סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

אֲבָל לֹא מֵעִיר לִכְרַךְ וְלֹא מִכְּרַךְ לְעִיר מוֹצִיאִין מִנָּוֶה הָרַע(ה) לְנָוֶה הַיָּפֶה אֲבָל לֹא מִנָּוֶה הַיָּפֶה לְנָוֶה הָרַע(ה) רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר אַף לֹא מִנָּוֶה רַע(ה) לְנָוֶה יָפֶה מִפְּנֵי שֶׁהַנָּוֶה הַיָּפֶה בּוֹדֵק גְּמָ' בִּשְׁלָמָא מִכְּרַךְ לָעִיר דְּבִכְרַךְ שְׁכִיחִי כֹּל מִילֵּי בְּעִיר לָא שְׁכִיחִי כֹּל מִילֵּי אֶלָּא מֵעִיר לִכְרַךְ מַאי טַעְמָא מְסַיַּיע לֵיהּ לְרַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא דְּאָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא מִנַּיִן שֶׁיְּשִׁיבַת כְּרַכִּים קָשָׁה שֶׁנֶּאֱמַר וַיְבָרְכוּ הָעָם לְכֹל הָאֲנָשִׁים הַמִּתְנַדְּבִים לָשֶׁבֶת בִּירוּשָׁלִָים רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר כּוּ' מַאי בּוֹדֵק כְּדִשְׁמוּאֵל דְּאָמַר שְׁמוּאֵל שִׁינּוּי וֶסֶת תְּחִלַּת חוֹלִי מֵעַיִם כָּתוּב בְּסֵפֶר בֶּן סִירָא כׇּל יְמֵי עָנִי רָעִים וְהָאִיכָּא שַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים כְּדִשְׁמוּאֵל דְּאָמַר שְׁמוּאֵל שִׁינּוּי וֶסֶת תְּחִלַּת חוֹלִי מֵעַיִם בֶּן סִירָא אוֹמֵר אַף לֵילוֹת בִּשְׁפַל גַּגִּים גַּגּוֹ וּבִמְרוֹם הָרִים כַּרְמוֹ מִמְּטַר גַּגִּים לְגַגּוֹ וּמֵעֲפַר כַּרְמוֹ לִכְרָמִים מַתְנִי' הַכֹּל מַעֲלִין לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְאֵין הַכֹּל מוֹצִיאִין הַכֹּל מַעֲלִין לִירוּשָׁלַיִם וְאֵין הַכֹּל מוֹצִיאִין אֶחָד הָאֲנָשִׁים וְאֶחָד הַנָּשִׁים נָשָׂא אִשָּׁה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְגֵרְשָׁהּ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל נוֹתֵן לָהּ מִמְּעוֹת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל נָשָׂא אִשָּׁה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְגֵרְשָׁהּ בְּקַפּוֹטְקְיָא נוֹתֵן לָהּ מִמְּעוֹת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל נָשָׂא אִשָּׁה בְּקַפּוֹטְקְיָא וְגֵרְשָׁהּ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל נוֹתֵן לָהּ מִמְּעוֹת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר נוֹתֵן לָהּ מִמְּעוֹת קַפּוֹטְקְיָא נָשָׂא אִשָּׁה בְּקַפּוֹטְקְיָא וְגֵרְשָׁהּ בְּקַפּוֹטְקְיָא נוֹתֵן לָהּ מִמְּעוֹת קַפּוֹטְקְיָא גְּמָ' הַכֹּל מַעֲלִין לְאֵתוֹיֵי מַאי לְאֵתוֹיֵי עֲבָדִים וּלְמַאן דְּתָנֵי עֲבָדִים בְּהֶדְיָא לְאֵתוֹיֵי מַאי לְאֵתוֹיֵי מִנָּוֶה הַיָּפֶה לְנָוֶה הָרַע(ה) וְאֵין הַכֹּל מוֹצִיאִין לְאֵתוֹיֵי מַאי לְאֵתוֹיֵי עֶבֶד שֶׁבָּרַח מֵחוּצָה לָאָרֶץ לָאָרֶץ דְּאָמְרִינַן לֵיהּ זַבְּנֵיהּ הָכָא וְזִיל מִשּׁוּם יְשִׁיבַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הַכֹּל מַעֲלִין לִירוּשָׁלַיִם לְאֵתוֹיֵי מַאי לְאֵתוֹיֵי מִנָּוֶה הַיָּפֶה לְנָוֶה הָרַע(ה) וְאֵין הַכֹּל מוֹצִיאִין לְאֵתוֹיֵי מַאי לְאֵתוֹיֵי אֲפִילּוּ מִנָּוֶה הָרַע(ה) לְנָוֶה הַיָּפֶה וְאַיְּידֵי דִּתְנָא רֵישָׁא אֵין מוֹצִיאִין תְּנָא סֵיפָא נָמֵי אֵין מוֹצִיאִין תָּנוּ רַבָּנַן הוּא אוֹמֵר לַעֲלוֹת וְהִיא אוֹמֶרֶת שֶׁלֹּא לַעֲלוֹת כּוֹפִין אוֹתָהּ לַעֲלוֹת וְאִם לָאו תֵּצֵא בְּלֹא כְּתוּבָּה הִיא אוֹמֶרֶת לַעֲלוֹת וְהוּא אוֹמֵר שֶׁלֹּא לַעֲלוֹת כּוֹפִין אוֹתוֹ לַעֲלוֹת וְאִם לָאו יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתוּבָּה הִיא אוֹמֶרֶת לָצֵאת וְהוּא אוֹמֵר שֶׁלֹּא לָצֵאת כּוֹפִין אוֹתָהּ שֶׁלֹּא לָצֵאת וְאִם לָאו תֵּצֵא בְּלֹא כְּתוּבָּה הוּא אוֹמֵר לָצֵאת וְהִיא אוֹמֶרֶת שֶׁלֹּא לָצֵאת כּוֹפִין אוֹתוֹ שֶׁלֹּא לָצֵאת וְאִם לָאו יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתוּבָּה נָשָׂא אִשָּׁה כּוּ' הָא גּוּפַהּ קַשְׁיָא קָתָנֵי נָשָׂא אִשָּׁה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְגֵרְשָׁהּ בְּקַפּוֹטְקְיָא נוֹתֵן לָהּ מִמְּעוֹת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אַלְמָא בָּתַר שִׁיעְבּוּדָא אָזְלִינַן אֵימָא סֵיפָא נָשָׂא אִשָּׁה בְּקַפּוֹטְקְיָא וְגֵרְשָׁהּ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל נוֹתֵן לָהּ מִמְּעוֹת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אַלְמָא בָּתַר גּוּבְיָינָא אָזְלִינַן אָמַר רַבָּה מִקּוּלֵּי כְתוּבָּה שָׁנוּ כָּאן קָסָבַר כְּתוּבָּה דְּרַבָּנַן רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר נוֹתֵן לָהּ מִמְּעוֹת קַפּוֹטְקְיָא קָסָבַר כְּתוּבָּה דְּאוֹרָיְיתָא תָּנוּ רַבָּנַן הַמּוֹצִיא שְׁטַר חוֹב עַל חֲבֵירוֹ כָּתוּב בּוֹ בָּבֶל מַגְבֵּהוּ מִמְּעוֹת בָּבֶל כָּתוּב בּוֹ אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מַגְבֵּהוּ מִמְּעוֹת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל כָּתוּב בּוֹ סְתָם הוֹצִיאוֹ בְּבָבֶל מַגְבֵּהוּ מִמְּעוֹת בָּבֶל הוֹצִיאוֹ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מַגְבֵּהוּ מִמְּעוֹת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל כָּתוּב בּוֹ כֶּסֶף סְתָם מַה שֶּׁיִּרְצֶה לֹוֶה מַגְבֵּהוּ מַה שֶּׁאֵין כֵּן בִּכְתוּבָּה אַהֵיָיא אָמַר רַב מְשַׁרְשְׁיָא אַרֵישָׁא לְאַפּוֹקֵי מִדְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל דְּאָמַר כְּתוּבָּה דְּאוֹרָיְיתָא כָּתוּב בּוֹ כֶּסֶף סְתָם מַה שֶּׁיִּרְצֶה לֹוֶה מַגְבֵּהוּ וְאֵימָא נְסָכָא אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר דִּכְתִיב בֵּיהּ מַטְבֵּעַ וְאֵימָא פְּרִיטֵי אָמַר רַב פָּפָּא פְּרִיטֵי דְכַסְפָּא לָא עָבְדִי אִינָשֵׁי תָּנוּ רַבָּנַן לְעוֹלָם יָדוּר אָדָם בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אֲפִילּוּ בְּעִיר שֶׁרוּבָּהּ גּוֹיִם וְאַל יָדוּר בְּחוּצָה לָאָרֶץ וַאֲפִילּוּ בְּעִיר שֶׁרוּבָּהּ יִשְׂרָאֵל שֶׁכׇּל הַדָּר בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל דּוֹמֶה כְּמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֱלוֹהַּ וְכׇל הַדָּר בְּחוּצָה לָאָרֶץ דּוֹמֶה כְּמִי שֶׁאֵין לוֹ אֱלוֹהַּ שֶׁנֶּאֱמַר לָתֵת לָכֶם אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹהִים וְכֹל שֶׁאֵינוֹ דָּר בָּאָרֶץ אֵין לוֹ אֱלוֹהַּ אֶלָּא לוֹמַר לָךְ כׇּל הַדָּר בְּחוּצָה לָאָרֶץ כְּאִילּוּ עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה וְכֵן בְּדָוִד הוּא אוֹמֵר כִּי גֵרְשׁוּנִי הַיּוֹם מֵהִסְתַּפֵּחַ בְּנַחֲלַת ה' לֵאמֹר לֵךְ עֲבוֹד אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְכִי מִי אָמַר לוֹ לְדָוִד לֵךְ עֲבוֹד אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֶלָּא לוֹמַר לָךְ כׇּל הַדָּר בְּחוּצָה לָאָרֶץ כְּאִילּוּ עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה רַבִּי זֵירָא הֲוָה קָמִשְׁתְּמִיט מִינֵּיהּ דְּרַב יְהוּדָה דִּבְעָא לְמִיסַּק לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל דְּאָמַר רַב יְהוּדָה כׇּל הָעוֹלֶה מִבָּבֶל לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל עוֹבֵר בַּעֲשֵׂה שֶׁנֶּאֱמַר


רש"י

אבל לא מעיר לכרך. בגמ' מפרש טעמא: שהנוה היפה בודק. את הגוף למי שבא מנוה רע ומתוך כך חלאים באים עליו: גמ' ישיבת כרכין קשה. שהכל מתיישבין שם ודוחקין ומקרבים הבתים זו לזו ואין שם אויר אבל בעיר יש גנות ופרדסים סמוכים לבתים ואוירן יפה: שנוי וסת. אפילו לטובה: במרום הרים כרמו. שאין בידו ממון לקנות במקום טוב וקונה בראש ההר וכל זבלים שהוא מוציא לו נופל וזב לכרמים שתחתיו: מתני' הכל מעלין. את כל בני ביתו אדם כופה לעלות ולישב עמו בירושלים: אחד האנשים ואחד הנשים. אף האשה כופה את בעלה לעלות ולדור שם ואם לאו יוציא ויתן כתובה כדקתני בברייתא בגמ' בהדיא: מעות קפוטקיא. גדולות ושוקלות יותר משל א''י: גמ' לאתויי עבדים. היה לו עבד עברי ילך העבד אחריו על כרחו: ואיידי דתנא כו'. דאילו משום מנוה הרע לנוה היפה לא איצטריך כיון דאשמעינן דמעלין מנוה היפה לנוה הרע כל שכן דאין מוציאין אפילו מן הרע ליפה: לעלות. מחוצה לארץ לארץ וכן משאר גבולין לירושלים: לצאת. מירושלים לגבולין או מארץ לחוצה לארץ: מקולי כתובה שנו כאן. כאן הקלו בכתובה וזו אחת מקולי כתובה: קסבר כתובה דאורייתא. הילכך בתר שיעבוד אזלינן כדין כל שטרי חוב: כתוב בו כסף סתם. מאה כסף ולא פירש אם סלעין אם דינרין אם פונדיונין: מה שירצה לוה מגבהו. ואפילו איסרין: ואימא נסכא. חתיכות כסף היה לכך לא פירש: ואימא פריטי. ותאמר שיתן לו נחשת או כסף שוה מאה פרוטות: וכי מי . אמר לו לדוד כן. אלא מפני שהיה צריך לברוח ולצאת מארץ ישראל אל מלך מואב ואל אכיש: דבעי ר' זירא למיסק. ורב יהודה מוחה בידו להכי הוה משתמיט מיניה:

תוספות

הכי גרסי' בכל הספרים דאמרינן ליה זבניה הכא וזיל משום ישוב ארץ ישראל. מפרש ה''ר יוסף בן ה''ר יום טוב אע''ג דגרסינן בהשולח (גיטין דף מה. ישם) ההוא עבדא דברח לא''י אתא מריה אבתריה אתא לקמיה דרבי אמי אמר ליה ניכתוב לך שטרא אדמיה ואי לא מפקענא לך מדרבי אחי בר יאשיה דדריש אל תסגיר עבד אל אדוניו בעבד שברח מחוצה לארץ לארץ ישראל והכא לא מפקענא ליה מיניה אלא אמרי' ליה זיל זבניה התם מיירי כשלא היה מוצא בארץ ישראל למי ימכור לכך קאמר נכתוב לך שטרא אדמיה דאל''כ כל העבדים יפקיעו עצמן מידי אדוניהם שיברחו לארץ ור''ת פירש דהאי זבניה דהכא לאו מכירה ממש לאחרים אלא לעצמו והיינו נכתוב שטרא אדמיה: ואין הכל מוציאין לאתויי מאי. ואם תאמר אמאי לא משני לאתויי עבד שברח לירושלים כדרבינן לעיל ואין הכל מוציאין דרישא ויש לומר דבירושלים ליכא למימר הכי דאין אנו רוצים שיהיו עבדים בירושלים יותר מדאי אלא מיוחסים. ר''ת: הוא אומר לעלות כו'. אינו נוהג בזמן הזה דאיכא סכנת דרכים והיה אומר רבינו חיים דעכשיו אינו מצוה לדור בא''י כי יש כמה מצות התלויות בארץ וכמה עונשין דאין אנו יכולין ליזהר בהם ולעמוד עליהם: היא אומרת לצאת כופין אותה. תימה מאי איריא בא''י אפי' בשאר ארצות נמי היאך תוכל לדוחקו לצאת ממקומו וי''ל דהכא אפי' מנוה הרע לנוה היפה: ואימא נסכא. מהכא משמע דנסכא עדיפא ממעות ודינרין של כסף דאי פחותה מאי קושיא דאין ה''נ דהא קאמר מה שירצה מגבהו אלא ודאי עדיפא ואפילו הכי פריך ואימא נסכא כיון שכתוב בו כסף סתמא לא משמע שהוא חייב לו מטבע ואמאי מגבהו מה שירצה דמשמע שיתן לו ממטבע הפחות.):

הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר