דף מג - א

ומבארינן: מפני שהשם וכל כינויו  מונחין בארון ^[20] היוצא עמהם למלחמה

וכן הוא אומר במלחמת מדין (במדבר לא, ו) "וישלח אותם משה אלף למטה לצבא אותם ואת פינחס בן אלעזר הכהן לצבא וכלי הקודש וחצצרות התרועה בידו"

ודורשת הגמרא:

"אותם" - אלו סנהדרין

"פינחס" - זה משוח מלחמה ^[1]

"וכלי הקודש" - זה ארון ולוחות שבו ^[2] "וחצוצרות התרועה" - אלו השופרות ^[3]

תנא בברייתא: לא לחנם הלך פינחס ולא אביו אלעזר בן אהרן למלחמה,

אלא ליפרע דין אבי אמו - יוסף הצדיק.

שנאמר (בראשית לז, לו) "והמדנים מכרו אותו אל מצרים לפוטיפר סריס פרעה שר הטבחים" ^[4]

ומקשינן: למימרא דפינחס בן אלעזר הכהן, אמו מיוסף אתי,

והא כתיב (שמות ו) "ואלעזר בן אהרן לקח לו מבנות פוטיאל לו לאשה"

מאי לאו [וכי אין הכוונה] דאתי אמו מיתרו, שנקרא פוטיאל על שם שפיטם עגלים לעבודת כוכבים, ודחינן: לא, אמו היתה מיוסף שגם נקרא פוטיאל על שם שפיטפט ביצרו שזילזל וכבש אותו ולא חשבו.

ומקשינן: כיצד אפשר לומר שאמו היתה מיוסף ולא מיתרו,

והלא אחרי שפנחס הרג את זמרי בן סלוא על שבא על כזבי בת צור,

היו השבטים מבזין אותו ואומרים, ראיתם בן פוטי זה בן שפיטם אבי אמו עגלים לעבודת כוכבים יהרוג נשיא מישראל,

משמע שאמו של פנחס היתה מבית יתרו,

ומתרצינן: אלא אמו של פנחס היתה גם מבית יוסף וגם מבית יתרו,

ובאחת משתי דרכים אלה: אי אבוה דאימיה [אם אבי אמו] היה מיוסף אז אימיה דאימיה [אם אמו] היתה מיתרו,

ואי אימיה דאימיה מיוסף אז אבוה דאימיה מיתרו ^[5]

דיקא נמי [גם בפסוק מדויק] שאמו של פנחס היתה גם מיתרו וגם מיוסף, דכתיב "מבנות פוטיאל" בלשון רבים ^[6], תרי משמע,

שמע מינה שהיתה בת של שני פוטיאל, של יוסף שפיטפט ביצרו, ושל יתרו שפיטם עגלים.

מתניתין:

משנתינו ממשיכה בדברי הכהן משוח מלחמה.

אלא שכל מה ששנינו במשנה הקודמת, כהן משוח מלחמה אומר, וכהן אחר משמיע לעם אחריו בקול רם.

ואילו מכאן ואילך הם דברים שכהן משוח מלחמה אומר ושוטר משמיע.

(דברים כ, ה) "ודברו השוטרים אל העם לאמר מי האיש אשר בנה בית חדש ולא חנכו ^[7] ילך וישוב לביתו וגו'"

"אשר בנה בית חדש" - משמע כל בית הראוי לדירה כל שהיא, ואפילו לא בנאו לדירה אלא לצרכים אחרים,

לכן אחד הבונה בית התבן צריף לתבן, או שבנה בית הבקר [רפת בקר], או בית העצים [מחסן עצים], או בית האוצרות לאצור בו יין שמן ותבואה,

וכן, לא רק מי שבנה בית, אלא אחד הבונה ואחד הלוקח בית בנוי, שהרי אצלו הוא חדש, וכן אחד היורש ואחד שנתן לו מתנה, אם לא חנכו, הריהו חוזר לחנך את ביתו.

(שם) "ומי האיש אשר נטע כרם ולא חללו וג ו'"

הנוטע כרם, שלש שנים ראשונות יש לו דין ערלה, ואסור ליהנות מפירותיו, ובשנה הרביעית נקרא "כרם רבעי", וצריך להעלות את כל הפירות לירושלים, או לחלל את הפירות במעות ולהעלות את המעות לירושלים ולאוכלן, כדין מעשר שני, ולאחר הפדיון מותרים הפירות באכילה בבל מקום. כמו שכתוב בכרם רבעי (ויקרא יט) "קדש הלולים" ולומדים בגזירה שוה "קדש" "קדש" ממעשר, שדינו כמעשר שני.

ואומר הכתוב, שמי שיש לו "כרם רבעי" שלא פדה אותו, חוזר ממערכות המלחמה.

ולא רק מי שנטע כרם חוזר, אלא אחד הנוטע כרם ואחד הנוטע חמשה אילני מאכל אחרים, כל שנטע לפחות חמשה אילנות בצורה הדומה לכרם ^[8] צריך לחלל וחוזר, כיון שבכך נעשה כרם, על ידי שנוטע שתי אילנות כנגד שתי אילנות ואחד יוצאת זנב כזה:

ואפילו נטע עצי פרי מחמשת המינין שהיה כל עץ ממין שונה, מצטרפין.

וכן לא רק מי שנטע, אלא אחד הנוטע, ואחד המבריך - שכופף זמורה של גפן לתוך האדמה ומוציא ראשה מצד אחר, כדי שתכה שם שרשים ותצמח כגפן מיוחדת בפני עצמה, ואחד המרכיב - שתוחב ענף רך מאילן אחד לתוך אילן אחר, ואחד הלוקח, ואחד היורש ואחד שנתן לו כרם במתנה, והגיעה השנה הרביעית ולא חיללו עדיין, הריהו חוזר לחלל כרמו.

(שם) "ומי האיש אשר ארש אשה וגו' ילך וישוב לביתו"

אחד המארס את הבתולה, ואחד המארס את האלמנה, ואפילו שומרת יבם שנפלה לפניו לייבום, והיתה ממתנת לו שייבמנה, ואפילו שמע שמת אחיו במלחמה זו, ואשתו זקוקה לו לייבום, חוזר ובא לו לכנוס את ארוסתו או את יבמתו.

כל אלו שומעין דברי כהן מערכי מלחמה כלומר, כל אלו שומעים את דברי הכהן כשהם במערכות המלחמה, וחוזרין מן המערכה ^[9], אבל אינם משוחררים לגמרי מחובות המלחמה, אלא חייבים הם לעסוק בעבודות שונות שהצבא זקוק להן, כגון שמספקין מים ומזון לאנשי המלחמה, ומתקנין את הדרכים.

יש כאלו שבנו או נטעו או אירסו ואינם חוזרים מן המערכה,

ואלו הם שאינן חוזרין ממערכות המלחמה:

א. הבונה בית שער - בית קטן ליד שער החצר, שהשומר יושב בו בצל, ^[10] ומרחיק את בני רשות הרבים מלהציץ בחצר,

ב. אכסדרה - כעין מסדרון שלפני הבית ^[11],

ג. ומרפסת - גזוזטרה שלפני הקומה העליונה של הבית.

כל אלו אינם ראויים לדירה כל שהיא, ואין חוזרים מחמתם, שאינם בכלל "מי האיש אשר בנה בית"

ואלו הם שנטעו ואינם חוזרים:

א. הנוטע ארבע אילני מאכל שאין זה דומה לכרם, לפי שהפחות שבכרמים הוא חמש גפנים.

ב. או שנטע חמשה או יותר מחמשה, אבל היו אילני סרק כגון ארזים ושקמים שאינן עץ פרי,

אינו בכלל "מי האיש אשר נטע כרם", ואינו חוזר.

ואלו הם שאירסו אשה ואינם חוזרים:

א. המחזיר את גרושתו ואירסה אינו חוזר, שאינה חדשה לו, והכתוב מקפיד שתהיה אשה חדשה, כמו שכתוב "כי יקח איש אשה חדשה" ^[12] (דברים כד) ב. וכן מי שאירס אשה שאסור לו לישא אותה, כגון אלמנה לכהן גדול, או גרושה וחלוצה לכהן הדיוט ^[13], ממזרת ונתינה לישראל, או בת ישראל לממזר ולנתין ^[14], לא היה חוזר בשבילה, שנאמר "ומי האיש אשר אירס אשה ולא לקחה", ולא כתוב "ולא לקח" משמע שצריך שתהא ראויה ללקיחה.

רבי יהודה אומר: אף הבונה בית על מכונו שסתרו ובנאו כמו שהיה בראשונה לא היה חוזר, שאין זה נקרא "בית חדש" הואיל ולא חידש להוסיף עליו, ואפילו אצלו אינו חדש, וגרע מהלוקח והיורש.

רבי אליעזר אומר: אף הבונה בית לבינים בשרון (מקום הוא ששמו שרון, והיא בשפלה של ארץ ישראל), לא היה חוזר, לפי שאין הקרקע יפה שם ללבינים, ואינו מחזיק שם מעמד, והיה צריך לחדש את הבתים הללו פעמיים בכל שבע שנים.

וסובר רבי אליעזר שאינו בכלל "מי האיש אשר בנה".

יש כאלו שאינם יוצאים מלכתחילה למערכה

אלו שאין זזין ממקומן כלל, ואפילו ללכת עד הספר ולשוב על פי כהן, ואין מטילים עליהם כל עבודה אחרת למען הצבא, לא הספקת מזון ולא תיקון דרכים, ולא כיוצא באלו, משום שחייבים הם להימצא בבתיהם.

א. בנה בית וחנכו ולא דר בו עדיין שנה,

ב. נטע כרם וחללו - שפדה פירות כרם רבעי והתחיל לאכלם, אלא שעדיין לא עברה עליו כל השנה הרביעית ^[15],

ג. הנושא את ארוסתו, או הכונס את יבמתו ולא עברה עדיין שנה מים הנישואין או מיום הייבום,

כל אלו אינם יוצאים כלל למערכה, שנאמר (דברים כד) "כי יקח איש אשה חדשה לא יצא בצבא ולא יעבור עליו לכל דבר, נקי יהיה לביתו שנה אחת, ושמח את אשתו אשר לקח",

ודורשים מייתור הלשון:

"לביתו" זה ביתו - בשביל ביתו שבנה וחנכו, "יהיה" זה כרמו - שלשון "יהיה" בא לרבות דבר אחר שיהיה כמו ביתו, והיינו כרמו שחילל והתחיל לאכול את פריו,

"ושמח את אשתו" זו אשתו - לאחר הנישואין, במשך שנה ראשונה,

"אשר לקח" להביא [בא לרבות] את יבמתו שכינסה, שדינה כנושא את ארוסתו,

כל אלו אינם זזים מבתיהם, ואף אין מספיקין (להם) מים ומזון, ואין מתקנין את ה דרכים:

גמרא:

תנו רבנן:

כתוב בתורה "ודברו השוטרים" - יכול [אפשר] שהדברים הללו שהם אומרים "מי האיש אשר בנה וגו'" של עצמן הן ולא היה כהן אומרן אלא השוטרים,

כשהוא אומר אחר כך (דברים כ) "ויספו השוטרים לדבר אל העם ואמרו מי האיש וגו'" הרי דברים של עצמן אמור [משמע שדבר זה הם מוסיפים מעצמם על דבריו של כהן],

וכיון שקודם לפסוק זה, גבי נטע וגבי אירס אשה לא כתוב "ויספו" ואילו כאן כתוב "ויספו" משמע שהאמירה שעד לפסוק זה, הוא מדברי הכהן, ורק מפסוק זה ואילך מוסיפים השוטרים מעצמם.

אם כן, הא מה אני מקיים בכתוב "ודברו השוטרים" לגבי בנה, נטע ואירס.

בדברי משוח מלחמה הכתוב מדבר

הא כיצד דיברו השוטרים אם מדובר בדברי המשוח מלחמה?

ומבארינן: כהן מדבר ושוטר משמיע לעם ^[16].

מצאנו כמה ברייתות סותרות, לגבי מי מדבר אל העם ומי משמיע

תני חדא: כהן מדבר ושוטר משמיע

ותניא אידך: כהן מדבר וכהן משמיע

ותניא אידך: שוטר מדבר ושוטר משמיע

ומתרצינן: אמר אביי הא כיצד מתיישבים כל הברייתות,

כך הם מתיישבים:

הדברים שמ"ונגש הכהן" ועד "ודברו השוטרים", דהיינו "שמע ישראל אתם קרבים היום וגו'" עד "להושיע אתכם" כהן מדבר וכהן משמיע הדברים שמ"ודברו השוטרים" עד "ויספו השוטרים", דהיינו "מי האיש אשר בנה וגו' אשר נטע וגו' אשר ארש וגו'" כהן מדבר ושוטר משמיע

והדברים שמ"ויספו ואילך, דהיינו "מי האיש הירא וגו'" שוטר מדבר ושוטר משמיע. ^[17]

שנינו במשנה: "מי האיש אשר בנה בית חדש וגו'" אחד הבונה בית תבן וכו' אחד הבונה ואחד הלוקח וכו':

תנו רבנן בברייתא:

כתוב בתורה "מי האיש אשר בנה"

אין לי ללמוד משם אלא איש אשר בנה, אבל איש שלקח, וירש, וניתן לו בית במתנה, מנין שגם הוא בכלל "אשר בנה",

תלמוד לומר: "מי האיש אשר בנה בית" ש"מי האיש" מיותר לרבות גם את מי שלא בנה בעצמו את ביתו החדש, אלא קבלו מאחר שבנאו,

ואין לי ללמוד מהפסוק, אלא איש שיש לו בית מגורים, מנין לרבות גם מי שיש לו בית התבן ובית הבקר ובית העצים ובית האוצרות שחוזר אם לא חנכם

תלמוד לומר: "אשר בנה בית" ולא כתוב "אשר בית בנה" משמע שבא לרבות כל בית מכל מקום ואפילו בית תבן וכו'

יכול שאני מרבה מ"בנה" אף הבונה בית שער אכסדרה ומרפסת שהם סוגי בנין שאינם ראוים לדירה,

תלמוד לומר: "בית" שממעט כל בנין שאינו כמו בית,

מה בית הוא ראוי לדירה, אף כל הראוי לדירה בכלל בית, כגון בית התבן וכו',

אבל הבונה בית שער, אכסדרה ומרפסת, שעשוים לדריסת רגל ולא ראוים לדור בהם, אינם בכלל "מי האיש אשר בנה בית"

רבי אליעזר בן יעקב אומר: "בית" הכוונה כמשמעו, בית ממש, שמיועד למגורים, וממעט אפילו בית התבן ובית הבקר ובית העצים ובית האוצרות, שאמנם ראוים לדירה, אבל אינם מיועדים לכך.

בהמשך הפסוק כתוב "ולא חנכו" ויכל להיות כתוב "ולא חנך",

דורשת מכך הברייתא מיעוט, "ולא חנכו" לזה ולא לאחר, פרט לגזלן שגזל בית ולא חנכו, שאינו שב מעורכי מלחמה.

עד כאן דברי הברייתא; לימא הברייתא שאומרת שממעטים גוזל בית ולא חנכו, שאינו שב מעורכי מלחמה, דלא כרבי יוסי הגלילי שבמשנה לקמן (מד, א).

דאי היתה סוברת הברייתא כרבי יוסי הגלילי,