|
טקסט הדף מנוקד
בְּלָאוֹתֶיהָ קַיָּימִין
תָּנֵי תַּנָּא קַמֵּיהּ דְּרַב נַחְמָן זִינְּתָה הִפְסִידָה בְּלָאוֹתֶיהָ קַיָּימִין אֲמַר לֵיהּ אִם הִיא זִינְּתָה כֵּלֶיהָ מִי זַנַּאי תָּנֵי לֹא הִפְסִידָה בְּלָאוֹתֶיהָ קַיָּימִין אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן זוֹ דִּבְרֵי רַבִּי מְנַחֵם סְתִימְתָּאָה אֲבָל חֲכָמִים אוֹמְרִים זִינְּתָה לֹא הִפְסִידָה בְּלָאוֹתֶיהָ קַיָּימִין אִם מִתְּחִלָּה נָשְׂאָה כּוּ' אָמַר רַב הוּנָא אַיְלוֹנִית אִשָּׁה וְאֵינָהּ אִשָּׁה אַלְמָנָה אִשָּׁה גְּמוּרָה אַיְלוֹנִית אִשָּׁה וְאֵינָהּ אִשָּׁה הִכִּיר בָּהּ יֵשׁ לָהּ כְּתוּבָּה לֹא הִכִּיר בָּהּ אֵין לָהּ כְּתוּבָּה אַלְמָנָה אִשָּׁה גְּמוּרָה בֵּין הִכִּיר בָּהּ בֵּין לֹא הִכִּיר בָּהּ יֵשׁ לָהּ כְּתוּבָּה וְרַב יְהוּדָה אוֹמֵר אַחַת זוֹ וְאַחַת זוֹ אִשָּׁה וְאֵינָהּ אִשָּׁה הִכִּיר בָּהּ יֵשׁ לָהּ כְּתוּבָּה לֹא הִכִּיר בָּהּ אֵין לָהּ כְּתוּבָּה מֵיתִיבִי כְּנָסָהּ בְּחֶזְקַת שֶׁהִיא כֵּן וְנִמְצֵאת שֶׁהִיא כֵּן יֵשׁ לָהּ כְּתוּבָּה הָא סְתָמָא אֵין לָהּ כְּתוּבָּה לָא תֵּימָא הָא סְתָמָא אֵין לָהּ כְּתוּבָּה אֶלָּא אֵימָא כְּנָסָהּ בְּחֶזְקַת שֶׁאֵינָהּ כֵּן וְנִמְצֵאת שֶׁהִיא כֵּן אֵין לָהּ כְּתוּבָּה אֲבָל סְתָמָא מַאי אִית לַהּ אַדְּתָנֵי בְּחֶזְקַת שֶׁהִיא כֵּן וְנִמְצֵאת שֶׁהִיא כֵּן יֵשׁ לָהּ כְּתוּבָּה לַשְׁמְעִינַן סְתָמָא וְכׇל שֶׁכֵּן הָא וְעוֹד תָּנֵי כְּנָסָהּ בְּיָדוּעַ וְנִמְצֵאת בְּיָדוּעַ יֵשׁ לָהּ כְּתוּבָּה כְּנָסָהּ סְתָם אֵין לָהּ כְּתוּבָּה תְּיוּבְתָּא דְרַב הוּנָא רַב הוּנָא מַתְנִיתִין אַטְעִיתֵיהּ הוּא סָבַר מִדְּקָא מְפַלֵּיג בְּאַיְלוֹנִית וְלָא קָמְפַלֵּיג בְּאַלְמָנָה מִכְּלָל דְּאַלְמָנָה אֲפִילּוּ בִּסְתָמָא נָמֵי אִית לַהּ וְלָא הִיא כִּי קָתָנֵי לַהּ לְאַלְמָנָה אַפְּלוּגְתָּא דְּאַיְלוֹנִית קָאֵי הֲדַרַן עֲלָךְ אַלְמָנָה נִיזּוֹנֶת מַתְנִי' הַנּוֹשֵׂא אֶת הָאִשָּׁה וּפָסְקָה עִמּוֹ כְּדֵי שֶׁיָּזוּן אֶת בִּתָּהּ חָמֵשׁ שָׁנִים חַיָּיב לְזוּנָהּ חָמֵשׁ שָׁנִים נִיסֵּת לְאַחֵר וּפָסְקָה עִמּוֹ כְּדֵי שֶׁיָּזוּן אֶת בִּתָּהּ חָמֵשׁ שָׁנִים חַיָּיב לְזוּנָהּ חָמֵשׁ שָׁנִים לֹא יֹאמַר הָרִאשׁוֹן לִכְשֶׁתָּבֹא אֶצְלִי אֱזוּנָהּ אֶלָּא מוֹלִיךְ לָהּ מְזוֹנוֹתֶיהָ לַמָּקוֹם שֶׁאִמָּהּ וְכֵן לֹא יֹאמְרוּ שְׁנֵיהֶם הֲרֵי אָנוּ זָנִין אוֹתָהּ כְּאֶחָד אֶלָּא אֶחָד זָנָה וְאֶחָד נוֹתֵן לָהּ דְּמֵי מְזוֹנוֹת נִיסֵּת הַבַּעַל נוֹתֵן לָהּ מְזוֹנוֹת וְהֵן נוֹתְנִין לָהּ דְּמֵי מְזוֹנוֹת מֵתוּ בְּנוֹתֵיהֶן נִיזּוֹנוֹת מִנְּכָסִים בְּנֵי חוֹרִין וְהִיא נִיזּוֹנֶת מִנְּכָסִים מְשׁוּעְבָּדִים מִפְּנֵי שֶׁהִיא כְּבַעֲלַת חוֹב הַפִּקְּחִים הָיוּ כּוֹתְבִים עַל מְנָת שֶׁאָזוּן אֶת בִּתֵּךְ חָמֵשׁ שָׁנִים כׇּל זְמַן שֶׁאַתְּ עִמִּי גְּמָ' אִתְּמַר הָאוֹמֵר לַחֲבֵירוֹ חַיָּיב אֲנִי לְךָ מָנֶה רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר חַיָּיב וְרֵישׁ לָקִישׁ אָמַר פָּטוּר הֵיכִי דָּמֵי אִי דְּאָמַר לְהוּ אַתֶּם עֵדַיי מַאי טַעְמָא דְּרֵישׁ לָקִישׁ דְּקָפָטַר אִי דְּלָא אָמַר לְהוּ אַתֶּם עֵדַיי מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי יוֹחָנָן דְּקָמְחַיֵּיב לְעוֹלָם דְּלָא קָאָמַר לְהוּ אַתֶּם עֵדַיי וְהָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן דְּאָמַר לֵיהּ חַיָּיב אֲנִי לְךָ מָנֶה בִּשְׁטָר רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר חַיָּיב אַלִּימָא מִילְּתָא דִשְׁטָרָא כְּמַאן דְּאָמַר לְהוּ אַתֶּם עֵדִים דָּמֵי רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר פָּטוּר לָא אַלִּימָא מִילְּתָא דִשְׁטָרָא תְּנַן הַנּוֹשֵׂא אֶת הָאִשָּׁה וּפָסְקָה עִמּוֹ לָזוּן אֶת בִּתָּהּ חָמֵשׁ שָׁנִים חַיָּיב לְזוּנָהּ חָמֵשׁ שָׁנִים מַאי לָאו כִּי הַאי גַוְונָא רש"יבלאותיה קיימין. בלאות שהן קיימין לא הפסידה: זו דברי רבי מנחם. הא סתמא דתני תנא קמיה דר''נ הפסידה ר' מנחם אמרה דסתימתאה הוא הרבה משמועותיו נשנו סתם במשנה ובברייתא: אשה ואינה אשה. פעמים היא כאשתו פעמים אינה כאשתו: אלמנה. לכ''ג: בחזקת שהיא כן. שהודיעתו שהיא אלמנה: הא סתמא. הוה ליה לא הכיר בה: אין לה. תיובתא דרב הונא: בחזקת שאינה כן. שהטעתו ואמרה לו לא נתקדשתי לאדם מעולם: אבל סתמא. שלא התנה עמה ומיהו לא הכיר בה יש לה: כנסה בידוע. שהיא אלמנה: מדקא מפליג באיילונית. דאם מתחלה נשאה לשם איילונית יש לה: כי קתני לה לאלמנה. וקאמר יש לה כתובה: אפלוגתא דאיילונית קאי. לאחר שחילק באיילונית ופירש הכיר בה יש לה כתובה שנאה לאלמנה אצלה וקאמר אף אלמנה נמי שהכיר בה ונשאה לשם אלמנה יש לה כתובה: הדרן עלך אלמנה ניזונת הנושא את האשה: לזון את בתה. שהיה לה מאיש אחר: נשאת. האם לאחר שגירשה הראשון. לכשתבא אצלי. כלומר אם הייתי מקיים את אמה הייתי זנה: בנותיהן נזונות מנכסים בני חורין. ולא ממשועבדים דתנן (גיטין דף מח:) אין מוציאין לאכילת פירות ולשבח קרקעות ולמזון האשה והבנות מנכסים משועבדים: והיא נזונת. אותה הבת: שהיא כבעלת חוב. שיש לה עליהן שטר מזונות: כל זמן שאת עמי. ולא אם אמות או תמותי או אגרשיך: גמ' אי דאמר להו. לשומעין: אתם עדיי. שאני מודה לו: מאי טעמא דר''ל דפטר. הא אנן תנן בסנהדרין (דף כט:) עד שיאמרו בפנינו הודה לו אלמא הודה בפני עדים חייב: אי לא אמר להו. לשומעין אתם עדיי: מאי טעמא דרבי יוחנן. הא קיימא לן התם בסנהדרין וצריך שיאמר אתם עדיי: ה''ג לעולם דלא אמר להו אתם עדיי והכא במאי עסקינן בשטרא. שמסר לו שטר בפנינו וכתוב בו אני חייב לך מנה ואע''פ שכתב ידו הוא הואיל ולא חתם פטור והא דתנן (לעיל דף כא.) הוציא עליו כתב ידו שהוא חייב לו גובה מנכסים בני חורין כגון שחתם בו אני פלוני לויתי מנה מפלוני כדמוכח בפרק האשה שנתארמלה (שם) דאמר אביי לכתוב חתימת ידיה אחספא אבל אמגילתא לא מאי טעמא דלמא משכח ליה כו' ותנן הוציא עליו כתב ידו כו' אלמא בחתימת ידיה קמיירי אבל הכא הכי כתב ליה חייב אני לך מנה ולא חתם בו: אלימא מלתא דשטרא. הואיל ובפני עדים מסר לו: מאי לאו כי האי גוונא. [מה עדות יש לה לאחר זמן בדבר זה לאו כי האי גוונא] שמוסר לה שטר בפני עדים וכתוב בו פלוני קבל עליו כך ואין שם לא קנין ולא חתימה דאי הוה שטר חתום בידה מאי למימרא: תוספותהנושא את האשה: נשאת הבעל חייב במזונותיה. סלקא דעתין דלא מיחייב דכיון דיש לה מזונות מאחר כאילו התנה עמה על מנת שאין לה עליו מזונות קמ''ל: והן נותנין לה דמי מזונות. איצטריך ס''ד דלא פסקו אלא כל זמן שלא נשאת: והיא ניזונת מנכסים משועבדים. אע''ג דלעיל (דף נא: ושם) תניא חמשה גובין מן המשוחררים המקבל עליו לזון את בת אשתו למ''ד בהניזקין (גיטין נא.) קצובין לחוד טרפה לא קשיא מידי דהכא משום קצבה ולמ''ד כתובין בעינן מוקי לה בשקנו מידו וא''ת למ''ד קצובין אע''פ שאין כתובין אמאי לא חשיב להו קצבה למזון הבנות דהוי עד דתבגרן ומיהו מן האב אין קשה כל כך דלא ידעינן כמה בנות יהיו לו לפיכך אין קצובין אלא האחין ששעבדו בההיא שעתא קצובין נינהו עד דתבגרן: אי דלא אמר להו אתם עדיי מאי טעמא דרבי יוחנן. הוה ליה למפטריה או משום משטה אני בך או משום אדם עשוי שלא להשביע את עצמו: דאמר ליה חייב אני לך מנה בשטר. דאלימא מילתא דשטרא לרבי יוחנן וחשיבא הודאה אע''ג דלא אמר אתם עדיי ולא מיירי כשכתב לו חייב אני לך מנה וחתם תחתיו דהיינו הוציא עליו כתב ידו וגובה לכולי עלמא מנכסים בני חורין ולא מיירי נמי כשכתב לו אני פלוני חייב לך מנה דהא נמי כחתם תחתיו דמי ואע''ג דבריש מגילתא מוכיח בגט פשוט (ב''ב דף קסז.) דיכול לחתום ולא חיישינן דלמא משכח לה איניש דלא מעלי וכתיב מאי דבעי התם ודאי לא גבי כלל הואיל ואינו מכתיבה אחת דחייב אני לך מנה כתב האי איניש דלא מעלי. מ''ר: חייב לזונה חמש שנים מאי לאו כי האי גוונא. דאי בשטר גמור מה חדוש דחייב ואע''ג דלא הוי שטר גמור גבי ממשעבדי דאית ליה קלא: הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|