|
טקסט הדף מנוקד
הָעוֹלִים בְּעַרְכָּאוֹת שֶׁל גּוֹיִם אַף עַל פִּי שֶׁחוֹתְמֵיהֶן גּוֹיִם כְּשֵׁירִין חוּץ מִגִּיטֵּי נָשִׁים וְשִׁחְרוּרֵי עֲבָדִים וּכְדִבְרֵי רַבִּי מֵאִיר בְּאַרְבָּעָה הָאוֹמֵר תֵּן גֵּט זֶה לְאִשְׁתִּי וּשְׁטַר שִׁחְרוּר זֶה לְעַבְדִּי רָצָה לַחֲזוֹר בִּשְׁנֵיהֶם יַחְזוֹר דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר
בִּשְׁלָמָא לְרַבָּנַן מִנְיָנָא לְמַעוֹטֵי הָא דְּרַבִּי מֵאִיר אֶלָּא לְרַבִּי מֵאִיר מִנְיָנָא לְמַעוֹטֵי מַאי לְמַעוֹטֵי הָא דְּתַנְיָא עֵדִים שֶׁאֵין יוֹדְעִים לַחְתּוֹם מְקָרְעִין לָהֶם נְיָיר חָלָק וּמְמַלְּאִים אֶת הַקְּרָעִים דְּיוֹ אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּגִיטֵּי נָשִׁים אֲבָל שִׁחְרוּרֵי עֲבָדִים וּשְׁאָר כׇּל הַשְּׁטָרוֹת אִם יוֹדְעִין לִקְרוֹת וְלַחְתּוֹם חוֹתְמִין וְאִם לָאו אֵין חוֹתְמִין קְרִיָּיה מַאן דְּכַר שְׁמַיהּ חַסּוֹרֵי מְחַסְּרָא וְהָכִי קָתָנֵי עֵדִים שֶׁאֵין יוֹדְעִין לִקְרוֹת קוֹרִין לִפְנֵיהֶם וְחוֹתְמִין וְשֶׁאֵין יוֹדְעִין לַחְתּוֹם מְקָרְעִין לָהֶם וְתוּ לֵיכָּא וְהָאִיכָּא הָאוֹמֵר תְּנוּ גֵּט זֶה לְאִשְׁתִּי וּשְׁטַר שִׁחְרוּר זֶה לְעַבְדִּי וּמֵת לֹא יִתְּנוּ לְאַחַר מִיתָה תְּנוּ מָנֶה לִפְלוֹנִי וּמֵת יִתְּנוּ לְאַחַר מִיתָה כִּי קָתָנֵי מִילְּתָא דְּלֵיתַיהּ בִּשְׁטָרוֹת מִילְּתָא דְּאִיתַיהּ בִּשְׁטָרוֹת לָא קָתָנֵי דִּשְׁלַח רָבִין מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי אֲבָהוּ הֱווּ יוֹדְעִין שֶׁשָּׁלַח רַבִּי אֶלְעָזָר לַגּוֹלָה מִשּׁוּם רַבֵּינוּ שְׁכִיב מְרַע שֶׁאָמַר כִּתְבוּ וּתְנוּ מָנֶה לִפְלוֹנִי וּמֵת אֵין כּוֹתְבִין וְנוֹתְנִין שֶׁמָּא לֹא גָּמַר לְהַקְנוֹתוֹ אֶלָּא בִּשְׁטָר וְאֵין שְׁטָר לְאַחַר מִיתָה וְהָאִיכָּא לִשְׁמָהּ בִּשְׁלָמָא לְרַבָּה הַיְינוּ מוֹלִיךְ וּמֵבִיא אֶלָּא לְרָבָא קַשְׁיָא וְתוּ בֵּין לְרַבָּה בֵּין לְרָבָא הָאִיכָּא מְחוּבָּר כִּי קָתָנֵי פְּסוּלָא דְרַבָּנַן דְּאוֹרָיְיתָא לָא קָתָנֵי וְהָא עַרְכָּאוֹת שֶׁל גּוֹיִם דִּפְסוּלָא דְאוֹרָיְיתָא הוּא וְקָתָנֵי בְּעֵדֵי מְסִירָה וּכְרַבִּי אֶלְעָזָר דְּאָמַר עֵדֵי מְסִירָה כָּרְתִי וְהָא מִדְּקָתָנֵי סֵיפָא רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר אַף אֵלּוּ כְּשֵׁירִין וְאָמַר רַבִּי זֵירָא יָרַד רַבִּי שִׁמְעוֹן לְשִׁיטָתוֹ שֶׁל רַבִּי אֶלְעָזָר דְּאָמַר עֵדֵי מְסִירָה כָּרְתִי מִכְּלָל דְּתַנָּא קַמָּא סָבַר לָא רש"יהעולים בערכאות של עובדי כוכבים. שנעשו השטרות ע''י ב''ד של עובדי כוכבים: שחותמיהן. חותמין שבתוכו: כשרין. דדינא דמלכותא דינא ואע''פ שהנותן והמקבל ישראלים הם: חוץ מגיטי נשים. דלאו בני כריתות נינהו הואיל ולא שייכי בתורת גיטין וקידושין אבל על הדינין נצטוו בני נח וכן שיחרורי עבדים דבכל פסולא דאורייתא שוה שחרור לגט אשה דגמרינן לה לה: רצה. הבעל: לחזור בשניהם. קודם שנתנו השליח: יחזור. דקסבר ר' מאיר הפסד וחוב הן לאותן שנשלחו להן ואין חבין לאדם אלא בפניו כלומר אין אדם נעשה שליח לאדם להיות נפסד על ידו אא''כ עשאו הוא שליח דהיינו כבפניו ורבנן פליגי עליה דר''מ במתני' ואמרי דבשחרור אינו יכול לחזור משנמסר ליד זה ואף ע''פ שלא עשאו העבד שליח משום דקסברי זכות הוא לעבד שיוצא מתחת רבו לחירות וזכין לו לאדם שלא בפניו דאנן סהדי דניחא ליה דניהוי האי שלוחו להכי: מנינא. דקתני בשלשה: מקרעין להם נייר חלק. מסרטין ורושמין בסכין על הנייר את שמות העדים ובאין העדים וממלאין את הקרעים דיו: בגיטי נשים. משום תקנת עגונות שמא ירצה זה המגרש לפרש בים או מסוכן שרוצה שלא תזקק ליבם: לא יתנו לאחר מיתה. ואפי' רבנן דאמרי שיחרורי עבדים זכות הוא וזכין לאדם שלא בפניו נהי דלהכי זכה ביה דלא מצי למיהדר מיהו מודו רבנן דכל כמה דלא מטא גיטא לידיה לא הוי משוחרר וכיון דמית קדים תו לא הוי שיחרוריה שחרור דנפקא ליה רשותיה מיניה וחייל עליה רשות יורשין: תנו מנה לפלוני כו'. דברי שכ''מ ככתובין וכמסורין דמו דתקון רבנן שמא תטרף דעתו עליו בחליו אם לא היה מובטח שיקיימו דבריו: כי קתני. בהנך ד' דברים: מילתא דליתיה. בשאר שטרות והא מילתא איתא בשאר שטרות שאם מסר שטר מתנה לשלוחו ליתנו לאחר (מיתה) ומת לא יתן לאחר מיתה דהא לא אקני ליה ארעא עד דלימטיא שטרא לידיה וההיא שעתא פקע ליה רשותיה: שמא לא גמר להקנותו לו. ע''פ צוואתו בתקנה דתקון רבנן לשכיב מרע: אלא בשטר. לכי מטא שטרא לידיה ליקנינהו בשטרא: ואין שטר. מקנה לאחר מיתה דהא פקעה ליה רשותיה דנותן: והאיכא לשמה. דשוו גיטי נשים ושחרורי עבדים: בשלמא לרבה. דאמר תקנתא דמוליך ומביא לפי שאין בקיאין לשמה היא היינו מוליך ומביא: האיכא מחובר. דפסול בתרוייהו דכתיב (דברים כד) וכתב ונתן מי שאינו מחוסר אלא כתיבה ונתינה יצא זה שמחוסר קציצה ושחרור גמר לה לה: פסולא דרבנן. מוליך ומביא רבנן הוא דאצרכוהו למימר בפני נכתב עד כותי פסול מדרבנן בשאר שטרות דאחזקינהו סתמייהו לפסולא ערכאות לקמיה פריך והא ערכאות פסולא דאורייתא שאין עדותן כשר לפי שאינן בתורת גיטין וקידושין ורחמנא אמר וכתב ונתן מי שישנו בכלל נתינה ישנו בכלל כתיבה והכי מפרש בפרק שני (לקמן ד' כג:): בעדי מסירה. מתני' דמכשיר בשאר שטרות ופסל בהני כגון דאיכא עדי מסירה: ור''א היא דאמר עדי מסירה כרתי. ואין צריך לחתום בגט וכי כתב קרא וכתב אכתיבת הגט כתיב ולא אחתימת ידי עדים ומתניתין בשכתבו סופר ישראל ואשמעינן מתניתין דמודה ר''א במזוייף מתוכו בחתימת עדים פסולין שהוא פסול ואע''ג דאיכא הכשר עדי מסירה והאי פסולא מדרבנן גזירה דילמא אתי למיסמך עלייהו בלא עדי מסירה וכי אכשר ר''א היכא דלא חתימו עליה סהדי כלל: אף אלו. גיטי נשים כשרים בחותמין עובדי כוכבים: ואמר רבי זירא ירד ר''ש כו'. ואכשר להו בעדי מסירה וכשכתבו סופר ישראל: מכלל דת''ק סבר לא. כרתי עדי מסירה אלא עדי חתימה ופסולא דאורייתא היא: תוספותאע''פ שחותמיהן עובדי כוכבים כשרים חוץ מגיטי נשים. ואור''י דחותמיהן עובדי כוכבים יש לפסול אף ע''פ שכתבו ישראל דלאו בני כריתות נינהו כדאמרינן לקמן ועוד דבעינן לשמה ועובד כוכבים אדעתא דנפשיה קא עביד כדאמרינן בספ''ב (לקמן דף כג.) ועוד דלאו בני שליחות נינהו דאין שליחות לעובד כוכבים ומדבעינן שיאמר לסופר לכתוב ולעדים חתומו משמע דבעי שליחות ועוד דפסולין לעדות ואפי' לרבי מאיר דלא הוה בעי למיפסל עבד לעדות משום דכתיב (דברים יט) שקר ענה באחיו ועבד אחיו הוא במצות אבל עובד כוכבים דלאו אחיו הוא פשיטא דפסול וכיון דלאו בני עדות נינהו היה ראוי אפילו כל שטרות העולים בערכאות של עובדי כוכבים לפסול מן התורה אפי' אותם העומדים לראיה אלא תקנתא דרבנן הוא היכא דקים לן בסהדותייהו שהוא אמת דלא מרעי נפשייהו ומ''מ שטר מתנה קאמר לקמן (דף י:) דחספא בעלמא הוא אע''ג דקים לן דקושטא קאמר משום דהרי אין כאן שטר ולמאי דמוקמינן לה בעדי מסירה ורבי אלעזר היכא דכתבו ישראל לא מיפסל אלא מטעם מזוייף מתוכו: מקרקעין להם נייר חלק. פי' בקונט' מסרטין אע''ג דחקיקה חשיבה כתיבה כמו כתב ע''ג טבלא ופינקס הכא לא חשיב כתב ע''ג כתב דפסלינן בפ''ב (לקמן דף יט.) דאין כאן כתיבה גמורה אלא שרושמין קצת כדי לחתום עליו עדים ועוד דאפי' דיו על גבי סיקרא חשיבא לקמן בפ''ב (גז''ש) כתב לענין שבת אע''פ שהסיקרא לבדה היא כתב אבל לשון מקרעין לא משמע כפי' הקונט' דהוה ליה למימר מסרטין ור''ח פי' שלוקחין נייר חלק ומקרעין עליו שמות העדים מעבר לעבר ומשימין אותו על קלף שהגט כתוב בו ובאין העדים וממלאים את הקרעים דיו ונכרת הכתיבה ע''ג הגט בירושלמי פריך והלא כתב ראשונה הוא פירוש ואין הגט יכול להתקיים בחותמיו ומשני כשהרחיב להם את הקרעים והעדים אין ממלאין לגמרי כל רחב הקרע: קורין לפניהם וחותמים. ולא הוי עד מפי עד שאין צריכין להעיד על עיקר המעשה אלא שאומר שכך. כתוב בשטר ובעי שנים קורין או אפילו יחיד כגון רב נחמן וספרי דדייני דאית להו אימתא כדלקמן בפ''ב (דף יט:): לא יתנו לאחר מיתה. פי' בקונטרס ואפילו רבנן דאמרי זכות הוא לעבד וזכין לאדם שלא בפניו נהי דלהכי זכה דלא מצי מיהדר ביה מודו רבנן דכל כמה דלא אתא גיטא לידיה לא הוי משוחרר ודבר תימה פירושו כיון דזכות הוא פשיטא דזוכה לאלתר כיון דאמרי' גבי שחרור תן כזכי כדאמר לקמן ורש''י בעצמו חזר בו שפי' לקמן (דף יג.) על משנה זו דהאומר תנו גרסינן ול''ג תן גט זה שלא מסר ליד השליח בחייו לפיכך לא נחלקו חכמים בדבר לומר שמשעה ראשונה זכה לו השליח לעבד להיות משוחרר: מילתא דאיתיה בשטרות לא קתני. וא''ת והא פסולא דערכאות בשטר מתנה כדמפרש לקמן (דף י:) חוץ מכגיטי נשים וי''ל דהשתא סבר כאידך שינויא דלקמן: כי קתני פסולא דרבנן. אע''ג דאיכא נמי מחובר דרבנן כגון אין כותבין טופס שמא יכתוב תורף (לקמן דף כא:) מ''מעיקר מחובר דאורייתא אבל עיקר מוליך ומביא דרבנן אע''פ שלרבה ניתקן משום לשמה דאורייתא: בעדי מסירה ור''א היא. אע''ג דקתני וכדברי ר''מ בארבעה ה''ק למאן דסבר כר''מ בארבעה והא דקאמר הש''ס נמי אלא לר''מ מנינא למעוטי מאי למאן דסבר כר''מ קאמר: הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|