סקר
איזו "בבא" הכי קשה?






 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

וְהָתַנְיָא וּבִלְבַד שֶׁיַּגְבִּיהַּ מִן הַקַּרְקַע טֶפַח כִּי תַּנְיָא הַהִיא בְּחַבְלָא דְּבֵינֵי בֵּינֵי
מַתְנִי' אֵין חֲמוֹר יוֹצֵא בַּמַּרְדַּעַת בִּזְמַן שֶׁאֵינָהּ קְשׁוּרָה לוֹ וְלֹא בַּזּוּג אַף עַל פִּי שֶׁהוּא פָּקוּק וְלֹא בְּסוּלָּם שֶׁבְּצַוָּארוֹ וְלֹא בִּרְצוּעָה שֶׁבְּרַגְלוֹ וְאֵין הַתַּרְנְגוֹלִים יוֹצְאִין בְּחוּטִין וְלֹא בִּרְצוּעָה שֶׁבְּרַגְלֵיהֶם וְאֵין הַזְּכָרִים יוֹצְאִין בָּעֲגָלָה שֶׁתַּחַת הָאַלְיָה שֶׁלָּהֶן וְאֵין הָרְחֵלִים יוֹצְאוֹת חֲנוּנוֹת וְאֵין הָעֵגֶל יוֹצֵא בְּגִימוֹן וְלֹא פָּרָה בְּעוֹר הַקּוּפָּר וְלֹא בִּרְצוּעָה שֶׁבֵּין קַרְנֶיהָ פָּרָתוֹ שֶׁל רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה הָיְתָה יוֹצְאָה בִּרְצוּעָה שֶׁבֵּין קַרְנֶיהָ שֶׁלֹּא בִּרְצוֹן חֲכָמִים
גְּמָ' מַאי טַעְמָא כְּדַאֲמַרַן וְלֹא בַּזּוּג אַף עַל פִּי שֶׁהוּא פָּקוּק מִשּׁוּם דְּמֶיחְזֵי כְּמַאן דְּאָזֵיל לְחִינְגָּא וְלֹא בְּסוּלָּם שֶׁבְּצַוָּארוֹ אָמַר רַב הוּנָא בֵּי לוֹעָא לְמַאי עָבְדִי לֵיהּ לְהֵיכָא דְּאִית לֵיהּ מַכָּה דְּלָא הָדַר חָיֵיךְ בַּיהּ וְלֹא בִּרְצוּעָה שֶׁבְּרַגְלוֹ דְּעָבְדִי לֵיהּ לְגִיזְרָא
וְאֵין הַתַּרְנְגוֹלִין יוֹצְאִין בְּחוּטִין דְּעָבְדִי לְהוּ סִימָנָא כִּי הֵיכִי דְּלָא לִיחְלְפוּ וְלֹא בִּרְצוּעָה דְּעָבְדִי לְהוּ כִּי הֵיכִי דְּלָא לִיתְבְּרוּ מָאנֵי
וְאֵין הַזְּכָרִים יוֹצְאִין בָּעֲגָלָה כִּי הֵיכִי דְּלָא לִחְמְטָן אַלְיָיתַיְהוּ
וְאֵין הָרְחֵלִים יוֹצְאוֹת חֲנוּנוֹת יָתֵיב רַב אַחָא בַּר עוּלָּא קַמֵּיהּ דְּרַב חִסְדָּא וְיָתֵיב וְקָאָמַר מִשָּׁעָה שֶׁגּוֹזְזִין אוֹתָהּ טוֹמְנִין לָהּ עֶזֶק בְּשֶׁמֶן וּמַנִּיחִין לָהּ עַל פַּדַּחְתָּהּ כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּצְטַנֵּן אֲמַר לֵיהּ רַב חִסְדָּא אִם כֵּן עֲשִׂיתָהּ מָר עוּקְבָא אֶלָּא יָתֵיב רַב פָּפָּא בַּר שְׁמוּאֵל קַמֵּיהּ דְּרַב חִסְדָּא וְיָתֵיב וְקָאָמַר בְּשָׁעָה שֶׁכּוֹרַעַת לֵילֵד טוֹמְנִין לָהּ שְׁנֵי עֲזָקִין שֶׁל שֶׁמֶן וּמַנִּיחִין לָהּ אֶחָד עַל פַּדַּחְתָּהּ וְאֶחָד עַל הָרֶחֶם כְּדֵי שֶׁתִּתְחַמֵּם אֲמַר לֵיהּ רַב נַחְמָן אִם כֵּן עֲשִׂיתָהּ יַלְתָּא אֶלָּא אָמַר רַב הוּנָא עֵץ אֶחָד יֵשׁ בִּכְרַכֵּי הַיָּם וְיַחְנוּן שְׁמוֹ וּמְבִיאִין קֵיסָם וּמַנִּיחִין לָהּ בְּחוֹטְמָהּ כְּדֵי שֶׁתִּתְעַטֵּשׁ וְיִפְּלוּ דַּרְנֵי רֹאשָׁהּ אִי הָכִי זְכָרִים נָמֵי כֵּיוָן דִּמְנַגְּחֵי זְכָרִים בַּהֲדָדֵי מִמֵּילָא נָפְלָן שִׁמְעוֹן נְזִירָא אָמַר קִיסְמָא דְּרִיתְמָא בִּשְׁלָמָא דְּרַב הוּנָא הַיְינוּ דְקָתָנֵי חֲנוּנוֹת אֶלָּא לְרַבָּנַן מַאי חֲנוּנוֹת דְּעָבְדִינַן לְהוּ מִילְּתָא דִּמְרַחֲמִינַן עֲלַיְיהוּ
וְאֵין הָעֵגֶל יוֹצֵא בְּגִימוֹן מַאי עֵגֶל בְּגִימוֹן אָמַר רַב הוּנָא בַּר נִירָא אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר מַאי מַשְׁמַע דְּהַאי גִּימוֹן לִישָּׁנָא דְּמֵיכַף דִּכְתִיב הֲלָכוֹף כְּאַגְמוֹן רֹאשׁוֹ
וְלֹא פָּרָה בְּעוֹר הַקּוּפָּר דְּעָבְדִי לָהּ כִּי הֵיכִי דְּלָא לִמְצְיוּהָ יָאלֵי וְלֹא בִּרְצוּעָה שֶׁבֵּין קַרְנֶיהָ אִי לְרַב דְּאָמַר בֵּין לְנוֹי בֵּין לְשַׁמֵּר אָסוּר אִי לִשְׁמוּאֵל דְּאָמַר לְנוֹי אָסוּר לְשַׁמֵּר מוּתָּר
פָּרָתוֹ שֶׁל רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה וַחֲדָא פָּרָה הַוְיָא לֵיהּ וְהָא אָמַר רַב וְאָמְרִי לָהּ אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב תְּרֵיסַר אַלְפֵי עִגְלֵי הֲוָה מְעַשַּׂר רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה מֵעֶדְרֵיהּ כׇּל שַׁתָּא וְשַׁתָּא תָּנָא לֹא שֶׁלּוֹ הָיְתָה אֶלָּא שֶׁל שְׁכֶינְתּוֹ הָיְתָה וּמִתּוֹךְ שֶׁלֹּא מִיחָה בָּהּ נִקְרֵאת עַל שְׁמוֹ
רַב וְרַבִּי חֲנִינָא וְרַבִּי יוֹחָנָן וְרַב חֲבִיבָא מַתְנוּ בְּכוּלֵּיהּ דְּסֵדֶר מוֹעֵד כָּל כִּי הַאי זוּגָא חַלּוֹפֵי רַבִּי יוֹחָנָן וּמְעַיֵּיל רַבִּי יוֹנָתָן כׇּל מִי שֶׁאֶפְשָׁר לִמְחוֹת לְאַנְשֵׁי בֵיתוֹ וְלֹא מִיחָה נִתְפָּס עַל אַנְשֵׁי בֵיתוֹ בְּאַנְשֵׁי עִירוֹ נִתְפָּס עַל אַנְשֵׁי עִירוֹ בְּכׇל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ נִתְפָּס עַל כָּל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ
אָמַר רַב פָּפָּא וְהָנֵי דְּבֵי רֵישׁ גָּלוּתָא מִיתַּפְסוּ אַכּוּלֵּי עָלְמָא כִּי הָא דְּאָמַר רַבִּי חֲנִינָא מַאי דִכְתִיב ה' בַּמִּשְׁפָּט יָבֹא עִם זִקְנֵי עַמּוֹ וְשָׂרָיו אִם שָׂרִים חָטְאוּ

רש"י

והתניא ובלבד שיגביה מן הקרקע טפח. אבל כל כמה דבעי ניפוק מתותיה ידיה: בחבלא דביני ביני. שבין ידו לגמל בההוא קאמר כמה דבעי נהוי ובלבד שיגביהנו מן הקרקע טפח כדי שתהא נראה הבהמה נמשכה בו דאי לא לא מיתחזי נטירותא דבהמה אלא כמשאוי בעלמא שאין נראה שאוחז ראשה בידו: מתני' בזוג. אישקליט''א: אע''פ. שחללו פקוק במוכין שאין העינבל שלו מקשקש להשמיע קול ובגמ' מפרש טעמא: סולם ורצועה וכל הנך דמתניתין מפרש בגמרא וכולהו משום דחייס עלייהו ואי נפלי אתי לאיתויי: עגלה. כגון קרון קטן שעושין לו תחת זנבו שראש זנב אותן האילים רחב כמין כר קטן ואין בו עצם אלא שומן ועב וכבד וכשנגרר לארץ נשרט ונשחת ועושים לו עגלה מתגלגלת אחריו כשהוא הולך והזנב קשור עליה: קופר. שרץ הוא שנימיו חדין כמחט וקורין לו הריצו''ן וקושרין עורו בדדי הפרה שלא יניקוה שרצים: ולא ברצועה שבין קרניה. דמשאוי הוא לה כדמפרש בגמרא: גמ' כדאמרן. שאינה קשורה בו מע''ש דלא גלי מאתמול שיהא צריכה לכך שיהא לה למלבוש: פקוק. סתום: לחינגא. לשוק למכור ותולין לו זוג להנאותו: בי לועא. שקושרין אצל הלחי: דלא הדר חייך לה. שלא יוכל להחזיר צוארו לצד המכה לחככה בשיניו וקושרן בצוארו וחשובים הן יותר מקשישין שעל גבי השבר ואי נפלו חייס עלייהו ומייתי להו בשגגה: לגיזרא. אנטורטלייר''י בלע"ז בהמ' שפסיעותיה קצרים ומכה רגליה זה בזה עושין לה כמין טבעת של עקלים או רצועות עבות וקושרין אותה למעלה מפרסות הרגל מקום שמנקשין זו בזו: דלא ליחלפו. בתרנגולי חבריהם: דלא ליתברו מאני. שקושרין שני רגליה יחד ברצועה קצרה שלא תוכל להרים רגליה ולהתיז: דלא ליחמטן. שלא ילקו בסלעים וטרשים בלניי''ר בלע''ז: לאחר שגוזזין אותה טומנים לה עזק בשמן. עד שיגדל צמרה: עזק. צמר גפן או כל דבר רך: פדחתה. מצחה: עשיתה מר עוקבא. ניהגת ברחל זו חשיבותו של מר עוקבא שהיה עשיר ואב בית דין וכי דרך חשיבותה לכך: ילתא. אשתו של רב נחמן: דרני. תולעים: קיסמא דריתמא. קיסם של רותם שמניחין לה בחוטמה: בר נירא. עול קטן שמניחין לעגל בצוארו שיהיה למוד לכוף ראשו לכשיגדל: דלא למציוה יאלי. שלא ינקוה עלוקה שקורין שנשוא''ש: בין לנוי בין לשמר אסור. דכל נטירותא יתירתא אמרי' משאוי הוא: (מתנו) בכולי סדר מועד כל כי האי זוגא. ארבעתן יחד: חלופי ר' יוחנן. יש מחליפין ר' יוחנן ומעיילי ר' יונתן: נתפש. נענש על עבירות שבידן: בכל העולם כולו. בכל ישראל כגון מלך ונשיא שאפשר לו למחות שיראין מפניו ומקיימין דבריו:

תוספות

מאי טעמא דילמא נפיל ואתי לאתויי. אע''ג דאוקימנא לעיל דאיירי בקשורה הכא מפרש לפום משמעות ריהטא דמתני' ומשום שהאריך לעיל לא חש להאריך הכא ומתוך פי' הקונט' משמע דל''ג דילמא נפיל ואתי לאתויי: משום דמיחזי כמאן דאזיל לחינגא. אבל משוי אינו שבטל אגב אפסר ומשום דילמא נפיל נמי ליכא למיחש כדחייש גבי זוג בריש במה אשה (לקמן דף נח: ושם) דהכא מיירי באריג ואמר התם כל שהוא אריג לא גזרו: דלא למציוה יאלי. פירש''י שאנשוא''ש דהיינו עלוקה ואין נראה דאין מוצצות אלא דם ועוד דהוה ליה למימר עלוקות ולא אשכחן דקרי להו יאלי בשום מקום ונראה דיאלי היינו נמי קופר דמתני' כדאמר בריש בבא בתרא (דך ד.) גבי הורדוס אהדר ליה כלילא דיאלי ונקרינהו לעיניה והאנקה מתרגמינן יאלי (ויקרא יא) והוא שקורין הירצו''ן. הוה מעשר ר' אלעזר בן עזריה כל שתא ושתא. הקשה ר''ת דאמר בפ' בתרא דבכורות (דף נג: ושם) דאין מעשר בהמה נוהג אחר החורבן מפני התקלה א''כ בזמן הבית הוה מעשר ומסתמא בן י''ג שנה היה כשעישר וא''כ מאי קאמר דהוה מעשר כל שתא ושתא דע''כ לא היה בשעת חורבן הבית לכל היותר כי אם בן י''ד או ט''ו שהרי רבי יוחנן בן זכאי משך נשיאותו אחר החורבן שנה או שנתים דכמה תקנות תקן אחר החורבן כדתנן משחרב בהמ''ק התקין רבי יוחנן בן זכאי ואחריו ר''ג היה נשיא שנתים או ג' קודם שמינו רבי אלעזר בן עזריה כדאמר בפרק תפלת השחר (דף כז:) אשתקד צעריה לרבי צדוק וקודם לכן צעריה לרבי יהושע על תקנת המועדות וכשהעמידוהו נשיא היה בן י''ח שנה כדאמר התם הרי בשעת החורבן היה בן י''ד או ט''ו לכל היותר וי''ל דקודם גזרה הוה מעשר אי נמי אפוטרופוס הוה מעשר בקטנותו והר''ר אלחנן מפרש הוה מעשר אחר חורבן בהמת ארנונא למלך: רב ור' חנינא ור' יוחנן ורב חביבא מתני. פירוש מתני הך שמעתא דאמר בסמוך והשתא פסק הש''ס למילתיה וקאמר בכולי (הש''ס) כל כה''ג זוגא מיחלפא רבי יוחנן כו' ולא קאי מתני אחילוף כך קבל רבינו שמואל בשם רבינו שלמה ששמע מרבי אליעזר רבו:

הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר