סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

שֶׁמָּא יִתְגָּרוּ בָּהּ פִּרְחֵי כְהוּנָּה אָמַר לוֹ לִדְבָרֶיךָ סוֹטָה תּוֹכִיחַ דִּכְתִיב בָּהּ וְהֶעֱמִידָהּ לִפְנֵי ה' וְלָא חָיְישִׁינַן שֶׁמָּא יִתְגָּרוּ בָּהּ פִּרְחֵי כְהוּנָּה
אָמַר לָהֶן זוֹ כּוֹחֶלֶת וּפוֹקֶסֶת זוֹ אֵינָהּ כּוֹחֶלֶת וּפוֹקֶסֶת
מַתְנִי' הָיָה נוֹטֵל שְׂעַר רֹאשׁ נִזְרוֹ וּמְשַׁלֵּחַ תַּחַת הַדּוּד וְאִם גִּילַּח בַּמְּדִינָה לֹא הָיָה מְשַׁלֵּחַ תַּחַת הַדּוּד בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּתִגְלַחַת הַטׇּהֳרָה אֲבָל בְּתִגְלַחַת הַטּוּמְאָה לֹא הָיָה מְשַׁלֵּחַ תַּחַת הַדּוּד
רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר הַכֹּל מְשַׁלְּחִין תַּחַת הַדּוּד חוּץ מִן הַטָּמֵא שֶׁבַּמְּדִינָה בִּלְבַד
גמ' נוֹטֵל שְׂעַר רֹאשׁ נִזְרוֹ תָּנוּ רַבָּנַן וְאַחַר כָּךְ נוֹטֵל אֶת הָרוֹטֶב וְנוֹתֵן עַל שְׂעַר רֹאשׁ נִזְרוֹ וּמְשַׁלֵּחַ תַּחַת הַדּוּד שֶׁל שְׁלָמִים וְאִם שִׁילַּח תַּחַת הַדּוּד שֶׁל חַטָּאת וְאָשָׁם יָצָא אָשָׁם בְּנָזִיר [טָהוֹר] מִי אִיכָּא אָמַר רָבָא הָכִי קָאָמַר וְאִם נָזִיר טָמֵא מְשַׁלֵּחַ תַּחַת הַדּוּד שֶׁל אָשָׁם יָצָא
מְנָא הָנֵי מִילֵּי אָמַר רָבָא אָמַר קְרָא אֲשֶׁר תַּחַת זֶבַח הַשְּׁלָמִים מִזִּבְחוֹ יְהֵא תַּחְתָּיו
וְאִם שִׁילַּח תַּחַת הַדּוּד שֶׁל חַטָּאת יָצָא מַאי טַעְמָא אָמַר קְרָא זֶבַח לְרַבּוֹת אֶת הַחַטָּאת וְאָשָׁם וְהָא אַפֵּיקְתֵּיהּ לְהַאי זֶבַח מֵרוֹטֶב אִם כֵּן לֵימָא קְרָא מֵרוֹטֶב הַשְּׁלָמִים מַאי זֶבַח שְׁמַע מִינַּהּ לְרַבּוֹת חַטָּאת וְאָשָׁם
וְאֵימָא כּוּלָּהּ לְחַטָּאת וְאָשָׁם הוּא דַּאֲתָא אִם כֵּן לֵימָא שְׁלָמִים וְזֶבַח מַאי זֶבַח הַשְּׁלָמִים שְׁמַע מִינַּהּ תַּרְתֵּי
תָּנוּ רַבָּנַן הַכֹּל הָיוּ מְשַׁלְּחִין תַּחַת הַדּוּד חוּץ מִטָּמֵא שֶׁגִּילַּח בִּמְדִינָה מִפְּנֵי שֶׁשְּׂעָרוֹ נִקְבָּר דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר טְהוֹרִים כָּאן וְכָאן הָיוּ מְשַׁלְּחִין טְמֵאִים כָּאן וְכָאן לֹא הָיוּ מְשַׁלְּחִין וַחֲכָמִים אוֹמְרִים הַכֹּל לֹא הָיוּ מְשַׁלְּחִין תַּחַת הַדּוּד חוּץ מִן טָהוֹר שֶׁבַּמִּקְדָּשׁ מִפְּנֵי שֶׁנַּעֲשָׂה כְּמִצְוָתוֹ
מַתְנִי' הָיָה מְבַשֵּׁל אֶת הַשְּׁלָמִים אוֹ שׁוֹלְקָן הַכֹּהֵן נוֹטֵל אֶת הַזְּרוֹעַ בְּשֵׁלָה מִן הָאַיִל וְחַלָּה מַצָּה אַחַת מִן הַסַּל וּרְקִיק מַצָּה אַחַת וְנוֹתֵן עַל כַּפֵּי הַנָּזִיר וּמְנִיפָן וְאַחַר כָּךְ הוּתַּר הַנָּזִיר לִשְׁתּוֹת יַיִן וּלְהִטַּמֵּא לַמֵּתִים

רש"י

כדי שלא יתגרו בה פרחי כהונה: סוטה אינה כוחלת ופוקסת. דהא לנוולה קא בעי וכיון דמנוולה לא אתו לאיגרויי בה: מתני' ומשלח ומניח. ה''ג במתני' היה נוטל שער ראש נזרו ומשלח תחת הדוד ואם גילח במדינה לא היה משלח תחת הדוד במה דברים אמורי' בתגלחת הטהרה אבל בתגלחת הטומאה לא היה משלח תחת הדוד ר' מאיר אומר הכל משלחין תחת הדוד חוץ מן הטמא שבמדינה בלבד וספרים שכתוב בהן במשנתנו אם שילח תחת הדוד של אשם יצא שבשתא היא דל''ג ליה במתניתין אלא בגמ' ת''ר ואח''כ נוטל את הרוטב כו' והכי פירושא דמתני' היה נוטל שער ראש נזרו ומשלחו תחת הדוד של שלמים ואם גילח במדינה לא היה משלחו תחת הדוד של שלמים: בד''א בתגלחת הטהרה. אמרו שאם גילח במקדש משלח תחת הדוד אבל לא בזמן שגילח במדינה אבל בתגלחת הטומאה אפי' בזמן שמגלח במקדש אינו משלח תחת הדוד של אשם שאין לך משלח תחת הדוד אלא הטהור שבמקדש מפני שעשה נזירותו כמצותו: ר' מאיר אומר הכל משלחין תחת הדוד. בין טהור שגילח במדינה בין טמא שגילח בעזרה ואין לך שאינו משלח תחת הדוד אלא חוץ מן הטמא במדינה בלבד: גמ' וברישא דגמ' ל''ג אשם בנזיר מי איכא אלא ה''ג ת''ר ואח''כ נוטל את הרוטב ונותן על השער של ראש נזירותו ומשלח תחת הדוד של שלמים ואם שילח תחת הדוד של אשם ושל חטאת יצא אשם בנזיר טהור מי איכא אמר רבא ה''ק ואם נזיר טמא משלח תחת הדוד של אשם יצא: מנא הני מילי אמר רבא אמר קרא אשר תחת זבח השלמים. דמשמע אשר תחתיו יהא זבח השלמים לומר לך מן הזבח עצמו יהא תחתיו: ואם שילח תחת הדוד של חטאת ושל אשם יצא: מ''ט דכתיב זבח לרבות חטאת ואשם. שהטהור ששולח תחת זבח שלו דהיינו חטאת יצא ואם טמא הוא טעון שילוח תחת זבח שלו דהיינו אשם: ה''ג ת''ר הכל משלחין תחת הדוד חוץ מטמא שבמדינה מפני ששערו נקבר דברי רבי מאיר ר' יהודה אומר טהורים כאן וכאן. בין במקדש בין במדינה היו משלחין טמאים כאן וכאן לא היו משלחין: וחכמים אומרים הכל לא היו משלחין תחת הדוד חוץ מטהור שבמקדש מפני שנעשה כמצותו. וסתם מתניתין דידן אליבא דחכמים וכדפרשינן לעיל: שנעשה כמצותו. שגילח במקדש כמצותו: מתני' או שולקן. שאינו מבושל יפה וושקוד''ר בלע''ז: את הזרוע בשלה. איכא למ''ד שלמה ואיכא למ''ד בזרוע שנתבשלה עם האיל במסכת חולין (דף צח:):

תוספות

בשלמים הכתוב מדבר. וכרבי יהודה דמתני' דאמר על שלמים יגלח שנאמר בהן ושחטו פתח אהל מועד: רבי יאשיה אומר אינו צריך הרי הוא אומר לא תעלה במעלות. כי הולך לעבוד עבודה ואינו כל כך דרך בזיון וקשה דמאי אינו צריך למדרש מסברא אלא מק''ו ובסיפרי אין הגירסא ר' יאשיה אומר אלא כל זה מדברי ת''ק והכי איתא התם או אינו אלא פתח אהל מועד ממש אמרת א''כ דרך בזיון או אינו אלא ממש כלומר דאין להוציא מסברא הפסוק ממשמעו הרי הוא אומר לא תעלה ק''ו לדבר בזיון: ולא במי שמחוסר הבאה ולקיחה ונתינה. שהרי שלמים נאכלין בכל העיר ואם מגלח פתח אהל מועד ודוד שלמים. בעי הרי מחוסר הבאה לקיחה ונתינה: וגילח (את) הנזיר פתח אהל מועד בזמן שהוא פתוח. כלומר ע''כ לאו פתח אהל מועד ממש דא''כ ה''ל דרך בזיון אלא בזמן פתח [פתוח]: ולא נזירה. משמע שטעמא דקרא שמא יתגרו בה פרחי כהונה אם תגלח פתח אהל מועד ממש אלא במדינה מגלחת במקום צנוע ולא יראוה פרחי כהונה: אינה כוחלת ופוקסת. הסוטה עומדת שם [בניוול] כדאמר בסוטה (דף ז:) היו קושרין חבל המצרי כו': ומשלח תחת הדוד. שהשלמים בו: אם גילח במדינה. שיש לו רשות לגלח במקום שירצה ואף על גב דכתיב אל פתח אהל מועד לאו פתח אוהל מועד קאמר כדדרשינן בגמ': לא היה משלח תחת הדוד. נראה דמכל מקום פשיטא ליה לתנא דאהני פשטא דקרא דמשמע דבירושלים הוא מגלח ואם היה מגלח בגבולין לא היה מגלח תחת הדוד דכתיב בקרא וגלח הנזיר פתח אהל מועד ולקח את שער ראש נזרו ונתן על האש אשר תחת זבח השלמים ואיכא תנא דדריש בגמ' יצא זה שמחוסר לקיחה הבאה ונתינה וה''נ מחוסר הבאת שערו מחוץ לירושלים לתתם תחת דוד השלמים בירושלים: אבל תגלחת טומאה לא היה משלח תחת הדוד. דוד של אשם נזיר טמא וחטאת העוף שלא תלה הכתוב נתינת שער תחת הדוד אלא בטהור: רבי מאיר אומר [הכל משלחין תחת הדוד]. בין נזיר טהור במדינה ובין נזיר טמא [במקדש]: חוץ מן הטמא שבמדינה בגמ' אמרינן מפני ששערו נקבר וכן שלהי תמורה (דף לד.) אבל קשה מנלן דנקבר וצ''ע: נוטל שער ראשו. כדאמר בברייתא והוא נוטל מן הרוטב כדמפרש ואזיל: מנלן אמר קרא תחת זבח השלמים מזבחו יהא תחתיו. מיתורא דזבח דרשינן הכי תחת השלמים יתן מזבחו: [חטאת] ואשם אמר קרא זבח לרבות חטאות ואשמות: א''כ לימא קרא שלמים וזבח מאי זבח השלמים. מדסמך זבח למדרש תחת השלמים יהיה מן הזבח: מפני ששערו נקבר. לא נתפרש מנלן: כאן וכאן. במקדש ובמדינה: או שולקן. בישול יותר [מדאי]: ואח''כ הותר הנזיר לשתות ביין. לכאורה נראה דהאי תנא כר''א דאמר בגמ' דאסור לשתות יין עד אחר כל המעשים שמפרש: כיון [שנזרק עליו] אחד מן הדמים. כדדרשינן בגמ' אחר מעשה יחידי:

הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר