הדיפתרא (עור שאינו מעובד כל צורכו) אלא על המגילה של קלף, שנאמר: "בספר" (במדבר ה, כג).

ואינו כותב לא בקומוס (צבע העשוי משרף) ולא בקנקנתום (גופרת נחושת), ולא בכל דבר אחר שרושם ואינו נמחק לגמרי, אלא בדיו בלבד, שנאמר: "ומחה" (במדבר ה, כג), שצריך להיות כתב שיכול למחות במים.

א גמרא אמר רבא: מגילת סוטה שכתבה בלילה — פסולה. מאי טעמא [מה טעם] הדבר — אתיא [בא, נלמד] הדבר בגזירה שווה "תורה" "תורה"; כתיב הכא [נאמר כאן]: "ועשה לה הכהן את כל התורה הזאת" (במדבר ה, ל), וכתיב התם [ונאמר שם]: "על פי התורה אשר יורוך ועל המשפט" (דברים יז, יא), מה משפט הוא דווקא ביום — אף מגילת סוטה אינה נכתבת אלא ביום.

ואם כתבה למפרע (שלא כסידרה) — פסולה, דכתיב [שנאמר]: "וכתב את האלת האלה" (במדבר ה, כג), להדגיש שלא לשנות אלא כי דכתיבא [כמו שהיא, המגילה, כתובה] בתורה.

כתבה את המגילה קודם שתקבל הסוטה עליה שבועה — פסולה המגילה, שנאמר: "והשביע הכהן את האשה" (במדבר ה, כא) ורק אחר כך נאמר "וכתב" (במדבר ה, כג).

כתבה כדרך שכותבים איגרת בלא שירטוט השורות — פסולה, מדוע — "בספר" אמר רחמנא [אמרה תורה], שצריך להיות כתוב כדין ספר תורה והוא אינו נכתב אלא לאחר שירטוט.