סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

דַּיְקָא נָמֵי דִּכְתִיב הַקְּנִזִּי שְׁמַע מִינַּהּ
עֲזוּבָה זוֹ מִרְיָם וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ עֲזוּבָה שֶׁהַכֹּל עֲזָבוּהָ מִתְּחִילָּתָהּ הוֹלִיד וַהֲלֹא מִינְסָב הֲוָה נָסֵיב לַהּ אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן כׇּל הַנּוֹשֵׂא אִשָּׁה לְשֵׁם שָׁמַיִם מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִילּוּ יַלְדָּה
יְרִיעוֹת שֶׁהָיוּ פָּנֶיהָ דּוֹמִין לִירִיעוֹת
וְאֵלֶּה בָּנֶיהָ אַל תִּקְרֵי בָּנֶיהָ אֶלָּא בּוֹנֶיהָ יֵשֶׁר שֶׁיִּשֵּׁר אֶת עַצְמוֹ שׁוֹבָב שֶׁשִּׁיבֵּב אֶת יִצְרוֹ וְאַרְדּוֹן שֶׁרָדָה אֶת יִצְרוֹ וְאִיכָּא דְּאָמְרִי עַל שֶׁהָיוּ פָּנֶיהָ דּוֹמִין לְוֶרֶד
וּלְאַשְׁחוּר אֲבִי תְקוֹעַ הָיוּ שְׁתֵּי נָשִׁים חֶלְאָה וְנַעֲרָה אַשְׁחוּר זֶה כָּלֵב וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ אַשְׁחוּר שֶׁהוּשְׁחֲרוּ פָּנָיו בְּתַעֲנִיּוֹת אֲבִי שֶׁנַּעֲשָׂה לָהּ כְּאָב תְּקוֹעַ שֶׁתָּקַע אֶת לִבּוֹ לְאָבִיו שֶׁבַּשָּׁמַיִם
הָיוּ שְׁתֵּי נָשִׁים נַעֲשָׂה מִרְיָם כִּשְׁתֵּי נָשִׁים חֶלְאָה וְנַעֲרָה לָא חֶלְאָה וְנַעֲרָה הֲוַאי אֶלָּא בַּתְּחִילָּה חֶלְאָה וּלְבַסּוֹף נַעֲרָה
וּבְנֵי חֶלְאָה צֶרֶת וְצֹהַר וְאֶתְנָן צֶרֶת שֶׁנַּעֲשֵׂית צָרָה לְחַבְרוֹתֶיהָ צֹהַר שֶׁהָיוּ פָּנֶיהָ דּוֹמִין כַּצׇּהֳרַיִם אֶתְנָן שֶׁכׇּל הָרוֹאֶה אוֹתָהּ מוֹלִיךְ אֶתְנָן לְאִשְׁתּוֹ
וַיְצַו פַּרְעֹה לְכׇל עַמּוֹ אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא אַף עַל עַמּוֹ גָּזַר וְאָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא שָׁלֹשׁ גְּזֵירוֹת גָּזַר בַּתְּחִילָּה אִם בֵּן הוּא וַהֲמִתֶּן אוֹתוֹ וּלְבַסּוֹף כׇּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ וּלְבַסּוֹף אַף עַל עַמּוֹ גָּזַר
וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֵוִי לְהֵיכָן הָלַךְ אָמַר רַב יְהוּדָה בַּר זְבִינָא שֶׁהָלַךְ בַּעֲצַת בִּתּוֹ
תָּנָא עַמְרָם גְּדוֹל הַדּוֹר הָיָה כֵּיוָן שֶׁרָאָה שֶׁאָמַר פַּרְעֹה הָרָשָׁע כׇּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ אָמַר לַשָּׁוְא אָנוּ עֲמֵלִין עָמַד וְגֵירַשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ עָמְדוּ כּוּלָּן וְגֵירְשׁוּ אֶת נְשׁוֹתֵיהֶן
אָמְרָה לוֹ בִּתּוֹ אַבָּא קָשָׁה גְּזֵירָתְךָ יוֹתֵר מִשֶּׁל פַּרְעֹה שֶׁפַּרְעֹה לֹא גָּזַר אֶלָּא עַל הַזְּכָרִים וְאַתָּה גָּזַרְתָּ עַל הַזְּכָרִים וְעַל הַנְּקֵיבוֹת פַּרְעֹה לָא גָּזַר אֶלָּא בָּעוֹלָם הַזֶּה וְאַתָּה בָּעוֹלָם הַזֶּה וּלְעוֹלָם הַבָּא
פַּרְעֹה הָרָשָׁע סָפֵק מִתְקַיֶּימֶת גְּזֵירָתוֹ סָפֵק אֵינָהּ מִתְקַיֶּימֶת אַתָּה צַדִּיק בְּוַדַּאי שֶׁגְּזֵירָתְךָ מִתְקַיֶּימֶת שֶׁנֶּאֱמַר וְתִגְזַר אוֹמֶר וְיָקׇם לָךְ עָמַד וְהֶחְזִיר אֶת אִשְׁתּוֹ עָמְדוּ כּוּלָּן וְהֶחְזִירוּ אֶת נְשׁוֹתֵיהֶן
וַיִּקַּח וַיַּחְזִור מִיבְּעֵי לֵיהּ אָמַר רַב יְהוּדָה בַּר זְבִינָא שֶׁעָשָׂה לוֹ מַעֲשֵׂה לִיקּוּחִין הוֹשִׁיבָהּ בְּאַפִּרְיוֹן וְאַהֲרֹן וּמִרְיָם מְרַקְּדִין לְפָנֶיהָ וּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת אָמְרוּ אֵם הַבָּנִים שְׂמֵחָה
אֶת בַּת לֵוִי אֶפְשָׁר בַּת מֵאָה וּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה הָוְיָא וְקָרֵי לַהּ בַּת דְּאָמַר רַבִּי חָמָא בְּרַבִּי חֲנִינָא זוֹ יוֹכֶבֶד שֶׁהוֹרָתָהּ בַּדֶּרֶךְ וְלֵידָתָהּ בֵּין הַחוֹמוֹת שֶׁנֶּאֱמַר אֲשֶׁר יָלְדָה אוֹתָהּ לְלֵוִי בְּמִצְרָיִם
לֵידָתָהּ בְּמִצְרַיִם וְאֵין הוֹרָתָה בְּמִצְרַיִם אָמַר רַבִּי יְהוּדָה שֶׁנּוֹלְדוּ בָּהּ סִימָנֵי נַעֲרוּת
וַתַּהַר הָאִשָּׁה וַתֵּלֶד בֵּן וְהָא הֲוָת מִיעַבְּרָא בֵּיהּ תְּלָתָא יַרְחֵי מֵעִיקָּרָא אָמַר רַב יְהוּדָה בַּר זְבִינָא מַקִּישׁ לֵידָתָהּ לְהוֹרָתָהּ מָה הוֹרָתָהּ שֶׁלֹּא בְּצַעַר אַף לֵידָתָהּ שֶׁלֹּא בְּצַעַר מִכָּאן לְנָשִׁים צִדְקָנִיּוֹת שֶׁלֹּא הָיוּ בְּפִיתְקָהּ שֶׁל חַוָּה
וַתֵּרֶא אוֹתוֹ כִּי טוֹב הוּא תַּנְיָא רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר טוֹב שְׁמוֹ רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר טוֹבִיָּה שְׁמוֹ רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר הָגוּן לִנְבִיאוּת אֲחֵרִים אוֹמְרִים נוֹלַד כְּשֶׁהוּא מָהוּל וַחֲכָמִים אוֹמְרִים בְּשָׁעָה שֶׁנּוֹלַד מֹשֶׁה נִתְמַלֵּא הַבַּיִת כּוּלּוֹ אוֹר כְּתִיב הָכָא וַתֵּרֶא אוֹתוֹ כִּי טוֹב הוּא וּכְתִיב הָתָם וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב
וַתִּצְפְּנֵהוּ שְׁלֹשָׁה יְרָחִים דְּלָא מְנוֹ מִצְרִיִּם אֶלָּא מִשָּׁעָה דְּאַהְדְּרַהּ וְהִיא הֲוָת מִיעַבְּרָא בֵּיהּ תְּלָתָא יַרְחֵי מֵעִיקָּרָא
וְלֹא יָכְלָה עוֹד הַצְּפִינוֹ אַמַּאי תִּצְפְּנֵיהּ וְתֵיזִיל אֶלָּא כֹּל הֵיכָא דַּהֲווֹ שָׁמְעִי מִצְרָאֵי דְּמִתְיְלִיד יָנוֹקָא מַמְטוּ יָנוֹקֵי הָתָם כִּי הֵיכִי דְּלִישְׁמְעִינְהוּ וּמְעַוֵּי בַּהֲדַיְהוּ דִּכְתִיב אֶחֱזוּ לָנוּ שׁוּעָלִים שׁוּעָלִים קְטַנִּים וְגוֹ'
וַתִּקַּח לוֹ תֵּבַת גֹּמֶא מַאי שְׁנָא גּוֹמֶא אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר מִיכָּן לְצַדִּיקִים שֶׁמָּמוֹנָם חָבִיב עֲלֵיהֶן יוֹתֵר מִגּוּפָן וְכׇל כָּךְ לָמָּה לְפִי שֶׁאֵין פּוֹשְׁטִין יְדֵיהֶן בְּגָזֵל
רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר דָּבָר רַךְ שֶׁיָּכוֹל לַעֲמוֹד בִּפְנֵי דָּבָר רַךְ וּבִפְנֵי דָּבָר קָשֶׁה
וַתַּחְמְרָה בַחֵמָר וּבַזָּפֶת תָּנָא חֵמָר מִבִּפְנִים וְזֶפֶת מִבַּחוּץ כְּדֵי שֶׁלֹּא יָרִיחַ אוֹתוֹ צַדִּיק רֵיחַ רַע
וַתָּשֶׂם בָּהּ אֶת הַיֶּלֶד וַתָּשֶׂם בַּסּוּף רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר יַם סוּף רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר

רש"י

דיקא נמי דכתיב. קרא אחרינא כי משתעי בכלב לא קריה בן קנז כדכתיב בעתניאל אלא הקניזי מאנשי ביתו ומגידוליו של קנז: עזובה שהכל עזבוה. שמתחילה חולנית היתה כדקרי לה הכא יריעות ולקמן קרי לה נמי חלאה ועזובה שעזבוה כל בחורי ישראל מלישא אותה: והא מיסב נסבה. כדכתיב ותמת עזובה ויקח לו וגו' אלמא איתתיה הואי: לשם שמים. כגון זו שהיתה חולה ונשאה לשם שמים שבדק באחיה אהרן ומשה וראה אותם צדיקים ורוב בנים דומין לאחי האם בב''ב ביש נוחלין (דף קי.): ליריעות. בלי תואר אדמומית דמחמת חוליה היתה ירקרקת: בוניה. אלו שמות בעלה שבנאה ועשאה מבונה כשאר נשים בנישואין ובנים ישר ושובב וארדון: שיישר את עצמו. מלטעות את טעות המרגלים: ששיבב את עצמו. מעצתן לשון הבת השובבה (ירמיה לא) יוצאנית ומורדת והכי נמי קרי ליה מרד בקרא אחרינא על שם שמרד בעצת מרגלים: שרדה ביצרו. שהיה מסיתו לטעות עמהן: שהושחרו פניו שקבל עליו תעניות הרבה . שינצל מעצת מרגלים: שנעשה לה כאב להתעסק בה ברפואות ומזונות . הצריכין לחולה: שתקע את לבו לאביו שבשמים. שלא להיות בעצת מרגלים: חלאה. חולי: ולבסוף נערה . שנתרפאה מחליה וחזרה בתואר פנים . כנערה: ובני חלאה. ובנייני חלאה . שנבנית ונתרפאת משובחין היו להיות צרת וצהר ואתנן: צרה לחברותיה. מתקנאות ביופיה: מוליך אתנן לאשתו. שהיה מתאוה למשכב נשים: אף על עמו גזר דרש רבי . תנחומא יום שנולד משה אמרו איצטגניניו היום נולד מושיען של ישראל ואין אנו יודעים אם מצרי הוא או יהודי ועמד וקיבץ כל עמו ובקש מהן ליתן לו הנולדים בו ביום וגזר אף על עמו: בתחילה והמתן אותו. לא הושיב שומרים אלא סמך על המילדות: תשליכוהו. שהושיב שומרין וקסדורין לדבר: ולבסוף על עמו. כדפרישית וכיון שעבר היום ועדיין רואין איצטגניניו שלא לקה העמיד הגזירה עד יום שהושלך ליאור: גדול הדור היה. והיו הכל נשמעין לדבריו: על הזכרים ועל הנקיבות. שלא יולידו לא זכר ולא נקיבה: אלא בעולם הזה. שנולדים ומתים וחוזרים וחיים הן לעוה''ב אתה גזרת בעולם הזה ובעולם הבא שכיון שאינם נולדים אינן באין לעולם הבא: בת מאה ושלשים. כדמפרש ואזיל שנולדה בירידתן למצרים וישראל עמדו שם ר''י שנה ומשנולד משה לא נתעכבו אלא פ' שנים כדכתיב ומשה בן ' שמונים שנה וגו' בדברם אל פרעה (שמות ז) ואותה שנה יצאו נמצא שעברו מירידתם עד שנולד משה ק''ל שנה וכשהחזיר עמרם את יוכבד היתה מעוברת ממשה כדאמרינן לקמן בשמעתין: דאמר רבי חמא. ביש נוחלין: זו יוכבד. בפרטן של יורדי מצרים אתה מוצא שבעים חסר אחת ובכללן אתה אומר הבאה מצרימה שבעים זו יוכבד שהשלימה מנינן בכניסתן לעיר: סימני נערות חזרה . לימי עלומיה באורח כנשים ובתואר פנים ופשטו הקמטים: והיא הות מיעברא ביה תלתא ירחי מעיקרא. מקמי דאהדרה כדלקמן: מקיש לידתה וכו' לא נכתב הריון זה . אלא לדרוש כך: בפיתקה של חוה. בגזר דין שלה ושטר גזירות קללתה דעצבון והריון: הגון לנביאות. ראתה ברוח הקודש שעתיד [להיות הגון] לנבואה: ותצפנהו שלשה ירחים. שלשה חדשים יכלה להצפינו שלא הלכו המצרים לבדוק אחריה אלא לסוף תשעה חדשים משהחזירה והיא הוה מיעברא ביה תלתא ירחי מעיקרא ומהכא נפקא לן: אמאי תצפניה ותיזיל. מאחר שצפון במסתרים היה כדכתיב ותצפנהו מה יש לה לדאג: ומעוי התם. וצועק שם ודרך תינוק לצעוק כששומע קול תינוק חבירו: אחזו לנו שועלים. בת קול אומר למי הים אחזו לנו שועלים הקטנים המחבלים את הכרמים בהיותם סמדר בעוד הפרי קטן: שחביב עליהן ממונן. שדמיו מועטין ואף על פי שהיה משתמר גופו יותר בשל עצים שקשים וחזקים: דבר רך. בזה הוא משתמר יפה מן הכל לפי שהדבר הקשה כשהמים מוליכין אותו בחזקה הוא נתקל והוא נישוף ונשבר אבל דבר קל נתקל ונזדקר באבן לאחוריו: ריח רע. של זפת:

תוספות

אחרים אומרים נולד כשהוא מהול. ומקשים מדקאמר ר''מ טוב שמו מכלל דאחרים לאו היינו ר''מ ובשלהי הוריות (דף יג:) אמר דאסקוה לר''מ אחרים ובפ''ק דברכות (דף ט:) בגמרא מאימתי קורין שמע בשחרית אפליגו ר''מ ואחרים וא''ר שראה בקונטרס צרפת שמועות שקיבל מאלישע בן אבויה קבעום בשם אחרים מפני שהיה שמו אחר אבל שאר שמועות קבעום בשמו ולא מסתברא דהא לרבי נתן אסקו יש אומרים ואית לך שכל שמועותיו קבעו כך ולר''מ נמי עשו כיוצא בו אלא נראה דלאחר דאסקוהו אחרים חזר בו ואמר נולד כשהוא מהול וכן בפ' קמא דברכות: חמר מבחוץ וזפת מבפנים. פירש רבי בשם ר''ש בר קלונימוס זה וזה בתוך התיבה והחמר היה מכסה את הזפת אבל מבחוץ לא זיפפה שלא ירגישו כי הגומא דומה לקנה היאור ולא יבחינו התיבה בתוך קנה היאור:

הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר