כחנייתן עברו, כלומר, כדרך שהיה המחנה מסודר בשעת חנייה כך עברו את הירדן, ולכן היה גובהם של המים רק שנים עשר מיל, עד כדי שיעבור המחנה. לדברי ר' אלעזר בר' שמעון שאמר: יתר משלוש מאות מיל — בזה אחר זה בשורה עברו את הירדן, לכן נמשך הדבר זמן רב וגבהו המים כל כך.

וחד [ואחד] מהם אמר: בין מר [לחכם זה] ובין מר [לחכם זה] כדרך חנייתן עברו. אלא מר [חכם זה, ר' יהודה] סבר: אדם קל (מהיר) מן המים, ומר [וחכם זה, ר' אלעזר בר' שמעון] סבר: מים קלים מן האדם.

א כיון שהזכרנו את האשכול שהביאו המרגלים באים לדון בהם. על מה שנאמר שאמר ה' למשה לגבי המרגלים "שלח לך אנשים" (במדבר יג, ב), אמר ריש לקיש: "שלח לך" — כוונתו מדעתך ולא כמצוותו של הקדוש ברוך הוא. שאם ה' הוא שאמר לשלוח את המרגלים, וכי אדם זה בורר חלק רע לעצמו? שהרי ידע מה טיבם ושסופם להוציא דיבת הארץ. והיינו דכתיב [וזהו שנאמר] על ידי משה בענין זה כי העם הוא אשר ביקש לשלוח את המרגלים, ומשביקש כן "וייטב בעיני הדבר" (דברים א, כג). ואמר ריש לקיש: ההדגשה היא "בעיני" — ולא בעיניו של מקום.

על מה שנאמר "ויחפרו לנו את הארץ" (דברים א, כב), אמר ר' חייא בר אבא: כאשר ביקשו בני ישראל לשלוח מרגלים, לא נתכוונו אלא לבושתה של ארץ ישראל. וראיה לכך, כתיב הכא [נאמר כאן]: "ויחפרו לנו את הארץ" וכתיב התם [ונאמר שם]: "וחפרה הלבנה ובושה החמה" (ישעיה כד, כג), משמע שחפירה — לשון בושה היא.

על מה שנאמר במרגלים "ואלה שמותם למטה ראובן שמוע בן זכור" (במדבר יג, ד), אמר ר' יצחק: דבר זה מסורת בידינו מאבותינו: מרגלים על שם מעשיהם נקראו, ואנו לא עלתה בידינו אלא פירושו של שם אחד: "סתור בן מיכאל" (במדבר יג, יג), "סתור" — שסתר מעשיו של הקדוש ברוך הוא. "מיכאל" — שעשה עצמו (כביכול, את הקדוש ברוך הוא) מך (נמוך).

אמר ר' יוחנן: אף אנו נאמר דרשה בדבר: "נחבי בן ופסי" (במדבר יג, יד), "נחבי" — שהחביא דבריו (גרם להסתירם, שלא אמר את הדברים כהווייתם) של הקדוש ברוך הוא. "ופסי" — שפיסע (דרך בזלזול) על מדותיו של הקדוש ברוך הוא.

על מה שנאמר עוד במרגלים "ויעלו בנגב ויבא עד חברון" (במדבר יג, כב), מקשים: הלא "ויבאו" מבעי ליה [צריך היה לו לומר], ומדוע נאמר בלשון יחיד? אמר רבא: מלמד שפירש כלב מעצת מרגלים, והלך ונשתטח על קברי אבות שבחברון. אמר להן: אבותי! בקשו עלי רחמים שאנצל מעצת מרגלים.

ומעירים: ואילו יהושע לא הלך לשם כי כבר בקש משה עליו רחמים, שנאמר: "ויקרא משה להושע בן נון יהושע" (במדבר יג, טז) שכוונתו: יה (ה') יושיעך מעצת מרגלים. והיינו דכתיב [וזהו שנאמר]: "ועבדי כלב עקב היתה רוח אחרת עמו" (במדבר יד, כד), לומר ששינה את דעתו במשך הזמן, ואילו יהושע מתחילה כך היה בדעתו.

ב על חברון מסופר באותה פרשה "ושם אחימן ששי ותלמי ילידי הענק" (במדבר יג, כב). ומבארים את פשר השמות: "אחימן" נקרא כך מפני שהוא מיומן (זריז ומוצלח) שבאחיו, "ששי" — שמשים את הארץ כשחתות (בורות) בהליכתו, מפני גודלו, "תלמי" — שמשים את הארץ תלמים תלמים בהליכתו, מפני כובדו.

דבר אחר: "אחימן" — הוא זה שבנה את העיר ענת, "ששי" — בנה את אלש, "תלמי" — בנה את תלבוש. "ילידי הענק" — שמעניקין חמה בקומתן, שהם גבוהים כל כך שנראים כאילו החמה היא ענק לצווארם.

על מה שנאמר עוד "וחברון שבע שנים נבנתה לפני צוען מצרים" (במדבר יג, כב), שואלים: מאי [מה פירוש] "נבנתה"? אילימא [אם תאמר] כי נבנתה ממש, וכי אפשר אדם בונה בית לבנו קטן קודם שבונה לבנו גדול?! דכתיב [שנאמר]: "ובני חם כוש ומצרים ופוט וכנען "(בראשית י, ו) וכנען הלא היה הבן הקטן, וכיצד נבנתה עירו לפני עירו של מצרים?

אלא הכוונה היא שהיתה מבונה (פוריה יותר) על אחד משבעה (פי שבע) בצוען. ואין לך מקום שיש בו טרשים בכל ארץ ישראל יתר מחברון, והראיה לדבר: משום דקברי [שקוברים] בה שיכבי [מתים] וזהו דבר הנעשה בקרקע שאינה ראויה לעיבוד, ולכן שם הוא מקום קבורת האבות. ואין לך מעולה בכל הארצות יתר מארץ מצרים, שנאמר: "כגן ה' כארץ מצרים" (בראשית יג, י), ואין לך מעולה בכל ארץ מצרים יתר מצוען, וראיה לדבר, ממה דכתיב [שנאמר]: "כי היו בצען שריו" (של פרעה מלך מצרים) (ישעיה ל, ד) ובודאי במקום המובחר שבמדינה היו יושבים, ואפילו הכי [כך] חברון מבונה אחד משבעה בצוען.

ושואלים: וחברון מקום טרשים הוי [היא]? והא כתיב [והרי נאמר]: "ויהי מקץ ארבעים שנה ויאמר אבשלום אל המלך אלכה נא ואשלם את נדרי אשר נדרתי לה' בחברון "(שמואל ב טו, ז), ואמר רב אויא ואיתימא [ויש אומרים] שאמר זאת רבה בר בר חנן: שהלך אבשלום להביא כבשים מחברון דווקא. ותניא [ושנויה ברייתא] שמביאים למקדש קרבנות מן המובחר ביותר, אילים מביאים ממואב, כבשים מביאים מחברון, משמע שהארץ בחברון היא טובה, שמגדלת כבשים שמנים! ומשיבים: מינה [ממנה], מתוך קושיה זו עצמה אנו מוצאים ראיה לדבר, שכן איידי דקלישא ארעא עבדה רעיא ושמן קניינא [מתוך שקלושה היא האדמה ואינה עמוקה, הריהי מוציאה רק עשב למרעה ומשמין המקנה].

ג נאמר במרגלים: "וישבו מתור הארץ מקץ ארבעים יום