סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

מְעוּבֶּרֶת חֲבֵירוֹ וּמֵינֶקֶת חֲבֵירוֹ לֹא שׁוֹתוֹת וְלֹא נוֹטְלוֹת כְּתוּבָה דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר
שֶׁהָיָה רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר לֹא יִשָּׂא אָדָם מְעוּבֶּרֶת חֲבֵירוֹ וּמֵינֶקֶת חֲבֵירוֹ וְאִם נָשָׂא יוֹצִיא וְלֹא יַחְזִיר עוֹלָמִית וַחֲכָמִים אוֹמְרִים יוֹצִיא וּכְשֶׁיַּגִּיעַ זְמַנּוֹ לִכְנוֹס יִכְנוֹס
וְהָרוֹבֶא שֶׁנָּשָׂא עֲקָרָה וּזְקֵינָה וְאֵין לוֹ אִשָּׁה וּבָנִים מֵעִיקָּרָא לֹא שׁוֹתָה וְלֹא נוֹטֶלֶת כְּתוּבָּה רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר יָכוֹל הוּא לִישָּׂא אַחֶרֶת וְלִפְרוֹת וְלִרְבּוֹת הֵימֶנָּה
אֲבָל הַמְקַנֵּא לַאֲרוּסָתוֹ וּלְשׁוֹמֶרֶת יָבָם שֶׁלּוֹ וּמִשֶּׁכְּנָסָהּ נִסְתְּרָה אוֹ שׁוֹתָה אוֹ לֹא נוֹטֶלֶת כְּתוּבָּה מְעוּבֶּרֶת וּמֵינֶקֶת עַצְמוֹ אוֹ שׁוֹתָה אוֹ לֹא נוֹטֶלֶת כְּתוּבָּתָהּ הָרוֹבֶא שֶׁנָּשָׂא עֲקָרָה וּזְקֵינָה וְיֵשׁ לוֹ אִשָּׁה וּבָנִים אוֹ שׁוֹתָה אוֹ לֹא נוֹטֶלֶת כְּתוּבָּה
אֵשֶׁת מַמְזֵר לְמַמְזֵר וְאֵשֶׁת נָתִין לְנָתִין וְאֵשֶׁת גֵּר וְעֶבֶד מְשׁוּחְרָר וְאַיְילוֹנִית אוֹ שׁוֹתָה אוֹ לֹא נוֹטֶלֶת כְּתוּבָּה קָתָנֵי מִיהָא אַיְילוֹנִית תְּיוּבְתֵּיהּ דְּרַב נַחְמָן
אָמַר לְךָ רַב נַחְמָן תַּנָּאֵי הִיא וַאֲנָא דַּאֲמַרִי כִּי הַאי תַּנָּא דְּתַנְיָא רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר אַיְילוֹנִית לֹא שׁוֹתָה וְלֹא נוֹטֶלֶת כְּתוּבָּה שֶׁנֶּאֱמַר וְנִקְּתָה וְנִזְרְעָה זָרַע מִי שֶׁדַּרְכָּהּ לְהַזְרִיעַ יָצָאתָה זוֹ שֶׁאֵין דַּרְכָּהּ לְהַזְרִיעַ
וְרַבָּנַן הַאי וְנִקְּתָה וְנִזְרְעָה זָרַע מַאי עָבְדִי לֵיהּ מִיבְּעֵי לְהוּ לְכִדְתַנְיָא וְנִקְּתָה וְנִזְרְעָה [זָרַע] שֶׁאִם הָיְתָה עֲקָרָה נִפְקֶדֶת דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא אָמַר לוֹ רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אִם כֵּן יִסָּתְרוּ כׇּל הָעֲקָרוֹת וְיִפָּקְדוּ וְזוֹ הוֹאִיל וְלֹא נִסְתְּרָה הִפְסִידָה
אִם כֵּן מָה תַּלְמוּד לוֹמַר וְנִקְּתָה וְנִזְרְעָה זָרַע שֶׁאִם הָיְתָה יוֹלֶדֶת בְּצַעַר יוֹלֶדֶת בְּרֶיוַח נְקֵבוֹת יוֹלֶדֶת זְכָרִים קְצָרִים יוֹלֶדֶת אֲרוּכִּים שְׁחוֹרִים יוֹלֶדֶת לְבָנִים
אֵשֶׁת מַמְזֵר לְמַמְזֵר פְּשִׁיטָא מַהוּ דְּתֵימָא אַפּוֹשֵׁי פְּסוּלִין לָא לַיפֵּשׁ קָא מַשְׁמַע לַן
אֵשֶׁת גֵּר וְעֶבֶד מְשׁוּחְרָר וְאַיְילוֹנִית פְּשִׁיטָא
מַהוּ דְּתֵימָא דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא גֵּרִים קָא מַשְׁמַע לַן וְאֵימָא הָכִי נָמֵי וְאָמַרְתָּ רִבּוּיָא הוּא
אֵשֶׁת כֹּהֵן שׁוֹתָה כּוּ' אֵשֶׁת כֹּהֵן שׁוֹתָה פְּשִׁיטָא מַהוּ דְּתֵימָא וְהִיא לֹא נִתְפָּשָׂה אֲסוּרָה הָא נִתְפָּשָׂה מוּתֶּרֶת וְזוֹ הוֹאִיל וְנִתְפָּשָׂה אֲסוּרָה אֵימָא לָא תִּשְׁתֵּה קָא מַשְׁמַע לַן
וּמוּתֶּרֶת לְבַעְלָהּ פְּשִׁיטָא אָמַר רַב הוּנָא בְּמִתְנַוְּונָה מִתְנַוְּונָה הָא בַּדְקוּהָ מַיָּא
בְּמִתְנַוְּונָה דֶּרֶךְ אֵבָרִים מַהוּ דְּתֵימָא הָא זַנּוֹיֵי זַנַּאי וְהָא דְּלָא בַּדְקוּהָ מַיָּא כִּי אוֹרְחַיְה[וּ] מִשּׁוּם דִּבְאוֹנֶס זַנַּאי וּלְגַבֵּי כֹּהֵן אֲסִירָא קָא מַשְׁמַע לַן
אֵשֶׁת סָרִיס שׁוֹתָה פְּשִׁיטָא מַהוּ דְּתֵימָא מִבַּלְעֲדֵי אִישֵׁךְ אָמַר רַחֲמָנָא וְהַאי לָאו בַּר הָכִי הוּא קָא מַשְׁמַע לַן
עַל יְדֵי כׇּל עֲרָיוֹת מְקַנִּין פְּשִׁיטָא

רש"י

לא שותות. דכתיב תחת אישה: ולא יחזיר עולמית. קנסא קנסוהו רבנן: לכשיגיע זמנו. לאחר כ''ד חדש ללידת הולד: והרובא. בחור כמו ילד (בראשית כא) רביא: מעוברת עצמו. שהיתה אשתו מעוברת וקינא לה: או שותות. ולא אמרינן לא ליקטליה לולד: אשת ממזר לממזר. כלומר אשה הראויה לממזר וניסת לממזר וקינא לה ונסתרה: או שותה כו'. ולקמן פריך פשיטא: אנא דאמרי כי האי תנא. דאית ליה עקרה וזקנה שותות מדלא נקט אלא איילונית ונסיב תלמודא מונקתה ונזרעה זרע ולא משום דאינה ראויה לקיימה אלמא כרבי אלעזר ס''ל דיכול לישא אחרת ולפרות ולרבות ואפ''ה איילונית לא: וזו. כל אשה צנועה עקרה משום דלא נסתרה הפסידה: לא ליפוש פסולין. לא נעשה שלום ביניהם הלואי לא יפרה ולא ירבה הואיל וכל דורותיו ממזרין: והיא לא נתפשה כו'. כלומר מהו דתימא פרשת סוטה על כרחך באשת ישראל קיימא מדכתיב והיא מיעוטא משמע זו היא דכי לא נתפשה אסורה הא נתפשה כו' ועלה קאי קרא דבתריה ועבר עליו רוח וגו' דהיכא דמספקא לן בהך אם נטמאה ואם לא נטמאה שותה אבל אשת כהן דליתה בכלל והיא לא נתפשה ליתה נמי בכלל השקאה קמ''ל: במתנוונה. לאחר ששתתה איצטריך לאשמועינן דמותרת לבעלה דלא תימא זונה היא שהרי בדקוה המים: מתנוונה. הא ודאי בדקוה המים וזונה היא אלא שתלה לה זכות ואמאי מותרת לבעלה: במתנוונה דרך אברים. שאינה מתנוונה במעים ובירכים אלא ראשה ושאר אבריה כבידים עליה מהו דתימא הא לאו זכות תלה לה דאם כן הוה לה להתנוונה דרך בדיקת המים אלא באונס זינתה לפיכך מתנוונה שלא כדרכה ולכהן מיהא תיתסר: מבלעדי אישך. משמע דאישה בר הכי הוא: קא משמע לן. דלמיקדם שכיבת בעל לבועל הוא דאתא וסריס בר שכיבה הוא ואף על גב דלאו בר זריעה הוא. ובסריס חמה קאמר דמותר לקיימה ולא בסריס אדם שאסור לקיימה משום לא יבא פצוע דכא (דברים כג):

תוספות

[שנשא עקרה וזקינה וכו']. ותימה אמאי לא תנא איילונית בהדי עקרה וזקינה: לא ישא אדם מעוברת חבירו. בירושלמי עליו הכתוב אומר (משלי כג) אל תשיג גבול עולם ובשדה יתומים אל תבא ומודים חכמים לרבי אלעזר שאם היו לו בנים ואשה [שהיא שותה או לא נוטלת כתובה היו לו אשה ובנים] ומתו בין קינוי לסתירה כבר נראית לשתות: מעוברת עצמו או שותה וכו'. רש''י פי' ולא אמרינן דלא לקטליה לולד ותימה אמאי אית לן למקטליה מה איכפת לן נמתין עד שתלד הא תנן בפ''ק דערכין (דף ז.) האשה היוצאה ליהרג אין ממתינין לה עד שתלד והתם גזירת הכתוב הוא ומתו גם שניהם לרבות את הולד והתם משמע טעמא דרבי קרא הא לא רבי קרא לא קטליניה ליה משום דממונא דבעל הוא כדכתיב (שמות כא) כאשר ישית עליו בעל האשה והכא הכי פירושא מעוברת עצמו אע''ג דקינא לה כשהיא מעוברת שותה לאחר שתלד ולא אמרינן כמו גבי מעוברת חבירו דאי קינא לה כשהיא מעוברת וילדה ומת הולד או הפילה אפ''ה אינה שותה דלאו בת קינוי היתה דממעט לה בספרי מכי תשטה אשתו וכדאמרינן בירושלמי לא היו [לו] אשה ובנים וכו' כבר [נראית] שלא לשתות: אמר לו רבי ישמעאל א''כ יסתרו כל עקרות ויפקדו. תימה ור' ישמעאל לימא ליה לנפשיה יסתרו כל יולדות בצער וילדו בריוח וזו הואיל ולא נסתרה הפסידה: ואמרת ריבויא הוא. תימה והא אפיקתיה לעיל (דף כד.) לרבות הארוסה ושומרת יבם לקינוי: וזו הואיל ונתפשה אסורה אימא לא תשתה כלל קמ''ל. תימה לר''י אמאי לא פריך הכא ואימא הכי נמי כדפריך לעיל ונראה כל היכא דקרא דמסיק אדעתיה מתוכו למדרש הכי ומדריש לדרשא אחריתי לא פריך ואימא ה''נ דקמ''ל דכך ניתן למדרש למשה בסיני ולא בע''א כגון והיא נתפשה לאסור אשת כהן מבלעדי אישך מי שקדמה שכיבת בעל אבל לעיל בני ישראל משמע בהדיא למעוטי גרים וכן בפרק שני דיבמות (דף כב.) בגמרא דמי שיש לו אח מ''מ זוקק את אשת אחיו ליבום דקא פריך פשיטא אחיו הוא מהו דתימא לילף אחוה אחוה מבני יעקב קמ''ל התם פריך ואימא הכי נמי משום דאין גזרה שוה למחצה וצריך טעמא להוציא מאותה סברא או קרא וכן לענין ליורשו (שם:) וליטמא לו פשיטא אחיו הוא סד''א לא יטמא בעל בעמיו יש בעל שמטמא ויש שאינו מטמא הא כיצד מטמא לאשתו כשרה ואינו מטמא לאשתו פסולה ה''נ קמ''ל ואימא הכי נמי דהא קרא ממעט פסולין והאי פסול הוא וכן בפ''ק דערכין (דף ז.) גבי האשה שיוצאת ליהרג אין ממתינים לה עד שתלד פשיטא גופה היא מהו דתימא (כי) כאשר ישית עליו בעל האשה כתיב והאי ממונא דבעל הוא קמ''ל ואימא ה''נ דמאי נפקא לן מהתם דממונא דבעל הוא אבל הכא כיון דאשמועינן דעיקר קרא לדרשא אחריתי תו לא סלקי דעתא למעוטי מיניה מידי וכן פר''י: אשת סריס. רש''י פי' בסריס חמה ולא בסריס אדם שאסור לקיימה ולא ידעינן מנלן דסריס אדם כגון ששתה כוס עיקרין דאסור לקיימה אי משום האי ברייתא דמייתי בפרק שני דיבמות (דף כ:) ובפרק הערל (שם דף פט:) פצוע דכא וכרות שפכה סריס אדם והזקן וכו' עד אסור לקיימה הא קתני נמי זקן וכי זקן אסור לקיים אלא על כרחיך אפצוע דכא וכרות שפכה קאי כדקתני טעמא משום שנאמר לא יבא פצוע דכא וכרות שפכה אבל אסריס דקתני בברייתא לא ידענא מנליה דקאי נמי עלה:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר