כיסופא מי לית ליה [בושה האם אין לו] ללווה שאינו פורע? התם נמי [שם גם כן] לענין מודר הנאה אית ליה [יש לו] הנאה בההיא [באותה] הנאה דמיכסיף מיניה [שהוא מתבייש ממנו].

א משנה אדמון אומר שבעה דברים שחלקו חכמים עליהם: מי שמת והניח בנים ובנות, בזמן שהנכסים מרובין — הבנים יורשים את נכסיו והבנות נזונות מהם. ובנכסים מועטים שאינם מספיקים לבנים ולבנות — הבנות יזונו, והבנים שאין להם לא ירושה ולא מזונות, אם אין להם פרנסה — יחזרו על הפתחים. אדמון אומר: בשביל שאני זכר הפסדתי?! אמר רבן גמליאל: רואה (מקבל, מסכים) אני את דברי אדמון.

ב גמרא על דברי אדמון "בשביל שאני זכר הפסדתי" שואלים: מאי קאמר [מה אמר], מה משמעו של טיעון זה "שאני זכר"? אמר אביי, הכי קאמר [כך אמר]: בשביל שאני זכר וראוי לעסוק בתורה שלא כבנות — הפסדתי?

אמר ליה [לו] רבא: וכי מאן דעסיק [מי שעוסק] בתורה הוא דירית [שיורש], ואילו מאן [מי] שלא עסיק [עוסק] בתורה לא ירית [יורש]?! ומה ענין תלמוד תורה לכאן! אלא אמר רבא: הכי קאמר [כך אמר]: בשביל שאני זכר ויש לי מן התורה זכות מרובה בנכסים וראוי לירש בנכסים מרובין — הפסדתי לגמרי בנכסים מועטין?!

ג משנה ועוד מדברי אדמון: הטוען את חבירו שהוא חייב לו כדי שמן, והודה החבר בקנקנים בלבד. אדמון אומר: הואיל והודה במקצת הטענה — ישבע. וחכמים אומרים: אין הודאת המקצת שהודה ממין הטענה, שהרי זה טען שמן, וזה הודה בקנקנים. אמר רבן גמליאל: רואה אני את דברי אדמון.

ד גמרא שמע מינה [למד מכאן] כי לרבנן [לדעת חכמים] טענו חטין ושעורין והודה החבר בשעורין בלבד — פטור. וכן כאן תבע אותו כדי שמן, והודה לו רק בכדים.

אם כן לימא תהוי תיובתא [האם נאמר שתהא זו קושיה חמורה] על דברי רב נחמן אמר שמואל, שאמר רב נחמן אמר שמואל: טענו חטין ושעורים והודה לו באחד מהן — חייב שבועה, לפי שהודה במקצת הטענה!

אמר רב יהודה אמר רב: במשנה מדובר לא כשטען החבר שחייב לו שמן וקנקנים, אלא בטוענו מדה, שאמר לו, כמות של כך וכך כדי שמן אתה חייב לי ונמצא שאין זו הודאה ממין הטענה כלל. ושואלים: אי הכי, מאי טעמא [אם כך, מה הטעם] של אדמון המצריך שבועת הודאה במקצת? שהרי ודאי אין ההודאה ממין הטענה!

אלא אמר רבא: דכולי עלמא [לדעת הכל] היכא [במקום] שאמר ליה [לו] "מלא עשרה כדי שמן יש לי בבורך", במקרה זה ודאי שמן קטעין ליה [טוען לו, עליו], קנקנים לא קטעין ליה [טוען לו, עליו] כלל ולדעת הכל אין ההודאה בקנקנים הודאה במקצת להתחייב עליה שבועה. אם אמר לו "עשרה כדי שמן מלאים יש לי אצלך" במקרה זה — שמן וקנקנים קטעין ליה [טוען לו, עליו], וכאשר מודה בקנקנים נמצא שהודה במקצת הטענה, ואף בכך הכל מודים שנשבע.

כי פליגי [כאשר נחלקו] במשנה, הוא היכא [במקום] שאמר ליה [לו] "עשרה כדי שמן יש לי אצלך". אדמון אומר: יש בלשון הזה גם לשון קנקנים, ורבנן סברי [סבורים]: אין בלשון הזה לשון קנקנים.

ומדייקים: אלא טעמא [הטעם דווקא] שאין בלשון הזה לשון קנקנים, הא [הרי] אם יש בלשון הזה לשון קנקנים — היה חייב שבועה. אם כן לימא תיהוי תיובתא [האם נאמר שתהא זו קושיה חמורה] על ר' חייא בר אבא, שאמר ר' חייא בר אבא: טענו חטין ושעורים והודה לו באחד מהם — פטור, ולפי מה שפירשנו במשנה הכל מודים שחייב!

אמר רב שימי בר אשי: המקרה במשנה אינו דומה לחיטים ושעורים שאין ביניהם כל קשר וממילא אינו כמודה במקצת הטענה, כי במשנתנו נעשה כמי שטענו רימון בקליפתו, שאם הוא טוען לכדי שמן, הרי אין השמן מצוי בלא הכדים, כמו הרימון וקליפתו, ונחשב כדבר אחד. מתקיף לה [מקשה על כך] רבינא: אין כאן דמיון, כי רימון בלא קליפתו לא מינטר [אינו נשמר] וממילא מובן כי כאשר טוענו רימון — רימון בקליפתו הוא טוען. אבל שמן מינטר [נשמר] בלא קנקנים בכלי קיבול אחרים!

אלא יש להסביר את משנתנו לשיטת ר' חייא בדרך אחרת: הכא במאי עסקינן [כאן במה אנו עוסקים], שאמר ליה [לו] "עשרה כדי שמן יש לי אצלך", ואמר ליה אידך [לו האחר] "שמן — לא היו דברים מעולם, לא לויתי אצלך כלל, קנקנים נמי [גם כן] — חמשה אית [יש] לך אצלי שבהם אני מודה שלקחתי, וחמשה לית [אין] לך.

אדמון אומר: יש בלשון הזה של תביעתו לשון קנקנים, ומגו דקמשתבע [ומתוך שנשבע] על הקנקנים שהודה במקצתם, משתבע נמי [נשבע גם כן] על השמן על ידי גלגול השבועה. ורבנן סברי [וחכמים סוברים]: אין בלשון הזה כלל לשון קנקנים. ואם כן נמצא שמה שטענו — לא הודה לו, שעל השמן כפר לו, ומה שהודה לו במקצת הקנקנים — לא טענו, ואינו חייב אם כן שבועה כל עיקר.

ה משנה ועוד מדברי אדמון: הפוסק מעות לחתנו בנדוניה, ופשט לו את הרגל, כלומר, אמר לו שאינו יכול לעמוד בהתחייבותו משום שאין לו ממון —