והיה זה בקיטונא דבי רב [בחדר בית המדרש] כשהיה עומד, והיה יחידי והיה זה בלילה.

אמר רבה אמר רב נחמן: הלכה, נשאלין להתיר נדרים כשהוא עומד, יחידי, ובלילה, ובשבת, ובקרובים, ואפילו היה להן פנאי מבעוד יום.

על כך שואלים: עומד? והתניא [והרי שנינו בברייתא] : ירד רבן גמליאל מן החמור ונתעטף וישב והתיר לו נדרו. ומדוע ישב? ומשיבים, רבן גמליאל סבר: פותחין בחרטה. כלומר, אין מתירים סתם, אלא יש צורך לחפש פתח להתיר ולמצוא אופן של חרטה על הנדר מתחילתו, מיעקר נדרא בעינן [לעקור את הנדר אנו צריכים] ומשום כך בעי עיוני [צריך לעיין בדבר], אהכי [משום כך] ישב. ואילו רב נחמן סבר: אין פותחין בחרטה שאין צורך לחפש פתח כזה, ולכן יכול להתיר את הנדר אפילו כשהוא מעומד.

אמר ליה [לו] רבא לרב נחמן: חזי מר [יראה אדוני] האי מרבנן דאתא ממערבא [אחד החכמים שבא מארץ ישראל] ואמר: איזדקיקו ליה רבנן [נזקקו לו חכמים] להתיר נדר לבריה [לבנו] של רב הונא בר אבין, ושרו ליה נדריה [והתירו לו את נדרו] ואמרו ליה [לו] : זיל ובעי רחמי [לך ובקש רחמים] על נפשך [עצמך] שחטאת במה שנדרת. דתני [ששנה] רב דימי אחוה [אחיו] של רב ספרא: כל הנודר, אף על פי שהוא מקיימו לנדר — נקרא חוטא. אמר רב זביד: מאי קרא [מהו הכתוב] המלמד על כך — "וכי תחדל לנדר לא יהיה בך חטא" (דברים כג, כג), הא [הרי] אם לא חדלת ונדרת — איכא [יש] בזה חטא.

א תניא [שנויה ברייתא] : האומר לאשתו "כל נדרים שתדורי אי אפשי (אין רצוני) שתדורי" או אמר לה "אין זה נדר" — לא אמר כלום שאין זה נוסח של הפרה. ולענין קיום אם אמר לה "יפה עשית" או "אין כמותך" או "אם לא נדרת מדירך אני" — דבריו קיימין והרי זה קיומו של הנדר.

לא יאמר אדם לאשתו בשבת כשהוא מפר את נדרה "מופר ליכי [לך] "או "בטיל ליכי [לך] " כדרך שאומר לה בחול, אלא אומר לה אם נדרה ממאכל ומשתה "טלי ואכלי" "טלי ושתי", והנדר בטל מאליו. אמר ר' יוחנן: וצריך בכל זאת שיבטל בלבו את הנדר, ולא די כשאומר לה לאכול או לשתות.

תניא [שנויה ברייתא], בית שמאי אומרים: בשבת מבטל את הנדר בלבו, בחול מוציא בשפתיו את ביטולו של הנדר. ובית הלל אומרים: אחד זה ואחד זה בין בשבת ובין בחול, דיו שיהיה מבטל בלבו, ואין צריך להוציא בשפתיו.

ב אמר ר' יוחנן: חכם שאמר בלשון בעל, שאמר שהוא מפר את הנדר, ובעל שאמר בלשון חכם שהוא מתיר את הנדר — לא אמר כלום, שכל אחד מהם יש לו ייפוי כוח לבטל הנדר באופן זה דווקא, ולא באופן אחר.

דתניא [שכן שנינו בברייתא] באותו ענין, שעל הכתוב הפותח פרשת נדרים "זה הדבר אשר צוה ה'" (במדבר ל, ב) אמרו חכמים: מן ההדגשה "זה" למדים כי החכם מתיר את הנדר ואין בעל מתיר. שיכול הייתי לומר: ומה חכם שאין מפר נדר — בכל זאת מתיר אותו, בעל שמפר נדר אינו דין שמתיר? תלמוד לומר: