|
טקסט הדף מנוקד
קַבְּלָן דְּבַעַל חוֹב דִּבְרֵי הַכֹּל מִשְׁתַּעְבַּד עָרֵב דְּבַעַל חוֹב וְקַבְּלָן דִּכְתוּבָּה פְּלִיגִי אִיכָּא לְמַאן דְּאָמַר אַף עַל גַּב דְּלֵית לֵיהּ נִכְסֵי לְלֹוֶה מִשְׁתַּעְבַּד וְאִיכָּא לְמַאן דְּאָמַר אִי אִית לֵיהּ מִשְׁתַּעְבַּד אִי לֵית לֵיהּ לָא מִשְׁתַּעְבַּד
וְהִילְכְתָא בְּכוּלְּהוּ אַף עַל גַּב דְּלֵית לֵיהּ מִשְׁתַּעְבַּד בַּר מֵעָרֵב דִּכְתוּבָּה דְּאַף עַל גַּב דְּאִית לֵיהּ לָא מִשְׁתַּעְבַּד מַאי טַעְמָא מִצְוָה הוּא דַּעֲבַד וְלָא מִידֵּי חַסְּרַהּ אָמַר רָבִינָא תָּא שְׁמַע מֵעִיקָּרָא דְּתַקַּנְתִּין יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁהָאִישׁ רוֹצֶה לִישָּׂא אִשָּׁה רוֹצָה לִינָּשֵׂא וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ מִיַּתְמֵי הַאי מִשּׁוּם דְּיַתְמֵי הוּא תְּיוּבְתָּא דְּמָר זוּטְרָא תְּיוּבְתָּא אָמַר מָר זוּטְרָא בְּרֵיהּ דְּרַב נַחְמָן מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב נַחְמָן שְׁטַר חוֹב הַיּוֹצֵא עַל הַיְּתוֹמִין אַף עַל פִּי שֶׁכָּתוּב בּוֹ שֶׁבַח אֵינוֹ גּוֹבֶה אֶלָּא מִן הַזִּיבּוּרִית אָמַר אַבָּיֵי תִּדַּע דְּבַעַל חוֹב דִּינֵיהּ בְּבֵינוֹנִית וּמִיַּתְמֵי בְּזִיבּוּרִית אֲמַר לֵיהּ רָבָא הָכִי הַשְׁתָּא בַּעַל חוֹב דִּינֵיהּ מִדְּאוֹרָיְיתָא בְּזִיבּוּרִית כִּדְעוּלָּא דְּאָמַר עוּלָּא דְּבַר תּוֹרָה בַּעַל חוֹב בְּזִיבּוּרִית שֶׁנֶּאֱמַר בַּחוּץ תַּעֲמֹד וְהָאִישׁ וְגוֹ' מָה דַּרְכּוֹ שֶׁל אִישׁ לְהוֹצִיא פָּחוּת שֶׁבַּכֵּלִים וּמָה טַעַם אָמְרוּ בַּעַל חוֹב בְּבֵינוֹנִית כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּנְעוֹל דֶּלֶת בִּפְנֵי לֹוִין וְגַבֵּי יַתְמֵי אוֹקְמוּהּ רַבָּנַן אַדְּאוֹרָיְיתָא אֶלָּא הָכָא כֵּיוָן דְּדִינֵיהּ מִדְּאוֹרָיְיתָא בְּעִידִּית אֲפִילּוּ מִיַּתְמֵי נָמֵי בְּעִידִּית וּלְרָבָא וְהָתָנֵי אַבְרָם חוֹזָאָה אֵין נִפְרָעִין מִנִּכְסֵי יְתוֹמִין אֶלָּא מִן הַזִּיבּוּרִית וַאֲפִילּוּ הֵן נִיזָּקִין וְהָא נִיזָּקִין דִּינָן מִדְּאוֹרָיְיתָא בְּעִידִּית הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן כְּגוֹן שֶׁהָיְתָה עִידִּית דְּנִיזָּק כְּזִיבּוּרִית דְּמַזִּיק וְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל הִיא דְּאָמַר מִדְּאוֹרָיְיתָא בִּדְנִיזָּק שָׁיְימִינַן וּמִפְּנֵי תִּיקּוּן הָעוֹלָם תַּקִּינוּ רַבָּנַן בִּדְמַזִּיק וְגַבֵּי יַתְמֵי אוֹקְמוּהּ רַבָּנַן אַדְּאוֹרָיְיתָא אִינִי וְהָתָנֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר נָיוֹתָאָה אֵין נִפְרָעִין מִנִּכְסֵי יְתוֹמִים אֶלָּא מִן הַזִּיבּוּרִית וַאֲפִילּוּ הֵן עִידִּית מַאי אֲפִילּוּ הֵן עִידִּית לָאו אַף עַל גַּב דִּכְתִיב עִידִּית בִּשְׁטָרָא לָא מַאי עִידִּית שְׁפַאי עִידִּית כִּדְרָבָא דְּאָמַר רָבָא הִזִּיק זִיבּוּרִית גּוֹבֶה מִן הָעִידִּית שְׁפַאי עִידִּית גּוֹבֶה מִן הַבֵּינוֹנִית וְגַבֵּי יַתְמֵי אוֹקְמוּהּ רַבָּנַן אַדְּאוֹרָיְיתָא אֵין נִפְרָעִין מִנִּכְסֵי יְתוֹמִין אֶלָּא מִן הַזִּיבּוּרִית בָּעֵי רַב אַחָדְבוּי בַּר אַמֵּי יְתוֹמִים שֶׁאָמְרוּ קְטַנִּים אוֹ אֲפִילּוּ גְּדוֹלִים תַּקַּנְתָּא הִיא דַּעֲבוּד רַבָּנַן גַּבֵּי יַתְמֵי לִקְטַנִּים עֲבוּד רַבָּנַן לִגְדוֹלִים לָא עֲבוּד רַבָּנַן אוֹ דִלְמָא מִשּׁוּם דְּלָא מַסֵּיק אַדַּעְתָּא דְּמַלְוֶה דְּמִית לֹוֶה וְנָפְלִי נִכְסֵי קַמֵּי יַתְמֵי דְּהָוֵה לֵיהּ נוֹעֵל דֶּלֶת הִלְכָּךְ אֲפִילּוּ גְּדוֹלִים נָמֵי תָּא שְׁמַע דְּתָנֵי אַבָּיֵי קַשִּׁישָׁא יְתוֹמִין שֶׁאָמְרוּ גְּדוֹלִים וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר קְטַנִּים וְדִלְמָא הָנֵי מִילֵּי לְעִנְיַן שְׁבוּעָה דְּגָדוֹל בְּמִילֵּי דַּאֲבוּהּ כְּקָטָן דָּמֵי אֲבָל לְעִנְיַן זִיבּוּרִית לָא וְהִלְכְתָא רש"יקבלן דבעל חוב. תרתי לחיובא איכא חדא דקבלן הוא ועוד דחסריה ממונא: מעיקרא דתקנתא. משורש טעם התקנה דקתני מפני מה כתובה בזיבורית יותר משהאיש כו': היוצא על היתומים. שלוה אביהם: שכתוב בו שבח. שהתנה עם המלוה לגבות מעידית: תדע. דלא מהני תנאה לגבי יתומים דהא סתם בעל חוב בבינונית ולגבי יתמי משתנה דינו: מה דרכו של לוה להוציא. לפרוע: פחות שבכלים. שמרצונו לא יפרע עידית: כיון דדיניה מדאורייתא בעידית. שהרי שיעבדה לו ונעשה קרקע זו ערב למלוה וערב משתעבד מה''ת דכתיב אנכי אערבנו (בראשית מג): כגון שהיתה זיבורית זו של מזיק כעידית של ניזק. דמדאורייתא מיהא גבי: ור' ישמעאל היא. דאמר מדאורייתא בדניזק שיימינן ומפני תיקון העולם אמור רבנן בדמזיק שיימינן כדתנן במתני' וגבי יתמי אוקמוה אדאורייתא: לאו אף על גב דכתיב עידית בשטרא. ותיובתא דרבא: מאי עידית. דקתני הכא דאע''ג דכתבה בשטר הלואה אינו גובה ממנה כגון דשפאי עידית לאחר הלואה קפצה מלפניו שאינו יכול לגבות הימנה כגון שנטלוה מסיקין או נשדפה או שטפה נהר דבטיל ליה תנאיה דמהשתא הו''ל להאי בעל חוב לגבויי זיבורית מדאורייתא ומשום שלא תנעול דלת אמור רבנן בינונית וגבי יתמי אוקמוה אדאורייתא: וכדרבא. דאמר דהיכא דשפאי עידית אזל ליה דיניה: הזיק זיבורית גובה. דמי נזקו מן העידית של מזיק ואפילו עידי עידית לר''ע מדאורייתא ולרבי ישמעאל מדרבנן: שפאי עידית. לאחר היזק ועדיין יש לו עידית ובינונית וזיבורית אלא שזו היתה יפה מאוד: גובה מן הבינונית. דאזל ליה דיניה דא''ל היאך נסתחפה שדך ומזלך גרם ובדין הוא דנדחייה אצל זיבורית אלא מפני תיקון העולם הוא: וגבי יתמי אוקמוה כו'. לאו אדרבא קאי אלא אדתנא ר''א ניותאה: תקנתא הוא דעבוד רבנן. לחוס על היתומים להעמיד' על דין תורה שיהא זה טורח ומוכר את הזיבורית שאין להם מי יטרח בשבילם: או דילמא. לאו תקנתא הוא אלא דינא הואי לאוקמינהו אדאורייתא שדינו בזיבורית דטעמא מאי אמרי דיניה בבינונית משום נעילת דלת הלכך אי נמי לא מיתקני רבנן למיגבי מיתמי בינונית אין כאן נעילת דלת דלא מסיק אדעתיה האי מלוה לנעול דלת וליחוש דילמא מיית לוה ונפלי קמי יתמי ומגבו ליה זיבורית ואי טעמא הכי הוא אפילו גדולים נמי דינן כן: לשבועה. לענין שאמרו חכמים הבא ליפרע מנכסי יתומים לא יפרע אלא בשבועה ואפילו הוציא שטר דאי הוה אבוהון דיתמי קיים דלמא הוה טעין ואמר אשתבע לי דלא פרעתיך ומשבעינן ליה כדאמרינן בשבועות (דף מא.) והשתא אנן טענינן בשביל יתמי ולהא מילתא אפילו גדולים נמי: דגדול לגבי מילי דאביו כקטן הוא. ולא ידע אי פרעיה אבוה אי לא אבל לענין זיבורית אימא לך דטעמא משום דחסו רבנן עלייהו להעמידם על דין תורה הוא וקטנים ולא גדולים: תוספותמצוה הוא דעבד ולא מידי חסרה. תרתי בעינן אבל היכא דלאו מצוה עבד ולא חסרה כגון שנעשה ערב אחר הנישואין או עבד מצוה וחסרה משתעבד: פחות שבכלים. וה''ה כשבא ליתן לו קרקע נותן לו פחות שבקרקעותיו דהיינו זיבורית אבל פחות שבכלים היינו מיטב כדאמרינן בפ''ק דב''ק (דף ז:) דכל מילי מיטב הוא: כיון דדיניה מדאורייתא בעידית. נראה דסבר שעבודא דאורייתא דאי דרבנן אע''ג דמיניה דידיה דיניה מדאורייתא בעידית מיתמי יהא בזיבורית כיון דמדאורייתא לא גבי כלל ומר זוטרא ואביי דסברי מיתמי מזיבורית צריך לומר דקסברי שעבודא לאו דאורייתא כדפרשינן במתניתין דאי לאו הכי מאי טעמא אפקעוה רבנן אי נמי לא פלוג רבנן ביתמי: מאי עידית שפאי עידית. פירש בקונטרס מאי עידית דקתני הכא דאע''פ שכתבה בשטר הלואה אינו גובה ממנה כגון דשפאי עידית אחר הלואה קפצה מלפניו שאינו יכול לגבות הימנה כגון שנטלוה מסיקין או נשדפה או שטפה נהר דבטל ליה תנאיה ומהשתא הוה ליה להאי בעל חוב לאגבויי זיבורית מדאורייתא ומשום נעילת דלת אמרו בבינונית וגבי יתמי אוקמוה אדאורייתא וכדרבא דאמר היכא דשפאי עידית לאחר היזק ועדיין יש לו עידית בינונית וזיבורית אלא שזו היתה יפה מאד גובה מבינונית דאזל ליה דיניה דאמר ליה האיך נסתחפה שדך ומזלך גרם וקשה לר''ת דמאי עידית שפאי עידית משמע שסותר הא דקא אמר מאי לאו דכתב עידית בשטר ולפי' הקונטרס הוה ליה למימר הכא במאי עסקינן בשפאי עידית ועוד עידי עידית מאן דכר שמיה ועוד דפירש הקונטרס שאם נתקלקל עידי עידית לא יגבה מן העידית הנשארת אם כן הורעת כחן של ניזקין אצל בינונית דכי האי גוונא פריך בפ''ק דב''ק (דף ח.) ועוד דרבא משמע התם (דף ח:) דאית ליה בשל עולם הן שמין גבי ראובן שמכר כל שדותיו לשמעון ואם כן מאי עידי עידית שייך הכא דמעידי עידית דעלמא לא גבי מיניה ומפרש רבינו תם מאי עידית שפאי עידית כמו ובכל שפיים מרעיתם (ישעיה מט) דדרך שדות הטובות שאצל הנהר שסוף השדה שעל שפת הנהר ממש עומד למרעה בהמות וגריע מזיבורית מפני שהנהר שוטף תמיד מה שזורעים שם ואפילו הן עידית דקתני בברייתא היינו אפילו הן שפאי עידית אותה קרקע שמגבין יתומין אף על גב דגריעי מזיבורית וכדרבא דאמר הזיק זיבורית גובה מן העידית אבל הזיק שפאי עידית שהעמיד שם בהמותיו לרעות גובה מן הבינונית דלא חשיב נזקין דלהכי קיימי אלא הוה ליה כבעל חוב אע''ג דהעמיד שלא מדעת הבעלים: הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|