שמעו דברי מערכי המלחמה, ותדעו מי הם הראויים והמותרים לחזור מן המלחמה, וחזרו אלה שצריכים לחזור. במלחמה מה הוא אומר — "אל ירך לבבכם אל תיראו ואל תחפזו ואל תערצו" (דברים כ, ג), ומעירים: ארבע אזהרות אלו הם כנגד ארבעה דברים שאומות העולם עושין: מגיפין מקישים בכלי מלחמה, ומריעין בקרנות, צווחין, ורומסין רוקעים ברגלי סוסיהם כדי להפחיד את האוייב.

א נאמר במשנה שאומר הכהן אל העם: פלשתים באו בנצחונו של גלית וכו'. כיון שנזכר ענין זה מפרשים את ענין מלחמת דוד בגלית. גלית, אמר ר' יוחנן: נקרא כך משום שעמד בגילוי פנים (בעזות מצח) לפני הקדוש ברוך הוא, שנאמר: "ברו (בררו) לכם איש וירד אלי" (שמואל א, יז ח), ואין "איש" אלא הקדוש ברוך הוא, שנאמר: "ה' איש מלחמה" (שמות טו, ג). אמר הקדוש ברוך הוא: הריני מפילו על יד בן איש, שנאמר: "ודוד בן איש אפרתי הזה" (שמואל א, יז יב).

אמר ר' יוחנן משום ר' מאיר: בשלשה מקומות לכדו פיו לאותו רשע, כלומר, שהוציא מפיו דברים שהיה בהם רמז שהוא עצמו עתיד ליפול: אחד — "ברו לכם איש וירד אלי" (שמואל א, יז ח), ודייק בלשון "ירד", כלומר, שהוא עצמו יהיה למטה. ואידך [והלשון האחר]: "אם יוכל להלחם אתי והכני" (שמואל א, יז ט), שפתח בלשון שיש בה מפלה לעצמו. ואידך [והאחר], דקאמר ליה [שאמר לו] לדוד: "הכלב אנכי כי אתה בא אלי במקלות" (שמואל א, יז מג). ושואלים: דוד נמי [גם כן] אמר ליה [לו] "אתה בא אלי בחרב ובחנית ובכידון" (שמואל א, יז מה)! ומשיבים: הדר [חזר] ואמר ליה [לו] מיד: "ואנכי בא אליך בשם ה' צבאות אלהי (ישראל) מערכות ישראל אשר חרפת" (שמואל א, יז מה).

על מה שנאמר "ויגש הפלשתי השכם והערב" (שמואל א, יז טז), אמר ר' יוחנן: עשה זאת בכוונה, כדי לבטלן מקריאת שמע שחרית וערבית שזמנה הוא בבוקר ובערב. ועל מה שנאמר "ויתיצב ארבעים יום" (שמואל א, יז טז), אמר ר' יוחנן: כנגד ארבעים יום שנתנה בהן תורה שרצה לבטלה.

נאמר "ויצא איש הבנים ממחנות פלשתים גלית שמו מגת" (שמואל א, יז ד). ושואלים: מאי [מה פירוש] "בינים"? אמר רב: שמבונה ומושלם ונקי מכל מום. ושמואל אמר: משמעות "בינים" — שהוא בינוני שבאחיו, והיו גדולים ממנו. דבי [בבית מדרשו] של ר' שילא אמר החכם: שהוא עשוי חזק כבנין. ר' יוחנן אמר: בר [בן] מאה פפי וחדא נאנאי [אבות וכלב אחד], שנבעלה אמו לכלב, וזה לשון "בינים" — שיצא מבין כולם.

נאמר: "גלית שמו מגת" (שמואל א, יז ד). תני [שנה] רב יוסף: שהכל דשין (בועלים) את אמו כגת שהכל דשים בה. כתיב [כתוב] על גלית שעלה מ"מערות פלשתים" (שמואל א, יז כג), וקרינן [וקוראים אנו] (הקרי הוא) "מערכות פלשתים ". תני [שנה] רב יוסף: שהכל הערו באמו ובעלוה, ולכן הכתיב הוא "מערות פלשתים".

כתיב [נאמר] ששם אמו של גלית היה "הרפה" (שמואל ב כא, טז), וכתיב [ונאמר] במקום אחר שם דומה "ערפה" (רות א, ד), רב ושמואל נחלקו בכך; חד [אחד] מהם אמר: "הרפה" שמה, ולמה נקרא שמה "ערפה" — שהכל עורפין (בועלים) אותה מאחריה. וחד [ואחד] אמר: "ערפה" שמה, ולמה נקרא שמה "הרפה" — שהכל דשין אותה כהריפות (כחיטים כתושות), וכן הוא אומר: "ותקח האשה ותפרש את המסך על פני הבאר ותשטח עליו הרפות" (שמואל ב יז, יט). ואי בעית אימא [ואם תרצה אמור] שתילמד משמעות המלה הזו מהכא [מכאן], ממקום זה: "אם תכתוש את האויל במכתש בתוך הרפות בעלי" (משלי כז, כב).

נאמר "את ארבעת אלה ילדו להרפה בגת ויפלו ביד דוד וביד עבדיו" (שמואל ב כא, כב), ושואלים: מאי נינהו [מי הם אלה]? אמר רב חסדא: סף ומדון גלית וישבי בנוב (ראה שמואל ב כא, טז-כ).

נאמר שם: "ויפלו ביד דוד וביד עבדיו", מדוע? — דכתיב [שנאמר]: "ותשק ערפה לחמותה ורות דבקה בה" (רות א, יד), אמר ר' יצחק, אמר הקדוש ברוך הוא: יבואו בני הנשוקה, כלומר, גלית שבא מערפה שנשקה לחמותה אך נפרדה ממנה, ויפלו ביד בני הדבוקה, דוד שבא מרות שדבקה בה. דרש רבא: בשכר ארבע דמעות שהורידה ערפה על חמותה בצער — זכתה ויצאו ממנה ארבעה גבורים, שנאמר: "ותשנה קולן ותבכינה עוד" (רות א, יד).

כתיב [נאמר] בגלית: "וחץ חניתו כמנור אורגים" (שמואל א יז, ז) וקרינן [וקוראים אנו] על פי המסורת "ועץ חניתו". אמר ר' אלעזר: עדיין לא הגיענו לחצי שבחו של אותו רשע. כלומר, אפילו חצי חניתו היה גדול כל כך, ושינו בלשון כדי שלא ייאמר במפורש. מכאן שאסור לספר בשבחן של רשעים, להודיע כמה גיבורים הם. ושואלים: אם כן ושלא לפתח ביה [יפתח בו] כלל בסיפור גבורתו! ומשיבים: מכל מקום היה צריך לספר משהו כדי לאודועי שבחיה [להודיע את שבחו] של דוד שניצח אותו למרות שגיבור גדול היה גלית.

ב שנינו במשנה שאמר הכהן לעם: "בני עמון באו בנצחונו של שובך כו'". כתיב [נאמר] במקום אחד "שובך" (שמואל ב י, יח), וכתיב [ונאמר] במקום אחר "שופך" (דברי הימים א יט, יח). רב ושמואל נחלקו בכך; חד [אחד] מהם אמר: "שופך" שמו, ולמה נקרא שמו "שובך" — כינוי הוא שהיה עשוי כשובך, שהיה גבוה ביותר. וחד [ואחד] אמר: "שובך" שמו, ולמה נקרא שמו "שופך" — שכל הרואה אותו נשפך לפניו מרוב אימה כקיתון זה של מים.

נאמר "הנני מביא עליכם גוי ממרחק... אשפתו כקבר פתוח כלם גבורים" (ירמיה ה, טו-טז). רב ושמואל, ואמרי לה [ויש אומרים] ר' אמי ור' אסי נחלקו; חד [אחד] מהם אמר: בשעה שזורקין חץ, עושין הם אשפתות אשפתות (ערימות ערימות) של חללים, ושמא תאמר שאומנין (מומחים, בעלי מקצוע) בקרב ולא מחמת כוחם הגדול — תלמוד לומר: "כלם גבורים". וחד [ואחד] מהם אמר: בשעה שעושין צורכיהן עושין אשפתות אשפתות של זבל, ושמא תאמר מפני שחולי מעיים הם — תלמוד לומר: "כלם גבורים".

אמר רב מרי: שמע מינה [למד מכאן], ממאמר זה: האי מאן דנפיש זיבליה [מי שמרובה הזבל, הצואה, שלו] — חולי מעיים הוא. ושואלים: למאי נפקא מינה [מה יוצא מזה] להודיענו שחולה הוא? ומשיבים: ליטרח בנפשיה [שידאג לעצמו] לחפש תרופה, שלא יכביד החולי.

וכיוצא בו על הכתוב "דאגה בלב איש ישחנה" (משלי יב, כה) נחלקו ר' אמי ור' אסי; חד [אחד] מהם אמר: ישחנה מדעתו, כלומר, ינסה להסיח אותה מליבו, וחד [ואחד] מהם אמר: הכוונה היא ישיחנה, יספרנה לאחרים.

ג ועוד שנינו שאומר הכהן "ואתם אי אתם כן כי ה' אלוקיכם ההולך עמכם "— זה מחנה הארון. וכל כך למה מכנים את מחנה הארון "ה' אלוקיכם"? מפני שהשם וכל כינויו הכתובים בלוחות הברית