ובית הלל סברי [סבורים]: שטר העומד לגבות לאו [לא] כגבוי דמי [הוא נחשב], ולכן כסף הכתובה הוא בחזקת הבעל ויורשיו. ומשום כך אין היא יכולה להוציא מחזקתו, שהרי יש ספק אם היא זכאית לכך.

א שנינו במשנה מחלוקת לגבי הנושא מעוברת חבירו, וכן שנינו לגבי איילונית עקרה וזקינה שלא שותות ולא נוטלות שלדעת תנא קמא אינן שותות ואינן נוטלות כתובתן שיש איסור לשאת אשה כזו, שהרי מבטל מצוות פריה ורביה. ואילו ר' אלעזר אומר שאין אלו נישואי איסור שהרי יכול הוא לישא בנוסף לה אשה אחרת ולפרות ולרבות הימנה ומכיון שהנישואין כשרים, הריהן שותות. אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: מחלוקת זו היא דווקא בעקרה וזקינה, שהטעם שאינן שותות לשיטת חכמים הוא משום שאסור לו לקיימן כשלא קיים מצוות פריה ורביה, ור' אלעזר סבר שמותר לקיימן הואיל ויכול לשאת אשה אחרת, ולכן יכול להשקותן.

אבל איילונית — דברי הכל לא שותה ולא נוטלת כתובתה, שנאמר: "ונקתה ונזרעה זרע" (במדבר ה, כח), לומר: הדברים האלה אמורים במי שדרכה להזריע וללדת, יצאה זו האיילונית שאין דרכה להזריע, וכיון שאין הכתוב יכול להתקיים בה — אין בה דין השקאה כלל.

מיתיבי [מקשים] על כך: המקנא לארוסתו ולשומרת יבם שלו, אם עד שלא כנסה נסתרה — הרי זו לא שותה ולא נוטלת כתובתה.