|
טקסט הדף מנוקד
זְנוּת לָא שְׁכִיחָא
וְרַבִּי יוֹחָנָן מַאי טַעְמָא לָא אָמַר כְּרֵישׁ לָקִישׁ קָסָבַר יֵשׁ לְבַעַל פֵּירוֹת עַד שְׁעַת נְתִינָה בִּשְׁלָמָא לְרֵישׁ לָקִישׁ מִשּׁוּם הָכִי קָא מַכְשַׁיר רַבִּי שִׁמְעוֹן אֶלָּא לְרַבִּי יוֹחָנָן מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן דְּמַכְשַׁיר אָמַר לָךְ רַבִּי יוֹחָנָן אַלִּיבָּא דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן לָא קָאָמֵינָא כִּי קָאָמֵינָא אַלִּיבָּא דְּרַבָּנַן בִּשְׁלָמָא לְרַבִּי יוֹחָנָן הַיְינוּ דְּאִיכָּא בֵּין רַבִּי שִׁמְעוֹן לְרַבָּנַן אֶלָּא לְרֵישׁ לָקִישׁ מַאי אִיכָּא בֵּין רַבִּי שִׁמְעוֹן לְרַבָּנַן פֵּירֵי דְּמִשְּׁעַת כְּתִיבָה וְעַד שְׁעַת חֲתִימָה אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ וְהָא אִיפְּכָא שָׁמְעִינַן לְהוּ דְּאִתְּמַר מֵאֵימָתַי מוֹצִיאִין לְפֵירוֹת רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר מִשְּׁעַת כְּתִיבָה וְרֵישׁ לָקִישׁ אָמַר מִשְּׁעַת נְתִינָה אֵיפוֹךְ אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי לְרַב יוֹסֵף שְׁלֹשָׁה גִּיטִּין פְּסוּלִים וְאִם נִיסַּת הַוָּלָד כָּשֵׁר מָה הוֹעִילוּ חֲכָמִים בְּתַקָּנָתָן אַהֲנוֹ דִּלְכַתְּחִילָּה לָא תִּינָּשֵׂא גַּזְיֵיהּ לִזְמַן דִּידֵיהּ וְיַהֲבֵיהּ נִיהֲלַהּ מַאי אֲמַר לֵיהּ לְרַמַּאי לָא חָיְישִׁינַן כָּתוּב בּוֹ שָׁבוּעַ שָׁנָה חֹדֶשׁ שַׁבָּת מַאי אֲמַר לֵיהּ כָּשֵׁר וּמָה הוֹעִילוּ חֲכָמִים בְּתַקָּנָתָן אַהְנוֹ לְשָׁבוּעַ דְּקַמֵּיהּ וּלְשָׁבוּעַ דְּבָתְרֵיהּ דְּאִי לָא תֵּימָא הָכִי יוֹמָא גּוּפֵיהּ מִי יָדְעִינַן אִי מִצַּפְרָא אִי מִפַּנְיָא אֶלָּא לְיוֹמָא דְּקַמֵּיהּ וּלְיוֹמָא דְּבָתְרֵיהּ הָכָא נָמֵי אַהְנִי לְשָׁבוּעַ דְּקַמֵּיהּ וּלְשָׁבוּעַ דְּבָתְרֵיהּ אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְרָבָא כַּתְבֵיהּ רש"י
לא שכיח. ולא חשו בה רבנן: עד שעת נתינה. הלכך זמן כתיבת גט לא מהני מידי דכי אתיא למיטרף בעיא לאתויי סהדי אימת מטא גיטא לידה: משום הכי מכשר ר' שמעון. בגט מוקדם כדאמר לקמן קסבר ר' שמעון כיון שנתן עיניו לגרשה שוב אין לו פירות הלכך אם אתיא למיטרף לקוחות דפירות מיום כתיבה שפיר עבדא וטעמא דרבנן לקמיה מפרש: אלא לרבי יוחנן. דאמר זמן משום בת אחותו איתקן: מאי טעמא דרבי שמעון דמכשיר. הא זמנין דזנאי באותו יום ועודנה אשת איש דכל זמן שלא נחתם לא ניתן לה וכשמעידין על זנותה מוציאה גיטה וכתוב בו מאותו יום ואומרת גרושה הייתי: אליבא דר' שמעון לא קאמינא. דלר''ש ודאי זמן לאו משום בת אחותו איתקן אלא משום פירות: אליבא דרבנן. דמשום הכי פסלי רבנן דקא סברי זמן משום בת אחותו: בשלמא לר' יוחנן. דאמר לרבנן משום בת אחותו ולר' שמעון משום פירות: היינו דאיכא בין רבי שמעון לרבנן. טעמא דפלוגתייהו בהכי לרבנן פסול גט מוקדם משום בת אחותו ולר''ש כשר דקסבר זמן משום פירות איתקן והלכך גט מוקדם כשר דאי טרפא משעת כתיבה שפיר טרפא דהא נתן עיניו לגרשה: מאי איכא. במאי פליגי ואמאי פסלי רבנן הא שפיר טרפא דהא להכי איתקן זמן: עד שעת חתימה. דלרבנן לא בעיא למיטרף אלא מחתימה ואילך הלכך מוקדם פסול דכי מפקא ליה אתיא למיטרף מיום כתיבה דסברי בו ביום נחתם: שמעינן להו. לרבי יוחנן וריש לקיש: ג' גיטין פסולין. ואחד מהם יש עליו עדים ואין בו זמן ותנן דאם ניסת הולד כשר כיון דאי עבד שפיר דמי: מה הועילו חכמים בתקנתם. משום בת אחותו ומשום פירות: אהנו דלכתחילה לא תינשא. וכיון דהכי הוא אי בעי לכתוב גט בלא זמן לחפות על בת אחותו או למכור בפירות לא כתבו ליה סופרי הדיינים ולא חתמי עליה סהדי: גזייה לזמן ויהביה ניהלה. לאחר שכתב בו זמן חתכו כדי לחפות על בת אחותו או למכור בפירות ויהביה ניהלה ואמרי' דגט שאין בו זמן אם ניסת הולד כשר וכשמוציאתו הרי היא בחזקת מגורשת ולא מיקטלה מה הועילו חכמים בתקנתן: לרמאי לא חיישינן. לרמאות כזה שהוא ניכר ונגלה לא עבידי אינשי דעבדי ולא חשו רבנן להכי: כתוב בו. זמנו בשבוע פלונית של יובל ולא כתב איזו שנה או כתב שנה ולא כתב חדש או כתב חדש ולא כתב שבת או כתב שבת ולא כתב יום מאי: א''ל כשר. לכתחילה: מה הועילו חכמים בתקנתם. הא לא ממנעי מלמכתביה נהליה: לשבוע דקמיה. שאם זינתה תיהרג: ולשבוע דבתריה. לפירות שאם ימכור בהם תוציא גיטה ותגבם ואי אפשר לפרש דלשבוע דקמיה אהני לפירות שלא תטרפם מלקוחות דבלאו זמן נמי לא טרפה דידה על התחתונה עד דמייתה ראיה דבתר גירושין זבין ולשבוע דבתרא לא מהני לזנות דלא תיקטול דבלאו זמן נמי לא מיקטלה דספק נפשות להקל:
תוספות
זנות לא שכיחא. פירוש זנות בעדים ובהתראה לא שכיח אבל לא בעי למימר דשום זנות לא שכיח דהא בריש כתובות (דף ב.) תקנו שתהא בתולה נישאת ביום הרביעי שאם היה לו טענת בתולים ישכים לבית דין דחיישינן לאיקרורי דעתא ומסתברא דטפי איכא למיחש לשמא תזנה מלשמא זנתה ועוד דהתם אע''ג דלא שכיח עשו תקנה וחשו שלא תאסר עליו עולמית ויתפסנה באיסור אבל הכא לא חשו אי מחייבת מיתה ולא מיקטלה כיון דלא שכיח: עד שעת נתינה. פי' בקונט' הלכך זמן כתיבת הגט לא מהני דכי בעיא למיטרף בעיא לאיתויי סהדי אימת מטא גיטא לידה אע''ג דבכל שטרות אין צריך להביא עדים אימת מטא השטר לידיה אפי' למאן דלית ליה עדיו בחתומיו זכין לו היינו משום דלדידיה אין כותבין שטר ללוה אלא א''כ מלוה עמו בר משטרי אקנייתא כדאמרי' בפ''ק דב''מ (דף יג.) הלכך כיון שהיה מלוה שם אמרי' שמיד מסר לו אבל גט אשה כותבין לאיש אע''פ שאין אשתו עמו משום עיגונא כמו כל גיטין הבאין ממדינת הים אבל קשה לר''י מהא דאמר בסוף פ''ק דב''מ (דף יט.) מצא גט אשה בשוק בזמן שהבעל מודה יחזיר לאשה ופריך ניחוש דלמא כתב ליתן בניסן ולא נתן עד תשרי ואזל וזבן פירי מניסן עד תשרי ומפקא ליה לגיטא דכתב בניסן ואתיא למטרף לקוחות שלא כדין ומשני כי אתיא למטרף אמרי' לה אייתי ראייה אימת מטא גיטא לידך ואמאי קשה ליה טפי אההיא ברייתא מבכל גיטין שבעולם אלא משמע דוקא בגט הנמצא דאיתרע בנפילה הוא דאמר אייתי ראיה אימת מטא גיטא לידך אבל בכל גיטין אמרינן מסתמא ביום שנכתב ונחתם נמסר ואומר ר''י דהכי פירושו עד שעת נתינה דכיון דיש לבעל פירות עד שעת נתינה לא הוצרכו לתקן זמן בגט משום פירות דבאין בו זמן נמי תביא גיטה לב''ד או לעדים ויכתבו לה שמאותו יום נתגרשה וא''ת ולר' יוחנן היאך כותבין גט לאיש אע''פ שאין אשתו עמו ניחוש שמא יכתוב בניסן ולא יתן עד תשרי כדפרי' בפ''ק דב''מ (דף יב:) גבי כותבין שטר ללוה אע''פ שאין מלוה עמו וי''ל דגבי כותבין שטר ללוה פריך משום דמאן דיזיף בצנעה יזיף ויש לחוש שאחר זמן ימסור לו בצנעה ויסברו לקוחות שנמסר לו משעת כתיבה אבל גט צריך עדי מסירה ואפי' לר' מאיר [דאמר עדי חתימה כרתי] אומר ר''ת דבעינן עדי מסירה דאין דבר שבערוה פחות משנים וגם מפרסמין להוציא קול שהיא פנויה וידעו לקוחות שלא נתגרשה מיום הכתיבה ויאמרו לה אייתי ראיה אימת כו' ומיהו במשליש גט לאשתו דשמעתין ליכא למיחש לרבי יוחנן למידי לא משום פירות ולא משום שמא יחפה דכיון שרואים זמן הכתיבה קודם המסירה קלא אית ליה כדאמר בסמוך אגיטין הבאין ממדינת הים וא''ת נכתב ביום ונחתם בלילה אמאי פסול הא אית ליה קלא וי''ל דלא שייך למימר קלא אית ליה אלא כשמגרש ע''י שליח אבל נכתב ביום ונחתם בלילה יש לחוש שימסור לה בעצמו בצנעה לחפות עליה ולהכי לא מצי לשנויי גבי כתביה ואותביה בכיסתיה דקלא אית ליה כדמשני אגיטין הבאין ממדינת הים וא''ת ואמאי כותבין גט לאיש ליחוש שמא תזנה ויתן לה בצנעה כדי לחפות עליה וי''ל דמסתמא מיד אחר הכתיבה יתן לה דלא מקדים פורענותא לנפשיה כדמשני בסמוך גבי כתביה ואותביה בכיסתיה: איפוך. ריש לקיש אמר משעת כתיבה פירוש משעת חתימה: גזייה לזמן ויהביה ניהלה מאי כו'. והא דאמר בפרק ד' אחין (יבמות לא:) גבי מפני מה לא תיקנו זמן בקידושין משום דהיכי נעביד נינחיה גבי דידה מחקה ליה ופריך אי הכי גירושין נמי נימא הכי ומשני התם להצלה דידה קאתי לא כמו שפירש שם בקונט' דאי מחקה ליה קטלינן לה דמוקמינן לה בחזקת אשת איש אע''ג דאי לא תיקון זמן מצי לחפויי עלה דמספיקא לא קטלינן לה השתא דתיקון זמן אי מחקה ליה מוקמינן לה בחזקת אשת איש וקטלינן לה דהא הכא משמע דאי גזייה לזמן לא קטלינן לה דקאמר מה הועילו חכמים בתקנתם ודוחק לומר דלא פריך הכא אלא למאן דאמר משום פירי אלא אומר ר''י דהכי פירושו התם להצלה דידה קאתי הגט בא להצילה ולהעיד עליה שהיא מגורשת ולכך יראה למחוק הזמן כי סבורה שיפסול בכך אבל האמת דאי מחקה ליה לא קטלינן לה הכא לחובה דידה קאתי כלומר הקידושין באין לחייבה ולהעיד שהיא מקודשת ומחקה ליה לזמן: כתביה ואנחיה כו'. הכא לא בעי לשנויי דאהני לקמיה כדאמרינן לעיל דגבי כתב חדש שבת כיון דאהני לקמיה לא חיישי' לחפויי שהכתיבה והנתינה כי הדדי נינהו כמו ביומא גופא כדאמרינן לעיל אבל גבי כתב ואנחיה בכיסתיה וגיטין הבאין ממ''ה שהנתינה היא אחר הכתיבה חיישי' שמא יחפה ויאמר שקר שמקודם לכן נתגרשה וכן נכתב ביום ונחתם בלילה פסול אע''ג דאהני לקמיה:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|