בפירוש שמיע לך [שמעת זאת] בשם ר' יהושע בן לוי, או מכללא שמיע לך [מכלל דבריו שמעת, למדת, זאת]? שאל אותו ר' יעקב בר אידי: מאי כללא [מהו אותו הכלל] שיכול הייתי להבין דבר זה ממנו? השיב לו ר' זירא: שאמר ר' יהושע בן לוי, אמרו לפני רבי: אם אמר אדם "נתייאשתי מפלוני עבדי", מהו דינו של אותו עבד? אמר להם, אומר אני: אין לו תקנה לעבד אלא בשטר שיחרור.

ואמר ר' יוחנן: מאי טעמא [מהו הטעם] של רבי? - גמר [לומד הוא] בגזירה שווה "לה" "לה" מאשה, שבאשה נאמר "וכתב לה ספר כריתות" (דברים כד, ג) ובשפחה נאמר "חופשה לא ניתן לה" (ויקרא יט, כ); מה אשה אינה יוצאת מבעלה אלא בשטר (גט), אף עבד נמי [גם כן] משתחרר דווקא בשטר.

עד כאן שמעת, וקא דייקת מינה [ודייקת מכאן], מן ההשוואה הזאת, לענייננו, במיתת האדון, שהעבד דינו כאשה, מה אשה כשמותרת במיתת בעלה — הרי זה כשיש עליה זיקת איסורא [איסור] ולא זיקת ממונא [ממון], אף עבד נמי [גם כן] אין מיתת האדון משחררת אותו אלא כשיש זיקת איסורא [איסור] ולא זיקת ממונא [ממון], ודבר זה יכול להיות רק בעבד גדול שבאותה שעה זוכה מבחינה ממונית בעצמו, ולא בעבד קטן, וכשיטת אבא שאול בענין עבדים קטנים. ונמצא שסבור ר' יהושע בן לוי כאבא שאול.

אמר לו: ואי מכללא מאי [ואם אכן מכלל הדברים למדתי, מה] הפגם בכך? אמר ליה [לו]: שאם למדת כן מכלל דברי ר' יהושע בן לוי אדרבה (להיפך), דוק מינה לאידך גיסא [דקדק מכאן לצד האחר] ואמור כך: מה אשה מועילה בה מיתה לשחררה בלא גט בין שהיא גדולה בין שהיא קטנה, אף עבד נמי [גם כן] בין שהוא גדול בין שהוא קטן הריהו נעשה בן חורין במיתת האדון, ולא כשיטת אבא שאול! אמר ליה [לו]: בפירוש שמיע לי [שמעתי] זאת מר' יהושע בן לוי שהלכה כאבא שאול.

ור' חייא בר אבא אמר בשם ר' יוחנן: אין הלכה כאבא שאול. אמר ליה [לו] ר' זירא לר' חייא בר אבא: בפירוש שמיע לך [שמעת] את הדבר, או מכללא שמיע לך [מכלל הדברים שמעת, למדת אותו]? שאל אותו: מאי כללא [מהו אותו הכלל] שיכול הייתי להבין זאת ממנו? השיב לו: ממה שאמר ר' יהושע בן לוי, אמרו לפני רבי: אם אמר האדון "נתייאשתי מפלוני עבדי", מהו? אמר להם. אומר אני: אין לו תקנה אלא בשטר.

ואמר ר' יוחנן: מאי טעמא [מה הטעם] של רבי? — גמר [למד] מגזירה שווה "לה" "לה" מאשה; מה אשה אינה יוצאת מבעלה אלא בשטר, אף עבד נמי [גם כן] אינו יוצא

לחירות אלא בשטר. וקא דייקת מינה [ולמדת מכאן] שדינו אף לענין מיתה כאשה; מה אשה משתלחת במיתת בעלה בין שהיא גדולה בין שהיא קטנה, אף עבד נמי [גם כן] בין שהוא גדול בין שהוא קטן משתחרר באותה דרך, וכמו שיוצא בשטר בעודו קטן, כך יוצא במיתת האדון.

ושאל אותו ר' חייא בר אבא: ואי מכללא מאי [ואם מכלל הדברים למדתי, מה] הפגם בכך? והשיב לו ר' זירא: אדרבה (להיפך), דוק מינה להך גיסא [דקדק מכאן לצד אחר], וכך תדקדק: מה אשה מדובר כאן בהפקעת איסורא [איסור] ולא ממונא [ממון], אף עבד נמי [גם כן] מדובר במקום שיש הפקעת איסורא [איסור] ולא ממונא [ממון]! אמר ליה [לו]: בפירוש שמיע לי [שמעתי] את הדבר מר' יוחנן.

א ומעתה דנים באותה הלכה לגופה, אמר מר [החכם, רבי]: אמר להם, אומר אני: אין לו תקנה אלא בשטר. ומקשים: והתניא [והרי שנינו בברייתא]: רבי אומר, אומר אני: אף הוא נותן דמי עצמו ויוצא, מפני שהוא כמוכרו לו, משמע שהעבד יוצא לא רק בשטר אלא גם באופן אחר!

ומשיבים: הכי קאמר [כך אמר]: או יוצא בכסף או בשטר, והאי [וזה] פקע ליה כספיה [לו כספו] שהוא יכול לתת ועל ידו להשתחרר, וממילא אין להוציאו אלא בשטר. ולאפוקי מהאי תנא [ולהוציא מדברי תנא זה],

דתניא [שכן שנינו בברייתא]: ר' שמעון אומר משום (בשם) ר' עקיבא: יכול יהא כסף גומר בה באמה עבריה, ומשחרר אותה לחלוטין מאדוניה כדרך ששטר גומר בה? — תלמוד לומר בפרשת הבא על שפחה חרופה (מסורה) לאיש שאין שניהם חייבים מיתה כדין הבא על אשת איש בת חורין: "והפדה לא נפדתה או חופשה לא ניתן לה"(ויקרא יט, כ),

ובסוף הפסוק נאמר "לא יומתו כי לא חופשה", לומר: אורעה (זומנה, נתקשרה) כל הפרשה כולה לדין של "לא חפשה" (ויקרא יט,כ) בלבד, לומר שאין טעמו של דבר שאינה בת חורין תלוי בכסף ("והפדה לא נפדתה"), אלא בכך שלא נשתחררה בשטר ("חופשה"), לומר לך: שטר גומר בה ומשחררה לחלוטין ואין הכסף גומר בה.

אמר רמי בר חמא אמר רב נחמן: הלכה כר' שמעון. ורב יוסף בר חמא אמר בשם ר' יוחנן: אין הלכה כר' שמעון.

מסופר: אשכחיה [מצא אותו] רב נחמן בר יצחק לרבא בר שאילתא דהוה קאי אפיתחא דבי תפלה [שהיה עומד על פתח בית התפילה, בית הכנסת], אמר ליה [לו] בענין זה: הלכה כר' שמעון או אין הלכה כמותו? אמר ליה [לו]: אני אומר אין הלכה בענין זה כר' שמעון, ורבנן דאתו [וחכמים שבאו] ממחוזא אמרי [אומרים]: אמר ר' זירא משמיה [משמו] של רב נחמן: הלכה כר' שמעון,

וכי אתאי [וכאשר באתי] לסורא, אשכחתיה [מצאתי אותו] את ר' חייא בר אבין, אמרי ליה [אמרתי לו]: אימא לי איזי גופא דעובדא היכי הוה [אמור לי ידידי גוף המעשה איך היה], מה בדיוק אמר רב נחמן? אמר לי: דההיא אמתא דהוה מרה שכיב מרע [שפחה אחת שהיה אדוניה נוטה למות], אתיא בכיא קמיה [באה ובכתה לפניו], וכך אמרה ליה [לו]: עד אימת תשתעביד ותיזיל ההיא איתתא [עד מתי תשתעבד ותלך ותמשיך אותה אישה], כלומר, עד כמה אהיה עוד שפחה? שקל כומתיה שדא בה [לקח את כובעו זרק לה], ואמר לה: זיל [לכי] קני הא [את זה, את הכומתה] ועל ידי כך קני נפשך [את עצמך] כמשוחררת. אתו לקמיה [באו לדון לפני] רב נחמן בענין זה, אמר להו [להם]: לא עשה ולא כלום.

מאן דחזא [מי שראה] את הדבר סבר [סבור היה] משום שהלכה כר' שמעון שאין שפחה משתחררת אלא בשטר. ולא היא, אלא משום דהוה ליה [שהיה זה] קנין חליפין שנעשה בכליו של מקנה, ואין קנין אלא כשקונה המקנה כלי של הקונה, ומשום כך לא חל השיחרור.

אמר רב שמואל בר אחיתאי אמר רב המנונא סבא אמר ר' יצחק בר אשיאן אמר רב הונא אמר רב המנונא: הלכה כר' שמעון. ומסכמים: ולא היא, אלא אין הלכה כר' שמעון.

ב אמר ר' זירא אמר ר' חנינא אמר רב אשי אמר רבי: עבד שנשא את בת חורין בפני רבו —