|
טקסט הדף מנוקד
לָא אֶפְשָׁר לְמִקְצְיַיהּ אֶלָּא קֶרֶן שֶׁל פָּרָה לִיקְצְיַיהּ וְלִיתְּבַהּ לָהּ
אָמַר קְרָא וְכָתַב וְנָתַן לַהּ מִי שֶׁאֵינוֹ מְחוּסָּר אֶלָּא כְּתִיבָה וּנְתִינָה יָצָא זֶה שֶׁמְחוּסָּר כְּתִיבָה קְצִיצָה וּנְתִינָה רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר וְכוּ' מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי דְּתַנְיָא סֵפֶר אֵין לִי אֶלָּא סֵפֶר מִנַּיִן לְרַבּוֹת כׇּל דָּבָר תַּלְמוּד לוֹמַר וְכָתַב לָהּ מִכׇּל מָקוֹם אִם כֵּן מָה תַּלְמוּד לוֹמַר סֵפֶר מָה סֵפֶר דָּבָר שֶׁאֵין בּוֹ רוּחַ חַיִּים וְאֵינוֹ אוֹכֶל אַף כׇּל דָּבָר שֶׁאֵין בּוֹ רוּחַ חַיִּים וְאֵינוֹ אוֹכֶל וְרַבָּנַן אִי כְּתִיב בְּסֵפֶר כִּדְקָאָמְרַתְּ הַשְׁתָּא דִּכְתִיב סֵפֶר לִסְפִירַת דְּבָרִים הוּא דַּאֲתָא וְרַבָּנַן הַאי וְכָתַב מַאי עָבְדִי לֵיהּ מִיבְּעֵי לְהוּ בִּכְתִיבָה מִתְגָּרֶשֶׁת וְאֵינָהּ מִתְגָּרֶשֶׁת בְּכֶסֶף סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא אַקֵּישׁ יְצִיאָה לַהֲוָיָיהּ מָה הֲוָיָיה בְּכֶסֶף אַף יְצִיאָה נָמֵי בְּכֶסֶף קָא מַשְׁמַע לַן וְאִידַּךְ נָפְקָא לֵיהּ מִסֵּפֶר כְּרִיתוּת סֵפֶר כּוֹרְתָהּ וְאֵין דָּבָר אַחֵר כּוֹרְתָהּ וְאִידָּךְ מִיבְּעֵי לֵיהּ דָּבָר הַכּוֹרֵת בֵּינוֹ לְבֵינָהּ כִּדְתַנְיָא הֲרֵי זֶה גִּיטִּיךְ עַל מְנָת שֶׁלֹּא תִּשְׁתִּי יַיִן עַל מְנָת שֶׁלֹּא תֵּלְכִי לְבֵית אָבִיךְ לְעוֹלָם אֵין זֶה כְּרִיתוּת עַד שְׁלֹשִׁים יוֹם הֲרֵי זֶה כְּרִיתוּת וְאִידָּךְ מִכָּרֵת כְּרִיתוּת וְאִידַּךְ כָּרֵת כְּרִיתוּת לָא דָּרְשִׁי מַתְנִי' אֵין כּוֹתְבִין בִּמְחוּבָּר לַקַּרְקַע כְּתָבוֹ בִּמְחוּבָּר תְּלָשׁוֹ וַחֲתָמוֹ וּנְתָנוֹ לָהּ כָּשֵׁר רַבִּי יְהוּדָה פּוֹסֵל עַד שֶׁתְּהֵא כְּתִיבָתוֹ וַחֲתִימָתוֹ בְּתָלוּשׁ רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתִירָא אוֹמֵר אֵין כּוֹתְבִין לֹא עַל הַנְּיָיר הַמָּחוּק וְלֹא עַל הַדִּיפְתְּרָא מִפְּנֵי שֶׁהוּא יָכוֹל לְהִזְדַּיֵּיף וַחֲכָמִים מַכְשִׁירִין גְּמָ' כְּתָבוֹ עַל הַמְחוּבָּר וְהָאָמְרַתְּ רֵישָׁא אֵין כּוֹתְבִין אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל וְהוּא שֶׁשִּׁיֵּיר מְקוֹם הַתּוֹרֶף וְכֵן אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר רַבִּי אוֹשַׁעְיָא וְהוּא שֶׁשִּׁיֵּיר מְקוֹם הַתּוֹרֶף וְכֵן אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן וְהוּא שֶׁשִּׁיֵּיר מְקוֹם הַתּוֹרֶף וְרַבִּי אֶלְעָזָר הִיא דְּאָמַר עֵדֵי מְסִירָה כָּרְתִי וְהָכִי קָאָמַר אֵין כּוֹתְבִין טוֹפֶס שֶׁמָּא יִכְתּוֹב תּוֹרֶף כְּתָבוֹ לַטּוֹפֶס וּתְלָשׁוֹ כְּתָבוֹ לַתּוֹרֶף וּנְתָנוֹ לָהּ כָּשֵׁר וְרֵישׁ לָקִישׁ אָמַר חָתְמוּ שָׁנִינוּ וְרַבִּי מֵאִיר הִיא דְּאָמַר עֵדֵי חֲתִימָה כָּרְתִי וְהָכִי קָאָמַר אֵין כּוֹתְבִין תּוֹרֶף גְּזֵירָה שֶׁמָּא יַחְתּוֹם כְּתָבוֹ לַתּוֹרֶף תְּלָשׁוֹ חֲתָמוֹ וּנְתָנוֹ לָהּ כָּשֵׁר כְּתָבוֹ עַל חֶרֶס שֶׁל עָצִיץ נָקוּב כָּשֵׁר דְּשָׁקֵיל לֵיהּ וְיָהֵיב לֵיהּ נִיהֲלַהּ עַל עָלֶה שֶׁל עָצִיץ נָקוּב אַבָּיֵי אָמַר כָּשֵׁר וְרָבָא אָמַר פָּסוּל אַבָּיֵי אָמַר כָּשֵׁר רש"ילא אפשר למקצייה. דשייך במצות ואינו רשאי לחבל בו ואם חבל בו יוצא לחירות בראשי אברים אלמא אינו רשאי לחבל בו: ספר. משמע קלף: וכתב לה מכל מקום. מדלא כתב ונתן ספר כריתות בידה: אי כתב בספר. משמע יכתוב בקלף ומצית למימר דכי רבי מוכתב לה דומיא דקלף הוא דרבי: השתא דכתיב ספר. אין זו אלא וכתב ספירת דברי כריתות ועל כל מה דבעי לכתוב: וכתב לה מאי עבדי ליה. לדידהו לא איצטריך לרבות כל דבר שהרי לא קבע הכתוב דבר לכתיבתו ומונתן ספר. כריתות שמעינן: ואינה מתגרשת בכסף. אם אמר לה הילך פרוטה והתגרשי לי בה: אקיש יציאה להוייה. כדכתיב ויצאה והיתה לאיש אחר: הוייה. קידושין שמהוה בהן עצמה לבעל: מספר כריתות. מדסמך כריתות לספר: דבר הכורת. שלא יהא בו תנאי המקשרן יחד אלא תנאי הכורת ומבדיל ביניהם: לעולם אין זה כריתות. שהרי כל ימיה קשורה בו: מכרת כריתות. דמצי למיכתב ספר כרת: מתני' אין כותבין במחובר. דכתיב וכתב ונתן שאינו מחוסר קציצה: כתב על המחובר כו'. בגמ' פריך הא אמרת אין כותבין: נייר המחוק. יכול לחזור ולמוחקו עד העדים ולכותבו ויעביר תנאי שהיה בו ולא מוכחא מילתא דהא עדים נמי על המחק חתומים וכן דיפתרא אין מחק שלו ניכר ובגמ' מפרש מאי דיפתרא: וחכמים מכשירין. בגמ' מפרש לה: גמ' והוא ששייר. סיפא דקתני כשר והוא ששייר מקום התורף וכתבו לאחר תלישה: תורף. גלויו של שטר מקום האיש והאשה והזמן: ור' אלעזר היא. מתני' דבעי כתיבה בתלוש דדריש וכתב דקרא אכתב הגט ולא אחתימת עדים רבי אלעזר היא דאמר חתימת הגט אינה מן התורה אלא מפני תיקון העולם הילכך וכתב דקרא אכתב הגט קאי: חתמו שנינו. בסיפא דמתני' תלשו חתמו ונתנו לה כשר ואע''פ שנכתב כולו במחובר דכי כתיב וכתב דקרא אחתימת עדים שהיא עיקר ור' מאיר היא: דשקיל ליה. לכוליה עציץ ואין כאן מחוסר קציצה ואין לחוש שמא ישבר החרס ויתן לה החתיכה והויא ליה קציצה דלא מפסיד ליה לעציץ: תוספותעל עלה של זית. דוקא עלה של זית וכיוצא בו דמתקיים כדתניא בתוספתא על עלה של זית וחרוב ודלעת וכל דבר שהוא של קיימא כשר אבל עלה של כרישין ובצלים ועלה ורדים ועלה ירקות וכל דבר שאינו של קיימא פסול: יצא זה שמחוסר כתיבה קציצה כו'. פי' רבינו שמואל דוקא בבעלי חיים או במחובר לקרקע שעוקר דבר מגידולו חשיב מחוסר קציצה ותדע דבסמוך איפליגו אביי ורבא כשכתבו על עלה של עציץ נקוב דרבא גזר שמא יקטום אבל כשאינו נקוב משמע אפי' יקטום כשר וכן פירש הרב רבי שמעיה בפירושו ואם כתב גט בקלף גדול ואח''כ חתכו לפי זה כשר ומעשה היה בימי ה''ר יצחק ברבי מנחם ופסלו ונחלקו עליו גדולי הדור ובה''ג פוסל וכן ר''ת היה מחמיר מדקאמר בסמוך כתבו על חרס של עציץ נקוב כשר דשקיל ליה ויהיב לה ניהליה והא דלא פליג עלה רבא משום דליכא למיגזר שמא ישבר העציץ דאין דרך לשוברו כמו בקרן של פרה דלא גזרי' שמא יקצץ דאין דרך ליקצץ ודוקא בעלה גזרי' שמא יקטום ולאו דוקא נקט עלה של עציץ נקוב דהוא הדין כשאינו נקוב אלא משום רבותא דאביי נקטיה דאפילו בנקוב מכשיר ועוד אור''י דמסתבר דאין האשה קונה את הגט שכתוב על עלה של עציץ נקוב במשיכת העציץ או בהגבהתו כל זמן שלא פסקה יניקת העלה כדאמרינן בסמוך מכר בעל זרעים לבעל עציץ לא קנה עד שיחזיק בזרעים אבל במשיכת העציץ לא קנה דאכתי חשיבי מחוברין בשעת משיכה והא דמכשיר אביי משום דשקיל ליה ויהיב לה היינו דהניחתו במקום שפוסקת יניקת העציץ דהשתא הוי רבותא טפי דמכשיר אביי בעציץ נקוב דלא גזרי' דיהיב לה בפסיקת היניקה אטו בלא פסיקת היניקה וקמ''ל נמי אע''פ שצריך ליתן לה בפסיקת היניקה לא חשיב בהכי מחוסר קציצה ור''י מייתי ראיה לפי' ר''ת דחשיב בפ' כסוי הדם (חולין דף פט.) עפר עיר הנדחת מחוסר תלישה קביצה ושריפה ויותר נחשב מחובר גט בקלף גדול מחיבור עפר עיר הנדחת והא דלא חשיב לקורה הנעוצה בארץ מחוסר תלישה בפ' נגמר הדין (סנהדרין דף מו:) משום דלא חשיב חיבור לקרקע כולי האי ולר''ת דוקא נחתך מקלף גדול חשיב מחוסר קציצה אבל חותך מן הגט דבר מועט כמו שעושין לייפותו לא חשיב בהכי מחוסר קציצה כדאמרי' לעיל גזייה לזמן ויהבי' ניהלה כו' בין שיטה לשיטה בין תיבה לתיבה מהו גבי והנייר שלי משמע דדבר מועט לא חשיב מחוסר קציצה: תלמוד לומר וכתב לה מ''מ. וא''ת ואימא וכתב כלל ספר פרט ואין בכלל אלא מה שבפרט וי''ל ונתן חזר וכלל אע''ג דלא מייתי אלא כללא קמא הכי נמי אשכחן בפ''ק דקידושין (דף כא:) מרצע אין לי אלא מרצע מנין לרבות הסול וכו' ת''ל ולקחת כל דבר הניקח ביד ולא מייתי בברייתא כללא בתרא ובסוגיא דהתם מוכח דכלל ופרט וכלל קא דריש ונתת באזנו חזר וכלל: מה ספר דבר שאין בו רוח חיים. לא בעי למימר מה ספר דבר הבא מב''ח כו' לאפוקי עלה וטבלא ופינקס אף ע''ג דבפ''ק דקידושין (דף יז.) גבי הענקה אמרי' דאי כתיב צאן ה''א דוקא ב''ח אין אבל גדולי קרקע לא שמא לא חשיב כל כך צד חשוב דבר הבא מב''ח כמו צד של בעלי חיים עצמו ועוד דהכל כפי מה שדומה לחכמים נקיט בכל א' ענין הראוי לו דבפ' בכל מערבין (עירובין דף כז:) נקט פירי מפרי וגידולי קרקע ובסוכה (דף יא:) מה חגיגה דבר שאינו מקבל טומאה [וגידולו מן הארץ] (ואינו אוכל): בכתיבה מתגרשת. תרי וכתב לה כתיב אחד דרשינן וכתב לה לשמה ומוכתב אחרינא בכתיבה מתגרשת ומלה לה ולא לה ולחברתה: ואינה מתגרשת בכסף. הך דרשה לרבא אבל לאביי נפקא ליה דאינה מתגרשת בכסף מסברא דיאמרו כסף מכניס כו' ומ''מ איצטריך לדידיה נמי וכתב למעוטי חליצה והתם ממעט חליצה מספר כורתה היינו דרשה דר' יוסי הגלילי ונקט לה לפי שהיא פשוטה וכן רגיל בכמה דוכתי: שלא תלכי לבית אביך לעולם אין זה כריתות. תימה הא אם מת אביה או אם מכר לא חשיב תו בית אביה כדתנן בהשותפין (בנדרים דף מו.) קונם לביתך שאיני נכנס שדך שאיני לוקח מת או מכר לאחר מותר ויש לומר דכל יוצאי חלציו קרוים בית אביו ואפילו שמת כדכתיב (בראשית לח) שבי אלמנה בית אביך גבי תמר וכבר מת אביה כדמוכחי קראי: ורבי יוסי הגלילי מכרת כריתות כו'. קשה לרבינו תם דבפ' המגרש (לקמן פג:) קאמר על רבנן דרבי אלעזר בן עזריה דכרת כריתות לא דרשי ור' יוסי הגלילי הוא בכלל רבנן דהתם ויש לומר דלא דרשי כרת כריתות לההיא דרשה דהתם ולא בעי למימר דלא דרשי כלל: הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|