מר זוטרא בריה [בנו] של רב מרי אמר: האי [זו] השאלה שאנו דנים בה עתה ביחס לאשה שהתפיסה נדרה באשה אחרת, מה יהא הדין אם הופר נדרה של הראשונה היינו [זוהי] ביסודה שאלתו של רמי בר חמא בנושא אחר. דבעי [ששאל] רמי בר חמא: אם אומר אדם על דבר מסויים: "הרי זה אסור עלי כבשר זבח שלמים", מהו הדין? האם יש כאן נדר האוסר את הדבר, או לא?

וצדדי השאלה: האם כי [כאשר] מתפיס איניש [אדם] בנדר, שאומר "דבר זה יהא כמו זה" בעיקרא [בעיקרו] הוא מתפיס. ואף כאן, כיון שמתחילה, לפני זריקת הדם על המזבח, היה הבשר אסור בהנאה — נמצא שהתפיס בדבר שהוא אסור בהנאה והנדר חל. או דלמא [שמא] בצננא [בצונן = בהיתר] מתפיס את נדרו, והרי זבחי שלמים אחר זריקת הדם מותרים באכילה ואין הדבר נאסר עליו? ולכאורה שאלה זו דומה לשאלה בענין נדרה של האשה השניה, האם היא מתפיסה בעיקרו — תחילתו של הנדר הראשון — לפני שהופר, או בצד ההיתר שבו — לאחר מכן.

את ההצעה הזו דוחים: מי דמי [האם דומים] הדברים? התם [שם] כיון שאמר "הרי עלי כבשר זבח שלמים", אף על גב [אף על פי] שלאחר שנזרק דמו מצי אכיל ליה [יכול לאכול אותו] בחוץ, מכל מקום עדיין מיקדש קדיש [קדוש] הוא לעניינים שונים, ויש כאן נדר בדבר שיש בו איסור מסויים. אבל הכא [כאן] אי סלקא דעתך [אם עולה על דעתך] לומר שמי שמתפיס — בצננא קא מתפיס [בצונן, בהיתר, הוא מתפיס] הא [הרי] הפר לה בעלה ואין כאן צד נדר כלל, ואין משמעות לדברים! איכא דאמרי [ויש שאומרים] שאין מקבלים את הדחיה הזו. ולדעתם, אכן היינו [זו היא] השאלה של רמי בר חמא ודאי.

ועוד שואלים: אמרה לה לחבירתה שנדרה בנזיר, בנוסח "הריני נזירה בעיקביך" ואחרי כן היפר בעלה של הראשונה את נדר אשתו, מהו דינה של השניה? וצדדי השאלה: האם "הריני בעיקביך" משמעותו בכולא מילתא [בכל הדבר], ולכן שריא [מותרת], שהרי לבסוף הותרה אף הראשונה. או דלמא כמיקמי דליפר [שמא כלפני שיפר] לה בעלה משמע, ולכן אסירא [אסורה]?

ומציעים: תא שמע [בוא ושמע] פתרון לשאלה ממה ששנינו: האשה שנדרה בנזיר (נדר נזירות) ושמע בעלה ואמר "ואני" — אינו יכול להפר שנמצא מיפר בכך את נדרו שלו, שהתפיס בשלה, ואינו יכול לעשות זאת. ואי סלקא דעתך [ואם עולה על דעתך] לומר כי אמר [כאשר אומר] לה "הריני בעיקביך" — בעיקרא קא [בעיקר הנדר הריהו] מתפיס ואינו תולה את נדרו בנדרה לכל אורך הנזירות, אם כן ליפר [שיפר] לה לדידה ולוקים דידיה [את שלה ויקים את שלו], כלומר, הוא ישאר באיסורו!

אלא לאו שמע מינה בכולא דמילתא [האם לא תלמד מכאן שבכל הדבר] הוא מתפיס, והלכך (ולכן) אפשר לדייק כך: דווקא הוא שלא מצי מיפר [יכול להפר] משום שאם יפר — נמצא כמיפר גם את נדרו שלו, הא [הרי] אשה שאמרה "הריני בעיקביך" היא נמי [גם כן] מותרת בהפרת נדר הראשונה?

ודוחים: לא, לעולם יכול אתה לומר כי בעיקרא [בעיקרו] של נדר הוא מתפיס, והכא [וכאן], בבעל, סיבה אחרת יש לכך שאינו יכול להפר, כיון דאמר [שאומר] לה "ואני" — כאומר "קיים ליכי (לך) "דמי [נחשב], שבקבלת הנדר הוא ממילא גם מקיים את נדרה. ולכן, אי מתשיל אהקמתו [אם הוא נשאל לחכם על הקמתו], שרוצה להתחרט על שהקים את נדרה — מצי מיפר [יכול להפר], ואי [ואם] לא נשאל — לא.

א שנינו במשנה: אמר הבעל "הריני נזיר ואת" ואמרה אשתו אחריו "אמן" — מיפר את שלה, ושלו קיים. ורמינהו [ומשליכים, מראים סתירה] ממה ששנינו בברייתא: מי שאמר לאשתו "הריני נזיר ואת", ואמרה "אמן" — שניהם אסורין, ואם לאו [לא], שלא ענתה "אמן" — שניהם מותרין, מפני שתלה את נדרו בנדרה, שהתכוון לומר: הריני נזיר אם את תהיי נזירה, ואם היא לא קיבלה על עצמה — אף נדרו בטל. הרי שלפי הברייתא אינו יכול להפר את נדרה אם אמרה "אמן", והרי זה שלא כמשנתנו.

אמר רב יהודה: תני [שנה], תקן את הנוסח בברייתא כך: "מיפר את שלה ושלו קיים" כמשנתנו, ולא בנוסח "שניהם אסורים". אביי אמר: אפילו תימא כדקתני [תאמר כפי ששנויה] הברייתא, ועדיין יש לומר שיש הבדל בדרך שבה נאמרו הדברים; בברייתא מדובר כגון דקאמר [שאומר] לה משפט שלם אחד: "הריני נזיר ואת" דקא תלי [שתולה] את נדרו בנדרה, ומשום כך אם היא אינה נזירה — אף נדרו בטל.