|
טקסט הדף מנוקד
הַאי תַּנָּא שְׁלִיחַ עַרְטִלַאי וּרְמֵי מְסָאנֵי אֲמַר לֵיהּ תַּנָּא בִּמְקוֹם הָרִים קָאֵי דְּלָא סַגִּיא בְּלָא תְּלָתָא זוּגֵי מְסָאנֵי וְאַגַּב אוֹרְחֵיהּ קָא מַשְׁמַע לַן דְּנִיתְּבִינְהוּ נִיהֲלַהּ בַּמּוֹעֵד כִּי הֵיכִי דְּנֶיהְוֵי לַהּ שִׂמְחָה בְּגַוַּיְיהוּ
וְכֵלִים שֶׁל חֲמִשִּׁים זוּז אָמַר אַבָּיֵי חֲמִשִּׁים זוּזֵי פְּשִׁיטֵי מִמַּאי מִדְּקָתָנֵי בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּעָנִי שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל אֲבָל בִּמְכוּבָּד הַכֹּל לְפִי כְּבוֹדוֹ וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ חֲמִשִּׁים זוּז מַמָּשׁ עָנִי חֲמִשִּׁים זוּז מְנָא לֵיהּ אֶלָּא שְׁמַע מִינַּהּ חֲמִשִּׁים זוּזֵי פְּשִׁיטֵי וְאֵין נוֹתְנִין לָהּ לֹא חֲדָשִׁים וְכוּ' תָּנוּ רַבָּנַן מוֹתַר מְזוֹנוֹת לַבַּעַל מוֹתַר בְּלָאוֹת לָאִשָּׁה מוֹתַר בְּלָאוֹת לָאִשָּׁה לְמָה לַהּ אָמַר רַחֲבָה שֶׁמִּתְכַּסָּה בָּהֶן בִּימֵי נִדָּתָהּ כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּתְגַּנֶּה עַל בַּעְלָהּ אָמַר אַבָּיֵי נָקְטִינַן מוֹתַר בְּלָאוֹת אַלְמָנָה לְיוֹרְשָׁיו הָתָם הוּא דְּלָא תִּתְגַּנֵּי בְּאַפֵּיהּ הָכָא תִּתְגַּנֵּי וְתִתְגַּנֵּי נוֹתֵן לָהּ מָעָה כֶּסֶף וְכוּ' מַאי אוֹכֶלֶת רַב נַחְמָן אָמַר אוֹכֶלֶת מַמָּשׁ רַב אָשֵׁי אָמַר תַּשְׁמִישׁ תְּנַן אוֹכֶלֶת עִמּוֹ לֵילֵי שַׁבָּת בִּשְׁלָמָא לְמַאן דְּאָמַר אֲכִילָה הַיְינוּ דְּקָתָנֵי אוֹכֶלֶת אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר תַּשְׁמִישׁ מַאי אוֹכֶלֶת לִישָּׁנָא מְעַלְּיָא כְּדִכְתִיב אָכְלָה וּמָחֲתָה פִיהָ וְאָמְרָה לֹא פָעַלְתִּי אָוֶן מֵיתִיבִי רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר אוֹכֶלֶת בְּלֵילֵי שַׁבָּת וְשַׁבָּת בִּשְׁלָמָא לְמַאן דְּאָמַר אֲכִילָה הַיְינוּ דְּקָתָנֵי וְשַׁבָּת אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר תַּשְׁמִישׁ תַּשְׁמִישׁ בְּשַׁבָּת מִי אִיכָּא וְהָאָמַר רַב הוּנָא יִשְׂרָאֵל קְדוֹשִׁים הֵן וְאֵין מְשַׁמְּשִׁין מִטּוֹתֵיהֶן בַּיּוֹם הָאָמַר רָבָא בְּבַיִת אָפֵל מוּתָּר וְאִם הָיְתָה מְנִיקָה דָּרֵשׁ רַבִּי עוּלָּא רַבָּה אַפִּיתְחָא דְּבֵי נְשִׂיאָה אַף עַל פִּי שֶׁאָמְרוּ אֵין אָדָם זָן אֶת בָּנָיו וּבְנוֹתָיו כְּשֶׁהֵן קְטַנִּים אֲבָל זָן קְטַנֵּי קְטַנִּים עַד כַּמָּה עַד בֶּן שֵׁשׁ כִּדְרַב אַסִּי דְּאָמַר רַב אַסִּי קָטָן בֶּן שֵׁשׁ יוֹצֵא בְּעֵירוּב אִמּוֹ מִמַּאי מִדְּקָתָנֵי הָיְתָה מְנִיקָה פּוֹחֲתִין לָהּ מִמַּעֲשֵׂה יָדֶיהָ וּמוֹסִיפִין לָהּ עַל מְזוֹנוֹתֶיהָ מַאי טַעְמָא לָאו מִשּׁוּם דְּבָעֵי לְמֵיכַל בַּהֲדַהּ וְדִלְמָא מִשּׁוּם דְּחוֹלָה הִיא אִם כֵּן לִיתְנֵי אִם הָיְתָה חוֹלָה מַאי אִם הָיְתָה מְנִיקָה וְדִלְמָא הָא קָא מַשְׁמַע לַן דִּסְתַם מְנִיקוֹת חוֹלוֹת נִינְהוּ אִיתְּמַר אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי מוֹסִיפִין לָהּ יַיִן שֶׁהַיַּיִן יָפֶה לְחָלָב הֲדַרַן עֲלָךְ אַף עַל פִּי מַתְנִי' מְצִיאַת הָאִשָּׁה וּמַעֲשֵׂה יָדֶיהָ לְבַעְלָהּ וִירוּשָּׁתָהּ הוּא אוֹכֵל פֵּירוֹת בְּחַיֶּיהָ בּוֹשְׁתָּהּ וּפְגָמָהּ שֶׁלָּהּ רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָא אוֹמֵר בִּזְמַן שֶׁבַּסֵּתֶר לָהּ שְׁנֵי חֲלָקִים וְלוֹ אֶחָד וּבִזְמַן שֶׁבַּגָּלוּי לוֹ שְׁנֵי חֲלָקִים וְלָהּ אֶחָד שֶׁלּוֹ יִנָּתֵן מִיָּד וְשֶׁלָּהּ יִלְקַח בָּהֶן קַרְקַע וְהוּא אוֹכֵל פֵּירוֹת גְּמָ' מַאי קָא מַשְׁמַע לַן תְּנֵינָא הָאָב זַכַּאי בְּבִתּוֹ בְּקִידּוּשֶׁיהָ בְּכֶסֶף בִּשְׁטָר וּבְבִיאָה זַכַּאי בִּמְצִיאָתָהּ וּבְמַעֲשֵׂה יָדֶיהָ וּבַהֲפָרַת נְדָרֶיהָ מְקַבֵּל אֶת גִּיטָּהּ וְאֵינוֹ אוֹכֵל פֵּירוֹת בְּחַיֶּיהָ נִישֵּׂאת יָתֵר עָלָיו הַבַּעַל שֶׁהוּא אוֹכֵל פֵּירוֹת בְּחַיֶּיהָ בּוֹשְׁתָּהּ וּפְגָמָהּ אִיצְטְרִיכָא לֵיהּ פְּלוּגְתָּא דְּרַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָא וְרַבָּנַן תָּנֵי תַּנָּא קַמֵּיהּ דְּרָבָא מְצִיאַת הָאִשָּׁה לְעַצְמָהּ רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר לְבַעְלָהּ אֲמַר לֵיהּ הַשְׁתָּא וּמָה הַעֲדָפָה רש"יהאי תנא שליח ערטילאי ורמי מסאני. מופשט וערום שאין לו חליפות בגדים אלא משנה לשנה ומנעלים קאמר ממועד למועד ושאר בגדים לא תחליף במועד והפשיט מתרגמינן וישלח (ויקרא א): זוזי פשיטי. זוזי מדינה שהן שמינית שבזוזי צורי כל כסף מדינה אחד משמונה בכסף צורי כדאמרי' לעיל סלע מדינה פלגא דזוזא שהוא אחד משמונה בסלע: מותר מזונות. כגון אשה שמזונות האמורים במשנתנו עודפין לה שאינה רעבתנית: שלא תתגנה על בעלה. בימי טהרתה בלובשת בגדים שלבשה בימי נדות: מותר בלאות. אלמנה הנזונת מנכסי יתומים ועליהן ליתן לה כלים של חמשים זוז משנה לשנה: יוצא בערוב אמו. ערבה אמו לצפון ואביו לדרום אמו מוליכתו אצלה ואין אביו מוליכו אצלו שעדיין הוא צריך לאמו ובתרה שדיוהו רבנן אלמא עד שש צריך סיוע מאמו וכשם שהבעל זן אותה כך זן אותו עמה: הדרן עלך אף על פי מציאת האשה: וירושתה. אם נפלה לה ירושה הוא אוכל פירות בחייה והקרן שלה לישנא אחרינא ואם מתה בחייו יורשה: ופגמה. נזק חבלה אם יחבלו בה: ובזמן שבגלוי. שהבושת שלו ועוד שנמאסת עליו והוא סובל: ילקח בהן קרקע. שהרי זה כשאר נכסים הנופלים לה שהן תלויין: אוכל פירות בחייה. והקרן שלה אם יגרשנה או ימות ואם תמות היא יורשה: גמ' תנינא. בפ' נערה: יתר עליו הבעל. אלמא בעל זכאי בכולן: העדפה. אם תעשה מלאכה יותר ממה שפסקו לה חכמים: תוספותרב אשי אמר תשמיש. אפילו גמל וספן הואיל ומשרה אותה על ידי שליש: אבל זן קטני קטנים. וכייפינן ליה והא דקאמר בפ' נערה (לעיל דף מט: ושם) כפו ליה אסיתא היינו יתרים על שש: הדרן עלך אף על פי מציאת האשה. בקונטרס גרס המדיר אחר אע''פ אגב דתנא באע''פ (לעיל דף סד:) המשרה אשתו על ידי שליש קתני המדיר אשתו שלשים יום יעמיד פרנס שהוא כעין שליש ואחר ששנה המדיר חוזר לענין ראשון אבל בפירוש ר''ח ובירושלמי ובתוספתא וברוב ספרים גרסינן מציאת האשה אחר אע''פ איידי דסליק אם היתה מניקה פוחתין לה ממעשה ידיה ואיידי דתנא בסוף מתניתין המשליש מעות לבתו תנא בתריה המדיר דקתני יעמיד פרנס דהוי כעין שליש: וירושתה הוא אוכל פירות בחייה. נראה לר''ת פירוש ראשון שבקונטרס עיקר דפי' ירושתה שנפלו לה נכסים ממקום אחר הוא אוכל פירות בחייה דאי כלשון אחרון שפי' ירושתה שהוא יורשה לאחר מיתה אמאי איצטריך למימר בגמרא בושתה ופגמה איצטריכא ליה הו''ל למימר דקמ''ל שהוא יורשה לאחר מיתה דממתניתין דיתר עליו הבעל לא שמעינן לה דאע''ג דאביה יורשה וקתני יתר עליו הבעל היינו כשאין לה בנים אבל יש לה בנים לא שמעינן מהתם ומיהו איכא למימר דלא מצי למימר דיורשה איצטריכא ליה דהא שמעינן לה ממתניתין דהכותב (לקמן דף פג.) ומפרק יש נוחלין (ב''ב דף קח.): ה''ג בושתה ופגמה שלה. ור''ת הגיה בספרו שלו ולפי זה הא דבעי בפרק המניח (ב''ק דף לב.) המזיק אשתו בתשמיש המטה מהו מצער קא בעי אבל מבושת ופגם פשיטא דפטור דאפילו חבלו בה אחריני הוי שלו ומיהו אין נראה דא''כ הו''ל למיתני לעיל (דף מו:) דהאב אינו זכאי בבתו בבושת ופגם של חבלה אלא דווקא באונס ומפתה כדאמרינן בהחובל (שם דף פז: ושם) לא זיכתה תורה לאב אלא שבח נעורים בלבד ולעיל בריש נערה (דף מג.) נמי פריך חבלות דידה נינהו יתר עליו הבעל שהוא זכאי בבושת ופגם אלא ודאי בושתה ופגמה שלה גרסינן ור''ת עצמו חזר בו וכן גריס בירושלמי וכן משמע בגמרא מדקאמר בושתה ופגמה איצטריכא ליה פלוגתא דרבי יהודה בן בתירא ורבנן דלא הוה ליה למימר טפי אלא בושתה ופגמה איצטריכא ליה דאגב דבעי למיתני בושתה ופגמה שהוא שלו תנא נמי מציאתה ומעשה ידיה שהן שלו אבל אי גרסינן שלה אתי שפיר דמשום רבנן לא איצטריך למיתני כלל מציאתה ומעשה ידיה דמה ענין זה אצל זה דהאי הוי שלו והאי הוי שלה ולא איצטריך למיתני אלא משום רבי יהודה בן בתירא דאליביה שייך בהו בעל: שלה. למ''ד בהחובל (ב''ק דף פו.) בקוטע יד עבד עברי של חבירו ינתן הכל לעבד וילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות אתי שפיר דהכא נמי הכל לאשה וילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות אבל למאן דאמר ינתן שבת גדולה לעבד ושבת קטנה לרב צריך לחלק בין עבד לאשה: בזמן שבסתר. פגם שבסתר במקום שאין בני אדם יכולין לראות שבגלוי שפצעה בפניה במקום שנראה לכל ונפגם הוא עצמו עמה בושת שבסתר שביישה בינו לבינה שבגלוי שביישה בפני כל אדם: הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|