|
טקסט הדף מנוקד
יוֹרְשֶׁיהָ יוֹרְשֵׁי כְּתוּבָּתָהּ חַיָּיבִין בִּקְבוּרָתָהּ אָמַר אַבָּיֵי אַף אֲנַן נָמֵי תְּנֵינָא אַלְמָנָה נִיזּוֹנֶת מִנִּכְסֵי יְתוֹמִין וּמַעֲשֵׂה יָדֶיהָ שֶׁלָּהֶן וְאֵין חַיָּיבִין בִּקְבוּרָתָהּ יוֹרְשֶׁיהָ יוֹרְשֵׁי כְתוּבָּתָהּ חַיָּיבִין בִּקְבוּרָתָהּ וְאֵיזוֹהִי אַלְמָנָה שֶׁיֵּשׁ לָהּ שְׁנֵי יוֹרְשִׁין הֱוֵי אוֹמֵר זוֹ שׁוֹמֶרֶת יָבָם
אָמַר רָבָא וְלֵימָא אָח אֲנִי יוֹרֵשׁ אִשְׁתּוֹ אֵין אֲנִי קוֹבֵר אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי מִשּׁוּם דְּבָאִין עָלָיו מִשְּׁנֵי צְדָדִין אִם אָחִיו יוֹרֵשׁ יִקְבּוֹר אֶת אִשְׁתּוֹ אִם אֵינוֹ קוֹבֵר אֶת אִשְׁתּוֹ יִתֵּן כְּתוּבָּתָהּ אֲמַר לֵיהּ הָכִי קָא אָמֵינָא אָח אֲנִי יוֹרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ אֵין אֲנִי קוֹבֵר וְאִי מִשּׁוּם כְּתוּבָּה לֹא נִיתְּנָה כְּתוּבָּה לִגָּבוֹת מֵחַיִּים מַאן שָׁמְעַתְּ לֵיהּ דְּאִית לֵיהּ מִדְרַשׁ כְּתוּבָּה בֵּית שַׁמַּאי וְשָׁמְעִינַן לְהוּ לְבֵית שַׁמַּאי דְּאָמְרִי שְׁטָר הָעוֹמֵד לִגְבּוֹת כְּגָבוּי דָּמֵי דִּתְנַן מֵתוּ בַּעֲלֵיהֶן עַד שֶׁלֹּא שָׁתוּ בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים נוֹטְלוֹת כְּתוּבָה וְלֹא שׁוֹתוֹת וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים אוֹ שׁוֹתוֹת אוֹ לֹא נוֹטְלוֹת כְּתוּבָה אוֹ שׁוֹתוֹת וְהֵבִיא הָאִישׁ אֶת אִשְׁתּוֹ אֶל הַכֹּהֵן אָמַר רַחֲמָנָא וְלֵיכָּא אֶלָּא מִתּוֹךְ שֶׁלֹּא שׁוֹתוֹת לֹא נוֹטְלוֹת כְּתוּבָה בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים נוֹטְלוֹת כְּתוּבָה וְלֹא שׁוֹתוֹת וְאַמַּאי סְפֵיקָא הוּא סָפֵק זַנַּאי סָפֵק לָא זַנַּאי וְקָאָתֵי סָפֵק וּמוֹצִיא מִידֵי וַדַּאי קָסָבְרִי בֵּית שַׁמַּאי שְׁטָר הָעוֹמֵד לִגְבּוֹת כְּגָבוּי דָּמֵי וְהָא בָּעֵינַן כְּשֶׁתִּנָּשְׂאִי לְאַחֵר תִּטְּלִי מַה שֶּׁכָּתוּב לִיכִי וְלֵיכָּא אָמַר רַב אָשֵׁי יָבָם נָמֵי כְּאַחֵר דָּמֵי שְׁלַח לֵיהּ רָבָא לְאַבָּיֵי בְּיַד רַב שְׁמַעְיָה בַּר זֵירָא וּמִי נִתְּנָה כְּתוּבָּה לִגָּבוֹת מֵחַיִּים וְהָתַנְיָא רַבִּי אַבָּא אוֹמֵר שָׁאַלְתִּי אֶת סוֹמְכוֹס הָרוֹצֶה שֶׁיִּמְכּוֹר בְּנִכְסֵי אָחִיו כֵּיצַד הוּא עוֹשֶׂה אִם כֹּהֵן הוּא יַעֲשֶׂה סְעוּדָה וִיפַיֵּיס אִם יִשְׂרָאֵל הוּא מְגָרֵשׁ בְּגֵט וְיַחְזִיר רש"י
יורשיה יורשי כתובתה. אותן יורשים שיורשין כתובתה חייבין בקבורתה: ואין חייבין בקבורתה. דהא בעי למיתב כתובתה ליורשיה: שיש לה שני יורשים. דאיצטריך לתנא למיתני אותן יורשין שיורשין כתובתה ש''מ איכא יורשים אחריני בהדייהו דלא ירתי כתובתה: אח אני יורש. כתובה זו שאני יורש אין כאן מנדוניית אביה כלום אלא מאתים ותוספת שכתב לה אחי ואין אני יורש אותה אלא אחי: יקבור את אשתו. כמו שהיה הוא קוברה אם מתה בחייו ואפילו לא הכניסה לו כלום: יתן כתובתה. שהקבורה באה תחתיה: לגבות מחיים. כל זמן שהבעל חי ואני במקום בעל עומד שהייתי מצפה לכונסה: מאן שמעת ליה דאית ליה מדרש כתובה. שדורש לשון הכתובה שכתוב בה לכשתנשאי לאחר תטלי מה שכתוב ליכי דמינה דייקת לא ניתנה כתובה לגבות מחיים דהא אינה יכולה לינשא לאחר: ב''ש היא. ביבמות בפרק האשה שהלכה דקאמרי ב''ש והלא מספר כתובה נלמד לכשתנשאי לאחר תטלי מה שכתוב ליכי והואיל והיא נישאת ע''פ עצמה שבאה ואמרה מת בעלי אף כתובתה גובה ע''פ עצמה: ושמעי' להו לב''ש. שמי שיש לו שטר חוב על חבירו הוא מוחזק בנכסי הלוה יותר ממנו: כגבוי דמי. והנכסים בחזקתה הלכך מינה קא ירית: מתו בעליהן. אכל הנשים שבעולם קאי שקינאו להן בעליהן ונסתרו ולא הספיק להשקותה עד שמת: ולא שותות. דבעינן והביא האיש את אשתו: ספק זנאי. והפסידה כתובה: מידי ודאי. מידי יורשי הבעל שהן ודאין בירושה: כגבוי דמי. והיא מוחזקת בנכסים יותר מהן ואין כאן מוציא מידי ודאי: והא בעינן לכשתנשאי כו'. אלעיל פריך סוף סוף היאך כתובה ניגבת מחיים שנוכל לבא עליו משני צדדים והא בעינן כו': יבם נמי כאחר דמי. וכיון שהתירתה מיתת הבעל לינשא ליבם מאותה שעה זכתה בנכסים: שלח ליה רבא לאביי. לאחר שהשיבו על שאלתו ואמר ניתנה כתובת יבמה לגבות מחיים של יבם: ביד רב שמעיה. הוא היה שליח בתשובה זו: ומי נתנה. כתובת יבמה לגבות מחיים דיבם: שימכור בנכסי אחיו. לאחר שכנס את יבמתו ואמרן לעיל כל נכסיו אחראין לכתובתה: אם כהן הוא. שאם יגרשנה לא יוכל להחזירה: יעשה לה סעודה. יפה לפתותה במשתה היין: ויפייס. הימנה שתתן לו רשות למכור את העודף על כדי כתובתה: ואם ישראל הוא. שמותר להחזיר גרושתו: מגרשה בגט. ומגבה את כתובתה ומוכר מה שירצה ומחזירה ע''מ כתובתה הראשונה או אפי' רצה להחזירה מיד מוכר כל זמן שירצה שאין מעכבת מלמכור אלא יבמה לפי שאין היבם כותב לה כתובה ולא כתב לה דקנאי ודקנינא ואין כתובתה אלא על הראשון ומשום הכי מעכבא בכולהו דלמא משתדפי הני דמייחד לה ואע''ג דאמר לקמן (דף צה:) אישתדוף בני חרי טרפא ממשעבדי מ''מ אמרה איני רוצה לטרוח לב''ד אבל כתב לה כתובה כשמחזירה וכתב לה דקנאי ודקנינא לא מציא מעכבא והא דתנן (גיטין דף נה:) לקח מן האיש וחזר ולקח מן האשה מקחו בטל אוקמינן באותן שלש שדות אחת שכתב לה בכתובתה ואחת שייחד לה בכתובתה ואחת שהכניסה לו שום משלה:
תוספות
איזוהי אלמנה שיש לה שני יורשין כו'. מיתורא דמתני' דייק אבל עיקר מתני' לא מיירי בשומרת יבם אלא בסתם אלמנה דהא קתני מנכסי יתומין ושומרת יבם לית לה יתומין: ולימא אח אני יורש כו'. לפ''ה פריך שפיר אח אני יורש דאיני יורש מנכסיה כלום אלא מנה ומאתים של אחי הלכך אשתו אין אני קובר אבל לפי' ר''ת דנדוניא לכ''ע בחזקתו אינו מיושב כל כך שהרי הנכסים של אשה היו וכן גם לפירוש הקונטרס למ''ד בחזקת יורשי הבעל צריך ליישב וצריך לפרש דהכי פריך ולימא אח אני יורש כלומר זכותו של אחי אני יורש כמו שהיה עושה הוא אם היה קיים אבל חובתו לא אירש כדאמר באלו נערות (לעיל דף לד:) הניח להן אביהן פרה שאולה משתמשים בה כל ימי שאילתה מתה אין חייבים באונסיה: משום דבאין עליו משני צדדין אם אחיו יורש יקבור את אשתו. כלומר אם באת לומר שאינו יורש כלום ממנה אלא מאחיו אם כן בעי למימר דהרי הוא כאילו אחיו קיים ולהכי לא באתה לידי גיבוי יקבור את אשתו כלומר יחשוב לגמרי כאילו הוא חי ויקבור אשתו כמו שהיה הוא קוברה ולפי זה דווקא בנפלה מן הנשואין ואם אינו קובר דלא חשיב כאילו הבעל חי א''כ באתה לידי גיבוי ויתן לה כתובתה: מאן שמעת ליה דאית ליה מדרש כתובה ב''ש. ולב''ה דלית להו מדרש כתובה ניתנה כתובה לגבות מחיים אע''ג דאינה גובה כתובתה קודם חליצה לענין זה ניתנה לגבות שיהיה לה קבורה תחת כתובה וא''ת והא ב''ה נמי אית להו מדרש כתובה דחזרו להורות כב''ש כדאמר בפ' האשה שלום (יבמות קיז. ושם) ולעיל סוף פ' נערה (דף נג. ושם ד''ה שאין) פירשתי ולפי מסקנא דשמעתין מצי דרשי ב''ה מדרש כתובה: ושמעי' להו לב''ש דאמרי שטר העומד לגבות כגבוי דמי. אף ע''ג דלאביי לית ליה דכגבוי דמי כדמשמע בהחולץ (יבמות לח:) דפריך לרבא מההיא דנפל הבית עליו ועל אביו בכתובה מודה דכגבוי דמי משום חינא כדאמר התם א''נ בתר דשמעה מרבא סברה: שותות והביא האיש כו'. משמע דבסדר המשנה גרסינן או שותות ולא כמו שהיה כתוב שם בספרים לא שותות ותימה דהתם עיקר מילתיה ולא פריך לה כלל: והא בעינן לכשתנשאי לאחר כו'. מצינו למימר דפריך לבית שמאי דנהי דאית להו לבית שמאי שטר העומד לגבות כגבוי דמי מיהו לענין זה מהני מדרש כתובה לכשתנשאי לאחר דלא יהיב לה קבורה מידי דהוי ארוסה דאע''ג דכגבוי דמי אין לה כתובה ומשני יבם נמי כאחר דמי ואי הוה גרסינן אלא הוה אתי שפיר דהדר ביה משינויא דלעיל ואתי האי טעמא נמי לבית הלל ומצו דרשי שפיר מדרש כתובה דכיון דכאחר דמי חשיב כאילו גבתה והחזירה לו הואיל והיא קצת בת גבייה אי נמי מצי למימר דלבית הלל פריך דלית להו כגבוי דמי אע''ג דס''ד דלית להו מדרש כתובה מ''מ פריך שפיר דהשתא ומה התם ביבמות לא בעו ב''ה למדרש כתובה כדי לגבות אלא מפסדי לה כתובה כ''ש הכא שיש לה להפסיד כתובה ע''י מדרש שיאמרו בית הלל שתפסיד: יבם נמי כאחר דמי. ואע''ג דבפ''ק דקדושין (דף יג:) אמר גבי ואיש אחר יקחנה דיבם לא מקרי אחר הני מילי בלשון תורה אבל בלשון חכמים איקרי אחר.: הרוצה שימכור בנכסי אחיו. לפי שאינו יכול למכור ומכרו בטל לאלתר אפי' קודם שתבא לידי גבייה דהחמירו חכמים ביבמה לפי שלא כתב לה כל נכסי אחראין לכתובתיך ולכך תיקנו שאינו יכול למכור כלל שלא תצטרך לחזור ולטרוח ולטרוף מן הלקוחות ואפי' ישאיר לה כנגד כתובתה אינו רשאי למכור השאר דחיישינן שמא יאבדו או ישתדפו השדות שישאיר וא''ת מ''מ מה מפסדת והא אמר לקמן דאי לית לה מראשון תקינו לה משני וי''ל דמפסדת שצריכה לחזור ולטרוף הלקוחות דאפי' אי לית לה מנכסי הראשון אלא משעבדי לא תקינו לה רבנן משני דאי לאו הכי מאי אהני ליה מה שכתובתה על נכסי בעלה הראשון: מגרשה בגט. וא''ת והואיל וטעמא משום דלא כתב לה דקנאי יכתוב לה ולא יצטרך לגרשה וי''ל שאין האשה חפיצה דניחא לה שיהו על נכסי בעלה הראשון הואיל והם כל שעה בעין שאין רשאי למוכרם ואין לנו לכופה למחול דינה ופי' בקונט' והא דתנן בהניזקין (גיטין נה:) לקח מן האיש וחזר ולקח מן האשה מקחו בטל הא אוקימנא באותן ג' שדות והקשה ה''ר שמואל דכ''ש בשאר נכסים כדאמרינן בחזקת הבתים (ב''ב דף נ. ושם) למעוטי מאי אילימא למעוטי שאר נכסים
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|