קלתה (סל שלה) שפיר דמי [יפה, כשר הדבר], ואולם משום דת יהודית אפילו קלתה נמי [גם כן] אסור וצריכה כיסוי ראש ממש.

אמר ר' אסי אמר ר' יוחנן: המכסה שער ראשה בקלתה — אין בה משום פרוע ראש (גילוי שיער). הוי [היה עוסק ומתקשה] בה ר' זירא: היכא [היכן] מדובר? אילימא [אם תאמר] שהולכת כך בשוק — הלא בכלל עבירה על דת יהודית היא, כפי שאמרנו! ואלא תאמר שהולכת כך בחצר — אם כן לא הנחת בת לאברהם אבינו שיושבת (שמותרת לשבת) תחת בעלה, שרוב הנשים אינן מקפידות לכסות ראשן כראוי בתוך חצירן! אמר אביי ואיתימא [ויש אומרים] שאמר זאת רב כהנא: מה שאמר ר' יוחנן שאין בקילתה משום פרוע ראש, הכוונה היא לאופן שהולכת מחצר לחצר ודרך מבוי, שהם מקומות שעשויים להיות בו אנשים זרים, אבל לא ברשות הרבים ממש.

א בין הדברים האסורים לאשה משום עבירה על דת יהודית, שנינו במשנה גם את זו ה טווה בשוק. אמר רב יהודה אמר שמואל: הכוונה היא במראה זרועותיה לבני אדם, שתוך כדי טוויה מפשילה את השרוול מזרועותיה. רב חסדא אמר בשם אבימי: בטווה ורד כנגד פניה, שטווה בחוט אדום היוצא כנגד פניה להראות את יופיה, ויש בכך צד של פריצות. ב עוד שנינו במשנה כעבירה על דת יהודית: ומדברת עם כל אדם. אמר רב יהודה אמר שמואל: הכוונה היא לזו המשחקת עם בחורים.

אמר רבה בר בר חנה: זימנא חדא הוה קאזילנא בתריה [פעם אחת הייתי מהלך אחרי] רב עוקבא, חזיתיה לההיא ערביא דהוה יתבה קא שדיא פילכה [ראיתי ערביה אחת שהיתה יושבת ומחזיקה פלך], וטווה ורד כנגד פניה. כיון דחזיתינן [שראתה אותנו], פסיקתיה לפילכה שדיתיה [קרעה את הפלך מן החוט וזרקה אותו]. אמרה לי: עולם [בחור], הב [תן] לי פלך. אמר בה רב עוקבא מילתא [דבר], שאמר שזו היא דוגמה של דרך פריצות הנזכרת במשנה. ושואלים: מאי [מה] אמר בה, מה הדבר שהזכיר במעשה זה מבין הדברים המנויים במשנה? רבינא אמר: "טווה בשוק" אמר בה. רבנן אמרי [חכמים אומרים]: "מדברת עם כל אדם" אמר בה.

ג שנינו במשנה, אבא שאול אומר: אף המקללת יולדיו בפניו נחשבת כעוברת על דת יהודית. אמר רב יהודה אמר שמואל: לא דווקא בפני הבעל ממש, אלא אף במקללת יולידיו בפני מולידיו, שמקללת את הורי הבעל בפני ילדיו, שאף על פי שאינם אלא בני בנים, מכל מקום יש בכך בזיון. וסימניך "אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי" (בראשית מח, ה), ללמדנו שבני בנים הריהם כבנים והרי זה כמקללת בפניו ממש. אמר רבה: כגון דאמרה ליה [שאומרת לו]: ניכליה אריא לסבא [שיאכל אריה את הסב], באפי בריה [בפני בנו] של בעלה.

ד שנינו במשנה, ש ר' טרפון אומר: אף הקולנית נחשבת כעוברת על דת יהודית. ושואלים: מאי [מה] פירוש "קולנית"? אמר רב יהודה אמר שמואל: במשמעת קולה על עסקי תשמיש, שמתווכחת ורבה עם בעלה בקול רם בענייני תשמיש עד שהשכנים שומעים וגורמת לו בכך בושה. במתניתא תנא [בברייתא שנה]: במשמשת בחצר זו, ומפני שכואב לה הריהי צועקת ונשמע קולה בחצר אחרת.

ואומרים: אם כך, וניתנייה גבי מומין במתניתין [ושישנה דבר זה לגבי המומים המוזכרים במשנתנו] שבסוף הפרק, שאם עושה כן מחמת כאב הלא מום הוא, ולא חסרון בהתנהגותה! אלא מחוורתא כדשנין מעיקרא [מחוור, ברור, כפי שהסברנו קודם] שהיא קולנית מפני חוסר צניעותה.

ה משנה המקדש את האשה על מנת שאין עליה נדרים, ואחר כך נמצאו עליה נדרים — אינה מקודשת, שעם ביטול התנאי בטלו הקידושין. ואם כנסה סתם בלא כל תנאי ונמצאו עליה נדרים — הריהי מקודשת, ואולם אם מצא בה חסרון שלא הודיעה לו עליו מתחילה — תצא שלא בכתובה.

קידשה על מנת שאין בה מומין ונמצאו בה מומין — אינה מקודשת. כנסה סתם ונמצאו בה מומין — תצא שלא בכתובה. ואלה הם המומים שאמרו: כל המומין הפוסלין בכהנים שנמנו במסכת בכורות, שיש בהם שינוי צורה ניכר — כל אלה פוסלין גם בנשים.

ו גמרא על דברי המשנה מעירים: ותנן נמי גבי [ושנינו גם כן במשנה במסכת] קדושין כי האי גוונא [כגון זה], כלומר, אותה משנה עצמה, המקדש את האשה וכו', ולשם מה הכפילות? ומסבירים: הכא [כאן] ענין כתובות איצטריכא ליה [היה צריך לו] להשמיענו, שהוא ענין המסכת, ומתוך זה תנא [שנה] גם דין קדושין ברישא אטו [אגב ששנה] דין כתובות. התם [שם] במסכת קדושין ענין קדושין אצטריכא ליה [היה צריך לו להשמיע] ומתוך זה תנא [שנה] גם דין כתובות בסיפא אטו [אגב] ענין קדושין.

אמר ר' יוחנן משום ר' שמעון בן יהוצדק: באלו נדרים אמרו במשנתנו שתצא שלא בכתובה — כגון שאמרה שלא תאכל בשר, ושלא תשתה יין, ושלא תתקשט בבגדי צבעונים. תניא נמי הכי [שנויה ברייתא בתוספתא על משנתנו גם כן כך], באלו נדרים אמרו: דברים שיש בהן עינוי נפש; וכגון שנדרה שלא תאכל בשר ושלא תשתה יין ושלא תתקשט בבגדי צבעונין.

הוי [עסק, התקשה] בה רב פפא: אהייא [על איזו] פיסקה במשנה מוסבים דברים אלה? אילימא ארישא [אם תאמר על ראשה] של המשנה — במי שקידש את האשה על מנת שאין עליה נדרים, הרי כיון שגילה דעתו דקא קפיד [שמקפיד] בענין נדרים — אפילו כל מילי [דבר] נמי [גם כן]! ואפילו נדרים בדברים בלתי חשובים, כיון שקידשה על תנאי ולא נתקיים בה התנאי — בטלו הקידושין. אלא צריך לומר כי אמר זאת אסיפא [על סופה של המשנה], שאם כנסה סתם ונמצאו עליה נדרים תצא בלא כתובה— לא בכל הנדרים אמרו, אלא בנדרים אלה שיש בהם עינוי נפש ניכר.

רב אשי אמר: לעולם תפרש שמדובר פה ארישא [על ראשה של המשנה] שהתנה איתה שאין עליה נדרים, ואולם רצו לומר כי מידי דקפדי בה אינשי [ודבר שמקפידים בו אנשים בדרך כלל] — הוה קפידיה קפידא [הרי הקפדתו היא הקפדה] ומועילה לבטל את הקידושין, ואילו מידי דלא קפדי בה אינשי [דבר שאין מקפידים בו אנשים] — לא הוי קפידיה קפידא [אין הקפדתו הקפדה] ואין זה נקרא ביטול התנאי.

ז איתמר [נאמר] שדנו חכמים בשאלה הבאה: קידשה את האשה על תנאי, כגון על תנאי שאין עליה נדרים, וכנסה (נשאה) אחר כך סתם בלא כל תנאי, ואחר כך התברר שלא התקיים התנאי, רב אמר: אף על פי שרשאי להוציאה בלא כתובה — לא בטלו הקידושין, וצריכה הימנו (ממנו) גט. ושמואל אמר: הקידושין בטלים מעיקרם ולפיכך אינה צריכה הימנו גט. אמר אביי: