הַרְאֵנוּ הֵיכָן מֹשֶׁה קָבוּר! (דברים לד, ו). נראה לי בס"ד הטעם שרצו לידע זאת מפני כי היתה מחשבתם מקדם קדמתה להחריב בית המקדש ולהגלות את ישראל וחשו פן ישראל ילכו על קברו ויתפללו שם ואז זכותו מגין שלא יצליחו הם כנגד ישראל, לכך רצו לידע אם אפשר לאדם לידע קברו והיכן הוא קבור, דאם רואין שידעו קבורתו אז יעמידו חיל לשמור שם שלא יבא איש להתפלל על קברו ואם לאו אז אין להם להשמר מחמת דבר זה.
והא דעמדו למעלה נדמה להם למטה וכן להפך, הנה שם לא היה ממש ציור קבר כלל אלא כך נדמה לעיניהם ציור קבר למעלה ולמטה והוא מראה כוזב שלא היה הקבר לא למעלה ולא למטה.
אַף מֹשֶׁה רַבֵּינוּ אֵינוֹ יוֹדֵעַ הֵיכָן קָבוּר (דברים לד, ו). נראה לי בס"ד דקברו היה בו קדושה כמו ארון וכרובים כי היה כח רוחני נברא מערב שבת דששת ימי בראשית ולכן כמו דאמרו רבותינו זכרונם לברכה (בבא בתרא צט.) גבי ארון וכרובים בנס עומדים דמקומם אינו מן המדה שאינם תופסים מדה מהמקום של בית קודש קדשים, כן היה קברו של משה רבינו ע"ה בנס עומד ואינו לוקח מדה ממקום ההר ולכן אפילו משה רבינו ע"ה אשר קבור באותו הקבר אינו יודע באיזה מקום מן ההר הוא קבור.
(עין יעקב) מִפְּנֵי מָה נִסְתַּתֵּר קִבְרוֹ שֶׁל מֹשֶׁה רַבֵּנוּ וכו'. (דברים לד, ו). הנה במאמר שהביא בעל עין יעקב אתמר 'ועומד משה ומבטל הגזרה' וקשה אין הכי נמי תתבטל הגזרה! והלא הקדוש ברוך הוא שמח אם יעמוד צדיק ויתפלל לבטל הגזרה מעל ישראל וכמו שאמרו רבותנו ז"ל בגזרה של עון העגל וכן אמרו רבותנו ז"ל גבי הושע הנביא ע"ה שרצה הקדוש ברוך הוא שיתפלל ויבטל הגזרה מעל ישראל וכן משמע בכמה דוכתי.
ונראה לי בס"ד כי הגזרה זו של הגלות הקדים אותה הקדוש ברוך הוא שתי שנים קודם מספר 'וְנוֹשַׁנְתֶּם' [852] (דברים ד, כה) כדי שלא יתקיים בהם 'וַאֲבַדְתֶּם' מפני שיודע הקדוש ברוך הוא אם יניח הגזרה אחר שתי שנים לא יעשו תשובה ומוכרח שיתקיים בהם מאמר וַאֲבַדְתֶּם שדבר זה אין לו ביטול. ואם כן אם היו יודעים קברו בעת שבאה עליהם הגזרה היה מתפלל ומבטל הגזרה והיו נשארים שם עוד ב' שנים שנשלם מספר 'וְנוֹשַׁנְתֶּם' ולא היו עושין תשובה ואז היה נעשה בהם כליה במקומן תכף ומיד פתאום שלא יהיה להם פנאי שילכו על קברו של משה רבינו ע"ה כדי שיתפלל עליהם. גם אפשר שגזרה זו בעת ההיא אין לה תקנה לבטלה בשום אופן ולכן העלים קברו לטובת ישראל.
ואם תאמר אם יהיו הולכין על קברו כדי להתפלל עליהם לבטל הגזרה יאמר לו הקדוש ברוך הוא אל תתפלל, כי תפלה זו לבטל הגזרה אשר קדמה ב' שנים היא לטובתם הנה זה אי אפשר דאמרו רבותינו זכרונם לברכה בסנה עשה תנאי משה רבינו ע"ה עם הקדוש ברוך הוא שכל מה שאני מבקש ממך אל תשיבני ריקם ולא תמנע ממני התפלה שאני מתפלל על כל דבר שארצה להתפלל, ואמר לו השם יתברך כן אעשה, חוץ מכניסה לארץ ישראל ומן המיתה! ולכן כאשר התפלל אֶעְבְּרָה נָּא (דברים ג, כה) אמר לו 'אַל תּוֹסֶף דַּבֵּר אֵלַי עוֹד בַּדָּבָר הַזֶּה' וכן בעבור המיתה אמר לו רַב לָךְ (דברים ג, כו) אל תתפלל להנצל מן המות. ולכן בענין זה אין הקדוש ברוך הוא אומר לו אל תתפלל אחר שיש לו רשות ממנו שיוכל להתפלל על כל דבר שירצה ויקבל תפלתו.
אֶלָּא לְהַלֵּךְ אַחַר מִדּוֹתָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. עיין פתח עינים ז"ל שפירש כונת הפסוק שאמר 'אַחֲרֵי הֳ' תֵּלֵכוּ' (דברים יג, ה) רוצה לומר שלא יתפוס ב' מידות הראשונות שהם מדת הֳ' ומדת אֵ־ל להדמות לו בזה חס ושלום אלא יתפוס המידות שאחר ב' מידות אלו שהם ממדת רחום ואילך להדמות לו בהם ולכן אמר אַחֲרֵי הֳ' אֱלֹקֵיכֶם תֵּלֵכוּ דייקא עיין שם.
והנה בזה יובן בס"ד הכתוב יְרָא אֶת הֳ' בְּנִי וָמֶלֶךְ עִם שׁוֹנִים אַל תִּתְעָרָב (משלי כד, כא) קרי בה עם שנים דאין הוא־ו יוצא במבטא והיינו עם שנים מידות שהם מדת הֳ' ומדת אֵ־ל, אל תתערב להדמות בהן אליו חס ושלום!
דָבָר הַבָּא מִן הָעוֹר (בראשית ג, כא). פירש רש"י צמר. ונראה לי בס"ד הטעם כי הצמר רומז למקום עליון וגבוה מאד ולכן אין האש נתלה בו שהוא סוד חסדים גדולים וזה היה קרבנו של הבל כמפורש בדברי רבינו האר"י ז"ל בשער טעמי המצות ולכן עשה להם בתורת חסד את הכתונת מן הצמר להמשיך להם הארה וקיום וחיות ממקום עליון שרומז אליו הצמר.
ומאן דאמר דָּבָר שֶׁהָעוֹר נֶהֱנֶה בּוֹ שהוא פשתן נראה הטעם על מה שכתוב בספר קהילת יעקב ז"ל בשם הרמ"ק [רבי משה קורדובירו] ז"ל סגולת מלבוש בגדי פשתן הוא דמציל מכל קטגורים ומכל מאורעות ואפילו מי במת בחוץ לארץ אם מלבישין אותו בגדי פשתן כל קטיגור נעשה סניגור! וכן תינוק כשמלבישין אותו בגדי פשתן דהיינו כל בגדיו יהיו פשתן דוקא אז אף אם אביו מוחזק שבניו מתים בקטנותם על ידי פלונית בר מינן לא יאונה אליו רע, ובלבד שלא יתערב בכל מלבושיו אפילו חוט אחד משאר מינים. ועל כן פרעה כשהלביש ליוסף הצדיק ע"ה 'בִּגְדֵי שֵׁשׁ' שם 'רְבִד הַזָּהָב עַל צַוָּארוֹ' (בראשית מא, מב) כדי לבטל ממנו סגולת לבישת בגדי פשתים עד כאן לשונו. ובזה מובן מה שעשה להם עתה בגדי פשתן כדי להצילם מרבוי הקטגורים אשר רבו עליהם עתה ובזה יהיו חיים וקימים בעולם.
אֶכָּנֵס אֲנִי לָאָרֶץ כְּדֵי שֶׁיִּתְקַיְּימוּ כּוּלָּן עַל יָדִי. פירוש מה שאני מקיים עתה בדבור ובמחשבה בלבד יתקיימו על ידי במעשה.
או יובן בס"ד הכונה אף על פי שמתקיימים על יד כל ישראל הנה גדול הדור ובפרט כמשה רבינו ע"ה שיש לו מגע במקום עליון להעלות שם קיום המצות שלו מוכרח שיהיו כל מצות ישראל נכללים ונתלים במצות שלו כדי שגם העולם יעלו עמו למקום עליון ויש חלק בכולם ולזה אמר כדי שֶׁיִּתְקַיְּימוּ עַל יָדִי.
והא דאמר לֶאֱכוֹל מִפִּרְיָהּ אוֹ לִשְׂבּוֹעַ מִטּוּבָהּ נראה מִפִּרְיָהּ כפשוטו פרי העץ ופרי האדמה וְלִשְׂבּוֹעַ מִטּוּבָהּ הוא הנאה של זבת חלב ודבש ובכלל נמי שומן בשר בהמה ועוף.
כְּלוּם אַתָּה מְבַקֵּשׁ אֶלָּא לְקַבֵּל שָׂכָר? מַעֲלֶה אֲנִי עָלֶיךָ כְּאִילּוּ עֲשִׂיתָם! (ישעיה נג, יב). הקשה מהרש"א והא תנן (משנה אבות א, ג) אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על לקבל פרס? עיין שם.
ונראה לי בס"ד דיש מין שכר אחר אשר יבקשו הצדיקים אותו והוא כי ירצה הצדיק לזכות לאחרים שיהיו כל מצות החלשים שאין להם כח ושלימות לעלות למעלה למקום עליון שיהיו נכללים עם מצותו ונתלים בה כדי שגם הם יזכו לעלות למקום עליון כמוה כדרך ספינה פשוטה שתולים אותה בספינה של אש והיא הולכת כמוה.
ובזה פרשתי בס"ד מאמר רבותנו ז"ל (משנה אבות ד, ב) 'שכר מצוה, מצוה' רוצה לומר יתחבר עם מצותו מצוה אחרת של אדם אחר שהיא חלושה ורכה כדי שגם זו תזכה לעלות למקום עליון ובזה נחשב לצדיק הזה בעל המצוה הגדולה והחזקה כאלו עשה גם מצוה של אדם אחר מפני שעלתה עמו ולולי הוא לא היה לה כח לעלות.
ועל שכר כזה היה משה רבינו ע"ה מתאוה שיכנס לארץ ישראל ויקיים מצות שבארץ כדי שיזכו אחרים על ידו שאז אחרים אשר מקיימים מצות שבארץ ואין בידם כח לקיים מצוה שלימה אלא חלושה שאין לה כח של עליה למעלה שאז יהיו נכללים עמו ויזכה הוא להעלותם עמו ונמצא אינו מקיים מצוה אחת אלא הוא מקיים כמה מצות שהם אותם שנכללו ונתלו במצותו ועל זה אמר לו כְּלוּם אַתָּה מְבַקֵּשׁ אֶלָּא שָׂכָר דהיינו מצות של אחרים שיהיו נתלים במצותך שגם זה נקרא בשם שכר וכאשר בארנו במאמר שכר מצוה מצוה.
ובאופן אחר נראה לי בס"ד על פי מה שאמר רבינו האר"י ז"ל בשער הכונות בדרוש עָלֵינוּ לְשַׁבֵּחַ בסוד הכתוב (ירמיה לא, טו-טז) כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם, כי עשרה שמות ב"ן [שם זה נוצר משם הוי־ה במילוי ההי־ן כזה: יו־ד ה־ה ו־ו ה־ה שעולה 52] הם מספר שכר [520]. ולזה אמר כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ הם עשרה שמות הוי־ה דמלוי ב"ן ואלו העשרה בני"ם נרמזו בסוד הכתוב הֲלוֹא אָנֹכִי טוֹב לָךְ מֵעֲשָׂרָה בָּנִים (שמואל א' א, ח) שאמר אלקנה לחנה וכו' ואלו העשרה בנים הם כולם בלאה אמו של יששכר שהוא אותיות יֵשׁ שָׂכָר וכו' עד כאן דבריו עיין שם.
וידוע דמשה רבינו ע"ה זכה ללאה בסוד הראהו הקדוש ברוך הוא למשה קשר של תפלין (ברכות ז.) וכנזכר בדברי רבינו האר"י ז"ל ולכן משה רבינו ע"ה התאוה ליכנס לארץ ישראל שהיא סוד לאה כדי להשלים בלאה תיקון זה של עֲשָׂרָה בָּנִים שהם סוד 'שכר' ככתוב כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ ולכן אמר לו הקדוש ברוך הוא כְּלוּם אַתָּה מְבַקֵּשׁ אֶלָּא לְקַבֵּל 'שָׂכָר' דייקא רוצה לומר תיקון זה של שכר שהוא עשרה שמות ב"ן לעשותו ולהשלימו בלאה מפני שיוכשר ויושלם תיקון זה של שכר בארץ ישראל ביותר כיון שהיא בסוד לאה כנודע, מַעֲלֶה אֲנִי עָלֶיךָ כְּאִילּוּ עֲשִׂיתָם שם בארץ ישראל בפועל ממש שבזה יהיה בידך תיקון זה של שכר בשלימות.
ובני ידידי כבוד הרב יעקב נר"ו פירש דהצדיקים רוצים שיזכו תמיד לשמחה מפני שיודעים כי הקדוש ברוך הוא אוהב מדת השמחה שתהיה אצל עבדיו כי לכן כתוב בתוכחה תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת הֳ' אֱלֹקֶיךָ בְּשִׂמְחָה (דברים כח, מז) ולכן כתיב וְצַדִּיקִים יִשְׂמְחוּ יַעַלְצוּ לִפְנֵי אֱלֹקִים וְיָשִׂישׂוּ בְשִׂמְחָה (תהלים סח, ד)
ולכן אם עושים מצוה ויהיה להם על ידה שמחה, זו השמחה נחשב בעיניהם לשכר מצוה! וזה השכר שהוא השמחה יבקשו אותו הצדיקים ואין זה בכלל 'עובד על מנת לקבל פרס' יען כי השמחה בפני עצמו היא נחשבת למצוה מפני שיש רצון להקדוש ברוך הוא בה ונמצא השמחה עצמה היא מצוה ועל זה אמרו רבותינו זכרונם לברכה 'שכר מצוה, מצוה' ואם הם עושים מצות ומבקשים שעל ידי המצות יזכו למדת השמחה אין זה נחשב לו חסרון כעובד על מנת לקבל פרס.
וידוע כי במצות התלויות בארץ שהאדם מקיים אותם בארץ ישראל שהם תרומות ומעשרות וביכורים ואכילת מעשר וכיוצא באלו ימשך על ידם שמחה לאדם עשר ידות על שאר מצות ולכן באכילת מעשר כתיב בפרשת ראה (דברים יד, כו) וְנָתַתָּה הַכֶּסֶף בְּכֹל אֲשֶׁר תְּאַוֶּה נַפְשְׁךָ בַּבָּקָר וּבַצֹּאן וּבַיַּיִן וּבַשֵּׁכָר וּבְכֹל אֲשֶׁר תִּשְׁאָלְךָ נַפְשֶׁךָ וְאָכַלְתָּ שָּׁם לִפְנֵי הֳ' אֱלֹקֶיךָ וְשָׂמַחְתָּ אַתָּה וּבֵיתֶךָ, וכן בבכורים כתיב וְשָׂמַחְתָּ בְכָל הַטּוֹב וכו' (דברים כו, יא), וכן בעולי רגלים וכן בודוי מעשר אומר שָׂמַחְתִּי וְשִׂמַּחְתִּי בּוֹ (משנה מעשר שני ה ,יב).
ולכן משה רבינו ע"ה נתאוה לארץ ישראל כדי לזכות במצות הארץ לגדר השמחה הגדולה אשר נחשבת אצל הצדיקים למתן שכר ואמר לו מַעֲלֶה אֲנִי עָלֶיךָ בקריאתך בהם כְּאִילּוּ עֲשִׂיתָם ממש שאז תתעורר אצלך מדרגת השמחה שתהיה בקיום המצות האלה בארץ עד כאן דבריו נר"ו.
"לָכֵן אֲחַלֶּק לוֹ בָרַבִּים", שֶׁאֲנִי מְחַלֵּק לוֹ שְׂכַר שָׁלֵם (ישעיה נג, יב). פירוש הדברים האלה לפי ביאורינו הנזכר לעיל שכונתו היתה לזכות את הרבים שיהיו כל המצות של כל ישראל נתלים במצות שלו שאז יעלה אותם למקום עליון וגבוה שאין להם יכולת לעלות מצד שעושים על ידי כך פועל במקום עליון אשר אין להם יכולת מצדם לפעול שם ואמר 'אֲחַלֶּק לוֹ בָרַבִּים' שאני מחלק לו שכר שלם כלומר שיהיה לו זכות באלו המצות של רבים הנתלים וחשוב לו כאלו הוא לבדו עשה כל המצות האלה ולא בשיתוף וסיוע ולכן אתן לו 'שְׂכַר שָׁלֵם' ולא חלק דוקא כדין שותף ומסייע.
ועוד נראה לי בס"ד אומרו אֲחַלֶּק לוֹ בָרַבִּים על פי מה שכתב הרב ערבי נחל ז"ל שיש רבותא במצות לרבים על היחיד מפני שהרבים יש להם יצר הרע גדול וקשה להחטיאם יותר מן יצר הרע דיחיד ויש רבותא ליחיד על הרבים כי רבים מדכרי אהדדי וביחיד ליכא ליה חדא למדכריה. לזה אמר אֲחַלֶּק לוֹ שהוא בָרַבִּים שאעריך אותו כמו רבים דאית בהו רבותא על היחיד מצד היצר הרע דיצרם גדול טפי.
ושמא תאמר באחרונים הם דור הרבים שנכנסו לארץ ישראל דאין להם רבותא אלא רק מצד אחד ולא כראשנים הם האבות שיש להם שתי רבותות הן מצד יצר הרע שלהם שהוא תקיף ועצום ביותר וגם יש להם רבותא כמו רבותא ברבים על יחיד שהוא מצד דלית ליה חדא למדכריה תלמוד לומר 'וְאֶת עֲצוּמִים יְחַלֵּק שָׁלָל' כְּאַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב שהיה רבותא דרבים לענין יצר הרע ורבותא דיחיד לענין דלית ליה אחר לאדכוריה.
ועוד נראה לי בס"ד שמא תאמר באחרונים וכו' על פי מה שכתב השל"ה שהאבות בכל מצוה שהיו מקיימים נחשב כאלו קיימו כל תרי"ג מצות כי בכל מצוה יש תרי"ב מצות בכח נמצא מצות של האבות הם רבים באיכות מה שאין כן האחרונים.
