כהנים: דכליל היא. ואמרי מזבח אוכל גזילות: איפכא מיבעי ליה. ועל חטאת הגזולה שנודעה לרבים שאינה מכפרת מפני תקנת המזבח: משלם תשלומי כפל. דכשגנבה חולין הואי: ואינו משלם תשלומי ארבעה וחמשה. דכי טבח ומכר הקדש הואי ואין תשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמשה נוהגין בהקדש כדילפינן בהזהב (ב''מ דף נז:): בחוץ. אי שחט בחוץ ענוש כרת: כרת מאי עבידתיה. דבשלמא לענין תשלומי ארבעה וחמשה לא קשיא לן דאיכא למימר דכי אמר יאוש כדי לא קני לענין הקרבה קאמר ולא לענין הקדש קאמר אלא כרת אי מדאורייתא לא חזיא להקרבה הא קיימא לן (זבחים דף קיב.) הראוי לפתח אהל מועד חייבין עליו בחוץ מידי אחרינא לא: כרת שע''י דבריהם באת לו. כרת דאורייתא כדמפרש ואזיל: אוקמוה רבנן. ברשות גנב אם הקדישה שיחול עליה הקדש גמור ושיתחייב כרת אם ישחטנה בחוץ כי היכי דאוקמוה ברשותיה לענין כפרה וקנס היא דקנסוהו והפקר ב''ד הפקר הוא וקדשה: לגיזותיה וולדותיה. דלפני הקדש אי אמרת משעת גנבה קיימא ברשותיה גיזותיה דידיה הוא ואינו משלם אלא דמי פרה העומדת לילד ולא דמי פרה וולדה: מתני' לא היה סיקריקון ביהודה. סיקריקון עובד כוכבים רוצח שנותן לו ישראל קרקע בפדיון נפשו ואומר לו שא קרקע זו ואל תמיתני: בהרוגי המלחמה. מלחמת טיטוס שהיתה בירושלים וביהודה ובגמ' פריך מאי קאמר: מקחו בטל. דאמרי' מיראה עבד אי נמי השני נוח לי והראשון קשה הימנו ובגמרא מוקי לה דלא כתב ליה שטרא: לקח מן האיש. קרקע המיוחדת לכתובת אשתו או שכתוב בכתובתה או הכניסתו לו שום בכתובתה וכל שכן שאר נכסים דאי לא עבדה ליה אמר לה עיניך נתת בגרושין ובמיתה הכי מוקמינן ליה בב''ב (נ.): מקחו בטל. דאמרה נחת רוח עשיתי לבעלי: נותן לבעלים רביע. ששיערו דסיקריקון מוזיל גבי' ריבעא: גמ' לא דנו דין סיקריקון. בהרוגי המלחמה דקני לגמרי והלוקח ממנו מקחו קיים אבל מהרוגי המלחמה ואילך הלוקח ממנו יש לו דין המפורש במשנתינו: דאמר רבי אסי שלש גזרות גזר. טיטוס בפולמוס שלו: כל דלא קטיל. ישראל כל היכא דמשכח ליה: לקטלוהו. הלכך אגב אונסיה כי א''ל שא קרקע זו והניחני אקנייה ניהליה בלב שלם וקיימא לן תלאו וזבין זביניה זבינא (ב''ב דף מז:): מפחד. דואג לראות הנולד שלא תארע תקלה בכך אם אעשה זאת: שקא דריספק. דופן של מרכבת נשים שקורין ריטוג''א בלשון אשכנז והיא כעין עגלה דאמרינן באותו ואת בנו (חולין דף עט.) כי מעיילית לי כודנייתא בריספק: קמצא ובר קמצא. כך שם שני יהודים: דרחמיה קמצא. אוהבו היה שמו קמצא: תוספותשלא יאמרו מזבח אוכל גזילות. וא''ת וכי יש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה בקום עשה דמן התורה אין צריך להביא קרבן אחר וי''ל דדווקא נודעה קודם זריקה אינה מכפרת אבל לאחר זריקה שכבר נתכפר לא הצריכוהו להביא אחרת: כי היכי דליחייב עלה. פירש בקונטרס דקנסוהו רבנן וקשה דמי לא עסקינן דאפילו שחטה אחר בחוץ דחייב אלא כיון דלא נודעה לרבים אוקמוה ברשותיה שלא יהו כהנים עצבים וממילא מחייב השוחט בחוץ: לגיזותיה וולדותיה. וא''ת אפי' קודם הקדש הן שלו דהא תנן (ב''ק דף צג:) גזל פרה מעוברת וילדה ורחל טעונה וגזזה משלם דמי פרה העומדת לילד ודמי רחל העומדת ליגזז ואם נתעברה אצלו משלם כשעת הגזלה וי''ל דנפקא מינה לר''מ דאמר התם בגמרא משלם אותה ואת גיזותיה ואת ולדותיה משום דקנסו גזלן ואע''ג דשינוי קונה הכא מ''מ בשעת הקדש אוקמוה ברשותיה ולא קנסו ולרבי יהודה דאמר גזילה חוזרת בעיניה לרב זביד דאמר אליביה שבח שעל גבי הגזילה דנגזל הוי הכא דאוקמוה ברשותיה דגזלן הוי אבל לרב פפא דאמר אליביה דהוי דגזלן לא נפקא מינה מידי ולרבי שמעון דאמר התם למחצה ולשליש ולרביע הכא הוי הכל שלו אבל לרב זביד דאמר דלר''ש כוליה דגזלן לא נפקא מינה מידי הכא במאי דאוקמוה ברשותיה: ביהודה בהרוגי המלחמה. בירושלמי. בראשונה גזרו גזרה על יהודה לפי שמסורת בידם מאבותם שיהודה הרג עשו דכתיב (בראשית מט) ידך בעורף אויביך ותניא נמי בספרי ידיו רב לו בשעה שהרג את עשו ובסוף פ''ק דסוטה (דף יג.) דאמר חושים בן דן שקל קולפא ומחייה ארישיה דעשו ונתרו עיניה ונפלו אכרעיה דיעקב שמא לא מת באותה הכאה עד שעמד עליו יהודה והרגו: אשרי אדם מפחד תמיד. בפ' הרואה (ברכות ס.) אמרינן חזייה לההוא גברא דהוה מפחד א''ל חטאה את דכתיב פחדו בציון חטאים ופריך מקרא דהכא ומוקי לה בדברי תורה שדואג שלא ישכח תלמודו וחוזר על משנתו תמיד והכא נמי מייתי ליה אהני עובדי שבטחו על רוב טובתם ושלוותם לבייש את בר קמצא ולעמוד על בת קיסר והיה להם לפחד ולדאג מן הפורענות ולא דמי לאדם המתפחד בחנם: הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|