כלי שרת מהו שיעשו מקדשי בדק הבית? וצדדי השאלה: צורך מזבח נינהו [הם] ולכן מקדשי בדק הבית אתו [באים], או צורך קרבן נינהו [הם], ולכן מתרומת הלשכה היו עושין אותן? אמר ליה [לו]: אין נעשין אלא מתרומת הלשכה.

איתיביה [הקשה לו], הלא נאמר על אלה שחיזקו את בדק הבית: "וככלו‍תם הביאו לפני המלך ויהוידע (הכהן) את שאר הכסף ויעשהו כלים לבית ה' כלי שרת" (דברי הימים ב' כד, יד), משמע שכלי השרת נעשים מהכסף שהוקדש לבדק הבית!

אמר ליה [לו] רב: דאקרייך כתובי [מי שלימד אותך כתובים] לא אקרייך נביאי [לימד אותך נביאים], ושכחת את הכתוב המקביל בנביאים, שנאמר "אך לא יעשה בית ה' ספות כסף מזמרות מזרקות חצוצרות כל כלי זהב וכלי כסף מן הכסף המובא בית ה'. כי לעשי המלאכה יתנהו וחיזקו בו את בית ה'"(מלכים ב יב, יד-טו), הרי שאת כלי השרת לא עשו מן הנדבה לבדק הבית.

ומקשים: אי הכי, קשו קראי אהדדי [אם כך, קשים הכתובים זה על זה], שבמקום אחד נאמר שעשו מכסף זה גם כלי שרת, ובמקום שני נאמר שהוא רק לעושי המלאכה לבדק הבית ממש! ומשיבים: לא קשיא [אינו קשה], כאן — שגבו והותירו, ואז משתמשים בכסף הנותר לצורכי כלי שרת, כאן — שגבו ולא הותירו ואז נותנים את הכסף כולו לבדק הבית.

ושואלים: וכי [וכאשר] גבו והותירו מאי הוי [מה יש], הרי בסופו של דבר הכסף הוקדש לצורך אחר, ואם כלי שרת אינם נעשים מקדשי בדק הבית, כיצד אפשר להשתמש בו לכך? אמר ר' אבהו: לב בית דין מתנה עליהן מתחילה, אם הוצרכו לבדק הבית — הוצרכו, ואם לאו [לא] — יהו [יהיו] לצורך כלי שרת.

תנא דבי [שנה החכם מבית מדרשו] של ר' ישמעאל: כלי שרת באין מתרומת הלשכה, שנאמר: "את שאר הכסף" (דברי הימים ב' כד, יד), איזהו כסף שיש לו שיריים — הוי אומר זה תרומת הלשכה. שהדרך היתה שלאחר שמכניסים בלשכה את כסף השקלים היו תורמים ממנו תחילה חלק מסויים לצרכי הקרבנות, ועושים שימוש אחר בשיריים.

ושואלים: ואימא [ואמור] ששיריים גופייהו [עצמם] הם שיינתנו לצורך כלי שרת, ולא תרומת הלשכה? ונפרש "שאר הכסף" — הכסף שנשאר בלשכה לאחר תרומה! ומשיבים: כמו שאמר רבא במקום אחר: "העולה" כוונתו עולה ראשונה, הכי נמי [כך גם כן] "הכסף" — כוונתו כסף ראשון של התרומה עצמה, ולא שייריה.

מיתיבי [מקשים] על כך, ממה ששנינו: הקטורת וכל קרבנות צבור — באין מתרומת הלשכה, מזבח הזהב ולבונה וכלי שרת — באין ממותר נסכים.

מזבח העולה, הלשכות והעזרות — באין מקדשי בדק הבית. מה שבונים חוץ לחומת העזרה — באין משירי הלשכות. זו היא ששנינו: חומת העיר ומגדלותיה וכל צרכי העיר בירושלים באין משירי הלשכה. והרי זה חולק על מה שאמרנו בענין כלי שרת!

ומשיבים: תנאי [מחלוקת תנאים] היא, דתנן [שכן שנינו במשנה]: מותר תרומה, אם נשאר כסף מהכספים של תרומת הלשכה בראש חודש ניסן שמכאן ואילך היו משתמשים רק בתרומה חדשה, מה היו עושין בה, באותו מותר? היו עושים ריקועי זהב ציפוי לבית קדשי הקדשים, ר' ישמעאל אומר: מותרות שונים הם, ולהם דינים שונים. מותר פירות — לקיץ המזבח, שאם הזדמן שלא היו קרבנות על המזבח, היו מביאים עולות משל ציבור, שלא ישאר המזבח ריק. מותר תרומה — לכלי שרת.

ר' עקיבא אומר: מותר תרומה — לקיץ המזבח, מותר נסכים — לכלי שרת. ר' חנינא סגן הכהנים אומר: מותר נסכים היה לקיץ המזבח, מותר תרומה לכלי שרת. וזה וזה, גם ר' חנינא וגם ר' עקיבא לא היו מודים בפירות, שלדעתם לא היה דבר כזה במקדש.

ושואלים: ובעצם "פירות" מאי היא [מה הוא], מה עניינם של פירות אלה? — דתניא [שכן שנינו בברייתא]: מותר תרומה מה היו עושין בה — לוקחין (קונים) פירות בזול ומוכרין אותם ביוקר, והשכר (והרווח) שהיה בא מכאן — מקיצין בו את המזבח. וזו היא ששנינו: מותר פירות היה נעשה לקיץ המזבח.

ושואלים: אם כך מאי [מה טעם] "זה וזה לא היו מודין בפירות"? ומשיבים: ר' עקיבא לשיטתו, דתנן [שכן שנינו במשנה]: מותר שירי לשכה מה היו עושין בהן? לוקחין בהן יינות שמנים וסלתות, והשכר להקדש, אלו דברי ר' ישמעאל. ר' עקיבא אומר: אין משתכרין (עושים רווחים) בשל הקדש, אפילו לצורכי המקדש ואף לא בשל עניים.

ומסבירים את הטעם: בשל הקדש מאי טעמא [מה טעם] לא — לפי שאין עניות במקום עשירות, והמקדש צריך תמיד להיות ברווחה ובעושר, ואין מקום לעשיית רווחים קטנים כדרך עניים. בשל עניים מאי טעמא [מה טעם] לא משתכרים — דלמא מתרמי להו עניא וליכא למיתבא ליה [שמא יזדמן להם עני ולא יהיה לתת לו], שכיון שהשקיעו את הכסף בעסק — אין מה לתת עכשיו לעני, הנזקק לכסף.

א ומעתה חוזרים לפירושה של המשנה. שנינו בה: מי שהלך למדינת הים ובאה אשתו ותבעה מזונות מבית דין, נחלקו תנאים מתי צריכה האשה להשבע שלא נטלה משל בעלה כלום. איתמר [נאמר] שנחלקו אמוראים בשאלה הבאה, רב אמר: