סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

שִׁמְעוּ דִּבְרֵי מַעַרְכֵי הַמִּלְחָמָה וְחִזְרוּ בַּמִּלְחָמָה מָה הוּא אוֹמֵר אַל יֵרַךְ לְבַבְכֶם אַל תִּירְאוּ וְאַל תַּחְפְּזוּ וְאַל תַּעַרְצוּ כְּנֶגֶד אַרְבָּעָה דְּבָרִים שֶׁאוּמּוֹת הָעוֹלָם עוֹשִׂין מְגִיפִין וּמְרִיעִין צוֹוְחִין וְרוֹמְסִין
פְּלִשְׁתִּים בָּאוּ בְּנִצְחוֹנוֹ שֶׁל גׇּלְיָת כּוּ' גׇּלְיָת אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן שֶׁעָמַד בְּגִילּוּי פָּנִים לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁנֶּאֱמַר בְּרוּ לָכֶם אִישׁ וְיֵרֵד אֵלָי וְאֵין אִישׁ אֶלָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁנֶּאֱמַר ה' אִישׁ מִלְחָמָה אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הֲרֵינִי מַפִּילוֹ עַל יַד בֶּן אִישׁ שֶׁנֶּאֱמַר וְדָוִד בֶּן אִישׁ אֶפְרָתִי הַזֶּה
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי מֵאִיר בִּשְׁלֹשָׁה מְקוֹמוֹת לְכָדוֹ פִּיו לְאוֹתוֹ רָשָׁע אֶחָד בְּרוּ לָכֶם אִישׁ וְיֵרֵד אֵלָי וְאִידַּךְ אִם יוּכַל לְהִלָּחֵם אִתִּי וְהִכָּנִי וְגוֹ' וְאִידַּךְ דְּקָאָמַר לֵיהּ לְדָוִד הֲכֶלֶב אָנֹכִי כִּי אַתָּה בָא אֵלַי בַּמַּקְלוֹת דָּוִד נָמֵי אֲמַר לֵיהּ אַתָּה בָּא אֵלַי בְּחֶרֶב וּבַחֲנִית וּבְכִידוֹן הֲדַר אֲמַר לֵיהּ וְאָנֹכִי בָא אֵלֶיךָ בְּשֵׁם ה' צְבָאוֹת אֱלֹהֵי (יִשְׂרָאֵל) מַעַרְכוֹת יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר חֵרַפְתָּ
וַיִּגַּשׁ הַפְּלִשְׁתִּי הַשְׁכֵּם וְהַעֲרֵב אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן כְּדֵי לְבַטְּלָן מִקְּרִיאַת שְׁמַע שַׁחֲרִית וְעַרְבִית וַיִּתְיַצַּב אַרְבָּעִים יוֹם אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן כְּנֶגֶד אַרְבָּעִים יוֹם שֶׁנִּתְּנָה בָּהֶן תּוֹרָה
וַיֵּצֵא אִישׁ הַבֵּינַיִם מִמַּחֲנוֹת פְּלִשְׁתִּים וְגוֹ' מַאי בֵּינַיִם אָמַר רַב שֶׁמְּבוּנֶּה מִכׇּל מוּם וּשְׁמוּאֵל אָמַר בֵּינוֹנִי שֶׁבְּאֶחָיו דְּבֵי רַבִּי שֵׁילָא אָמַר שֶׁהוּא עָשׂוּי כְּבִנְיַן רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר בַּר מְאָה פָּפֵי וַחֲדָא נָאנָאי
וְגׇלְיָת שְׁמוֹ מִגַּת תָּנֵי רַב יוֹסֵף שֶׁהַכֹּל דָּשִׁין אֶת אִמּוֹ כְּגַת כְּתִיב מַעֲרוֹת וְקָרֵינַן מַעַרְכוֹת תָּנֵי רַב יוֹסֵף שֶׁהַכֹּל הֶעֱרוּ בְּאִמּוֹ
כְּתִיב הָרָפָה וּכְתִיב עׇרְפָּה רַב וּשְׁמוּאֵל חַד אָמַר הָרָפָה שְׁמָהּ וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ עׇרְפָּה שֶׁהַכֹּל עוֹרְפִין אוֹתָהּ מֵאַחֲרֶיהָ וְחַד אָמַר עׇרְפָּה שְׁמָהּ וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ הָרָפָה שֶׁהַכֹּל דָּשִׁין אוֹתָהּ כְּהָרִיפוֹת וְכֵן הוּא אוֹמֵר וַתִּקַּח הָאִשָּׁה וְתִפְרֹשׁ הַמָּסָךְ עַל פְּנֵי הַבְּאֵר וַתִּשְׁטַח עָלָיו הָרִפוֹת וְאִי בָּעֵית אֵימָא מֵהָכָא אִם תִּכְתּוֹשׁ אֶת הָאֱוִיל בַּמַּכְתֵּשׁ בְּתוֹךְ הָרִיפוֹת בַּעֱלִי
וְאֶת אַרְבַּעַת אֵלֶּה יֻלְּדוּ לְהָרָפָה בְּגַת וַיִּפְּלוּ בְיַד דָּוִד וּבְיַד עֲבָדָיו מַאי נִינְהוּ אָמַר רַב חִסְדָּא סַף וּמָדוֹן גׇּלְיָת וְיִשְׁבִּי בְּנוֹב
וַיִּפְּלוּ בְיַד דָּוִד וּבְיַד עֲבָדָיו דִּכְתִיב וַתִּשַּׁק עׇרְפָּה לַחֲמוֹתָהּ וְרוּת דָּבְקָה בָּהּ אָמַר רַבִּי יִצְחָק אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יָבוֹאוּ בְּנֵי הַנְּשׁוּקָה וְיִפְּלוּ בְּיַד בְּנֵי הַדְּבוּקָה דָּרֵשׁ רָבָא בִּשְׂכַר אַרְבַּע דְּמָעוֹת שֶׁהוֹרִידָה עׇרְפָּה עַל חֲמוֹתָהּ זָכְתָה וְיָצְאוּ מִמֶּנָּה אַרְבָּעָה גִּבּוֹרִים שֶׁנֶּאֱמַר וַתִּשֶּׂנָה קוֹלָן וַתִּבְכֶּינָה עוֹד
כְּתִיב חֵץ חֲנִיתוֹ וְקָרֵינַן עֵץ חֲנִיתוֹ אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר עֲדַיִין לֹא הִגִּיעָנוּ לַחֲצִי שִׁבְחוֹ שֶׁל אוֹתוֹ רָשָׁע מִכָּאן שֶׁאָסוּר לְסַפֵּר בְּשִׁבְחָן שֶׁל רְשָׁעִים וְלָא לִפְתַּח בֵּיהּ כְּלָל לְאוֹדוֹעֵי שְׁבָחֵיהּ דְּדָוִד
בְּנֵי עַמּוֹן בָּאוּ בְּנִצְחוֹנוֹ שֶׁל שׁוֹבַךְ כּוּ' כְּתִיב שׁוֹבַךְ וּכְתִיב שׁוֹפַךְ רַב וּשְׁמוּאֵל חַד אָמַר שׁוֹפַךְ שְׁמוֹ וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ שׁוֹבַךְ שֶׁעָשׂוּי כְּשׁוֹבָךְ וְחַד אָמַר שׁוֹבַךְ שְׁמוֹ וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ שׁוֹפַךְ שֶׁכׇּל הָרוֹאֶה אוֹתוֹ נִשְׁפָּךְ לְפָנָיו כְּקִיתוֹן
אַשְׁפָּתוֹ כְּקֶבֶר פָּתוּחַ כֻּלָּם גִּבּוֹרִים רַב וּשְׁמוּאֵל וְאָמְרִי לַהּ רַבִּי אַמֵּי וְרַבִּי אַסִּי חַד אָמַר בְּשָׁעָה שֶׁזּוֹרְקִין חֵץ עוֹשִׂין אַשְׁפַּתּוֹת אַשְׁפַּתּוֹת שֶׁל חֲלָלִים וְשֶׁמָּא תֹּאמַר שֶׁאוּמָּנִין בַּקְּרָב תַּלְמוּד לוֹמַר כֻּלָּם גִּבּוֹרִים וְחַד אָמַר בְּשָׁעָה שֶׁעוֹשִׂין צוֹרְכֵיהֶן עוֹשִׂין אַשְׁפַּתּוֹת אַשְׁפַּתּוֹת שֶׁל זֶבֶל וְשֶׁמָּא תֹּאמַר מִפְּנֵי שֶׁחוֹלֵי מֵעַיִים הֵם תַּלְמוּד לוֹמַר כֻּלָּם גִּבּוֹרִים
אָמַר רַב מָרִי שְׁמַע מִינַּהּ הַאי מַאן דִּנְפִישׁ זִיבְלֵיהּ חוֹלִי מֵעַיִים הוּא לְמַאי נָפְקָא מִינַּהּ לִיטְרַח בְּנַפְשֵׁיהּ
דְּאָגָה בְלֶב אִישׁ יַשְׁחֶנָּה רַבִּי אַמֵּי וְרַבִּי אַסִּי חַד אָמַר יַשִּׂחֶנָּה מִדַּעְתּוֹ וְחַד אָמַר יְשִׂיחֶנָּה לַאֲחֵרִים
וְאַתֶּם אִי אַתֶּם כֵּן כּוּ' וְכׇל כָּךְ לָמָּה מִפְּנֵי שֶׁהַשֵּׁם וְכׇל כִּינּוּיָו

רש"י

שמעו דברי מערכי מלחמה. מי ראוי לחזור ומי ראוי לילך: וחזרו. הראוים לחזור כגון בנה בית ונטע כרם ואירש אשה וירא ורך הלבב ואע''ג דכתיב בהן ודברו השוטרים לקמן אמרינן דכהן קאמר להו אלא שהשוטרים משמיעין דבריו לעם: אל ירך לבבכם אל תיראו ואל תחפזו ואל תערצו. ארבעה אזהרות כנגד ארבעה דברים שהעובדי כוכבים היו עושין לאיים מגיפין בתריסין ומריעין בקרנות וצווחין בקולם ורומסין בצהלת סוסיהן ודהרותם אבל צחצוח חרבות ושפעת קלגסים הן עיקר המלחמה ואינן לאיים: בגילוי פנים. בחוצפה: ברו. בחרו: לכדו פיו. אמר פיו את כשלונו: וירד אלי. משמע עלי שהוא יגבר דהוה ליה למימר וילחם אתי: ואידך והכני. ואע''ג דהדר אמר ואם אני אוכל לו והכיתיו מכל מקום פתיחת פיו לרעתו: דוד הדר קאמר ליה ואני בא. ואין זו פתיחת פה לרעה דאמר ליה אתה בא למשול בי על ידי דבר שאין בו ממש ואני בא למשול בך בשם שהנצחנות שלו: כנגד ארבעים יום. שאיחרה תורה להתקבל ניתן לו כח להתיצב: מכל מום. מתוקן ומנוקה מכל מום של כיעור: שבאחיו. ארבעה היו (לו) כדלקמן: בר מאה פאפי וחד נאנאי. בן התערובת שבאו הרבה אנשים על אמו בלילה אחת ונתעברה מן אחד נמצא האחד אביו וכולן מנאפים: נאנאי. זהו אב בלשון פרסי: פאפי. פרשטרא ולשון איש הבינים שיצא מבין אנשים הרבה: כתיב מערות. ממערות פלשתים: כתיב ערפה. שם האחת ערפה (רות א) וכתיב הרפה אשר בילידי הרפה והיא ערפה כדאמרי' לקמן שנגזר עליה שיפלו בניה בחרב ביד בני רות שדבקה בשכינה: עורפין אותה. הפקירה עצמה כבהמה פנים כנגד עורף: כהריפות. חטין כתושין: סף ומדון וגלית וישבי. כולם בספר שמואל: בני הנשוקה. שנשקה לחמותה להפרד מעמה שלא נתגיירה: ותבכינה עוד. פעם שניה דלעיל מיני' כתי' ותשאנה קולן ותבכינה: ארבע דמעות. שתי בכיות משתי עינים: חץ. לשון חצי הודיעך הכתוב שלא סיפר בחצי גבורתו: לאודועי שבחיה דדוד. שנלחם עם גבור כמוהו: כתיב שובך. בספר שמואל (ב' י): וכתיב שופך. בדברי הימים (א' יט): אשפתו כקבר פתוח. בחיילות של נבוכדנצר כתיב ואיידי דנקט פלוגתא דרב ושמואל בדרשות דקראי נקט לה: מפני שאומנים. אבל אינם גבורים: של זבל. מחמת שאוכלין הרבה בגבורה: שמע מינה. מדקאמר שמא תאמר חולי מעיים הם: ליטרח בנפשיה. לבקש לו רפואות טרם יכבד חוליו עליו: דאגה בלב איש ישחנה. יסחנה מדעתו. ישיחנה לאחרים: וכל כך למה. אומר להם ומה היא הבטחה הזו שהבטיחן כי ה' אלהיכם ההולך ולא אמר כי ה' אלהיכם עמכם ומה היא הליכה זו דמשמע הולך ממש: שהשם וכל כינויו עומדין בארון. היוצא עמהם במלחמה:

תוספות

מאה פפי וחד נאנאי. בירושלמי בפרק החולץ אגמרא וחייבין אשם תלוי את ש''מ [שהאשה] מתעברת וחוזרת ומתעברת את ש''מ שאין האשה מתעברת משני בני אדם כאחת ופליגי על רבנן דאגדתא דרבנן דאגדתא אומרים ויצא איש הבינים ממערכות פלשתים ממאה ערלות פלשתים שהערו בה מאה ערלות פלשתים אמר רבי מתניא ולא פליגין עד שלא נסרחה הזרע האשה מתעברת משני בני אדם כאחת משנסרח הזרע אין האשה מתעברת משני בני אדם כאחת זה משמע שכולן מאה היו אבותיו שהרי מכולן נתעברה אמו ולא כפי' רש''י שפירש וחד נאנאי שאחד מהן אביו ופי' הערוך נאנאי כלב שבאו עליה מאה אנשים וכלב אחד וכן מפורש בויקרא רבה ובאגדה דשמואל אמר ר' יצחק אותה הלילה שפירשה ערפה מחמותה נתערבו בה גייס של מאה בני אדם הדא דכתיב והוא מדבר עמם והנה איש הבינים וגו' ממערכות פלשתים ממערות כתיב ממאה ערלות פלשתים רבי תנחומא אמר אף כלב אחד שנאמר ויאמר הפלשתי אל דוד הכלב אנכי וגו' ותו התם ויתיצב ארבעים יום אמר רבי ברכיה ב''ר יצחק בשכר ארבעים פסיעות שהלכה ערפה עם חמותה נתלה לבנה ארבעים יום: מפני שהשם וכל כנויו מונחים בארון. תוספתא (פ''ז ע''ש) כי ה' אלהיכם ההולך עמכם זה השם הנתון בארון שנאמר וישלח אותם משה וגו' מלמד שהיה פנחס משוח מלחמה וכלי הקודש זה הארון ויש אומרים אלו בגדי כהונה שנא' ובגדי הקודש אשר לאהרן [רבי יהודה בן לקיש] אומר ב' ארונות היו עמהם זה שיוצא עמהן למלחמה היו בו שברי לוחות שנאמר ויסעו מהר ה' וגו' זה שהיה עמהן היה בו ס''ת שנאמר ויעפילו לעלות וגו' ובירושלמי אמרי' ארון אחד היה:

הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר