מפני תיקון העולם, שלא לגרום לכך שירבו לבזוז חפצי קודש מישראל על מנת לקבל סכומים גדולים עבורם.

א גמרא אמר ליה [לו] רב בודיא לרב אשי: מלשון המשנה נדייק: יתר על כדי דמיהן הוא שאין לוקחין, הא [הרי] משמע כי בכדי דמיהן לוקחין אותם? שמע מינה [האם נלמד מכאן] שספר תורה שנמצא ביד גוי — קורין בו, ואין חוששים שמא כתב אותו גוי והוא פסול? אמר לו: דילמא [שמא] לא נאמר הדבר שלוקחים כדי שיוכלו לקרוא בו, אלא כדי לגנוז אותו, שלא יהיה מצוי בביזיון בידי גויים.

אמר רב נחמן, נקטינן [מוחזק לנו]: ספר תורה שכתבו מין שהוא כופר בכל — ישרף, כתבו גוי — יגנז. ספר תורה שנמצא ביד מין ולא ברור מי כתבו — יגנז. נמצא ביד גוי, אמרי לה [יש אומרים] שיגנז, ואמרי לה [ויש אומרים] שקורין בו.

ומתקשים: ספר תורה שכתבו גוי, תני חדא [שנויה ברייתא אחת]: ישרף, ותניא אידך [ושנויה ברייתא אחרת]: יגנז, ותניא אידך [ושנויה עוד ברייתא אחרת]: קורין בו, ונמצאת סתירה בין שלוש הברייתות!

ומסבירים: לא קשיא [אין זה קשה]: הא דתניא [זו ששנינו בברייתא] "ישרף" — שיטת ר' אליעזר היא, שאמר: סתם מחשבת גוי לעבודה זרה, ולכן חוששים שכל מה שכתב — לשם עבודה זרה כתב.

והא דתניא [וזו ששנינו בברייתא] "יגנז" — כשיטת האי תנא [תנא זה] הוא, דתני [ששנה] רב המנונא בריה [בנו] של רבא מפשרוניא ברייתא זו: ספר תורה, תפלין ומזוזות שכתבן מין או מסור (מלשין), או גוי או עבד, או אשה או קטן, או כותי, או ישראל מומר — פסולין, שנאמר: "וקשרתם לאות על ידך... וכתבתם על מזוזות ביתך "(דברים ו, ח-ט), ומן ההיקש אנו למדים: כל שישנו במצות קשירה של תפילין, שחייב בה ומקיים אותה — ישנו גם בכתיבה של מזוזות ותפילין וספרי תורה, וכל שאינו במצות קשירה — אינו בכתיבה. ומתוך שכולל את אלו שנכתבו בידי גויים עם השאר שהם פסולים משום שכתיבתם לא נעשתה בכשרות, ואינו מציין שדינם בשריפה — משמע שדינם שווה, להיגנז ככל ספר פסול.

והא דתניא [וברייתא זו ששנויה] "קורין בו" — שיטת האי תנא [תנא זה] הוא, דתניא [שכן שנינו בברייתא]: לוקחין (קונים) ספרים (ספרי תורה) מן הגוים בכל מקום ובלבד שיהיו הספרים כתובין כהלכתן. ומעשה בגוי אחד בצידן שהיה כותב ספרים, והתיר רבן שמעון בן גמליאל ליקח ממנו.

ותוהים: ורבן שמעון בן גמליאל, עיבוד, עורות הספרים לשמן בעי [צריך], ואילו כתיבה לשמה לא בעי [אינו צריך]?

והיכן למדנו שרבן שמעון בן גמליאל מצריך עיבוד לשמה — דתניא [שכן שנינו בברייתא]: תפילין שציפן זהב או שטלה עליהן (הניח עליהן טלאי) של עור בהמה טמאה — פסולות, אבל אם הניח עליהם עור בהמה טהורה — כשרות, ואף על פי שלא עיבדן לשמן. רבן שמעון בן גמליאל אומר: אפילו עור בהמה טהורה — פסולות, עד שיעבדן לשמן. משמע שהוא מחייב עיבוד לשמה, וכל שכן שצריך לדעה זו כתיבה לשמה, ואיך סמך על כתיבתו של הגוי!

אמר רבה בר שמואל: אותו מעשה היה בגר שחזר לסורו (לקילקולו) שנהג שוב כמנהג גויים, ומצד הדין כיון שנתגייר הריהו כישראל לעולם, אף על פי שחוזר ונוהג כגוי. ותוהים: אם חזר לסורו, כל שכן שהוא פסול, דהוי ליה [שהרי הוא] מין! שכיון שידע מאמונת ישראל וחזר בו — הריהו כופר, ולא כגוי סתם! אמר רב אשי: הכוונה היא שחוזר לסורו משום יראה, לא מפני שחזר בו מדת ישראל, אלא מפני יראה חזר בו מלנהוג כיהודי, וכיון שבעיקרו מצד הדין יהודי הוא, אפשר להשתמש בספרים שכתב.

ב על מה ששנינו במשנה שאין קונים ספרים תפילין ומזוזות מן הגויים אלא בדמיהם, מביאים את מה שתנו רבנן [שנו חכמים]: מעלין בדמיהן, כלומר, מוסיפים מעט על דמיהם עד כדי טרפעיק. ושאלו: מאי [מהו] טרפעיק זה? אמר רב ששת: איסתירא (חצי דינר).

מסופר: ההיא טייעתא דאייתי חייתא דתפילי לקמיה דאביי [ערביה אחת שהביאה שק מלא תפילין לפני אביי]. אמר לה: "יהבת [האם תתני] לי ריש ריש [ראש ראש], זוג זוג של תפילין, בתמרי [בתמר] עבור כל אחד? אימליא זיהרא, שקלא שדתינהו בנהרא [התמלאה חימה, לקחה וזרקה אותם בנהר], משום שהציע לה סכום פעוט כל כך, אמר אביי בחרטה: לא אבעי לי לזלזולינהו באפה כולי האי [הייתי צריך לזלזל אותם בפניה כל כך] אלא להציע לה סכום לפי השווי.

ג משנה המוציא (המגרש) את אשתו משום שם רע, שיצא עליה קול שזנתה — לא יחזיר לישא אותה אחר כך, אפילו אם התברר שהשם הרע היה שקר. וכן המוציא את אשתו משום נדר שנדרה ואינו יכול לעמוד בו — לא יחזיר. ר' יהודה אומר: כל נדר שידעו בו רבים — לא יחזיר, ונדר שלא ידעו בו רבים — יחזיר.

ר' מאיר מחלק באופן אחר ואומר: כל נדר שצריך חקירת והתרת חכם — לא יחזיר, ושאינו צריך חקירת חכם ואפשר להתיר אותו גם בלי התרת החכם — יחזיר. אמר ר' אלעזר: לא אסרו נדר זה שצריך חקירת חכם אלא מפני זה שאינו צריך, ולא מן הדין אלא כדי שלא לחלק בדברים.

אמר ר' יוסי בר' יהודה: מעשה בצידן, באדם אחד שאמר לאשתו: "קונם אסורה את עלי בנדר אם איני מגרשיך", וגרשה, והתירו לו חכמים שיחזירנה מפני תיקון העולם.

ד גמרא אמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן: מה שאמרנו במשנה שהמוציא את אשתו משום שם רע לא יחזיר — והוא דווקא באופן שאמר לה במפורש: "משום שם רע אני מוציאך",