הן תהוי ארכא לשלותיך. ואז תהא אורך זמן לשלומך שלא יבאו עליך הפורענות וכן עשה נבוכדנצר היה מקבץ בכל יום עניי ישראל שהביא בגולה והיו צריכין מזונות ומפרנסם ואף דניאל כשהשיאו עצה זו לכך נתכוין שראה את ישראל בגולה מחזרין על הפתחים: וכתיב כולא מטא. כל הפורענות הגיע על נבוכדנצר: לקצת ירחין תרי עשר. אלמא תלה לו הזכות י''ב חדש: לעולם. מתני' דקתני ג' שנים ר' ישמעאל היא: ואשכח קרא דאמר ותני. שונה בהארכת זמן כלומר מקרא כתוב שהקב''ה מאריך זמן עד ג' פעמים הלכך הוו להו ג' שנים: דלא מפקיד דינא עלייהו. אין ממהרין מן השמים לפקוד עונותם עליהם בעולם הזה אבל מישראל ממהרין ליפרע בעה''ז ומדקדקין אחריהם: זכות דמאי. מגינה כל כך: זכות דתורה. שהיתה עוסקת בתורה: הא לא מפקדא. דכתיב ולמדתם אותם את בניכם (דברים יא) ולא את בנותיכם וכיון דאינה מצווה אין שכרה גדול כמצווה ועושה: היא תשיחך. תליץ בעדך את זכותך: פחתים. גומות: נזדמנה לו אבוקה של אור.. כך זכה לקיים מצוה ניצל ממקצת פורעניות: ועדיין מתיירא מחיה רעה ומן הליסטין. שדרכן לילך בלילה פן יפגעו בו דכתיב תשת חושך ויהי לילה בו תרמוש כל חיתו יער (תהלים קד): הגיע עמוד השחר. ואף כאן זכה לתורה ניצל מן החטא ומן היסורין: ועדיין אינו יודע כו'. שמא יכפנו יצרו ליבטל וישיב עליו יצה''ר ופורענות: הגיע לפרשת דרכים. ושם הכיר את דרכו ואף כאן הגיע ליום המיתה ולא פירש מן התורה עד יום מותו ניצל מכולן והכי מפרש לה לקמיה: עבירה מכבה. שכר מצוה: ואין עבירה מכבה. שכר מי שעסק בתורה קודם לכן אלמא מצוה לא מגנא כולי האי: לכבות את האהבה. זו תורה דכתיב (שיר ב) הביאני אל בית היין ודגלו עלי אהבה יין סוד: אמר רב יוסף. לעולם מגינה על היסורין הרבה ומאי אינה מגינה דקאמר ת''ק מן החטא שלא יתקפנו יצה''ר קאמר: מצוה בעידנא דעסיק בה. והיינו לפי שעה דאמר מגנא מן היסורין ומצלא מיצה''ר שלא יכשילנו לחטא: בעידנא דלא עסיק בה. משנגמר המצוה ואינו עסוק בה אגוני מגנא מן הפורענות אצולי לא מצלא ודקתני בברייתא עבירה מכבה מצוה לאו מלהגין מן היסורין קאמר אלא מליטול שכר לעתיד: אמאי לא תגין עליהן. מיצר הרע שהחטיאם ועשאם רשעים גמורים כלומר אמאי לא תצילהו מן העבירות: לעולם זכות דתורה. ולא שעוסקת בתורה אלא שטורחת בבנה ובבעלה שיעסקו: דמקריאן ומתניאן. שטורחות על בניהן להביאן לבית הספר לקרוא מקרא ולשנות משנה: ונטרן לגברייהו. וממתינות לבעליהן שיוצאין לעיר אחרת ללמוד תורה: מאי פרשת דרכים. מהו מדמה להגיע לפרשת דרכים דהא אבוקה היינו מצוה עמוד השחר היינו תורה אלא פרשת דרכים מאי היא: ויום המיתה. והוא תלמיד חכם ביום מותו וידע שלא פירש לפרוק מעליו עול תורה: ויראת חטא. זכה ליראת חטא אחר שזכה לתורה ניצל מכולן שהתורה מלמדתו דברי מצוה ודברי איסור וממה שהוא צריך לפרוש ויראת חטא מונעו מלרדוף אחרי יצרו: דסלקא ליה שמעתתא אליבא דהלכתא. וה''ק עלה עמוד השחר ניצול מן החיה כו' זכה לתורה ניצול מיצה''ר ומן החטא ועדיין אינו יודע באיזו דרך מהלך אם יזכה שיסייעוהו מן השמים להתקבל דבריו בין חביריו להורות כהלכה וכמשפט הגיע לפרשת דרכים כלומר זכה לכך ניצול מכולם: לאמר אלהים עזבו כך היו אומרים עליו אלהים עזבו שבא על אשת איש ואין אנו נענשין עליו רדפו ותפסוהו כי אין מציל אין לו זכות שיצילנו שהעבירה כבתה זכיותיו: לא יראה בך. עבירה ואם יראה ושב מאחריך: שמעון אחי עזריה. תנא הוא במשנה קמייתא דזבחים ולמד תורה על ידי אחיו שהיה עוסק בפרקמטיא כדי שיחלוק בזכות למודו של שמעון לכך הוא נקרא על שם עזריה אחיו וכן ר' יוחנן למד ע''י הנשיא שהי' מפרנסו: הלל עסק בתורה. מתוך עוני רב כדמפרש במס' יומא (דף לה:):

מצוה בין בעידנא דעסיק בה בין בעידנא דלא עסיק בה אגוני מגנא אצולי לא מצלא. ותימה מאי האי דקתני בברייתא תלה את המצוה בנר מה נר אינה מגינה אלא לפי שעה אף מצוה אינה מגינה אלא לפי שעה אי מיצר הרע אינה מגינה כלל אי מן הפורענות מגינה לעולם ותורה נמי למה תלאה הכתוב באור משום דמגינה לעולם אי מן הפורענות מצוה נמי מגנא לעולם ואי מיצר הרע דמצלא הא לא מצלא אלא לפי שעה: זה תלמיד חכם דסלקא ליה שמעתתא אליבא דהלכתא. תימה והיאך ניצול מכולן והלא לא ניצול מיצר הרע בעידנא דלא עסיק בתורה וי''ל סתם תלמיד חכם תורתו אומנתו ועוסק בה ומהרהר כל שעה ואינו הולך ד' אמות בלא תורה: והן אינן יודעין שעבירה מכבה מצוה. תימה והא אמר לעיל בין לרב יוסף בין לרבא מצוה אגוני מגנא מן הפורענות אפילו בעידנא דלא עסיק בה ועבירה מכבה מצוה לאו מלהגין מן היסורין קאמר אלא מליטול שכר לעתיד לבא כמו שפרש''י: