|
טקסט הדף מנוקד
תַּנְיָא נָמֵי הָכִי מִי שֶׁאָמַר הֲרֵינִי נָזִיר וְשָׁמַע חֲבֵירוֹ וְשָׁהָה כְּדֵי דִבּוּר וְאָמַר וַאֲנִי הוּא אָסוּר וַחֲבֵירוֹ מוּתָּר וְכַמָּה כְּדֵי דִבּוּר כְּדֵי שְׁאֵילַת שָׁלוֹם תַּלְמִיד לָרַב
לֵימָא מְסַיְּיעָא לֵיהּ מִי שֶׁאָמַר הֲרֵינִי נָזִיר וְשָׁמַע חֲבֵירוֹ וְאָמַר וַאֲנִי וַאֲנִי וְתוּ לָא תַּנָּא כִּי רוֹכְלָא לִיחְשֹׁיב וְלֵיזִיל וְלִיתְנֵי חַד וְלַשְׁמְעִינַן הָנֵי הָכָא נָמֵי וּמִשּׁוּם דְּקָתָנֵי סֵיפָא הוּתַּר הָרִאשׁוֹן הוּתְּרוּ כּוּלָּן הוּתַּר הָאַחֲרוֹן הָאַחֲרוֹן מוּתָּר וְכוּלָּן אֲסוּרִין מִכְּלָל דְּאִיכָּא אֶמְצָעִי וּמִשּׁוּם הָכִי קָתָנֵי וַאֲנִי וַאֲנִי אִיבַּעְיָא לְהוּ חַד בְּחַבְרֵיהּ מִיתְּפִיס אוֹ דִּלְמָא בְּקַמָּא מִיתַּפְסִי לְמַאי נָפְקָא מִינַּהּ לְאִתְּפוֹסֵי וּמֵיזַל אִי אָמְרַתְּ חַד בְּחַבְרֵיהּ מִתְּפִיס מִתַּפְסִין וְאָזְלִין לְעוֹלָם וְאִי אָמְרַתְּ בְּקַמָּא מִתַּפְסִי טְפֵי מִכְּדֵי דִבּוּר לָא מִתַּפְסִין מַאי תָּא שְׁמַע הֲרֵינִי נָזִיר וְשָׁמַע חֲבֵירוֹ וְאָמַר וַאֲנִי וַאֲנִי וְתוּ לָא מִידֵּי שְׁמַע מִינַּהּ בְּקַמָּא הוּא דְּמִתַּפְסִי דְּאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ חַד בְּחַבְרֵיהּ מִיתְּפִיס לִיתְנֵי טוּבָא וַאֲנִי תַּנָּא כִּי רוֹכְלָא לִיחְשֹׁיב וְלֵיזִיל וְלִיתְנֵי חַד וְלַשְׁמְעִינַן כּוּלְּהוֹן אַיְּידֵי דְּקָתָנֵי הוּתַּר הָרִאשׁוֹן הוּתְּרוּ כּוּלָּן הוּתַּר הָאַחֲרוֹן הָאַחֲרוֹן מוּתָּר וְכוּלָּן אֲסוּרִין מִכְּלָל דְּאִיכָּא אֶמְצָעִי מִשּׁוּם הָכִי קָתָנֵי וַאֲנִי וַאֲנִי תָּא שְׁמַע הוּתַּר הָרִאשׁוֹן הוּתְּרוּ כּוּלָּן רִאשׁוֹן הוּא דִּשְׁרוּ הָא אֶמְצָעִי לָא שְׁמַע מִינַּהּ בְּקַמָּא מִתַּפְסִין אֵימָא לָךְ לְעוֹלָם חַד בְּחַבְרֵיהּ מִתְּפִיס וְאַיְּידֵי דְּבָעֵי מִיתְנֵא הוּתְּרוּ כּוּלָּן דְּאִי תְּנָא אֶמְצָעִי אִיכָּא רִאשׁוֹן דְּלָא מִשְׁתְּרֵי מִשּׁוּם הָכִי קָתָנֵי רִאשׁוֹן תָּא שְׁמַע הוּתַּר הָאַחֲרוֹן הָאַחֲרוֹן מוּתָּר וְכוּלָּן אֲסוּרִין דְּלָא אִיכָּא אַחֲרִינָא בָּתְרֵיהּ אֲבָל אֶמְצָעִי דְּאִיכָּא אַחֲרִינָא בָּתְרֵיהּ מִשְׁתְּרֵי שְׁמַע מִינַּהּ חַד בְּחַבְרֵיהּ מִתְּפִיס לְעוֹלָם אֵימָא לָךְ בְּקַמָּא מִיתַּפְסִין וּמַאי אַחֲרוֹן דְּקָתָנֵי אֶמְצָעִי וְאַיְּידֵי דִּתְנָא רִאשׁוֹן תְּנָא אַחֲרוֹן תָּא שְׁמַע דְּתַנְיָא בְּהֶדְיָא הוּתַּר הָרִאשׁוֹן הוּתְּרוּ כּוּלָּן הוּתַּר הָאַחֲרוֹן הָאַחֲרוֹן מוּתָּר וְכוּלָּן אֲסוּרִין הוּתַּר אֶמְצָעִי הֵימֶנּוּ וּלְמַטָּה מוּתָּר הֵימֶנּוּ וּלְמַעְלָה אָסוּר שְׁמַע מִינַּהּ חַד בְּחַבְרֵיהּ מִתְּפִיס שְׁמַע מִינַּהּ הֲרֵינִי נָזִיר וְשָׁמַע חֲבֵירוֹ וְאָמַר פִּי כְּפִיו וּשְׂעָרִי כִּשְׂעָרוֹ וְכוּ' מִשּׁוּם דְּאָמַר פִּי כְּפִיו וּשְׂעָרִי כִּשְׂעָרוֹ הֲרֵי נָזִיר רש"יתניא נמי הכי. דבעינן שיהו נתפסין בתוך כדי דבור: הוא אסור. הראשון שאמר הריני נזיר והשני שאמר ואני מותר לפי ששהה כדי דבור הא אם לא שהה הרי זה נזיר כמותו: לימא מסייע ליה מי שאמר הריני נזיר ושמע חבירו ואמר ואני ואני. ומדלא קתני אלא הנך תרין ש''מ דמשום דאי קתני טפי לא הוי כדי דבור של ראשון ואנן בעינן דליהוי תוך כדי דבור ותו לא: מהכא לא תסייע ליה דבדין הוא דהוה ליה למיתני עד מאה אלא לאו אורחיה דתנא כי רוכלא דמחזר על העיירות בפרגמטי' שלו והולך ומכריז ומונה יש לי מחטין וכוסות וקערות ה''נ ליחשיב וליזיל: ואי לאו משום דווקא ליתני חד ותו לא ולשמעינן הני (הכי נמי) לאו דווקא הוי בתוך כדי דבור: אין ה''נ אלא משום דלא משכחת בה אמצעי דאיבעי ליה למיתנא משום הכי נמי תני ואני ואני: איבעיא להו חד בחבריה מיתפיס. [ולא] כר''ל ואפילו עד מאה מיתפסין ואזלין: ת''ש ואני ואני. מדלא קתני טפי ש''מ דהיינו טעם דבקמא מיתפסין: ראשון הוא דשרי. כלומר משום ראשון דאישתרי אישתרו נמי כולהו הא אם הותר אמצעי לא יהא מותר אחרון שלמטה הימנו וש''מ דטעמא הוי משום דבקמא מיתפסין: לעולם. אימא לך חד בחבריה מיתפיס. וכי הותר אמצעי הותר נמי אחרון והא דלא קתני לה משום דלא אפשר דאיידי דבעי למיתנא כי הותר ראשון הותרו כולן משום שאם אין ראשון אין אמצעי ואין אחרון ואי תני אמצעי לא מצי למיתנא הותרו כולן דהא איכא ראשון דלא משתרי כו': מדקאמר האחרון מותר וכולן אסורים. ואפילו אותו שהתפיסו לאחר שלישי שמע מינה דבקמא מיתפסין ומשום הכי לא מישתרו: א''ל מהכא ליכא למשמע מידי דהכא מיירי דליכא אחרינא בהדיה והא דקאמר וכולן אסורים אאמצעי ואראשון קאי: אבל אמצעי דאיכא אחרינא בהדיה. כלומר דאי לא דייקת מינה להאי גיסא דוק מינה לאידך גיסא דמדקאמר האחרון מותר וכולן אסורין דליכא אחרינא בהדיה מכלל דאי הותר אמצעי דאית ליה אחריני בהדיה דאישתרי נמי ההוא בתרא דמיתפיס ביה וש''מ דחד בחבריה מתפיס: לעולם אימא לך . בקמא מיתפסין והאי אחרון דקאמר היינו אמצעי. וקאמר לך דאפי' של אחרון לא הותר משום דבקמא מיתפסין והאי דקאמרי ליה אחרון לאו דוקא אלא איידי דתנא ראשון תנא אחרון: ת''ש דתניא בהדיא כו' הותר האמצעי הימנו ולמטה מותר. דהיינו אחרון וש''מ דכל חד וחד בחבריה מתפיס ש''מ: משום דקאמר פי כפיו. דמשמע דקאמר פי נזיר ושערי נזיר מי הוי נזיר: תוספותתניא נמי הכי. פירוש כרבי שמעון בן לקיש: מי שאמר הריני נזיר ושמע חבירו ושהה כדי דבור. פי' כדי דבור דווקא ולא יותר ואומר מיד ואני הוא אסור פירוש הראשון שנדר בנזיר וחבירו מותר אלמא דלא מצי לאיתפוסי אלא שהן כולם תוך כדי דבור אבל הרביעי ששהה אחר כדי דבור לא כר''ל: לימא מסייע ליה מי שאמר הריני נזיר. מתניתין היא וכו' וקתני ואני ותו לא לרבי יהודה נשיאה מצי למיתני ואני ואני ארבע פעמים וא''ת ולרשב''ל נמי ניתני ואני ואני שלש פעמים וי''ל דהכי קאמר בשלמא לרשב''ל [לא] איצטריכא ליה למתני אלא ב' פעמים ואני לאשמועינן דגם השני נתפס בראשון שהוא תוך כדי דבור ואע''ג דאמצעי מפסיק בדבורו בין ראשון לשלישי והוא הדין דגם לשלישי שיאמר ואני יתפיס בראשון דאין שום סברא לחלק בין שני לשלישי ששניהם עומדים תוך כדי דבור אבל לר' יהודה נשיאה אי איתא דרביעי נמי נתפס בראשון ליתני דהא ודאי חדוש הוא ואיצטריכא לי' לאשמועינן אע''ג דשהו כבר תוך כדי דבור כיון שהוא סמוך לאלתר לכדי דבור ומשני אטו תנא כי רוכלא כו' כלומר אה''נ דהוי מצי לאיתנויי ארבע פעמים ואני ולא חש למנות כל מה שהיה יכול למנות: ומשני אה''נ ומשום דקתני סיפא וכו' מכלל דאיכא אמצעי משום הכי קתני ואני ואני. וא''ת דהיא גופא תיקשי דליתני חד ואני וסיפא ליתני הותר הראשון הותר השני הותר השני לא הותר הראשון וי''ל דלמ''ד לקמן חד בחבריה מתפיס נקט למידק מיניה אחרון הוא דליכא אחריני בתריה אבל אמצעי דאיכא אחריני בתריה ומישתרי אותו שאחריו כדדייק לקמן ולמ''ד דבקמא מיתפסו ותני אמצעי למידק כבסמוך ראשון הוא דשרי של אחריו הא אמצעי לא הותר של אחריו דבקמא מתפיס: חד בחבריה מתפיס. דהיינו כל אחד בסמוך לו ובתוך כדי דבור לחבירו או דלמא בקמא שאמר הריני נזיר מיתפסו כולם: מיתפסו ואזלו לעולם. ואפי' מאה ואי בקמא מיתפיס טפי מכדי דבור לא היה מיתפיס לרשב''ל כדאית ליה ולרבי יהודה נשיאה אפי' ד' כיון דבסמוך לכדי דבור לאלתר: ת''ש מי שאמר הריני נזיר וכו' דאי ס''ד חד בחבריה מיתפיס ליתני ואני ואני טובא: מכלל דאיכא אמצעי מש''ה קתני ואני ואני. ולדקדק [דאיכא] אמצעי כמו שדקדק והולך לשתי פנים מתניתין: ראשון הוא דשרו. אותם שאחריו (יד נזירה) מתפיס מדלא קתני הותר אמצעי הותר אחרון: אחרון הוא דליכא אחריני בתריה. הלכך כשהותר הוא כולן אסורין אבל לאמצעי דאיכא אחריני בתריה לא מצי למיתני הותר הוא כולן אסורים דשל אחרון נמי הותר: ש''מ חד בחבריה מיתפיס. מדלא תנא הותר האמצעי הוא מותר וכולן אסורין ומשני דאחרון היינו אמצעי ואיידי דתנא ראשון תנא לישנא דאחרון והא נמי דהוא אחרון לראשון תא שמע דתניא בהדיא וכו' הותר אמצעי הימנו ולמטה מותר אלמא חד בחבריה מיתפיס: דאמר פי כפיו מיין. כלומר במתניתין שאני הואיל ושמע חבירו שנדר ודאי קאמר הכי לענין איסור יין אבל בברייתא דקאמר מעצמו בלא שמיעה דחבירו נזיר לאו כלום הוא כיון דאין הנשמה [תלויה בו] ופי כפיו מיין מהני אפילו לרבי שמעון דאמר לעיל (דף ג:) עד שיזיר מכולן הכא מודה דלא גרע מידות וכן מהריני מסלסל ומכלכל דפ''ק (לעיל דף ב.) דהוי נזיר וא''ת כי אמר נמי ידי נזיר [נימא] דה''ק ידי כידו מלהטמאות למתים ורגלי כרגלו מלהכנס בבית הקברות וי''ל דאה''נ דאי שמע לחבירו שנדר בנזיר ואמר ידי כידו מהני וה''נ תניא בתוספתא (פ''ג) ברישא דברייתא בהדיא ידי כידו רגלי כרגלו הרי זה נזיר: הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|