"השטן" בחושבניה [בחשבונו בגימטריה] תלת מאה ושיתין [שלוש מאות ושישים] וארבעה כנגד ימות השנה, חוץ מיום הכיפורים שאין הוא שולט בו. ואמר רמי בר אבא: כתיב [נאמר] בתחילה השם "אברם", וכתיב [ונאמר] לאחר שנצטווה על המילה ששינה ה' את שמו ל"אברהם" (בראשית יז, ה). בתחלה המליכו הקדוש ברוך הוא על מאתים וארבעים ושלשה אברים כגימטריה של "אברם", ולבסוף כשנימול המליכו על מאתים וארבעים ושמונה אברים כגימטריה של "אברהם",

אלו הן האברים הנוספים: שתי עינים, ושתי אזנים, וראש הגוייה (אבר המין), שיהא לו שלטון גמור עליהם ולא יפעלו אלא לפי רצונו בלבד.

ואמר רמי בר אבא: מאי דכתיב [מהו שנאמר] "עיר קטנה ואנשים בה מעט ובא אליה מלך גדול וסבב אותה ובנה עליה מצודים גדולים. ומצא בה איש מסכן חכם ומלט הוא את העיר בחכמתו, ואדם לא זכר את האיש המסכן ההוא" (קהלת ט, יד-טו). "עיר קטנה" — זה הגוף, "ואנשים בה מעט" — אלו אברים, "ובא אליה מלך גדול וסבב אתה" — זה יצר הרע, "ובנה עליה מצודים וחרמים" — אלו עונות,

"ומצא בה איש מסכן וחכם" — זה יצר טוב, "ומלט הוא את העיר בחכמתו" — זו תשובה ומעשים טובים שהיצר הטוב גורם לאדם לעשותם. "ואדם לא זכר את האיש המסכן ההוא" כוונתו שבשעת התגברות יצר הרע לית דמדכר ליה [אין מי שזוכר אותו] ליצר טוב.

ובאותו אופן פירשו את הפסוק "החכמה תעז לחכם מעשרה שליטים אשר היו בעיר" (קהלת ז, יט). "החכמה תעז לחכם" — זו תשובה ומעשים טובים, "מעשרה שליטים" — אלו שתי עינים, ושתי אזנים, ושתי ידים, ושתי רגלים, וראש הגוייה, ופה, שהם החלקים החשובים שבהם פועל ונפעל האדם.

אמר ר' זכריה משום (בשם) ר' ישמעאל: ביקש הקדוש ברוך הוא להוציא (להמשיך) כהונה משם, כלומר, שגם בניו יהיו כהנים, שנאמר בשם עצמו: "והוא כהן לאל עליון" (בראשית יד, יח). כיון שהקדים שם ברכת אברהם לברכת המקום — הוציאה את הכהונה מאברהם, שיהיו בני אברהם כהנים ולא בני שם.

ומנין שהקדים ברכת עבד לברכת הרב — שנאמר: "ויברכהו ויאמר ברוך אברם לאל עליון קנה שמים וארץ וברוך אל עליון" (בראשית יט-כ). אמר לו אברהם: וכי מקדימין ברכת עבד לברכת קונו? היית צריך לברך קודם את הקדוש ברוך הוא! מיד נתנה הקדוש ברוך הוא את הכהונה לאברהם, שנאמר: "נאם ה' לאדני שב לימיני עד אשית איביך הדם לרגליך" (תהלים קי, א), ובתריה כתיב [ואחריו נאמר]: "נשבע ה' ולא ינחם אתה כהן לעולם על דברתי מלכי צדק" (תהלים קי, ד). כלומר, על (בגלל) דיבורו ("דברתי") של מלכי צדק שדיבר שלא כהוגן, לכן יהיה זרע אברהם כהן לעולם לה'.

ומעירים: והיינו דכתיב [וזהו שנאמר] בדקדוק לשון הכתוב על מלכי צדק "והוא כהן לאל עליון" (בראשית יד, יח) להדגיש: הוא כהן, ואין זרעו כהן.

א משנה אין הבדל בהלכה בין המודר הנאה מחבירו שנאסר בנדר שלא להנות מחבירו כלל, למודר הימנו רק ממאכל, אלא לענין דריסת הרגל בחצירו ובביתו, ושימוש בכלים שאין עושין בהם אוכל נפש.

ולכן המודר מאכל מחבירו לא ישאילנו חבירו גם כלים שעושים בהם מאכל, כגון נפה וכברה וריחים ותנור, אבל משאיל לו חלוק וטבעת וטלית ונזמים, שאינם כלים למאכל, ואילו המודר הנאה אסור להשאיל גם כלים אלה.

ב גמרא מאן [מיהו] התנא ששנה משנה זו? אמר רב אדא בר אהבה: שיטת ר' אליעזר היא, דתניא [שכן שנינו בברייתא] ר' אליעזר אומר: אפילו ויתור, דבר שכרגיל אנשים מוותרים עליו לאחרים ואין מקפידים בו, אסור במודר הנאה. ולכן נאמר במשנה שהמודר הנאה אסור אפילו לדרוס בחצירו של חבירו, למרות שאין זה דבר שאנשים מקפידים עליו כרגיל.

ג שנינו במשנה: המודר מאכל מחבירו לא ישאילנו נפה וכברה וכו'.