קא משמע לן [השמיעה לנו המשנה] שהלכה היא ואינה תלויה בדיני ירושה, אלא כך קיבלו — שהבן בלבד מגלח על נזירות אביו, ולא הבת.

א איבעיא להו [נשאלה להם ללומדים]: האם פליגי רבנן עליה [חולקים חכמים עליו] על ר' יוסי או לא פליגי [חולקים]? ואם תימצי [תמצא, תרצה] לומר שהם פליגי [חולקים], אם כן האם חולקים הם ארישא [על תחילתה] או אסיפא [על סופה] של ההלכה שאמר? ומביאים פתרון, תא שמע [בוא ושמע] מן הברייתא: כיצד אמרו אופן שבו האיש מגלח על נזירות אביו?

— מי שהיה אביו נזיר והפריש אביו מעות לנזירותו, ומת, ואמר הבן "הריני נזיר על מנת שאגלח על מעות אבא" — זהו שמגלח על מעות אביו. אבל מי שהיה הוא ואביו נזירים והפריש אביו מעות לנזירותו ומת — הרי אלו יפלו לנדבה, אלו דברי ר' יוסי.

ר' אליעזר ור' מאיר ור' יהודה אמרו: זה הוא שמגלח על מעות אביו. ומן ההדגשה "זה הוא" משמע שהם חולקים על ר' יוסי לגמרי, ובמקרה שאמר ר' יוסי שמגלח על נזירות אביו סבורים הם שאינו מגלח, ולהיפך, במקרה שסבור ר' יוסי שאינו מגלח סבורים הם שמגלח.

ב בעי [שאל] רבה: יש לו שני בנים נזירים מהו? וצדדי השאלה: האם נאמר הילכתא גמירין לה [הלכה אנו למודים אותה] שהבן מגלח על נזירות אביו, ולכן כל מי דקדים [שקודם] מבין שני הבנים, וגלח [מגלח] על נזירות אביו — גלח [מגלח] וזוכה בכל הכסף, או דילמא [שמא] מדין ירושה גמירין לה [למודים אנו אותה] ולכן פלגא הוי [חצי הוא], שכל אחד מהם מקבל?

בדומה לזה בעי [שאל] גם רבא: אם היו שני הבנים הנזירים אחד בכור ואחד פשוט, מאי [מה] יהא הדין? האם הילכתא גמירין לה [בהלכה למודים אותה] שבן מגלח, מקבל דמי תגלחת על נזירות אביו, ואין זה מדיני ירושה, והילכך לא בעי גלוחי לפום מאי דשקיל [ולכן אינו צריך לגלח, לפי מה שמקבל] כל בן בירושתו, אלא כל אחד יקבל חצי, או כל הקודם יזכה. או דילמא [שמא] ירושה היא, וכי היכי דשקיל [וכמו שהוא, הבכור, נוטל] בנכסים בכלל פי שנים, הכי [כך] גם מגלח, מקבל בדמי התגלחת פי שנים?

ואם תימצי [תמצא] לומר: ירושה היא, ולפום [ולפי] מה דשקיל [שנוטל בנכסים] מגלח, ואולם בעניינים של חולין הוא דאית ליה [שיש לו] לבכור פי שנים, אבל בהקדש — לא. או דילמא [שמא] כיון דקני ליה [שקונה אותו] ממון לגלוח, שהרי בן מגלח על נזירות אביו, לא שנא [אינו שונה]?

ועוד יש לשאול: היה אביו נזיר עולם והוא נזיר סתם, או אביו נזיר סתם והוא נזיר עולם, מאי [מה] הדין לענין תגלחת הבן על נזירות אביו? האם לומר: כי גמירין הילכתא [כאשר למדנו את ההלכה] שבן מגלח על נזירות אביו, הרי זה כששניהם האב והבן נזירים בסתם נזירות, או דילמא [שמא] לא שנא [אינו שונה], והוא הדין אם כל אחד מהם נזיר מסוג אחר?

ואם תימצי [תמצא] לומר: הכא אידי ואידי [כאן זה וזה] יש בהם מכל מקום צד שווה, ששניהם נדרי נזירות טהרה, ולכן בן מגלח על נזירות אביו, בעי [שאל] רב אשי: אם היה אביו נזיר טמא והוא נזיר טהור או היה אביו נזיר טהור והוא נזיר טמא, מאי [מה] יהא הדין? האם מגלח במעות אביו, או לא? לכל השאלות הללו לא נמצאה תשובה, ולכן תיקו [תעמוד] השאלה במקומה.

א משנה בית שמאי אומרים: הקדש שהקדיש אדם מתוך טעות, מכל מקום הקדש הוא,