|
טקסט הדף מנוקד
וְהוּא שֶׁהָיָה גָּדוֹל עוֹמֵד עַל גַּבָּיו
אֲמַר לֵיהּ רַב נַחְמָן אֶלָּא מֵעַתָּה גּוֹי וְיִשְׂרָאֵל עוֹמֵד עַל גַּבָּיו הָכִי נָמֵי דְּכָשֵׁר וְכִי תֵּימָא הָכִי נָמֵי וְהָתַנְיָא גּוֹי פָּסוּל גּוֹי לְדַעְתֵּיהּ דְּנַפְשֵׁיהּ עָבֵד הֲדַר אָמַר רַב נַחְמָן לָאו מִילְּתָא הִיא דַּאֲמַרִי דְּמִדְּקָא פָּסֵיל לֵיהּ לְגוֹי לְעִנְיַן הֲבָאָה מִכְּלָל דִּלְעִנְיַן כְּתִיבָה כָּשֵׁר וְהָתַנְיָא גּוֹי פָּסוּל הַהִיא רַבִּי אֶלְעָזָר הִיא דְּאָמַר עֵדֵי מְסִירָה כָּרְתִי וּבָעֵינַן כְּתִיבָה לִשְׁמָהּ וְהָא וַדַּאי גּוֹי אַדַּעְתֵּיהּ דְּנַפְשֵׁיהּ קָעָבֵיד אָמַר רַב נַחְמָן אוֹמֵר הָיָה רַבִּי מֵאִיר אֲפִילּוּ מְצָאוֹ בְּאַשְׁפָּה חֲתָמוֹ וּנְתָנוֹ לָהּ כָּשֵׁר אֵיתִיבֵיהּ רָבָא לְרַב נַחְמָן וְכָתַב לָהּ לִשְׁמָהּ מַאי לָאו כְּתִיבַת הַגֵּט לֹא חֲתִימַת עֵדִים אֵיתִיבֵיהּ רָבָא כׇּל גֵּט שֶׁנִּכְתַּב שֶׁלֹּא לְשׁוּם אִשָּׁה פָּסוּל אֵימָא שֶׁנֶּחְתַּם שֶׁלֹּא לְשׁוּם אִשָּׁה פָּסוּל אֵיתִיבֵיהּ כְּשֶׁהוּא כּוֹתְבוֹ כְּאִילּוּ כּוֹתְבוֹ לִשְׁמָהּ מַאי לָאו כְּשֶׁהוּא כּוֹתְבוֹ לַתּוֹרֶף לִשְׁמָהּ כְּאִילּוּ כּוֹתְבוֹ לַטּוֹפֶס לִשְׁמָהּ לֹא כְּשֶׁהוּא חוֹתְמוֹ לִשְׁמָהּ כְּאִילּוּ כּוֹתְבוֹ לִשְׁמָהּ וְאִיבָּעֵית אֵימָא הָנֵי מַתְנִיתִין מַנִּי רַבִּי אֶלְעָזָר הִיא דְּאָמַר עֵדֵי מְסִירָה כָּרְתִי וְרַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל וְהוּא שֶׁשִּׁיֵּיר מְקוֹם הַתּוֹרֶף וְכֵן אָמַר רַבִּי חַגָּא מִשְּׁמֵיהּ דְּעוּלָּא וְהוּא שֶׁשִּׁיֵּיר מְקוֹם הַתּוֹרֶף וְרַבִּי אֶלְעָזָר הִיא וְרַבִּי זְרִיקָא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אֵינָהּ תּוֹרָה מַאי אֵינָהּ תּוֹרָה אָמַר רַבִּי אַבָּא כָּאן הוֹדִיעֲךָ שֶׁאֵין כֹּחַ לִשְׁמָהּ וְרַבִּי מֵאִיר הִיא דְּאָמַר עֵדֵי חֲתִימָה כָּרְתִי וְהָאָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן רַבִּי אֶלְעָזָר הִיא אָמוֹרָאֵי נִינְהוּ וְאַלִּיבָּא דְּרַבִּי יוֹחָנָן מַתְנִי' הַכֹּל כְּשֵׁרִין לְהָבִיא אֶת הַגֵּט חוּץ מֵחֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן וְסוֹמֵא וְגוֹי קִיבֵּל הַקָּטָן וְהִגְדִּיל חֵרֵשׁ וְנִתְפַּקֵּחַ סוֹמֵא וְנִתְפַּתֵּחַ שׁוֹטֶה וְנִשְׁתַּפָּה גּוֹי וְנִתְגַּיֵּיר פָּסוּל אֲבָל פִּקֵּחַ וְנִתְחָרֵשׁ וְחָזַר וְנִתְפַּקֵּחַ פָּתוּחַ וְנִסְתַּמֵּא וְחָזַר וְנִתְפַּתֵּחַ שָׁפוּי וְנִשְׁתַּטָּה וְחָזַר וְנִשְׁתַּפָּה כָּשֵׁר זֶה הַכְּלָל כׇּל שֶׁתְּחִילָּתוֹ וְסוֹפוֹ בְּדַעַת כָּשֵׁר גְּמָ' בִּשְׁלָמָא חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן דְּלָאו בְּנֵי דֵּיעָה נִינְהוּ גּוֹי נָמֵי דְּלָאו בַּר הֶיתֵּירָא הוּא אֶלָּא סוֹמֵא אַמַּאי לָא אָמַר רַב שֵׁשֶׁת לְפִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ מִמִּי נוֹטְלוֹ וּלְמִי נוֹתְנוֹ מַתְקֵיף לַהּ רַב יוֹסֵף הֵיאַךְ סוֹמֵא מוּתָּר בְּאִשְׁתּוֹ הֵיאַךְ בְּנֵי אָדָם מוּתָּרִים בִּנְשׁוֹתֵיהֶם בַּלַּיְלָה אֶלָּא בִּטְבִיעוּת עֵינָא דְּקָלָא הָכָא נָמֵי בִּטְבִיעוּת עֵינָא דְּקָלָא אֶלָּא אָמַר רַב יוֹסֵף הָכָא בְּחוּצָה לָאָרֶץ עָסְקִינַן דְּבָעֵי לְמֵימַר בְּפָנַי נִכְתַּב וּבְפָנַי נֶחְתַּם וְלָא מָצֵי לְמֵימַר אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי אֶלָּא מֵעַתָּה פָּתוּחַ וְנִסְתַּמֵּא דְּמָצֵי אָמַר הָכִי נָמֵי דְּכָשֵׁר וְהָא קָתָנֵי פָּתוּחַ וְנִסְתַּמֵּא וְחָזַר וְנִתְפַּתֵּחַ כָּשֵׁר חָזַר וְנִתְפַּתֵּחַ אִין לֹא חָזַר וְנִתְפַּתֵּחַ לֹא הוּא הַדִּין דְּאַף עַל גַּב דְּלֹא חָזַר וְנִתְפַּתֵּחַ וְאַיְּידֵי דְּקָתָנֵי שָׁפוּי וְנִשְׁתַּטָּה וְחָזַר וְנִשְׁתַּפָּה טַעְמָא דְּחָזַר וְנִשְׁתַּפָּה הָא לֹא חָזַר וְנִשְׁתַּפָּה לָא תְּנָא נָמֵי פָּתוּחַ וְנִסְתַּמֵּא וְחָזַר וְנִתְפַּתֵּחַ אָמַר רַב אָשֵׁי דַּיְקָא נָמֵי דְּקָתָנֵי זֶה הַכְּלָל כׇּל שֶׁתְּחִילָּתוֹ וְסוֹפוֹ בְּדַעַת כָּשֵׁר וְלָא קָתָנֵי כׇּל שֶׁתְּחִילָּתוֹ וְסוֹפוֹ בְּכַשְׁרוּת כָּשֵׁר שְׁמַע מִינַּהּ בְּעוֹ מִינֵּיהּ מֵרַבִּי אַמֵּי עֶבֶד מַהוּ שֶׁיֵּעָשֶׂה שָׁלִיחַ לְקַבֵּל גֵּט אִשָּׁה מִיַּד בַּעְלָהּ אֲמַר לְהוּ מִדְּקָא פָּסֵיל לֵיהּ לְגוֹי רש"יוהוא שהיה גדול עומד על גביו. ואומר לו כתוב לצורך פלוני דקסבר ר''ה מתני' ר''א היא דבעי כתיבה לשמה וסיפא דקאמר שאין קיום הגט אלא בחותמיו היינו עדי מסירה דרוב גיטין נמסרין בפני החותמים ואמציעתא קאי ולא ארישא לאכשורי כתיבת חרש בלא גדול על גביו: לדעתיה דנפשיה עבד. דהא גדול הוא ויש בו דעת ואע''פ שזה אומר לו כן שמא הוא גמר בלבו לשם אחר אבל קטן אין בו דעת אלא למה שזה מצווהו: לאו מילתא היא דאמרי. אלא מעתה עובד כוכבים וישראל עומד כו' דהוה ס''ל דפסול ודאי כשר הוא ואפילו אין ישראל עומד על גביו וגבי חרש שוטה וקטן נמי ליתא לדרב הונא דאע''ג דאין גדול עומד על גביו נמי כשר דמתני' ר''מ היא דלא בעי כתיבה לשמה דדריש וכתב דקרא אחתימת עדים: דמדקפסיל ליה לעובד כוכבים. בסיפא דמתני': לענין הבאה. לפי שאינו בתורת גיטין וקידושין ואין אדם נעשה שליח לדבר שאינו שייך בו וגבי כתיבה שייריה ש''מ דוקא קתני בהבאה ובכתיבה כשר כדקתני טעמא שאין קיום הגט אלא בחותמיו ולא איכפת לן אם נכתב שלא לשמה דאי תנא ושייר הוי ליה נמי לשיורי בסיפא: ההיא. דתניא פסול: ר''א היא דאמר עדי מסירה כרתי. וחתימת עדים אינה מן התורה הילכך וכתב לה אכתב הגט ובעינן כתיבה לשמה: והא ודאי. כי כתביה עובד כוכבים לאו לשמה הוא דעובד כוכבים אדעתא דנפשיה קעביד ומשום הכי תניא פסול: אמר רב נחמן אומר היה כו'. אתחלתא דמילתא היא וכן מסתבר דהא כבר מוקמיה רב נחמן כר''מ ואית דגרסי והא ודאי עובד כוכבים כו' בלשון קושיא ופרכינן אהא דאמר רב נחמן עובד כוכבים כשר אמר רב נחמן כו' תירוצא הוא: כשהוא כותבו כאילו כותבו לשמה. הכי משמע כשהוא כותב קצתו לשמה כאילו כותבו כולו לשמה אלמא לשמה בעינן: מאי לאו כשהוא כותב לתורף לשמה כאילו כותבו לטופס לשמה. דתורף הוא עיקר: והוא ששייר. חרש שוטה וקטן: מקום התורף. וכתב בן דעת את התורף ולא בעי לאוקמא בשגדול עומד על גביו ולא לאוקמא כר''מ: אינה תורה. אין שומעין לך: כאן הודיעך. במשנתינו שזלזלו בכתיבת גיטין הודיעך שאין שום כח לשמה בכתיבה אלא בחתימה: והאמר רבה בר בר חנה. לעיל (דף כא:) גבי אין כותבין במחובר ר' אלעזר היא: אמוראי. רבה בר בר חנה ורבי זריקא: מתני' חוץ מחרש שוטה וקטן כו'. בגמ' מפרש לכולהו: קיבל הקטן. מיד הבעל להוליכו: והגדיל. קודם שמסרו לה: גמ' דלאו בני דעה נינהו. וגבי שליחות איש בעינן ולא קטן דשליחות נפקא לן (בקדושין ד' מב.) מויקחו להם איש שה לבית אבות אחד לוקח לכולן: לאו בר היתירא הוא. דאין להן קידושין ואין גיטין נוהגין בהם ובמידי דלנפשיה לא חזי לא מצי למיעבד שליחותא לאחריני: הא לא חזר ונשתפה לא. דטעמא משום דעה הוא וצריך להיות בן דעת לעשות שליחותו: דיקא נמי. דלגבי פתוח ונסתמא לא תנא דוקא חזר ונתפתח: מדקתני סיפא כו'. אלמא היכא דטעמא משום דעה הוא בעינן תחלה וסוף אבל סומא לא הוי טעמא משום דעה ולא בעינן תחילה וסוף אלא תחילה לחודיה דלא מצי למימר בפני נכתב דאי בסומא נמי דוקא ניתני כל שתחילתו וסופו בכשרות: מהו שיעשה שליח. לאשה עבד של כל אדם מהו שיעשה שליח לאשה בעלמא: לקבל גט מיד בעלה. ותהא מגורשת בקבלתו וה''ה נמי להולכה דכולה חדא טעמא היא אלא כך היתה השאלה בבית המדרש: מדקפסיל לעובד כוכבים. במתני' בהבאה ולא תנא עבד: תוספותאלא מעתה עובד כוכבים וישראל עומד כו'. פי' בשלמא בלא עומד על גביו ניחא דקסבר רב נחמן דאיכא היכרא דכותבין לשמה ע''פ הבעל אבל בעובד כוכבים ליכא היכרא דלשמה בהכי אבל למאי דאוקמא בגדול עומד על גביו אפי' עובד כוכבים נמי אלא ודאי בלא גדול עומד על גביו מיירי וא''כ הדרא קושיא לדוכתין דהא לאו בני דעה נינהו: עובד כוכבים לדעתיה דנפשיה קעביד. תימה לר''י דבפ' אין מעמידין (ע''ז דף כז.) בעי רבי יהודה מילה לשמה ואפ''ה קתני ימול ארמאי ולא אמר דלדעתיה דנפשיה קא עביד ואומר ר''י דהא דאמר דלדעתיה דנפשיה עביד היינו שעושה סתם וגבי גט סתם לאו לשמה קאי כדאמר בריש זבחים (דף ב:) משום דסתם אשה לאו לגירושין עומדת אבל מילה סתמא לשמה קיימא כדאמר בזבחים סתמן לשמן קיימי: אימא שנחתם שלא לשם אשה. אע''ג דסיפא קתני יתר על כן כו' ומוקי לה בגמרא כר''א מ''מ מה שיכול לדחוק ולהעמיד כר''מ מעמיד משום דקי''ל דסתם מתני' ר''מ היא וא''ת והיכי קאמר שנחתם והא קתני כיצד שמע קול סופרים מקרין ובגמ' מפרש בסופרים העשויין להתלמד וי''ל דדרך סופרים לכתוב ולחתום גט כדי להתלמד: והוא ששייר מקום התורף. אמאי דאקשי לעיל והא לאו בני דעה נינהו אתא לשנויי: עובד כוכבים נמי דלאו בר היתרא הוא. הוה מצי למימר משום דבעינן שלוחכם בני ברית אלא ניחא ליה למימר האי טעמא דשייך אף בעבד: ממי נוטלו ולמי נותנו. מכאן משמע דצריך שיכיר השליח שזהו הבעל וזו היא אשתו ושמא יש לחלק דדוקא סומא שיכול להטעותו ויש לחוש יותר שמא יטעוהו: הוא הדין אע''ג דלא חזר ונתפתח כוי. והא דאמר ביש נוחלין (ב''ב דף קכח.) היה יודע לו עדות עד שלא נסתמא ונסתמא פסול לעדות שאני הכא דגבי גט אפי' אשה נאמנת תדע דאפילו סומא מעיקרא קאמר הכא אלא סומא אמאי לא: הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|