סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

עַד יָמָיו הָיָה פַּטִּישׁ מַכֶּה בִּירוּשָׁלַיִם וּבְיָמָיו אֵין צָרִיךְ לִשְׁאוֹל עַל הַדְּמַאי
גְּמָ' תָּנוּ רַבָּנַן מִנַּיִן שֶׁאִם נֶעֶרְפָה הָעֶגְלָה וְאַחַר כָּךְ נִמְצָא הַהוֹרֵג שֶׁאֵין פּוֹטֶרֶת אוֹתוֹ תַּלְמוּד לוֹמַר וְלָאָרֶץ לֹא יְכֻפַּר לַדָּם אֲשֶׁר שֻׁפַּךְ בָּהּ כִּי אִם בְּדַם שֹׁפְכוֹ
עֵד אֶחָד אוֹמֵר רָאִיתִי אֶת הַהוֹרֵג כּוּ' טַעְמָא דְּמַכְחֵישׁ לֵיהּ הָא לָא מַכְחֵישׁ לֵיהּ עֵד אֶחָד מְהֵימַן
מְנָהָנֵי מִילֵּי דְּתָנוּ רַבָּנַן לֹא נוֹדַע מִי הִכָּהוּ הָא נוֹדַע מִי הִכָּהוּ אֲפִילּוּ אֶחָד בְּסוֹף הָעוֹלָם לֹא הָיוּ עוֹרְפִין רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר מִנַּיִן לְסַנְהֶדְרִין שֶׁרָאוּ אֶחָד שֶׁהָרַג אֶת הַנֶּפֶשׁ וְאֵין מַכִּירִין אוֹתוֹ שֶׁלֹּא הָיוּ עוֹרְפִין תַּלְמוּד לוֹמַר וְעֵינֵינוּ לֹא רָאוּ וַהֲלֹא רָאוּ
הַשְׁתָּא דְּאָמְרַתְּ עֵד אֶחָד מְהֵימַן אִידַּךְ חַד הֵיכִי מָצֵי מַכְחֵישׁ לֵיהּ וְהָאָמַר עוּלָּא כׇּל מָקוֹם שֶׁהֶאֱמִינָה תּוֹרָה עֵד אֶחָד הֲרֵי כָּאן שְׁנַיִם וְאֵין דְּבָרָיו שֶׁל אֶחָד בִּמְקוֹם שְׁנַיִם אָמַר לָךְ עוּלָּא תְּנִי לֹא הָיוּ עוֹרְפִין וְכֵן אָמַר רַבִּי יִצְחָק תְּנִי לֹא הָיוּ עוֹרְפִין
וְרַבִּי חִיָּיא אָמַר תְּנִי הָיוּ עוֹרְפִין וּלְרַבִּי חִיָּיא קַשְׁיָא דְּעוּלָּא לָא קַשְׁיָא כָּאן בְּבַת אַחַת כָּאן בְּזֶה אַחַר זֶה
תְּנַן עֵד אֶחָד אוֹמֵר רָאִיתִי אֶת הַהוֹרֵג וּשְׁנַיִם אוֹמְרִים לֹא רָאִיתָ הָיוּ עוֹרְפִין הָא חַד וְחַד לֹא הָיוּ עוֹרְפִין תְּיוּבְתָּא דְּרַבִּי חִיָּיא
וְלִיטַעְמָיךְ אֵימָא סֵיפָא שְׁנַיִם אוֹמְרִים רָאִינוּ וְעֵד אֶחָד אוֹמֵר לֹא רְאִיתֶם לֹא הָיוּ עוֹרְפִין הָא חַד וְחַד הָיוּ עוֹרְפִין
אֶלָּא מַתְנִיתִין כּוּלַּהּ בִּפְסוּלֵי עֵדוּת וְכִדְרַבִּי נְחֶמְיָה דְּאָמַר כׇּל מָקוֹם שֶׁהֶאֱמִינָה תּוֹרָה עֵד אֶחָד הַלֵּךְ אַחַר רוֹב דֵּעוֹת וְעָשׂוּ שְׁתֵּי נָשִׁים בְּאִישׁ אֶחָד כִּשְׁנֵי אֲנָשִׁים בְּאִישׁ אֶחָד
וְאִיכָּא דְאָמְרִי כׇּל הֵיכָא דַּאֲתָא עֵד אֶחָד כָּשֵׁר מֵעִיקָּרָא אֲפִילּוּ מֵאָה נָשִׁים כִּי אֶחָד דָּמְיָין וְהָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן כְּגוֹן דַּאֲתַאי אִשָּׁה מֵעִיקָּרָא וְתָרְצַהּ לִדְרַבִּי נְחֶמְיָה הָכִי רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר כׇּל מָקוֹם שֶׁהֶאֱמִינָה תּוֹרָה עֵד אֶחָד הַלֵּךְ אַחַר רוֹב דֵּעוֹת וְעָשׂוּ שְׁתֵּי נָשִׁים בְּאִשָּׁה אַחַת כִּשְׁנֵי אֲנָשִׁים בְּאִישׁ אֶחָד אֲבָל שְׁתֵּי נָשִׁים בְּאִישׁ אֶחָד כִּי פַּלְגָא וּפַלְגָא דָּמֵי
וְתַרְתֵּי פְּסוּלֵי עֵדוּת לְמָה לִי מַהוּ דְּתֵימָא כִּי אָזְלִינַן בָּתַר רוֹב דֵּעוֹת לְחוּמְרָא אֲבָל לְקוּלָּא לָא קָא מַשְׁמַע לַן
מִשֶּׁרַבּוּ הָרוֹצְחִין כּוּ' תָּנוּ רַבָּנַן מִשֶּׁרַבּוּ הָרוֹצְחָנִין בָּטְלָה עֶגְלָה עֲרוּפָה לְפִי שֶׁאֵינָהּ בָּאָה אֶלָּא עַל הַסָּפֵק מִשֶּׁרַבּוּ הָרוֹצְחָנִין בְּגָלוּי בָּטְלָה עֶגְלָה עֲרוּפָה
מִשֶּׁרַבּוּ הַנּוֹאֲפִין כּוּ' תָּנוּ רַבָּנַן וְנִקָּה הָאִישׁ מֵעָוֹן בִּזְמַן שֶׁהָאִישׁ מְנוּקֶּה מֵעָוֹן הַמַּיִם בּוֹדְקִין אֶת אִשְׁתּוֹ אֵין הָאִישׁ מְנוּקֶּה מֵעָוֹן אֵין הַמַּיִם בּוֹדְקִין אֶת אִשְׁתּוֹ וְאוֹמֵר לֹא אֶפְקוֹד עַל בְּנוֹתֵיכֶם כִּי תִזְנֶינָה כּוּ'
מַאי וְאוֹמֵר וְכִי תֵּימָא עָוֹן דִּידֵיהּ אִין דִּבְנֵיהּ וְדִבְנָתֵיהּ לָא תָּא שְׁמַע לֹא אֶפְקוֹד עַל בְּנוֹתֵיכֶם כִּי תִזְנֶינָה וְעַל כַּלּוֹתֵיכֶם כִּי תְנָאַפְנָה
וְכִי תֵּימָא עֲוֹן אֵשֶׁת אִישׁ אִין עָוֹן דִּפְנוּיָה לָא תָּא שְׁמַע כִּי הֵם עִם הַזֹּנוֹת יְפָרֵדוּ וְעִם הַקְּדֵשׁוֹת יְזַבֵּחוּ וְגוֹ'
מַאי וְעָם לֹא יָבִין יִלָּבֵט אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר לָהֶם נָבִיא לְיִשְׂרָאֵל אִם אַתֶּם מַקְפִּידִין עַל עַצְמְכֶם מַיִם בּוֹדְקִין נְשׁוֹתֵיכֶם וְאִם לָאו אֵין הַמַּיִם בּוֹדְקִין נְשׁוֹתֵיכֶם
מִשֶּׁרַבּוּ בַּעֲלֵי הֲנָאָה נִתְעַוְּתוּ הַדִּינִין וְנִתְקַלְקְלוּ הַמַּעֲשִׂים וְאֵין נוֹחַ בָּעוֹלָם מִשֶּׁרַבּוּ רוֹאֵי פָנִים בַּדִּין בָּטַל לֹא תָגוּרוּ וּפָסַק לֹא תַכִּירוּ וּפָרְקוּ עוֹל שָׁמַיִם וְנָתְנוּ עֲלֵיהֶם עוֹל בָּשָׂר וָדָם
מִשֶּׁרַבּוּ לוֹחֲשֵׁי לְחִישׁוֹת בַּדִּין רָבָה חֲרוֹן אַף בְּיִשְׂרָאֵל וְנִסְתַּלְּקָה הַשְּׁכִינָה מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר בְּקֶרֶב אֱלֹהִים יִשְׁפֹּט מִשֶּׁרַבּוּ אַחֲרֵי בִצְעָם לִבָּם הֹלֵךְ רַבּוּ הָאוֹמְרִים לָרַע טוֹב וְלַטּוֹב רָע מִשֶּׁרַבּוּ הָאוֹמְרִים לָרַע טוֹב וְלַטּוֹב רָע רַבּוּ הוֹי הוֹי בָּעוֹלָם
מִשֶּׁרַבּוּ מוֹשְׁכֵי הָרוֹק רַבּוּ הַיְּהִירִים וְנִתְמַעֲטוּ הַתַּלְמִידִים וְהַתּוֹרָה חוֹזֶרֶת עַל לוֹמְדֶיהָ מִשֶּׁרַבּוּ הַיְּהִירִים הִתְחִילוּ בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל לְהִנָּשֵׂא לִיהִירִים שֶׁאֵין דּוֹרֵינוּ רוֹאֶה אֶלָּא לַפָּנִים
אִינִי וְהָאָמַר מָר הַאי מַאן דְּמִיַּהַר אֲפִילּוּ אַאִינָשֵׁי בֵּיתֵיהּ לָא מִיקַּבַּל שֶׁנֶּאֱמַר גֶּבֶר יָהִיר וְלֹא יִנְוֶה לֹא יִנְוֶה אֲפִילּוּ בַּנָּוֶה שֶׁלּוֹ מֵעִיקָּרָא קָפְצָה עֲלֵיהּ לְסוֹף מִיתְּזִיל עֲלַיְיהוּ
מִשֶּׁרַבּוּ מַטִּילֵי מְלַאי עַל בַּעֲלֵי בָתִּים רָבָה הַשּׁוֹחַד וְהַטָּיַית מִשְׁפָּט וּפָסְקָה טוֹבָה מִשֶּׁרַבּוּ מְקַבְּלֵנִי טוֹבָתְךָ וּמְחַזְּקֵנִי טוֹבוֹתֶיךָ רַבּוּ אִישׁ הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו יַעֲשֶׂה שְׁפָלִים הוּגְבְּהוּ וְהַגְּבוֹהִים הוּשְׁפְּלוּ וּמַלְכוּתָא אָזְלָא וְנָוְלָא מִשֶּׁרַבּוּ צָרֵי עַיִן וְטוֹרְפֵי טֶרֶף רַבּוּ מְאַמְּצֵי הַלֵּב וְקוֹפְצֵי יָדַיִם מִלְּהַלְווֹת וְעָבְרוּ עַל מַה שֶּׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן וְגוֹ'
מִשֶּׁרַבּוּ נְטוּיוֹת גָּרוֹן וּמְשַׂקְּרוֹת עֵינָיִם רַבּוּ מַיִם הַמָּרִים אֶלָּא שֶׁפָּסְקוּ מִשֶּׁרַבּוּ מְקַבְּלֵי מַתָּנוֹת נִתְמַעֲטוּ הַיָּמִים וְנִתְקַצְּרוּ הַשָּׁנִים דִּכְתִיב וְשׂוֹנֵא מַתָּנֹת יִחְיֶה מִשֶּׁרַבּוּ זְחוּחֵי הַלֵּב רַבּוּ מַחֲלוֹקֹת בְּיִשְׂרָאֵל מִשֶּׁרַבּוּ תַּלְמִידֵי שַׁמַּאי וְהִילֵּל שֶׁלֹּא שִׁימְּשׁוּ כׇּל צוֹרְכָּן רַבּוּ מַחְלוֹקוֹת בְּיִשְׂרָאֵל וְנַעֲשֵׂית תּוֹרָה כִּשְׁתֵּי תוֹרוֹת מִשֶּׁרַבּוּ מְקַבְּלֵי צְדָקָה מִן הַנׇּכְרִי הָיוּ יִשְׂרָאֵל לְמַעְלָה וְהֵם לְמַטָּה יִשְׂרָאֵל לִפְנִים וְהֵם לְאָחוֹר
מִשֶּׁמֵּת יוֹסֵי בֶּן יוֹעֶזֶר כּוּ' מַאי אֶשְׁכּוֹלוֹת אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל אִישׁ שֶׁהַכֹּל בּוֹ יוֹחָנָן כֹּהֵן גָּדוֹל הֶעֱבִיר הוֹדָיַית הַמַּעֲשֵׂר כּוּ' מַאי טַעְמָא אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא לְפִי שֶׁאֵין נוֹתְנִין אוֹתוֹ כְּתִיקּוּנוֹ דְּרַחֲמָנָא אָמַר דְּיָהֲבִי לִלְוִיִּם

רש"י

עד ימיו היה פטיש מכה בירושלים. בבית הנפחים בחולו של מועד לעשות מלאכת דבר האבד שמותרת במועד ועמד הוא וגזר על הנפחים אפילו בדבר האבד מפני שקולן נשמע למרחוק ואין הכל יודעין שהיא לדבר האבד והכי אמרינן לה במועד קטן (יא.): כל ימיו לא הוצרך אדם לשאל לחבירו על הדמאי. אם מעושר אם לאו שהוא התקין שיהו כל הלוקחין מעם הארץ מעשרין: גמ' אפילו אחד בסוף העולם. הכיר בו: והא אמר עולא כו'. סוגיא זו כולה פירשתיה בפרק מי שקינא (לעיל לא:) ואינה חלוקה כאן כלום: אלא על הספק. ועכשיו יודעים את ההורגים מי הם: מנוקה מעון. ניאוף באשה האסורה לו בין מזו שנסתרה בין מאחרת: עון דבניה ודבנתיה. שהם נואפין: לא. אינו מונע את אשתו מליבדק: תא שמע לא אפקוד. לבדוק את הנשים ומה טעם על בנותיכם כי תזנינה: נתעוותו הדינין. דמתוך שהם בעלי הנאה אין מטריחין עצמן לעיין בדין ובאיסור והיתר להורות לציבור ומתוך כך נתקלקלו מעשיהם וכיון שכן אין להקב''ה נחת רוח בעולמו ואין עולמו נוח לו: לוחשי לחישות. עורכי הדיינין ומתלחשים עם הדיינין לפתוח להם פתח בזכותו של זה ובחובתו של זה: רבה חרון אף. שעל הטיית המשפט חרון אף בא שנאמר (שמות כב) אם ענה תענה אותו וגו' וחרה אפי: נצב בעדת אל. בזמן שבקרב אלהים ישפוט: הולכי אחר בצעם. להנאתם: האומרים לרע טוב. שמשבחין את הרשעים: רבו הוי הוי. דכתיב הוי הוי בההיא פרשתא טובא: מושכי הרוק. מאריכין הרוק ומדת גאוה הוא: ונתמעטו התלמידים. כדקי''ל (קידושין דף מט:) סימן לגסות הרוח עניות של תורה: חוזרת על לומדיה. מחזרת אולי תמצא לומדיה: ולבסוף מתזיל עלייהו. נמאס בעיניהם: מטיל מלאי. הדיינים מטילין מלאי פרקמטיא שלהם על בעלי בתים היודעים בטיב סחורה שישתכרו הדיינין על ידו: רבו איש הישר בעיניו יעשה. שהרואה שהדיינין מסבירים לו פנים מפני טובה שעשה לו ואינו מתיירא מהם: שפלים הוגבהו. שאין אימת הגדולים על הקטנים ואין ניכר בין גבוה לשפל: ומלכותא. מלכותם של ישראל אזלא ונולא הולכת ומתנוולת: צרי עין. מלהנות אחרים בממונם: טורפי טרף. גזלנים ומאמצי הלב מן העניים לרחם: רבו מים המרים רבו המקנאים לנשותיהם והיה למים המרים להרבות: אלא שפסקו מלהשקותם. כדאמרינן שאין המים בודקין משרבו המנאפים: זחוחי הלב. שאין מטין את אזנם לשמוע יפה מפי רבם וסומכים על בינתם לדקדק שמועתם: ישראל לפנים. כינוי הוא: שהכל בו. תורה באמתה ואין דופי ושכחה ומחלוקת:

תוספות

אין פירוש לקטע זה

הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר